אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה נפתלי בנט, אדוני ראש הממשלה החליפי יאיר לפיד, אדוני שר האוצר אביגדור ליברמן, רבותיי השרים והשרות כמובן, אנחנו עומדים בפתחו של רגע דרמטי. אנחנו הולכים לאשר כאן תקציב שהמדינה לא זכתה לראות שלוש וחצי שנים.
הדבר הזה אמור להיות כל כך בסיסי וכל כך ברור שפעם בשנה המדינה קובעת לעצמה תוכנית כלכלית, אבל מה? הורגלנו לאיזשהו מנהג מגונה שלוקחים את התקציב והופכים אותו לכלי פוליטי. ראש האופוזיציה, שדיבר כאן לפניי, בפעם הקודמת לקח את התקציב ככלי פוליטי, ובעצם הקריב את אזרחי ישראל למען טובתו האישית. עכשיו הוא מנסה לעשות את אותו הדבר. הוא דיבר כאן בלהט, ואני רק רוצה להבין דבר אחד: הרי כולנו מסכימים שמדובר באיש מנוסה, חכם ונבון, אז אני לא מצליח להבין למה הוא כל הזמן בוחר לשקר, בוחר לשסות, בוחר לפלג; למה כל הזמן הוא מנסה לחלק את העם לטובים ולרעים; למה פעם אחת הוא אבו יאיר ופעם אחרת הוא מאשים את הערבים בכל הצרות של המדינה הזאת.
למה פעם אחת הוא דואג לקשישים ובפעם השנייה הוא מבטיח להם העלאות קצבה ולא עושה את זה במשך חמש שנים, עד שאנחנו עושים את זה.
למה פעם אחת הוא דואג כאן ועומד ומדבר על חיילי צה"ל, אבל שוכח לומר שבפעם האחרונה בתקציב ששכר החיילים עלה פה היה כשאביגדור ליברמן היה שר הביטחון.
למה פעם אחת הוא לוקח את תוכנית מיגון הצפון, קובר אותה רק בגלל נקמה אישית, ובעצם לא נוקם בליברמן אלא נוקם בכל תושבי הצפון. למה את זה הוא לא מזכיר?
למה הוא כל כך טוב בלחבר חרוזים – מס, עבאס, חמאס.
– – למגאפונים מהלכים על שניים, שהדבר היחידי שהם מסוגלים לעשות זה רק לשקר לשרים.
עכשיו, מה הכי מעניין? הכי מעניין שברגע שנגמרים הטיעונים לגופו של עניין – וזה קורה להם מהר מאוד – הם מתחילים לתקוף לגופו של אדם, מתחילים בגזענות, מתחילים בהשפלות. הוא דיבר כאן על כל מיני מיסים, ודיבר, סלחו לי על הביטוי – שטויות. למה? כי רגלו לא דרכה אפילו בוועדה אחת – לא בוועדת הכספים, לא בעבודה ורווחה ולא בחוקה, ולא בבריאות, ולא בכלכלה, ולא בחוץ וביטחון. בשום מקום הוא לא היה, כי זה לא מעניין אותו. מה מעניין אותו? לעמוד כאן על דוכן הכנסת ופשוט לחבר חרוזים. לקח דף והקריא כל מיני דברים, אז אני ככה תוך כדי גם עשיתי כל מיני דברים.
אני מזכיר לכם, בשנת 2009 אמר אדון נתניהו: אני אמוטט את שלטון החמאס. כולנו יודעים מה קרה מאז.
אז, באותה תקופה, הנשק של חמאס בקושי יכול היה להגיע ולכסות את העוטף; היום זה כבר מגיע לחדרה. מי עשה את זה? מי לא מנע מהחמאס להתחמש ולהתחזק?
מי גרם לקציני צה"ל להעביר מזוודות של כסף לטרוריסטים? אותו אחד שעומד כאן ומאשים אותנו בחוסר מעש.
אותו אחד שכל מה שמעניין אותו בחיים זה איך הוא שורד פוליטית. אותו אחד שהגיע בשנת 2018 לאשקלון ודיבר על המיגון ולא עשה כלום, ודיבר על הטבות מס והצביע נגד – – –
אז אנחנו בתקציב הזה, יריב, מביאים 250 מיליון שקל למיגון אשקלון, כי אתם לא עשיתם את זה. אני אגיד לך עוד משהו: עוטף עזה עדיין לא ממוגן במלואו. למה? כי התקמצנתם. למה? כי דיברתם, אבל שכחתם לתקצב.
למה את התוכנית לצפון שכחתם לתקצב? למה את הקשישים שכחתם לתקצב? למה את נכי צה"ל שכחתם לתקצב? דיברתם גבוהה על רפורמת נפש אחת, אבל דאגתם רק לאיש אחד. רק לאיש אחד.
אז אנחנו באים לתקן.
אז נכון, אי-אפשר לתקן את הכול בבת אחת. ייקח לנו זמן. אנחנו נעשה את זה, חברים, ואני פונה לחבריי בקואליציה: אנחנו עושים פה דבר גדול. עבדנו קשה חודשיים וחצי, עבדנו ימים ולילות, ואנחנו ביחד נעביר את התקציב הזה לטובת אזרחי ישראל. יאללה, לעבודה.
583 מילים של אלכס קושניר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.