בוקר טוב, אדוני יושב-ראש הכנסת הנכבד, השר במשרד האוצר, יושבי-ראש ועדות נכבדים, חברים וחברות כנסת יקרים מאוד, חברי ועדת העבודה והרווחה, בוקר טוב לכולכם. אני גם רוצה, קודם כול, להשתתף ולהצטרף לדברים החשובים שאמר יושב-ראש ועדת החוקה הרב גלעד קריב על היעדרם המוחלט של חברי האופוזיציה כאן הבוקר בהנחת התקציב. אני חושבת שזה ביזיון. אני חושבת שזה מעיד בעיקר על הצביעות שבה הם מאשימים אותנו. הינה אנחנו רואים – אני חושבת שתמונה אחת שווה יותר מאלף מילים.
בבקשה.
זה רק מעיד כמה פעמים הייתי פה.
אני אומר ככה: עבודת ועדת העבודה והרווחה, באמת זכות גדולה לעמוד בראשה ולנהל דיונים שעוסקים כפשוטם בחיים הפשוטים של האנשים, בחיים הפשוטים של החוליות שלעיתים נקראות החוליות החלשות של המדינה. ולזכותי הרבה ייאמר שהייתה לנו עבודה של כמעט חודשיים, יום וליל, עבודה מורכבת, מאתגרת, מעניינת ומרגשת, שבה ראינו את האזרחים, ראינו את האנשים שצריכים אותנו ולא ראו אותם.
לא מעט באו אליי אימהות של ילדים נכים שבבכי סיפרו לי איך בשנים הקודמות סילקו אותן מהוועדה, לא הקשיבו, לא ראו אותן, לא ראו את הצרכים הקטנים, האישיים; את מאות השקלים בחודש – אמרה לי – לקנות חיתולים, לא ראו ולא שמעו אותנו. היא באה אליי בסוף הדיונים, לחצה את ידינו ופשוט אמרה לנו תודה. ורק בשביל הרגעים האלה, באמת, היה שווה לעבור השמצות, לעבור קריאות ביניים, סליחה, באמת חסרות רמה, חסרות יסוד – בשביל אותם רגעים שבהם אנחנו באמת נמצאים כאן בשביל לשרת את האזרחים. זו המהות שלנו כולה.
וכל הזמן התכתבתי עם הדברים המקסימים שאמרה גולדה מאיר בשנת 1953, כשהיא עמדה כאן כבר אז ודיברה על חוק הביטוח הלאומי, והיא אמרה: מדינת ישראל לא תישא בתוכה את האפשרות שאיש ואישה – כבר אז היא ידעה לדבר ככה – המגיעים לגיל השיבה, שהם יקללו את יום היוולדם. הם יישאו את ימי שיבתם בשמחה ובאושר מתוך הרגשה שהחברה והמדינה שאותה שירתו בעבודתם במשך שנים רבות יודעות לכלכל אותם גם לעת זקנתם. זה עמד לי כאילו היה כתוב אצלנו על הקיר בוועדה. זאת הייתה האג'נדה שלנו – לראות את הקשישים, לראות את הנכים, לראות את הילדים, לראות את קשיי היום ולתת להם את המענה. אין מצב שהמדינה תפנה עורף. אנחנו גם מדינת רווחה. רווחה היא לא מילה גסה.
אנחנו קיימנו דיונים עניינים, מקצועיים, מעמיקים, מכבדים. שמענו את כל הארגונים בנושאים אזרחיים כל כך מהותיים, עשינו שיתוף פעולה מלא עם הארגונים ועם משרדי הממשלה, וכמובן עם אגף התקציבים. אנחנו החלטנו לחזק את ההשקעה, אפילו מעבר לאותם חוקים ואותם פרקים שהגיעו אלינו לדיון, במאות מיליונים. החלטנו לחזק את רכיבי הפאזל השונים הנחשבים כאמור המוחלשים, אבל ביחד הופכים את כולנו לאומה ייחודית, חזקה, עוצמתית ונצחית.
ועוד מילה אחת שאני מוכרחה להתוודות. אומנם חברי האופוזיציה לא נמצאים פה כרגע, אבל אלו שכן הגיעו לחשו לנו שאם הם היו יכולים הם היו מצביעים בעד. הינה, יושב כאן חבר הכנסת מרעי ומהנהן בראשו. אמרו בצורה באמת ברורה: היינו מצביעים; החוקים שאתם עושים כאן – אנחנו בעדם. אנחנו נצביע נגד כי אנחנו רוצים להפיל את הממשלה, אבל מה שקורה כאן אצלכם בוועדה – שאפו, עבודה גדולה, והיינו מצביעים בעד. נו, אז זה אומר את שלו.
אנחנו דנו בניצולי השואה, דנו במצבם של הקשישים, דנו בזכויותיהם של האנשים עם המוגבלויות, אשר באמת במשך שנים נעדרו מהתקציב, ועכשיו יש להם לא רק תקווה – באמת אוויר לנשימה. ברשותכם, אני אפרוס את הפרקים, את תמצית הפרקים שאנחנו דנו בהם בוועדת העבודה והרווחה, וכמובן אושרו פה אחד.
ראשית, פרק ה' – פריסת המועדים להמשך עבודת ההנגשה. הממשלה ביקשה מאיתנו לדחות שוב – האמת, זאת לא הייתה הפעם הראשונה – לדחות את מועד הסיום של הנגשת המבנים הציבוריים. הבקשה הזו מבחינתנו הייתה מוקש במסגרת העבודה שלנו. אנחנו סברנו – וזו באמת הייתה מורת רוח מאוד קשה של חברי הוועדה, לאשר את בקשת הממשלה לדחות. ראינו תמונה עגומה, גילינו את זה במסגרת הדיונים – חוסר ההנגשה בישראל במרחב הציבורי, וחמור מזה, במבני הבריאות.
אנחנו החלטנו שזו תהיה הבקשה האחרונה של ממשלת ישראל – אם זה משרד הפנים, משרד הבריאות, המדינה, כולם, באמת, משרד האוצר – ושלא יהיו יותר דחיות. אגב, רק אתמול המקרה המביך והמביש של השרה קארין אלהרר הראה בדיוק את הצורך בהנגשה של מקומות. שם דובר כנראה על מבני ציבור, וראינו את האומללות של שרה בכירה, שרת האנרגיה, שנאלצת לשבת שעתיים מחוץ למקום בגלל שהמקום אינו מונגש, אז לא צריך יותר להסביר כמה המטרה הזו חשובה. ולכן, עם האישור שלנו כוועדה לאשר את בקשת הדחייה של המועדים, חייבנו את הממשלה והעברנו את זה כאן בקריאה ראשונה, וכבר זה הגיע אלינו לוועדה לעבודה על קריאה שנייה ושלישית. אנחנו הולכים לתקן את חוק הזכויות של שוויון לאנשים עם מוגבלויות ולאשר בהחלט הטלת עיצומים כספיים. אנחנו ניתן בהחלט לנציבות כלים לאכוף את חובת ההנגשה, כדי שלא נימצא באותו מצב בעוד כמה שנים ושוב ניאלץ לדון בבקשה נוספת של דחייה.
אז הסדר הדחייה שמובא עכשיו בפני המליאה הוא הסדר שונה מהקודמים – הוא הסדר מדורג ומותנה, שעל פי בקשת הוועדה גם כולל חובת דיווח לוועדה בכל שלב. על פי המוצע, המועד להשלמת חובת ההנגשה ברשויות המקומיות יידחה בארבעה שלבים עד לחודש מרץ 2026. הדחייה לשנה נוספת בכל שנה תיעשה בכפוף לכך שהרשות המקומית השלימה את ביצוע ההנגשה ב-25% מהמבנים שטרם הונגשו, וכן הגישה למשרד הפנים ולנציבות רשימה של כל המבנים שיש לבצע בהם חובת הנגשה ותוכנית מפורטת להשלמת ביצוע ההנגשה.
הוועדה קבעה כי משרד הפנים ידווח לוועדה בכל שנה על מספר הרשויות שקיבלו דחייה לפי ההסדר המדורג ואת תמונת המצב המעודכנת של ביצוע ההנגשה בכל רשות ורשות. לגבי משרדי ויחידות הממשלה, קבענו שהדחייה תיעשה בשלושה שלבים עד לסוף 2022 – הדחייה היא הרבה פחות גדולה – עם אפשרות להאריך בצו את המועד האחרון לביצוע ההנגשה רק עד יוני 2023, וגם הדחייה הזו תיעשה כפוף לביצוע וכפוף לדיווחים ומסמכים, וכל ההתקדמות של ביצוע ההנגשה.
בנוגע למשרד הבריאות, ששם המצב אפילו היה חמור הרבה יותר – גם התקנות של נגישות בשירות עדיין לא נכתבו, ולכן הכנסנו כבר היום לחוק עצמו כמה כללים וכמה הוראות של הנגשה של השירות, וזה מעשה שלא נעשה עד היום. החובה להנגיש את השירות בבתי חולים, בקופות חולים, כבר קיימת כמה שנים, ולא נעשתה עד היום, ולכן אנחנו כבר הכנסנו לכאן בהחלט כמה תקנות חדשות.
עוד דבר – אני יכולה לתת פה כמה דוגמאות. למשל, אנחנו עיגנו בהצעת החוק את החובה להנגיש שירות בדרך של אספקת אמצעי עזר, הסתייעות בחיית שירות, מתן שירותי תרגום, ובכלל זה תרגום לשפת הסימנים, ועוד. הוועדה קבעה שמשרד הבריאות יגיש לוועדה עד חודש מאי 2022 תוכנית מפורטת של התאמות הנגישות של שירותי האינטרנט הניתנים במסגרת שירותי הבריאות ואת המועדים לביצוע ההתאמות האמורות.
כאמור, לאורך כל הדיונים אנחנו ראינו לנגד עינינו רק את טובתם של האנשים עם המוגבלויות, וניסינו ליצור הסדר מאוזן, שמצד אחד דוחה אומנם את המועד להנגשה לגבי גופים מסוימים, ומצד שני מבקש להגביר את האכיפה והפיקוח על הגופים שחייבים בהנגשה. הוועדה ביקשה בנוסף לעגן כבר עכשיו, כאמור, את חובת הנגישות בשירות מערכת הבריאות.
הביטוח הלאומי, פרק ו' – אנחנו טיפלנו בסימן א', שעסק בהבטחת הכנסה ומענקי עבודה להורה העצמאי. אז כדי לעודד הורים עצמאים להשתלב בשוק העבודה, מוצע להאריך את הוראת השעה שקובעת כי לעניין הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה ולתשלום מזונות לא יובא בחשבון חלק גדול יותר מהכנסות העבודה של זכאי שהוא הורה עצמאי. בעד ההכנסות שמעל סכום שאינו מובא בחשבון ועד סכום של 3,567 שקלים ינוכה שיעור של 75% מההכנסה במקום 40%. זה שיעור הרבה יותר גדול. ובעד חלק מההכנסות העולה על 3,567 שקלים, הניכוי יישאר רק 40% מההכנסה. התוספת שיקבל ההורה העצמאי כתוצאה מהארכת הוראת השעה תנוכה ממענק העבודה, שזה מדי שנה.
הוראת השעה תחול רטרואקטיבית מיולי, מ-7 ביולי 2021 ועד סוף 2022. אנחנו הצענו להוסיף גם חובת דיווח של רשות המיסים והמוסד לביטוח לאומי לוועדה על יישום הוראת השעה, כדי לבחון בעתיד את יעילותו של התיקון. עלה שם דיון על אם זאת הדרך הנכונה, נוכח הוראת השעה שהחלה לפני כשנה, ועדיין אין את הנתונים המספקים, אז היה שם דיון אם באמת זאת הדרך הנכונה או שצריך להגדיל את מענק העבודה מדי שנה עבור אותה הורים עצמאים. אנחנו נעקוב אחרי זה.
היה לנו סעיף גדול מאוד שדיבר על השיבוב, שזאת מילה מאוד מאוד בעייתית, ועם זאת, אנחנו דיברנו על כך והגענו, ואנחנו ממליצים – חוק הביטוח הלאומי קובע שהמוסד לביטוח הלאומי זכאי לתבוע – זה הרקע – ממעסיק פיצוי על הגמלאות. מנגד, המזיק מנכה את הפיצויים. מנגנון ההתחשבנות הגלובלי שנקבע עכשיו ואותו אנחנו מעבירים כאן משנה לחלוטין את כל מה שהיה עד היום, ומוצע לקבוע בחקיקה ראשית את ההסדר הגלובלי. ההסדר יחול החל משנת 2023, ולפיו בשנים 2023 ו-2024 תעביר כל חברת ביטוח, למעט קרנית, בכל חודש 10% מסך דמי הביטוח שגבתה עבור ביטוח בתחום זה, ומשנת 2025 ואילך יעלה השיעור ל-10.95%. הסכומים האלה יעברו כולם ישירות לביטוח הלאומי. זה יחסוך הרבה מאוד זמן, כספים ומאמצים מהאזרח, ממערכת השיפוט. הסיפור הזה של השיבוב הוא שינוי דרמטי מאוד של מערכת היחסים בין המוסד לביטוח הלאומי לבין חברות הביטוח והמדינה.
עכשיו חלק אחד שאני מוכרחה לתת עליו שתיים-שלוש דקות, ברשותך. אני יודעת שאני גולשת מהזמן. אנחנו דנו בביטוח הנכות. הרפורמה שנערכה כאן בביטוח הנכות, בביטוח, בעצם בקצבאות, העלאת הקצבאות של האנשים עם מוגבלויות, היא דרמטית ומרחיקת לכת ברמה שמרגשת אותנו באמת כל פעם מחדש. במסגרת העבודה הממושכת אנחנו הצלחנו להוסיף עוד כ-900 מיליון שקלים נוספים מעבר לתיקון 200 של 2018, עוד 900 מיליון שקלים, ובהם 300 מיליון שקלים לילדים עם מוגבלויות.
אנחנו נאבקנו עליהם מהיום הראשון. זה לא הדבר היחיד הגדול. יש כל כך הרבה סעיפים בתוך הרפורמות – ואני יודעת שהזמן שלנו קצר – אבל העלינו את הקצבה – – –
הוא מאוד לא חברתי. החלק הזה הוא הכי לא חברתי שאפשר לדמיין, באמת. העלינו את הקצבה החודשית ל-3,700 שקלים; העברנו כספים גם לאנשים שנמצאים במוסדות, שעד היום הם לא קיבלו כסף אליהם ישירות – יקבלו גם כסף אליהם ישירות; נכים שעוברים מקצבת נכות לקצבת אזרח ותיק – העלינו להם את זה למרות שבג"ץ אמר: אני לא רוצה להתערב, ולמרות שבדיונים הקודמים של 2018, גם שם הם לא התערבו; העלינו ב-25% נוספים, שזה מאות שקלים לחודש; את הדיסרגרד העלינו ל-5,300 שקלים; הכנסנו את האנשים שהם פגועי נפש, הורדנו את הסף, והם יכולים היום לקבל שירותים מיוחדים, וזו קבוצה ענקית של אנשים שעד היום לא הייתה זכאית לזה; הכנסנו ועדות חדשות; הנכים המונשמים הקשים ביותר הולכים לקבל; העולים החדשים שלא היו זכאים. באמת הרשימה כאן היא רפורמה ענקית שהכנסנו כאן במסגרת הדיונים האלה, ואני כל כך גאה בעבודה שנעשתה לנו. הניידות היא פשוט רפורמה יוצאת דופן.
אני אדלג פה על הדברים, הואיל ואני מבינה שהזמן שלנו קצר. אני רק אומר עוד מילה אחת לגבי הפרק הנוסף שבו דנו, וזה ההטבות לניצולי שואה. גם בעניין הזה הוועדה אישרה פה אחד. אנחנו מציעים להגדיל את המענק השנתי לזכאים לקבל את המענק השנתי – זה אותם ניצולי שואה שלא זכאים לתגמול חודשי – מסכום של 3,960 שקלים לסכום של 6,500 שקלים חדשים. זו הייתה בהחלט עוד מדרגה ועוד צעד לקראת ניצולי השואה שלא היו זכאים לו במעגל הראשון.
ולסיום, צריך להגיד תודה לכל האנשים היקרים שהיו. רוב האנשים שישבו בוועדה היו חדשים, חברי כנסת חדשים; אנוכי, כמובן, וגם יתר חברי הוועדה היו או חדשים או צעירים – יוראי להב, אלינה ברדץ', מופיד מרעי, מירב בן ארי, מיכל רוזין, שירלי פינטו קדוש, מאזן גנאים ואוסאמה סעדי. כולם עשו עבודה יוצאת דופן ומיוחדת, ואני רוצה להודות להם ולמנהלת הוועדה ענת כהן שמואל, ליועצת המשפטית נועה בן שבת ולכל הצוות הנהדר שעבד ועזר לנו, ולצוות של הלשכה שלי, הנהדר, שעשה ימים ולילות, ליעל, יעל מקסים והילה. זאת הייתה רק הסנונית הראשונה. אנחנו מבטיחים שגם בהמשך אנחנו נמשיך לראות כל אחד ואחד מאזרחי ישראל, נמשיך ונפעל עבור כולם. תודה רבה.
1,839 מילים של אפרת רייטן מרום. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.