איך סמוטריץ' נכנס לתוך השיח, לא הבנתי. הוא לא ניהל שום משא ומתן עם עבאס, למיטב ידיעתי.
זה נכון.
עלה מדבריך כאילו סמוטריץ' ניהל משא ומתן עם עבאס, אז על זה תהיתי.
אפילו רצוי.
אז כנראה שאתם מתנגדים מכיוון אחד ואנחנו מתנגדים מהכיוון השני.
כן, כל אחד מזווית ראייתו הוא.
איזה 10 דקות? יש לי 25 דקות.
אוקיי. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר – אני לא יודעת, יש פה שר?
30. אז תוסיף לי עוד חמש.
מעולה, מעולה. כבוד השר, מדינת ישראל נקלעה למגפה קשה, מגפת הקורונה, ונאלצה לחוקק הגבלות על כולנו. ללבוש מסכה, לעטות מסכה במקומות סגורים – שלום חברי, שחזר – לעטות מסכה במקומות סגורים, וכן הגבלות מסוימות גם במקומות פתוחים. מצא המחוקק, ולשבחו ייאמר, שישנן אוכלוסיות שזקוקות לפטור, כי הן לא מסוגלות לשים מסכה, ואף כתב את זה בתור צו בריאות. כתב שאנשים עם מוגבלות פיזית, נפשית, שכלית, שלא מסוגלים לשים מסכה, יהיו זכאים לפטור. נפלא. נכון, כבוד היושב-ראש? מעולה. אממה, שוו בנפשכם כי קיבלתם במתנה רכב נוצץ, בניילונים, עטוף בסרט מקסים, אבל את המפתחות זרקו לים. איך הייתם מרגישים? ככה בדיוק מרגישים אותם אנשים בתוך האוכלוסיות האלה שזכאים לפטור. יש להם פטור על פי החוק, הוא כתוב בצורה נורא ברורה, אבל לא מצליחים לממש אותו.
חברים, לא מדובר במשהו מינורי, ממש לא. מדובר במשהו שהוא קריטי עבור אותם אנשים שבלא יכולת לממש את הפטור שלהם, לא רק שהם חוטפים קנסות שעליהם לשלם אותם בלי שיש להם הכנסה לצורך כך, בדרך כלל, אלא שהם חשופים לעימותים כואבים, לפעמים אלימים, לפעמים מסתיימים אפילו בבית הסוהר, מול מערכת האכיפה.
דיברתי על הפטור הזה לא מעט, בכל מיני במות. דיברתי במליאה, דיברתי בוועדות, דיברתי בתקשורת, וכן, אפילו בשאילתה שהפניתי לשר הבריאות, למר ניצן הורוביץ, עוד בתחילת אוגוסט. ניסוח הפטור בחוק הוא כללי מדי ולא ישים, ולכן שאלתי אותו מי הגורם שאחראי לתת את הפטור, מי חותם על הפטור הזה, איך מטפלים, איך מוציאים אותו מהכוח אל הפועל, על מנת שאותם אלפי אנשים שזקוקים לפטור הזה – והמחוקק חשב על זה ואכן נתן להם את הפטור כדי ליישם את הפטור – איך מוצאים את המפתח שנזרק לים על מנת להתחיל להתניע את הרכב החדש. לצערי תגובת השר הייתה כל כך לקונית וכל כך לא עניינית, ואתם יודעים מה? אפילו מקוממת.
השר הסכים איתי שהמחוקק אכן לא מגדיר כיצד ההחרגה הזאת מעטיית המסכה נעשית בפועל, והוסיף בפשטות, פשוט נותנים פטור. הצחקת אותי, כבוד השר. חבל שלא ראית אז את עשרות הסרטונים שקיבלתי אני, מאות מיילים ושיחות טלפון על מסכת התלאות שהאנשים האלה עוברים, ההשפלה, הצעקה שהם צריכים עזרה, הם לא יכולים לשים את המסכות, ואין קול ואין עונה.
השר, בתשובתו לשאילתה שלי, אמר כי בכוונה כך נוסח החוק. קצת הזוי. הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. כבוד השר, באת לברך ויצאת מקלל. אני באמת מאמינה שהיו כוונות טובות, גם לשר וגם למחוקק. הוא התכוון להרחיב את החוק, להרחיב את הפטור. איך הוא אמר? גם אותו אדם יכול להוכיח את זכאותו בעל פה, להסביר את המצב. אני לא רוצה שהוא יהיה זקוק לאיזה מסמך בכתב. אבל זה מנותק, כבוד השר. זה כל כך כל כך מנותק. האנשים הללו שזכאים לפטור בדרך כלל זה אותן אוכלוסיות שנלחצות כדרך קבע כשהן רואות שוטר או פקח. הם נכנסים ללחץ ולא מצליחים אפילו לבטא את עצמם. אז לצפות מהם שהם ידעו להסביר על הפטור? זה כל כך מגוחך. והמציאות? המציאות הוכיחה, ומוכיחה עד היום, שאכן אין ביכולתם ברוב המקרים לעשות כן.
השר טען שלא מדובר בתופעה נרחבת, וטען ואפילו הציע, שוב ברוב טובו באמת, שנעביר לו את הפניות שאנחנו מקבלות, שהצוות שלו יטפל בזה. חבריי היקרים, כבוד היושב-ראש, העברנו ואנחנו ממשיכים להעביר, ממשיכים לקבל וממשיכים להעביר, אבל לצערי לא קיבלנו שום תגובה והתייחסות מלשכת השר. כלום. לסיכום הפרק הזה, אין הנחיות ברורות, האנשים הזכאים לפטור סובלים, מופלים לרעה, נאלצים או להישאר בבית ולא לצאת לרחוב, או להיתקל במפגשים הזויים עם אנשי האכיפה, ואפילו, אתם יודעים מה, אפילו עם בעלי החנויות ואנשים מן השורה שמעליבים אותם ופוגעים בהם ולא מאפשרים להם לקבל שירות שהם כל כך כל כך זקוקים לו.
עכשיו בואו, אני רוצה לשתף בחלק מהפניות שהגיעו אליי, אולי השר יקשיב. הוא לא פה, אבל אולי הוא מקשיב.
כן, לשר הבריאות כוונתי. אולי אני אצליח בפניות שאני אקרא בפניכם לדייק את הבעיה. אולי, אולי זה יהיה יותר ברור. אז פנייה ראשונה, כבוד היושב-ראש. קיבלתי לפני חודש, חודש וחצי.
לא רואה, אבל יש, יש רופא באולם. בטח.
אבל הצלחתי. ברגע האחרון תפסתי.
שלום, מיכל. רציתי לשאול, אולי תוכלי לסייע לי. ראיתי את השאילתה שלך לשר הבריאות ניצן הורוביץ לגבי הפטור ממסכה ואת התשובה שלו. אני פטור ממסכה, ולמרות זאת קיבלתי קנס משוטרת מג"ב, על אף שהסברתי לה שאני פטור מחובת מסכה. הגשתי ערעור והוא לא התקבל, למרות שהדגשתי גם שם שמגיע לי פטור. כעת, כותב לי האיש, אני מוזמן למשפט שיתקיים בעוד מספר חודשים. וממשיך אותו איש וכותב לי: אני מתמודד עם מצב נפשי מורכב ועם טראומה, שלא בטוח שתאפשר לי להגיע בכלל לבית המשפט. וגם אם טכנית אני אצליח להגיע, השהייה בדיון ובבית המשפט עלולה להחמיר את מצבי הנפשי ולהכניס אותי לחרדות ולעורר שוב את הטראומה. ואני חייבת להגיד לכם שהבן אדם הזה הוא מדהים, כי לפחות הוא מודע למה שקורה איתו. רבים מהאנשים שזקוקים לפטור לא מכירים את מצבם, הם מתעלמים ממנו או מכחישים אותו ולא מסוגלים להתבטא בצורה כל כך יפה.
ממשיך וכותב לי אותו אדם מופלא: מתשובתו של השר על השאילתה שלך אני מבין שזו טעות ושלא היו אמורים לתת לי קנס, ושהשר ידאג לבטל לי את הקנס – כך אמר השר, להעביר לו את הפניות והוא יבטל את הקנסות. האם יש דרך לסייע לי ולבטל את המשפט ואת הקנס? בבקשה, בבקשה, כותב לי אותו אדם, שכמובן פרטיו נשארים אצלי וחסויים.
נ"ב, הוא עוד כותב לי, ברצוני להוסיף שמה שכתוב בדוח המקורי לא מדויק. לא אמרתי לשוטרת שיש לי אישור רפואי – כמו שלכאורה הוא יכול להגיד – אלא שאני פטור מעטיית מסכה מסיבות רפואיות. אני מבקש ממך, תעזרי לי.
הפנינו את הפנייה הזאת ללשכת השר, כעצת השר. עד היום, כבוד היושב-ראש, לא נענינו.
פנייה מס' 2: שלום, כותב לי גם הפעם הבחור. אני בעל תעודת נכה, מוגבל נפשית. בסוגריים הוא כותב: סכיזופרניה. אני מקבל קצבת נכות. בימי משטר הקורונה קיבלתי דוח – כך הוא כותב – על אי-עטיית מסכה במקום פתוח, על אף שהצגתי לפקח תעודת נכה. שלחתי ערעור, אבל – כן, שוב – הערעור נדחה. אני אספר לכם שהפונה הזה התייאש. הוא רצה כבר לשלם את הדוח, אבל לא היה לו הדוח כי את הדוח הוא צירף לערעור והוא לא השאיר אצלו את הדוח. הוא לא ידע לאן להתקשר, הוא לא ידע למי לפנות, ובינתיים הקנס תפח והגיע מ-500 ל-750 שקלים. כשהוא קיבל את מכתב הדרישה לכפל קנס, הוא שילם את אותם 750 שקל, ומי שיודע פה חשבון יעשה כמה אחוזים זה מקצבת נכות שלו, של 3,200 שקל. הוא ממשיך וכותב לי: שילמתי, אך אני מצפה שההגינות והחמלה ינצחו. אם, בבקשה, תוכלי לפנות לתיקון המעוות, שאקבל את כספי בחזרה, אשמח מאוד.
כן, כבוד היושב-ראש, גם את הפנייה הזו העברנו ללשכת השר. ונכון, כלום.
פנייה מס' 3: שלום. מאחר שבאתר של משרד הבריאות אי-אפשר לשאול שאלות ולקבל תשובות, אני מבקש להפנות את השאלה אליכם. בשל מחלת אסתמה – פה זו לא בעיה נפשית, מחלה אחרת – בשל מחלת האסתמה ומחלות ריאה שיש לי, אינני יכול לחבוש מסיכה. אני לגמרי נכנס להגדרה של פטור על פי חוק. אבל איך מוכיחים את זה לגורמים השונים בשטח, כשכל אחד מהם עושה מה שהוא רוצה, מקבל אילו החלטות שהוא רוצה וקובע לעצמו את הנהלים שהוא רוצה, גם אם הם בניגוד לחוק?
וממשיך אותו כותב, אותו פונה, וכותב לי: פניתי לקופת החולים שלי, מאוחדת. ביקשתי שייתנו לי מכתב שאותו אוכל להציג בפני אנשים. אתם יודעים, הוא יהיה בכיס והוא יגיד: הינה, אני פטור, ונגמר הסיפור. התשובה של הקופה הייתה – – –
אוקיי, אבל אתה עוצר לי את השעון.
או שאתה נותן לי כפול אחר כך.
או שירלי.
אבל למה הוא יצטרף? ימינה לא עוברת את אחוז החסימה.
הבנתי, הבנתי, אוקיי, רעיון, רעיון טוב.
אני יכולה להמשיך את הפנייה של האדון הנכבד?
דקה? אוקיי. חשבתי שתיתן לי יותר, אבל בסדר. יאללה, נתווכח אחר כך.
אני מזכירה לכם שהוא פנה למאוחדת כדי לקבל אישור מהרופא שמגיע לו פטור מהמסכה. התשובה של הקופה הייתה: אנחנו לא נותנים כזה מכתב, תפנה למשרד הבריאות. כותב לי האיש: פניתי למשרד הבריאות. ומה הייתה התשובה? נו, נו, תנחשו. תפנה לקופת החולים ותבקש מכתב מהרופא שלך. אין, אין כמו נפילה בין הכיסאות – זה בדיוק המקרה. מה עושים? הוא שואל אותי. מה אני אעשה? מי אחראי לתת לי את הפטור, אם בכלל? מי מכין את הנוסח? מי צריך לחתום עליו? אנא התייחסותכם הבהולה, כך כותב לי האיש היקר. פנינו כאמור לשר – שמחה, אתה רוצה לנחש? כלום, אפס התייחסות.
פנייה רביעית: מיכל וולדיגר הנכבדה, בתשובה על שאילתה שלך הסביר שר הבריאות שאין חובה להציג אישור רפואי כתנאי לקבלת פטור מעטיית מסכה מחמת מוגבלות. כמו שאמרנו, רצה לברך – יצא מקלל. אומר: אני רוצה להרחיב את זה, שלא יצטרכו לרוץ עם פתק, שיהיה פתק, אלא גם בעל פה אפשר להסביר. אז האיש מבין נכון. די בכך – הוא כותב לי – שהטוען למוגבלות יסביר את מצבו לשוטר או לפקח – צודק, איש חכם – בכוונה בצו המחייב לעטות מסכה ופוטר מהחובה את המתקשה לעטותה מחמת מוגבלות נפשית, שכלית או רפואית, לא נדרש אישור רפואי להוכחת המוגבלות – שוב, הוא איש מן השורה שממש מפצח את העניין – הניסוח הוא בכוונה תחילה על מנת להקל על אלה שזכאים לפטור – ואז הוא נותן לי ציטוט מאיפה זה נאמר, דברי הכנסת, פרוטוקול מישיבת המליאה, 28 ביולי. אז בעצם לא בתחילת אוגוסט פניתי אליו, אלא ביולי. קבלו תיקון.
לאור האמור, ממשיך האיש המכובד ואומר, פניתי למשרד הבריאות ולשר הבריאות עצמו, הן בהודעות בפייסבוק, הן בדוא"ל, בבקשה להבהיר את הדברים, אך לא נעניתי. מכיוון שכך אני פונה בזה אלייך: בבקשה, תפני שוב לשר ותבקשי ממנו למקד את הדברים שלו ולהשיב על השאלות האלה: 1. האם כוונת השר שעטיית מסכה אינה חובה למעשה, שהרי כל אחד יכול לטעון: אני פטור מחמת מוגבלות? – גם אני יכולה לטעון את זה, גם אתה, כבוד היושב-ראש. כל אחד יכול לטעון: אני פטור. יופי, אז מי יוכיח? מי יקבע באמת אם אני פטור או לא פטור? השאלה נכונה. שאלה שנייה שואל האיש – כיצד ידע פקח או שוטר, תובע או שופט, שהטוען למוגבלות דובר אמת או שקר? אולי הוא משקר ביודעין? – ואתם יודעים מה הוא כותב לי? וגם אם הוא אינו משקר, כיצד מפרש הוא עצמו, סובייקטיבית, אי-נוחות כקושי משמעותי? מי יקבע? מי יחליט? שוב, גם את הפנייה הזאת העברתי לכבוד השר, וכלום.
ממשיכים הלאה, לפנייה 5: חברת הכנסת וולדיגר, שלום רב, אני מתמודד נפש. בסגר השלישי יצאתי מביתי למרחק העולה על קילומטר אחד. קיבלתי דוח. הגשתי בקשה לביטול הדוח. צירפתי אליה את תעודת הנכה שלי, את המידע שאני אדם עם מוגבלות נפשית, ולכן לפי התקנות היה מותר לי לצאת מעבר למגבלת המרחק. המשטרה דחתה את בקשתי ודרשה ממני להציג אישורים רפואיים. לעניות דעתי, זה לא ראוי, שהרי תעודת הנכה היא תעודה רשמית של מדינת ישראל שקיבלתי לאחר שביטוח לאומי בדק את מסמכיי הרפואיים – תקשיבו לי, אני מכירה את זה. כדי לקבל תעודת נכה, ויה דולורוזה. אתה צריך לעבור אי אלו ועדות, משגעים לך את השכל, אתה חושף את הקרביים שלך כדי לקבל תעודת נכה. הוא קיבל אותה, הוא הציג את תעודת הנכה, וכמובן שזכה לקנס רציני – זה נראה לי הפרה בוטה – כך כותב האיש – שלא לצורך, לגבי הפרטיות שלי, שאני אדרש להציג, מעבר לתעודה שהצגתי, מסמכים רפואיים למשטרה. שוב, אתם יודעים, גם את הפנייה הזו שלחנו ללשכת השר, וכבוד היושב-ראש, כלום.
פנייה 6: לכבוד חברת הכנסת וולדיגר, שלום רב. אני מתמודד עם הפרעה נפשית ואשמח לקבל מענה לאן עליי לפנות בקשר לאישור פטור מעטיית מסכה. אגיד לך שכרגע אפילו אין רופא שיכול לטפל בי, לצערי הרב. הפסיכיאטר האחרון שנפגשתי איתו שאל אותי למה לי בכלל ללכת לעבוד, הרי אני מקבל קצבת נכות? ולכן נעלבתי והחלטתי שאני לא ממשיך איתו. בכל אופן – הוא כותב לי, הוא כותב מכתב ארוך, אני לא אלאה את כולכם – רופא המשפחה שלי קרא לי את החוק המעניק לי פטור, אבל סירב לתת לי אישור בכתב. הוא אמר לי שאני לא צריך את זה. אני יודע שעטיית מסכה זה דבר חשוב ביותר, אבל אני באמת מתקשה לתפקד ולנשום נפשית ופיזית עם המסכה הזאת. זה נמצא לי מול הפרצוף וחוסם אותי. אני מרגיש יותר סגור, כלוא ומפוחד – שוב, זה בן אדם עם הפרעה נפשית – המסכה מכניסה אותי ללחץ רב, כאילו אני בתוך מכבש מכני. יש ברשותי תעודת נכה. אני מוכר למערכת הבריאות ומשוקם על ידה במשך שנים – רגע, אני הופכת דף – כרגע, לצערי, אני נופל על אוזניים ערלות. גם כוחות הביטחון, כוחות האכיפה, לא מקיימים את החוק. האם ייתכן שהם לא מודעים לו? איך תואילי לעזור לי בנושא הזה? העברתי, בלי תגובה.
היי, מיכל. זו רותם – סוף-סוף יש לנו יש לנו אישה, בת, שפנתה – קיבלתי קנס שלא בצדק על אי-עטיית מסכה. יש לי קושי משמעותי בלבישת מסכה. ניסיתי להסביר לפקח, אבל הוא היה ברוטלי ולא הקשיב. ישר נתן לי קנס מול האחיינית שלי, שנלחצה נורא ונחרדה. קראתי את דבריו של שר הבריאות בשאילתה שעשית. תוכלי לעזור לי לבטל את הקנס?
אני אנשום עמוק, ואני אשאל אתכם עוד פעם. שלחנו את הפנייה הזאת ללשכת השר.
הוא לא הפסיד. אנחנו נמשיך עוד, כי יש עוד מספיק פניות. בכל מקרה אני אמשיך, כי זמני ממשיך לפעול, ואני אגיד שגם הפנייה הזאת לא נענתה.
שלום, שמי מאיר. קיבלתי דוח על אי-עטיית מסכה. למרות שאני מאוד מאוד מאוד מקפיד, אבל מדי פעם נגרם לי קושי בנשימה וסחרחורות עקב עטיית המסכה. אני מוריד אותה לכמה רגעים כדי לנשום. פניתי לרופאת המשפחה שלי, אך היא לא נותנת פטורים. לדבריה היא לא יכולה. ממש ממש ממש מוזר שאין אף אחד שמתייחס לזה.
ממשיכה הלאה – פנייה מס' 9, ושוב, זה רק חלק קטנטן מכל הפניות שקיבלתי. היי, מיכל. אני אוטיסט. קשה לי עם מסכה, קשה לי ואני צריך פטור. מפחד, אני מפחד ללכת ברחוב בלי שיש לי פטור ביד – אני קוראת לכם ואני מתרגשת, באמת – מפחד להיתקל בשוטר או פקח. מיכל, בבקשה תעזרי לי. גם את זה הפנינו הלאה, ואין קול ואין עונה.
פנייה 10: הי מיכל. בהיותי חייל אני מחויב לנסוע בתחבורה ציבורית באופן קבוע, ובנסיעות רצופות קשה לי להישאר עם המסכה על האף. אני מתקשה לנשום כשאני נושם את אותו אוויר שאני מוציא. זה מכניס אותי ללחץ והנשימות שלי מתקצרות. אתמול נסעתי בחזרה מהבסיס. הורדתי את המסכה מהאף לכמה דקות, ובמקרה האוטובוס עצר בתחנה ועלו בה שני שוטרים לבדיקה. השוטר פנה אלי בשאלה למה אני לא מניח את המסכה כראוי. הסברתי לו בדיוק מה שכתבתי לך. הוא הנהן עם הראש ונתן לי דוח של 500 ש"ח על אי-עטיית מסכה כראוי. אני לא יודע מה לעשות. אשמח שתעזרי לי. התכתבנו איתו הלאה והבנו שבאמת, שוב, גם לו יש תעודת נכה, ושום דבר לא עזר.
פנייה 11: הי. בני נער אוטיסט ואינו מסוגל לעטות מסכה. הוא סובל מתגובות אגרסיביות ומפלות של בעלי עסקים שמסרבים לתת לו שירות, מגלים חוסר סבלנות והרבה הרבה תוקפנות. כתוצאה מכך, כותבת האם, הוא נמנע מכניסה לבתי עסק כבר יותר משנה. המערכת לא יודעת איך להתמודד עם המצב. הנציבות לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות נמנעת ממתן כרטיס פטור. כרגע, כפי שאת יודעת, הפטור לא נאכף, ואף אחד לא מוכן לקחת את האחריות ולנהל את המצב המורכב הזה. נשמח לעזרתך.
אני אמשיך לקרוא. אה, רגע זה עוד לא נגמר. לא, זה נגמר.
אני חייבת רק לעצור עוד פעם פה ולהגיד רגע – "פוס" – שאני באמת חושבת שלשר ניצן הורביץ יש כוונות טובות. הוא באמת מתכוון לעזור ובאמת התכוון להרחיב את התחולה של הוראת הפטור. אבל אוקיי, דחילק, זה לא עובד, זה לא עובד. ממשיכים להגיע אלי פניות בלי סוף. צריך אישור בכתב. צריך נהלים ברורים. זה לא פייר, לא לאותו אדם שזקוק לפטור וצריך אותו בכיס, וזה גם לא פייר עבור האנשים בכלל, האוכלוסייה כולה, שרוצה לראות, אם בן אדם אומר: רגע, יש לי פטור – שיביא ויציג משהו שבאמת מגיע לו הפטור הזה, לא לבעלי העסקים – – –
כלום. אפס.
לא. אין אישור.
אין אישור.
לא נכון. אז סליחה, לא נכון. אין פטור. אין מסמך בכתב שאומר: אתה פטור ממסכה. עמד פה השר ואמר את זה בצורה מאוד ברורה, והוא צודק – אין אישור. עכשיו, אתה יכול – השר הפנה את האנשים שפנו אליי לרופאים שלהם, שאולי יוציאו, והרופאים אמרו: לא, אנחנו לא מוציאים. הם לא. תפנו למשרד הבריאות. משרד הבריאות אומר רופאים, הרופאים אומרים משרד הבריאות, וכלום, אין אישור. אין אישור.
נכון. אז אני אומרת: טוב, המחוקק היה מאוד מתחשב. לא היית פה בתחילת דבריי. אני אגיד שהמצב דומה לאוטו מצוין שקיבלת מההורים שלך, עם עטיפה נהדרת, עם ניילונים, מקסים, אפילו עם סרט, אבל את המפתח לרכב זרקו לך לים. כי זה נורא נחמד שזה כתוב. איך מיישמים את הפטור הזה? ומגיעים אליי עשרות – אני לא רוצה להגיד כל יום, הגזמתי, אבל מגיעות אליי פניות, וזה לא זניח, ואין, אי-אפשר לאכוף את הפטור הזה.
אני אמשיך. פנייה מס' 12: היום עליתי על הרכבת בשעה 09:00. עצר אותי שוטר ונתן לי דוח של 500 ש"ח. הסברתי לו שאני נכה נפש, הראיתי לו את תעודת הנכות – שום דבר לא עזר. מה עליי לעשות?
13: אישור פטור ממסכה. שלום רב. אני לא מצליחה להבין איך שירותי הביטחון אמורים לוותר על הדרישה למסכה מאדם אם הוא לא נדרש לתעודה. הרי כך כל אדם יכול לטעון מול שוטר טענה שקרית, אם ירצה בכך, וכפי שידוע לך, בישראל, רבים יעשו זאת. למה שלא תהיה דרישה להצגת תעודה? אני מסכימה איתך, מסכימה עם הפונה. כפי שנהג צריך להציג תעודה, כך גם אחרים. ההדבקה והתחלואה מסכנות אוכלוסייה גדולה, וגם כאלה שהם עם מוגבלות, מחלות רקע וגיל מבוגר – להם לא מגיעה הגנה ציבורית? נכון, ישנם אנשים עם צרכים מיוחדים שקשה להם במיוחד, אבל גם ישנם רבים שלא, אבל משתמשים בתירוץ הפטור בשביל להימנע מחבישת מסכה. וזאת, כפי שציינתי – ממשיכה אותה פונה – נוסף למי שאינם עם צרכים מיוחדים שעושים שימוש במצב שבו אין צורך בהצגת תעודה. הגיע הזמן להפסיק את זה. צריך איזון. לא כל האוכלוסייה צריכה לדאוג רק לעצמה. יש לנו גם הורים ושכנים ודודים שחפצים בחיים. לפני שתענו לי – כן, אני יודעת מהם צרכים מיוחדים. בני עם אוטיזם ועוד עם כמה אבחונים, והוא, כמו כל ילד, אפילו תינוקות, מהרגע שלימדנו אותו והרגלנו אותו למסכה, הוא חובש אותה, ואפילו באדיקות רבה יותר מכל אחד אחר. אנא מכם, פטור אם צריך, אבל בליווי תעודה, לא על בסיס מילה בלבד.
אז בהחלט זה דבר חשוב ביותר. ואני רוצה לומר עוד פעם שאנחנו ביקשנו מכבוד השר שזה לא ייקרא "פטור ממסכה" אלא "פטור מקנס", כי אני בהחלט בעד וחשוב לעודד את אותם אנשים שלא מסוגלים לעטות מסכה, עדיין לנסות להשתמש בה כמה שיותר, כי זה מגן גם על עליהם וגם על אחרים, כל עוד כמובן לא יפטרו את כולנו מהמסכה הזאת – ואולי הגיע העת, אבל כל עוד לא פוטרים את כולנו ממסכה, אז גם את אותם אלה שפוטרים – בואו, תנו להם פטור בכתב, מסודר, פטור מקנס. מסכה – שימשיכו בהחלט לנסות ולעטות אותה.
פנייה מס' 14: יש לי בן קטין, בן 15. עקב בעיות בריאותיות הוא קיבל מרופאת המשפחה פטור מעטיית מסכה. הינה, הוא כן קיבל – הלך לרופאה והרופאה נתנה לו. אבל מה? בבית הספר שלו לא מקבלים את האישור הרפואי הזה. נאמר לי במפורש ממנהלת בית הספר שמשרד החינוך לא מאשר פטור ממסכה לפי אישור. לא משנה אם זה מעורך דין או מרופא משפחה, פטור ממסכה – ככה הודיעה לה מנהלת בית הספר – יהיה אפשרי רק במקרה שמדובר בבעיה נשימתית מרופא ספציפי, המטולוג.
זה פשוט לא ייאמן, אבל החוק אומר במפורש שהפטור יהיה גם על רקע של בעיה נפשית ושכלית, לאו דווקא רפואית ולאו דווקא נשימתית. ממשיכה אותה פונה וכותבת לי: אם מדובר בעניין רגשי, נפשי – הרופאה ביקשה אישור מפסיכולוג או פסיכיאטר. הילד שלי, היא כותבת, מאובחן בהפרעות ADHD. בפטור שקיבלנו רשום במפורש שהוא מתקשה באופן משמעותי לכסות את הפה ואת האף. פניתי לכמה רופאים המטולוגים בשאלה, והתשובה הייתה שזה לא קשור אליהם, זה לא התחום שלהם, והם לא נותנים פטור מהסוג הזה. מה אני אמורה לעשות בסיטואציה שכזאת? אודה על תשובתך.
ושוב – הזוי. היא כבר קיבלה פטור מרופא, אבל משרד החינוך לא מאפשר לילד שלה להיכנס לבית ספר כי הוא דורש, על דעת עצמו. אף אחד – אין נהלים, לא ברור מה מותר, מה אסור, מי נותן, מי לא נותן. הוא דורש משהו אחר. בינתיים, בינתיים, כבוד היושב-ראש, מי סובל? הילד, הילד עם האוטיזם שצריך להיות עם בני כיתתו והוא מסכן, יושב בבית, כי אף אחד לא יודע להגיד לו שום דבר לגבי הפטור מהמסכה.
פנייה מס' 16: אינני מסוגלת לשים מסכה בעקבות מגבלה נפשית. מתחילת החוק על עטיית מסכה אני מוגבלת מבחינת היציאה שלי מהבית, גם לקניית מצרכים בסיסיים ביותר. אני פוחדת. במשך יותר משנה אני מנסה דרך משרד הבריאות וקופת החולים שלי – שבמקרה הזה זו קופת חולים כללית – לראות אם ניתן להוציא לי אישור, אישור על זה שאינני יכולה לשים מסכה. ממשרד הבריאות נמסר לה שזה רק מול קופות החולים, ובקופת החולים מסרבים לעשות זאת, כי לטענתם פטור מעטיית מסכה ניתן רק במצב של בעיות נשימתיות, ולא מכירים בזה שמוגבלות נפשית היא סיבה לפטור. אם יהיה ניתן בדרך כלשהי לעזור לי בעניין הזה, אני אהיה אסירת תודה.
עכשיו אני אגיד לך, במקרה הזה, שוב העברנו את הפנייה ללשכת השר ולא נתקבלה שום תשובה. אני חייבת להגיד לכבוד יושב-ראש – לא היית פה בהתחלה – שכבוד השר השיב על שאילתות שלי כששאלתי עוד בסוף יולי ואמר שזה מאוד זניח הדברים האלה, וכל פנייה שמגיעה אליו – הוא נותן פטור בסוף, גם אם קיבל קנס, ושאני אפנה אליו את כל הפניות שאני מקבלת לצורך הסידור הזה. אני מפנה אליו – לא מקבלת שום תגובה, שום התייחסות. במקרה הספציפי הזה קיבלתי אפילו – היא שלחה לי – את המכתב הרשמי שקיבלה האם מקופת חולים. במכתב רשמי של קופת החולים כתוב במפורש, על אף שהחוק אומר אחרת, שהם נותנים אישור אך ורק עם בעיות נשימתיות. לא מעניין אותם בעיות נפשיות; לא מעניין אותם בעיות שכליות. שום דבר. רק בעיות נשימתיות – רק אלה מקבלים את הפטור.
אז אני שואלת עוד פעם: זה נשמע לכם הגיוני? זה נשמע לכם הגיוני שמחוקקים חוק – והמחוקק חשב על זה, הוא יודע כמה זה חשוב, הוא מודע לחשיבות של המסכה, אבל הוא גם מודע לחשיבות של מתן פטור. אז זה נורא נחמד לתלות את הפטור – לא את הפטור, את החוק – בסלון ולהגדיל אותו כתמונה, אבל בפועל אי-אפשר להשתמש בזה.
פנייה מס' 16: שלום רב. בלי להיכנס לכל הפרטים הרפואיים, יש לי PTSD המוכר על ידי הביטוח הלאומי. ביקשתי מרופאת המשפחה שלי שתיתן לי אישור שקשה לי לשים מסכה. וכן, אתם יכולים לנחש, חבריי היקרים – נעניתי בשלילה, ועכשיו אין לי לאן לפנות. אני יודע בוודאות שאם אקבל קנס בשל אי-עטיית המסכה או שאני אתקל בשוטרים, זה יכול להיגמר רע מאוד.
אתם יודעים מה? אני עושה רגע הפסקה: הוא צודק. אני מכירה באופן אישי ילד – לא ילד, בחור, מתמודד בן 18, שהיה צריך ללכת מבית סבתו לקבל טיפול והלך בלי מסכה, כי יש לו פטור לכאורה, ואז הוא ראה שוטרים ונבהל, כי מעצם המחלה שלו הוא נבהל משוטרים. הוא התחיל לרוץ, ואז השוטר רדף אחריו והתנפל עליו, והיו שם מכות, והוא נלקח – רק מלספר על זה אני תכף דומעת – הוא נלקח למעצר. הסבתא, שגם היא כבר לא צעירה, הייתה צריכה להגיע לשם ולא הצליחה לשכנע. בקיצור, אני לא אלאה את כולכם, אבל זה סיפור כל כך עצוב ומזעזע, והכול מתחיל בפטור. אם היה לבחור הזה פטור ביד, הוא היה יכול להציג אותו, השוטר היה יורד ממנו, וזה היה נגמר אחרת לגמרי.
אני ממשיכה באותה פנייה: נעניתי בשלילה, ועכשיו אין לי לאן לפנות. אני יודע בוודאות שאם אקבל קנס בשל אי-עטיית מסכה או שאני אתקל בשוטרים, זה יכול להיגמר רע מאוד. אני לא מעוניין לריב עם כל העולם רק כי קשה לי לנשום ולהיות עם המסכה. מה אני יכול לעשות? בינתיים אני מוריד בלי ברירה ומתחמק כמה שאפשר משוטרים ופקחים. פשוט סובל. תעזרי לי.
הפנייה האחרונה – שוב, כי אין לנו זמן: הי, מיכל, אנשים טובים הפנה אותי אלייך. יש לי בן אוטיסט שמוכר כנכה 100% בביטוח לאומי. הוא קיבל דוח על אי-עטיית מסכה בחורף שעבר. שלחתי בקשה לביטול הדוח עם כל המסמכים הרלוונטיים על הנכות שלו, כולל טופס נכות מביטוח לאומי – לא קיבלתי כל תשובה. מה עושים? זאת הפנייה האחרונה, מאתמול, אז עוד לא הספקתי לשלוח, או שאולי היועצים המדהימים שלי כבר כן שלחו לכבוד השר.
אבל אני שואלת אתכם: מה בסך הכול אנחנו מבקשים? אם המדינה כבר ראתה מקום לתת פטור – וכל הכבוד שהיא ראתה – אנא, תדאגי שאפשר יהיה ליישם אותו. די להתעללות באנשים החלשים. אני רוצה לקרוא לשר: א. כשמחוקקים חוק ונותנים פטור, תתייעץ גם עם הגוף שמכיר את האנשים האלה ויודע מה הם צריכים.
ובוודאי ובוודאי, כששולחים פניות ציבור רבות כל כך, מגיעה לציבור תשובה כלשהי, התייחסות. בינתיים, לצערי הרב, אני לא זכיתי. תודה.
3,994 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.