הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2021 ו-2022), התשפ"ב–2021

יש פה יותר מדי אנשים, אדוני היושב-ראש.

כן, בדרך כלל אני מתרגשת. פשוט, אתה יודע, שלא יפריעו לי. אבל לא נורא, יש פה את האנשים החשובים בעיקר. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אורחים נכבדים, אנחנו בעיצומו של מסע ההונאה והרמייה הגדול ביותר שהיה פה מאז הקמתה של מדינת ישראל. הגדול ביותר. אם מישהו חושב שהתבלבלנו אז אנחנו ממש לא מבולבלים. אנחנו מאוד מפוכחים לגבי מה שקורה לנגד עיננו.

אני רק רוצה לשאול את שר החוץ לפיד, שכמובן לא נמצא פה, אתה, שעשית סרטונים, שעשית קמפיין שלם שכולו מושתת על משפט אחד: "איפה הכסף?". "איפה הכסף?" שאלת. באמת לקחת סרטון שבו הראית שטרות-שטרות של כסף והראית איך אתה מעביר אותם מצד אחד לשני: לוקח אותם מהצד הזה – נותן אותם לבתי חולים; מהצד הזה – לחינוך; מהצד הזה – לרווחה. אתה באמת איש החברה הישראלית, הראית איך אתה מעביר כספים.

אז אני באמת שואלת כאן היום: איפה הכסף? איפה הכסף לחיילים? איפה הכסף לקשישים? איפה הכסף לחד-הוריות? איפה הכסף למשפחות השכולות מהצד הנורמלי של המפה הפוליטית? איפה הכסף לניצולי השואה, לילדים הערבים, לעניים? הרי הפרזנטור לפיד באמת מכר לנו את הבלוף הזה, את הלוקש הזה, שכשהוא יהיה בעמדת הכוח הוא יעביר את הכסף מהצד הרע, מה שנקרא, לצד הנכון.

אז בואו נראה עכשיו באמת לאן הולך הכסף של הממשלה הנורמלית שלכם שהקמתם. כי בממשלה הנורמלית של לפיד – תזכרו, אנחנו לא נורמליים, כן? ראש מפלגת הפשע ליברמן והנוכל בנט, לראשונה מקום המדינה, עשו יום גיבוש – יום גיבושון לכל אגף התקציבים במשרדי עמותה פלסטינית, עמותת סיוע 48. אולי ראש מפלגת הנוכלים ליברמן חשב שהוא צריך להעביר מסר מאותם משרדים על בלי נאמנות אין אזרחות. זוכרים את המשפט של ראש המאפיה ישראל ביתנו? זוכרים את המשפט הזה? אגב, עמותה, למי שלא יודע את כל הפרטים, שרק בשנת 2020 בלבד גייסה 47 מיליון שקל, רק בשנת 2020; סך הכול בחמש שנים, חמש שנים תמימות – 250 מיליון שקל. שם יום הגיבוש של אגף התקציבים התרחש. אז אנחנו שואלים את עצמנו באמת: מה יש לכל אגף התקציבים של מדינת ישראל לעשות בכפר קאסם? זה החלק הלא-נורמלי שהעם שואל – כן, אני שואלת את זה בשמו.

ובכן, הממשלה הישראלית-הפלסטינית הראשונה המושחתת הזו הייתה צריכה למצוא דרכים יצירתיות ולוודא איך היא מעבירה כספים ישראליים לארגונים ועמותות פלסטיניים. איך היא עושה את זה? אז זהו, אני השבוע ראיתי את מנסור עבאס, באחד הראיונות שלו – צריך לציין "ראש הממשלה מנסור עבאס" – נשאל על ידי מראיין מהולל, שאני לא אזכיר את שמו, מדוע כסף ישראלי עובר לעמותות שמממנות משפחות של שהידים. מה הוא ענה לאותו מראיין מהולל, שאגב, אפילו לא ידע איך להגיב לו: מה אתה רוצה, שלא נעביר כסף ליתומים? שלא נעביר כסף לאלמנות? אתם יודעים מה הוא עוד אמר לו? הוא אמר לו: אצלנו, אנחנו לא מעבירים כסף במזוודות, הכול דרך הבנק. אתה מבין, אצלם הם לא צריכים להסתיר את הכסף, הכול גלוי. ככה זה כשעובדים עליכם מול העיניים ולא מתחת לעיניים. האמת, אני כבר לא אתפלא, אולי הוא יעביר את זה בשקיות של אלקין. איפה אלקין? הוא לא פה, הוא בטח לא יבוא לפה, אלקין עם השקיות.

האמת, אני לא אתפלא על כלום.

הוא המוח מאחורי הכול. חברים, אני לא אתפלא על כלום. בכלל, מנסור עבאס, אדוני ראש הממשלה, אם במקרה אתה שומע את הדברים שלי, אני חושבת שאלקין יכול להיות אחלה בלדר, באמת, עם השקיות הוא יכול להיות אחלה בלדר בשבילכם. אלקין, האיש והשקיות, יכול לעשות לכם את העבודה אש. בכלל, אלקין הוא איש רב-כישרונות, רב-פעלים – – –

נכון. איך הוא עושה את זה, אורלי? בדיוק, עם חיוך. הם עושים את זה בחיוך. הם דורסים בחיוך – מה שאנחנו לא ידענו אפילו לעשות – – –

את יודעת איך אומרים? עומדת גופה, מדלגים מעליה אפילו בלי לחשוב פעמיים – ככה הם, ואני לא מגזימה. אבל ברצינות, אני רוצה לשאול: לאיזה שפל הגענו היום במדינת ישראל שאגף התקציבים של מדינת היהודים יוצא מהמשרדים שלו בירושלים ועולה לרגל למועצת השורא בכפר קאסם כדי למצוא דרכים איך להעביר כספים לעמותות פלסטיניות שמממנות רצח יהודים? איך לא קם בגועליציה הזאת – לא הקואליציה, הגועליציה הזאת – בן אדם אחד עם מצפון, שאומר: מה לי ולמנהלת סניף טול כרם של העמותה הזאת, שאח שלה יושב בכלא ומרצה 29 מאסרי עולם על רצח יהודים? 29 מאסרי עולם על רצח יהודים – נשים, גברים וילדים. אף אחד במשרד התקציב הזה לא חשב לקום ולהגיד: מה לעזאזל אני עושה פה? אף אחד? מה קרה לכם, איבדתם את הראש? השתגעתם? איבדתם את כל טיפת המצפון שיש לכם? רצח יהודים, בני העם היקר הזה, שחירפו את נפשם, ואתם לא מתביישים ללכת ולעשות עם מי שמעביר למחבלים את הכסף, מי שמלבין את הכסף השחור הזה – אתם הולכים איתם לעשות עסקים. 250 מיליון שקל ליתומים ואלמנות של משפחות שכולות, הם קוראים להן, משפחות שכולות שרצחו לנו את בני העם שלנו, בני מחבלים, בני עוולה. לאיזה שפל עוד תורידו את מדינת ישראל? לאיזה שפל, בנט, עוד תגיע? לאיזה שפל, גדעון, אלקין, אילת? לאיזה שפל המדרגה עוד תגיעו ותורידו אותנו יחד איתכם? איך אתם ישנים עם עצמכם בלילה? אני לא יודעת.

אולי, אדוני היושב-ראש, צריך לעשות גיבושון במכה – זה השלב הבא, עכשיו שאני חושבת על זה. למה במשרד התקציבים של עמותת סיוע לפלסטינים? בוא ניסע למכה, נרביץ קצת על החזה ונקרא לזה משא ומתן קואליציוני למען הממשלה הבאה. אתם יודעים מה? הכול הגיוני בממשלת הביבי-פוביומטים הזאת. השנאה שלהם והפחד של הכת הביבי-פובית הזאת, שכל כך מפחדת מנתניהו, מרשה להם, בראש המעוות ובחשיבה הפסיכוטית שלהם, לעשות הכול. איפה אדון סער – כמובן שגם הוא לא יהיה פה – הדמוקרט הגדול? איפה הוא? זה מה שהבטחת בבחירות. אתה רץ מאולפן לאולפן – הוא רץ מאולפן לאולפן ומספר: אני עומד בהבטחת הבחירות שלי. אני לא מבינה, בסדר, הבטחת לא לשבת עם נתניהו, אוקיי. הבטחת גם לשבת עם מוסי רז ומרצ? הבטחת להעביר כספים קואליציוניים למחבלים? אני לא מבינה. הבטחת לא לשבת עם נתניהו, אבל הבטחת להצדיק ממשלה עם תומכי טרור? הבטחת להכתיר את לפיד לראש ממשלה? זה מה שהבטחת? הרי אתה איש ימין, אתה טוען לערכיות, לאידיאולוגיה. איפה זה וההבטחות שלך? זהו, אנחנו שונאים את נתניהו, ובשם זה הכול כשר, הכול כשר. ואני אומרת לכם, ציבור יקר שאני יודעת שצופה בנו עכשיו, מה שאתם רואים שכשר עכשיו זה כאין וכאפס לעומת מה שעוד יוכשר בגלל השנאה לנתניהו.

אבל – למרות שזה יפתיע חלק לא קטן מהאנשים שצופים בנו כרגע – מבנט הנוכל, אבי-אבות הנוכלים, כבר אין לי ציפיות. חבל לי על הדקות שאני מבזבזת כל פעם, כי באמת חבל על הזמן. אבל אני שואלת: איפה אילת שקד? כשהגיעה למחנה הלאומי פרסו לה שטיחים אדומים. איפה את, אילת, שחזרת ואמרת: אנחנו פוליטיקאים לא שקרנים, אנחנו כנים, אנחנו נסתכל לכם בעיניים ולא נשקר? איפה את? ריבונו של עולם, אילת, לאן עוד הוא ידרדר אותך? לאן עוד תיתני לו להוריד אותך? ריבונו של עולם, זה לא את. אני יודעת שזה לא את; את יודעת שזה לא את. כמה זמן עוד תהיי עם הנוכל ההרפתקן עם שגעון הגדלות הזה, שחושב שהוא דוד המלך, שמשווה את עצמו בנאומים לדוד המלך? את תיגררי לתהום הפוליטית של הכתם המכוער ביותר שיישאר על מדינת ישראל בפוליטיקה הזאת. אל תיתני לו לדרדר אותך למקומות האלה. אתם יודעים, מדברים כל הזמן על כאבי הבטן שלה. אני שואלת: איך לא כאבה לך הבטן, אילת? איך היא לא כאבה לך כשראית את רזי עיסא, האדריכל של ההסכם הקואליציוני, עומד במעמד החתימה – אתה ראית אותו, אדוני היושב-ראש?

ראית את התמונה. עומד במעמד החתימה גאה, באמת, הצליח לחתום. ואני אומרת, אילת שקד, בסוף באה מאיזה מקום ערכי, אידיאולוגי. איפה כאב הבטן שלך שם? אני באמת לא מבינה. השתגעתם? השנאה העבירה אתכם על דעתכם? שיבשה לכם את הדעת? אין בושה. אתם לא מתביישים. כנראה שנראה נורמלי שבמדינת היהודים ימצאו פתרונות בחדרים חשוכים, מרתפים, איך להעביר כסף לאחים המוסלמים, ליתומים ואלמנות של שהידים שרצחו יהודים.

חברים, בנימה יותר שקטה אני רוצה – כי באמת הכעס הוא עצום. אני יודעת שאני מדברת בשם מיליוני אזרחים של מדינת ישראל – מיליונים, לא אלפים, לא עשרות אלפים, לא מאות אלפים, מיליונים, למי שתהה בתקשורת המגויסת, בצבא התקשורת. אבל בנימה יותר רגועה אני רוצה לומר שנמצאות איתנו כאן ביציע של מליאת הכנסת שתי נשים מאוד מאוד יקרות, שרה אלבז ורחל סדן. שלום לכן, יקרות. אני מתנצלת, קודם כול, שאין פה מספיק אנשים שיכבדו אתכן. אני באמת מתנצלת, אבל נמצאת פה חברת הכנסת אורלי לוי היקרה. נמצא פה גם היושב-ראש כרגע, דוד ביטן, ואני מקווה שתדעו שבדברים שאני עומדת לומר לכן אני יודעת ובטוחה שכלל אזרחי מדינת ישראל עומדים מאחוריהם – כמובן מהצד הנורמלי, כן? אני מתנצלת.

שרה אלבז ורחל סדן הן אלמנות משרד הביטחון ומשטרת ישראל, שאם אנחנו מדברים בכנות, רק אתמול דיברנו, נכון? רק אתמול. הבעלים הצדיקים והטהורים של הנשים היקרות והאמיצות האלה נהרגו בעת שירותם במשטרה בפעילות מבצעית, ואחרי תקופה ארוכה שיש לציין את הנימוס והעדינות ובאמת את יכולת הספיגה וההכלה שלכן, אין ספק, אחרי תקופה ארוכה, אני חושבת, הן לא יכולות לשתוק. ואתם יודעים מה? במקום לספר לכם על השיחה הכואבת והקשה שהייתה לי איתן אתמול, אני רוצה להקריא לכם את הדברים שהן כתבו לי מדם ליבן. ברשותכן, יקרות:

קול דמי הבעלים והאבות שלנו זועק מן האדמה שבה נטמנו ארונותיהם בהר הרצל, לאחר שהורד וקופל הדגל שעטף אותם. עשורים רבים של שכול עומדים על הבמה הזו היום וזועקים נגד העברת הכספים למשפחות שכולות של מחבלים ומרצחים. יש לנו די והותר אלמנות ויתומים משלנו, ולא נוכל לעמוד מנגד ולשתוק נוכח העלבון ותחושת ההשפלה והכאב. אך לפני שנה פגשנו את נפתלי בנט באירוע של ארגון אלמנות ויתומים. הוא הגיע מתוקף תפקידו כשר הביטחון באותה עת והתקבל בכבוד, הערכה והרבה אמפתיה, הערצה והרבה אמונה שהוא האיש הנכון הנמצא בתפקיד הכל-כך רגיש וכל כך חשוב. הוא היה חלק מממשלה ימנית חזקה.

במהלכים האחרונים שלו אנו חשים אכזבה מרה – – –

אדוני השר, לא ידעתי שאתה פה. אני אשמח אם תישאר לכבד את הנשים שאיבדו את בעליהן, הן כאן ביציע לעוד דקה, רק לשמוע את הדברים.

לא ראיתי אותך, אני מתנצלת. בדיוק עכשיו ראיתי אותך קם, אני מתנצלת. נמצא כאן גם שר הרווחה מאיר כהן, איש מלא ערכים וטוב. הינה, אני מציינת את זה. אני מתנצלת שלא ראיתי אותך. אני אשמח אם תישאר רק לעוד כמה דקות.

בסדר, עוד דקה.

במהלכים האחרונים שלו אנו חשים אכזבה מרה וכאב נוכח ההתנהלות והפגיעה בציפור הנפש שלנו כאלמנות שמגדלות יתומים. השכול והיתמות הן ציפור הנפש לא רק שלנו אלא של עם ישראל כולו. את המהלך של הפנסיות התקציביות יכולנו להכיל בכאב ובעלבון, אבל עברנו הלאה. את ההעדפות של החתולים על חיילי צה"ל שמשרתים את המדינה היקרה שלנו, שעליה שילמו בחייהם רבים וטובים ובהם הבעלים שלנו – עם הרבה עלבון יכולנו להכיל, למרות שיש לנו עדיין חיילים המשרתים בצה"ל. אבל בעקבות התחקיר של אילה חסון והכספים המועברים למשפחות שכולות של מחבלים ומרצחים, אנו מבקשות מעל במה זו לעצור את העוולה והעיוות המתמשכים ולמנוע את העברות הכספים האלה.

כל המהלכים וההתנהלות מעידים שסרגל הערכים והמוסר של מי שעומד מאחורי ההחלטה הנלוזה הזאת אינם עולים בקנה אחד עם הערכים שעליהם גדלנו ואשר בשמם מסרו את נפשם יקירינו. למותר לציין שתחושת הבגידה והשקר מלווה אותנו בכל רגע ורגע מאז החלה מסכת הליטופים, הפרגון וההתרפסות למנסור עבאס וחבר מרעיו. ההתרפסות הזאת מכאיבה לנו.

זו היא רק יריית הפתיחה, שכן לפנינו אירועי זיכרון משמעותיים שבהם לא נאפשר לאנשים אשר מניחים אותנו על אותו דרגש עם משפחות המחבלים אשר טבחו כאן בגברים, נשים וילדים רכים ומשפחות שלמות, מחבלים שערערו את החיים שלנו והפכו אותם למה שהם – חלל כואב ומדמם – להיות חלק מאירועים אלה. הממשלה הזאת רומסת אותנו ואת זכר יקירינו ברגל גסה, בזילות וברוע, ואנו זועקות מדם ליבנו.

יקרות, לא קל לקרוא את הדברים שלכן, והלוואי שהייתי יכולה לכנס את כנסת ישראל לדקה דומייה, אך הפרוטוקול אינו מאפשר לי, ולכן – – –

אדוני היושב-ראש, הפרוטוקול אינו מאפשר לי, ועדיין, אני בוחרת לשתוק לדקה מתוך הדקות שלי, אפילו שאני לא יכולה לכנס את הכנסת, לזכרם של בעליכן היקרים, יצחק איצ'ו אלבז ואהוד אודי שטוק-סדן. מי שנמצא כאן – אני מבינה שתומך הטרור יצא, אבל אם הוא כאן, אם הוא לא רוצה לעמוד, הוא מוזמן לצאת. אני עכשיו אשתוק במשך דקה לזכרם.

לזכרם אני גם אקרא פרק מתהילים לעילוי נשמתם: "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי. עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ. אל יתן למוט רגלך אל ינום שמרך. הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך. יומם השמש לא יככה וירח בלילה. ה' ישמרך מכל רע ישמר את נפשך. ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד-עולם."

שרה ורחל היקרות, אני עומדת כאן ובשם העם הנורמלי מבקשת את סליחתכן על שלא הצלחנו עדיין לעצור את העוולה הזאת, אבל אני מבטיחה לכן בכל ליבי ובכל נימי נפשי שאני אישית אעשה, אבל כולנו נעשה את הכול כדי לעצור את זה, את הבושה והפארסה הזאת, שמנסים לבזות את היקירים שלנו. לא ניתן לזה לקרות. תודה שבאתן לכאן היום. תודה רבה לכן.

אז באמת, אני אומר מזל טוב לממשלה החדשה ולמשרד הרווחה על פתיחת סניף חדש של המוסד לביטוח לאומי – סניף חדש בעזה, יותר נכון אצל החמאס.

ולמרות שהבטחתי שאשתדל שלא לדבר על הרב-נוכל, הרמאי הראשי, בנט, אני כן אדלג ואעבור ישר לחליפי, הגלגל הרזרבי, מי שהבטיח לבוחריו המון המון הבטחות לאורך כל חייו הפוליטיים, על זה שהוא כלכלן דגול, שהוא ביטחוניסט – – –

איזה? איש רווחה, תחבורה, חינוך. לא לא, לא ולא.

שלום, אדוני. דודי אמסלם הגיע – בואו נצדיע.

חברים, במשך קרוב לעשור הרעיל הגלגל הרזרבי החליפי הנוכחי את המערכת הפוליטית בהסתה אין-סופית. הוא הסביר לנו על שחיתות, על הכספים הקואליציוניים, על החוק הנורבגי, על טוהר המידות, נתן לנו סקירה מלאה על האאודי של גנץ, על הצ'קלקות של ראשי הממשלה, על הלשכות הכפולות, דיבר על שחיתות, שחיתות, שחיתות ועוד קצת שחיתות – – –

כספים קואליציוניים אמרנו, וקץ הדמוקרטיה, קץ הדמוקרטיה, אין לנו דמוקרטיה, מה יהיה פה? הוא הסביר לנו המון דברים. הוא גם שכח איך הוא אמר שהוא יעביר תקציב לקשישים, יבנה בתי חולים, איך הוא יעביר בין השמש לירח, ועוד ערמה של קלישאות מבית היוצר המוערך. בל נשכח מה אמר לפיד על האח הישן-חדש, ברית האחים, הנוכל, הרמאי, הגנב והשקרן בנט, איך הוא הרביץ בנו תורה שלמה על האמון שיש בינו לבין הנוכל.

עכשיו אני שואלת: תגיד, לפיד, מה אתה חושב, שכולם מטומטמים? לא, באמת, הרי אם יש ביניכם כזה אמון, למה אתה ראש ממשלה חליפי? הרי הסברת לנו שראש ממשלה זה רק בין אנשים שיש ביניהם אמון, נכון? זה מה שהוא אמר על נתניהו וגנץ. אז למה בדיוק אתם, זוג הנוכלים, יש לכם לשכות כפולות, מנכ"לים כפולים, צ'קלקות, אאודים? למה במסגרת אותו אמון רצת ואצת לחוקק חוק שבמקרה שהממשלה הזאת נופלת, במקרה, אתה ישר מוכרז כראש ממשלה? זה האמון בממשלה הנורמלית שלהם, אורלי, שמעת? זה האמון. לכל זה יש כסף.

אז לאן הולך הכסף? אני מדלגת, שנספיק לדעת את התשובה על השאלה החשובה הזאת. לאן הולך הכסף? אז תקשיבו. הממשלה המושחתת הזאת הולכת להזריק 30 מיליארד שקל לרשויות המושחתות ביותר במדינת ישראל, שנשלטות על ידי ארגוני פשע, אותם ארגונים שכל המחקרים והמציאות עצמה מראים ששיעור העובדים הערבים מאוימים הרבה יותר משיעורם באוכלוסייה. אני אתן לכם כמה מקרים אחרונים שממחישים את זה. הרי אף אחד לא שאל למה ירו במנכ"ל עיריית קלנסווה, עו"ד אשרף חטיב, והציתו את רכבו של גזבר מועצת דאלית אל-כרמל עדואן עדואן. יורים על ראשי מועצות, על הסגנים שלהם, על מהנדסי עיריות, על קרובי משפחתם. הרי כולנו יודעים שהרשויות הערביות חיות באווירה של טרור ופחד. זה לא סוד, כולנו יודעים את זה.

אז לאן הולך הכסף? לכו תשאלו את ראשי המועצות במג'ד אל-כרום, סח'נין, טמרה, גוש חלב, המכונה ג'יש, נחף, רהט, כפר יאסיף, כפר קאסם, ג'לג'וליה, מזרעה, ג'דיידה-מכר, עילוט, כאוכב אבו אל-היג'א ועוד ועוד ועוד; הרשימה ארוכה, אני לא אלאה אתכם. מישהו שאל למשל למה ירו בזמירו, מנכ"ל עיריית קלנסווה? למה ניסו להתנקש בחייו של איברהים אבו סהיבאן, מהנדס העיר רהט, ופצעו אותו? למה חודש לאחר מכן נורה למוות עזמי אבו סהיבאן, אחיו של איברהים ומהנדס העיר? את זה אף אחד לא ישאל. אלו שאלות – דום שתיקה עליהן. העיקר: 53 מיליארד לרשימה – לרע"מ.

עכשיו, למה ראש המועצה המקומית בג'לג'וליה דרוויש ראבי נפל קורבן לאלימות ואיומים בזמן שהוא שהה באוהל מחאה על האלימות בחברה הערבית? גם את זה אף אחד לא ישאל. אבל העבריינים שנעצרו אמרו שהם הגיעו כדי לדבר איתו על המכרזים, אז רק שתבינו למי מעבירים את הכסף. אין דין ואין דיין. אני מסיימת.

משפט סיכום. אוי אוי אוי, זה יהיה קשה. טוב.

בסדר, משפט, משפט, אבל.

אבל אני דיברתי עם אורלי. אתה לא מוסיף לי דקה?

כן.

אז דודי ייתן לי דקה. דודי, אתה נותן לי דקה? יש לנו שעה.

בסדר, אבל הוא ייתן לי דקה.

שאלה אחרונה שאני שואלת את ממשלת הנורמלים: תגידו, לפני שמחקתם את החובות של עיריית טייבה, במקרה התקשרתם לעו"ד שווירי, ראש מועצת כפר יאסיף, שירו בו, וסיפר שהסיבה שירו בו זה בגלל שהוציאו מכרזים בשווי 5 מיליון לבניית בית ספר תיכון? אתם מבטלים חובות כשאתם יודעים לאן הולך הכסף. אתם קוראים לעצמכם ממשלה נורמלית? אתם, ששמתם את ראש מפלגת הפשע על קופת המדינה, אתם הנוכלים הכי בזויים שקיימים פה. עברתם את כולם בפער. השחתתם את הפוליטיקה לא רק בארץ אלא בעולם כולו. עד איזה תהום תגיעו? הרי כל מה שמחבר ביניכם – – –

אני מסיימת. כל מה שמחבר ביניכם זאת השנאה לנתניהו.

ואני אסיים במוטו של עלא ג'בארין, מספר שש ברשימת רע"מ: אין פתרון מלבד ניצחון או מות שהידים. אז חברים, את בנט ולפיד כבר ניצחתם, אבל אנחנו לא ניתן לכם להיות פה שהידים. תודה רבה.