קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אני פשוט חשבתי שמי שהאריך בסדרי דיון זה היה הקואליציה ואז לא הבנתי למה האופוזיציה – – –
לא מתאים לאישיות שלו, אתה אומר.
קודם כול, יש לי דברים להגיד, אבל אני גם אשמח לשוחח איתך.
קודם כול, אני שמחה, יש פה צלם, אני רוצה תמונה עם דוד. משם, אם אפשר. אפשר צלם? אני ממש אשמח אם – הוא לא מקשיב לי.
אני רוצה תמונה איתו אם אפשר, שיהיה לי ברפרטואר.
איזה עיתון? "ידיעות". זה הכי טוב אז תתייפייף, דוד, שב ישר.
תעשה תמונה ייצוגית. תודה. כל הכבוד.
טוב. קודם כול, לפני שאני איכנס לעניין, כי יש לנו זמן – הבאת מספיק סוכריות? ראיתי שסילמן קוראת עליך תיגר.
בלי החטיפים. כי ראיתי אתמול שסילמן הלכה לחנות סוכריות, בר כזה של סוכריות, וקנתה מלא סוכריות כדי שלא יעברו אליך וייקחו ואז תסיח את דעתם.
הרי אנחנו מכירים את הסחות הדעת שלך.
שקיות יומולדת. זה מצומצם. אצלנו זה לא מצומצם.
זה כפי יכולתך. אצלנו זה אכול כפי יכולתך. אצלם, הם מוגבלים בשקית. טוב, השאלה אם היא גם שמה להם משחקי חשיבה בתוך שקית היומולדת, הפתעה שייקחו, מושמושים כאלה, בוגרי תקציב 2022-2023?
אז תוריד את זה. לא נעים לי לקחת להם את הזמן. אז תשלח את הבן אדם ואם הבן אדם הבא יבוא אני גם אקצר.
בסוף אני במשחק קבוצתי. עם חלק מהקבוצה שלנו אני מוכנה להיות חברה.
טוב, קצת על התקציב, בסדר? אני אדבר קצת על התקציב, ואחרי זה אני אעשה לך גם סיקור מנהלים שעשיתי כדי שזה יהיה מתוקצר. התקציב שהממשלה מגישה הוא תקציב קצת משונה כי היינו חושבים שאם הם כבר הגיעו למצב שבו הם מספרים, ומאמינים לסיפורים של עצמם, ומשקרים כל הזמן הזה על כך ששלוש וחצי שנים לא היה תקציב, אז ראיתי היום בבוקר – אני לא יודעת מי עקב – בתוכניות הבוקר, הכותרות של ערוץ 12, N12: אחרי 3.5 שנים – תקציב. 13 טיפה הקטינו את זה, אמרו: אחרי שלוש שנים תקציב, כשהאמת – – –
אתה ואני יודעים, תקציב 2019 היה – במרץ 2018 העברנו את תקציב שנת 2019. התקציב היחיד במדינת ישראל שבעצם לא עבר היה תקציב שנת 2020. ב-2020 לא עבר תקציב. ובעצם את תקציב 2021 אנחנו מעבירים עכשיו ואת תקציב 2022. זאת אומרת שאם ניקח על הצד המחמיר, אז 2021, חצי ממנו לא עבר. אבל 2020 לא היה תקציב כביכול – לא כביכול, לא היה תקציב מדינה – ו-2021 יש עכשיו, אז חצי ממנו לא עבר.
אבל, למה זה קשה לי? כי הרי יש מספיק עיתונאים פרלמנטריים, כלכליים, לכל משרד ומשרד ממשרדי הממשלה יש כתב לעניין שלו, הרי הם יודעים שרק משנת 2020 לא עבר תקציב. הם יודעים את המידע הזה.
עוד מעט אני אגיד לך גם על ההתאמות. הם יודעים, דוד, את האמת. זה לא שיושבים בחדשות, בחברת החדשות של ערוץ 12 ושל 13, ואומרים: וואי, שלוש וחצי שנים לא עבר תקציב. כל הכתבים שלהם, כמו שאמרתי – הם גם כתבי חדשות, אבל גם כתבים כלכליים, וגם כתבי רווחה במשרד הרווחה, כתבי חינוך במשרד החינוך – הם יודעים בדיוק מתי לא היה תקציב. כולם יודעים שלשנת 2019 היה תקציב ולשנת 2020 לא היה תקציב וחצי 2021. זה שנה וחצי.
אבל, על זה הם גם יודעים שבגלל ששנת 2020 הייתה שנת קורונה, ואנחנו ישבנו בוועדת כספים לילות – דרך אגב, רבים יותר ממה שהם ישבו עכשיו לאישור התקציב הנוכחי, הדו-שנתי. אנחנו ישבנו בוועדת כספים הרבה יותר לילות, ישבנו כאן במליאה הרבה הרבה הרבה יותר לילות מאשר הלילה הנוכחי שאנחנו נעבור, כדי לאשר את קופסאות הקורונה. קופסאות הקורונה היו בשביל לאשר כביכול – לא כביכול, לאשר – את תקציב 2020 בלי לקרוא לזה תקציב. הרי אם היה תקציב מדינה בשנת 2020 – תקציב זה משהו שמביא איתו גם גזרות, תקציב זה גם משהו שמביא אתו רפורמות שמקשות על חלק מהענפים. מה אנחנו עשינו בשנת 2020?
הינה הצלם, תעשה לנו טובה, תמונה משם אנחנו רוצים, של שנינו – מה אנחנו אומרים בעצם? שבשנת 2020, כדי שמדינת ישראל, ממשלת ישראל המצוינת שהייתה אז, תוכל לחלק כספים, לתת כספים, לתת חל"תים לשכירים, לתת מענקים לעצמאים, לתת לכל משק בית גם מענקים אישיים, בשביל זה היה צריך לחלק כספים. לחלק כספים זה משהו שאגף התקציבים, בטח לא תקציב מדינה, יודע בכלל לספוג או להרגיש.
ולכן, שנת 2020 הייתה שנת קופסאות התקציב. קופסאות התקציב. לכל דבר הוקצה כסף. לחינוך הוקצה כסף, לרווחה הוקצה כסף, לבריאות הוקצה הרבה מאוד כסף, לעצמאים היה מלא כסף בתקופה ההיא לחלק, לשכירים נתנו חל"תים. נתנו הרבה מאוד כסף ופשוט לא קראו לזה "תקציב מדינה", קראו לזה "קופסאות קורונה". וזה שנת 2020. אז הכותרות שאומרות ששלוש וחצי שנים לא היה תקציב, או שלוש שנים לא היה תקציב, הן שקר מוחלט. שנה וחצי לא היה תקציב, ובשנה הזו, שלא היה בה תקציב, שזה שנת 2020 וחצי 2021, חולקו קופסאות קורונה על ידי ממשלת ישראל והמשרדים השונים, שכולם קיבלו את הכסף וחילקו אותו.
ולכן, כל יום, כל יום אנחנו חושבים שאמצעי התקשורת ישברו עוד שיא ועוד שיא, וכל יום אנחנו נדהמים לראות שכמו שהממשלה הזו שוברת כל יום שיא חדש, כמו שהכנסת הזו ויושב-ראש הכנסת הזו שוברים כל יום שיא חדש. אנחנו כנראה לא נעצור עד שהמדינה הזו לא תחוסל, וכל חלקה טובה פה, וכל ערך, וכל מנגנון, וכל דרך שבה נהגנו שנים רבות לפי חוקי מדינת ישראל, לא תירמס, הם לא ירגישו טוב. ואני מקווה מאוד שדברי הימים של היסטוריית מדינת ישראל יתנו פרקים, אם לא ספרים שלמים, על מה שקרה בארבעה החודשים האחרונים ואיך כל דבר נרמס כאן.
הסיפור הוא נוסף. התקציב הזה שעבר עבר בלי האופוזיציה. בוועדות הכנסת ישבו חברי כנסת ודנו בינם לבין עצמם והצביעו פה אחד. לא היו מתנגדים באף ועדה בכנסת כי פשוט לא נתנו לנו את זכות ההצבעה בוועדות הכנסת. זאת אומרת שהתקציב היום, בעצם זו פעם ראשונה –surprise, surprise, דוד – יש לנו היום פעם ראשונה הזדמנות, לחברי הכנסת של האופוזיציה, להצביע נגד התקציב או בעד התקציב, כל אחד מה שהוא חושב. אבל עד עכשיו לחברי האופוזיציה, בכל דיוני התקציב בכל ועדות הכנסת, לא נתנו לנו את הזכות להצביע, שזה בפני עצמו חמור מאוד.
גם על זה יהיו פרקים שלמים בדברי הימים של התקופה הזו, של ארבעה חודשים שבהם כל יסודות הדמוקרטיה נרמסו. אז גם לזכות של האופוזיציה, זכותה הבסיסית – מה זה חברי אופוזיציה? אנחנו נבחרנו על ידי העם, העם הלך לקלפי, בחר את נציגיו שישבו בוועדות וייצגו אותו, ויצביעו בעד או נגד. אבל העמדות שלו, של מי שבחר אותנו. מה עשתה הקואליציה? אמרה: לא מעניין אותנו מה העם בחר, לא מעניין אותנו שאתם מייצגים בוועדות את הציבור שבחר אתכם, אנחנו לא נותנים לכם להצביע.
זה מאוד מאוד חשוב להבין את הבדיחה המבודחת שהעיתונאים חוזרים עליה, כאילו זה בסדר – זה לא בסדר – שיש סעיף בתקנון שאומר שהיה וסיעה לא מגישה את חברי הכנסת הקבועים שלה בוועדה תוך 60 יום מיום הקמת הממשלה, מאותו יום בעצם לא תהיה זכות הצבעה לאותן סיעות. אממה, אתה יודע ואני יודעת – יש לנו פה קילומטרז' ארוך שנים בכנסת – אנחנו יודעים שכשהסעיף הזה בתקנון נכתב לא התכוונו לאירוע הזה. אתה יודע שאף אחד לא התכוון שיהיה בתקנון הכנסת סעיף שיש בו איזשהו פתח לשלול מכל חברי האופוזיציה לא להצביע בדיוני הוועדות, בטח לא על תקציב המדינה.
הסעיף הזה אמר: כדי לפתור בעיות פנימיות בתוך סיעות, סיעה בתוך סיעה, בתוך עצמם, כדי לשים קץ לוויכוחים הפנימיים שלהם מי יהיה חבר איפה, אנחנו ניתן להם בעצם את הדדליין שבו הם יצטרכו לסיים את המאבקים הפנימיים שלהם. ניתן להם את הדדליין של התאריך והם יצטרכו לתת בסוף בדדליין הזה גם שמות של חברי כנסת קבועים, ונסיים את המלחמות הפנימיות שלהם בתוך הסיעות ונסייע בעצם למנגנון הפנים-סיעתי. אף אחד לא התכוון שהמנגנון הזה יהפוך להיות שלילת כל זכות ההצבעה של כל חברי האופוזיציה לתמיד, בטח לא בדיוני תקציב כל כך משמעותיים. זו בדיחה מבודחת. אני עצובה שהכנסת, שיושב-ראש הכנסת, שהייעוץ המשפטי של הכנסת, נתן יד להשתמש בסעיף הדרקוני הזה, שמשהו גרם לכך שכל התקציב הזה עבר בתוך הוועדות בלי הצבעת אופוזיציה. כל הסעיפים עברו פה אחד, ללא מתנגדים. כך לא עובר תקציב מדינה. תקציב מדינה לא עובר בתוך ועדות הכנסת פה אחד ללא מתנגדים. זה אות קין על הממשלה הזו ועל הקואליציה הזו שכך היא העבירה תקציב.
אני רוצה להגיד עוד משהו. להוסיף חטא על פשע, מה היה הטיעון – דוד, חשוב לי שתקשיב – של הייעוץ המשפטי כשהם אמרו: אנחנו עומדים מאחורי זה – אומנם בצורה מגומגמת – אנחנו עומדים מאחורי הסעיף הזה? לא, חייבים שיהיו בפנים חברים קבועים. כולנו יודעים, דוד, שבכנסת, גם אם כתובים חברים קבועים, הנוהג – את זה התקשורת לא מבינה – אם השם שלך, דוד, כתוב כחבר ועדת כספים לצורך העניין ולא הגעת ואני נמצאת, אני מצביעה במקומך, גם בלי לבקש את אישורך, בלי לשאול את דעתך. יכול להיות שדעתך תהיה הפוכה משלי ואתה חבר הקבוע – תקשיב לי רגע – אתה החבר הקבוע בוועדת כספים אבל לא הגעת לדיון, ודעתך הפוכה מהדעה שלי, ואני יושבת שם ואני מצביעה הפוך ממך, הפוך ממך – – –
אני לא צריכה לבקש ממך אישור, אני לא צריכה להודיע לאף אחד שאני מחליפה אותך, אני מצביעה במקומך. ולכן אין לזה משמעות באמת, לשמות הקבועים, כי הרי אם לא היו מונעים מאיתנו מלהצביע, כל אחד ואחד מאיתנו שישב בוועדה פשוט היה מצביע. הרי מלכתחילה היינו מתחלקים בצורה כזו שזה חצי יהיה קבוע, שאם אותי מעניין יותר – כמו שבאמת עניין אותי בוועדת הפנים – רישוי עסקים, אז אני יושבת בכל הדיונים של רישוי עסקים ואני גם מצביעה עליהם. אני לא רק יושבת, כי זה חשוב לי, כי אני יושבת-ראש השדולה לעסקים קטנים ובינוניים וחשוב לי שההצבעה הזו תעבור. אז הייתי יושבת שם וזה היה מסתדר מעצמו.
אבל לא. הם שללו ממני את הזכות להצביע, אבל למי הם כן נתנו את הזכות להצביע? הם נתנו את הזכות להצביע לחברי הכנסת הנורבגים. חברי הכנסת הנורבגים הרי הם סוג של תינוק משובט של אותו שר שהתפטר בשבילו. אם התינוק המשובט הזה, ש-21 חברי כנסת מממשלה של 28 שרים – אז יש לכל חבר כנסת שנכנס נורבגי מתוך ה-21 יש שר שהתפטר בשבילו. אבל הוא לא יכול להצביע. זה שיא שיא שיא האבסורד של הפרדת רשויות. השר שהתפטר בשביל להכניס את הנורבגי שם את הנורבגי במקומו, הנורבגי יושב בוועדה שדנה ברפורמה של אותו שר. הוא יכול להצביע נגד אותו שר שבגללו הוא התפטר? הרי אם הוא מצביע נגד בתוך הוועדות, השר חוזר בו מהתפטרותו וחוזר להצביע במקומו.
זאת אומרת שהנורבגי איננו חבר כנסת אמיתי שיש לו מאזן אימה שהוא יכול להגיד לממשלה: חבר'ה, אם אתם לא עושים את מה שאני מבקש בדיון הזה ומשנים את הסעיף כמו שאני רוצה, אני מצביע נגד. הוא לא יכול להגיד משפט כזה כי הוא לא יכול להצביע נגד, כי אם הוא מצביע נגד, אותו שר שבגללו הוא יצא חוזר בו מהתפטרותו, חוזר להצביע ואותו חבר כנסת נורבגי חוזר לאזרחות הביתה, לשכונה שבה הוא גר.
ולכן, הייעוץ המשפטי של הכנסת חשב שיותר דמוקרטי – שימו לב לזה – יותר דמוקרטי לתת לחבר כנסת נורבגי, שאין לו שום מאזן אימה והוא חייב להצביע כמו שהממשלה שהכניסה אותו דורשת ממנו, ועוד לשלול מהאופוזיציה את זכות ההצבעה. זאת אומרת, יושבים חברי כנסת בוועדות הכנסת, מצביעים כמו שהממשלה דרשה מהם כי הם מחויבים, כי הם חברי כנסת מכוח התפטרותם, ובו בזמן גם שוללים מהאופוזיציה להצביע והכל עובר פה אחד על יד בעצם חברי ממשלה. בואו נקרא לילד בשמו – הנורבגים הם כמו חברי ממשלה שיושבים בתוך הוועדה. חברי ממשלה מצביעים בעד ההצעה של עצמם בתוך הוועדות, כשחברי האופוזיציה מנותקים ואסור להם להצביע בכלל. וכך עבר תקציב המדינה לשנת 2021.
ושוב אני אומרת: לא משנה מה תגידו, מבחינתי זה היה צריך לפתוח את כל מהדורות החדשות חודש שלם, כל יום, כל הזמן – איך ממשלה מעבירה תקציב מדינה בלי כנסת, בלי אופוזיציה ובלי חברי כנסת אמיתיים. הממשלה שיושבת בפועל בתוך הוועדות ומעבירה את התקציב. וזו ההידרדרות הכי משמעותית של הדמוקרטיה הישראלית.
בנוסף, נוספו לתוך הסיפור הזה הכספים הקואליציוניים. הכספים הקואליציוניים ששמענו שנים ארוכות שזה כספים מושחתים, ואין על זה בקרה, ולא יודעים לאן הם הולכים, ואיך הם הולכים. והפלא ופלא, אותם אנשים שהכניסו את הנורבגים, שהם ממשלה של 28 שרים כשהם שאמרו שיהיו רק 18, 28 שרים, הוסיפו על זה עוד 21 חברי כנסת נורבגים. חברי הכנסת הנורבגים, כמו שאני אומרת, יש להם שלושה עוזרים, רכב, משרד, ציוד משרדי, זה עשרות, אם לא מאות, מיליונים שנוספו לתקציב המדינה על הנורבגים האלה.
בנוסף לכל זה הם שברו את השיא של חלוקת הכספים הקואליציוניים. הם בכו על פחות ממיליארד שקלים שיחולקו ככספים קואליציוניים בפעם האחרונה שאנחנו היינו בממשלה. הם הוסיפו חצי מיליארד שקל ומחלקים כספים קואליציוניים מעל 1.4 מיליארד שקלים. אבל הם למטרות טובות; אנחנו – כאילו שאותם כספים שהיו הולכים דרכנו לעמותות סיוע, ולילדים עם מוגבלויות, ולכפרי נוער, ולכפרי סטודנטים – זה, כשאנחנו העברנו, זה מלוכלך. כשהם מעבירים זה נקי. זה אותם כספים רק פי 1.5. אנחנו פחות ממיליארד שקלים, הם כמעט מיליארד וחצי. חצי מיליארד שקלים לכספים שהם לא תקציב המדינה אלה ניתנו, כמו שאומרים, לקופה הקטנה של כל ח"כ וח"כ.
מה קרה לעסקים הקטנים? כיושבת-ראש השדולה לעסקים קטנים ובינוניים, בואו נקרא לילד בשמו, הממשלה הזו שכחה אותם. ולמה זה מוזר לי? יש חבר כנסת, סגן שר, שהתהדר בזה שהוא שולמן ונכנס על הטיקט הזה לכנסת.
עוד שנייה אני אגיד את זה כי אתה פשוט תעשה גוגל ותראה מי גרם לכך שעל חודו של קול נפל הביטחון הסוציאלי לעצמאים ודמי האבטלה לעצמאים. חודו של קול אחד. 55 מול 54. על חודו של קול של נציג השולמנים כאן, אביר קארה, סגן שר.
זו ממשלה שבקווי היסוד שלה, בקווי היסוד שלה כתבה: אנחנו נדאג לעצמאים, אנחנו נדאג לעסקים הקטנים. הרי זה מפלגות לא דמוקרטיות, כל מי שמרכיב אותן – הן לא דמוקרטיות כמעט ולכן אין להן סניפים, אין להן סניפים. הם לא יכולים להסתובב בארץ ולבוא כמונו, פטין, לסניף. בכל עיר יש לנו סניף, אנחנו עושים כינוסים, אנחנו משלמים שכירות על הסניף, אנחנו עושים כנסים ופוגשים את הציבור שלנו. אין להם.
אז מה הם עשו? הם אמרו: איך אנחנו נבנה סניפים? ניקח עצמאים, העצמאים יביאו לעסקים שלהם את החבר'ה שלהם וזה יהיה הסניף שלנו, זה יהיה השטח שלנו. השטח שלנו יהיה עצמאים. וכך הם ניסו להביא את ההצבעות אליהם, על ידי השטח העצמאי. ולכן הם הכניסו את זה לקווי היסוד של הממשלה שלהם.
אממה, זה לא עוזר קווי יסוד. בהצבעה היחידה שהיה אפשר לראות אם הם דואגים לעצמאים, שזה דמי אבטלה וביטחון סוציאלי, הם הצביעו נגד – סליחה, זו לא הצבעה היחידה. הרבה לפני כן. הרי כשאנחנו היינו בממשלה – ושוב, לי קל להגיד את זה, מדוע? כי אני גם יושבת-ראש השדולה לעסקים קטנים ובינוניים ובכנסת הקודמת אני גם הייתי יושבת-ראש ועדת המשנה של ועדת הכלכלה לעסקים קטנים ובינוניים, חברה בוועדת הכספים, חברה בוועדת הכלכלה וכמעט שנה שלמה של הקורונה התעסקתי רק בזה. רק בזה. קל לי לומר כי את העיסוק שלי והקשר שנוצר לי עם שר האוצר דאז, ישראל כץ, עשינו סביב העסקים הקטנים. זה מה שעשינו. חצי גרתי שם וכל הזמן נלחמתי.
הינה, אמרתי "ישראל כץ" – נכנס ישראל כץ, ראיתם? רק אמרתי. תסתכל, יש יותר מזה? רק אמרתי "ישראל כץ" נכנס ישראל כץ. אז ישבנו וההתעסקות הייתה איך נותנים מענקים לעסקים, איך נותנים את המענקים. ושר האוצר, שהיו לו ניסיון גדול אז, אתם זוכרים – כל המריבות מול פקידי האוצר, ושאול מרידור וזה. על מה היו המריבות של שר האוצר ישראל כץ? בדיוק על הקטע של חלוקה.
הרי הפקידות אז הייתה פקידות שלא יודעת לתת כסף. הם לא יודעים. מה שיש להם זה איך גובים עוד מיסים ולוקחים עוד כסף, ומשיתים עוד אגרה ועוד אגרה. הוא בא ואמר: חבר'ה, אנחנו לא יכולים לתת רק חל"ת. השכירים יהיו מוגנים. אנחנו צריכים לתת ביטחון סוציאלי גם לעסקים. וזה העיסוק, שהם ישבו במשרד האוצר ועשו עוד ועוד מענקים; גם מענקים אישיים ניתנו לכל בעל עסק – מענקים דו-חודשיים של עד 15,000 שקל לכל בעל עסק ברמה האישית, כמו חל"ת, כמו דמי אבטלה. נתנו גם פיצוי עצום של עשרות ומאות אלפי שקלים לעסקים; פיצוי על ההוצאות הקבועות שלהם, כשבעצם העסקים היו סגורים, הם לא הכניסו כסף, ועדיין היו להם הוצאות קבועות של שכירות, של חשמל, של מים. על זה נתנו כספים. וזה הממשלה שלנו.
ובאה הממשלה הזו ולא נותנת כלום. שוב אני אומרת, ממשלה שזה בקווי היסוד שלה הדאגה לעצמאים ועסקים קטנים, והיא לא נותנת כלום. כלום. אומרת: אין. מדיניות חלוקה – אין. לא מעניין אותנו. יש ענף התיירות, ענף התעופה, כל האטרקציות לילדים הלא-מחוסנים; כל הדברים האלה שעדיין נמצאים חצי סגורים או סגורים לגמרי – עדיין אנחנו לא פורצים את זה. אנחנו לא נותנים להם כלום.
ואני לא מצליחה להבין, שוב ושוב, אם זה היה קורה במשמרת שלנו, כשהיה כתוב משהו ספציפי, שורה ספציפית, בהסכם הקואליציוני, והיינו פועלים לא ליד – 10% ימינה, כמו ראש הממשלה נוטה לומר – לא, 180 מעלות; לא נותנים להם כלום, כלום, לעסקים, כלום. אז מה היה קורה לנו אם זה היה בממשלה שלנו? אז במשמרת שלנו חילקנו – תקן אותי, שר האוצר לשעבר – מעל 208 מיליארד שקלים. אני צודקת? הוא לא – 208 מיליארד שקלים לעסקים. ועשינו את זה בזכות הניסיון הגדול שהיה לנו, של שר האוצר דאז ישראל כץ, ראש הממשלה, ושלנו, שבאמת היינו אבירי העצמאים, שעבדנו פה, כמוני; אמרתי לכם, גם כיו"ר השדולה, גם כיו"ר ועדת המשנה וגם כחברה בוועדת הכספים.
חברי הממשלה הנוכחית אמרו שהם לא יפגעו בשכבות החלשות. זה היה הסלוגן שלהם. אבל בפועל אנחנו רואים איך המחירים עולים ועולים ועולים ועולים. מחירי החשמל עולים, מחירי הדלקים עולים, החד-פעמי, מס הגודש ייכנס מתישהו, השתייה המתוקה. מה חשבתם? זה מזכיר לי את הסיפור של רע"ם, עם הכספים שעוברים לעזה. האם רע"ם יגידו: אנחנו מעבירים כסף לנשק בעזה, לטרור בעזה? לא. הם תמיד יגיד: אנחנו מעבירים למען האלמנות והיתומים. זו הכותרת: אלמנות ויתומים. זה תמיד מוכר; אנחנו לא יודעים לאן זה מגיע בסוף – אם זה יגיע באמת לנשק וטרור. אותו דבר.
אז אותו דבר פקידי האוצר. מה הם יגידו? הם יגידו: אנחנו רוצים להעלות מיסים לציבור? לא. הם אומרים: נעטוף את זה בבריאות, באיכות סביבה, בכל מיני דברים. יושבים אנשי רשות המיסים – יסלח לי ערן יעקב, ראש רשות המיסים; ברור לי איך הישיבה התקיימה. אנחנו צריכים להכניס עוד כסף מהקופה הציבורית – מה עושים כדי שאחרי זה שר האוצר לא יבוא אלינו ויגיד לנו: חבר'ה, אתם גומרים להיות עם הציבור? בואו נעטוף את זה במילים אחרות.
אז המילים האחרות זה בריאות, וזה איכות סביבה, וחייבים להציל את ילדי ישראל ואזרחי ישראל משתייה ממותקת. אז נשים עוד כסף שייכנס לקופה הציבורית. וחייבים להציל מהפלסטיקים דווקא עכשיו – אז עוד כסף. אבל זו מכבסת מילים להעלאת אגרות ומיסים וכספים, כשבפועל אין כסף באמת, לא לשכבות החלשות, לא לחיילי החובה, לא למה שבאמת היה צריך לתת לו את הכסף האמיתי.
מחירי הדיור ממשיכים לזנק. בשנה האחרונה חלה – אם בממוצע כל שנה עולה ב-3.5%-3%, אנחנו מבינים, לפי הציפיות, לפי התרחישים, שזה יעלה ב-9% ו-10% רק בשנה הקרובה. ולהגיד: אנחנו הופכים את Airbnb לדירות, ואת המשרדים, ואת המניקוריסטית, ונשחרר דירות. כל בר דעת מבין שזה לעג לרש. אני לא מבינה איפה כל העיתונים הכלכליים. אז תוסיפו עוד כמה אלפי יחידות דיור. זה יפתור את העלאת מחירי הדיור? זה יפתור? ה-Airbnb – – –
טרחנו? טרחנו? זה נבלם. עכשיו זה עולה. זה נבלם מאוד. אני הרגע אמרתי: זה נבלם. זה עלה בממוצע ב-3%, והשנה זה יעלה ב-10%. אז זו התוכנית? להפוך את Airbnb – כמה דירות שישחרר ה-Airbnb הזה?
התייקר בצורה מדודה. לא אמרנו – – –
בכל דרך אפשרית ניסינו לעצור את זה. בכל דרך אפשרית ניסינו לעצור את העלאת מחירי הדיור. עשינו כמעט כל תוכנית אפשרית קיימת שנמצאה. ניסינו, ובלמנו, והואט קצב עליית מחירי הדיור. אז איך ההתמודדות זה לשחרר את דירות ה-Airbnb ואת משרדי עורכי הדין ורואי החשבון? כמה דירות ישוחררו? צריך בנייה. רק בנייה.
תגידי את זה עוד אלף פעמים, זה לא יהפוך – – –
למי נמצא כסף? נמצא כסף לאנשי קבע, בתוספת הרמטכ"ל – בשבילם יש כסף. לחיילי חובה – אין כסף. לזה יש מלא כסף. למעלה ממיליארד שקל מתקציב המדינה מצאתם לתת לאנשי הקבע, ולא לחיילי חובה, שזה עצוב מאוד.
ולתוכנית החומש – גם לזה היה לכם כסף; תוכנית החומש שנתתם לעבאס, שאנחנו מדברים על זה כבר שבוע. כמעט שבוע אנחנו מדברים על זה. זה התחיל בזה שבתוכנית החומש – לקחתם את תוכנית 922 והארכתם אותה פשוט; בלי לזכור שבמאי האחרון קרה דבר בישראל והערים המעורבות עלו באש. לא לוקחים את אותה תוכנית שהייתה נכונה ומאריכים אותה – מסתכלים מה קרה בזמן הזה. לא הופכים את 922 ל-923. מסתכלים מה קרה ואומרים: הערים המעורבות, שבהן גרים 10% מערביי מדינת ישראל – להן צריך לתת 10% מהתקציב. אז אם יש 30 מיליארד – 10% זה 3 מיליארד שקלים; הם היו צריכים ללכת לערים המעורבות – לא 1%, לא 300 מיליון; 3 מיליארד, כי אין הבדל בין ערבי שגר בעיר ערבית כמו טייבה לבין ערבי שגר בעיר כמו לוד.
ואתם יודעים מה? לחבריי הטובים – לראש עיריית לוד יאיר רביבו, ראש עיריית רמלה מיכאל וידל, ראש עיריית נוף הגליל רונן פלוט, ראש עיריית עכו שמעון לנקרי – אם אתה נותן להם את הכספים האלה, אם אתה נותן להם את הכספים האלה, הם גם יודעים לתת את זה באמת, כך שזה יגיע בצינורות עד הסוף, עד הבן אדם שזה יגיע אליו, ולא יחולק לחמולות של חמולות, שבסוף הנשק שהם מקבלים גם הופך להיות נגדנו. נשק פלילי שהופך להיות אחרי זה נשק לאומי. לא. הכסף הזה שהיה צריך ללכת, מתוך ה-30 מיליארד, לפי החלק היחסי: 10% גרים בערים המעורבות – 3 מיליארד היו צריכים ללכת לערים המעורבות, ולא רק ליישובים הערביים.
ושלא נדבר על הסיפור של הכסף שהולך לעמותת סיוע 48, שעוברת את גבולות מדינת ישראל. ואנחנו, משלמי המיסים הישראליים – כל אחד ואחד מאיתנו משלם כסף, cash money, לעמותות שדואגות לאנשים שחיים בעזה, בין שזה כסף שעובר לטרור, בין שזה כסף שהולך לאוכל של המחבל המתאבד. זה בכלל לא מעניין אותי. אני לא צריכה לממן אף אחד בעזה. לא אחד, לא שניים, לא שלושה – אף אחד. אפס. אנשים בעזה, אני צריכה לממן אותם.
אז, חברי היקר, אני רואה שהזמן שלי עבר – – –
הזמן שלי עבר. אני רואה את זה. אני רק אגיד סיכום מנהלים: המחדלים של הממשלה – כמות הח"כים הנורבגים; לא נתנו לנו להצביע בוועדות; שמו 21 חברי כנסת נורבגיים, עם לשכות, עם עוזרים, עם רכבים; יש לנו כנסת של 141 ח"כים, הראשונה בתולדות מדינת ישראל; ממשלה של 28 שרים; כספים קואליציוניים שעלו בחצי מיליארד שקלים.
מינויים פוליטיים – עוד לא דיברתי על זה, כי לא היה לי זמן – אבל מינויים פוליטיים מושחתים של הממשלה הזו. הכנסת עושה מה שהיא רוצה כאן – מורידים אנשים, שמים אנשים; לשכת יושב-ראש הכנסת ולשכת מנכ"ל הכנסת חושבות שהבניין הזה של אבא שלהן. הם שוכחים שהכנסת בנויה גם מקואליציה וגם מאופוזיציה. זה נשכח מהם. והרכבת האווירית לחו"ל, שנוסעת כל יומיים – כל הזמן הם נוסעים ונוסעים ונוסעים; עוד ח"כים, ועוד סגני שרים, עם העוזרים שלהם, עם הלשכות, עם כולם. לא מצליחה להבין. לא הייתם אף פעם בחו"ל? תודה.
3,676 מילים של קרן ברק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.