כבוד היושב-ראש, כנסת מכובדת, חבריי, כבוד השר, במרץ השנה עמדתי על הפודיום הזה ואמרתי שהשטח הערבי גועש, שהתחושה היא של רגע לפני התפרצות. סוג של אווירה שמזכירה את השבועות שקדמו לאירועי אוקטובר 2000. במאי היינו עדים להתפרעויות אלימות שהמדינה לא ידעה כמובן בעשורים האחרונים. המתיחות החלה בירושלים, עברה ללוד, ומשם נרשמה בכל רחבי הארץ. האירועים כללו אלימות, נשק חם והשחתה, שעבור מי שהאמין כל חייו בחיים משותפים, וגם עבור כאלה שלא, היה קשה מאוד להיות עדים להם.
כמי שחיה בלוד במשך כמעט עשור, אני יכולה להעיד שמאז קרבות 48', במהלך האינתיפאדה הראשונה, האינתיפאדה השנייה, ואף במהלך אירועי אוקטובר 2000, לא ידעה העיר כזו אלימות. אלימות שלא רק ריסקה והציתה רכבים, בתי כנסת ועמודי תאורה, לא רק ניפצה חלונות, כללה ירי חם אל עבר אנשים, לעיתים שכנים, אלא גם ריסקה לא מעט תקווה. תקווה של אנשים שצריכים עוד להמשיך ולחיות כאן יחד, אם זה מתאים להם ואם לאו. תקווה של אנשים שחלקם לא האמינו עוד קודם לכן שחיים משותפים זה מונח מציאותי, ואיבה לעולם תלווה ערבים ויהודים, גם בתוך מדינת ישראל, וכעת קיבלו חיזוק לאמונם זו. אבל גם תקווה של כאלה שלא רק שהאמינו שאנשים בסופו של דבר הם אנשים, עם אותם כאבים, אותן שמחות, אותן שאיפות, אלא גם הקדישו את חייהם לחיזוק האידיאל הזה מתוך דבקות במטרה ואמונה שלפיה אין לנו ארץ אחרת ולפיכך אין גם דרך אחרת מאשר לאגד את הטובים משני הצדדים ולחתור לחיים משותפים ביחד. אני אחת מאותם האנשים.
היום אנחנו בנובמבר 2021. חמישה חודשים תמימים לאחר המאורעות שהרעידו את מדינת ישראל, ריסקו לא מעט מן התקווה והותירו אנשים רבים עם פוסט-טראומה במוקדים שונים במדינה. נותרו הערים המעורבות, לא כולן אך בהחלט חלקן, מצולקות ומועדות לפורענות. חברים, לא התקיימה ועדת חקירה על מה בדיוק היה שם. לא נעשתה חשיבה מעמיקה, לא רק של המשטרה שהתמהמהה בהגעתה לזירה בלוד, למשל, ואכן חישבה מסלול מחדש, אלא של כלל המערכת לגבי המתח הכל-כך גבוה שנותר מנת חלקן של חלק מאותן הערים המעורבות. לא טופלה תחושת היעדר האמון הנוראית בין המשטרה וגורמי אכיפת החוק לבין הקהילות החיות באותן הערים, ערבים ויהודים כאחד. לא הגלידו הפצעים.
כיום, עם ממשלה חדשה שהציבה את נושא הטיפול בנגע האלימות והפשיעה הנוראיים ברחוב הערבי בסדר עדיפות מאוד מאוד גבוה, עם שר חדש לביטחון הפנים ועם סגן שר חדש, שקיבל את האחריות והסמכות לטיפול ממוקד בסוגיית הפשיעה החמורה, עם תוכנית חומש מרשימה ביותר, שנוגעת בבעיות העומק בחברה הערבית, כמו תשתיות, תעסוקה, חינוך, עדין לנושא של הערים המעורבות, שבחלקן המתיחות והנפיצות נותרו מאוד מאוד גבוהות, אין אבא ואין אימא.
אני עומדת כאן היום, גאה מאוד להיות חלק מממשלה שנטלה על עצמה להנהיג שינוי ושיפור בשורה של נושאים כל כך חשובים, וביניהם, ללא ספק, הנושא של הפשיעה והאלימות – זו שמזמן מזמן עברה כל גבול והוזנחה באופן בלתי סביר כבר שנים, בדרך שפגעה במשילות, בריבונות, ביכולת של כולנו להמשיך ולחיות פה כשבכל שבוע נרצח עוד אדם ועוד אדם לאור יום וללא מורא. אבל אני מניפה דגל אדום, לא לקואליציה ולא לאופוזיציה – למדינת ישראל, לממשלה, לחברים באופוזיציה, לחברי הכנסת הערבים. זוהי שעת מבחן למנהיגות של כולנו. הערים המעורבות מועדות לפורענות. המתחים וההסתה הגלויה ניצבים לנגד עינינו. האחריות מוטלת עלינו כממשלה לא להירדם בשמירה, לנקוט צעדים קונקרטיים לאיחוי הקרעים, שחלקם קיימים כבר עשרות שנים. קחו לדוגמה את שכונת הרכבת בלוד – שתסלחו לי, אבל הקקי והפיפי זורמים שם ברחובות.
והאחריות היא גם עליכם, חברי כנסת ערבים, בעיקר מהרשימה המשותפת – זה שאתם לא בממשלה לא פוטר אתכם מאחריות גם להרגיע את הרוחות בקרב האוכלוסיות הערביות באותן ערים מעורבות. ליישב את הכאבים, לא רק לזעוק ולהפגין, אלא להצטרף לעשייה.
הכרזת בלפור, שהביאה להקמתה של מדינת ישראל, חברי חבר הכנסת אוסאמה סעדי, שלא נמצא כאן כרגע – היא לא ארורה כפי שאמרת אתמול. מדינת ישראל היא הבית הלאומי של היהודים, וגם הבית האזרחי של למעלה מ-20% של תושבי ואזרחי מדינת ישראל – הערבים. אתה פגעת בי אישית, בעומק, עם המילים שלך, שכן אני אדם שהקדיש את חייו לחיים משותפים, שוויוניים, מכבדים, לכל אזרחי המדינה.
עלינו להתייצב יחד – וכאן אני מברכת אותך, כבוד היושב-ראש, על האומץ אל מול אזרחי המדינה – ואחת ולתמיד להפסיק את השנאה הזאת, השיסוי הזה. דובר רבות אודותיו דווקא מהצד הימני, מצד ראש הממשלה הקודם, אבל משום מה, מפחדים לדבר גם על ההסתה כזו – אין לה מקום, לא מימין ולא משמאל. יש לנו משימה, והיא לאחות את הקרעים ולא להעמיק אותם. איזהו מכובד? המכבד את הבריות כולן. תודה רבה.
702 מילים של רות וסרמן לנדה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.