הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2021 ו-2022), התשפ"ב–2021

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

רציתי לומר לך שלאור בקשתך אני אשתדל לתרום כמה דקות.

בסדר, נשתדל לתרום כמה דקות לאור ההערה של היושב-ראש.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, רבותיי השרים, אנחנו נמצאים בשיח מאוד מעניין בימים האחרונים: כל פעם שיש איזושהי ביקורת על התקציב, אדוני היושב-ראש, אנחנו באים ואומרים: תשמעו, אבל מס גודש, אין לחיילים, לא עשיתם ככה והתקציב לא חברתי. אומרים: אבל אנחנו מעבירים תקציב, אתם לא העברתם תקציב, אנחנו מעבירים תקציב. טוב, בסדר, מעבירים תקציב. זה מאוד מעניין, אם אני אגיד למישהו שאני – לא יודע – הלכתי וקניתי מכונת כביסה אבל היא לא מכבסת, היא לא יודעת לכבס, רק קניתי ושמתי בבית, אז מה הועלתי? אם מביאים תקציב ומאשרים תקציב שלא עונה על אותם יעדים שבשבילם בכלל יש ממשלה במדינה דמוקרטית: צרכים חברתיים, צרכים לאומיים, ביטחון, סביבה, קליטת עלייה – אם בתקציב הזה אתה לא מוצא את הדברים האלה, אז מה הטעם הגדול לצעוק: אנחנו מביאים תקציב? נו בסדר, הבאנו. אז הינה, יש ניירות אל השולחן, נחמד מאוד. תקציב נועד למשהו, אנחנו שכחנו את זה בשיח הזה. הבאנו תקציב, הבאנו תקציב – תסבירו את התקציב.

למה יש לי חשש שיש מה להסתיר, לא רק בתקציב? אני חייב לומר שהכי כואב לי העניין של חוק ההסדרים. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, היית גם יושב-ראש הקואליציה, גם יושב-ראש ועדת הכנסת, ואתה יודע שגם בממשלה שלנו, בשר מבשרנו, אמרנו בצורה חד-משמעית לראש הממשלה, לשרי האוצר, בלי כל קשר לחברים וחברי המפלגה שלנו וחברי הממשלה שלנו – אמרנו שחוק ההסדרים צריך להיות מינימלי. וכי למה? כאן אני רוצה לסביר דקה לציבור, כי אנחנו נכנסים כאן לאיזה שיח, כאילו – מדברים במושגים חצי פרלמנטריים, חצי משפטיים. יושב אזרח בבית ואומר: תפסיקו לבלבל לי את המוח – הוא בכלל לא יודע מה זה חוק ההסדרים – תעזבו אותי מזה. אז אני רוצה לומר במשפט אחד דבר פשוט: חוק ההסדרים נועד כדי שהתקציב יתגבש ויסתדר. אם יש נגיד גירעון בלתי צפוי, איזושהי הוצאה, אז מקפיאים איזו חקיקה מאוד יקרה או מעלים איזה מס באיזו רפורמה כדי לגבש את התקציב של אותה שנה.

אני מסתכל על חוק ההסדרים הנוכחי, ואני שואל את עצמי לגבי כל מיני רפורמות: מה הקשר שלהן בכלל למשהו תקציבי ?עזבו אותי מתקציב 2022-2021. בכלל, מה הקשר של רפורמת הכשרות לתקציב המדינה? בכלל, למה צריך לדחוף את הדברים האלה – אולי הם חשובים, אני אפילו לא יודע – לתוך חוק ההסדרים? למה? למה לא לתת לכנסת אפשרות לשבת ולדון בדברים האלה? רשות הרגולציה, מה זה רשות הרגולציה? זה מאבק בביורוקרטיה, ובמה שנקרא בלועזית red tape, או שרשות הרגולציה זה עוד יותר ביורוקרטיה ולהוסיף עוד תקנים ולהוסיף עוד מכשולים וחסמים בפני אנשי עסקים, בפני כל אלה שמנסים לעשות טוב במדינת ישראל. למה לא לתת לכנסת אפשרות לבדוק את זה? למה צריך להביא את כל הדברים האלה ולדחוף להצבעה אחת?

אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אתמול ראיינו אותי באיזו תוכנית רדיו ואמרו: תגיד, מר אדלשטיין, אתה מצד אחד איש דתי-לאומי, חובש כיפה, ומצד שני אתה אדם פתוח, בתוך עמך אתה יושב. האם אתה היית שוקל לתמוך ברפורמה בכשרות? הרי מביאים את זה גם אנשים מהמחנה שלך, הדתי-לאומי. אמרתי: אתם יודעים מה? השאלה שלכם היא רטורית. משום מה, חברת הכנסת ברק, הממשלה החליטה לא לתת לי אפשרות לבדוק את עצמי עם הנושא הזה, אם אני רוצה את הרפורמה או לא.

לא, כי היא כרוכה בעוד 1,000 דברים שלא קשורים לשום דבר, ולא קשורים לא לכשרות ולא לרבנות ולא לשום דבר. למה לא לתת לחברי כנסת אפשרות להתייחס עניינית לדברים האלה, כמו שאמרתי, לרגולציה, לכשרות ולעוד 1,001 דברים. למה לכרוך את זה בהצבעה אחת? למה לזלזל עד כדי כך בכנסת?

דרך אגב, כל מי שחושב שזה איזה שיח, בסדר, טוב, הוא יושב-ראש לשעבר אז הוא קיצר או הצליח לצמצם את חוק ההסדרים אז עכשיו כואב לו שזה הולך נגד הכיוון שלו. זה בוודאי נכון אבל זו לא כל האמת. האמת היא תמיד שכשעושים חקיקה חפוזה בכנסת זאת בכייה לדורות כי פספסו כל מיני דברים, לא שמו לב על כל מיני דברים, לא התייחסו לכל מיני דברים. בסוף, כפי שאומרים, מי ש"אוכל אותה" – הציבור. נכון, הציבור בסופו של דבר "אוכל אותה" כי פתאום מתגלות כל מיני לקונות וכל מיני שטויות ודברים שלא חשבו עליהם. אוי, איך לא חשבנו, בואו נתקן. בואו נתקן זה עוד חקיקה ועוד כמה חודשים, ובינתיים הדברים לא זזים ולא מיושמים, והכל הולך באמת לכיוון הכי לא נכון. רציתי לומר את המילה הזאת אבל נזכרתי שאני על דוכן הנואמים.

אני רוצה לומר לכם עוד משהו: כל הזמן מסבירים לנו עד כמה אנחנו אנשים פורעי חוק ולא שמים על המשפטנים ומזלזלים בייעוץ המשפטי, ועד כמה עכשיו יש שינוי, וממשלת השינוי מתנהגת אחרת. נכון, היא עומדת על שלה אבל תמיד מקשיבה וקשובה לייעוץ המשפטי.

אדוני היושב-ראש, לא היה כזה צפצוף ארוך על ייעוץ משפטי בכנסת מאז שאני זוכר את הכנסת. ישבה הלשכה המשפטית, וכמו שהיה בימים שלי ואני חייב לומר שגם בימים של קודמי בתפקיד, חבר הכנסת דאז ראובן ריבלין וגם קודמתו דליה איציק. ישבה הלשכה המשפטית, הכינו מסמך מסודר מה שייך לחוק ההסדרים, מה לא שייך, מה אפשר להכניס, מה אי-אפשר להכניס. לקחו את הנייר הזה, קרעו אותו לחתיכות, זרקו לפח ואמרו: אנחנו נחליט. טוב, יושב-ראש הכנסת ביקש להוציא איזו רפורמה – יאללה, נוציא, ניתן לו מתנה. כל השאר, מה מעניינת אותנו הלשכה המשפטית? מי הם בכלל? מה הם מבינים בכלל?

ואני רוצה, אם כבר נגעתי בנושא הזה של יושב-ראש הכנסת הוציא משהו, התלבטתי אם לעשות את זה או לא – הציבור לא תמיד אוהב את זה, המטבח הפוליטי עם הסירחון, עם הדברים, אבל מה לעשות, איך אומרים? אם אתה לא אוהב את הריח, אל תיכנס למטבח. אנחנו בפוליטיקה.

אז הינה, יש דבר שאנשים שומעים עליו המון בימים האחרונים – כספים קואליציוניים. וואו, כספים קואליציוניים. ואנחנו גם, אני חייב לומר, חשבון נפש – – –

לא, לא, לא. חשבון נפש, אנחנו נגררנו לשיח הזה. מה אנחנו צועקים כל הזמן, חברת הכנסת ברק? אצלנו היה חצי מיליארד ואצלכם שני מיליארד. מה זה משנה? יש פה דבר שאנחנו מפספסים, ולכן אמרתי שאני רוצה לחשוף את המטבח הפוליטי. הינה, יושב פה בראש הישיבה חבר הכנסת ביטן, שהיה כמו שהזכרתי גם יושב-ראש ועדת הכנסת, גם יושב-ראש הקואליציה – – –

הוא רק עושה את עצמו לא מקשיב, הוא מקשיב לכל מילה. בסוף תעשי לו מבחן, הוא זוכר את הכל. למה אני מזכיר את תפקידיו? דרך אגב, גם שר המשפטים, שיושב כאן, היה בעבר גם יושב-ראש סיעה באופוזיציה וגם יושב-ראש קואליציה אז הוא גם מכיר את הדברים האלה היטב.

מה זה כספים קואליציוניים? באים במשרד האוצר, בדיונים המקדימים, ומבינים שצריך לעזור לחברי כנסת. למי? ליושב-ראש הכנסת, ליושב-ראש ועדת הכנסת, ליושב-ראש הקואליציה, למרכז הקואליציה בוועדת הכספים, לחברי ועדת הכספים. איך אני אגיד את זה בעדינות? לעזור להם שיחליק להם בגרון חוק זה או אחר או עניין זה או אחר, ויש לכל אחד דברים שמאוד חשובים לו והוא מאוד דואג להם, לזה לעזור לפריפריה ולזה לעזור לרפואה, אז אומרים: בסדר, אנחנו מראש נדע שכך וכך כסף למטרות האלה אנחנו נעביר כדי שהח"כים יצביעו. בסדר? יפה, לא יפה, אמרתי שאני חושף פה מטבח פוליטי. אבל זאת המציאות, תמיד הייתה.

דרך אגב, בהרבה מאוד מקרים הכסף הזה הולך למטרות טובות, גם בממשלות הקודמות ויכול להיות שגם עכשיו. אבל אני אומר, אדוני היושב-ראש, שאנחנו מפספסים פה משהו. מה שקרה אז, זה באמת, כשהיו באים אליי כיושב-ראש הכנסת או אליך כיושב-ראש הקואליציה ואומרים: תשמע, אנחנו יודעים שיש פה כמה גזרות וכמה דברים, אבל לעומת זאת אתה מאוד דאגת לעזור לקריית שמונה, אז בוא ניתן לך סיכוי לעזור לקריית שמונה. ואנחנו באמת אמרנו: טוב, באמת התכוונו לתת לכם פייט אבל אם אני יכול לעזור לקריית שמונה או ליהודה ושומרון או לשכבות חלשות או לנכים או למשהו, אז בסדר, אני קצת אדרוך על עצמי ונסתדר עם זה.

למה עושים את זה עכשיו? תסבירו לי, אחרי שדיבר פה אלי כהן על 27 נורבגים, למה עושים את זה עכשיו? למה, ריבונו של עולם, צריך למישהו שאין לו שום השפעה, אין לו שום יכולת להתנגד, אין לו שום דרך לקום נגד הממשלה – – –

זה לא קשור. ברגע שהוא יבוא לאיזה נער אוצר בדרג ג' ויגיד לו: אני לא מתכוון לתמוך, למוחרת כמו שאמרנו פה הוא מוחלף, הוא עף מהכנסת ונגמר המשחק. מחזירים את השר, והשר ודאי מצביע בעד, יחד עם הממשלה. למה לקחת שני מיליארד שקל ומתוך זה חצי לחלק לאנשים? זה כמו שאתה יודע מה, למה לא לחלק את זה לנהגי אוטובוס? גם להם יש כל מיני סדרי עדיפויות בחיים, גם הם אולי רוצים לעזור לשכבות חלשות. אפשר לקחת מיליארד שקל וללכת לחלק להם.

אני אומר שזה ההבדל שלא שמים אליו לב כי לא רוצים להסביר לציבור את המטבח המלוכלך אבל זה בדיוק ההבדל – פיקוח פרלמנטרי זה כשחבר כנסת קם ואומר: לא, הדברים האלה לא נראים לי וצריך לשנות – – –

נכון, נכון. גם נכון, אפשר גם לוותר כי אפשר לשכנע את הממשלה ואת שר האוצר להפנות את זה לצרכים – – –

אבל אני אומר, חבר הכנסת דוד ביטן, אדוני היושב-ראש, שמבחינת כל העיקרון לא מבינים שסתם לקחו כסף וחילקו לאנשים חסרי כל השפעה וחסרי כל יכולת להתנגד למשהו בממשלה הזאת.

ואני אומר: אפשר, אפשר, אפשר היה לעשות את הדברים האלה אחרת. אפשר להביא תקציב שבאמת עונה על הצרכים, נותן מענה לכל מיני דברים חשובים, ולא מעבירים באישון לילה גם תקציב שלא עונה לצרכים של הציבור וגם חוק ההסדרים, שכפי שאמרתי, כולנו בכנסת הזאת, בכנסת הבאה ואולי גם בכנסת שלאחר מכן, אנחנו נתעסק עם תיקונים של כל מיני דברים שדחפו עכשיו ואין להם שום תועלת ושום קיום ועם המון חורים בגרביים של כל הרפורמות האלה, שאני חוזר ואומר, יכול להיות שחלק מן הרפורמות חשובות, אז בואו נעשה אותן בצורה מסודרת. מה בוער, פוחדים מפיקוח פרלמנטרי? אז בואו נעשה דיקטטורה. נפזר את הכנסת והממשלה תחליט לבד על מה היא רוצה לעשות רפורמה ועל מה היא לא רוצה לעשות רפורמה.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נשאלת כל הזמן השאלה אם התקציב יעבור או לא יעבור. הדיון הזה – אני דרך אגב שמעתי כמה וכמה דוברים שבאמת דיברו לגופו של עניין, נאומים מהותיים על כל מיני דברים בתקציב ובחוק ההסדרים. היה תענוג באמת לראות חברי כנסת שהתעמקו ועשו את עבודתם נאמנה, חברי אופוזיציה אני מתכוון.

אנחנו שוכחים קצת, אדוני היושב-ראש, שבהצבעות זה כבר לא על המהות, זו ספירת אצבעות. כנראה שלקואליציה יש יותר אצבעות. אז שואלים: התקציב יעבור? התקציב יעבור? אמרת שהתקציב רע. מה זה קשור תקציב רע או טוב? הוא יעבור כי יש יותר אצבעות. ומה אומרים שיקרה אחרי התקציב? יש כל מיני תיאוריות שאולי הממשלה עכשיו מאוד לחוצה והיא רק רוצה להעביר את התקציב. איך אומרים? אל תנענע את הספינה, העיקר שנעביר את התקציב, ואחר כך אולי נראה איזו שהיא פעילות.

אני חייב לומר שאני מצטער להרוס את המסיבה – אנחנו לא נראה שום פעילות מהממשלה הזאת גם אחרי שהתקציב יעבור מכיוון שגם לדברים הכי חשובים שכביכול הממשלה מתחייבת להם, אין באמת מענה תקציבי הולם, עיין ערך כל מיני נאומים יפים בגלזגו בנושא של הגנת הסביבה והגנה על כדור הארץ. מה אנחנו מוצאים פה? מיסים על כלים חד-פעמיים, במקום לעשות אותם דברים אבל בצורה חכמה. החיפזון מן השטן אומרים? להפך, תוזיל את הכלים מנייר שכרגע הם הכי יקרים ושלא מהווים סכנה להגנת הסביבה, לאיכות הסביבה – – –

כן, מתכלים, זה מה שאמרתי, ותשיג את אותן התוצאות. לא, הכול בדרך עקומה, הכול – – –

אפילו לדברים שהממשלה שמה לעצמה כביכול כיעדים – אין לי שום ציפייה שהם באמת יחתרו ליעדים האלה. ויש בינתיים דברים – אתם יודעים, חבריי חברי הכנסת, לפני כמה ימים עשיתי סיור – ואני ממליץ לכולם – סביב כל הנושא שמכונה "תוכנית פיאד". אדוני היושב-ראש, איך השכנים שלנו, הפלסטינים, בצורה מסודרת, מחושבת, מעוררת ממש הערכה איך הם פועלים, חונקים את ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. עד שאנחנו 10 שנים מתדיינים וצועקים ומאיימים וכמעט מפילים את הממשלה ואז מאשרים לבנות את עמיחי אחרי פינוי אלים של עמונה ואחרי כל מה שקרה שם – עד שבונים את עמיחי ועד ששמים את הבית הראשון, כבר מסביב יש פיתוח פלסטיני מכל הכיוונים, לוודא שגם אם בטעות נבנה את עמיחי, לא יהיה ליישוב הזה לאן להתפתח. וכאן אפשר להמשיך, אני יכול חצי שעה לדבר על זה – אבל זה דיון על התקציב – איך כל השטחים הפתוחים נתפסים באמת בצורה מסודרת, קודם פיתוח כבישים, אחר כך חשמל, אחר כך בנייה, ואיך בונים פתאום שני כפרים במרחק של קילומטרים האחד מהשני, ואיך פתאום אתה רואה על הרכס בתים זוחלים ומחברים בין הכפרים האלה כך שלא ייכנס שם לא יישוב ולא כביש ולא שום דבר, ויש אוזלת יש של הממשלה ושל המינהל ושל כולם.

מישהו מתכוון לטפל בזה? אתם חושבים שאחרי שיעבור התקציב יגידו מפלגות כמו ימינה או תקווה חדשה: בסדר, התקציב עבר, עכשיו סכנה לאומית ובהתאם לאידיאולוגיה שלנו נצא למאבק הזה. חברים, איך אומרים? תנשמו עמוק. לא בדיוק כדאי לעצור את הנשימה. לא יקרה שום דבר, לא עם הנושא הזה ולא עם 1,001 נושאים אחרים בתחום המדיני והביטחוני, שהיינו מקווים ומצפים, שהממשלה צריכה להתייחס אליהם ברצינות. הכול יהיה באותו מאזן אימה, העיקר לא להרגיז את הענף הזה ואת הענף הזה, והכול באיזו אקוויליבריסטיקה משל היינו בקרקס. הבעיה שבקרקס אנחנו צוחקים, כאן הצחוק על חשבוננו, על חשבון כל אחד ואחד מאיתנו. לא מאיתנו, חברי הכנסת, לא מאיתנו באופוזיציה אלא על חשבון כל אזרח וכל אזרחית במדינת ישראל.

חבל מאוד שהצחוק המר הזה, אנחנו צריכים לצחוק כשאנחנו מדברים על תקציב המדינה. חבל מאוד, ואני מסיים במה שפתחתי, שאם כבר מדברים שסוף-סוף מביאים תקציב, ואם כבר מדברים על המצב, אני בטוח שעכשיו שר האוצר לשעבר יתייחס לזה, למצב שבקופה ברוך השם יש כסף, אז במקום לעשות את הדברים הנכונים, במקום לעשות את הדברים הטובים, מביאים תקציב לשם הבאת התקציב. מביאים חוק הסדרים מנופח, שאף אחד לא יודע מה טוב בו, מה רע בו, כי אף אחד לא דן ברצינות. בכל המצב הזה, כנראה שההצבעה תהיה הצבעה אוטומטית – ירימו יד, יורידו יד, ובסופו של דבר נתעורר מתי שזה יהיה, יום חמישי או יום שישי או יום ראשון – נתעורר לבוקר שיש בו תקציב אבל אין בו שום בשורה. תודה רבה.