בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבר הכנסת קרעי דיבר על דמוקרטיה, דיבר על קבלת הדברים. עד עכשיו הם לא מקבלים את כללי הדמוקרטיה. ראית, אדוני היושב-ראש, הוא אפילו לא מסוגל לקרוא לראש הממשלה "ראש הממשלה". מבחינתם הבחירות לא היו, לא נגמרו, אין תוצאות.
חבר הכנסת קרעי, תן לי. היו לך כמה? היית פה ארבע שעות? שלוש שעות? כמה?
אתה מוכשר, אבל אני חושב שאם אתה לא מסוגל להציג טיעון ב-20 דקות, אז 2:45 שעות או שלוש שעות זה ממש לא, לא – לחזור עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם על הדברים.
בסדר. אז יש פה פגיעה בממלכתיות. עכשיו, אדוני היושב-ראש – חבר הכנסת קרעי ודאי יודע – הם מדברים היום על מדינת תל אביב וירושלים; בפועל מה שהם עושים, הם גורמים נזק בלתי הפיך. הם, מבחינתם לקרוע, מה שהיה בעבר – ממלכת ישראל וממלכת יהודה, ואתה יודע למה זה גורם בסוף, חבר הכנסת קרעי – בחוסר האחריות. בחוסר האחריות.
בדרך כלל אתם לא מקשיבים, זו הבעיה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – –
אני הייתי אמור לעלות ב-06:00, חבר הכנסת קרעי. תיארתי לעצמי שזה יימשך קצת, אם הוא נמצא פה. האמת היא, 06:00, חבר הכנסת קרעי, זו שעה שאני לא ידעתי שהיא קיימת בשעון, אבל תמיד – – –
לא, חס וחלילה. חס וחלילה, הכול בחסות התקנון. אבל באמת, תמיד נעים ללמוד דברים חדשים. אגב, חבר הכנסת קרעי, אתה ישנת פה? כי, אני, לפחות – מאוד מומלץ לנסוע בשעות האלה; במקום שעתיים נסיעה, מה שלוקח לנו בתקופה האחרונה – 45 דקות בכיף.
כן, ראיתי. אגב, היה שם אחד – – –
היה שם גם אחד מאושיות הטוויטר מהציונות הדתית, והוא הלין על זה שאנשי הציונות הדתית לא היו שם. שים לב לזה, חבר הכנסת קרעי. צריך לשים לב לזה.
צריך לשים לב לזה. אנשי הציונות הדתית – לא המפלגה, אנשי הציונות הדתית התנועה.
חבר הכנסת קרעי, אני אמשיך את דבריך לגבי הנושא של פרשת השבוע. בפרשת השבוע מסופר לנו, בין היתר, על התרגיל שעשה יעקב ליצחק. הוא התחפש בבגדי אביו; בגלל שאביו היה עיוור, הוא שיקר לו וקיבל ממנו את ברכת הבכור.
יעקב – תכף אני אגיד לך כמו מי. תכף, תמתין בסבלנות, אני אגיד לך את כמו מי. יעקב הציג לאביו את הדברים בצורה – איך נקרא לזה – מאוד מסוימת. הוא בישל את האוכל שאביו אוהב היה, שעשו היה מבשל לו, הוא לבש את הבגדים שלו, ועוד ועוד. יצחק הרגיש שמהתלים בו, אבל הוא לא ידע לשים את האצבע איפה בדיוק. "הקל קול יעקב והידים ידי עשו". אני מניח, חבר הכנסת קרעי, שאחרי זה גם תמצא לזה גימטרייה.
ידעתי, יופי, יופי.
ידעתי שתמצא לזה גימטרייה. חבר הכנסת קרעי, תן לי עוד דקה, אני אגיע לטיעון.
כשרוצים ששקר יצליח – – –
אז תשמע טוב. כשרוצים ששקר יצליח מציגים אותו בצורות שמתאימות, מלבישים אותו בבגדים מסוימים וחוזרים עליו הרבה מאוד פעמים. והינה, הינה – – –
תן לי, תן לי רגע, אבל תן לי. תן לי כבוד בסיסי. כבוד בסיסי תן. דיברת כל כך הרבה, תן קצת.
תן טיפה, תשאיר פירורים.
כן, לשם הוא הלך.
אז בוא אני אספר לך מי משקר לציבור. בוא תשמע. יעבירו לך את זה אחרי זה גם. הפלא ופלא, חוזרים על דבר עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם – על השקר, אז "הקל קול יעקב והידים ידי עשיו". ובשפה המודרנית אנחנו קוראים לזה פייק – קמפיין פייק. עם ישראל שומע קמפיין, שומע את הציוצים שמצייצים חבר הכנסת קרעי וחבריו, שומע את צעקות השבר שהאופוזיציה צועקת, אבל הצעקות שלה הן כאלה רק כי היא מהתלת בציבור, זה רק כי היא עשה קמפיין, כי היא חוזרת על שקר שוב ושוב ושוב. והאמת היא שהיא עושה קמפיין פייק כי אין לה משהו אחר לעשות. היא החליטה לא לקחת חלק במשחק הדמוקרטי, היא החליטה לא לעבוד בשביל עם ישראל, אז היא מהתלת בו; שעם ישראל לחשוב שהבעיה היא לא בה, באופוזיציה, חלילה, הבעיה היא בקואליציה.
את אבות ואימהות האומה הישראלית הקדושים אני לא שופט. רוח ה' הייתה עליהם והיא זו שכיוונה את ההיסטוריה, את השושלת ואת המסורת היהודית. רוח ה' מספרת את סיפורנו. אבל את האופוזיציה בישראל אני כן יכול לשפוט. איפה הייתם ארבעה חודשים? למה לא לקחתם חלק במשא ומתן, אלא רק בלילות האחרונים? למה לא דאגתם לציבורים שבשמם באתם לפה, לכנסת ישראל? למה הציבור משלם לכם – לצייץ ציוצים, להריץ בדיחות, לא להצביע, לצעוק "רוויזיה"? נמצא פה חבר הכנסת קרעי, הוא התמחה בלהגיש הסתייגויות דרך מחולל הסתייגויות: נ-נח-נחמן. אנשים חושבים, 5,000 הסתייגויות – מי יודע, ישב בן אדם וחשב, הסתייגות-הסתייגות. נכנסו למחולל הסתייגויות ועושים צחוק מהכנסת, עושים צחוק מהעבודה. אז בשביל זה נבחרתם, בשביל זה אתם באים לפה? אתם פשוט מרמים את הציבור.
עומד פה יושב-ראש האיחוד הלאומי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' וחושב שהוא גואל העם. יחד עם כל המפלגה שלו, במילים מכובסות ובסיסמאות יפות הוא מרמה את הציבור. הוא עושה עליו קמפיין וחושב שהציבור יבלע את זה. אז אולי עכשיו באמת, בערפל הקרב, יש כאלה שהוא מצליח לבלבל, אבל בסוף אנחנו יודעים, כאנשי אמונה, שהאמת תורה דרכה. הוא, מבחינתו, מציל את כולם. רק שתדעו, אדוני היושב-ראש: הוא מציל את החרדים, הוא מציל את הציונות הדתית, הוא מציל את החילונים, הוא מציג את המסורתיים, גם יש לו דעה מוצקה לגבי הציבור הערבי. הוא ממש המושיע. הוא מנסה לשכנע את כולנו שחלילה – שלא תתפתו לקחת תקציבים. הוא אמר את זה גם לכם. אגב, הם האחרונים, אנשי מפלגת הציונות הדתית הם האחרונים שאיישו את האנשים שלהם בוועדות, חיכו אני לא יודע למה. חלילה לא להתפתות להשתתף בדבר הזה, שנקרא הכנסת.
ופה חבר הכנסת קרעי הראה איך בחירות דמוקרטיות, אפשר לא לקבל אותן. אגב – – –
הוא היה פה שלוש שעות – איך אפשר לא להתייחס?
שלוש שעות הוא היה פה. שלוש שעות. הרוויח בזכות את ההתייחסות.
הבחירות הדמוקרטיות, מבחינתם ומבחינת יושב-ראש האיחוד הלאומי – לא יודע. בגללו אני יודע שלא הצליחו להקים ממשלת ימין. אני חושב שגם אתה יודע, אדוני היושב-ראש. האם הם מתנהגים ככה כי יש להם ייסורי מצפון? האם חבר הכנסת סמוטריץ' אומר את כל הדברים האלה בגלל שהוא לא יכול לרדת מהעץ שהוא טיפס עליו? האם זה בגלל שהוא מבין שהוא הגורם המרכזי לעובדה שאין פה ממשלת ימין היום? אז הוא צועק וזועק ואומר לציבור שלו: אני יודע מה אני עשיתי. הם משלמים לחמאס, הם משלמים לערבים. אז אני מרגיע את הציבור ואני אומר את המובן מאליו: אנחנו לא משלמים לחמאס, ממשלת ישראל לא משלמת לחמאס, ראש הממשלה לא משלם לחמאס, מפלגת ימינה לא משלמת לחמאס ואני לא משלם לחמאס. אנחנו מתכוונים, בעזרת השם, לדאוג לפקח על התקציבים הקואליציוניים, לוודא שהם הולכים למקום שאליו הם הוקצו ומגיעים למי שאליו תוכנן שיגיע. זה חשוב וזה הכרחי.
לפני שאני ממשיך ומספר לכם על התקציבים החשובים האלה שאנחנו כרגע עומדים להעביר, אני רוצה רק לרגע להסביר למה אני מתעקש לקרוא לחברי האיחוד הלאומי כמו שאני מקפיד לעשות. תראו, אדוני השר, אני חושב שזה יעניין גם אותך. בבחירות האחרונות החברים שם עשו מחטף. הם לקחו תנועה ענקית, תנועת הציונות הדתית – –
הם מנסים. – – תנועה של מסורת רבת-שנים, מיסודו של הרב ריינר, זכר צדיק לברכה, וניכסו אותה למפלגה, לכמה אנשים שרואים את עצמם כמייצגים של תנועה שלמה. כאילו מה שהם אומרים – הם הוציאו מתוכה את מי שלא בוחר בהם. לזה אני לא מוכן. אני לא מוכן לקחת חלק במחטף הזה. אני לא מוכן לראות בהם מייצגים של תנועה אדירה, מגוונת, שהכילה בתוכה כל כך הרבה רבדים, שאיננה מפלגת קצה, ואני שואל אותם: מי שמכם? מי שמכם לעשות את הדבר הזה?
אחרי שנגעתי בנקודה הזאת, ואחרי שהסברתי איך נפקח על התקציבים, חשוב לי מאוד לפרט ולספר למי אנחנו כן עוזרים בתקציב הזה. בכל התקציב הגדול הזה כל חבר כנסת וכל מפלגה מוצאים את היכולת שלהם לממש בעזרת התקציב את הערכים שבהם הם מאמינים ושבשמם הם הגיעו לבית הזה. אז מעבר לכך שימינה, כמפלגת שלטון, דואגת בספר התקציב לכלל החברה הישראלית, ישנם דברים שמיוחדים לנו, כאנשי הציונות הדתית. ואני רוצה לתת מעט דוגמאות, ממש על קצה המזלג, כדי שכולנו נבין את התמונה הגדולה, ונבין כיצד ניתן להניע דברים מתוך הקואליציה, במקום לצעוק ולזעוק ולא לעשות שום דבר משמעותי מהאופוזיציה. באמצעות התקציב אנחנו עוזרים לנוער בסיכון – מרכזים שמסייעים לנוער הנושר, נוער שאיבד את הדרך וצריך יד מכוונת ואוהבת. בעזרת התקציב אנחנו עוזרים לערים המעורבות, שחוו השנה משבר גדול, אלימות, משבר אמון – ועדיין חוות – ערים ותושבים שצריכים להשתקם נפשית ופיזית, תושבים שצריכים שיחזירו להם את תחושת הביטחון והאמון במדינה ובנציגיה.
בעזרת התקציב – אגב, אדוני היושב-ראש, אני, אולי להבדיל מאחרים, מאוד מעריך את העובדה שהגעת לבית הכנסת בתקופה הזאת. זה מאוד מוערך.
אני ודאי שמח לשמוע גם את זה. זה מצטרף לדברים שאנחנו מנסים לעשות מהצד שלנו. בעזרת התקציב הזה אנחנו עוזרים למרכזים להעמקת יהדות, לקירוב לבבות ולחיזוק הקשרים בין המגזרים השונים בחברה הישראלית בכל הערים בארץ, כי כשאנחנו מכירים את המסורת שלנו, את הזהות הכי בסיסית שלנו, ופועלים ביחד, אנחנו חזקים הרבה יותר.
השלמנו את התקציב החסר לתקנת הישיבות למוסדות התורה, לישיבות ההסדר, לישיבות הגבוהות הציוניות, למדרשות התורניות לבנות, וגם, לא פחות חשוב מכך – לישיבות החרדיות. המוסדות התורניים לא יחוו פגיעה בתקציב. יהיה להם מרווח נשימה. וכן, לא ויתרנו; לא עשינו איפה ואיפה. אנחנו מאמינים בעולם התורה. אנחנו אולי המאמינים הכי גדולים בעולם התורה. ואני שומע וסופג שוב ושוב את הזלזול של חלק מחבריי פה למשכן, שבדיוק יצאו כנראה מפגישת עבודה עם הקדוש ברוך הוא וחושבים שהם יכולים לחלק פה ציונים ולהגיד מי פה צריך להוריד את הכיפה, מי פה צדיק יותר ממי. אז אומנם לי יש עוד המון עבודת השם לעשות, אבל להשלים את התקציב לתקנת הישיבות, שבכללן כלל הישיבות והמדרשות בארץ, הצלחתי.
עזרנו באמצעות התקציב לגרעינים בחברה הישראלית – אנשים ונשים אידיאליסטים, שיוצאים לממש את חזונם כדרך חיים ביום-יום, במגורים, בקניות, בקהילה שלהם עצמם. ושוב – אני לא בוחן כליות, ולב ולא בדקתי בציציות של אף אחד, לא אם הוא חילוני ולא אם הוא דתי, וגם לא מסורתי. הגרעינים התורניים והגרעינים הקהילתיים והגרעינים המשימתיים – כולם, כולם, כולם, עושים עבודת קודש. כולם מחזקים את כלל עם ישראל. ואם הם מצליחים לעבוד ביחד ולשתף פעולה, אז אני מאמין שגם אנחנו בכנסת יכולים וכלל החברה הישראלית יכולה.
עזרנו באמצעות התקציב לתנועות הנוער. אדוני השר, עזרנו יחד עם המפלגה שלך.
לגמרי. הבסיס שלנו, הלב שלנו, העתיד שלנו, זה הנוער הישראלי. הנוער שלנו ימשיך לפעול בתנועות הנוער, להתחנך, ואולי גם ללמד אותנו, המבוגרים, שיעור חשוב בשיתוף פעולה, בקבלת האדם האחר, בתרבות דיון. אלו ערכים שמלמדים בתנועות הנוער. ואני לא יודע מה קרה פה לחלקנו, שאיבדנו את הערכים האלו בדרך, שהפכנו בעיני עצמנו לקדושים מעונים ואת האחר הפכנו לרשע. איבדנו בדרך את תרבות הדיון, וגם הדיבור בכבוד אבד והלך לו אי-שם במעלה הדרך. איבדנו כמעט לגמרי את היכולת לעבוד ביחד עם מי ששונה מאיתנו, עם מי שלא צמח בבית מדרשנו, עם מי שלא נשתל באותה ערוגה ובאותו בית גידול שלנו.
אני, באופן אישי, לא מוכן להיכנע לציניות ולצחוקים שעושים על הדרך המאחדת שבה בחרנו. אני חלוק אידיאולוגית בהרבה מאוד נושאים ואמירות של חלק מחבריי בקואליציה; מחלוקת קשה ומהותית. אבל אני בהחלט לוקח איתי את הערכים שגדלתי עליהם בתנועת הנוער ובישיבה ומיישם אותם כאן ועכשיו. והם, חבריי מהקואליציה, עושים זאת יחד איתי. ובזכות התקציב הזה, ובזכות שיתוף הפעולה הזה, אולי נצליח לגדל בו דור פחות ציני ויותר תמים. היופי בתקציבים האלה, כמו שאמרתי, שהשגנו לתנועות הנוער, הוא שהצלחנו לשלב כוחות בין החברים השונים בקואליציה, עם אידיאולוגיות שונות, למען מטרה אחת משותפת; בדיוק כמו הערכים שאליהם מחנכות תנועות הנוער.
אנחנו השווינו את תנאיה של בת שירות לאומי בודדת שבאה מחוץ לארץ לשרת את עם ישראל ולחזק את חוסנו הנפשי והפנימי, ושהחליטה להשאיר את החיים שהכירה מאחור כדי להשקיע במניה של מדינת ישראל ועם ישראל – השווינו את התנאים שלה לחיילת בודדה. סייענו ליועצות הלכה במדרשות התורניות לבנות להמשיך לפעול, כי אנחנו רואים בעשייה שלהן ערך, ואנחנו רואים בקידום נשים בעולם התורה ובהלכה ערך גדול; כי שילובן וחיזוקן מחזקים את הקשר של כולנו למסורת ולהלכה ונותן מענה לנשים רבות מכלל המגוון והמגזרים במדינה. השקענו בכפרי הסטודנטים כוח אדיר ועצום של חבר'ה צעירים שרוצים בשנת הלימודים שלהם באוניברסיטה ובמכללה להוסיף ערכים, לנצל את הזמן, להקים קהילות ולתרום לקהילות קיימות. אני גאה לקחת בזה חלק.
התקציבים ישמשו למטרות טובות, צודקות ומסייעות לכלל החברה הישראלית. אתם, חבריי מהאופוזיציה, ממשיכים לצעוק ולהתל בציבור, ואנחנו נמשיך לעבוד. אני לא מצפה מהציבור לקרוא את ספר התקציב ולא את חוק ההסדרים. אני כן מצפה מהציבור לשאול את השאלות הקשות, ולא לקבל את הקמפיינים שעושים או את הסיסמאות שצועקים. חובת ההוכחה היא עלינו. כנסת ישראל הולכת, בעזרת השם, לעשות היום ומחר מה שלא נעשה כבר שלוש שנים. במשך שלוש שנים לא הצביעו כאן בכנסת על התקציב. במשך שנה וחצי מדינת ישראל עבדה בלי תקציב. העסק היה תקוע. ונחשו מה? מבחינת חבריי לאופוזיציה – שככה זה יימשך. שנלך לעוד בחירות, ועוד בחירות, שמישהו יערוק מהמפלגה שלו, יבגוד בחברים ובערכים – הרי הם מדברים על בגידה בערכים. זה מה שהם מצפים מאיתנו לעשות – שנבגוד בחברים ובערכים המשותפים ושנצביע נגד. אחריהם המבול ושתישרף המדינה. למה שמשרדי ממשלה יחזרו לנשום? למה שמשרדי ממשלה יחזרו לעשות את העבודה שלהם, לשרת את הציבור? בשביל מה? אפשר ללכת לעוד בחירות. אז לא – אנחנו נהיה שוב המבוגר האחראי, ונעשה את המעשה האחראי והנכון. אנחנו נעביר היום, בעזרת השם, תקציב לעם ישראל.
ואז, אדוני היושב-ראש, יצעקו עלינו שמנסור עבאס הוא ראש הממשלה בפועל, ויצעקו עלינו "מס עבאס" ו"עבאס חמאס", וכל מיני חרוזים שנונים שאין לתאר, ויקראו לנו – וכבר קראו לנו – "כלבים", כי נתנו גם תקציב לסירוס חתולים, ואולי גם יקראו לנו ממותות, כי אני לא יודע, בטח אחד מחבריי יוכל לומר שאנחנו עתיקים והולכים עוד מעט להיכחד מהעולם.
אז אני שוב קורא לציבור: עליכם אנחנו סומכים ובכם אנחנו מאמינים. בשבילכם הגענו לפה. אנחנו מעבירים, בעזרת השם, תקציב, והתקציב הוא בשבילכם, והתקציב הוא טוב. התקציב יחזיר את מדינת ישראל לפעולה. אל תאמינו לסיסמאות. אנחנו נוכיח לכם שבאנו לעבוד בשבילכם.
בכל זאת, השעה עכשיו היא 06:45, 07:00?
אז אני רק מבקש: תיתנו לנו צ'אנס. אנחנו עובדים מהלב. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש.
2,219 מילים של ניר אורבך. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.