אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הסיטואציה הזאת מזכירה לי קצת את הבדיחה על מרצה שהגיע לאולם – פרופ' שיין, זה במיוחד בשבילך – מרצה אחד הגיע לאולם והוא אמור להרצות בו, ופתאום הוא רואה שיש שם רק אדם אחד. אז הוא מסתכל ואומר: תודה רבה לך שבאת לשמוע אותי, איזה כבוד, לפחות אתה אם לא כולם. אז אומר לו האיש: תראה, פשוט אני המרצה הבא.
אז אנחנו נמצאים כאן באווירה חגיגית אך גם מבודחת של ערב תקציב המדינה. אומנם רוב השורות כאן ריקות, אבל אני חושב שהלבבות מלאים וגדושים, חלקם בהכרת תודה וחלקם אולי פחות. אבל לפני שאני אדבר על התקציב אי-אפשר שלא לומר כמה מילים על האמירות הקשות שנשמעות בשבועות ובעיקר בימים, ואפילו אתמול בערב כאן בכנסת, ובמקומות נוספים, כאשר חבר הכנסת גפני קורא לראש הממשלה נוכל או כשחבר הכנסת קרעי קורא לראש הממשלה הוד נוכלותו, ועוד ועוד ביטויים קשים, בלתי ראויים. אני מבין שהם אולי מביעים תסכול, אולי מביעים קושי אבל לחלוטין לא ראויים. חברים יקרים, התבלבלתם, טעיתם בניווט.
בהפגנונת הימין אתמול בכיכר הבימה היו כמה אלפי אנשים – פחות מאשר ערב חלש בבלפור לפני חצי שנה. אני באמת חושב שקולות הנהי והבכי שנשמעים כאן משקפים בסך הכול משא ומתן דמוקרטי, קרב של קואליציה ואופוזיציה – 61 תומכים, 52 מתנגדים, שיקלי אחד שלא ברור מקומו, והרשימה המשותפת שכל אחד משתתף בה ואומר "כולה שלי". אבל בסוף, אלה יחסי הכוחות, זו דמוקרטיה.
אחרי שהתייחסתי קצת לפוליטיקה, חשוב לדבר על התקציב. אתמול בערב, בבית השגריר של אירלנד בישראל, פגשתי שגרירים רבים של ארצות רבות, ובהם גם שר החוץ האירי שמגיע לביקור חשוב היום, ולכולם היה דבר אחד משותף: ללא קשר לפוליטיקה, הם מתפללים עבורנו שנצליח, שנצליח להעביר תקציב. הם מבינים, כי הם באים מהעולם הזה, עד כמה דרמטי בחייה של מדינה תקציב מדינה.
אנחנו במליאת הכנסת מתכנסים בימים אלה להעביר את תקציב המדינה בקריאה שנייה ושלישית. התקציב האחרון שעבר כאן היה בשנת 2018, והוא הותאם לצרכים של 2019. אבל מאז שנתיים חלפו, משבר עולמי חסר תקדים וגם משבר פוליטי ישראלי חסר תקדים, שבמשך שנתיים משתק את מדינת ישראל. ממשלה בלתי מתפקדת, כנסת שעבודתה כמעט שמופסקת, תקציב שלא עובר וחקיקה שלא נעשתה. חבריי באופוזיציה, הייתה לכם הזדמנות לא כל כך מזמן. מדוע לא העברתם תקציב מדינה?
חוסר היכולת של משרדי הממשלה לקדם ולהוציא לפועל תוכניות חדשות הביאו שיתוק מוחלט לתהליכים במדינה. תהליכי התקנון לזמן ארוך נעצרו, בעיות מבניות התרחבו, הפקקים בדרך לכאן התרחבו, צמצום הפערים נעצר, המענה לשירותי הבריאות לא ניתן, ותראו את ההשלכות – חוסר יכולת לחלק משאבים לפי סדר עדיפויות, הדבר הראשון במעלה שממשלה עושה. חוסר יכולת להתנהל בצורה סדירה עם תכנון ארוך טווח. כל משרדי הממשלה, כלל הגופים, גם המגזר השלישי, עומדים משותקים כי הם תלויים בתקציב מדינה. עד היום. היום, או ביומיים הקרובים, זה נגמר.
עסקתי באופן אישי בתקציב המדינה בשלושה תחומים שאני חושב שהם מביאים כשלעצמם בשורה – נושא מעונות היום והפטור מהשימוש החורג שנמצא כאן בתוך חוק ההסדרים ויאפשר לעוד אלפי מסגרות לגילאי לידה עד שלוש, שבעזרת השם ייכנסו בעוד חודשיים למשרד החינוך, יוכלו להיפתח ביתר קלות, יוכלו לפעול בעלויות נמוכות יותר. בשורת החינוך מלידה מתחילה, אחרי הרבה שנים של הצהרות, להתיישם בישראל. זאת בוועדת החינוך.
בוועדה שכונתה הרפורמות, שעוסקת בשירותי דת יהודיים, העברנו את חוק הכשרות שמגיע בחוק ההסדרים. וכאדם דתי אני אומר לכם: זהו חוק דרמטי בתולדות דת ומדינה בישראל. החוק הזה יאפשר ליותר אנשים לאכול כשר, ליותר עסקים לבחור את הכשרות שלהם, יוריד את עלות שירותי הכשרות וגם יפתח פתח לכך שלא עוד ינוהל הכול במין צו ממלכה מלמעלה, אלא יהדות תהיה דבר שאנשים בוחרים איך, כיצד וכמה לצרוך אותו.
בחרתי אני בתחום המגונה, לכאורה, של כספים קואליציוניים, להקדיש סכום לא קטן לכפרי הנוער בישראל. איני יודע כמה חברי כנסת כאן ביקרו בכפר נוער. 11,000 ילדים מהאוכלוסיות החלשות ביותר בישראל לומדים ב-54 כפרי נוער. האוכלוסיות המוחלשות – עולים חדשים, פריפריה ישראלית – זוכות כבר שנים לתת-תקצוב בגלל תקנות שלא תוקנו ולא הוגדלו. אז כן, בחרתי לשים כסף קואליציוני כי לצערי לא הוגדל תקציבם הפעם, פשוט כדי להגדיל במעט את מה שיקבלו אותם ילדים שזקוקים לכך יותר מכל.
וכך תקציב מדינה, שיש בו בשורה לעולים החדשים, לאנשים עם מוגבלויות, למשפחות חד-הוריות, לקרנות, לביטוח הלאומי, לנכים, לתחבורה, לחינוך, לבריאות – שינוי סדרי עדיפויות.
גם בתחום הרגולציה, החובות הרגולטוריות והביורוקרטיה הממשלתית, אנחנו העברנו – והייתה לי הזכות להיות חלק מזה – את חוק המטרו. בעצם, את תחילת חוק המטרו, שבסוף של תהליך לא קל ולא קצר, ישנה את תמונת התחבורה הציבורית בישראל. כן, גם את זה עושה חוק התקציב הזה, חוק ההסדרים הזה, ובעיניי זו בשורה דרמטית.
אני רוצה להקדיש מילה אישית לחבריי החרדים, שעל אף שלא יושבים פה כרגע באולם, הם חברים, חברים לדרך. מספרים על עשרה אנשים שעמדו בשעת זריחה אל מול השמש. תשעה מהם אמרו: איזה יופי, יום חדש עולה. אחד אמר: אוף, מה זה הדבר הזה שמסנוור אותי? אני רואה בימים האחרונים את ההתייחסויות לרפורמות הגדולות בחוק התקציב, אבל עומדים אנשים ואומרים: מה עשיתם לנו? חבריי החרדים, התקציב שהכנו הוא גם תקציב שלכם. הרפורמות שעבדנו עליהן במיוחד הן גם בשבילכם. הן מותאמות גם למשק הבית החרדי ולאורח החיים החרדי, על אף שאינכם חלק מהקואליציה.
שר האוצר ליברמן דאג לעגלות תינוק מוזלות. שרת הכלכלה ברביבאי דאגה לרפורמת יבוא שתוזיל מוצרים רבים גם עבורכם. שר החקלאות פורר דאג לרפורמת חקלאות שתוזיל את הפירות והירקות בישראל וגם מוצרים נוספים. השר מתן כהנא דאג לרפורמת כשרות, שעל אף שלכאורה נלחמתם בה, תיטיב עם כל צרכני הכשרות בישראל, וגם יש אומרים שהבד"צים ירוויחו ממנה. שרת החינוך שאשא-ביטון דאגה להקלה בפתיחת מעונות. כן, השר מאיר כהן דאג להגדלת קצבאות הנכים בצורה משמעותית. כל הרפורמות האלה הן לא רק בשבילכם, אבל הן במיוחד בשבילכם.
אז אחרי משבר פוליטי של שנים, אחרי חודשים אינטנסיביים של עבודה בוועדות על פרטי פרטים, אחרי שאיש-איש מאיתנו בוועדתו, בדרך כלל בהיעדר חברים מהאופוזיציה – ואני מצר על כך מאוד – אחרי עשרות שעות של נאומים כאן ולפני 36 שעות של הצבעות כאן במליאה, אנחנו נאשר את תקציב המדינה. החל מהשבוע הבא יהיה למדינת ישראל תקציב. בהצלחה לנו.
953 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.