תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, קודם כול אני אתחיל בתודות, כי אחר כך אני אשכח ויוצא לא יפה. אני רציתי להודות ללשכות המשפטיות שלי, כי אני עבדתי עם שתי לשכות משפטיות, גם עם איתי וורד, שזה ועדת הכלכלה, וגם עם ועדת הפנים. בוועדת הפנים בעצם התגייסו כולם בהרכב. מתן, לירון, רעות, תומר, גלעד – כולם היו שם. עשינו עבודה יוצאת מן הכלל, כי הרפורמות שאנחנו טיפלנו בהן – 1. זה היה הכי יקר בתולדות מדינת ישראל; 2. זה היה הכי רגיש.
אז זה בעצם מה שהיה אצלי.
עכשיו, גם למנהלת הוועדה לאה ולצוות שלנו. בשעות-לא-שעות קיימנו דיונים, לפעמים 14 שעות ברצף, אז שתבינו את גודל העניין. גם הצוות שלי, היועצים הפרלמנטריים שלי והלשכה שלי – נפלנו מהרגליים. אנחנו חייבים לדאוג לשיפור תנאי העבודה של היועצים הפרלמנטריים. זה לא יפה שכאשר הם נשארים איתי לישון ארבע שעות במלון, כי בבוקר יש דיון נוסף, מנכים מהם מס, אבל על זה, אדוני היושב-ראש, נדבר אחר כך. אני לא אעזוב אותך, כי אנחנו נטפל בזה. כן, יועצים פרלמנטריים זה הכי חשוב, מאוד חשוב. כשראיתי את זה, זה נורא עצבן אותי.
תקשיב, אם החוק הוא לא חכם במיוחד, אז משנים את החוק.
יופי. לא רק חברי כנסת, גם יועצים פרלמנטריים. לא ייתכן שאני ב-01:00 סיימתי את הדיון וב-08:00 אני צריכה לחזור, והיועצים שלי נשארים בבית מלון – כאילו זה תענוג – ועוד מנכים מהם מס. ועדה ציבורית עלולה לקום, צריכה לקום, אדוני היושב-ראש.
לא לא לא, אנחנו לא נעזוב אותך בשקט.
אני עם התודות סיימתי. שוב, הלשכות המשפטיות שלי, יש בפנינו דרך ארוכה: יש לנו מטרו בהמשך; כל נושא דת ומדינה לא הולך לשום מקום. יהיה לנו שמח.
ברשותכם, אציג שתי רפורמות שהיו אצלי בוועדה. הרפורמה הראשונה הייתה חוק המטרו. הדבר הזה עבר איכשהו מתחת לרדאר התקשורתי, וטוב שכך, אבל מצד שני, חבר'ה, תקשיבו: הפרויקט הכי יקר בתולדות מדינת ישראל, 150 מיליארד שקל. כן, אנחנו לא נראה את המטרו מחר, זה ייקח זמן. אגב, חוק המטרו התגלגל בממשלות הקודמות שלנו מ-2012; לא העזו להתקדם, לא העזו לעשות. כולנו יודעים על ה-collapse שאנחנו רואים בכבישים, והרפורמה התגלגלה שם, וזה פשוט לא עניין אף אחד. כן, האזרחים יעמדו בפקקים, וכן, אנחנו נקשקש בינינו, מיליארד פה מיליארד שם. פתאום באה הממשלה הזאת, והתברר שאפשר – אפשר להניע, אפשר להתקדם. המטרו יוצא לדרך. 150 מיליארד שקל. כן, זה לא יקרה מחר, גם לא מוחרתיים, אבל התחלנו. יש תכנון, מקימים רשות, בשיתוף פעולה יוצא מן הכלל עם השלטון המקומי. זה ישרת ארבעה מיליון איש בגוש דן, 24 רשויות, ואם אנחנו מסתכלים על קצב גידול האוכלוסייה, בעוד כמה שנים כל האוכלוסייה בגוש דן תגדל בעוד מיליון איש.
חבר'ה, אם אנחנו לא נעשה עם זה משהו, עוד מעט מדינת ישראל בכלל תהיה פקק אחד גדול. עכשיו זה כבר בלתי נסבל. אז אנחנו הקמנו את זה ועשינו, וחוקקנו מודל של מימון, עם שיתוף פעולה יוצא מן הכלל של כל הגורמים, גם הממשלה וגם השלטון המקומי, למרות שכן, זה קשה, וכן, זה יעלה כסף. יכול להיות שהאזרחים יצטרכו להרגיש אי-נוחות מסוימת, אבל מה לעשות, זה מה שהיו צריכים לעשות לפני 10 או 20 שנים ולא עשו, פחדו. כי לעשות זה מפחיד. לדבר שטויות זה חופשי-חודשי, נכון? כי על זה לא גובים כסף. אז כן, איך אומרים? הכלב נובח, השיירה הולכת, והשיירה פה תלך חזק ולהרבה שנים קדימה.
זה פתגם, זה פתגם ידוע. הכלב נובח – השיירה הולכת. אז שימשיכו לנבוח, והשיירה והממשלה תמשיך לעבוד. ואנחנו נעשה מטרו ואנחנו נעשה דברים אחרים, נעשה רפורמות, וכן כשרות, והכלב נובח, מה לעשות.
כן. רעשי הרקע יימשכו. נעשה את זה ככה.
אז בנושא המטרו, החוק הגדול עוד לפנינו, אבל התחלנו. הממשלה הזאת הייתה מספיק אמיצה כדי לקחת משהו גדול, מורכב, ופשוט לעשות את זה, למרות כל הביקורת. החוק הגדול עוד לפנינו, ואנחנו נמשיך לעבוד עליו, ולכן אני מבקשת להוריד את כל ההסתייגויות, לא להסכים – איך אומרים את זה בצורה פרלמנטרית? להתנגד לכל ההסתייגויות שהוגשו, כי זה טוב למדינת ישראל.
בדיוק. עוד סקופ אחד קטן: הצלחתי להגיע להסכמות עם משרד האוצר שאנחנו, דרך פרויקט המטרו, בגלל שמדובר על הפקעות גדולות של קרקעות, נכניס שם פורמולה מסוימת לנושא הדיור. זאת אומרת, ברגע שהמדינה עושה כזה פרויקט, הוא חייב גם להביא תועלת חברתית-כלכלית. אז ברגע שהמדינה תעשה הפקעות בקרקעות או פינוי קרקעות, אנחנו גם רוצים שזה ייתן מענה לנושא מצוקת הדיור – לדיור בר-השגה או דיור לשכבות החלשות או דיור בשכירות. זאת אומרת, זו תהיה בעצם הבשורה הענקית של הפרויקט הזה נוסף לנושא התחבורה.
וכמובן, זה מנוע צמיחה אדיר, והכסף שהמדינה תשקיע יישאר בתוך המדינה. זה גם לתעשייה, גם לכוח אדם. יש כבר התארגנות במוסדות חינוך, כי חסרים לנו מהנדסים, חסרים לנו מהנדסים וטכנאים. הינה, מי שרוצה לעבוד ולהרוויח יפה – פרויקט המטרו מחכה. יש עכשיו 400 משרות סטודנטים בחיפה, לדעתי. הממשלה הגדילה את מספר הסטודנטים במקצועות האלה כדי לתת מענה למטרו, אז אנא מכם.
זה היה כסף. שם זה היה מורכב, אבל זה רק כסף. נושא הכשרות היה נושא רגיש, כי שם זה היה רגש, זה נושא הדת, או שניסו לעשות את זה ולהפוך את זה לנושא דתי. שום דבר – זה כסף, כסף וכסף. זה מיליארדים, כוח, שליטה, כיסא, כבוד ואחיזה בקרנות המזבח. הרבנות הראשית מזמן צריכה רפורמות, ומי שמעוניין, שיקרא את דוח מבקר המדינה על מה שקורה שם. עוד מעט אני בוועדות אתחיל לצטט את זה פרק-פרק, שאנחנו נבין איפה אנחנו נמצאים. נושא הכשרות, מזמן ברור שזה לא עובד טוב, זה לא כשרות ולא נעליים. הקשר הלא-בריא הזה של משגיח–מושגח – אנחנו רואים את הסיפורים האלה מאזרחים כל יום. רק לאחרונה פורסם הסיפור בערוץ 12 על מקרה מצער, לפחות ככה זה פורסם, שמשגיח החליט להטריד מינית את בעלת העסק, היא התנגדה, ופסלו לה את תעודת הכשרות. זה פורסם ב-N12.
תוך כדי דיוני הוועדה, שעות על גבי שעות, גילינו גם שיש בעיות באיכות הכשרות, יש בעיות עם משגיחי כשרות, כי המקצוע הזה אף פעם לא היה מוסדר. עם כל הגעוואלד הזה, עד כמה הכשרות חשובה ובדמנו, אף אחד לא טרח להסדיר את המקצוע. התברר שמשגיח כשרות – כל אחד יכול. מי שסיים ישיבה והלך, הוא משגיח כשרות; לא למד, לא עבר מבחנים, שום דבר. הסדרנו את המקצוע. אמרנו: זה מקצוע מכובד, שלא יהיה יותר בצורה לא תקינה. עם תעודה. דאגנו גם למשגיחים ותיקים שלא ייזרקו לרחוב. דאגנו להסדרה של מועצות דתיות, למרות שבהתחלה זה לא היה בחוק. דאגנו להכניס יבוא – מיכאל ביטון הלך. עם כל רפורמת היבוא שעברה בוועדת הכלכלה, אם אנחנו בכשרות לא היינו מכניסים את היבוא, זה פשוט לא היה – אות מתה. אז דאגנו גם להכניס את הסיפור של יבוא ופתחנו את שוק היבוא, ועכשיו לא רק הרבנות תהיה אחראית לשוק היבוא, גם הגופים הפרטיים שיקומו פה יקבלו רישיון, יקבלו אפשרות להתעסק ביבוא. והתברר שהמדינה לא רועדת. הכול בסדר. השמש זורחת. הכול טוב. אפשר. התברר שאפשר. אז כל הבכי הזה והמעשה'ס וגעוואלדים וזה – תניחו. כוח, כסף, שליטה.
אז זו רק ההתחלה. אנחנו גם דאגנו שהבד"צים הפרטיים יתכבדו וילכו למדינה ויקבלו רישיון. איזה פלא, התברר שבד"ץ העדה החרדית כבר לקח עורכת דין כדי להסדיר את עצמו, מה שהם לא עשו 73 שנה, כדי לקבל רישיון ולעבוד לפי חוק ולשלם מיסים. אז התברר שאפשר. כמובן, הכנסנו פיקוח פרלמנטרי מאוד הדוק על כל הרפורמה הזו. כמובן שהרפורמה בכשרות זה גם מה שאמור להוריד לנו את יוקר המחיה, וזה חד-משמעית ברור: כשאין כפל תעודות אז זה יותר זול.
בגדול, עשינו פה היסטוריה, חבריי חברי הכנסת. מה שלא העזו לגעת בו 73 שנה – עשינו את זה. זה כוחה של הממשלה הזאת. זו ממשלה שבאה לעשות, ממשלה שבאה לשנות, ממשלה שבאה לקדם את מדינת ישראל קדימה למאה ה-21, ולא להתעסק רק בקומבינות פוליטיות ובשאכער-מאכער. אז יש לנו עוד דרך ארוכה, יש לנו עוד רפורמות רבות שאנחנו נתעסק בהן אחרי התקציב וחוק ההסדרים. לכן אני מבקשת להתנגד לכל ההסתייגויות שהוגשו לחוק הזה, לפרק הזה, ולהצביע כנוסח הוועדה. תודה רבה.
1,244 מילים של יוליה מלינובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.