חבר הכנסת מקלב, אני עוד לא התחלתי לדבר וכבר החבר שלי הטוב מפעיל לי את השעון, שים לב. תאפס אותו, אני מבקש מההתחלה.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם, דרך אגב, מה ההספק של הממשלה הזאת? ארבעה חודשים, כבוד השרה. 12 שנים לא קרה, ולא הספקנו להגיע להספקים שלכם גם במריבות, וגם בבושות והפדיחות שאתם עושים לעם ישראל, ואני אמנה אותן.
דרך אגב, זאת באמת ממשלה של אנדרוגינוס – אין פה ראש ואין זנב. יש שמונה ראשי ממשלות. מי שמוביל אותה, והיום הציבור במדינת ישראל יודע, זה ראש התנועה האסלאמית, שהוא בעצם תנועת החוד של האחים המוסלמים, שהאידיאולוגיה שלה – ועוד מעט אני אגע בה – הדתית, זה להחריב ולהרוס את מדינת ישראל מבפנים. דרך אגב, בכל מדינות ערב, התנועות האלה מחוץ לחוק, כמעט בכל העולם. רק כאן היהודים החכמים גם מכניסים אותם לממשלה, ולא רק מכניסים אותם, גם נשענים עליהם, ובסופו של דבר – אנחנו תמיד יודעים בכלכלה שהשולי הוא הקובע. אנחנו 59 ח"כים, אבל אין לנו ממשלה, למה? חסר אחד. האחד קובע. ולכן, מנסור עבאס, ווליד טאהא, אלה אמורים להדליק משואה, כבוד השרה, בהר הרצל השנה, הם יקבעו לכם הכול: הם יקבעו לך האם תעשי תוכנית לחרדים, כן או לא. באיזה נייר בשירותים תשתמשי. איזה קפה תשתי, ולמי תגידי שלום בבוקר. בגלל שאתם, אין לכם כבוד לאומי. אתם בעצם חבורה ואסופה של אנשים שהמדינה מזמן כבר לא מעניינת אותם.
אדוני היושב-ראש, אני שומע עאלק את ראש הממשלה מר בנט, ואת לפיד: באנו לעבוד. שאלתי את עצמי: קודם כול, מר בנט, הרי אתה היית איתנו עשר שנים – אדוני היושב-ראש, עזוב את הטלפון – אז מה, לא עבדת בעשר השנים? עכשיו, דרך אגב, אם לא עבדת וקיבלת משכורת, זה הוצאת דבר במרמה. אז, א. תחזיר את המשכורת, הרי אתה טוען שלא עבדת, לא אני. הרי אתה יודע, הרב מקלב, בן אדם שבעצם מעיד על עצמו, לא צריך עדים. אנחנו מכירים את הכלל התלמודי. אדם נאמן על עצמו יותר מ-100 עדים. מר בנט, אתה צודק, לא עשית כלום. אתה רק הפרעת מבוקר עד לילה לממשלה 12 שנים. לא היית שר החינוך, לא היית שר הכלכלה, כלום לא עשית. אבל האמת, חשבתי, ואתה לא צריך להחזיר את הכסף. ממילא אתה רמאי, שקרן, ונוכל, וגם את הכסף הזה הוצאת בנוכלות. אתה בכלל בנוי רק על בסיס הרמאות.
אני רוצה להגיד לך משהו, אדוני היושב-ראש – עזוב את הטלפון. אתה שלחת לי קודם תמונה, ראית את הגברת סילמן שהלכה לקנות סוכריות ולחקות אותך, בצחוק. אז אני רוצה לספר לך, הגברת הזאת גם הקליטה, לפחות לפי טענתם, את גפני וליצמן. היא גם העתיקה מחברת הכנסת מיכל וולדיגר את החוק שלה. וגם עכשיו לקחה לך את הסיגריות, מה אתה מתפלא? מה אתה מתפלא? דרך אגב, שמענו השרה כהן, שהיה לכם גיבושון. איך היה הגיבושון? הבאתם זמרים? דרך אגב, ארבעה חודשים, מה הייתם צריכים להתגבר? זאת אומרת, רבתם, אתם מודים. אתם במריבות כל כך גדולות בארבעה חודשים שאתם צריכים לבוא גם עם בני ובנות הזוג לגיבושון?
בוודאי. אמרתי, אתם באתם למופע, אתם באתם לאוכל.
אני שמעתי – אבל מה אמר לכם מר בנט? הוא אמר להם שם, אדוני היושב-ראש שהם יעבירו את התקציב, והאופוזיציה תתרסק לרסיסים. עכשיו, הפירורים – לבן אדם יש לו שישה מנדטים, שרובם, דרך אגב, חברת הכנסת לוי, מחפשים להם עיר מקלט, לכן הוא עשה להם את הגיבושון. מסילמן, שאנחנו קוראים שהלכה ליש עתיד, ההוא שמחפש – כל אחד שם אתה מבין שהוא הגיע לקצה, וכרגע הם מחפשים להם את האלטרנטיבות לעתיד, זה אומר לנו שאנחנו מתפוררים. הוא מזכיר לי את הבדיחה על שני זבובים, שיום אחד, אדוני היושב-ראש, ישבו על פיל. אחד באוזן של הפיל, ואחד בזנב. אז הוא פתאום הזיז את הזנב, והזבוב שעל הזנב עף מגופו, ואז הוא צועק לו לזבוב שעל האוזן: ז'וז'ו, תחנוק אותו. אתה מאיים עלינו, שישה מנדטים שמתנפצים לך לכל עבר, שאתם תרסקו אותנו? הרי אתה זבוב, אפילו לא זה. אתה מבין את האבסורד, לאן הגעת? אתה מוקיון. אתה בן אדם שבאמת, מר בנט, אתה בושה לעם ישראל.
דרך אגב, גם בקואליציה הם יודעים שאתה בושה. הם יודעים שאתה לא שווה כלום ומעולם לא עשית כלום. אתה בעצם מתנהל, וכל היום עושה להם גיבושים ושיחות, בגלל שמה שמעניין אותך זה רק התפקיד שלך. עם ישראל מעולם לא עניין אותך. מה שמעניין אותך זה רק התפקיד שלך. דרך אגב, אני רוצה לומר משהו. גברת כהן, אני מניח שגם את כבר היית בחוץ לארץ, וטסת בטח, תוך שלושה-ארבעה חודשים. דרך אגב, שנתיים אנחנו היינו בממשלה, אף פעם לא טסנו. אני מניח שטסת, ואם לא טסת, אז בטח את מקופחת בעניין. אז תטוסי מהר.
אתם מתנהגים כאילו אתם נכנסים עכשיו לחנות ממתקים, עוד מעט סוגרים את החנות ומעיפים אתכם, ולכן, אתם לוקחים, אוכלים, זורקים, דורכים על הרצפה. חטוף ככל יכולתך. שמים בכיסים. למה? אנחנו באמצע השוד. חייבים, חייבים, חבר'ה, יאללה, מהר.
כמו תוכנית בטלוויזיה שהייתה פעם, שהם רצים לתוך איזושהי דלת שנסגרת, ואתה אוסף מתנות מהר מהר, שמא הדלת תיסגר ואתה תישאר בפנים, תינעל. ככה אתם מתנהלים.
אני אספר לך סוד קטן, אני רוצה לספר לעם ישראל. אני רק אתן לכם דוגמה. הרי יש לנו את החליפי. אתם מכירים את החליפי, מר לפיד. הוא נסע למרוקו, אדוני היושב-ראש. כמה, לדעתך, עלתה הנסיעה למרוקו? אדוני היושב-ראש, כמה עלתה הנסיעה למרוקו?
אתה יכול לחשוב? שואל. דרך אגב, הבן אדם, כבר לא נעים לו לנסוע במטוס רגיל, כמו כל האדם. הוא חוכר מטוס. אין לי מושג מי מאשר לו. דרך אגב, אני רציתי לקנות אייפד. כשמינו אותי לשר הממונה על רשות החברות, הסייבר והדיגיטל הלאומי, ישיבות הממשלה אז היו בקורונה ולא יכולנו להתכנס. ביקשתי שירכשו לי אייפד ב-700 שקל כדי שנראה את החומרים כל יום. כתבו לי: תכתוב מכתב למה אתה זקוק לזה, ואחרי חודש וחצי רכשו את האייפד. הבן אדם לוקח מטוס.
הוא אומר: בואו נמכור את המטוס של ראש הממשלה, שמעולם עוד לא ראינו, דרך אגב. המטוס עלה חצי מיליארד שקל. אמרתי לעצמי, מר לפיד, בקצב הטיסות שלך מדינת ישראל מכסה את עלות המטוס בחצי שנה.
בוודאי. הרי אתה מעמיס 100, 150 איש, מדובנוב, חברים מהשכונה, חברים בבית, אולי את גיסתך, שעוד מעט נגיע אליה. ואללה, חבר'ה, שדדנו הקופה. בואו, חבר'ה, אין לנו הרבה זמן.
אנחנו לוקחים עכשיו צי מטוסים. כל שר מתחיל להתחרות בחברו – חטוף ככל יכולתך. הם לא מתביישים, עלובי נפש? עוד מעט אני אספר לכם איזה טלפונים אני מקבל היום מאנשים במדינת ישראל, שזקוקים לכל שקל. אתם מבזבזים כאילו מדובר בכספי המונופול.
אדוני היושב-ראש, אני כתבתי מכתב למנכ"ל משרד החוץ. שאלתי אותו כמה עלתה הטיסה. בהתחלה הוא השיב לי, חברת הכנסת לוי, שהטיסה למרוקו – בהתחלה הוא כתב לי 575,226 שקלים. אין לי מושג למה. אחרי מספר ימים הוא גילה שכנראה – – –
לא, שזה עלה קצת יותר.
כנראה הוא לא ספר מספיק טוב את האנשים במטוס. ואז הוא כתב לי שזה עלה 849,540 שקלים. חבר'ה, זה עלה יותר מ-1–1.5 מיליון שקל.
בגלל שהם משקרים גם בדיווחים.
והרי הנושא הזה כואב לי מאוד, בגלל שאני חושב שזאת הפקרות שהיא לא נתפסת, לא נתפס שאיש ציבור ככה מתנהג.
בוודאי. אני לא מדבר על זה אפילו. כל יום הבן אדם הזה עלה לכאן, אדוני היושב-ראש, והתפרנס באופן יומי מהרעלת בארות. מר לפיד מתמחה, יש לו מפעל בבטן לייצור רעל. גברת לוי, הבן אדם מייצר רעל באופן שיטתי. בכל נאום ששמעתי אותו פה, הוא מדבר לציבור ומחמם אותו רק על זה. ראית? מושחתים, ג'ובים. עוד מעט נדבר על הג'ובים שלך. מטוסים שלמים אתה לוקח, כמעט ריקים. למה? למה שתגיע לשדה התעופה, תעמוד בתור. איך אמרת פעם, אדוני היושב-ראש? ישלח את המזוודה ב-VIP. הרי ייקחו לו אותה. הרי ממילא, בנוהל שר הוא בכלל לא מגיע. הוא ככה ישר מגיע למטוס. לא, במטוס הוא לא יכול להיות עם עוד אנשים זרים שהוא לא מכיר. לוקחים ג'מבו, נוסעים.
לא מזמן הוא נסע למוסקבה. השרה כהן, כתבתי למנכ"ל משרד החוץ: כמה עלתה הטיסה למוסקבה? חברת הכנסת לוי, תקשיבי – ליום אחד. הציבור במדינת ישראל, לפיד נסע ליום אחד למוסקבה. בטיסות סדירות שיש בארץ לא מתאים לו. הוא חכר מטוס. הוא רק חוכר מטוסים, דרך אגב. הבן אדם הזה, סיפרתי לכם, חושב שהוא שדד את הקופה. הכול שלו, הכול מותר. חברת הכנסת לוי, 287,632 שקלים ליום למוסקבה.
כל אחד רק יעשה חשבון בבית, אם יש אנשים שלא מרוויחים את זה בעשר שנים. יש ילדים, שהיינו פותרים את הבעיה שלהם גם בהזנה, גם בטיפולים רפואיים. מאות ילדים. הבן אדם המופקר הזה, הריקני הזה, אין לי מושג מאיפה יש לו את האומץ. את האומץ. נגיד שאף אחד לא יודע. איך יש לך אומץ? איך אתה מסתכל על עצמך במראה? אתה לא מתבייש? כסף של אבא שלך? סליחה, אתה צודק, זה לא כסף של אבא שלך. אם זה היה כסף של אבא שלך, לא היית מתנהג ככה. זה כסף שלנו, אז מותר לך. כסף שלך בחיים זה לא היה. אתה מעולם לא היית שוכר לך ולרעייתך מטוס וטס ככה, עם עצמך, ומשחק סטנגה במטוס. אבל כשאנחנו משלמים, למה לא? הכול מותר. לא שמעתי את מנדלבלוף. כלום. מר מנדלבלוף, כשאנחנו שרים, היה מותר לנו לעשות דבר כזה? הרי גם אם היינו רוצים לטוס, היינו צריכים ללכת לחשב ולהגיד לו מה מטרת הנסיעה וכו'.
חברת הכנסת לוי, אני רוצה להזכיר לך פרט קטן. גם השרה כהן. אין תקציב מדינה, אז מאיפה הכסף? הרי אין תקציב, אמרתם. מאיפה הכסף?
מבקר המדינה, תבדוק, תראה שיש הסטות תקציביות ממקום למקום. הרי אין כסף, הרי אין תקציב, אבל לאל על חייבים לשלם על המטוס מיליון שקל. הרי אם לא, לא תקבל את המטוס בשבוע הבא. אז מאיפה הכסף של המושחתים האלה? בקיצור, כולם נאלמו דום. מפחדים.
האקט הראשון שעשה לפיד, הוא רצה להחזיר את השגרירה חוטובלי. זה מה שהפריע לך? האישה, השגרירה הייתה חברת כנסת, שרה. זכתה במכרז. בגלל שהיא ליכודית? לא הבנתי. אתה יודע, למרות שאתה רק 12 שנות לימוד, אתה יודע שיש משרות שהן בעצם משרות אמון, 11 משרות, בערך, כמדומני. וכשהשגריר גומר את תפקידו, מסיים – הוא חוזר, מחליפים. איך לא התביישת להתקשר אליה ולהגיד שתחזור לארץ? לא הבנתי. למה, היא לא הצביעה כחול לבן?
מנדלבלוף, זה לא חקירת משטרה, זה לא סחיטה באיומים? אבל אותך, לא מעניין אותך כלום. שום דבר. אתה צילמת, מר מנדלבלוף – לפחות זה מה שקראתי, שמעתי – את השלט: ראש הממשלה בנט. אני מניח שהגדלת אותו ושמת אותו בחדר השינה שלך, כדי שאתה כל היום תראה את הצדיק הגדול שהציל אותך. הרי אתה יודע שאתה נמצא בניגוד עניינים מוחלט בכל מה שקשור לממשלה הזאת. ברגע שהיא תיפול, עשר דקות ואתה לא בתפקיד. דרך אגב, בשום תפקיד ציבורי אתה לא יכול.
כבר היועץ המשפטי הקודם מר וינשטיין – לא אני – כתב עליך 15 דפים לממשלה, שאתה לא ראוי, לא ברמה הערכית – ואני לא רוצה להרחיב יותר מה הוא כתב. בוודאי אני חושב שברמה המקצועית אתה באמת לא מגיע אפילו להיות יועץ משפטי של מחלקת החניה בעיריית ירושלים. ואנחנו מוצאים אותך פה, מנהל לנו את נאט"ו. קמת בבוקר, כשהיינו בממשלה – כל בוקר כמעט קרעת את המכנסים מהמהירות – כדי להפריע לנו לעבוד. כל החלטה בממשלה, כל מינוי, כל דבר. אתה הבנת שאתה חייב ליירט אותנו, ולא – ראשך, בעצם – אתה הולך הביתה. אתה לקחת את זה אישי, ובן אדם אחד במדינת ישראל, פקיד. אני לא נכנס לזה שאתה כפוי הטובה הכי גדול במדינת ישראל – מי שמינה אותך זה אנחנו – ואתה האיש הכי מושחת. בגלל, דרך אגב, שאם מישהו אוחז אותך בגרון – אתה צריך ללכת למשטרה. לא לקטר לחבר שלך, ללכת ולהגיש תלונה במשטרה. ואתה היועץ המשפטי, האחראי על החוק במדינת ישראל.
אז לכן, רבותיי, אם נחזור לממשלה – זה הסטנדרט. היום נסע מר בנט, השרה כהן, עם משלחת לוועידת האקלים, 141 איש. אני רוצה לספר לכם, חברת הכנסת לוי: אני, כשהייתי יושב-ראש ועדת הפנים – דרך אגב, הכינוסים של הוועדה הזאת הם בעיקר לפרלמנטים בעולם. כל ועדות הפנים בעולם מגיעות, ועדות הגנת הסביבה. פה זה ועדת הפנים והגנת הסביבה. נסענו 10 חבר'ה, כולל השר. מעולם, אני לא זוכר שראש הממשלה היה שם. סע, אין בעיה. הרי אין לך מה לעשות פה. אין לך עבודה, אתה הבן אדם הכי מיותר בממשלה, אנחנו יודעים. אתה יודע. אתה יודע שאתה מתעסק רק בגיבושון, באוכל ובזה. הרי אתה לא תגיד לשר האוצר שום דבר, לא תגיד לשר הביטחון מה לעשות. לכן אין פה באמת ממשלה, בגלל שאם יש ממשלה אז יש ראש ממשלה, וראש הממשלה מנהיג את הממשלה וכולם כפופים אליו, ואם לא – הולכים הביתה. אבל אין פה, זה חבורת ליצנים, ואתה הליצן הראשי, והם צוחקים עליך כל בוקר. אז אתה נוסע ומטייל.
ומה ההישגים שאתה מנסה לצייר לציבור? אני נפגש עם פלוני, פגשתי את מודי שם, פגשתי את ראש ממשלת בריטניה. אתה משחק בנדמה לי. כולם חושבים שאתה ליצן, אל תדאג. לא משנה את מי תפגוש. כשאתה הולך לפגוש את פוטין, הוא יודע שאתה ילד קטן עם חלב על השפתיים, בגלל שהוא שומע חדשות פה והוא יודע שגנבת את השלטון עם שישה מנדטים. הוא יודע שאתה סתם גימיק, הוא יודע שאתה בן אדם שלא קונים ממנו מכונית יד שנייה, בגלל שהוא יודע שאתה מעולם לא אמרת דבר אמת. אפילו כששואלים אותך מה השעה אתה משקר, גם כשלא צריך. אז מה חשבת, שאם אכלת שם, נסעת לשם, נפגשת איתו עם הבוגד השני, עם מר אלקין – חבורת הנוכלים, אחד עם השני – ובאמת נתנו לך שם לאכול איזה מרק, אז מה חשבת, שהוא באמת מעריך אותך? אם נסעת לארצות הברית אתה באמת חושב שהנשיא האמריקאי לא חושב שאתה בדיחה עלובה? מה חשבתם?
אז אתה נוסע לי, בדיוק כמו השני – למה אמרת, אם ההוא לקח מטוס מלא ב-100 איש למרוקו, אדוני היושב-ראש, למה אני לא אקח מטוס עם 141 איש? אתם הרי הולכים לקפה של השכונה – –
– – אוספים את החבר'ה – אני אספר לכם. בבקשה, אני אספר לך, השרה כהן: אני, כשהייתי חבר כנסת, כשנבחרנו, בחודש הראשון לא הבנו כל כך טוב מה קורה בכנסת. התקשרו ללשכה שלי, ענתה המזכירה, ואמרו לה: תקשיבו, יש איזה עמותה שמזמינה את חבר הכנסת לסיור בנושא חיות הכיס באוסטרליה. לא ידענו מה זה. היא ענתה להם: בסדר. פתחו איתנו חדשות שלושה ימים, דפנה ליאל. לא שנסענו, לא על חשבון המדינה; לא משנה שיכולנו לתאם את זה בפגרה. לא נסענו. אבל תארי לך שהיינו לוקחים מטוס לאוסטרליה, מה היה קורה. לא שאזרחי מדינת ישראל מימנו אותנו. תגיד לי, אתה לא מתבייש, מר בנט? המטוס הבא יהיה 200 איש, אחרי זה 500, אחרי זה תזמינו מטוס מיוחד, כי אין בעולם – – –
כן, ואז תיסעו במטוסי התובלה האמריקניים, בגלל שאי-אפשר להכניס יותר מ-1,000 איש. תבינו לאן הגעתם. וזה הכסף של העניים בדימונה, הזקנים שעכשיו יושבים בבית, האנשים שיש להם בעיה אפילו בטיפולי שיניים, אין להם מה לאכול, זרקו אותם מהבית, וניתקו להם את החשמל היום. וההזויים שלא נמצאים פה, דרך אגב, תראו איך הם מתנהלים בכסף. אני אומר לכם שאפילו בכסף של מונופול לא אמיתי הייתי מתבייש להתנהל ככה. זה מה שנקרא "פני הדור כפני הכלב". הסתכלו עליכם וראו את זה.
אני רוצה, אדוני, ברשותך, לחזור לנושא התקציב. בוא נראה את שר האוצר, שאמר שהוא לא מטיל מיסים, חס ושלום. שר אוצר רציני מאוד, שאיך אומר אדון סוכר? עם רי"ש. דרך אגב, מעכשיו אנחנו צריכים ללמוד רוסית. למה? אם נגיד דבש ופתאום יסתבר לנו שזה איזה קללה ברוסית, אז אנחנו – – –
אנחנו צריכים לשלוח את השפה העברית לאישורו של קושניר, שיגיד לנו מה מותר להגיד ומה אסור להגיד.
תבינו לאן הגענו במדינת ישראל, שמר קושניר, כן, אומר לי לא להגיד את המילה "סוכר". אני צריך לקבל ממנו אישור. אני מקווה שדבש זה גם לא קללה, מר קושניר. או לחם. מקווה.
הוא אומר לנו שהם לא מטילים מיסים. בושה וכלימה. קודם כול, אני רוצה לספר לכם: תקרת הגירעון ב-2022, השרה כהן, אולי את לא יודעת – 12 מיליארד ש"ח. מעולם לא היה דבר כזה במדינת ישראל. 12 מיליארד ש"ח. ולקחתם את הנחות הצמיחה הכי גבוהות, גם של האוצר, למרות שבנק ישראל חושב שזה יהיה פחות. 12 מיליארד שקל, אדוני. אני מזועזע עכשיו. שאלתי את עצמי מדוע הוא עושה את זה ולמה. הרי הוא צריך לממן את כל הסיפורים של מנסור עבאס, שעוד מעט נגיע אליו.
אז בואו נתחיל – מס גודש בתל אביב, כאילו, דרך אגב, יש פקקים רק בתל אביב. ומה בירושלים? ומה עם חיפה? ומה עם באר שבע? לא הבנתי. עכשיו, מי שמגיע לירושלים זה בסדר, חופשי; בתל אביב, מה שנקרא קודש הקודשים של השמאל, אלה שמצביעים עבורם – צריכים להוריד להם קצת מהלחצים.
כן. אתם מתנהלים כמו בקיבוצים.
מי זאת בעצם קבוצת האוכלוסייה שתומכת בכם? מגדרים אותה. כל מי שבא, חבר'ה – שלם מס. לא, אתה לא נכנס.
בוודאי לא לאסי, ולא לסחנה, ששם גם הבנתי שהמנכ"ל או המנהל הוא גם מועסק דרך הרט"ג, באמצעות – זאת אומרת, זה איש של הקיבוץ. זה ההסכמים שנברר אותם גם בהמשך הדרך, ואתם חושבים שאנחנו מטומטמים.
עכשיו, שאלתי את עצמי, גב' כהן, איך העסק הזה אמור לעבוד, ואיך זה יועיל באמת לפקקים. הרי יש לנו את הנתיב המהיר, אתה יודע. אם תשים לב, אדוני היושב-ראש, כשאתה נוסע בנתיב המהיר – הוא ריק כמעט, אין בו פקקים. מי נוסע בנתיב המהיר? מי שיש לו ג'ובות, פונטים. אלה שמשלמים למטוסים. פונטים. הכסף, אתם יודעים – מר לפיד, כשאתה לוקח מהמדינה לשכור את המטוסים שלך, וכנ"ל בנט – אתה איתי?
עכשיו, לכאורה, המסלול הוא ריק. אדוני, בהגדרה הכלכלית זה ברור לחלוטין שיש כאן בזבוז הון. לא הגיוני, שלושה-ארבעה מסלולים, כולם בפקקים, ויש איזה מסלול ריק. הרי לכאורה, אם היינו מווסתים את זה, אולי כולנו היינו נוסעים יותר מהר. אלא מאי, השר אקוניס, האוצר לא רצה להשקיע בסלילת המסלול הרביעי. זו ההמצאה של הפקידים. אני 35 שנה כלכלן. אני המצאתי את הבלופים שלהם. והם לוקחים את הבלופים שלנו, רק משדרגים אותם, מלפני 30 שנה.
דרך אגב, רצו לעשות מס גודש בירושלים – אני מספר לכם בדיחה עלובה – לפני כ-15 שנה. אני לא הסכמתי. שכנענו את לופוליאנסקי ונגמר העניין. אמרנו: לא יקום ולא יהיה. מי משלם מס גודש בסוף? רק העניים סובלים מזה.
דרך אגב, עשיר מת על הדברים האלה. תעשו לו מס גודש, תעשו לו בשדה התעופה VIP, אין לי מושג איך זה קורה גם שם, תעשו לו בבית החולים VIP, וכולם זזים איך שהוא מגיע. תעשו לו VIP והוא מוכן לשלם הכול. תעשו לו בניתוחים VIP והוא מזיז את כולם; נוסע, שם את מאות השקלים, ויאללה, נוסעים. וגם בסופר, דרך אגב, תתפלאו, תעשו מסלול VIP, שלא מאפשרים לאף אחד, רק לעשירים, והם ישמחו מאוד. תעשו להם מסלולים שלהם, תעשו להם הכול שלהם. מי שיש לו כסף – חי. מי שאין לו כסף – מת או עומד בתור, אלה הכללים. לכן, מס הגודש – הרי הנתיב, הם לא רצו לממן אותו; המציאו: בואו ניקח זכיין, BOT, ניתן לו את המסלול והוא יגבה כספים. עכשיו העשירים נוסעים בזה ואנחנו עומדים בפקקים. שימו לב תמיד. אתם נוסעים לתל אביב – כל אזרחי מדינת ישראל – אתם עומדים בפקק, ותראו, פתאום עוברת איזה מרצדס – צ'יק, בשנייה – –
– – אתם אפילו לא מספיקים לראות איזה דגם. פתאום BMW. ואללה, ההוא מסתכל עלינו ככה, צוחק. 70 שקל, מה זה בשבילו? מה זה משנה, הוא אפילו לא יודע שהוא משלם את זה, זה במשרד, ככה, חלק מהחזר ההוצאות, מס הכנסה, מדווח.
בוודאי. וזה מס הגודש שהם רוצים להמציא בשבילנו. עכשיו, מי לא משלם מס גודש? אלה שבתל אביב. עכשיו יבוא בחור – הרי מה היה הרעיון של מחיקת הפריפריה? הרי כל אזרחי מדינת ישראל לא יכולים לגור בגוש דן, מה לעשות, בוודאי לא בתל אביב. אין עניין כזה. גם היום, דרך אגב, הם לא יכולים לגור. הרעיון הוא שתהיה רכבת מבאר שבע, מאופקים, מדימונה, קריית שמונה, ירוחם לתל אביב, למרכז הארץ, במהירות שיא של שעה.
כן, בית שאן.
נכון.
הוא מבטל הכול.
בוודאי, הכול.
ולכן, הרעיון הוא, כשאתה לוקח את מס הגודש הרי אתה בעצם מייצר תחבורה ציבורית נוחה. אנשים הרי לא סתם נוסעים ברכב. מה עשית? לא ייצרת שום חלופה, כלום. לא ייצרת איזשהן רכבות מהירות, של 350–400 קמ"ש; לא עשית מסלול של תחבורה ציבורית רק לשם. מה עשית, חבר הכנסת אקוניס? אתה בעצם גרמת לבחור שרוצה לבוא מדימונה שהוא לא יוכל להגיע לתל אביב. הוא יצטרך לשלם 2,000 שקל בערך לחודש, כמעט 70 שקלים ביום – כניסה ויציאה. דרך אגב, זה יכריח אותם עוד לישון ברחובות בתל אביב, למה גם היציאה עולה כסף. מילא הכניסה. עכשיו, איך היציאה עולה? הרי אתה הולך, משחרר את הפקק, לא?
תראה את החוצפה שלהם. חשבתי לעצמי, קודם כול, כשלב ראשון: יש פקקים? בואו נעשה משהו הוגן לכל אזרחי מדינת ישראל. אני הייתי ילד במלחמת יום הכיפורים, את שומעת, חברת הכנסת לוי? והייתה בעיה; הייתה בעיה של דלקים, של אנרגיה במדינה.
באו לכל אזרחי המדינה, למי שיש לו רכב, אמרו: תקשיב, תבחר יום שאתה לא נוסע בו.
יפה. אדוני שר האוצר, לא צריך מס גודש, את הבדיחה העלובה שלך, הטיפשית. אם יש בעיית פקקים, לפני שאתם מייצרים חלופה קודם כול בואו נגיד לכל אזרחי המדינה: יום בשבוע אתם לא יכולים לנסוע – כבר הורדנו כ-15% כלי רכב מהכביש. במכה, שנייה.
בוודאי, הכול. גם גרמנו לפחות פליטות וכו' וכו'. הינה, בבקשה, פתרון ראשוני, מחר בבוקר, וזה לא קשור אם יש לך מרצדס או פיאט אונו. לא חשוב. אתה אזרח מדינת ישראל, מגיעות לך הזכויות. הבן שלך נמצא בצבא גם אם יש לך פיאט אונו.
אתה פועל ייצור, גם אם יש לך פיאט אונו ואתה עובד שמונה שעות או תשע שעות ומזיע, הורג את עצמך בשביל 6,000 שקל, כשכל המיליארדרים חוגגים על זה ואוכלים ושותים ונוסעים וקונים רולקס וכל המותרות.
ודאי, זה מה שאני אומר. הרי בסוף זה המס. דרך אגב, ככל שתעלה את מס הגודש, אתה תתפלא – תעלה אותו ל-1,000 שקל, רק אתה והחברים שלך תיסעו, רק אוליגרכים ייסעו שם ואנשים עשירים. ארבעה מסלולים, אתה יודע מה זה? הם יקנו עוד פרארי, השר אקוניס. שיעלה את מס הגודש ל-2,000 שקל לכניסה, אני מבטיח לך, אתה תראה פתאום זינוק בכל מכוניות הפרארי, המרצדסים, הבנטלי. למה? הם יכולים לפתח כבר מהירות של 300. למה? אין רכבים, רק הם. הבנת את הבדיחה העלובה של האנשים העלובים האלה?
עכשיו, יש לנו פה שר אוצר, דרך אגב – – –
בדיוק. אצלנו בבית הכנסת באו המבוגרים, אלה שהיו זקנים, שכל מה שנשאר להם זה עראק ב-30 שקל. הוא העלה להם את זה.
הכפיל, זה מר לפיד. אבל לחברים שלו, אלה שמממנים אותו – –
– – קבוצת ההתייחסות שלו, אלה שמזמינים אותו לארוחות – הרי הם לא שותים עראק.
איזו שאלה. עוד מעט נגיע גם לגדעון סער ולתרומות.
עכשיו, בואו אני אגיד לכם, הנושא של החד-פעמי והמשקאות הממותקים, תראו איך זה עובד. רוב האנשים העניים במדינת ישראל, חבר הכנסת אקוניס, הם יצרני הזבל הכי גדולים. תבין, בן אדם עשיר אוכל קוויאר, זה בא בקופסאות קטנות. הוא לא שותה קוקה קולה, זה משמין. הוא בחדר כושר, הוא אוכל אוכל ב-10,000 שקל בערך לשבוע, אבל אתה יודע, הכול בא דלישסים. אתה יודע, הוא קונה את הפירות מקולפים, הוא אפילו לא צריך לקלף אותם לפח. ואני אומר לכם, זה נתון סטטיסטי, תקראו אותו: בן אדם עני, ככל שהוא עני יותר הוא מייצר יותר זבל, בגלל שהאריזות גדולות. הוא הולך על כמויות, לא על האיכות. הוא קונה לילדים שלו – יש לו שמונה-תשעה ילדים, הוא לא יכול לקנות לכל אחד סטייק סלמון, אז הוא קונה דברים זולים, ובדרך כלל זה בכמויות.
כן, כן. אז הוא קונה קוקה קולה, אפילו לא קונה קוקה קולה – כל מיני משקאות, היה לנו פה פעם מפעל בירושלים – – –
קריסטל, כן, בגלל שהוא חי על הכמות, וכנ"ל החד-פעמי. אז מה עושים אנשי האוצר? אם אפשר להכות בעניים, למה לא? דרך אגב, העניים האלה, לרוב במדינת ישראל, אלה פועלי הייצור. הם מייצרים לעשירים, הם מקלפים להם – חברת הכנסת לוי, הם מקלפים להם את הפירות. אותו אחד ששותה את הגזוז, הוא מקלף לבן אדם את הפירות, הרי. הרי ההוא לא מקלף, הוא קונה את זה מקולף. זה של 6,000 שקל, עליו מעמיסים הכול.
עכשיו, הציבור לא כל כך ער למה שקורה פה, ולכן זו חוצפה ממדרגה ראשונה. האנשים האלה, גם קולה לא ייקנו, גם גזוז לא ייקנו. ובאיזו אצטלה הם באים אליהם? זה לא בריא. אז בואו אני אספר לכם סוד: דרך אגב, ויסקי – – –
משקאות אלכוהוליים זה הדבר הכי לא בריא שיש.
אני מספר לו – אדוני כבוד השר אקוניס: למה אתה רוצה להטיל על המשקאות? הוא אומר: עתירי סוכר. אז אמרתי: רק רגע, אבל הסוכר הוא 100%, למה אתה לא מטיל עליו? מה, רק על המשקה של 30% סוכר, נגיד? איפה השוקולדים השוויצריים? אין בהם בערך 80%–90% סוכר? איפה העוגות שהחבר'ה שלך אוכלים במגדניות הטובות מאוד, אין בהן סוכר? מה נראה לך שם, הכול שם פרווה? הכול צמחוני? אבל את מי זה מעניין. כפי שאמר קודם חבר הכנסת אורי מקלב – – –
תבינו טוב את האבסורד; כמה רשעות יש פה, כמה אכזריות. הוא לא הולך פר צלחת, הוא לא אומר: אתה יודע מה, בוא ניקח אחוז מהמחיר. הרי אף מיליונר לא קונה את החד-פעמי, דרך אגב, מהפשוטים. הוא לא קונה, לא נכנסים אצלו בבית דברים כאלה. החברים שלו יראו אותו בזה – מה זה?
דרך אגב, הם גם לא קונים חד-פעמי. יש להם כמה עוזרות והם שותים בכוסות קריסטל. איך הוא יאכל בחד-פעמי, השתגעתם? בושה וחרפה. תבדקו אותי. פעם הלכתם למסעדת יוקרה, הגישו לכם חד-פעמי? תיכנסו לאחד האנשים שנמצאים באלפיון העליון, בחיים הוא לא יכניס לבית חד-פעמי. אין דבר כזה. הוא חי, שותה, יש לו ארבע משרתות שרק מנקות לו את הכלים מהבוקר עד הלילה, מצחצחות לו את הרצפה וגם מנקות את הגינה.
אבל מה אתה מצפה מאחד עם עשרה ילדים בירוחם? איך הוא ישטוף את הכלים? לא הבנתי. כל היום ימצא את עצמו שוטף כלים, שובר כלים וכו'? אז עליו אתה מטיל את כל המס? הרי לכאורה קח אחוז מהמחיר. עולה 50 שקלים? נגיד החלטת 10% – חמישה שקלים; עולה עשרה שקלים – 5%, חצי שקל. לא. משקל. אבל כבר סיפרנו שככל שיותר זול, אתה יותר עני, כך אתה מייצר יותר אשפה, בגלל שזה החיים האמיתיים. אז בעצם מי שנושא בכל הנטל הזה בסוף זה האנשים שנמצאים בעשירונים התחתונים במדינת ישראל.
לא. נכון. לכן אני רואה את החוצפה – – –
זו בדיחה, זו בדיחה עלובה של אנשים לא – – –
אני אגיד לך משהו, פעם היה לי פה דיון עם המפכ"ל דאז, אלשיך. עשינו דיון, הבאנו אותם, למה הוא לקח את ליאור חורב.
– – – אז הוא אמר לי איזה משהו שאמרתי לו: תוריד את זה, אז הוא אמר לי: זה פוגע בחקירות ראש ממשלה.
אז, אלשיך, הבאתי אותו לכאן שיספר לנו איך בעצם הוא לקח את ליאור חורב בלי מכרז, בלי כלום, ב-3.4 מיליון שקל לשלוש שנים. יענו, בא לו, כשיש לו 160 דוברים. אמרתי לכם, זו הפקרות. עזוב. זה לא כספים. זה כמו לפיד – חוכרים, מביאים – – –
אמרתי לו: למה? הוא אומר לי: אתה פוגע בחקירות ראש הממשלה נתניהו. אמרתי לו: תשמע, הדבר שהכי מעצבן אותי זה שחושבים שאני אהבל. אתם – שר האוצר, אתה חושב שאנחנו אהבלים? זה מעליב אותנו ברמות הכי גבוהות. גנוב אותנו, אבל אל תחשוב שאנחנו טיפשים. אתה גונב מהילדים הכי עניים במדינת ישראל, מוציא להם מהפה ונותן את זה לצרכים – בדרך כלל, דרך אגב, כשאתה מוציא מהעניים זה כמו נדנדה, עלה ורד. תזכרו כשאתם באים לגן ילדים, זה כלל ראשון בכלכלה, אם מישהו עולה, השני בהכרח חייב לרדת. אין מצב ששנינו עולים. אתם מכירים את הנדנדה, אחד פה, אחד פה. אחד עולה, השני חייב לרדת. למה ההוא עולה? בגלל שהשני יורד.
זה מה שקורה במדינת ישראל באוכלוסיות הנמוכות. אנחנו הולכים ונהיים יותר עניים, והעשירים הופכים להיות יותר עשירים, וזה באצטלה של אנשים שמאלנים צדקנים. דרך אגב, רוב האוכלוסייה שלהם, שמצביעה עבורם, כפי שאמרתי, זה הצפונבונים, אלה האנשים העשירים במדינת ישראל. לכן שר האוצר, הוא לא מכוון לקבל 20 מנדטים, הוא לא שם. זה לא מעניין אותו. זה בן אדם סקטוריאלי.
הוא עובד לקבל עוד מנדט-שניים והוא מכוון לצפונבונים.
בוודאי. הוא מתחבר אליהם, אומר להם: חבר'ה, אנחנו דואגים לכדור הארץ. לך תספר לו, כבוד השרה כהן, שהבן אדם לוקח את מטוס הסילון הפרטי שלו בוויש אחד. זה בערך הנזק לכדור הארץ, כן, בנסיעה מפה לארצות הברית, יותר מאשר כמעט כל בני ברק עם החד-פעמי. אתה מבין את השקרים שלהם מבוקר עד לילה? דורכים על הציבור במדינת ישראל, בעיקר על האוכלוסייה הענייה – מדוע? בגלל שכדי שיהיו עשירים, חייבים להיות הרבה עניים. אין עשירים בלי הרבה עניים, בגלל שהעושר והעוני זה דבר יחסי. לכן יש פה חטיבה שלמה של אנשים במדינת ישראל – 70% מאוכלוסיית מדינת ישראל לא גומרים את החודש. 80% הם אנשים עניים. אף אחד לא סופר אתכם, בוודאי לא הצפונבונים שיושבים פה.
שלא נמצאים פה.
הם טסים, הם במטוסים. הרבה פעמים אני אומר – – –
השרה כהן, תציעי בממשלה לעשות איזושהי תורנות טיסות, שמא, אתם יודעים, בסוף כל המטוסים ביחד לנתב"ג – סיפור, פקק אווירי. תעשו, אתם יודעים מה? שלושה שרים בשבוע – – –
שלושה שרים בשבוע. אני מקווה שגם שם לא תפתחו מה שנקרא אגרת גודש, שיהיה מסלול רק למטוסים עשירים. אין. אף אחד לא טס פה, לא אל על, רק אלה שמשלמים, יש לך נתיב, אחי, מסלול שלך, מתי שאתה רוצה – – –
בוודאי.
הוא מחפש את התיקים. אתה יודע מה? אני אפילו לא יודע – – –
סיפרתי לך, עקצו אותו. הוא בא, איים עליהם, אמר להם: חבר'ה, אם אני לא מקבל שר, מצביע נגד התקציב. לא משנה שהוא לא היה מצביע. אז אמרו לו: טוב, בוא תהיה שר ותחליף את השר שטרן. קרה לשטרן מה שקרה, הבן אדם גם נהיה נורבגי, גם נתקע באמצע הצינור, לא פה ולא פה.
איך אמרתי? כשהיה בא לפה, אדוני היושב-ראש, היה יושב אצל ציונה, שותים קפה, היום אין לו את הקפה גם.
נכון, נכון.
אני רוצה להגיד לך, ציונה – היא שומעת אותנו – אנחנו מודים לך, אוהבים אותך, ולא רק אותך, את כל עובדי הכנסת, דרך אגב.
אל תגזים.
אל תגזים, אדוני היושב-ראש. גם אתה טוב. עכשיו אני רוצה, ברשותכם, חבר הכנסת כץ, אני רוצה לעבור לנושא אולי שאתה פספסת אותו קצת, הסיפור של קרנות הפנסיה.
קרנות הפנסיה. אני רוצה להסביר.
אתה ציוני סמוי. לך תספר להם שאתה יהודי.
קודם כול, מנסור עבאס, אתה יודע איך אני תמיד אומר? אתה פחות מסוכן ממנסור עבאס, בגלל שאצלך זה בא מהרקע הלא-דתי, ביזנס, לאומי. אצלו זה בא מהרקע הדתי, הח'ליפות האסלאמית – – –
לא, לא חשוב, אתה יודע, בבדיחה. ולכן הוא הרבה יותר מסוכן. אנשים שבאים מכוח השורשים הדתיים שלהם הם המסוכנים ביותר. הוא לא יכול להתפשר. לכן הסיפור – – –
ודאי, ודאי, אבל אני מכבד אותם כל עוד הם לא פוגעים במדינת ישראל. כשאני חושב שהם פוגעים במדינת ישראל – זו לא האמונה הדתית שלהם באללה, זה בוודאי שאני מכבד, אבל שתפיסת העולם שלהם אומרת שצריך לחסל את מדינת ישראל מבפנים, אתה יודע, זה כמו תולעת שנכנסת לפרי, מחסלת אותו מבפנים. הפרי מבחוץ נראה יפה, אבל יום אחד אתה מתעורר, אתה פותח את הפרי, מסתבר לך שכולו רקוב. זו הגישה של האחים המוסלמים. זו הגישה. צריך להבין את זה.
הציבור בארץ רואה פה את מנסור עבאס מדבר יפה, חושב שמדובר בבחור נחמד. האמת היא, בחור נחמד ברמה האישית. אין ויכוח על זה. אבל הוא מייצג תפיסת עולם שאמורה לחסל את מדינת ישראל, ועוד מעט נדבר על זה, גם מאיזה עיקרון – התקיה, שאתה מכיר את העיקרון הזה, והחודיבייה. וצריך להבין מה זו התנועה של האחים המוסלמים ולמה בכל העולם הם מחוץ לחוק. דרך אגב, בכל מדינות ערב, מוסלמים – זה לא יהודים מוציאים אותם מחוץ לחוק, זה מוסלמים מוציאים אותם מחוץ לחוק, בגלל שיודעים שהם הכי מסוכנים להם, לאסלאם.
ואנחנו פה יושבים וממנים אחד מעלינו, שהיום גם חילק קצת כמה לירות, נהיה לו עודף, נפל לו קצת מהכיס 100 מיליון שקל, עבר גפני, אמר לו: בחייאת, גפני, קח, קח את השקית הזאת של ה-100 מיליון, חלק אותה קצת לחרדים. אני כבר מפוצץ בכסף, לא יודע, כבר אין לי במחסנים מקום. אין לו במחסנים.
אני רוצה חזרה להתייחס – – –
אין בעיה. אתה יודע שבתלמוד יש מה שנקרא שתיקה כהודאה, אבל במקרה הזה – – –
אני מסכים איתך.
נכון. במקרה הזה יש מה שנקרא דברים שמעל ודברים שמתחת. אז בוא נמשיך. אני רוצה לדבר לגבי הפנסיות, צריך להבין את העיקרון, ופה אולי שגיתם בעניין הזה.
דוד, אתה המלשן הכי גדול.
מה זה "נגמר הזמן"? אתה יודע, זה מזכיר לי את הסיפור, כשהיינו קטנים, בגיל חמש – – –
דוד, אתה מזכיר לי, כשהיינו בגיל חמש, היו משלמים באוטובוס מגיל שש. אימא שלי הייתה עולה חדשה, לא היה להם כסף, היו אומרים לי – אימא שלי הייתה אומרת לי: תשמע, כשעולים לאוטובוס, אף פעם אל תגיד שאתה בגיל שש, אם הוא ישאל אותך, אתה פחות מגיל חמש. היינו עולים והיא אומרת לנהג, הוא פחות מגיל חמש. אני אומר לו: לא, אני כבר עברתי את שש, הייתי נעלב. נגמר השעון, אתה מבין? אתה מבין מה אומרים חז"ל? "מחריביך ומהרסיך ממך יצאו" – אל תפריע לי, יש לי וורט.
יש נושא אחד חשוב. צריך להבין, סוגיית הפנסיה – – –
הוא מפריע לי, אדוני היושב-ראש, הוא מפריע לי.
אתה גם מלשין וגם מפריע על חשבון הזמן.
יש לי מחברת שלמה, אני לא יודע על מה לדבר.
עם הפשלות שלהם, ארבעה שבועות ברצף אני לא יכול. נשבע לך, לא ייגמר הזמן. נגמר הזמן. תראה, הינה, בבקשה, מחברת שלמה כתבתי רק מה הם עשו בארבעה חודשים. מה יהיה בעוד חצי שנה? אני אצטרך קלסרים שלמים.
יש לי רק נושא אחד, נושא הפנסיות.
רוצה אחר כך?
דוד, חרבשת חרבשת, בסוף באמת לא הספקתי. תודה רבה.
הינה, יש לי מחברת.
קודם כול שנחמן לא ישתעמם, הוא לא שמע אותנו קודם. קודם כול הוא לא שמע אותנו קודם? נסע איתנו לארצות הברית, אתה זוכר?
נכון.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת כץ, אני ברשותכם רוצה להתמקד בנקודה אחת שהיא מאוד חשובה והציבור לא מבין אותה, לטעמי. הוא לא כל כך מבין את העומק של העניין, וזה הסיפור של קרנות הפנסיה.
קרנות הפנסיה במדינת ישראל – דרך אגב, לעשירים אין פנסיה, הם לא צריכים, יש להם כסף בבנק, והרבה כסף. מדינת ישראל רובה אנשים ממעמד הביניים ומטה, יש להם קרנות פנסיה, מושקעות, דרך אגב, באמצעות כל מיני חברות שמתעסקות בנושא הזה. הרי קרן הפנסיה שלך, שלי, מושקעת חלקה בשוק ההון במה שנקרא אג"חים וחלקה מושקעת במניות. המניות בדרך כלל זה מרכיב ריסק יותר גבוה, והאג"חים זה יותר סולידי. המדינה באה ואומרת: אני נותנת אג"ח ממשלתי – – – גם כדי לממן דברים שלה, 5%, 4%, משהו יציב.
היות שמחיר הכסף הוא נמוך, אם עכשיו הייתה אינפלציה או ריבית – בלי קשר הריבית היא גם חלק ממרכיבי האינפלציה, לא אלאה אותך, יש קורלציה ביניהם, אבל בוא נניח, אם מחיר הכסף היה 7%, הממשלה הייתה מוכרת לך את האג"ח ב-5.5% – היום מחיר הכסף הוא נמוך, ולכן בא האוצר ואומר: רק שנייה, הממשלה לא תקנה אג"חים כאלה. מה האג"ח הזה עושה? הוא מייצר לך מין רשת ביטחון מסוימת, למי? לפנסיונרים של ה-6,000, 7,000, 8,000 שקל.
מה עשו נערי האוצר? גם את זה הורידו, קרי: ברור שהיום כל החברות או כל המשרדים שמתעסקים בנושא פנסיה, ירצו להביא תשואה יותר גבוהה עכשיו, אז הם ילכו על ריסק יותר גבוה והם ישקיעו בחלק הרבה יותר גדול גם בשוק המניות. לכן זאת בושה וכלימה, זה עובר ככה. אלה מיליארדי שקלים שנותנים, מה שנקרא רשת ביטחון לאזרחי מדינת ישראל, כדי שיוכלו לישון טוב בלילה, ובעיקר לאנשים הפשוטים, שאמרתי שמגיעים לגיל 67, הם לא מבינים הרבה. סיים, יצא, קיבל פנסיה 6,000, 7,000, 8,000 שקל. דרך אגב, מזה הוא חי. מוסיף את קצבת הזקנה, חי עם זה – לא טוב כל כך, כשהוא מגיע לגיל קצת יותר מבוגר כבר קשה לו לשרוד את העניין, אפילו בהכנסות של 10,000 שקל. וזה מה שמפריע למר ליברמן, מפוצץ לו את הלבלב, למה? בגלל שמי שעלה מברית המועצות, אדוני השר, אין לו פנסיה. לכן לו אכפת לו. הוא לא פוגע באלה שמצביעים עבורו. דרך אגב, אם הם היו עולים עם פנסיה והיה להם, הוא לא היה עושה את זה. אבל הוא כל כך סקטוריאלי, כבר סיפרנו, שהוא הולך על השולי. הוא לא מתכוון לקבל 10 מנדטים, הוא לא יהיה שם. בכל הצעדים שלו כשר אוצר הוא מכוון לעוד מנדט, שניים, מהצפונבונים, אלה שאין להם קרנות פנסיה, העשירים מאוד, העשירון העליון, המאיון, מוחאים לו כפיים. סחתיין, שוק חופשי, למה אנחנו צריכים לממן את העניים?
זאת החוצפה של הבן אדם. וזה עובר ככה – דרך אגב, זה הסעיף הכי מרכזי כמעט שעבר, והם קוראים לזה רפורמה. לא מתביישים לקרוא לזה רפורמה. למעוך את העניים זאת רפורמה? יש לזה מילה – אנחנו מכירים את זה, נחום, אתה יודע את האמת.
לא משנה, אני לא נכנס לזה. אני רק רוצה להזכיר את הרעיון.
קם שר אוצר – הרי הרעיונות האלה יושבים באוצר שנים על גבי שנים. אנחנו מכירים את זה. איך אמרתי – אני כלכלן כבר 35 שנה. תאמין לי, בחיי עשיתי למעלה מ-30 תקציבים. זה רוע צרוף. זה בא מאנשים רעים. איש רציני ואיש ציבור אמיתי לא מקדם את זה. גם אנחנו לא קידמנו את זה. דרך אגב, לא קידמו את זה עשרות שנים. למה? אנשים הבינו שזה פוגע ברוב הציבור המוחלש. ליברמן, זה לא מעניין אותו. מי שלא הצביע ליברמן לא מעניין. לא מעניין.
אדוני השר, אנחנו דיברנו על העלאת תעריפי התחבורה הציבורית. הדבר שהכי מכעיס אותי זה הסיפור של מעונות היום לחבר'ה החרדים. אני אסביר גם מדוע. ואני אגיד לך גם מה אני מתכנן לעשות, אדוני היושב-ראש. תראה, מה עשו כאן? באו לכבשת הרש. הרי בן אדם לומד תורה מתוך אידיאולוגיה. את מי אני תמיד מעריך – אדוני היושב-ראש, הוא מפריע לי.
בדרך כלל, דרך אגב, זה לא חשוב לי – את מי אני בדרך כלל מעריך, כבוד השר, גם אם אני לא מסכים איתו? בן אדם שיש לו אידיאולוגיה, הוא נלחם עליה והוא מרע עם עצמו. אז אתה מבין לבד שהבן אדם חושב ככה. דרך אגב, כולל אלה שלא מתגייסים לצה"ל מטעמי מצפון, נאבקים ונכנסים לכלא וכולי, אני, ברמה האישית, מעריך את תפיסת העולם שלהם. אני לא מסכים איתה, אבל אני מעריך את המאבק של הבן אדם. למה? בגלל שהוא משלם מחיר אישי. ומי שמשלם מחיר אישי על האידיאולוגיה שלו, גם אם הוא טועה אתה מעריך אותו. יש פה אנשים בעם ישראל שלומדים תורה. דרך אגב, אני רוצה לחדש למר לפיד ולמר ליברמן, חבר הכנסת בוסו, לימוד התורה בעם ישראל כבר קיים כמעט שלושת אלפים שנה.
דרך אגב, מר ליברמן, כשהייתה המהפכה הקומוניסטית ב-1917 התפיסה שלהם הייתה למחוק את כל הדתות. לכן בברית המועצות נמחקו כל הדתות: היהדות, בעיקר הנצרות – כולם. הם החריבו כנסיות, לא הרשו להתפלל, לא ללמוד עברית, הכול. אבל סבא שלך היה עם זקן. ולא רק שלך, של כולם, גם סבא שלי. ולמד תורה, והתפלל. דרך אגב, היו כאלה שלמדו כל היום תורה, בוודאי העריכו אותם עם ישראל, זאת לא שאלה. דרך אגב, גם החזיקו אותם. היישוב בארץ ישראל – אתה יודע, השר נחמן שי – הוחזק על יד הכוללים. היו שולחים שד"רים לחוץ לארץ, היו אוספים כסף ומביאים לאלה שעסקו כאן בתורה וגם התיישבו בארץ. תזכרו, מדינת ישראל, מדינה מדברית ענייה מאוד, קשה מאוד לשרוד כאן. זה מה שעשו היהודים 3,000 שנה.
מר ליברמן, כפי שאמרתי, אנטיוכוס לא גזר את הגזרה הזאת. היוונים גזרו על אי-לימוד התורה. בגלל זה היו עשרת הרוגי מלכות. סרקו את בשרו של רבי עקיבא במסרקות של ברזל עד שיצאה נשמתו – למה? למד תורה.
אתה עכשיו רוצה להרוג אותם באמצעות הכסף, כי לירות בהם אי-אפשר. אז מה אתה עושה? האישה יצאה לעבוד. ב-13:00 הילד מסיים את הגן. מה לעשות? מישהו צריך לקבל אותו. אבל היא עובדת עד 16:00. אז אומרים לה: לא. כולם יקבלו, כולל העשירים ביותר, הכול בסדר. את לא. למה? בעלך לומד תורה.
עכשיו, אני שואל את עצמי ואותך, כבוד השר, האם, לדעתך – אתה הצבעת עבור זה, אתה תצביע היום. אתה שותף לאיש הרע הזה, בכלל לממשלה. יש שם כמה אנשים שהולכים עם כיפה – אין לי מושג על מה, כולל הרב הרפורמי שלך. תיקון עולם.
תיקון עולם, חוץ מאצלנו החרדים. תיקון עולם אצל הערבים, אצל הנוצרים בעולם, באפריקה. רק יהודים חרדים פה לא.
רק שנייה. זאת התפיסה הרפורמית. אוריאל, תן לי רק לסיים. עכשיו אני שואל אותך, כבוד השר, הרי אתה עצמך יודע – –
רק שנייה. – – שלא יהיה מצב שחרדי או אברך חרדי יעזוב את התורה בגלל זה. אתה יודע את זה. אבל מה הוא יהיה? הוא יהיה יותר עני. גם ככה הוא הכי עני במדינת ישראל. הוא יהיה רק קצת יותר עני. מר מנדלבלוף, זה חוק לא חוקתי. אתה יודע את זה. זאת גזרה לא יהודית, לא חוקתית ובמשטר דמוקרטי לא יכול לעלות על הדעת דבר כזה.
דרך אגב, אדוני היושב-ראש, מנסור עבאס, האיש הצדיק, זה שיש לו חסדים, מתלונן: אנחנו רוצים לעשות שוויון לחברה הערבית – לא פוצה פה ומצפצף. לא מעניין אותו הילדים הקטנים היהודים. שלא יהיה להם מה לאכול. מה זה משנה? העיקר לנו, לערבים, יהיה. אז אני רוצה להגיד לך שאני אגיש הצעת חוק שהדבר הזה לא יתאפשר, ותאר לך שנגיש הצעת חוק, חבר הכנסת בוסו, שכל מי שמקבל מעונות יום זה מי ששירת בצה"ל, מי שעשה שירות לאומי ואיש דת שלומד את הדת שלו – לא משנה אם הוא מוסלמי, נוצרי או יהודי. ולא – לא יקבל.
בוודאי, בגלל שזה פוגע בערבים.
הוא צודק, זה לא יעבור את מבחן בג"ץ בגלל שהערבים נפגעים. כשהחרדים נפגעים והיהודים נפגעים זה חרטא – אין בג"ץ, אין שמגץ. הרי בסוף יש צדק טבעי, צריך להבין. בן אדם רגיל קם בבוקר ויודע מתי הוא מרמה, מתי הוא דורך על מישהו, מתי הוא רומס אותו, והוא גם יודע, פחות או יותר, איפה הקו עובר. אני כרגע לא מתווכח על עובי הקו. אם אתה יותר רגיש אז עובי הקו אצלך הוא יותר דק; אם אתה בן אדם פחות רגיש הוא קצת יותר עבה. אבל, בוודאי ובוודאי, מה שקורה כאן, השר נחמן שי, זה דבר חמור ביותר. אתה תבין, יש לי ארסנל של חוקים שידפוק את הקיבוצים, וידפוק את מי לא מצביע ימין. ואנחנו גם יודעים להביא את הקריטריונים. אנחנו מספיק חכמים, קצת יותר ממנדלבלוף. אנחנו גם יודעים להביא את החוק בקריטריונים הנכונים, כפי שאמרתי לך.
אדוני היושב-ראש, אני מבקש ממך, בן אדם שהפך במו ידיו שלטון במדינת ישראל – אני לא מעריך אותו, לא מכבד אותו, ובז לו גם, דרך אגב. אבל, עזוב, תן לי, תשאיר לי.
אני לא אומר לך איך לדבר לנתניהו, אל תגיד לי איך לדבר לבן אדם הכי אנטי-דמוקרטי שקם במדינה, הבן אדם שעשה את הנזק הכי גדול במדינת ישראל מאז קום המדינה ועד היום. פקיד כפוי טובה, שאנחנו מינינו אותו; וגם עשה הפיכה שלטונית במו ידיו, איש שהכול אצלו מורעל, גם רודף. אז אל תגיד לי. הוא הבלוף הכי גדול שקרה פה במדינה.
ודאי. הוא יודע. הרפורמים, הרי, אתה יודע. עוד מעט נגיע לתנועה הרפורמית. אתה יודע מה? בסדר. הרי יש לך הרב הרפורמי, הרב של הקואליציה. זה הרב שלכם שנותן לכם פסקי הלכה גם בנושא הכשרות. הרב קריב, הרב הרפורמי. הוא רוצה לבוא ביום שישי לכותל, הוא ואשתו וכל החבר'ה, להיכנס לעזרת נשים, כנראה, עם ספרי תורה על גופם, כמו שהם עושים תמיד. אתה יודע שהרפורמים בעצם ביטלו את כל המצוות המעשיות. אתה יודע שבפיטסבורג, כשהם עשו את הכינוס הראשון שלהם, הם ביטלו את התורה. בעצם מה הם עשו? עשו מצווה אחת – תיקון עולם, ככה הם קראו לזה, זה הראש שלהם. לא צריך להתפלל. הם קראו, הם, להר הבית: בית מטבחיים פרימיטיבי. פגאנים, פעם משה רבנו רצה לעשות אותם עם. הוא המציא את המצוות, זה לא אלוהים. זאת התפיסה הרפורמית, אתה יודע את האמת. אתה רוצה, אני אוציא לך את המצע שלהם. לא, אל תעשה לי ככה.
אל תענה. והיום הם הולכים לכותל, שהם לא מבינים שזה הקיר החיצוני. דרך אגב, בור ועם הארץ, החליפי, לפיד, הוא אפילו לא יודע שזה הקיר החיצוני של בית המקדש, הכותל המערבי. הוא לא מבין שהקדושה העליונה של היהדות – – –
בוודאי, אנחנו מדברים. דרך אגב, אני רוצה רק – –
– – לספר לך שהאמונה שלנו – – –
האמונה שלנו באה בערך אלפיים שנה שנה – –
– – לפני האמונה שלכם.
אני נותן – – –
אני לא מתווכח. דרך אגב – – –
אחמד, אחמד, אני לא מתווכח, אני נותן עובדה היסטורית שאתה לא מתכחש אליה.
גם אני. נכון. גם אני. אבל בוודאי אנחנו לא – – –
אנחנו לא מתווכחים על העובדות ההיסטוריות, שעם ישראל בא לעולם 2,000 שנה לפני שהאסלאם הגיע. בכל אופן, האסלאם הגיע ב-680 לספירה בערך. לכן אני אומר לך נחמן, אתה יודע את האמת. הרפורמים רצו לעקור בעצם את כל היהדות. המציאו דת חדשה. ואתה יודע את האמת – –
– – שהם לא תמכו בכלל בהקמת המדינה, הם מחקו את הסיפור – איך הם אמרו? וושינגטון זה ירושלים. ציון זה אמריקה. דרך אגב, הם לא רצו בכלל שתקום במדינת ישראל. אל תעשה לי ככה בעין. אתה אפילו מוחק את הדברים, את העובדות ההיסטוריות, זה מה שטוב אצלך.
הם התנגדו להצהרת בלפור. אותם רפורמים שאתה כל היום עכשיו, אתם כל היום מקרקרים סביבם. ומה קורה? כשקמה מדינת ישראל, הם הבינו שהמדינה קמה אחר השואה, אחר מלחמת העולם השנייה, ואז הם הצטרפו לזה ככה. אתה יודע, כמי שכפאו שד. מה לעשות עם היהודים ניצולי השואה, ניצולים מכבשני האש? שילכו בארץ ישראל, זה בסדר. הם מחקו את המילה ציון מכל הסידורים שלהם, אתה יודע את זה. והיום יש קומץ רפורמים שמקבלים מהם – דרך אגב, כספים, אין אפילו שני מניינים רפורמים כמעט בארץ. אני יודע כמה יש, כמה מאות רפורמים. מתפרנסים עליהם, ההם שולחים להם צ'קים פה. כל התפרעות בכותל זה עוד צ'ק. הכול ביזנס.
כשנפגשנו איתם באמריקה שאלתי אותם: מתי הייתם בכותל? מרחק 12 שעות טיסה. מתי הייתם בכותל? לזה יש לכם כסף. עכשיו נתתם לו, לרב, כבוד הרב, 50 מיליון שקל – – –
40 מיליון שקל לרפורמים, שתעשה להם בזה גם קריאת ספר תהילים.
ותעשה להם הגעלת כלים בפסח.
כן.
אני אומר – – –
כן. גם את המס על הנטפליקס, אדוני היושב-ראש, הם לא שכחו. למה? הם לא רוצים שהילדים יראו נטפליקס וברשתות החברתיות, שאנחנו נהיה צמודים רק לערוצי התעמולה. זה הראש שלו – לסגור. זה מה שחסר לו. וכמובן, יהיו חיילים, ילדים קטנים, כבוד השר, שמקבלים, אתה יודע, מזמינים אריזות מחוץ לארץ, עד 74 דולר פטרו אותם ממע"מ. כאב להם. ליברמן התפוצצה לו הבטן. איך יכול להיות חייל או ילד בתיכון שגם ככה – דרך אגב, מי מזמין? איש עשיר לא מזמין. החבר'ה בעשירון העליון הולכים למותגים, קונים מהחנות פה. מה זה מעניין כמה עולה? אנשים בעשירונים התחתונים, ילדים, מזמינים את הדברים האלה, את המוצרים האלה. לא – תשלמו גם 17% מע"מ. למה? למה שתזמין אדידס? תקנה פושט, למה אדידס? תשלם. אתה ילד רע, תשלם. חוצפנים. אתה יודע מה, טוב שנותנים להם לנשום, אני אומר לך. עוד מעט יהיה מס על נשימות. על הליכה ברחוב. לא מתביישים.
אני אומר, במקום שיעשו את המיסים על הסיגרים, על הדברים היוקרתיים. אתה יודע מה? אני רוצה עכשיו, אני בונה מס עיזבון. איזו הצעת חוק. קצת שוויוניות, קצת. אני איש קפיטליסט במובן החיובי אבל לא החזירי. כן, אני בעד משק חופשי, בוודאי. אבל בסוף, האי-שוויון חייב להצטמצם קצת. כבוד השר, ואתם הולכים ורק מרחיבים אותו בצורה חזירית, ומספרים לציבור שאתם לא מעמיסים עליו מיסים. אתם צודקים, על הציבור שלכם זה לא עובד. זה בעיקר רומס את האנשים בשכבות היותר-נמוכות, בעשירונים היותר-נמוכים. ולכן בעצם יש לכם קהות חושים, אתם קהים. אתם, אין לכם טיפת רגישות חברתית. בוודאי לא למר ליברמן. והוא חושב שהוא המציא איזה משהו, והוא לא מבין שכל הרעיונות האלה, אני מכיר אותם 30, 40 שנה כמעט, את חלקם.
אבל כל שר אוצר שמגיע, הוא לא מוכן לאמץ אותם בגלל שהוא יודע שהם לא נכונים. אבל אצל ליברמן – מה פתאום. אמרתי קודם: 12 מיליארד שקל – הם העלו את תקרת ההוצאה. 12 מיליארד שקל. תראה את החוצפה. דברים שלא נוהגים לעשות אותם בכלל. אבל זה מה שקורה לנו היום, ולכן אני אומר: כל זה כדי שנוכל לתת למנסור עבאס, איש תנועת האחים המוסלמים, עכשיו 35.5 מיליארד שקל.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך משהו שאני לא מצליח להבין אותו. אני בבסיס שלי באמת בן אדם דמוקרט ואיש שוויוני. אם הייתי חושב שהעולם יכול להיות שוויוני ולעבוד, תאמין לי הייתי הולך לשם, בגלל שאני מטבעי כזה. אלוקים ברא אותנו בצלם, את כולנו, ובוודאי ובוודאי, מבחינתי כל אזרח במדינת ישראל הוא אזרח בזכויות ובחובות שלו. ובאמת אני לא ראיתי אף פעם הבדל בין ערבי ליהודי, צ'רקסי או נוצרי. בוודאי ובוודאי בנושאים האזרחיים. ילד שלומד בבית ספר, אותי זה לא מעניין מאיפה הוא? הוא ילד. אם מדינת החליטה לתקצב אותו 5,000 שקל, צריך לתקצב את כולם.
אחמד, בוא נתקדם. אני חלוק עליך בעניין הזה.
אבל אני מסביר: בסופו של דבר בדמוקרטיה יש לאזרח חובות וזכויות. הוא לא יכול לקבל רק את הזכויות, ואת החובות – לא. יש מין אמנה בין איש לרעהו. מה זה המדינה? זה אגרגציה של כל התושבים שגרים בה. הרי לכאורה אם יש בן אדם אחד, לא צריך מדינה, לא צריך מוסדות. אם יש לך שני אנשים, אז אתה כבר צריך איזה מישהו שיברור ביניהם. ולכן – אני לא נכנס לזה, זאת לא הסוגיה. אבל בוודאי ובוודאי לא הצלחתי להבין – 35 מיליארד שקל. אבל עד היום, לא הבנתי, איפה למדו הילדים הערבים? בחינם? ההורים שלהם שילמו? לא הבנתי, לא היו תקציבי רווחה? לא היו תקציבים שמה לחינוך? לא לתשתיות? זה אקסטרה מעל היהודים. ובוא אני אספר לך מר נחמן שי אם אתה לא יודע, השר נחמן שי, שאני מכבד מאוד.
אני עבדתי בעיריית ירושלים. מזרח ירושלים, הממשלה של הליכוד, התחיל עם נתניהו ב-1996, השקיעו למעלה ממיליארד שקל בתשתיות שם במשך שלוש פעימות, לא אלאה אתכם. ואני רוצה לספר לך, במערב העיר לא השקענו שקל. מדוע? חבר הכנסת בוסו, איך זה עובד? אתה גם נמצא בקטע המוניציפלי. בן אדם בירושלים או בכלל בכל הארץ שרוכש דירה, המחיר של הפיתוח של האזור שלו מגולם במחיר הדירה. אם הוא משלם שני מיליון שקל, לוקח משכנתה של מיליון וחצי, זה מורכב ככה: ערך הקרקע, עלויות הבנייה, ערך הפיתוח והרווח הקבלני. אבל במזרח ירושלים אף אחד לא משלם שקל, ומבקש. כל מטר אספלט שיש שם כשאתה נוסע, זה ממערב העיר, היהודים מימנו. וכן הלאה.
שהם באים וטוענים, גם בערים הערביות והכפרים – תראו את הכבישים. חבר'ה, תשלמו, יעשו לכם. מחר בבוקר. כמו היהודים. אנחנו רוצים שוויון ליהודים מול הערבים, לא הפוך. לא שהערבים יהיו כמו היהודים. שהיהודים יהיו כמו הערבים. בכל נושא. אנחנו לא יכולים לעלות להר הבית, חס ושלום. אני לא עולה באופן אישי, אבל יהודי שרוצה, לא יעלה. למה? ככה. לא להרגיז את הערבים, וכן הלאה וכן הלאה. לכן אני רואה, זה כספי שוחד. אני אומר, ממה נפשך? אם יש משהו בתקצוב שהוא היה עקום עד היום, אז איך אתה, מר מנדלבלוף, נתת לזה? הרי יש שוויוניות במדינת ישראל. זה לא יעלה על הדעת. ואם לא, איך אתה נותן את זה? לכן זה תרתי דסתרי.
אני רוצה לספר לך, כשאני הייתי השר המקשר, בא ראש עיריית עכו אלינו, אמר: חבר'ה, העיר עכו מידלדלת מיהודים. שאלנו: למה? אמר: בגלל שעשו דיפרנציאציה, הורידו שם את הטבת המס ל-7%. בנהריה זה 12%, מרחק 3 ק"מ. היהודים שיכולים לעזוב – בעיקר שיש להם עם זה משמעות הלכה למעשה, נפקא מינה להלכה, מה שנקרא, אלה שגם מרוויחים משכורות יפות – נסעו לנהריה והעיר הידלדלה. צורך לאומי, מסכים, בוודאי מפא"יניקי. רצינו להעלות את המס ל-12%, בא אלינו מר מנדלבלוף ואמר: אי-אפשר. שאלנו: למה? אמר: תבנו קריטריונים. בנינו קריטריונים, כמובן, ואז הכנסנו עוד כמה יישובים, כפרים. אללה ועבדאללה בפנים, בגלל שיש קריטריונים.
בוא תספר לי, איך אתם נותנים למר עבאס? איך הוא יחלק אותם? אני רוצה להבין. לא הבנתי, אני רוצה להבין. אני רוצה להבין, אני לא מבין. איך?
לא, איך? באיזה קריטריון? אם זה סוציו, אז זה תופס עוד ערים, בני ברק בפנים, בוודאי, ירושלים גם. אם זה מרחק מהגדר, תופס עוד. בואו תספרו לי, איך? מה, זה עם כאפיה? מי שיש לו כאפיה? לא הבנתי.
אתם מבינים את החוצפה שלכם? זה פשוט לא נתפס לי. כתבתי עכשיו מכתב, בדיוק כך, לראש אגף התקציבים, שאני רוצה להבין איך הם מתכוונים לחלק את הכסף. עוד היום הוא נתן לגפני איזה 100 מיליון. אמר לו: אתה יודע מה, בשבילך, אני עושה לך מערוף. קח – אני. נהיה ראש ממשלה, קופאי. יש לו כבר קופה, הוא מחלק אותה איך שהוא רוצה, מר עבאס. הבנת? יש לו, נתנו לו, אמרו לו – –
– – קח 35 מיליון שקל, תחלק למי שאתה רוצה, איך שאתה רוצה, אנחנו לא מתערבים. תראה את החוצפה. אתה יודע, אני הרגשתי מושפל.
היה דיון בוועדת הכספים, עם מר סוכר, שהוא ניהל את הוועדה באופן ביריוני כרגיל. כל אנשי ליברמן העציצים הם בריונים גדולים, חושבים שאנחנו עוד נמצאים, אמרתי לך, אחרי המהפכה הבולשביקית, לא נותנים לדבר. שאלתי: תגיד, שמעתי שישבתם במשרדים של רע"מ. אמר: מה? אמר לו: אל תענה.
אני רוצה לספר לך, השר נחמן שי, ולך, חבר הכנסת בוסו: כשהייתי השר המקשר, היה לי יועץ אחד חיצוני, יועץ התקשורת שלי, היה בחשבוני. אני ביקשתי ממנו להיפגש עם כמה אנשים בתוך המשרד. הם התקשרו לברנע. אתם מכירים אותה, הגב' שלומית ברנע, היועצת המשפטית של משרד רוה"מ, הדגולה ביותר, שעל כל ברז שתיקנו בבלפור, שלחו שם מכתבים מכל העולם ואשתו, העיתונאים ישבו בתוך הלשכות שם, בתוך משרד רוה"מ, כותבת לי: אסור לו להיפגש עם הפקידים. שאלתי: למה? הוא לא עובד המשרד.
ניסנקורן היה יועץ ב-50,000 להורוביץ, פקידי האוצר לא רצו לשבת איתו. ליברמן אמר להם: תשבו איתו. כתבתי לה סמ"ס: את זוכרת את חוות הדעת שלך? לכן חוות הדעת המשפטיות זה כמו פורנוגרפיה, זו שאלה של גיאוגרפיה. השאלה מי שם. זה החוצפה. ככה זה עובד.
עכשיו אני פתאום רואה שאנשי האוצר, הסתבר לי, לקחו אוטובוס. כל צמרת מדינת ישראל, האוצר, עשרות פקידים, לאן נסעו? לכפר קאסם. איפה? במשרדי התנועה האסלאמית. אכלו כנאפה, נתנו להם קהווה, ואמרו: תוסיף, תוסיף, תוסיף עוד מיליארד. לא מתאים. איך פקיד נוסע לכפר קאסם? למה? ליברמן ישב ככה, אמר להם: תיסעו לכפר קאסם? פקיד יושב במשרדים של התנועה האסלאמית, מנהל איתם משא ומתן על תקציב? על כסף? לא הבנתי. מס הכנסה לא מגיע לשם. פקיד. ראש אגף התקציבים עם כל החבר'ה, 20 חבר'ה, מנהלים משא ומתן עם התנועה האסלאמית בכפר קאסם, עם מועצת השורא.
שמע, אני צובט את עצמי. השר נחמן שי, תאר לך עכשיו מצב, באמת, שראש אגף התקציבים היה נוסע לבד למועצת גדולי התורה ודן איתם על התקציב של בחורי הישיבות. הרי מה היה קורה במדינה? כל ערוצי התשקורת, כל העיתונאים – מנדנלבלוף היה אומר לו: אסור לך לנסוע לשם, אתה השתגעת? היו מנאצים ומגדפים את כל גדולי ישראל – אבל מועצת השורא. תראה לאן אתם זוחלים. תראה איך אתם נכנסים לתוך הביבים. לוקחים גם את הפקידים, שהלשינו לכם כל השנים, עם היועץ המשפטי לממשלה, שכרוך איתכם. הוא יודע שהוא יושב על הענף. ברגע שאתם נכרתים, הוא נכרת אתכם ביחד, וכל מערכת המשפט ביחד איתו. אחד מגן על השני, כדי לדפוק את עם ישראל.
אני לפעמים אומר לעצמי: אתם משתינים מהמקפצה, אתם אפילו לא מנסים לעשות את זה ככה. גם לא שלחתם אותם באיזה ארבע מוניות שאף אחד לא יראה. אוטובוס, מיניבוס, עם רמקולים למעלה, אם יכולתם לעשות, עם שירים בערבים וכניסה עם כמה ניידות לכפר קאסם. תהלוכה של פקידי האוצר. אני כיהודי הרגשתי מושפל, בגלל שאין לכם בושה, לא אכפת לכם כלום.
דרך אגב, מי מקבל פה את ההחלטה? אף אחד. מנסור. הוא כבר מרים את הטלפון לבד לראש אגף תקציבים. אתם פה קרטונים, לא מעניין אתכם כלום, לא כבוד לאומי, לא החוק, כלום.
אתה יודע, זה מגעיל אותי. מגעיל אותי. אתם שוברים כל דבר, כל יסוד, כל דבר פשוט. אני פקיד 35 שנה, בחיים שלי לא האמנתי שזה יקרה. לא העליתי על דעתי. נראה לך שאם אני שר האוצר, אני לוקח אותם לכפר קאסם? זה פשוט לא נתפס, אני נשבע לך, אני קם בבוקר, חבר הכנסת אוריאל בוסו, אני כל פעם צובט את עצמי לחשוב אם אני בחלום שחלמתי או שזה אמיתי.
והליצנים האלה, הפוחזים האלה, בנט, לפיד, לא גמר 12 שנות לימוד, לא אכפת להם מהמדינה כלום. תן להוא לטוס, תן לזה כל היום להגיד לאשתו במראה: הינה, אני ראש הממשלה, חבר'ה, הילדים. איך פעם הוא אמר: קשה לי להסביר לילד. הוא שאל אותו הילד: איך נהיית ראש הממשלה? הוא אומר לו: אני קיבלתי 61 קולות, קשה לי להסביר לך. אתם זוכרים? בטלוויזיה. איך תסביר לילד קטן איך אבא שלו רמאי, נוכל, שקרן? איך תסביר לו? עם שישה מנדטים.
מה "באמת"? דרך אגב, אני אומר רק עובדות. בן אדם שקרן, נוכל, רמאי. נחמן, גם אם אתה שואל אותו מה השעה, אל תאמין, תסתכל על השעון, הוא משקר גם כשלא צריך.
זה הבלוף הכי גדול שקרה במדינה, אמרתי לך. הבלוף הכי גדול. ואל תבוא לי עכשיו "ראש ממשלת ישראל". אני מבין שמבחינתך אם הוא ראש ממשלת ישראל, אנס, נוכל, רמאי, גונב, שודד את בנק לאומי, הכול בסדר כל עוד קוראים לו ככה ובכנסת בחרתם בו – דרך אגב, רק אם הוא איש שמאל. אתם שתיתם את דמו של ראש ממשלת ישראל האמיתי, שהציבור רצה אותו, 12 שנה הפגנתם, השקעתם אמצעים וכו'.
לכן אני אומר: בושה וחרפה. אני אומר לכם, אתם לא יכולים להסתכל על עצמכם במראה, באמת. עם ישראל בז לכם. תסתובבו קצת ברחובות. נחמן, תקשיב לי. תסתובב קצת ברחוב, לך אפילו במגוריך, בוא איתי לסופר, אני אצטרף אליך, תראה כמה אנשים מקללים אתכם כל יום.
למה? לא בגלל שהליכוד – זה לא זה. בגלל שהם יודעים שאתם עושים דברים חמורים נגד מדינת ישראל, שנבנתה פה בעמל רב. נס – – –
נס שלאחר 73 קמה המדינה. לא היינו כאן, עם ישראל לא היה כאן למעלה מאלפיים שנה במולדתו. היה נס – דרך אגב, דבר שאומות העולם משתאים – ואתם הורסים אותו במו ידיכם עכשיו. ארבעה חודשים, רבאק. אתה יודע, גם להרוס צריך זמן. הקצב שלכם הוא קטלני, לא ראיתי דבר כזה.
עכשיו אני רוצה להגיד, יושב-ראש ועדת הכספים מר קושניר, המכונה "סוכר". סוכר. אני אמרתי לו שהוא סוכר. סוכר, אז הוא אמר שאני אמרתי לו "סוכה". אני עכשיו לא מבין מה זה סוכה. לא מכיר מילה אחת ברוסית, אז אני מקווה – הוא לא מבין שאנחנו מדברים פה עברית. אמרתי לו: מה זה סוכה? זה סוכר, כמו שזה נשמע. מחר אני אגיד דבש, כנראה ברוסית זה משהו לא טוב, אז הוא יגיד לי: אתם ראיתם? הוא קילל אותי. אז אנחנו צריכים לקבל ממנו רשימת מילים בעברית שאסור לנו להגיד.
הוא גר באשקלון. הוא, דרך אגב, כל פעם היה מדבר איתנו על חיילי צה"ל ואשקלון. בשנתיים האחרונות לא שמעתי ממנו. כל פעם היה עולה כאן: אתם לא מתביישים? חיילי צה"ל; אני גר באשקלון, היא מופגזת. השבוע הייתי באשקלון, פגשתי את ראש העיר, חבר שלי. הליכוד נתן לאשקלון שתי פעימות, וראש העיר הזה – 180 מיליון שקל, זה נתניהו, קיבל בהחלטה, ו-280 מיליון שקל מייד לאחר מכן. הפכנו אותם גם לאזור עדיפות לאומית למסחר ותעשייה, והתכוונו גם לתת להם את הטבות המס. דרך אגב, מי שעצר אותנו זה שוב משרד המשפטים, בגלל אותם קריטריונים שאתה מדבר עליהם. אבל תגיד לי, קושניר, עזבת את אשקלון? לאן נסעת עכשיו? לצפון תל אביב עברת? פתאום לא מעניינת אותך. חיילי צה"ל לא מעניינים אתכם. מי מעניין אותך? החתולים. 12 מיליון שקל לחתולים.
כבוד השר, אתה יודע, כששמעתי את זה לראשונה כמעט התעלפתי. עולה כאן אחת מהנורבגיות שלכם, אתה יודע, עולה לכאן בנאום הבכורה ואומרת – אתה יודע, חשבתי, תיתן לנו ואחד נאום, סוף הדרך שמאלה. בכל אופן, חברת הכנסת לוי, נאום בכורה, אתה מתרגש, אומר דברים רציניים. מה מספרת לנו? שהיא דור רביעי למאכילי חתולים. בהתחלה שמעתי דור רביעי – ישר הדמיון שלי רץ. חשבתי לבוני הארץ, לתושבים בעיר העתיקה, להתיישבות החקלאית. לא עיכלתי שזה למאכילי חתולים, ועוד באחד מהאיים ביוון – סבתא שלה או סבתא-רבתא שלה.
אדוני השר, לפעמים אני אומר לעצמי: אני צריך לפעמים לקבל דברים כאלה במנות קטנות, תכינו אותי. תגידו בהתחלה, חברת הכנסת לוי: קיבלה מיליון; תחכו שבוע – תגידו לנו עוד מיליון. קשה לנו לעכל בדיחה ברמה הזאת במכה אחת. אתה יודע, זה מזכיר לי את הבדיחה: ז'וז'ו יום אחד עוזב את ירוחם, עובר דירה. אתה שומע, חבר הכנסת ביטן? עובר דירה למגדלי Yoo, שוכר את הפנטהאוז למעלה.
הצליח לו. ממולו איזה זוג, משפחת רבינוביץ', אישה מבוגרת והבן שלה וחתול. יום אחד הבן שלה רצה לנסוע לחוץ לארץ. אמר לז'וז'ו: בחיית ז'וז'ו, שים עין על החתול, טפל בו, אימא שלי מבוגרת. אמר לו: אין בעיה. לקח את החתול – מטפל בו. אחרי שבוע הוא מתקשר אליו: אתה שומע, ביטן? אומר לו: איך החתול? מה קורה? מה שלום החתול? אומר לו: אל תשאל. מת. אמר לו: תגיד לי, השתגעת? מה קרה לו? הוא אומר: קפץ מלמעלה ומת. אומר לו: תגיד, אתה מטומטם? איך אתה מספר לי את זה במכה אחת? אני יכול עכשיו להתעלף, תזמין לי נט"ן. אתה צריך לספר לי לאט-לאט. הוא אומר לו: מה זאת אומרת? אומר לו: ביום הראשון היית אומר לי: החתול קפץ על הגג; ביום השני היית אומר לי: קפץ למרפסת של השכן; ביום השלישי: קפץ לקומה 20; ביום הרביעי: קפץ לקומה 10; ביום החמישי: נפל על הקרקע ונפצע; ביום השישי: נפטר – יש לי שבוע לעכל את זה. אומר לו ז'וז'ו: אתה יודע מה, בסדר. אומר לו: ומה שלום אימא שלי? אומר לו: קפצה על הגג. גם אתם, נחמן, תנו לנו את החתולים באיזה מקצב שאנחנו יכולים לאכול את זה, לעכל.
אני אספר לך משהו. אני אספר לך, זה במסגרת הייחודיים. אני אגיד לך משהו, נחמן. קיבלתי אתמול סמ"ס מאישה שבאמת ריגש אותי. אני אשלח לך אותו אם אתה רוצה. התקשרה אליי, קוראים לה אורנה; אני לא אגיד שם משפחתה, זה לא חשוב. היא גרה בדרום הארץ, יש לה בן נכה, ואני מצטט את מה שהיא אמרה לי. על הספקטרום זה מוגבל שכלית ופיזית. חולה מאוד, עם פיגור שכלי. ילד בגיל 22. אתה יודע שילדים עד גיל 21 – המדינה דואגת להם. מעבר לזה – עזוב, זורקים אותם לרחובות. הילד הזה זקוק לטיפול שיניים, והיא קיבלה הצעה מהדסה – 42,000 שקל. דרך אגב, אם חד-הורית, לבד מגדלת שלושה ילדים, לא עובדת, בגלל שהיא חייבת לטפל בבן שלה כל היום. היא אומרת לי: שנתיים בבית עם הילד – לא יצאה כל הקורונה. אומרת לי: דודי, מי יסייע לי? אתה יודע, ליבי נקרע. כשאני עושה זום – הינה, אתה יודע, למיקרו.
אני רוצה לספר לך משהו, נחמן. אני הגשתי הצעת חוק לפני שבועיים לגבי מע"מ על תרופות מצילות חיים, תרופות אונקולוגיות. אתה מכיר את הסיפור. אשתי, זיכרונה לברכה, חלתה במחלה לפני כ-12 שנים. אני התקשרתי לאחת החברות, איכשהו – לא אלאה אתכם – קיבלתי איזה סוג של תרופה שאני צריך לרכוש. מהצד השני אומרת לי החברה: לא כולל מע"מ. אמרתי לה: על זה גובים מע"מ? אתה יודע, אם לא הייתי בשפל הזה, הייתי עוד צוחק. אומרת לי: כן. אמרתי: דבר ראשון, אני בא לכנסת, עושה את החוק הזה. איך אמרתי? טלוויזיה באילת זה בלי מע"מ; פירות וירקות – בלי מע"מ. לאנשים שהולכים למות על ערש דווי אתם לוקחים מע"מ? תגידו לי, השתגעתם? מה, הם קנו רולקס? רוצים לחיות עוד ארבעה חודשים.
באתי לכאן, הגשתי את ההצעה. בא אלי משה כחלון, שר האוצר, ואומר לי: תשמע, דודי – הוא גם מכיר אותי מהעבר, מכיר את אשתי, זיכרונה לברכה. אומר לי: ואללה, דודי, עזוב, בוא נעשה את זה טיק-טק, אפילו, מהר. ניקח סכום, שב עם האוצר – קרא להם, היה שר אוצר. באנו, טיק, טיק – אמרו לי: דודי, עכשיו אנחנו עושים. הוציאו קול קורא. כרגיל, אתה יודע, אלה עם משקפי הפנטום, הורגים את כל העולם, אתה יודע, רק בשטויות שהם עושים. הוצאנו קול קורא. שנה, משרד המשפטים, שנה, עד שאני כמעט לא אוכל להם את הראש. אומר לו: תגיד לי, אם זה היה אבא שלך, ככה היית מתנהג? אם זה היה אחיך, ככה היית מתנהג? סוף-סוף, הוצאנו קול קורא – זכו עמותות חסד שאוספות עד היום תרופות מבתי חולים, בגלל שהחולים, חלקם נפטרים תוך כדי התהליך, אז הם לוקחים את התרופות שנשארו – זה ארבעה כדורים, זה שלושה – והם נותנים אותן לאנשים. אני חשבתי: ואללה, סבבה, ברוך השם.
אני מקבל טלפון מעיתונאי לפני שישה חודשים, אומר לי: דודי, תגיד, אתה טיפלת? אמרתי לו: כן. אומר לי: כמה אנשים אתה חושב שקיבלו? אמרתי לו: אני לא יודע. תשמע, אני עשיתי את העבודה שלי בכנסת, אני בכלל הייתי יושב-ראש ועדת הפנים, נכנסתי לנושא, אבל זה הציק לי, עם זה באתי מהבית. אומר לי: אפס. אני מתקשר לישראל כץ, שר האוצר, ואומר לו: ישראל, אני עכשיו בא אליך לפני שאני אשרוף את כל המשרד. אני בא אליו – קוראים לאותם פקידים, יושבים; אסי מסינג – תשאל אותו, הצדיק שעכשיו נתן 35 מיליארד שקל ככה, לא מעניין. אמרתי להם: חבר'ה, התחרפנתם? מה קורה? אומר לי: לא, לא היה ככה, הקול קורא לא היה טוב, צריך זה.
הסתכלתי עליהם, אמרתי: תגידו, אתם לא מתביישים? הרי אני רציתי להביא הצעת חוק, אתם אמרתם לי לא. האמנתי לכם. אמרו לי: נסדר את זה. עד היום לא סידרו את זה. יש לי את הצעת החוק. אין דבר יותר אמיתי ונכון מזה שאיש שהולך, כבר נמצא על ערש דווי – לא חשוב מיהו, דרך אגב – עוד ארבעה-חמישה חודשים לחיות, להעביר, לראות את הילדים, להתחזק; הוא קונה אשליה, דרך אגב.
נכון. קידמנו את זה.
אני רוצה להגיד לך, נחמן שי, העליתי את זה פה לפני שבועיים-שלושה. אני ראיתי איך אתם מרימים את היד נגד. אתה יודע מה? בהתחלה חשבתי שאתם לא בני אדם. איך זה יכול להיות?
שאכפת לכם יותר מהחתולים מאשר מאנשים שהולכים למות, שרוצים לחיות עוד שלושה-ארבעה חודשים. חתולים – 12 מיליון. אני לא מדבר על הסירוס שלהם, עוד 6 מיליון.
אני רוצה לסיים את זה. אני רוצה לספר לך מה היה, נחמן שי. אח שלי, יואל, נפטר לפני חצי שנה. עברנו בדיוק את אותו תהליך: באתי, הייתה תרופה, מעבדה בארצות הברית. גבו מאיתנו מע"מ – עשרות אלפי שקלים. אמרתי לך, הוא קנה רולקס. רצה ב.מ.וו., רצה יאכטה. רק אנשים רעים – איך אמרתי? יש אנשים עם לב של אבן. אמרתי: טעתה המשוררת, יש אנשים עם לב של פלדה.
אלה אתם, יושבים כאן. דרך אגב, אני, כיושב-ראש הקואליציה, אם זה היה עולה בפנינו, אני הייתי מפיל את הממשלה על דבר כזה.
אבל אצלכם זה לא חשוב. החתולים, הרפורמים, בגלל שאתם אנשים רעים.
10,342 מילים של דוד אמסלם. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.