כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, בהצלחה בתפקיד. אתה יודע שאני רוצה שתצליח, גם בגללך וגם בגלל הנושא שאתה מטפל בו.
נכון. קודם כול, כשאני שומע את התקשורת כל הזמן ואת נציגי הקואליציה – – –
לא, אני שומע אותם גם כשאני נמצא שם, וגם אני רואה פה ושם טלוויזיה. ואתמול גם שמעתי את השר במשרד האוצר, את חמד עמאר, ואני לא יודע, יש לי הרגשה כאילו זה התקציב הראשון שמעבירים במדינה. זה מה שנראה לי, שזה התקציב הראשון וסוף-סוף מעבירים תקציב. עד עכשיו לא היה שום תקציב, לא היו סדרי עדיפויות, לא השקיעו שום דבר במדינה, הכול נעשה בתקציב הזה. ואני בא ואומר: רבותיי, אתם באמת לא התחלתם מאפס. אתם באתם לתקציב שהוא כבר מוכן. גם חלק גדול מהתקציב, דרך אגב, נעשה עוד על ידי שר האוצר הקודם ישראל כץ, והוא אומר את זה בעצמו. זה לא שאני ממציא משהו. ושים לב מה קורה. אפילו את הנושא הנכים, למשל, עמד חמד עמאר ואמר: אנחנו מוסיפים לנכים. גם שר הרווחה אמר את זה. רבותיי, הנכים, למשל, זה חוק שאנחנו חוקקנו לפני שלוש שנים, ויש מחויבות לממשלה להכניס את התקציב שנקבע בחוק הזה.
אנחנו החלטנו שזה יהיה 4.2 מיליארד שקל לשנה. מה שקרה, בתקופת הקורונה לא נתנו להם את הכול. באמת לא היו צריכים לעשות התאמות בתקציב הזה, אבל זאת לא המצאה שלכם, זה לא שאתם עשיתם את העניין הזה והוספתם ונתתם. יש דברים שכבר נעשו, הרבה מאוד דברים, כולל ברווחה, כולל בבריאות, כולל בכלכלה, ולכן אני אומר, עם כל הכבוד לכם, לא המצאתם את הגלגל בנושא התקציבי.
דרך אגב, אנחנו חושבים שלא עשיתם את מה שהייתם צריכים לעשות, במיוחד בנושא רווחה וכלכלה ובמיוחד בנושאים האלה, שנתתם מיסים עקיפים על השכבות החלשות. זה דבר שלא הייתם צריכים לעשות, במיוחד לאור ההצהרה של שר האוצר וראש הממשלה וראש הממשלה החליפי, שלא יהיו מיסים. אם אין מיסים אז אין מיסים בכלל.
נכון, אבל לא משנה, מציגים – – –
אתמול גם שמעתי את יושב-ראש הקואליציה – – –
דבר נוסף שאני רוצה להגיד, אני עוד אתייחס לתוך התקציב. דבר נוסף שאני רוצה להגיד, שההמצאה הזאת של התקשורת ושאתם אומרים כל הזמן, ששלוש שנים לא היה תקציב, היא המצאה שקרית, מדוע שקרית? מכיוון שתקציב 2019 אנחנו חוקקנו, אושר תקציב 2019 – –
– – ב-2018 אושר, זאת אומרת שאם אין תקציב, אין תקציב ב-2020 וחלק מ-2021, אז זה לא שלוש שנים, זה שנה וחצי. וגם ב-2020 עשינו התאמות לתקציב, זאת אומרת בסוף השנה, אם אתם זוכרים, באוקטובר 2020 נדמה לי, הגיעה לוועדת הכספים מהממשלה תוספת של 11.5 מיליארד שקל, שיצרה התאמות לתקציב הקיים, שהיה ב-2020. זאת אומרת, כל מה שלא עבד ב-1 חלקי 12, הוסיפו בתקציב מיוחד שאושר בממשלה, בוועדת הכספים וגם בכנסת.
לבוא ולומר שאין תקציב שלוש שנים זאת המצאה, והתקשורת מפמפמת את הציבור כל הזמן, ואתם במסגרת הראיונות בתקשורת אומרים את זה כל הזמן הלוך וחזור, וזה לא נכון בכלל.
כשאומרים שקר הרבה פעמים, מאמינים לשקר הזה, וזה לא נכון ולא מדויק.
דבר נוסף שאני רוצה לומר, שכל השימוש במילה רפורמות בישראל זה בלוף. אין רפורמות. הרפורמות שמכניסים בחוק ההסדרים לאורך שנים, לאו דווקא בממשלה הזאת, זו שיטה של האוצר כל הזמן להכניס כביכול רפורמה. כל גזרה שהם רוצים להטיל הם עוטפים במילה רפורמה, אבל תכל'ס אין רפורמות. כל מה שנשאר זה המס שגובים בגין אותה רפורמה. שינוי היא לא יוצרת.
אני מזכיר לך ולכולנו, שהרבה מאוד פעמים – וגם כשהיה כחלון שר אוצר וגם כשהיה לפיד שר אוצר, כל הזמן הם באו עם רפורמת הקורנפלקס ורפורמה כזאת ורפורמה כזאת ותמיד הם אמרו: זה ליצור מצב שלא תהיה עליית מחירים, אלא המחירים ירדו. אני לא ראיתי אף פעם שהמחירים יָרדו במדינת ישראל. זה עולה ועולה ועולה, אז כל הרפורמות הן לא נכונות, הן בלוף, כיוון שכדי שרפורמה תצליח, צריך קודם כול שהממשלה תשים יד בכיס.
הרי מה הממשלה עושה ברפורמות, שהיא טוענת – רפורמות? היא לא משקיעה כלום. הכול המעסיקים צריכים להשקיע, התעשיינים צריכים להשקיע, החקלאים צריכים להשקיע, הסוחרים צריכים להשקיע, אבל היא לא עושה את מה שהיא צריכה לעשות. היא לא משקיעה כלום, כי הכול מיסים שנכנסים לתקציב המדינה, למשל: היא לא מורידה את מחיר הדלק, היא לא מפחיתה את מחיר הגז, היא לא מפחיתה את מחיר החשמל, היא לא מפחיתה את מחיר המים. ברור שאלה חומרי גלם שמשפיעים על ייצור המוצרים, או הוצאות של בתי עסק. כל עוד היא לא תכניס יד לכיס ולא תשקיע את הצד שלה במחיר, המחירים לא ירדו, גם אם עד מחר הם יגידו שזאת רפורמה לצורך הורדת המחירים במשק. אז זה לא יהיה גם הפעם, ולכן לבוא ולומר רפורמה, זו בדיחה טובה אבל לא יותר מזה, כי תכלס המחירים לא ירדו.
גם רפורמת היבוא שהם טוענים לה, גם היא לא תפחית מחירים, כיוון שתכלס תמיד מנצלים את הרפורמה, או את הפחתת המחירים, וזה לא עובר לצרכן. העסק לא עובר לצרכן בסופו של דבר.
קח דוגמה, הנושא של הרפורמה בנושא של הביצים בחקלאות. הרי ידוע וברור שכל החקלאים הקטנים בעצם ייפלו כולם יחד, ומי שייהנה מזה הם המגדלים הגדולים, ואחרי שהם יהרסו את כל המגדלים הקטנים, הם יתחילו להעלות לבד את המחיר. אז בהתחלה תהיה תקופת זמן שהמחיר ירד ומייד אחר כך הוא יעלה, כי כבר אין תחרות ואין אף אדם שמתחרה.
לכן אני בא ואומר: תפסיקו להשתמש במילה רפורמה. אתם רוצים להטיל גזרות על הציבור? תגידו: אנחנו מטילים גזרות, אבל אל תייפייפו את זה במילה רפורמה, כי רפורמה אין וזה הכול שקר.
תראה אילו רפורמות נתנו הפעם – רפורמת הנושא של השתייה המתוקה, נכון? רפורמה ראשונה; רפורמת הכלים החד-פעמיים, למה? כי רוצים לחנך את הציבור, הבנו; רפורמת מס הגודש; רפורמת ההשקעות באגרות חוב, שדפקו עוד פעם את החוסכים לפנסיה. דפקו, אין מה לעשות, ברור שדפקו.
כן, ראיתי את המנגנון. בתנאי שלא מרוויחים את זה, נכון? וזה לא מספיק. דרך אגב, למה היו צריכים את זה? למה? בגלל שקופות הפנסיה מרוויחות יפה מאוד, ומי מרוויח מזה? החוסכים, אז אמרו: לא, אתם מרוויחים יותר מדי. עכשיו בוא נראה איך תרוויחו פחות, בלי שהממשלה שמה יד בכיס, עוד פעם אני חוזר. הרי מה קורה בעצם עם הפנסיות? פנסיות לא יהיו במדינת ישראל. כל הזמן נוגסים בפנסיה, כל הזמן, ובעצם אין לך ביטחון פנסיוני. המדינה לא ערבה לכלום, היא סגרה את הפנסיות הוותיקות, היא ביטלה את הפנסיות התקציביות, העבירה אותך לחיסכון בקופות פנסיה חדשות, אוקי? ואף אחד לא אחראי לכלום. קופות הפנסיה אומרות: אם ייגמר לנו הכסף, אין לך פנסיה. כל עוד תאריך את החיים שלך, אתה יכול להישאר בלי כלום.
והם ממשיכים לנגוס. נוגסים עכשיו ברפורמה הזאת של איגרות החוב. נוגסים, אין מה לעשות, אחרת למה הם עשו את זה? כדי להגן עלינו? לא, כדי להגן על המדינה, נכון, אתה הרי יודע את זה. אז אם הם רוצים להגן על המדינה ולא עלינו, הם דופקים אותנו, אחרת לא היו עושים את זה באוצר.
בסדר, מנגנונים, בסוף לא נשאר כלום מהמנגנונים, מישהו נדפק מהדבר הזה, אתה יודע את זה.
עשו רפורמה בנושא של הפרישה של הנשים, נכון? מחר יעשו רפורמה גם בפרישה של הגברים, אנחנו נעלה מ-67 ל-69.
כל הזמן אומרים: בגלל שקופות הפנסיה במצב לא טוב, אז איפה המדינה?
אז לא ידעו את זה לפני כן, נכון?
אז איפה המדינה? המדינה לא צריכה לתת ביטחון פנסיוני? מה אתם רוצים, שאנשים יעבדו עד גיל 80?
מה הם רוצים? שאנשים – – –
רפורמת היבוא החופשי אמרתי.
רפורמת החניה בערים. אחת אחת, כל הרפורמות האלה הן תוספת מיסוי וקבלת כספים מהציבור הרחב. אני עוד לא נכנס לעניין שכל הרפורמות האלה פוגעות באנשים העניים במדינה, בפריפריה ובכל מי שלא יכול לשלם.
אתה יודע טוב מאוד שהרבה מאוד עובדים לא משלמים מס. רוב העובדים שמרוויחים משכורת מינימום, אפילו קצת מעבר לזה, כמעט שלא משלמים מס. רוב המס משולם על ידי המעמד הבינוני, אפילו לא הגבוה. מתחיל מהאמצע ועד הגבוה. הם משלמים את רוב המיסוי. גם העשירים והעצמאים, שמרוויחים יפה, גם הם דואגים לכל מיני מקלטי מס והם לא משלמים הרבה. מי שמשלם את רוב המס זה השכירים, שמרוויחים מ-15,000 שקל ומעלה, בסדר? אז מה עושים? איך גובים מהציבור מס שהוא לא צריך לשלם? על ידי מיסים עקיפים. כי כל אחד קונה סיגריות, כל אחד צריך למלא דלק באוטו – אז מכאן אתה גובה את המס.
פה זה לא עניין של הכנסה, זאת הוצאה שהם חייבים לרכוש אותה, ואז הם משלמים במיסים עקיפים, זאת השיטה. אז מה הם עשו פה? הם גובים מס עקיף מהאנשים הכי עניים, וזה מוכח ברפורמות שהם באים – כל רפורמת השתייה המתוקה, כל רפורמת הכלים החד-פעמיים. אתה לוקח את זה מהאנשים העניים.
לא, אבל הם מציגים את זה כרפורמה. אמרתי את זה בהתחלה, אני לא אחזור על זה. אומרים: רפורמה, נחנך את הציבור, אנחנו נחנך את הציבור, כבוד היושב-ראש.
לכולם יש. רגע, לשוקולד אין?
לא רק על החרדים. גם לערבים יש הרבה ילדים.
כל המשפחות ברוכות הילדים ישלמו את המס הזה. אף אחד אחר לא ישלם, ואתם רואים את זה. גם לגבי המתוקים – יש כאלה שהם לא מתוקים, כמו הזירו למשל. מחייבים גם עליו. למה? הרי על מה הם הלכו? הם הלכו על נושאים שיש בהם הרבה רכישות. הם לא ילכו על נושא שבקושי קונים, לא משתלם, המס הזה, נכון? אז הלכו על מה שקונים הרבה: קונים הרבה כלים חד-פעמיים, קונים הרבה שתייה מתוקה – קונים, כי שותים, אין מה לעשות – ופה הם גובים מאות מיליונים מהציבור הרחב ועל זה הם הלכו. זאת אומרת לא מעניין אותם חינוך הציבור אלא בעצם גביית המס. פינדרוס, למה הם אומרים שזאת רפורמה? בגלל שהם רוצים לחנך את הציבור לא לרכוש את זה ולהילחם בתופעה – –
לא משנה, לחנך. הם מציגים את זה ככה, שזה לחנך.
בואו נעבור לדברים אחרים. הייתי בהלם – עשו רפורמת חנייה בערים. מי צריך את זה בכלל? מי צריך? הרי מה קורה?
תקשיב רגע. הם החליטו שבערים מ-40,000 איש ומעלה יהיו חייבים לעשות כחול-לבן בכל העיר. ואם לא צריך את זה? בראשון לציון, למשל, בהחלטת מועצה, אנחנו לא מחייבים את הציבור שגר בעיר. חוץ מאשר ברחובות הראשיים שצריכים לחנות לא יותר משעתיים, לא מחייבים בחנייה; רק תושבים זרים שבאים לעיר. פה מחייבים את כולם. ומה יגיד ראש העיר? ראש העיר מבסוט. אתה יודע למה הוא מבסוט? יבואו אליו התושבים, כבוד היושב-ראש, והוא יגיד: זה לא אני, זה הממשלה החליטה. זאת אומרת עוד פעם אתה מטיל גזרה על הציבור כשבמקומות מסוימים לא צריך את זה. למה הם עושים את זה? כדי שלא יצטרכו לתת מענקי איזון אלא ייתנו כמה שפחות, אז מנסים להגדיל את ההכנסות של העיריות והמועצות המקומיות מעל 40,000 איש. אבל מי צריך בפריפריה כחול-לבן? מה, יש שם איזו פעילות מיוחדת שצריך כחול-לבן בכל העיר? לא. אבל מציגים את זה כרפורמת החנייה בערים. אתה מבין, כבוד היושב-ראש, זאת רפורמה. זאת לא רפורמה, זה בעצם חיוב של הציבור לשלם על חניה.
שנים לא היה צריך.
רפורמת מס הגודש, שברור לגמרי שזה מס – – –
בטח, נחנקות. נחנקות – הכול טוב ויפה, אבל זאת לא השיטה.
אבל זאת לא השיטה. בכל מדינה – אתה יודע טוב מאוד, אתה אדם הגון, נחמן. בכל מדינה בעולם מטילים מס כזה רק אם יש לך תחבורה ציבורית כמו שצריך. אין את זה במדינת ישראל – –
– – אז אתה חייב לנסוע. אז מה אמרו? נחייב את זה – – –
כל דבר אפשר.
שום דבר לא ממומש. מה זאת אומרת? למה צריך לממש משהו? אתם מתחייבים לממש?
אתם עושים רק דברים שמתאימים לאוצר. האוצר בעצם שולט על כל העניינים. עכשיו, אני אומר לך דבר קטן אחד: אני הייתי יושב-ראש קואליציה. את כל הרפורמות האלה תמיד הם מביאים, לכאן ולכאן, אולי אחד פחות או אחד יותר, אבל מביאים. אנחנו לא נתנו שיביאו אותן. מה קורה פה? החלום הרטוב של האוצר זה שר האוצר הזה והקואליציה הזאת – –
– – לא יכולים להילחם באוצר ובממשלה. הח"כים, רובם נורבגים, ועכשיו אם הם יילחמו ולא יצביעו הם לא יהיו פה, אתה מבין? אני פעם חשבתי שנורבגים זה חוק לא רע. אמרתי: ככה תהיה הפרדת רשויות בין הכנסת לממשלה. אבל אני רואה מה התוצאות של העניין הזה. א. השרים לא פה בכלל – אתה לא יכול לפגוש שר אחד; או שהוא בחו"ל או שהוא בעבודה, אבל פה הוא לא; רק ארבעה או חמישה שרים שלא התפטרו. בהם לא יכולים להילחם – –
אין חנייה ואין שום דבר. אתה יודע, אפילו חניות אין פה בגללם. כל אחד צריך כמה חניות לעוזרים.
תכלס, הם לא יכולים להצביע נגד הממשלה בוועדות, אז מה יצא? מצד אחד אנחנו לא היינו בוועדות בגלל העוול שעשו לנו, ומצד שני הח"כים הנורבגים לא הלכו נגד הממשלה. התוצאה היא שהממשלה העבירה 99% ממה שהיא רצתה.
אני אומר לך שהנושא של שינוי מועד הפנסיה לנשים – אנחנו נלחמנו בזה כל השנים. לא אפשרנו את זה. לא אפשרנו מכיוון שאין הגנה פנסיונית במדינת ישראל. אתם רוצים שאנחנו נלך לקראתכם בנושא זה – בואו, תראו לנו איך אתם מגינים על הנשים. איפה המדינה? מה האחריות של המדינה בנושא הפנסיה? אנשים יכולים לעבוד 30 שנה בקופות החדשות האלה של הפנסיות ובעצם לא לקבל שום דבר. יכול לצאת להם 3,000 שקל בחודש.
לא, זה השינוי האחרון. הבנתי, אני מכיר את זה, אבל זה השינוי האחרון. אני אומר לך שאין הגנה פנסיונית. אין דבר כזה. כל הזמן ישנו – בסוף בגיל 75 אולי תתחיל לקבל פנסיה במדינת ישראל. למה? בגלל שצריך לדאוג לקופות הפנסיה. אז אני שואל: איפה האוצר? איפה המדינה? הכול צריך להיות על התושב הקטן שעובד כל השנים ורוצה לחיות כמו בן אדם כשהוא פורש לפנסיה? הוא לא צריך לעבוד כל הזמן, אלא אם כן הוא רוצה. אם הוא רוצה – בסדר, אבל אם הוא לא רוצה, אז איפה ההגנה של המדינה? והם ממשיכים כל הזמן לעשות את הדברים האלה. אבל מצד שני הצלחתם בגדול. טענתם שאנחנו לא בסדר, ממשלה רחבה – עשיתם ממשלה רחבה בדיוק כמונו. אם אתה לוקח את מספר השרים וסגני השרים – –
36. כמה אתם? 28 ועוד אחד בדרך.
רגע. יש לכם אחד שבנט לא לקח, הוא שומר אותו, אבל הוא ייקח אותו בסוף, ויש לכם עוד חמישה, שישה סגני שרים, נדמה לי. אז מה ההבדל? אני לא מבין. ההבדל הוא שהתחייבתם ל-18.
התחייבתם ל-18, ובסוף זה לא 18, זה 28 ועוד שישה – זה 34.
אחר כך בחוק הנורבגי, מה עשיתם? לנו היה אולי – פעם ראשונה זה בקדנציה האחרונה – היו איזה ארבעה, ולכם יש 21 וה-22 בדרך. את זה דאגתם לשמור בתקציב ולהכניס את זה כמו שצריך לתקציב. פה לא הייתה לכם בעיה.
והכספים הייחודיים – אתם נתתם חצי מיליארד יותר כספים ייחודיים. אני עוד לא מדבר על תקציבים למגזר הערבי, כן? תקציבים ייחודיים – 1.9 מיליארד; אצלנו – 1.4. עכשיו, איזו ביקורת הייתה בתקשורת ובכל מקום נגד מה שעכשיו אמרתי, כולל הכספים הייחודיים – אנחנו לא יכולנו לזוז. על כל דבר הייתה ביקורת של ימים בתקשורת, בכנסת – בכל מקום. מותר לכם לעשות הכול. אתה יודע למה? בגלל שהחלפתם את נתניהו. החלפתם את נתניהו אז אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים.
חסינות יש לכם – חסינות בתקשורת, חסינות בכל דבר. אבל זה לא צריך להיות ככה. אתם אמרתם? תקיימו את מה שהבטחתם. מה זה משנה מה אנחנו עשינו? אתם אומרים שאתם ממשלת שינוי. תראה, לא לחינם אנחנו עולים במנדטים בסקרים כל הזמן ואתם או לא עולים או יורדים. למה? בגלל שבסופו של דבר העם לא מטומטם – –
– – הוא רואה שלא קיימתם שום דבר, וכל הבטחה שאמרתם – אתם לא עומדים בה.
נתחיל מזה שבמישור החוקתי, בוא נגיד, הפרתם כל הבטחה שנתתם, העליות הן גבוהות מאוד, התקציב מכסה את זה בלי שום בעיה. נכון. במישור של הרפורמות – אין רפורמות. זה הכול בלוף. במישור האחר, כמו למשל, כל מיני דברים חיוביים מה שנקרא, כמו שכר החיילים – לא העליתם. אתם, כל דבר, וזאת שיטה, ראיתי, שיטה לא רעה שאתם עושים. כל דבר שלא עשיתם, אתם מוכרים לציבור שתעשו בשנה הבאה. אוקיי.
לא, כל דבר, כל דבר. תכף אני אגיע. כל דבר. ואתם דואגים לדברים שהם בעיתיים. למשל, הנושא של החיילים, נתתם הצהרה – שנה הבאה. בוא נראה שבשנה הבאה זה יהיה. אוקיי? אחר כך, ראיתם שיש לכם בעיות עם העצמאים. אמרתם: חלק התחייבו וגם מפלגות התחייבו שיהיו דמי אבטלה לעצמאים ודברים מהסוג הזה, רישוי עסקים וכולי, ראיתם שזה לא מתבצע, עשיתם איזו מסיבת עיתונאים שקארה ישב עם בנט ועם שר האוצר, הציג לו מתווה א', מתווה ב' – שנה הבאה זה יהיה. אתם מנסים למכור לציבור אשליות שלא קיימות, פשוט מאוד זה המצב.
אז אתם רואים את זה ממש: רישוי עסקים – אותו דבר; דמי אבטלה – אותו דבר; עזרה לעסקים – אותו דבר. זאת אומרת, מה שאתם עושים, אתם בעצם לוקחים נושאים שהם – אמרתם שתעשו והם לא בתקציב, ומוכרים אשליה לציבור שבשנה הבאה זה יהיה. זה מה שאתם עושים. זאת שיטה יפה מאוד. לבלבל את הציבור בדברים שאתם לא עשיתם עכשיו. אז זה לא – ואנשים אומרים: הינה, זה חלק מהתקציב, חלק מהרפורמות. אבל איפה הרפורמות? הן לא קיימות. אין בחוק ההסדרים. אין בשום מקום. ואתם מוכרים לציבור שאתם מתכוונים לעשות את זה בשנה הבאה. אז טוב, נחכה לשנה הבאה. רק אתם לא תהיו בשנה הבאה, אנחנו נהיה. זה מה שיקרה.
עכשיו בוא נלך רגע – אותו דבר עשיתם ברפורמת הנדל"ן. גם בנדל"ן אין שום דבר שמתייחס כמעט, כן? יש, וגם זה לא שלם, כן? בנושא של הנדל"ן אותו הדבר. עכשיו, אחרי שהגשתם את התקציב, הגשתם את חוק ההסדרים, פתאום יצאה תוכנית ממשלתית להילחם במחירי הדיור ובנושא של פיתוח דירות ולהגדיל את מספר יחידות הדיור וכולי. שוב פעם, אותה שיטה, כמו בדמי אבטלה. אתם מוכרים אשליות לציבור, שאתם, הינה, אתם – מה יש בתוכנית שהצגתם? העלאת מס הרכישה ל-8% לדירות להשקעה. זאת אומרת, המס יישאר, דירות לא יהיו. הרי ניסו להילחם שנים, קשה מאוד להילחם במחיר הדיור. וכדי להילחם במחיר הדיור אתה צריך בעצם לעשות חבילת צעדים, לא צעד אחד. לא רק למנוע מהמשקיעים לקנות, אלא עוד הרבה צעדים שאם לא עושים אותם – ולצערי, גם ממשלת הליכוד לא עשתה אותם כמו שצריך וגם אתם לא תעשו אותם כמו שצריך. כי צריך לבוא ולומר: אנחנו נעשה את מה שצריך. אבל אתם לא עושים ולא תעשו, והצגת תוכנית שקרית כביכול או אשליה לציבור, זה בשיטה שאתם עובדים, זו שיטה של ספינים. אין בשיטה הזאת שום דבר. יש לכם הרבה אנשים – אני לא אומר עליך – שהם אלופי הספינים. מוכרים אשליות לציבור כספינים, אחר כך מורידים את הספין ונשארת הרגשה בציבור שזה טופל, אבל זה לא מטופל ולא יטופל גם כן.
ככה בשכר החיילים, ככה ברפורמת הנדל"ן ומחירי הדיור, ככה בדמי אבטלה, ככה ברישוי עסקים, ואני יכול להציג לך עוד דברים שבעצם אינם בחוק ההסדרים, שאלה רפורמות אמיתיות. אלה, אם היו עושים את זה, זה באמת היה רפורמה. אבל לא הרפורמה של הכלים החד-פעמיים. מה זה רפורמה של כלים חד פעמיים? אני לא שמעתי על רפורמה כזו. כלים חד פעמיים. זה רפורמה?
זה להציג מה? להגדיל את המס? זה 600 בכלים חד פעמיים, זה 600 מיליון שקל. זה לא כסף קטן בכלל. כמה אתה חושב מס הכנסה, אתה מעלה קצת מס הכנסה.
אין בעיה, אין בעיה, למה אתה צריך שיהיה לזה מס כזה גבוה?
אז בסדר – – –
תאמין לי, עשו רפורמה – – –
לא, רגע, רגע, אתה זוכר שדיברו על שקיות ניילון בסופרים?
ובמקום זה היו שקיות נייר? וכל שקית ניילון אתה משלם עליה כסף.
חוץ מזה, איפה הנייר? איפה הנייר? תראה, אתה יכול לדבר על חינוך הציבור.
אבל רגע, אתה עושה את זה בסיגריות, נכון? מס הסיגריות הוא עצום. הפסיקו לעשן אנשים? לא. עכשיו – – –
רגע, יש היגיון להגיד – בסיגריות אתה בא ואומר: זה עושה נזק בריאותי, וזה גורם גם להוצאות גדולות ברפואה, אבל גם נזק לאדם, נכון? אז אנחנו נחנך אותם באמצעות זה שכסף – בכלים החד-פעמיים, עם כל הכבוד, אין פה נזק בריאותי, יש נזק אחר. אבל נזק בריאותי – – – אתה בא לחנך. עכשיו, זה לא רק העלאת מחיר של המס. הסוחרים מנצלים את זה – כשהם מעלים מחיר כבר, הם מעלים יותר ממה שהמס נתן. זאת אומרת, עליית המחיר היא לא רק בכיוון של עליית המס, אלא גם עלייה שהסוחר מחליט לעשות אותה כדי לנצל את המצב.
מי?
בבקשה.
לא, מה זה מיסים? זה סתם. זה יהיה מס, הוא יישאר, ואחר כך יתנו לו עוד מס. העיקר עושים. מתחילים במשהו.
מישהו כתב לי פה, והוא מזכיר לי שבעצם בממשלה הקודמת היו 73 חברי כנסת, לא 62 או 61. ולכן הממשלה הייתה קצת יותר גדולה מכם.
ביחס. ולכן אתם יותר גדולים מאיתנו, אין ספק בכלל. הוא צודק, שכחתי את זה והוא כתב לי בוואטס אפ, הוא צודק.
הוא הזכיר לי, הוא הזכיר לי.
מסכים איתך, מסכים איתך. אז למה, למה – – –
למה מטילים גם על ציוד מתכלה שאין איתו שום בעיה, בגלל שהוא חד-פעמי? למה, תגיד לי? אם אתה הולך לקו, תלך עם הקו הזה עד הסוף, אל תלך בצורה של תעתוע.
כן ולא. נכון או לא? הם מטילים על הכול. למה מטילים במתוקים על הזירו? הזירו הוא לא ממותק. למה?
לא, בסדר. הוא לא הדיאט ולא כלום. בחייך, למה מטילים עליהם מס אותו דבר כמו על קולה רגילה? למה? כי הם לא מחפשים לחנך את הציבור. הם מחפשים לגבות מס, זה מה שהם מחפשים.
עכשיו, זה הכי קל, לגבות מס – – –
תגיד לי, אני מזכיר לך את הרפורמה שעשה לפיד – – –
רגע, רגע, תן לי שנייה. אתה זוכר את הרפורמה שלפיד עשה בנושא של השתייה החריפה? שהוא העלה את המחיר של העראק – –
– – שרוב המרוקאים הזקנים שותים אותו.
הוריד את הוודקה והוריד את הוויסקי. לא, את הוויסקי.
עכשיו מה קרה? מה קרה? אנשים שותים בלי הפסקה וויסקי כי המחיר זול. לפני זה לא היו שותים ויסקי. עכשיו זה הגדיל מצד אחד את הצריכה של מוצרים מסוימים, והקטין את הצריכה של מוצרים אחרים. ועכשיו יצא – – –
את מי דפקו? דפקו את כל המרוקאים הזקנים שהיו שותים את העראק והתרגלו כל החיים לשתות. עכשיו יצא משהו עוד יותר גרוע: גם הגדילו את השתייה של הוויסקי, אבל עוד משהו, כל הצעירים והצעירות, מה הם שותים היום? עראק. גילו את העראק. זאת אומרת, גם העראק הצריכה שלו עלתה, וגם הוויסקי הצריכה שלו עלתה. דווקא של הוודקה ירדה. אבל וויסקי ועראק – עלתה.
זאת אומרת, אתה לא יכול לכוון, מה שאני מתכוון, אתה לא יכול לכוון את הציבור רק מכוח מיסים. אתה צריך לתרגל אותם בצורה – – – מה אתה אומר?
לא, נתתי לך דוגמה.
שלא תבין לא נכון, אני לא נגד – –
– – להגביל או לחנך או לעשות את הדברים האלה שקשורים לדברים המזיקים. אני לא נגד. אני רק אומר שאתה לא יכול לעשות את זה רק באמצעות מיסים. מה שהם עושים פה, רק באמצעות – – – תראה, אתה לא יכול לבוא ולהגיד: זה תקציב חברתי, כשבסופו של דבר, התקציב החברתי הזה, אתה רואה לאן הוא הולך. אז איפה החברה? אתה פוגע גם באנשים העניים, אבל אתה פוגע גם בפריפריה. מס הגודש פוגע בפריפריה, כי אנשים באים לתל אביב לעבוד. למה הם באים לתל אביב? רק לבלות? הם באים גם לעבוד. אם אתה לא דואג למקורות תעסוקה בערים מסביב לתל אביב או בפריפריה, אתה לא יכול לבוא ולקחת מס גודש. אין לזה שום היגיון. תדאג לפרנסה, שלא יצטרכו להגיע לתל אביב, אז אין שום בעיה. איזה מין רעיון זה?
תראה, אנחנו בראשון, למשל, תפסנו את השור בקרניו, ומה שעשינו – דאגנו להגדיל את מקורות התעסוקה בראשון. למה עשינו את זה? כדי שלא ייסעו לתל אביב. שמנו את זה כיעד, ועשינו את זה.
שמנו כיעד, ובסופו של דבר אנחנו מצליחים.
החוק שהזכרת – הגיע השר.
למה צריך להילחם? למה? כי אתה לא מכניס להם כסף. הכול כסף.
הכול ביחד. אז בוא אני אגיד לך: תראה, אם היית בא בחוק – – –
תקשיב שנייה. אם בחוק ההסדרים היו מביאים רפורמה ברפואה – מקובל עליי, אין בעיה. לא הציגו שום רפורמה כזאת. אם היו מביאים רפורמה ברגולציה – גם מקובל עליי. אבל אין, אין את הדברים האלה. יש רק אשליה של רפורמות, כשבעצם אין רפורמות, וכל המטרה שלהם זה לעשות כסות לגביית המיסים. זה כל הרפורמות.
לגבי הסיבים האופטיים – – –
בסדר. אני לא אומר שאין כלום בחוק ההסדרים, אבל אני אומר לך דבר מאוד פשוט: גם הרפורמה שאתה עושה – בכל העולם עושים את זה. אנחנו לא יכולים להתרחק מהעולם. בכל העולם עושים את הסיבים האופטיים, אז גם אנחנו עושים. כשירד המחיר של הסלולרי, אתה זוכר? הוא ירד בכל העולם, לא רק בישראל. זאת אומרת, יש דברים שנעשים בכל העולם וגם אנחנו – זה משפיע גם עלינו.
מה?
עכשיו.
אבל ירד בכל העולם. בסופו של דבר, ירד בכל העולם, לא רק בישראל. זאת אומרת, אנחנו לא יכולים להתרחק מרפורמות עולמיות שמשפיעות עלינו.
אני בא ואומר: מספיק כבר לתת לאוצר לשלוט בכל דבר ועניין. אני, כשהייתי יושב-ראש קואליציה, לא נתתי לאוצר לעשות מה שהוא רוצה – והם יודעים את זה. למה? כי זה התפקיד של חברי הכנסת, להגן על האזרחים מהממשלה. מה לעשות, אתם מחפשים שהתקציב יהיה מסודר, שתוכלו לחלק כמה שיותר. אנחנו מחפשים שהתושבים לא ייפגעו. זה התפקיד שלנו, בניגוד לתפקיד שלכם. כל אחד עושה את התפקיד שלו. אין לי תלונות, בתנאי שחברי הכנסת יעשו את התפקיד. אבל מרגע שרוב חברי הכנסת הם נורבגים והם תלויים בכם, אז הם לא יכולים לעשות כלום. זה העניין.
אין להם שום ברירה. אתה מבין? אין להם ברירה. זה הכול, זה המצב.
לא רק זה – – –
לא. לא רק זה. למה לא? לא. זה שיתוף של כולם.
לא רק זה – שים לב מה קורה הפעם. הרי אין ראש ממשלה אחד – יש כמה ראשי ממשלות. גנץ בתחום – – –
לא, בתחום הביטחוני.
איווט בתחום של הכלכלה והאוצר. כל אחד – יש לו את הממלכה שלו, כי הוא מחזיק את הממשלה בביצים, מה שנקרא. תסלחו לי שאני אומר את זה.
למשל, ראית את גנץ – – –
הבנתי. בינתיים כשאחד קבע לכל המשרדים, לא ניזוקנו. תאמין לי, אבל עדיין – –
– – עדיין היו חברי כנסת שדאגו ליישר את מה שצריך, ואתה יודע את זה.
והיום אין את זה. אין את זה היום, לצערי הרב. מה אתה רוצה? אין את זה. וגם אנחנו לא הופענו בוועדות, כי זאת הייתה ההנחיה, וגם כן זה פגע במידה מסוימת.
בטח שהייתי מופתע. בטח. אתה יודע למה? כי אמרו לה – – –
אתה חוזר? בסדר, נו.
יש סדר. כולם יהיו. כמה שעות אתה?
כמה שעות אתה?
תראה, למשל שר הביטחון – – –
למשל, שר הביטחון – –
– – נלחם ועמד על הרגליים האחוריות בכל מה שקשור להשלמות פנסיה הלא-חוקיות של אנשי הקבע – בסדר. אבל למה הוא לא עשה את זה בנושא של החיילים, החיילים הסדירים? הוא לא עשה את זה – הוא עשה את זה לחיילי הקבע. אני אומר לך חד וחלק: אם הוא היה עומד על הרגליים האחוריות, הוא היה מעביר גם – – –
לא משנה, אבל זה בתקציב.
יפה. לא משנה, גם הוא עשה תרגיל פוליטי. אבל אם הוא היה עומד על הרגליים האחוריות גם בנושא של שכר החיילים, הוא היה מקבל את זה. אתה יודע את זה. כי אין לכם ברירה, אתם בנויים מכמה מפלגות. כל מפלגה מחזיקה את הממשלה – היא יכולה לפרוש ולפרק אותה. ובמצב הזה הוא יכול היה להשפיע בדיוק כמו שיושב-ראש המפלגה שלך גדעון סער נלחם על דברים מסוימים וקיבל אותם. ואותו הדבר איווט שנלחם. אני לא רואה אף אחד בממשלה – לא רק בכנסת, בממשלה – שיכול להילחם באיווט בנושא של מה שהוא רוצה.
תראה, רוב הרפורמות האלה שהכנסתם בחוק הסדרים עצום – בניגוד להחלטת בג"ץ, דרך אגב; כי בג"ץ בכל השנים אמר שלא צריך את חוק ההסדרים, שחוק ההסדרים הוא חוק בעייתי במובן הזה שהוא לא מאפשר לחברי הכנסת לדון כמו שצריך.
כן. ומה קרה?
מי?
ומה קרה, פינדרוס?
עוד פעם אתה מתחיל עם זה?
אתה לא היית – – –
לא. לא. רגע. רגע.
אתה לא היית – – –
אתה לא היית בהתחלה.
זה לא שלוש שנים.
תקשיב רגע. העברנו תקציב 2018 ב-2018, ומייד אחר כך העברנו 2019. זאת אומרת, אנחנו העברנו את תקציב 2019 ב-2018.
הוא לא היה אז חבר כנסת.
ואחר כך היו מערכות בחירות ולא עבר תקציב.
ב-2020 לא היה תקציב – נכון. אבל עשו התאמות תקציביות – – –
רגע. עשו התאמות תקציביות ונענו לדרישות משרדי הממשלה. משרדי הממשל ישבו, בדיוק כמו בתקציב, ואמרו להם: מה אנחנו צריכים תוספת ל-1 חלקי 12 – והעברנו את זה בוועדת הכספים האחרונה. לכן, לבוא ולהגיד – – –
אני מנסה להסביר לך שאני לא אומר שהכול היה חלק.
בדיון בוועדה, כשאתה לוקח חוק ולועס אותו טוב – אתה יודע, גם כשהבאת את זה, כמה דברים – – –
אתה לא יכול בחוק ההסדרים לעשות – – –
תקשיב רגע, אתה לא יכול לקבל סיוע בלי לעשות משהו. במצב הזה שהממשלה דורסת את האופוזיציה באופן מובהק, ולא מעניין אותה כלום; חוק ההסדרים הוא הכי עבה שהיה בשנים האחרונות, עם הרפורמות – אני אמרתי שאין רפורמות, אבל אתם קוראים לזה רפורמות, דמוי רפורמות – הכי גדולות שהיו במשק, ועם השפעה על האזרח הקטן. אני? הייתי הולך לבג"ץ על העניין הזה; כי החלטות בג"ץ – פסקי הדין שלו בעניין הזה – הן ברורות לגמרי. גם בזה הם לא היו יכולים להתחמק. והייתי עוצר את חוק ההסדרים – –
– – רגע, והייתי עוצר אותו. אבל הליכוד לא הגיש את הבג"ץ הזה. אני אומר לך, חד וחלק. השיטה הזאת שעשיתם הפעם הזאת – מצד אחד, דריסת האופוזיציה, ומצד שני, לעשות מה שאתם רוצים – היא בעייתית. היא בעייתית במישור הדמוקרטי – לא רק במישור אחר. ולכן העברתם באמת הרבה מאוד "רפורמות", במירכאות – כי זה לא רפורמות; זה כסות למיסים ולהטלת גזרות על הציבור, באופן כזה שאנשים יראו שבעצם זה לא תקציב אמיתי, זה לא תקציב חברתי ולא שום דבר. ולכן, בלי שאנחנו צריכים לזוז, אנחנו עולים במנדטים ואתם יורדים במנדטים, כי הציבור לא מטומטם. בסופו של דבר, הוא לא מטומטם. הוא רואה מה אתם עושים ומה אתם לא עושים.
לא, אני מראה לך דוגמה. למה לא? זו רפורמה לא רעה. כן, רפורמה לא רעה. אה, עכשיו אתם חלשים בסקרים; אז אתה נגד הסקרים, נכון?
עכשיו אני מגיע לנושא של מנסור – רגע, רגע. תן לי לסיים.
מי?
לא. אתם העליתם. אתם. אתה, שהתנגדת באופן מוחלט. ואני יודע שהתנגדת לשבת עם הרשימה המשותפת ועם אדם כמו מנסור עבאס.
הפעם אמרת: לא מעניין אותי כלום, העיקר להפיל את נתניהו. כל האג'נדות שלך, ובאופן אישי, כל האידיאולוגיה שלך – שמת אותה בצד, לצורך העניין הזה.
אבל עזוב, לא ניכנס לזה. זה לא מלחמה ביני ובינך.
אתם מנצלים – תקשיב רגע, אתם מנצלים – – –
לא, לא. רגע, רגע. תעצור, תעצור. עובדה שאף אחד לא מאמין לכם, ולנו הם כן מאמינים. אתם מנצלים, ניצלתם – – –
לא, אין זמן. יש לי זמן קבוע. אתה, יש לך זמן. אתה באת עכשיו – – –
אתה באת עכשיו עם כוחות מחודשים, אתה מבין?
הרי עכשיו אישרתם – למה לא? כי זה המצב. מה אתה רוצה, שלא נגיד את זה?
ההתנתקות? נו, אתה לא תומך בהתנתקות עכשיו? אתה תומך בה, לא? אתה לא רק תומך בה – אתה תומך בלא לעשות כלום נגד עזה בגלל שיהיו לך בעיות פוליטיות פה, בישראל. עזוב, נו. אתה שינית את כל האידיאולוגיה שלך, אבל לא משנה. לא יודע אם שינית, אבל שמת אותה ב-hold.
שמת אותה ב-hold, אבל זה המצב. זה המצב.
עכשיו תראה מה קרה. אני לא נכנס כרגע למנסור עבאס. אין לי זמן לדבר על זה. אבל אני אומר לך, חד וחלק: אתם צריכים את הגזרות האלה ועוד – – –
אתם בעצם עושים את הכול על מנת לעמוד בהסכם הקואליציוני עם מנסור עבאס. מה ההסכם אומר? לתת לו 53 מיליארד במשך חמש שנים, חלק – 10, חלק – – –
לא, אני אגיד לך מה – – –
אני אגיד לך למה כלום. אנחנו לא נגד לתת לערבים תקציב כדי ליישר שורות. גם לחרדים. אנחנו לא נגד חרדים – אתם נגד.
למה, החרדים – הכול פיקס?
פחות, הרבה פחות.
מי?
לא, אנחנו בלי מנסור עבאס. תן לי לענות לך. בלי מנסור עבאס נתנו תוכנית חומש של 15 מיליארד שקל. אבל אנחנו לא התנינו את זה לא בפוליטיקה ולא בשום דבר, כי מגיע להם. אתם, לעומת זאת – הוא עבד עליכם בעיניים. הוא בא ואמר לכם: אני קיבלתי מהליכוד א', ב', ג' – נתת לו פי שניים; רק תישאר אצלנו בממשלה ותתמוך בנו. העיקר להפיל את נתניהו. עכשיו, זה עבר את הגבול, מכיוון שאין בתקציב המדינה כסף לזה. אז מה אתם עושים?
רגע, תן לי לסיים. תן לי רגע לסיים. אמרתי שאני לא נכנס לוויכוח הפוליטי הזה כרגע, למרות שיש לי מה להגיד, כי אין לי זמן. אבל אני אומר לך: מה עשיתם? הגדלתם לעשות – גם נתתם לו תקציב ענק, שהוא לא צריך אותו. למה הוא לא צריך אותו? הינה, הוא כבר נתן 100 מיליון לחרדים. הוא אמר: אני נותן מהכסף שלי. הוא לא צריך. נתתם לו יותר מדי. הוא אומר: אני לוקח 100 מיליון ונותן את זה לחרדים. הוא אמר את זה ברדיו – שמעתי אותו. כל הכבוד לו, אבל הוא לא צריך את הכסף הזה – נתתם לו סתם, כדי להחזיק אותו יחד איתכם, כדי שהוא לא ילך נגדכם; על מנת שהליכוד לא יחזור לשלטון, ולא נתניהו. זה מה שמעניין אתכם. לא מעניין אתכם תקציב המדינה, לא הרפורמות, לא שום דבר. מה שמעניין אתכם זה השרידות השלטונית שלכם. בשביל זה תעשו מה שצריך. אתה מבין? וזה שהוא אומר: אני נותן – תגיד לי, כספים ייחודיים; עד היום, כסף שקיבלתי, ייחודי, לפני ארבע שנים, עד היום שקל לא הגיע ליעד שלו. למה? כי יש הוראה של היועץ המשפטי לממשלה שלא משנה מה, אסור לך להתערב. זאת אומרת, בוועדת הכספים זה עבר, ואנחנו לא יכולים להתערב בכלום. וגם לא התערבנו. לא יכולים. יש הוראה של היועץ לא להתערב.
ואצלכם? יש תקציב. כבר יודעים למי זה הולך. הוא אפילו מעביר חלק ממנו לחרדים. על מה אתה מדבר?
נכון, אבל אצלם אין בעיה.
אבל זה כל העניין, שלנו יש נוהל מסוים, ולהם נוהל אחר כנראה.
אתם עושים מה שאתם רוצים. כל הכבוד לכם.
עכשיו אני אומר: כל השיטה, השיטה הנוספת שלכם בתקציב, להגיד – העברנו 46 מיליון לזה, 34 לזה – – –
אני הייתי חולה.
אני הייתי בבית חולים. דרך אגב, אמרתי את זה בטלוויזיה, שאחת הטעויות שלנו היא שעשינו את מה שעשינו והלכנו לבחירות. אמרתי את זה. אבל אז הייתי חולה בבית חולים ולא יכולתי להשפיע.
לא, לא יכולתי להשפיע. אתה יודע ממי קיבלתי מידע על מה שקורה בפוליטיקה? מהאחים הערבים, מהרופאים הערבים שטיפלו בי בתל השומר. הם היו אומרים לי: ביטן, יש בחירות; ביטן, גדעון סער הקים מפלגה; ביטן, יועז הנדל הולך איתו. אתה מבין? הכול ידעתי מהם. לא יכולתי להשפיע, אז עזוב. אבל אני אומר לך: ברור שעשינו טעות, אבל אתם מגדילים לעשות, מה שנקרא, והכול בגלל צרכים פוליטיים בלבד.
וזה לא בסדר ולא צריך להיות ככה.
אני אסיים. רק דבר אחד קטן: כל מה שאתם אומרים בציבור, שאתם נתתם לזה, נתתם לזה – ברור. הרי יש חוק. החוק אומר שבכל משרד אתה צריך להגדיל את התקציב לפי הגידול באוכלוסייה. אז למשרד החינוך – עוד כמה מיליארדים; למשרד הבריאות עוד כמה. ברור שאת הכספים האלה הם צריכים לחלק – או להוסיף את זה להגדלת כוח אדם ושירות; נגיד במשרד הבריאות, אתה מקבל עוד כמה מיליארדים לפי החוק. האוצר חייב לתת את זה – יש גידול באוכלוסייה.
אז מה הם עושים, עכשיו? הם מוכרים לנו פה, בדיבורים – בוועדות, לשרים וזה – נתנו 46 לזה, ו-56 לזה. ודאי, כי התקציב עלה. אבל זה מחויב על פי חוק. לא עשיתם טובות לאף אחד.
לאף אחד לא עשיתם טובות.
למרות שהפריעו לי, אני – – –
לא, לא, אני מבין. הכוונה – בזמן. אמרתי את מה שאמרתי. נגמר לי הזמן. תכף אני מחליף אותך, בסדר?
5,650 מילים של דוד ביטן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.