תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לכמה דברים של הבריאות. נושא הבריאות – אני מתכוון להיות חבר בוועדה עד שהממשלה תיפול, כי כשהייתי שר הבריאות היו הרבה דברים שאנחנו התחלנו בזמנו, ולצערי זה נפסק. אני רוצה לדבר קודם כול על חדרי המיון של בתי החולים. חדרי המיון של בתי החולים, אני אישית התחלתי לטפל בכל בתי החולים, שנשפץ אותם. בן אדם נכנס לבית חולים, ודבר ראשון הוא עובר דרך המיון. אם המיון בסדר, אז זה מקל עליו גם את האשפוז בבית חולים. אם המיון לא בסדר, אז לא טוב. ובדרך כלל חדרי המיון היו הבעיה, וגם שהציבור גדל. אני מדבר עדיין על לפני הקורונה, אני לא מדבר על אחרי הקורונה. הקורונה עשתה מישמש בכל המחלקות, אבל כרגע, כשאנחנו מדברים על אחרי הקורונה, אז צריך לחזור לשיפוץ של חדרי המיון.
אני גם בעד, והתחלתי לעשות, חדר מיון קדמי. עשיתי את זה גם במגזר הכללי, גם במגזר הערבי, גם אצל החרדים. בכל המקומות, בכל הערים, עשיתי חדרי מיון בהצלחה גדולה. צריך להמשיך את זה. זה גם מוריד את העומס בחדרי המיון בבתי החולים, כי מי שחלילה וחס שבר רגל או יד, הוא לא צריך ללכת למיון, הוא יכול לקבל את זה במקום, וזה מקל עליו גם כן.
אני רוצה לנגוע בשני דברים. א. היה בלגן עם בית החולים בנהריה, ופרופ' ברהום טען בצדק שהוא רכש רובוט ועוד מכשירים ולא נותנים לבתי החולים לקיים. לצערי זה נכון. זה נכון, כי היום למכשירים האלה צריך אישור מיוחד, ובדרך כלל משרד האוצר לא נותן. הוא לא רוצה. זה מדי – לא טוב לו. אז יש בכמה מקומות. בבתי חולים המרכזיים יש, אבל מעבר לכך לא. צריך להוריד את זה, לבטל את ההגבלה הזאת. כל בית חולים שיש לו כסף, כל בית חולים שמוכן להשקיע ולהקל על התושבים, צריך לאפשר לו לרכוש את כל הדברים. אני יכול להזכיר לך, אדוני, שבתקופתי לא היה MRI בבתי חולים, ובכוח, ממש בכוח, מול האוצר, שברתי את המחסום, והיום יש בכל בית חולים לפחות אחד. יש כמה בתי חולים שיש להם שניים-שלושה אפילו, וזה טוב, זה מקל. היום בלי MRI כמעט אי-אפשר, וצריך להמשיך את זה.
אני רוצה להגיד עוד דבר שצריך מאוד לטפל בו, וזה אשפוז יום של חולים אונקולוגיים. עכשיו, אני עשיתי כמה ביקורי פתע במרפאות האלה בכל בתי החולים, כמעט בכולם, והמצב נורא. אנשים באים, חלילה וחס, חולים הרי. צריך לזכור, הם באים ב-08:00, ב-06:00, לתפוס מקומות, וזה לא צריך להיות. צריך להיות מצב שמזמינים בן אדם לזמן שבו הוא יוכל לקבל את הטיפול, ולא שכולם יריבו על לתפוס תורים.
הנושא הבא זה שביתת הרופאים. אני מניח שהשנה תהיה לנו שביתת רופאים במדינה. הסכם השכר של הרופאים יסתיים השנה, נדמה לי שזה השנה, ובדרך כלל הדבר הראשון זה שביתת רופאים. הדבר השני, הנושא של המתמחים, שלא יעבדו. אני בזמנו רציתי – אגב, מי שלא רצה להוריד את השעות של המתמחים זה המתמחים לבד, בזמנו יושב-ראש ארגון המתמחים סירב. היום הם סוף-סוף מסכימים, אז צריך לקבל את זה, צריך לדחוף אותם לזה ולעשות את זה. זו דעתי.
דבר נוסף, לפני שעזבתי עשינו הכנות, תכנונים, לשני בתי חולים חדשים: אחד בדרום, בבאר שבע, נוסף לסורוקה, לעשות בית חולים חדש – אז קראו את זה על שם שמעון פרס – ובית חולים נוסף בצפון, בקריית אתא, וקראו את זה על שם מנחם בגין. שני בתי חולים זה צורך חיוני. מסופקני מאוד שמשרד האוצר יסכים לאפשר לבנות שני בתי חולים. בהחלט צריך לבנות בתי חולים. אגב, אני בזמני הייתי שר הבריאות הראשון שביקר בנצרת, בשלושה בתי החולים הנצרתיים. נתתי להם צנתורים, נתתי להם MRI, אף שלא הגיע להם לפי הכללים, אבל חשבתי שהיות שהם בתוך המגזר, צריך לאפשר להם ולתת להם את הדברים האלה ולהקל על הציבור, ואומנם זה מאוד עזר להקל על כל הסביבה, ובמיוחד במגזר הערבי. צריך להמשיך את זה. אני לא יודע מה המצב שם, לא בדקתי, אבל צריך לבדוק גם את זה.
אני רוצה עוד דבר אחד להזכיר, ואחר כך אני אדבר בכמה מילים על פוליטיקה. בית שמש הוא אזור שיש בו הרבה זוגות צעירים. אני בזמני התחלתי לבדוק את האפשרות שנפתח שם בית חולים ליולדות, רק בבית שמש, והתחלנו עם זה שהוא יהיה מסונף להדסה. אני לא בדקתי איפה זה עומד כרגע, היום, אבל צריך להמשיך את זה ולדחוף את זה, לפחות את הקטע הזה להמשיך.
עכשיו, ברשותך, אדוני היושב-ראש, כמה מילים.
קצת פוליטיקה, ובגלל זה תיתן לי אולי דקה יותר. חכמינו אומרים: "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה". אתמול נכנסה לתוקף גזרת החד-פעמי. משפחות ברוכות ילדים ישלמו יותר, כמעט כפול, על הוצאות המחיה, במסווה של שמירה על הסביבה. זו אכזריות, וזה מצטרף לצעדים הקיצוניים שנוקט ליברמן בראש, והממשלה, נגד חרדים מעוטי יכולת – כמו מעונות יום, לומדי תורה ועוד. שר האוצר סוף-סוף הגיע לכנסת. עד היום ידעתי שחמד עמאר הוא שר האוצר, לא ידעתי שיש איווט ליברמן. הוא הגיע סוף-סוף, וחשבתי שאולי הוא יפרוס לפני הכנסת מה הוא חושב על הכלכלה, אבל היות שהוא לא מבין שום דבר בכלכלה – וזה חזקה כבר, כי למשל, לפיד, שהיה שר האוצר, גם הוא לא הבין שום דבר; אפילו ליבה הוא לא למד, לא הייתה לו בגרות, ללפיד – על מה הוא מצא לדבר בדקה וחצי שהוא היה במליאה? על יום ההולדת של יושב-ראש ועדת הכספים. זה מה שבא לו. שום מילה על כלכלה. לא מבין כלום, שום דבר לא, זה מה שיש לו להגיד. אני חושב שזה בושה, זה מבזה את הכנסת, וצריך לתת את הדעת על זה.
עוד אמרו חכמינו: היזהרו מן הצבועים שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. בזה אני מתכוון, אדוני, לשר השיכון אלקין והנקמה בחרדים שהוא עושה. ולמה אני אומר "צבועים"? אני אסביר. כולנו זוכרים את הנאום המפורסם של אלקין כשהוא הודיע על פרישתו מהליכוד. הוא מתאר שהרגע שבו נשבר האמון שלו בנתניהו היה ההחלטה לצאת לבחירות חוזרות, זה מה שהוא אמר, שבהן השמאל כמעט עלה לשלטון בקולות המפלגות הערביות. זה מה שאלקין אמר. הוא פחד ממך, שלא תהיה בשלטון, ותראה מה שקרה. עובדה, את ההמשך כולם מכירים. אלקין הוא חלק מרכזי בהקמת הממשלה עם רע"מ, ועם המשותפת כמעט. זה צביעות שלו. אגב, בלי להיכנס למה שאני חושב על עצם הדבר, זה ברור שבן אדם שמתריע כל הזמן ופורש מהקואליציה – אז ברור לי שהוא צריך לתת את הדעת למה שהוא עושה אחר כך.
עכשיו, אלקין אמר שהוא נתן אישורי בנייה. הוא האשים אותי שבביתר עילית שווקה רק דירה אחת. זה מה שהוא אמר – דירה אחת בביתר ו-1,500 בהתנחלויות. הוא אומר שאני לא הכנתי לו את התוכנית. הוא לא אמר שהוא פנה להתנחלויות והוא אמר להם: תביאו לי את התוכניות, אז אני אאשר לכם. לביתר הוא לא פנה, אליכם לא פנה. זו צביעות. זו צביעות, ואנחנו יודעים שצריך להיזהר מהצבועים.
אני אישרתי, לפני שעזבתי את משרד השיכון, תוכנית לתת מענקים לפריפריה, לדירות יד שנייה, מענקים של 100,000 שקל לכל דירה, וזה היה מוזיל – אני כבר מסיים, אדוני – וזה היה מוזיל מאוד את הדיור. לצערי שר השיכון לא מצא לנכון לאמץ את זה, כי לא מעניין אותו שום דבר על הפריפריה, לא מעניין אותו שום דבר על החלשים. מה שמעניין אותו זה רק נגד נתניהו. תודה רבה.
1,130 מילים של יעקב ליצמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.