בוקר טוב, אדוני היושב-ראש.
אמרו לי שמונה.
באמת? אדוני היושב-ראש, כנסת ריקה, אני רוצה להקדיש את הדקות הבאות – שבע או שמונה – לפרק בהיסטוריה.
יפה. בהינתן שאנחנו מלאים, אני רוצה להקדיש את הדקות הבאות לפרק בהיסטוריה, פרק בהיסטוריה של סמל שלטון, ראש האופוזיציה חבר הכנסת בנימין נתניהו. זה שיושב כאן, מימיני, בכיסא הריק הזה. ההיסטוריה תזכור את פרשיית תקציב המדינה, המסע הארוך והמדמם הזה, כקו פרשת המים שלך, בנימין נתניהו. ההיסטוריה תציין זאת כסמן לאובדן דרך ואובדן האמת במדינה, שמגשימה בעת הזו, בעת המודרנית, חזון הנביאים. זו שמנסה ומחויבת להקים חברת מופת, אור לגויים.
הפרק הזה בהיסטוריה מתחיל ביום 20 באפריל 2020. אחרי שנה וחצי של שיתוק פוליטי עתיר נזקים והרס לכלכלה ולחברה הישראלית, נחתם הסכם קואליציוני להקמת ממשלת אחדות לאומית; הסכם שאמור היה לאפשר למרב הכוחות הפוליטיים להתמודד עם האתגרים העצומים שעמדו, ועדיין עומדים, לפתחנו. אדוני היושב-ראש, במבוא להסכם ההיסטורי נכתב כי "הואיל ומדינת ישראל נקלעה למשבר היסטורי עקב התפשטות נגיף הקורונה, ועקב משבר חברתי, רפואי וכלכלי, שנובע ממנו, הגיעו" חברי הכנסת נתניהו וגנץ "לכדי החלטה כי טובתה של מדינת ישראל מחייבת הקמה לאלתר של ממשלת חירום ואחדות לאומית". זה המקום לפשפש בהיסטוריה, ולהזכיר שממשלות אחדות לאומית נולדות רק במצבי חירום לאומיים, כמו מלחמות ומשברים כלכליים. תשאלו – כן, כן – את יצחק שמיר, מנחם בגין, מנהיגים גדולים של התנועה הלאומית הליברלית, שחתמו על הסכם לממשלת האחדות. חתמו וקיימו, גם כשהיה להם קשה מנשוא.
בסעיף 4 של אותו הסכם היסטורי נקבע כי במשך 18 החודשים הראשונים לכהונתה של הממשלה, יעמוד בראשה בנימין נתניהו, וראש הממשלה החליפי גנץ ימונה לראש ממשלה ב-18 החודשים שאחריהם. ואם עושים את החשבון, זה המקום שההיסטוריה תזכיר לנו, שאם אתה, בנימין נתניהו, היית עומד בהסכם שחתמת עליו, הרי היית משמש כראש ממשלה ממש ברגע זה.
נכון, עד 18 בנובמבר. לאחר מכן היית משמש ראש ממשלה חליפי, וניגש בשולחן נקי ובידיים נקיות להילחם על חפותך בפני שופטי ירושלים, כפי שעשו אחרים בהיסטוריה שלנו.
באותו הסכם, בסעיף 30, נקבע, כי לא יאוחר מ-90 יום ממועד השבעת הממשלה, תבטיח הקואליציה העברה מסודרת של תקציב דו-שנתי למדינה, ובראשית 2021 יאושר כבר תקציב לשנת 2022. אכן, סעיף היסטורי.
בנימין נתניהו, למרות שחתמת על הסכם בכתב, למרות שהתחייבת, מה שמכונה קבל עם ועדה, מול תשעה מיליון אזרחים, למרות ששינית חוקי-יסוד כדי לתת ערבויות וביטחונות לקיומו של ההסכם, בחרת בעיניים פקוחות, בלב קר, בציניות אכזרית היסטורית, להפר את ההסכם. בלי למצמץ, בלי לטשטש. ההיסטוריה תספר שניתנה לך הזדמנות נוספת לעצור על פי תהום, לשוב למוטב. כינו זאת בתקשורת פשרת האוזר. אתה זוכר את זה, אדוני היושב-ראש. ב-24 באוגוסט 2020 קיבלת עוד 120 יום למלא את התחייבויותיך והבטחותיך ולהעביר תקציב למדינה, שמשוועת ליציבות וודאות פוליטית וכלכלית. אבל גם כאן, ההיסטוריה תספר שהעדפת להמר על טובתה של המדינה, לסכן את ביטחון המדינה ולהעדיף אינטרס אישי ציני צר על טובת כולנו. זה היה הימור היסטורי אחד רחוק מדי.
בנימין נתניהו, תחשוב לרגע מה ההיסטוריה הייתה כותבת אם כן היית מכבד את ההסכם שעליו חתמת. היא הייתה מספרת ששמרת את אמון הציבור בתבונתה של הפוליטיקה במצבי חירום ואסון; היא הייתה מספרת שאפשרת לממשלה לתפקד על כל זרועותיה, ומנעת מחירים אדירים של שיתוק כל כך ארוך בעידן שבו זמן חשוב מכסף. היא הייתה מקדישה פרק שלם לכך שהורדת, או שתרמת במו ידיך להורדת מפלס השנאה בחברה הישראלית. היית נחקק בזיכרון ההיסטורי כמי שבזמן חירום אמיתי ידע לשים רגל על המעצור ולהחזיר אותנו למסלול של לכידות חברתית, שהיא תנאי לחוסן לאומי.
ההיסטוריה הייתה כותבת גם שמנעת פיצול במפלגה שלך והשארת צלם של רציונליות בתנועה, שפעם התיימרה לייצג עמדות לאומיות וליברליות. היא הייתה מדגישה שאפשרת לצה"ל ולגופי הביטחון לפעול על פי תוכנית חומש, ולהיערך בצורה אופטימלית לאיומים קיומיים המתרגשים עלינו מסביב. אגב, כולי תקווה שלא רשמת במו ידיך בתקופה האפלה הזאת פרק מבוא בדוח ועדת חקירה עתידי אחרי מלחמה קשה, חלילה.
היית בונה, בנימין נתניהו, ביהודה ושומרון; היית מעביר את חוק האזרחות; היית ממקד כוחות במלחמה באלימות, בפשע המשתולל ברחובות שלנו. אבל ההיסטוריה תספר, בקדרות, שהעדפת אחרת. שהעדפת את עניינך האישי; שפיללת לחסינות; שקיווית לרוב שיאפשר חוק צרפתי; שהכרזת מלחמת שמד ביועץ המשפטי וניסית לבנות מאזן אימה מול הרשות השופטת; העדפת לאזוק מדינה שלמה לעניינך האישי, ובראש ובראשונה לאזוק את תקציב המדינה לגורלך.
בנימין נתניהו, לא הצלחת. הינה, היום עולה השמש על ישראל. ואחרי כל כך הרבה זמן סוף-סוף נעביר תקציב ונצעד בדרך הארוכה להחזיר את הנורמליות למדינתנו הצעירה. ניתן היום סוף-סוף ודאות למערכת הביטחון; נבנה בתים שלא נבנו; נפרוס תשתיות תקשורת שלא נפרסו; נאכלס גני ילדים שלא אוכלסו. נעשה כל מאמץ לכתוב את ההיסטוריה אחרת.
וכן, אדוני היושב-, חבריי חברי הכנסת, מי ייתן ותשקוט הארץ, לפחות לארבע שנים. תודה רבה.
733 מילים של צבי האוזר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.