תהיה בריא, דוקטור.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, כנסת נכבדה, אנחנו עומדים היום כדי לאשר תקציב, תקציב המדינה לשנתיים הבאות. זו בשורה טובה לאזרחי המדינה, ובמיוחד לחברה הערבית שסבלה וסובלת במשך שנים מהזנחה קשה. אדוני היושב-ראש, במשך חודשים ישבתי באולם הזה ושמעתי, ושתיתי הרבה מים. שאלתי את עצמי שאלה אחת, והשאלה הזאת מופנית לאופוזיציה: האם לפני חודשים היינו שחקן לגיטימי בפוליטיקה הישראלית, והיום אנחנו לא שחקן לגיטימי בפוליטיקה? הותקפנו מימין בגלל 30 מיליארד שקל, 20 מיליארד שקל. אני רוצה להגיד לכם, היה לי הכבוד להיות ראש רשות במשך שתי קדנציות. הייתי יו"ר הוועד הארצי לרשויות הערביות, ועשינו מיפוי מקיף ומקצועי. הצרכים של החברה הערבית הם לא 30 מיליון שקל, ולא 50 מיליון שקל, אלא מעל 70 מיליון שקל, ואחרי זה אני אדבר על אחינו בנגב.
שאלתי את עצמי מה כל השנאה הזאת, ולמה? אדוני, במאי האחרון עמדתי על הדוכן הזה ונאמתי את נאום הבכורה שלי. מספר הנרצחים שהיה בחברה הערבית – 37 גברים ונשים. היום, לצערי, 105. האם זה טוב לאופוזיציה? נושא החינוך, שהקצינו סך של 9.6 לחינוך הפורמלי והבלתי-פורמלי ולבני הנוער, זה רע לאופוזיציה? האם אתם רוצים שנמשיך ונספור את מתינו?
אתה יודע, אדוני היושב-ראש, מה כואב לאופוזיציה? בפעם הראשונה בתולדות המדינה אנחנו מוזכרים בספר התקציב. ועל זה אנחנו מותקפים. אני הייתי בנגב, וראיתי את היישובים המוכרים והבלתי-מוכרים. האם מישהו מהאופוזיציה טרח להגיע לנגב ולראות איך הילדים חיים שם? אין להם קורת גג שיחיו. אין להם את הדברים הבסיסיים כמו מים, חשמל, חינוך, בריאות, רווחה. האם זה טוב לאופוזיציה?
נושא העוני – אני לא יודע אם הם יודעים ש-53.3% מהחברה הערבית מתחת לקו העוני. שני שליש מהם, אדוני היושב-ראש, הם ילדים. 14% מקרב הגברים בחברה הערבית מובטלים, ורק 30% מקרב הנשים יוצאות לשוק העבודה. האחריות – על מי מוטלת? איפה הייתם? איפה הייתם כל הזמן? אם אנחנו היום מדברים על ספורט – אדוני, איפה יש מגרשי כדורגל? איפה יש פארקים? איפה לבני הנוער – כשאנחנו אומרים שעות הפנאי לבני הנוער, כשאנחנו מדברים על חינוך, מדברים על אלימות ופשיעה, כל הדברים האלה, מה עשיתם, האופוזיציה, כשהייתם במשך 12 שנה בספסלי הקואליציה?
אני רוצה להגיד לך, כבוד היו"ר, אני מחזק את ידיך. תמשיך, כי החברה הערבית זקוקה ליותר מ-30 ומ-50 מיליארד שקל. הגיע הזמן שכל ילד, כל בחור או בחורה ערבייה שיוצאת מהיישוב, שהיא מסתכלת שמאלה וימינה וחוזרת לשאול למה אין לי – שבסופו של דבר באמת יהיה לה.
אני רוצה, ברשותך, כבוד היושב-ראש, לפנות לבני החברה שלי, החברה הערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: רבים מבני החברה שלנו שואלים: למה אתם מצביעים בעד התקציב? אני רוצה להגיד שבפעם הראשונה בהיסטוריה של החברה הערבית, החברה הערבית מוזכרת בתקציב המדינה. בואו נחזור לאחור, כאשר היו לנו 15 נציגים בכנסת: חוק הלאום, איך הם – – – חוק ארז קמיניץ, איך הם – – –
אם אנחנו לא רוצים להצביע על התקציב, מחר הממשלה הזאת הולכת הביתה ויהיו בחירות. אני אומר לכם שאנחנו נקבל ממשלה יותר ימנית גזענית ויהיו 80 חברי כנסת ימניים. למה שנרצה את זה? חשוב מאוד שנשאל את עצמנו מה אנחנו רוצים. לכן, בסופו של דבר אנחנו רוצים, באופן טבעי, שלכל ילד מהנגב תהיה קורת גג שתגן עליו ממזג האוויר החם והקר. אנחנו רוצים שהנער במשולש ילמד ויגדל שם – – – אנחנו רוצים ללחוץ על משרד החינוך, ד"ר מנסור – למה בתל אביב בכיתה מספר הילדים הוא 23 ואצלנו 43 או 33? איך אנחנו פותרים את הבעיה של 13,000 מורים ומורות שיושבים בבית? איך אנחנו פותרים את הבעיה של האלפים שנוסעים – – – יוצאים בבוקר וחוזרים בלילה?
אנחנו רוצים שהבן שלנו בצפון ילך בשכונות, ברחוב ובמוסדות של המדינה שלו כשהוא בטוח – – – בביטחון, בעזרת השם. אללה ייתן לכם בריאות).
586 מילים של מאזן גנאים. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.