אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – –
האנשים ששלחו אותנו למקום הזה הם שונים – הם ימין והם שמאל, והם חרדים והם חילונים, והם יהודים והם ערבים. הם שונים, אבל ברוב הנושאים הם רוצים אותו דבר. קודם כול ולפני הכול הם רוצים עתיד טוב יותר לילדים שלהם. זה הדבר שהכי חשוב להם. הם רוצים לעבוד, הם רוצים להביא הביתה תלוש משכורת הוגן, והם רוצים שלילדים שלהם יהיו חיים טובים; והם רוצים לדעת שאם הם חולים, יחכו להם רופאים ואחיות מסורים ואכפתיים; והם רוצים לדעת שאם הם יוצאים מהבית בלילה, הם לא צריכים לפחד מאלימות, שהמדינה שלהם יודעת לספק להם ביטחון אישי.
הלילה אנחנו מתחילים לתת להם את התשובה על כל השאלות האלה.
הלילה המדינה כבר לא ב"ממתינה". היא חוזרת למקום הנכון שלה – המקום שבו היא עובדת בשביל האזרחים, לא האזרחים עובדים בשבילה. הבניין הזה, הפוליטיקה מתעסקת כל היום במה ששונה בינינו. אבל רוב האנשים לא עד כדי כך שונים ולא עד כדי כך שונאים. הם לא רוצים לריב, הם רוצים שמישהו יעזור להם לעבור את התקופות הקשות. רוב האנשים רוצים אותו דבר – שתהיה פה מדינה חכמה ואכפתית שתיתן להם הזדמנות להתפרנס ולהצליח.
הם לא רוצים נדבות, הם רוצים הזדמנויות. והתקציב הזה אומר לאזרחים האלה: בשביל זה אנחנו פה, אנחנו עובדים בשבילכם.
לפני יומיים פגשתי את מאיה לי. מאיה לי, בת 21, ילדה יפה עם חיוך גדול, עברה הטרדה מינית קשה ברשת, והיא החליטה שהיא לא תהיה קורבן, היא תנהל מאבק חברתי כדי שיהיו תקציבים למלחמה בהטרדות ברשת. הלילה היא תהיה המנצחת הגדולה. לא הממשלה תנצח הלילה, לא האופוזיציה תנצח הלילה; מאיה לי תנצח. אין לי מושג אם היא ימנית, אם היא שמאלנית, אם היא מהמרכז. אני יודע שמגיע לה שיעבור תקציב בשביל המטרה שבשבילה היא נלחמת.
אנחנו מעבירים תקציב בשביל שוטרים וכבאים. אנחנו מעבירים אותו בשביל חינוך טוב. הנשק הכי טוב נגד אבטלה ונגד עוני הם מורים טובים. אתם רוצים להילחם בעוני – תשלמו על חינוך טוב. התקציב הזה הוא בשביל עסקים קטנים שצריכים להחליט בחודשים הקרובים אם הם סוגרים את הדלת או שהם שוכרים עוד עובד ומרחיבים את העסק; והתקציב הזה הוא בשביל אחיות ועובדי משק, ומלצרים וקופאים, ושחקנים ומטפלים ביצירה, וסייעות וגננות. הוא גם בשביל הצעירים המופלאים שהלכו השבוע ברחובות ודרשו מאיתנו להפסיק להתעלם ממשבר האקלים, לוודא שהם לא ישלמו את מחיר הטעויות של הדור שלנו.
לפעמים – לא הרבה פעמים, אבל לפעמים – גם הבניין הזה צריך להכיר בעובדה שלא תמיד אם צד אחד מנצח, זה אומר שהצד השני הפסיד. לפעמים אנחנו מפסידים יחד, לפעמים אנחנו גם מנצחים ביחד. התקציב הזה הוא ניצחון משותף. כבר הרבה זמן כמדינה, כחברה, לא היה לנו ניצחון משותף. זה בסדר שתצביעו נגד, זכותכם, אבל זה ניצחון משותף של כולנו – על הקורונה, על הסכסוך הפוליטי, על שיח השנאה.
אני מברך את שר האוצר, ידידי ושותפי איווט ליברמן, על המקצוענות, על העבודה הקשה, על זה שבכל פעם שהייתה לו בחירה בין פופוליזם לדבר הנכון, הוא הלך על הדבר הנכון. אני מברך את ראש הממשלה נפתלי בנט ואת כל חברי הממשלה, כל חברי הכנסת, בעיקר על היכולת להתיישב סביב השולחן ולדבר על ההבדלים בינינו עד שאנחנו מגלים שהם לא כאלה גדולים כמו שחשבנו.
אני רוצה להודות ליושב-ראש הכנסת מיקי לוי ולצוות הנהלת הקואליציה – לזאב אלקין, לעידית סילמן, לבועז טופורובסקי, לראשי הוועדות, שעשו עבודה גדולה – – –
לשרת הפנים אילת שקד.
תודה מיוחדת מכולנו, גם מהאופוזיציה, נדמה לי, לעובדי הכנסת. ועובדי הכנסת הם לא באמת אשמים הרי בשטויות של הפוליטיקאים, והם עבדו סביב השעון כדי שנגיע לרגע הזה, ומגיע להם תודה מאיתנו. ואני רוצה להודות לצוות שלי, ששוב לא ישן חודש בשביל לוודא שהכול סגור ומתוקתק. אז תודה רבה, ושיהיה לנו בהצלחה.
אני שמח לראות שהלילה הארוך הזה לא הרס את ההומור של האופוזיציה. התשובה היא: לא. תודה רבה.
חבר הכנסת כהן, אני רוצה להזכיר לך, היו לך 15 שנה בשלטון להעלות את שכר החיילים ולא עשיתם את זה.
אנחנו נעלה את שכר החיילים הסדירים. ההצעה נדחית. תודה רבה.
628 מילים של יאיר לפיד. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.