אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עומדים פה לקראת סוף שבוע שכנראה, אני מקווה, לא ייזכר לדיראון עולם, כי אני מקווה מאוד שקודם כול זה לא יצלח. וגם אם כן – ככה זה נראה כעת – שזה לא יחזיק זמן, התקציב הזה, כי בעזרת השם הדברים ישתנו, ונחזור לתקן את התיקונים ואת כל העוולות שקורות פה.
אבל אני רוצה בעצם להתמקד בנקודה שאולי כולם מנסים להבין על מה הזעקה שלנו, מה הזעקה של האופוזיציה. הרי בדרך כלל אופוזיציה צריכה לזעוק זעקה, ולכאורה אנחנו עושים את עבודתנו בזעקה הזאת. אז מה אנחנו כל כך צועקים? הרי יש תקציב, ולכאורה יש בו גם חלקים שדואגים לקבוצות אוכלוסייה כאלה ואחרות.
לפני כשלושת אלפים שנה דוד מלך ישראל מתפלל על בנו שלמה בעת המלכתו ואומר לו: ידין עמי בצדק וענייך במשפט – הכוונה: ברחמים. אומר לו בעצם דוד המלך, לבן שלו: אתה הולך לטפל בעם ישראל. תזכור שתפקידה של החברה נמדד על פי יחסה לחלשים – לעניים, לנכים, למוחלשים. ולאלה שחושבים שדוד המלך היה לפני יותר מדי שנים, אז גם טשרניחובסקי, שאתם מצטטים אותו הרבה, לפני כ-125 שנה, אולי קצת יותר, לפני 140 שנה, בשנת 1875, ציטט את אותו ציטוט ואמר כשהוא כתב את ההקדמה לשיר "אני מאמין" – הוא אמר את אותו משפט של דוד המלך כי יחסה וחוסנה של החברה נמדד על פי יחסה לחלשים.
מה הכוונה בכך? הכוונה בכך – זה שאתם עומדים פה וזועקים ואומרים כי התקציב הזה הוא התקציב החברתי הטוב ביותר שהיה פה במדינת ישראל, לא יודע בכמה השנים האחרונות – אתם יודעים טוב והיטב שהתקציב הזה הוא תקציב שטוב לכם, ומכוון לכיסא שלכם, לבוחרים שלכם, שהם כנראה הדשנים והשבעים. ובכל התקציב הזה, מתחילתו ועד סופו, אתם מתייחסים לחלשים – לא משנה מיהם, הם יכולים להיות חרדים ושאינם חרדים, וגם אותם בני מיעוטים, ערביי ישראל, שלכאורה אתם דואגים להם – אז תסתכלו ותראו בתוך המפלגות הערביות את הוויכוח ביניהן על כמה שגם התקציב הזה עבורן ממוען – אני לא רוצה להיכנס כרגע לאיפה הכספים הלאה הולכים, מגיעים לחמאס או לא מגיעים לחמאס, זה עוד ויכוח, אבל אפילו שזה נמצא במצב שיש על זה איזשהו דיבור, יש על זה ספק, זה זעזוע בפני עצמו.
אבל תראו, במדינת ישראל, על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – לא אני כתבתי את זה, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – בשנת 2020 יש כשני מיליון עניים, מתחת לקו העוני. ואתם לא מכוונים רק לשם, כי קודם כול, אלה יגדלו. התקציב הזה שלכם, שעוד רגע אני אפרט ואוכיח לכם שלמשפחה ממוצעת במדינת ישראל – לא שבעה ועשירה, משפחה ממוצעת – היא תוציא כמה אלפי שקלים בחודש יותר; זה לא עשרות שקלים, זה לא מאות שקלים, זה אלפי שקלים. אז אתם תראו שאם חס וחלילה התקציב שלכם יצא לפועל ויצא לדרך וגם יעבוד, אתם תראו שעל שני המיליון יתווספו עוד עשרות אחוזים.
אבל מה הבעיה? זה לא קשור אליכם. אתם מדינת השבעים. אתם המדינה שבה צריך לדאוג לאלה שמשתכרים מעל השכר הממוצע במשק. אותם אנשים שאתם ישבתם וחיפשתם כסף כדי להביא שוחד, שוחד של 53 מיליארד לעבאס – הייתם צריכים לחפש את הכסף.
איפה מצאתם אותו? מצאתם אותו בסעיפים של החלשים, מצאתם אותו בחד-פעמי. מי, מי תהיה לו בעיה עם זה שהוא יפסיק לקנות חד-פעמי? אתם יודעים, מישהו אתמול עשה עבודה קטנה – הוא הלך וקנה חד-פעמי ב-600 שקלים, חד-פעמי בסיסי, שמסתבר שבבית נורמלי, נורמטיבי, זה מה שקונים כדי לקיים את החודש; לא בית של עשרה ילדים, בית של שלושה-ארבעה ילדים. בחישוב פשוט: מס עבאס – 200 שקל. אגב, לא יודע אם ראית את זה, אדוני היושב-ראש, ממש היה כתוב למטה: מס עבאס – 200 שקלים. הסופר הזה הוציא מס עבאס – 200 שקלים, 205 שקלים.
מה זאת אומרת? זה יותר מ-33% עלייה במחיר של המוצר הבסיסי ביותר הזה, 200 שקלים נטו. מה נדבר על אלה של מעונות היום? יש היום לכאורה 1,800 משפחות שבעצם יש להן בעיה עם אותה תקנה הרסנית שמוציאה אנשים משוק העבודה. נשים שעובדות היום ומפרנסות את הבית, כפי שכולכם יודעים, יצאו משוק העבודה. אתם, שרוצים שהחרדים יגיעו לשוק העבודה, ורוצים פריון, ודואגים למדינה הזאת עם החרדים – אתם מוציאים אותם בידיים, מנקמנות, מרשע, לחפש את הכסף במקומות הללו.
ותדעו לכם, אני רוצה לעדכן אתכם במשהו. אני אמרתי פה מעל בימת הכנסת לגבי אותם 4,000 משגיחי כשרות, שמשום מה היו לצנינים בעיני יהיר גולן. משום מה יש לו להציע להם הצעות: שיהפכו להיות פקחים וטרינריים. אין לכם כשרות? לכו. אותו אחד שלפני שבוע הזדעק על 300 משפחות שפוטרו ממפעל – אני לא רוצה להקצין ובכוונה אני לא אגיד את המקור של המפעל הזה, אבל זה מפעל שכל העובדים שלו כמעט שייכים לאזור של עבאס, ושם הוא מזדעק. היהודי הזה מזדעק של-300 משפחות לא יהיה פרנסה, ועל 4,000 – אין לך בעיה עם 4,000 משפחות.
אבל אתם יודעים מה מעניין? זה לא 4,000. אותם 4,000 משגיחי כשרות שלא תהיה להם עבודה, הילדים שלהם במעונות והאישה שלהם עובדת, עכשיו הם גם יצטרכו להוציא את הילדים מהמעונות, ואז גם האישה לא תעבוד. אתה מבין, אדוני היושב-ראש? זה נקרא כרוניקה של פשע. אתם מייצרים את העוני בידיים, אתם הורסים את שוק העבודה בידיים, אבל בידיעה אחת: שזה – אתם שכועסים, ראש הממשלה הנכבד הזה שעמד פה על הבמה וזעק: מה אתם אומרים שיש ישראל הראשונה וישראל השנייה – התקציב הזה מספר שאתה דואג רק לישראל הראשונה ואתה מייצר אותה ואתה מרחיב אותה, אבל אתה גם מרחיב את השנייה, אתה דואג שהיא תורחב. למה? כי אנחנו צריכים לבקש תודה שאנחנו חיים פה בכלל. כי גם כשאתה מדבר על פריפריה ומרכז ושם מס גודש ומרחיב את האפשרות הזאת – לכאורה טוען שאתה מרחיב, שהפריפריה תגיע למרכז – אתה, בידיים שלך, דואג בשלושת המעגלים שיצרת שתושב בני ברק שנכנס לתל אביב יכול לשלם בחודש מאות רבות של שקלים, אם הוא הולך למקום עבודתו.
וזה לא רק – סליחה, חברים – – –
ינון, אני – – –
אותו מס גודש מדובר, שלכאורה גם כן אוסף כסף – אוסף כסף מהפריפריה. מאיפה הוא אוסף כסף? הרי תושב תל אביב לא צריך לשלם. ואתה יודעים מה הכי חמור, אדוני היושב-ראש? כשאתה רוצה לראות את הרוע, אתה רואה אותו בעיניים.
לא רק זה, אתם הרי טוענים שאתם רוצים להגדיל את התחבורה הציבורית. אתה יודע, קבעו כלל שזה לא מספיק שאתה לא מגיע באוטו הפרטי שלך, אלא גם אם אתה מגיע גם במונית שירות אתה תשלם את זה. נו מה, מונית שירות זה לא תחבורה ציבורית? מה אתה צריך, שהבן אדם יצטרך לצאת שעה לפני כאן באוטובוסים כדי להגיע? בשביל זה אתה עושה את זה?
רבותיי, תדעו לכם דבר אחד: כל עליית המחירים של החד-פעמים וכל הדברים הללו – הרי הם טועים לנאורות, הם דואגים, בגלזגו הם הלכו כולם לראות איך זה עובד, כל כך הרבה אנשים, 141 אנשים, לראות איך – או לספר, יותר נכון – איך דואגים שלא יהיה פה חד-פעמי. אבל אתם מתקצבים בעצמכם את התקציב. האוצר מודיע שיעלה התקציב והוא מביא מקור תקציבי מזה שלא תהיה ירידה בשום אחוז בחד-פעמי. אז אני לא מבין. אם אתם עושים את זה והמטרה שלכם היא להקטין את גזי החממה וכל הסיפורים הללו שקשורים בחד-פעמי ואתם טוענים שזה יקטין, אז איך אתם שמים עלייה בתקציב מההפרש שעולה עכשיו?
אלא מה? אף אחד לא דואג לשום דבר. צריך להיראות נאור.
הכול מיסים, אבל זה מיסי עבאס, אדוני היושב-ראש. אלה מיסים כי צריכים לאסוף את הכסף כדי להחזיק את הממשלה הזאת. לצערנו הממשלה הזאת, כדי להחזיק את עצמה – זה כמו קבוצת לוביסטים שכל אחד יש לו את מה שצריך ואחד צריך לתת לשני כדי לשמור על הכיסא. היו ממשלות מאז ומעולם, תמיד היה קואליציה ואופוזיציה, תמיד היו כספים קואליציוניים, זה דבר שיש לו אפילו לגיטימציה, אבל כשאתה נמצא על כרעי תרנגולת?
אנחנו הולכים לשבת פה עכשיו לא יודע כמה, 36 שעות, עד כניסת השבת, לא יודע עד מתי נשב כאן. למה? כי יש קול אחד, קול אחד. אני לא אשרוף את הזמן שלי, החשוב – לא הזמן שלי חשוב, הנאום פה חשוב – על התקציב הזה כדי לקרוא לחברים שלי שיסתכלו וישמעו ויחליטו, כי לא יודע, זה לוביסטיקה. לך תסביר ללוביסט שעובד בשביל להביא משהו לבית ויש לו את ההזדמנות עכשיו לקחת את הקופה, שיחפש קופה אחרת.
כן, אנחנו נמצאים עכשיו באופוזיציה. לא לעולם חוסן. לא לעולם חוסן. אתם חושבים שאתם יושבים שם ואתם לוקחים וסוחטים ובשם הנאורות ובשם הדאגה לתקציב – אז אם אתם דואגים לתקציב, איך זה יכול להיות שאחרי תקופת קורונה כל כך קשה – יש פה תקופת קורונה שהוציאה פה מיליארדים לא מתוכננים – התקציב עולה? בשביל לתת 53 מיליארד התקציב עדיין עולה. זאת אומרת שאם אתם הייתם – בואו נגלם כרגע את ההוצאה. אם בעצם לא היה כל המס הזה על החלשים ורציתם לתת 53 מיליארד, אז מסתבר שהיינו צריכים להגיע כנראה לאיזשהו מספר אסטרונומי, שלא רק המדינה לא תוכל לעמוד בו – בכלל אולי יוציאו אותנו מה-OECD. אני לא יודע איפה אנחנו נהיה בכלל אז. אבל אתם, יש לכם את זה בקלות: אתם יכולים להתעלל בחרדים, אתם יכולים להתעלל בחלשים ולכוון לכל אותם מקומות.
ואני אומר לכם, אני לא רוצה להיכנס לפרטים, אבל כל אחד יודע שבחדרים נעשים כל מיני דיונים ושאלות על תקציבים וכו'. חד-משמעית, ההוראות הן חד-משמעית מליברמן, מהאוצר, מאלקין וכל החברים האלה שעושים פה פוליטיקה בזויה, סליחה על המילה. הם עושים את זה כנקמה. הם רוצים שירגישו שהתנקמו. למה? כי אילולא זה הוא לא היה עומד ועושה כל מיני הקלות פופוליסטיות שמגדילות לו לכאורה את הבייס.
לעמוד ולצחוק ולצחקק על חד-פעמי על ידי שטיפת כלים – מה זה? מה, אתה לא מבין שזה לא פופולרי בציבור? כן. אבל הוא מבין שאותם שונאי חרדים וחלשים, שרוצים לחיות במדינה שבעה שהיא לא מדינת היהודים – כי במדינת היהודים יש חמלה. התורה מלמדת אותנו חמלה. יהודים הם קודם כול רחמנים גומלי חסדים, ולא שוכחים את החלשים ודואגים רק לקבוצות שלהם. אז בקבוצה שלך, שאתה בלחץ על המנדטים שלך גם עכשיו, אתה רואה את הסקרים, אתה רוצה להדליק אותם. אתה מחמם אותם, אתה מראה להם שאתה בז לאנשים האלה, אתה מוסיף קריקטורות, אתה מוסיף כל מיני דברים שירוצו לך באיזה רשת חברתית, שיספרו את הסיפור שאתה כיסחת אותם. אתם רוצים שנוריד אותם? הינה, הורדנו אותם.
אני לא רוצה להתייחס לכל מה שאמרו פה בבוקר. היו פה נאומי קואליציה, שמעתי רק חלקים מהם פה ושם. זה החבאה חד-משמעית של כל המציאות העובדתית תחת כיסוי של הצורך בכיסא עור הצבי הזה. אין הסבר אחר.
אני רוצה להגיד לכם עוד דבר אחד: יושבים פה אותם אנשים נאורים שבאים וטוענים שהם רוצים שהחרדים יצאו לשוק העבודה. אז כבר דיברנו על המעונות ודיברנו על המשגיחים, אבל תראו, אני באתי מעולם החינוך. הטענה שכל הזמן הם טוענים – טענות ליבה, טענות ערים וכו' – חברי לפניי דיבר על הנקודות האלה, אבל אני רוצה לחדד לכם משהו. חד-משמעית אם התקציב הזה היה אכפתי ודואג באמת לרומם, וגם, אתם יודעים מה, לפי טענתם להכניס את החרדים לשוק העבודה – אז תדעו לכם, הם מקצצים בבסיס של החינוך החרדי, ולא החינוך החרדי הפרטי; החינוך החרדי של הרשתות שמוכרות בחוק, סעיף 3א, שהם צריכים להיות ככלל ילדי ישראל, ובסעיף בסיסי של אופק חדש. כל ילדי ישראל נמצאים באופק חדש. אין לאף אחד תירוץ על זה. אני אמרתי את זה בוועדת הכספים וגם בוועדת החינוך – אין לאף אחד תירוץ למה הילדים החרדים שנמצאים תחת הרשתות – מדובר על כ-200,000 תלמידים שאמורים על פי חוק לקבל אופק חדש. התירוץ שם הוא לא משפטי. הפוך, המשפטיזציה הולכת בכיוון שכן צריכים את זה. אלא מה? אין כסף.
כמה זה, חברים? על מה מדובר? זה אפילו לא פרומיל בשנה, לא פרומיל ממה שקיבל עבאס. ואז, בדרך הזאת, על ידי הלמידה עם לימודי ליבה – שלא יספרו לכם סיפורים. אני אומר לכם כמנכ"ל רשת החינוך התורנית שש שנים: אין בית ספר שלא מלמד מאה אחוז ליבה. במבחני המיצ"ב אנחנו עלינו יותר מכל האחוז שעלה באוכלוסייה בשש השנים האחרונות, ויוכיח את זה מכתב של מנהל המחוז לשעבר איציק זהבי, שאני יכול להציג אותו בפניכם, רק אסור להציג פה מסמכים.
אז אם אתם באמת דואגים, אז הינה, יש לכם תקציב שאתם דואגים לדברים הללו ודואגים לעתידה של מדינת ישראל. איפה אתם בתחום הזה? אז אנחנו באופוזיציה. כשבאנו לעשות – לצערנו הרב, בתקציבים שלא הצליחו לעבור בזמן האחרון זה היה על השולחן, והכול היה כמעט סגור, ואתם יודעים את זה, והייתם שם. ואתה, בנט, שלקחת 153 מיליון שקלים מהקואליציוני והכנסת לבסיס – אתה יודע מהצרכים האלה. איך הכנסת את זה? למה רק את זה? למה, כי אתה דואג לשנות את סדרי העדיפויות כדי שתהיה אוכלוסייה יותר מיומנת? אז תדאג כמו שצריך. לא, לא, לא, לא. מי זה מאחורי הדבר הזה? הקבוצות החלשות, החרדים – הם נמצאים בראש סדר העדיפויות של הצמצומים והקיזוזים כדי לשמן את המערכת המשומנת ממילא של הציבור העשיר.
אנחנו נמצאים, לצערנו הרב, בתקופה של ליקוי מאורות. זה תקופה שאנחנו נעבור אותה. אנחנו לא נישאר שם לעד ולעולמי-עולמים וגם לא לזמן קצר, כי האמת זועקת. המציאות תטפח על הפנים, ואני אומר לכם, חברים, מי שקצת מסתכל ורואה מסביב רואה שהציבור שלכם, הציבור הימני שבחר בימינה והיא בגדה בו, הציבור של השמאל שלא מבין מה קורה שיש לו ראש ממשלה מהימין וכל היום זועק לכל צד אחר – הוא לא ייתן לזה להתקיים. זה עורבא פרח, זה דברים שחולפים, אז אל תחשבו שאתם יכולים לעשות את כל מה שאתם רוצים.
אני רוצה להגיד לכם, רבותיי, החישוב שעשינו – ישבנו עם הצוות שלי באמת לבדוק איך מעלים את התחבורה הציבורית. הרי עוד פעם, טוענים על לדאוג לתחבורה – עכשיו הביטול של הרב-קו, שמיסטר ליברמן לא יודע מה זה המוצר הזה אפילו – 30% עלייה. אתם יודעים, אתם מבינים שאותם שני מיליון משפחות, כשהילד בא לאבא שלו שנגמר לו הרב-קו, באיזה לחץ אבא שלו נמצא שנגמר לו הרב-קו? אז עכשיו הוא צריך לעשות חשבון – מה הוא יגיד לילד שלו? אתם יודעים מה, אתם אולי לא יודעים, אתם אולי לא מכירים, אבל יש בתים שהאבא אומר לילד: לך ברגל, אין לי כסף לרב-קו. אז מה, צריך להכחיד אותו? מה, זו משפחה שאין לה זכות קיום? אז במקום להוריד את המחיר בתחבורה הציבורית – שאתם כאילו טוענים שאתם מגדילים את הרצון לעבור לתחבורה ציבורית – אתם מעלים את המחיר בתחבורה ציבורית. למה? כי אתם לא יודעים מה זה אוטובוס? לא עליתם בחייכם על אוטובוס? יש לכם רב-קו חופשי מהמדינה עד 120. אז למה מתעללים בדבר כזה גם בלי לדעת על מה מדובר?
ונעבור לרפורמת הכשרות של כהנא. גם שם הטענות היו לכאורה לדאוג לציבור, להוריד את המחירים. גם שם האוצר טוען נחרצות שתהיה עליית מחירים עקב רפורמת הכשרות הזאת. אז כהנא, אתה יכול להמשיך ולחזור ולהגיד מעל כל במה שיש ירידה. הוא סיפר שם על איזה 55%, לא יודע מה הוא סיפר שם על הירידה בתקציב, אבל פקידי האוצר חולקים עליך בוועדה. הם טוענים שיש צפי של עלייה. אני אומר לך, כהנא, אתה לא הצלחת לשנות את זה שזה יהיה בשנת 2023. אני אומר לך שזה לא יהיה. תזכור שאני אומר לך: הרפורמה הזאת לא תצא, מכל סיבה שהיא – הן בגלל הפגיעה ב-4,000 משגיחים, הן בגלל שכל רבני ישראל וכל אלה שרוצים להשתמש בכשרות, כל אלה שנזקקים לכשרות, המסורתיים שלנו, שרוצים את הכשרות, הם שלא ייתנו לדבר הזה לקרות.
והדבר האבסורדי שיש כאן – שימו לב, משהו מדהים: מי מגונן בכל ערוצי התקשורת, בוועדה – באיזו ועדה זה יושב? סלח לי, אדוני השר, שהוא מהמפלגה. באיזו ועדה זה יושב? יושבים בוועדה של גב' יוליה – שאני לא אתן פה מכל מאמריה והגיגיה המיוחדים – והיא אמורה להגיד לנו כשרות. באמת, אני מעריך את האישה הזאת ואני אפילו יכול להבין – איזה קשר יש בינה לבין נאומי הכשרות שלה? אני לא רוצה לבדוק מה יש אצלה במקרר, אבל אני בטוח במאת האחוזים שאין לה בעיה: רבנות, לא רבנות. אני לא מצליח להבין, זה אפילו לא לתת לחתול לשמור על החלב. איך זה הגיוני בכלל שזו הוועדה שבו נדון נושא היהדות? ומי שם את זה בידיים שלה? אותם אלה שרצו – אתם יודעים מה? בהתחלה חשבתי, אדוני היושב-ראש, שהם עשו את זה כי הם רצו שיהיה להם את הגוי של שבת. זה הגדרה, כן? שאף אחד לא יגיד שאמרתי שמישהו פה גוי. יש מושג "גוי של שבת", האיש שיעשה את הרע. במקרה הספציפי הזה זה ממש לא ככה. מילא אם היו שותקים, אבל השר כהנא, השר לשירותי דת, מעל כל במה, יומם וליל, מתפאר ברפורמה הזאת. אם נתת לה את זה כדי שתעשה לך את העבודה, למה אתה ממשיך להתפאר ולהיות מעל כל במה?
אלא מה? אתה שמת את זה אצלה לא כי אתה מתבייש במה שאתה עושה – כי רצית שהיא תהיה שותפה לחלומות שלה, שהיא כבר הצהירה אותם. החלומות שלה הוצהרו מעל כל במה, אתמול או שלשום, מה סדר העבודה הבא. הרפורמות הבאות זה נישואים.
אני רוצה לשאול אתכם שאלה, רבותיי: אנחנו נמצאים בארץ ישראל. ארץ ישראל זה מדינת היהודים, מדינה של עם ישראל. מה יש לעשות פה, במדינה הזאת, שכל כך הרבה מיליארדים של ערבים רוצים להכחיד אותנו בכל שנייה, אם אנחנו לא פה בגלל התורה? אני שואל אתכם שאלה: מה רע ברעיון של הרצל על אוגנדה? מה רע בזה? שם אף אחד לא מתעניין, תחיה שם, יש אקלים אפילו יותר מיוחד. מה כולם, מה אבותינו אלפים בשנים, משה רבנו 315 תפילות מתפלל להיכנס לארץ הזאת – מה יש לו כאן? יש לו כאן דבר אחד: זו מדינת היהודים, שמתנהלת בסטטוס קוו, נגיד את זה ככה.
אבל זה כבר לא כרסום הסטטוס קוו, זה מחיקת הסטטוס קוו. זה רצון לקיים פה מדינה "ככל הגויים בית ישראל". מלחמות כשרות, מלחמות רפורמות של נישואים – מה יישאר לנו בסוף? אז עומד פה עכשיו מר בליאק היום ושואל את יושב-ראש הסיעה: אנחנו לא רוצים לממן לכם את יושבי הכויללים שלכם. מה זאת אומרת? למה אנחנו צריכים לממן את התרבות שלך? למה כשאתה הולך לתיאטרון אז יש לך – תבדקו בתקציב כמה הלך לתיאטרון. אין לי בעיה נגד זה, אני בעד. אבל מהו האחוז שמקבלים אברכי הכולל מכל ההוצאות על כדורגל, על תיאטרון, על כל הדברים? מי אתה שתגיד שאתה לא מוכן לתת את הדבר הזה? זה יסוד הקיום של העם היהודי, עם הספר. אז מה, אתה לא מוכן שיהיו אברכים?
בן-גוריון, שהיה לפניך – אל תיכנס לי עכשיו למספרים – לא אמר את המשפט הזה. הוא אפילו לא ישב פה ואמר שהוא מוכן לאחוז מסוים. הוא לא מוכן שמדינת ישראל תממן את לומדי הכויללים והישיבות. מי שמך? מי שאל אותך בכלל? הוא לא מוכן. מה אתה כן מוכן? אני יודע מה הרעיון שלכם. אתם רוצים, אם אפשר, לעשות טרנספר לשני מיליון איש, כדי שלמדינה הזאת יהיה אחוז יותר גבוה של עשירים. אז אפשר להוציא מפה את כל אלה שאתם פוגעים בהם בתקציב, ותאמינו לי, יהיה לכם הרבה יותר כסף.
אתם יודעים, אבל, מה תהיה לכם הבעיה?
הרפורמים הם העשירים, הרפורמים הם הכי עשירים שיש. אגף. 40 מיליון ש"ח, אדוני היקר, לרפורמים.
אבל אתה יודע, אני רוצה להגיד לך משהו מעניין. מה הטעות שלהם? אותם אנשים הללו – הרי אוכלוסייה חייבת להתנהל משכבות. מי ינקה לכם את הבתים? מי יבנה לכם את הבניינים? מי יהיו הקופאיות שלכם בסופרים? מה לעשות, לא כולם עשירים כמוכם. יש אוכלוסייה שצריכה – העולם בנוי כך. אבל אל תביאו אותם לחרפת רעב. אל תיגעו להם בעוד אלפי שקלים. איך משפחה שמתפרנסת – אותה קופאית בסופר שבעלה עובד במפעל, במחסנים – כמה הם מביאים הביתה? כמה הם מביאים הביתה? שכר מינימום שניהם מביאים. מה זה שכר המינימום? תעשו חשבון. אתם רוצים עוד להעלות אותו. בהצלחה. 5,300 שקל ברוטו, לא? כמה מגיע אליהם הביתה? הם מביאים את ה-9,000 שקל? שניהם עובדים, שניהם לא מפסיקים לעבוד, מסכנים, באים הביתה, שניהם מותשים בלילה, והילד מבקש מהם רב-קו, והם נכנסים ללחץ.
אלפי שקלים. תראו, רק במעון יום זה תוספת של 1,700 לילד במשפחה שעכשיו פגעו בהם. וזה יתרחב, כי אמרנו: הם פוגעים בשאר האוכלוסייה, ועוד אנשים יצאו משוק העבודה ויגיעו למצב הזה. חד-פעמי בממוצע יעלה לבן אדם 200 שקל בחודש. שתייה מתוקה – אתם יודעים משהו מעניין? תגיד לי, אדוני היושב-ראש, אם אני טועה: עמד פה על הבמה ראש הממשלה ואמר שהוא עושה איזה רפורמה על המילקי, משהו, נכון? הוא מוריד את מחירי המילקי.
להטיל מיסים, אבל הוא הולך להוריד את מחיר המילקי. תגיד, כמה סוכר יש במילקי? כמה סוכר יש במילקי? מה רע לך? הבקבוק הזה – חבר'ה, אתם כנראה לא יודעים את זה. אני גדלתי במשפחה מרובת ילדים. ברוך השם היום הצלחתי להעמיד את עצמי על הרגליים. אני גדלתי במשפחה של עשרה ילדים בשני בתים – מי ששמע את הנאום הראשון שלי – בשמואל הנביא. שני חדרי שינה – עשרה ילדים. מה שתינו? אתם יודעים מה שתינו? מה שתינו? בשבת היה כזה תרכיז ארבעה ליטר וכל אחד קיבל ככה טיפ-טיפה ושתינו. טוב, זה היה לפני 40 שנה, היום זה כבר לא עד כדי כך. אבל עדיין יש משפחות שלא מכניסות הביתה לא קוקה קולה ולא את כל סוגי הספרינגים שנמצאים – ברוך השם יש רווחה גדולה.
במה עינך צרה? בבקבוק שעלה 15 שקלים ועכשיו יעלה 40 שקלים? הם לא יקנו. הם ישתו רק מים. מה האכזריות הזאת? ומילקי, שהם לא ראו אותו – בסופר הם עוברים שביל ליד, שהילד לא יראה את זה, הם עוברים שביל ליד, שהילד לא יראה את המוצר הזה – שם אתה מוריד את המחיר? ושם אין סוכר? הרי הרפורמה שלך מדברת על הורדת סוכרים ושומן. למה? כי מילקי, יש להם לוביסטים חזקים? למה, כי מילקי אני מעדיף? למה? תסבירו לי למה, כי אף אחד לא מדבר על הפטל המסכן הזה?
רבותיי, אני אומר את זה מכאב ונהמת ליבי – התקציב הזה שעומד לעבור פה הוא כסות עיניים להתנכלות לאוכלוסייה. הוא רצון של אנשים שישבו לרגע על הכיסא – אני לא יודע אם זה מזל או לא מזל, אבל לרגע ישבו על הכיסא באיזשהו חיבור בלתי הומוגני לחלוטין של ממשלה, והם תופסים ואוחזים חזק בכיסא, וכל דבר כשר בשביל זה.
ואני אומר לאותם חברים, בלי להיכנס לשמות – לא שאני חולם שיש לזה סיכויים, אבל אתם יודעים מה? לפחות שכשתעשו את זה, שתרעד לכם היד, שלא תישנו בלילה. הלילה אתם לא הולכים לישון ממילא, אף אחד מאיתנו לא הולך לישון, אבל שלא תישנו בלילה על מה שלחצתם בשביל לשמור לעצמכם את הכיסא. אתם אותם אנשים שעמדתם ונאמתם נאומים יותר חוצבי להבות מהנאום הזה על כמה צריך לדאוג לחלשים וכמה צריך לדאוג לפריפריה. פתאום הכול כשר, הדעות משתנות, אין מילה קדושה, אין אפילו מחשבה קדושה. כל מה שאתם חושבים זה לאחוז את עצמכם ולנעוץ את עצמכם עם מסמרים לכיסא, ולא אכפת לכם במי אתם נוגעים.
אנחנו עם ישראל, אנחנו עם הספר, ובכל ההיסטוריה דאגנו לעניים שבינינו. המצווה הגדולה ביותר זה מצוות צדקה. צדקה תציל ממוות. מוות זה הדבר שהכי מפחיד את הבן אדם. מה מציל ממנו? צדקה. אולי אתם לא מאמינים לטקסטים האלה, אולי זו הבעיה. אבל כשאתם עושים כל דבר כזה – שתרעדנה ידיכם; שתדעו שאתם עושים את זה וזה יהיה לכם לדיראון עולם. אני מקווה שזה יהיה לזמן קצר, מה שתעשו, אבל אתם, שלחצתם, תדעו את זה: כל לחיצה ולחיצה על כל הסתייגות, 500 במספר, כל אחת מהן תיספר לכם לדיראון עולם. כי אתם מחזיקים – זה לא עניין של קואליציה – אתם מחזיקים תקציב שהוא תקציב אכזרי, הוא תקציב נגד כל מה שלימדו אותנו לאורך ההיסטוריה.
אני מתפלל לה' שיחכים דעתכם ויעביר מעלינו את הרעה הזאת. תודה רבה.
3,683 מילים של חיים ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.