תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת. לפני 24 שעות עמד על הדוכן הזה מחבק המחבלים מר אוסאמה סעדי, שאלמלא כבודו אהרון ברק, שבלהטוטנות משפטית עשה מחוק-יסוד: הכנסת ביצה מקושקשת לא אוסאמה ולא חבר מרעיו היו מורשים להיכנס אל המשכן הזה.
אוסאמה שלנו מגיע מעראבה, המכונה במקומותינו עֲרָב, שנמנתה עם היישובים היהודים הגדולים בגליל בימי הבית השני. מערב הגיע רבי חנינא בן דוסא, שטבע כמה אמירות שכוחן יפה גם לשעה זאת, ובהן: "כל שמעשיו מרובים מחכמתו – חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו מרובה ממעשיו – אין חכמתו מתקיימת".
אוסאמה, כמדומני, היחיד מבין חברי המשכן שמצא לנכון לציין אמש את הצהרת בלפור במלאת 104 שנים ועל כך אני מבקש להודות. זו גם הזדמנות להעלות על נס את זכרו ופועלו של נשיא ההסתדרות הציונית הרביעי, והנשיא הראשון של מדינת ישראל, שבשבוע שעבר ציינו 67 שנים לפטירתו – חיים ויצמן – שפעילותו הדיפלומטית סללה את הדרך להכרה החשובה הזו. אולם נפלו כמה שגיאות היסטוריות בדבריו של אוסאמה וכאן, בהערת סוגריים, אני מבקש משרת החינוך הגברת שאשא ביטון לפעול כדי להסב חלק מ-30 המיליארדים המיועדים למגזר הערבי לטובת חיזוק לימודי ההיסטוריה הכללית במגזר.
אוסאמה, ציינת אתמול בדבריך כי הצהרת בלפור, אל-מובארכה, הכריזה על הקמת בית יהודי בארץ ישראל, שאותה כינית בשם פלסטין. רציתי, ברשותך, לספר לך כיצד בא לעולם הכינוי המשובש הזה לארץ ישראל: במרחק עשר דקות נסיעה מעראבה, על קו הרכס לכיוון מערב, על גבעה חשופה – שבמקרה גם התחתנתי בה – שוכנים שרידיה של העיר העתיקה יודפת. בשנת 67 לספירה, 555 שנים לפני ההיג'רה, התנהל במקום, באותה עיר עתיקה, יודפת – קרב אימים. לגיונות רומים אדירים בפיקודם של אספסיאנוס וטיטוס הטילו מצור כבד על העיר. העיר נאבקה במשך 47 ימים עד שנשברה. היא הייתה השנייה בכושר עמידתה רק לירושלים.
עם פריצתם לעיר, בפעולה נועזת שהוביל טיטוס, ערכו הרומאים טבח ביושבי העיר. לפני כשני עשורים אותרו במקום, בחפירות ארכיאולוגיות, סימני שריפה, ראשי חיצים וקברי אחים של אנשי יודפת היהודית. שלוש שנים מאוחר יותר, בשנת 70 לספירה, החריבו הרומאים, בהובלתו אל טיטוס את בית המקדש היהודי בהר הבית, קודש הקודשים של עמנו, שבצדק רב שימרתם את שמו בערבית: "בית אל מקד'ס".
בית אל-מקד'ס, סליחה, תיקון חשוב. אם אינך מאמין לי, אוסאמה, אתה מוזמן לצאת לטיול אל שער טיטוס שברומא ולחזות במו עיניך בתחריט האבן ובו נישאים אוצרות המקדש על ידי החיילים הרומים ובהם המנורה המעטרת את הדוכן הזה ואפילו את נייר המכתבים שלך.
זה היה שיאו של המרד הגדול, אבל המרד הגדול לא היה השיא, מרד גדול וקשה ממנו הגיע 65 שנים מאוחר יותר, היה זה מרד בר כוכבא. גם כאן עמדה במוקד הירידה ירושלים שאת שמה ביקש קיסר רומא אדריאנוס להפוך לאיליה קפיטולינה, ועל חורבות המקדש ביקש אדריאנוס – המכונה בגמרא "שחיק עצמות" – לייסד מקדש פאגני. אם אינך מאמין לי, אוסאמה, אתה יכול ללכת ברגל שבע דקות מכאן אל התערוכה המרכזית במוזיאון ישראל ולחזות במו עיניך באיגרות ובמטבעות שעליהן חרטו המורדים בכתב עברי קדום: "לחירות ציון, לגאולת ציון". כן, כן, זו אותה ציון של הציונות.
עם סיומו של המרד הנורא ההוא, שבמסגרתו נהרסו ונשרפו מאות יישובים יהודיים ונהרגו מאות אלפים, בשנת 135 לספירה החליט הקיסר אדריאנוס להטיל קללה איומה על הארץ, ולשנות את שמה של הארץ מפרובינציית יהודה לפרובינציית סירייה פלשתינה, על שמם של אויבי ישראל המרים מימות התנ"ך – הפלישתים. כידוע, אוסאמה, לפלישתים ולך אין שום קשר – שפתי, תרבותי, דתי או היסטורי. הפלישתים היו ואינם, גם הרומאים, אבל העם היהודי, הקטן והאיתן, שב אל מולדתו. הוא שב אליה בראש ובראשונה בזכות העקשנות והאמונה של בני עמנו, של חלוצים ומדינאים אשר הפכו את חלום הדורות למציאות בת-קיימא, והוא שב אליה גם בזכות אצילים בעלי חוש צדק היסטורי כמו צ'רצ'יל, לויד ג'ורג' והלורד בלפור. השניים האחרונים אמרו: "שיבתם של היהודים לציון היא מאורע היסטורי ממדרגה עליונה מתוקף צו הבורא". בערוב ימיו אף אמר הלורד בלפור: "בסיכומו של חשבון, היה זה" – והוא התכוון להצהרת בלפור – " בהשקיפי לאחור הדבר הראוי ביותר שעשיתי בחיי". אוסאמה, אני מזמין אותך לסיור ביודפת העתיקה. ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, תודה.
– – – יום אל-ארד.
בעראבה נהרגו שישה?
אחד מהאנשים הטובים, הפנים היפות של עראבה, הוא אוסאמה סעדי שהקדשת לו את הנאום.
אני שמח על הדיון הספונטני, כי אני רואה ברווחת תושבי הארץ הערביים ברכה. כשאני שומע על דוקטורים ועל אנשים בהייטק, מבחינתי זה רק משמח אותי. על יום אל-ארד, על אותם שישה שנהרגו, וגם על אלו בכפר קאסם אני מבכה על לכתם. אבל אני גם רוצה לומר שאם היינו אנחנו היהודים מקדשים אירוע זיכרון לכל טבח שערכתם בנו אתם, הפלסטינים, לא היו נשארים לנו ימים בלוח השנה.
היום, אגב, אנחנו מציינים את הטבח בטבריה בשנת 1936.
אבל אני מדבר עוד לפני שהייתה מדינה. תרפ"ט, חברון, צפת.
למה? מה עשו רע 69 יהודים בחברון שרצחו אותם בגרזנים וסכינים אנשי חברון? מה עשו רע תושבי צפת? מה עשו רע אנשי שיירת הדסה?
הקדשתי נאום לאוסאמה.
אתה מדבר, אני ראיתי את זה גם בפייסבוק, זה של המנדט, נו, אחמד.
זה מטבע בריטי, אחמד.
תודה רבה.
773 מילים של עמיחי שיקלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.