בוקר טוב.
קודם כול, אדוני היושב-ראש – תודה לידידי השר נחמן שי. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי השר נחמן שי, אנחנו מדברים פה בשעת בוקר מוקדמת ביום היסטורי ממש של העברת תקציב למדינת ישראל. מה שנראה כדבר טבעי לחלוטין לכאורה, הוא לא טבעי יותר למדינת ישראל, ולכן החזרה למסלול היום, אדוני היושב-ראש, זו לא פרזיאולוגיה. זו ממש נקודה ארכימדית חשובה ביציבותה ושגשוגה של המדינה לשנים הבאות. וכך צריך להסתכל על היום הזה.
אני חייב לומר – ואני לא איש של רגשות פה – אני לא ישנתי בלילה. אני עלעלתי ועלעלתי, וקראתי, ולקחתי וקראתי את דפי התקציב, שעות ארוכות, והגעתי לכנסת היום ב-5:15 על מנת להמשיך ולקרוא. אני בא מהאקדמיה, אני אוהב לקרוא, אבל ללמוד את דפי התקציב – אני גם עסקתי בזמנו בתקציבים כשהייתי חבר הוות"ת ואני יודע לקרוא דפי תקציב. מלאכת מחשבת נעשתה כאן. ולפני שאומר את דבריי הכלליים על נושא התקציב, אני לא יכול באמת – ולא רק בגלל שאני בא מישראל ביתנו. אני מגיע ממפלגה שהיה לה תפקיד קריטי בבניית התקציב. אני חייב לבוא ולומר, קודם כול, באמת תודה מקרב לב. אזרחי ישראל צריכים לדעת שבעת הזו, בזמן הקמת הממשלה הייחודית הזו, היה לנו מזל ברמה גבוהה שהיה לנו שר אוצר עם חזון, עם ניסיון היסטורי שלא היה לאף שר אחר בממשלה הזאת. מ-1996 אביגדור ליברמן מלווה את תקציבי ישראל. ועם יושב-ראש ועדת כספים יוצא מן הכלל, שנכנס לנעליים ומייד התחיל לשחות בים הגדול הזה ועשה עבודה נהדרת. לכל חבריי, יוליה מלינובסקי וכל חבריי האחרים בסיעה – כל אחד ואחת מהם תרמו תרומה ייחודית לתקציב מדינת ישראל, ועל כך ראוי לבוא ולומר תודה לחבריי בסיעה. אני הייתי שותף למהלך הזה, לראות את זה, אבל זה בהחלט מרגש לראות את התפוקות יוצאות הדופן שעליהן אני אדבר.
אך לפני שאדבר על התפוקות יוצאות הדופן של התקציב הזה, שאנחנו נעביר אותו בימים הקרובים, אני רוצה לבוא ולומר, כמי שלעיתים חובש את המגבעת של האקדמיה כשאני בא ומדבר כאן, לתת לאזרחי ישראל וליושבים כאן בבית המכובד הזה איזו טעימה, להבין שדמוקרטיה בעידן המודרני, דמוקרטיה פרלמנטרית, מזוהה יותר מכל דבר אחר מבחינת מהותה בהקצאת המשאבים הסמכותית.
באנגלית, אדוני היושב-ראש, המונח the allocation of values – values במובן של ערך, אבל values במובן של ערך גם שיש לו ערך כספי. כי אתה בעצם מקצה ערכים לתוך המערכת. זה מה שמאפשר לך את הניהול התקין של חברה המבוססת על לגאליות, על רצון, ולא על שרירותיות. ובהיעדר תקציב, כל הקלקולים שראינו כאן, כל הדיבורים – שפתחנו את הטלוויזיה וסגרנו, דיברנו על היועץ המשפטי ועל המשפט ועל זה וריבים, האם גנץ ילך וכן יהיה תקציב ולא, ומשרד האוצר בהרס מוחלט – נעלמו לנו ברגע אחד. וזה שהם נעלמו זה לא נס. מעשה ידי אדם, אנשים רבים שבאו, יצרו קואליציה חדשה, עם נכונות ואנרגיה יוצאות דופן, שחבריי כאן שיושבים במליאה יודעים כמה אנחנו עובדים ועמלים יום ולילה על מנת להניע את הפסים האלה של מדינת ישראל. כי לכולנו היא חשובה, כי לכולנו העתיד שלה הוא ממש בנפשנו. ולכן המילים הגדולות ראויות, כי זהו האירוע המכונן שאחר כך ייתן לנו יכולת לעבוד על בסיס של נורמליות. נקעה נפשנו באבנורמליות.
ואני אגיד עוד מילה, לפני שאני אומר עוד הרבה מילים. מילה אחת. בשבועות האחרונים אנחנו שומעים שוב דברי בלע. אני לא יכול לומר לך איך אני מזדעזע. לא יושב כאן חברי גפני, ואני אומר עוד פעם: איך הוא יוכל להוציא מילים כאלה מפיו על ראש הממשלה, על הממשלה, דברים שאין להם שחר. מילים קשות שאין להן שום קשר למציאות – כאשר אנחנו אומרים שהדברים האלה מזעזעים את אמות הסיפים של החברה, יש בהם כדי להרוס אותה ממש. ולכן אנחנו צריכים להיזהר זהירות מוחלטת במה שאומרים כאן, ולכן צריך לדעת, גם כשעולים על הבמה הזאת – לא בהתלהמות אלא בדברים אמיתיים. אז תן לי לומר, אדוני היושב-ראש, מה אני חושב פה לגבי התקציב הזה.
ראשית, צריך לזכור שתקציב המדינה נלקח בשבי לצרכים פוליטיים חרף העובדה שהתקציב תורם לכל העם. ולכן אנחנו מתניעים את הגלגלים. ותפקיד המדינה, כפי שאמרתי, מאז הקמת הפרלמנט הבריטי, הוא היה הדבר המרכזי.
שנית, המשבר הפוליטי החריף שחווינו בשנים האחרונות הדגים לנו עד כמה הדמוקרטיה הישראלית היא שברירית, כי היעדר תקציב הופך אותה לשברירית פי כמה, והשרירותיות הוא מונח שנכנס בתוכה. אבל אנחנו השתלטנו על הדברים, והשתלטנו על הדברים על ידי חשיבה – מה זקוקים לו האזרחים בראש ובראשונה. אנחנו נתנו תוספת לגמלת השתלמות להכנסה לאזרחים ותיקים. אנחנו העלינו את קצבאות הנכות. אנחנו נתנו פתרון מרחיק לכת בכל התוספות לנכים. אנחנו קידמנו את תוכנית ממדים ללימודים. אנחנו נתנו הקלות במעונות היום. אנחנו קידמנו את תוכנית הביטחון התזונתי. אנחנו השקענו תקציבים באלימות במשפחה. אנחנו העלינו את המענק השנתי של ניצולי השואה בצורה דרמטית. אנחנו הבאנו לרפורמת יבוא להורדת יוקר המחיה. אנחנו הבאנו רפורמה ברגולציה ורפורמה בניקוז ורפורמה במערך הכשרות, וכל הרפורמה הזאת איננה לקעקע את נושא הכשרות אלא להסדיר אותו בפני שחיתות, להסדיר אותו בפני שרלטנות בתוך המערכת. כפי שגם עשינו בכל הנושא של כלים חד-פעמיים, שהזכיר חברי אלון טל. הרי מה אומר לי השבוע, כשביקר אותי פה במשרד, פרופ' בשארה וגברת מואסי, שבאו אליי?
אם אנחנו מסתכלים על הצריכה של הסוכרים בקרב האוכלוסייה הערבית, אדוני, אנחנו רואים שפי שלושה מהאנשים הנזקקים לדיאליזה הם מקרב האוכלוסייה הערבית. אנחנו מסתכלים על התלמידים בבתי הספר שבדקנו בדוח שהוא מפרסם ורואים שילדים בבתי הספר צורכים קולה או צורכים כל ממתיק וכן הלאה וכן הלאה, ועוד כל מיני שקיות כאלה ואחרות. לא יודעים מה זה מים. ואנחנו מבינים שהקצאת המשאבים הסמכותית נועדה לשנות הרגלים, לא להטיל מיסים. ההרגלים האלה הם מובילים לחולי, הם מובילים למעמסה עצומה של שלושה מיליארד שקל בשנה על מערכת הבריאות, בגלל הסוכרת בישראל. את זה אנחנו רוצים לשנות. כל הדברים האלה נעשו בתקציב בצורה מוסדרת, בצורה שמאפשרת לנו באמת לנוע קדימה.
חבריי במשרד האוצר, במשרד הנגב והגליל – עודד פורר, חמד עמאר במשרד האוצר, חבריי בכל הוועדות, באים ודואגים לפיתוח הדברים האלה. הרי מה אנחנו עושים? אנחנו מנסים לקדם את אגן החולה, אנחנו מנסים לקדם את כל משאבי הטבע ולמנף אותם למינוף הגליל. ממשלת ישראל שמה לה כיעד הקמת אוניברסיטה בגליל. אלה הם דברים לא של מה בכך, אלא דברים אמיתיים לקידום החברה הישראלית, לקידום הצעירים בחברה הישראלית, ליצירת אופק לאנשים, לראייה אחרת לגבי מה שאפשר בלי פרזיולוגיות ובלי תפיסה של איזו מלוכנית כזאת או אחרת ובלי משבר רודף משבר.
ועדיין אני אומר כאן, הבוקר הזה, החברה הישראלית דורשת תיקון עמוק. התקציב הזה כמובן יעשה דברים מצוינים, אבל הוא לבד לא יוכל לעשות אותם. אמר השבוע חברי חבר הכנסת מרגי, שאני מעריך אותו מאוד, מש"ס, שמעתי אותו מדבר בתוכנית רדיו, נסעתי באוטו, והוא אמר: אם אני הייתי יכול, הייתי מצביע גם כן בעד הרבה דברים בתוך התקציב הזה. ישבתי בוועדה והוא הגיע. העובדה שחברי האופוזיציה לא הגיעו לוועדות, לא היו שותפים למסע הגדול הזה, זו בושה. זה לא קשור כרגע לחלוקת הוועדות האלה, יש לכולנו אחריות שילוחית. אנחנו הגענו לבית הזה על מנת לשרת את עם ישראל, ועם ישראל הוא מונח, כמו שאתה יודע, אדוני, מונח רחב. יש את עם ישראל שיושב בליל הסדר והוא העם היהודי, ויש עם ישראל, אלה המצביעים, האזרחים הישראלים שיושבים בתוך העם.
אני לא מדבר על ספרי, אחרים יעשו זאת טוב ממני. תודה לך על המחמאה, אדוני השר. תודה לכם, חבריי. אבל אני אומר, זו קונספציה שצריך להבין אותה, מה משמעו לשרת את העם. העם הוא כמובן מדינת העם היהודי, אבל יש פה עם שצריך לדבר איתו. ואתה יודע, אדוני, בעצמך, שגם האוכלוסייה הערבית היום בתוך מערך התקציבים מבינה את מחויבותה למדינת ישראל, את מחויבותה הגדולה שהמדינה הזאת – צריכים לקבל ולתת לה לתוך המערכת הזאת. זה השינוי שחייב להתחולל פה.
הרטוריקה שהייתה פה בחודשים האחרונים, של סמוטריץ' שמגרש את כולם, או של אחרים ששוללים את כל אלה שעוסקים בכשרות ושוללים רב רפורמי או כל דבר, היא בלתי נסבלת בתוך העם הזה. התיקון הזה חייב להיעשות. אני מעריך שאחרי שיעבור התקציב בשעה טובה נוכל כולנו גם להתפנות, גם ברמה הפוליטית וגם ברמת השיח, לראות איך חלקי העם האלה הופכים יותר ויותר מאוחדים ומתגבשים לנושאים האקוטיים של הגדרת העם הזה.
לבסוף, אדוני, כמי שיושב כאן בוועדות חשובות בכנסת, בוועדת החוץ והביטחון, בוועדות המשנה שלה, כמי שיושב בוועדת החינוך – אנחנו עוקבים יום-יום אחרי ההתפתחות הדמוגרפית של המדינה הזאת. מדינת ישראל מתפתחת בצעדי ענק מבחינה דמוגרפית, והשינויים שאנחנו רואים בבתי הספר הם שינויים שמראים לנו לאן היא מתפתחת. כ-30% מהתלמידים בכיתה א', אדוני, הם היום חרדים. אנחנו, שיושבים כאן, ואומרים לי חבריי, חבר הכנסת גפני, ממלכתי וחרדי תרתי דסתרי, דהיינו זו סתירה מניה וביה – אין דבר כזה, אדוני. המדינה היא מדינה אחת. אין דבר כזה שאוכלוסיות יחשבו שהמדינה נוגדת להשקפת עולמם בכלל. יש לנו משימה גדולה להכליל אותם, התקציב הזה עושה הכללה. הוא לא בא להדיר, הוא בא להכיל, הוא בא להכליל, הוא בא להגדיר את הליבה הישראלית בצורה טובה יותר. ולכן אני מברך את ממשלת ישראל על הצגת התקציב, מברך את כל חבריי על עבודתם הקשה, ואנחנו בהתלהבות ובהתרגשות נעשה כל מאמץ להעביר את התקציב ולהצעיד את המדינה קדימה. תודה רבה לך, אדוני.
1,420 מילים של יוסף שיין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.