ספרי מינים נושרים מתוך חיקם – אנשים שלא מאמינים בדת השלטת במדינת ישראל.
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, טוב, יש קצת זמן, אז אני אתחיל בדבר תורה, אדוני היושב-ראש, שלדעתי, אני בטוח שהטריד את חלק מבאי בתי הכנסת בשבת האחרונה.
נכון. ההפטרה של פרשת חיי שרה מתחילה בתחילת ספר מלכים, ומספרת על המלך דוד שזקן ובא בימים, כיסוהו בבגדים ולא יחם לו. ויש שיח שלם כיצד להתמודד עם תופעה שתאמין או לא, אדוני היושב-ראש, גם במשטרים לא דמוקרטיים בהחלט יכולה להטריד אנשים: כיצד מתמודדים עם העברת שלטון. יש כאלה שיגידו שאולי דווקא במשטרים לא דמוקרטיים סוגיית העברת השלטון היא החשובה ביותר. בעצם, אני אגלה סוד: בשבת הייתי בניכר, אדוני היושב-ראש, וביקשו ממני להגיד דבר תורה, אבל הגבילו אותי ואמרו לי להגיד דבר תורה בבית הכנסת בלי פוליטיקה.
בארצות הברית.
בניכר רחוק, כן. ביקשו ממני להגיד דבר תורה, אבל הגבילו אותי ואמרו לי לא לדבר פוליטיקה.
אמרתי להם – – –
אתגר גדול. גם עובר על מה שכתוב בתורה, שנאמר: "לא תחסֹם שור בדישו", אבל בכל זאת ניסיתי.
השתדלתי.
ההשתדלות היא מאוד חשובה. אמרתי להם: אבל אי-אפשר בפרשה שכזאת. ליתר ביטחון יצאתי מבית הכנסת בזמן ההפטרה, כדי שלא יהיה לי פיתוי, כי ההפטרה היא כל-כולה פוליטיקה. היא מדברת על התככים בחצר המלך דוד כאשר נתן ובת-שבע מגלים שאדוניהו מתנשא למלוך, מנסה להמליך את עצמו עוד בחיי דוד אביו; הוא מזמין – יש דיונים שלמים בשאלה את מי הוא מזמין לסעודה, למי הוא קורא, למי הוא לא קורא – פוליטיקה של ממש. בסופו של דבר הם גם מתכננים הליך פוליטי כיצד לשכנע את דוד המלך להכריז שוב ששלמה יהיה זה שימלוך אחריו. ממש קשה לדבר על פרשה והפטרה שכזאת ללא פוליטיקה.
והאמת היא, אדוני היושב-ראש, שההפטרה מסתיימת באמצע. היא מסתיימת באמצע כי היא מייצרת תרחיש מאוד מעניין: שלמה המלך הוכרז כיורש כבר בספר שמואל, אדוניהו מתנשא למלוך בתחילת ספר מלכים, באים לדוד להתלונן בפניו על הדבר הזה, ואיך ההפטרה מסתיימת? הוא אומר: הייתה לכם הבטחה – אני חוזר על ההבטחה. כשם שאמרתי לכם קודם ששלמה ימלוך, אני שוב אומר ששלמה ימלוך. אז מה קרה? הייתה קודם, יש הבטחה עכשיו, אדוניהו בכלל לא מלך בינתיים, הוא רק מתנשא למלוך. אז מה החידוש? אלא האמת היא שההפטרה מסתיימת באמצע. מייד לאחר שההפטרה מסתיימת ממשיך הפרק ומספר שלא השאירו את הדברים על הנייר, אלא מייד ירדו והמליכו את שלמה בפועל, בחיי דוד אביו. ומייד לאחר מכן, כאשר נודע לאדוניהו שמלך מלך אחר, כל הסובבים אותו, כל מי שהוזמן, מייד ברח ממנו – אמר: לא צריך להסתובב ליד היורש הבלתי-חוקי של המלוכה – ואדוניהו עצמו בא מהר בתחנונים אל שלמה ואומר לו: אל תפגע בי, אני רק התנשאתי למלוך, אני לא באמת מורד במלכות, אל תהרוג אותי. שלמה אומר לו: בסדר. מה שנקרא – מותר לנסות. רצית להיות מלך – בסדר גמור; אני מלך, אתה מכיר במלכותי – מצוין. כל זמן שזה יישאר המצב, הכול בסדר, לא תיפגע. עד כאן תיאור מה שכתוב בפסוקים.
ואז קורה דבר מאוד מדהים, אדוני היושב-ראש. אחרי שכבר מלכותו של שלמה מתייצבת, אדוניהו פונה לבת שבע, אם המלך, ואומר לה: אני מבקש ממך בקשה נורא קטנה – תאשרי לי להתחתן עם אבישג השונמית. תבקשי מהמלך, תעשי טובה. אני חושב שזה אחד הפסוקים היחידים בתנ"ך שהאירוניה והסרקזם בו כתובים ממש בפסוק עצמו: שלמה אומר לבת שבע: למה את מבקשת בשבילו את אבישג? תבקשי בשבילו את המלוכה – בשבילו ובשביל כל אלו שהולכים אחריו. זה לא קורה הרבה שיש סרקזם כל כך בולט בפסוקי התנ"ך. התוצאה של אותו סיפור זה שמייד, למרות האמירה בהתחלה שלא ייפגע אדוניהו, שלמה שולח והורג את אדוניהו על עצם הבקשה. לא רק שהוא לא מעניק לו את הבקשה, אלא עצם הבקשה מהווה עילה להרג של אדוניהו ולכינון המלכות של שלמה.
טוב, מה כל הדבר הזה מלמד אותנו, ולמה זה קשור לפרשה? פרשת השבוע מסתיימת בתיאור של מה שמתרחש עם בני ישמעאל ועם בני קטורה, האישה השנייה של אברהם. התורה אומרת שלכולם אברהם אבינו נתן מתנות וישלחם. אמר להם: יש לי יורש אחד, יצחק. אתם – קחו מה שמגיע לכם, קחו קצת דברים אזרחיים, ותלכו. קחו מתנה פה, מתנה שם, אבל את המלוכה אתם לא תקבלו. כל זמן שנותנים מתנות ומשלחים זה בסדר גמור – אפשר לחיות בשלום עם בני ישמעאל, עם בני קטורה. הכול בסדר, הם לא מאיימים על המלוכה. אם הם מאיימים על המלוכה, מלמדת אותנו ההפטרה, מישהו שיש לו נגיעה למלכות – הרי לבני ישמעאל ובני קטורה יש זכות. הם בני אברהם אבינו, הם לא סתם. הם לא רחוקים, הם קרובים, הם בני דודים. אם הם מאיימים, אסור לתת להם אפילו קצת. מי שמאיים ונשאר ומנסה למלוך, אסור אפילו אצבע קטנה – אפילו על עצם הבקשה שלמה המלך גזר את דינו של אדוניהו.
אני חושב שיש בזה משהו כדי ללמד על היחס הנכון וההפרדה בין השאלות האזרחיות לשאלות הלאומיות. אחת הטענות שעלו בתקציב הזה, ובכלל בהקמת הקואליציה המשונה הזאת, זה שהשותפות עם רע"מ היא רק למטרות אזרחיות. עצם העובדה שהטענה הזאת עלתה זה דבר חשוב – זה הכרה בכך שלפחות כלפי חוץ, יש הבנה שאסור לתת למי שמנסה לפגוע בזהותה של מדינת ישראל שום דבר מעבר לזכויות אזרחיות. לזה יש קונסנזוס, אז מה שנקרא, עם זה זורמים. לפחות כאמירה זו אמירה חשובה. אם זה תירוץ, זה תירוץ טוב. אבל למעשה, בוודאי בחשיפות האחרונות שראינו, גם בנוגע לעמותת 48, עמותה הקשורה לרע"מ, וגם בנוגע לחברי רע"מ והקשר האמיץ בינם לבין חמאס, והאמירות הבעייתיות שנאמרות כל הזמן על ידי אנשי רע"מ ובפריפריה של רע"מ, מראים שהאמירה הזאת – אנחנו רק רוצים דברים אזרחיים, ותעזבו אותנו בשקט, ואל תיתנו לנו שום דבר מעבר לדרישות האזרחיות – לפחות מהצד של רע"מ זה לא נכון, וחבל שחברי הקואליציה – – –
עצם קיומה של התנועה האסלאמית – – –
אז זו האמירה שלי. אדוני, בכל זאת, אני מנסה לומר את שלי. עצם קיומה של התנועה האסלאמית, עם המצע כפי שהוא, עם הקשרים לארגוני טרור כפי שהם, עם חיזוק מה שהם מכנים השהידים כפי שהוא, מראה שכוונותיהם אינן אזרחיות בלבד. וגם בקשות שנראות לכאורה תמימות – בסך הכול אומר – אפילו אם המלך – רק שתבין, אדוני היושב-ראש, למה התחלתי במה שהתחלתי. בת שבע, אימו של המלך, חיה כל חייה בחצר המלכות, ומבינה היטב בתכסיסי מלכות. אנחנו רואים מהפרק הראשון כמה היא מבינה בפוליטיקה. אפילו היא לא הבינה מה מתחבא מאחורי הבקשה התמימה, הקטנה, האזרחית, של אדוניהו לקבל את אבישג השונמית. אפילו היא לא הבינה, כך שרבים וטובים נפלו בכך. אדוני היושב-ראש, זה לא רק אתם.
אבל למעשה, שלמה המלך, החכם מכל אדם – כנראה יש צורך בחוכמת שלמה כדי להבין שמאחורי בקשה אזרחית תמימה: אני בסך הכול רוצה להתחתן עם אבישג, מה אכפת לך? בייחוד שהפסקות מדגיש שהיא לא הייתה אשתו של המלך דוד; היא הייתה רק בת החצר, היא לא הייתה אשתו – אפילו בקשה אזרחית תמימה שכזאת, בעצם מתחבאת מאחוריה בקשת המלוכה, ושלמה גזר את הדין של הבקשה ושל המבקש בהתאם.
לכן התחלתי במה שאמרתי, אדוני היושב-ראש. העובדה שעל פני הדברים מדובר בבקשות אזרחיות, אין בה כדי להסתיר את האמת, והאמת היא שכאשר אדם – אלה החלומות שלו: החלומות שלו הם חליפות אסלאמית, החלומות שלו הם להיות חלק מתנועת האחים המוסלמים הגדולה – צריך להיזהר איתו גם בבקשות שנראות תמימות. זה המסר שאני חושב שכדאי שנלמד מפרשת השבוע.
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני רוצה לעבור לנושא אחר. לא סוד שבחודשים האחרונים – בימים ההם אין אופוזיציה בישראל, איש הישר בעיניו יעשה. אתם פעלתם בצורה שבעיניי היא חמורה מאוד ולא לגיטימית, פגעתם בסדרי הבית, ניסיתם מלכתחילה לקחת את כל הוועדות, ואז לאט-לאט, בפיחות זוחל, הוספתם עוד ועוד, בשיטת הסלמי ההפוך, לתת לנו עוד קצת ועוד קצת, אבל את המעוות הראשוני לא תיקנתם. ולכן אנחנו, כחברי אופוזיציה, לרוב אורך דיוני התקציב אפילו חבר אחד לא היה בוועדות שדנו בפרקים השונים, בייחוד של חוק ההסדרים.
עלתה טענה מצד חלק מחברי הקואליציה שאנחנו משתמטים מחובתנו לטפל בחוק ההסדרים. אז אני רוצה, אדוני היושב-ראש, להקריא מתוך הודעה לתקשורת שיצאה מוועדת החוקה: "ועדת החוקה אישרה לקריאות 3-2 את החוק שיחיל על תאגידים ציבוריים חובת עריכת ופרסום דוחות כספיים שנתיים. לדרישת היו"ר ח"כ קריב וח"כ הכנסת רוטמן" – למיטב זיכרוני מהאופוזיציה – "שונתה הצעת החוק כך שהחשב הכללי לא יוכל להתערב בתוכנו של הדוח. יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת קריב ביקש מהממשלה בנוסף לתמוך בהסתייגותו של חבר הכנסת רוטמן לפיה החשב הכללי ידווח לוועדת הכספים אודות התאגידים שלא הגישו דוחות במועד ולא קיבלו אישור לכך".
הייתה כמובן עבודה רבה שהושקעה גם בפרק רשות הרגולציה, גם על ידי וגם על ידי חברי כנסת אחרים מהאופוזיציה, ואני יודע שאותו דבר התרחש כמעט בכל אחד מפרקי חוק ההסדרים, ולכן הטענה כאילו האופוזיציה לא נתנה את חלקה בוועדות – אני חושב שהיא טענה שאיננה נכונה. הדבר היחיד שבו אנחנו לא הסכמנו לתת את חלקנו הוא בהצגה כאילו להצבעה שלנו יש משמעות, לאחר שהקואליציה ייצרה לעצמה רוב מלאכותי ומדומיין בכל מיני ועדות.
רק שנייה, אני אסיים, ואז אני אשמח לתגובה.
לזה לא הסכמנו לתת את ידינו. לא הסכמנו להשתתף כבובות בתיאטרון האבסורד שניסיתם לייצר לנו, אבל עבודה רבה ויסודית שהושקעה, הן בנוגע לפרקיו השונים של חוק ההסדרים והן בנוגע לעבודת הוועדות השוטפת – אני חושב שההצגה כאילו השתמטנו ממנה היא הצגה שאיננה נכונה.
א. תודה רבה. אני חושב שהיו יותר ממעטים, היו בוועדות השונות, וגם זה חלק מהבעיה שהייתה – – –
תלוי את מי אתם סופרים. אתם, את המשותפת כבר ספרתם כחלק מהקואליציה. גם נתתם להם חברים בוועדות באופן שלא פרופורציונלי.
אבל אנחנו כ-58.
בכל מקרה, אני רק רוצה להגיד שמאחר שאני מצטרף פה לבקשתו של יושב-ראש ועדת החוקה – שאין ספק שהוא מהקואליציה – חבר הכנסת גלעד קריב, ההסתייגות שעליה מדובר היא הסתייגות מס' 17 לפרק התאגידים הציבוריים. הסתייגות מס' 17 מדברת על כך שהחשב הכללי ידווח בכתב עד ל-1 באפריל בכל שנה לוועדת הכספים של הכנסת על תאגידים שלא הגישו דוחות במועד ולא קיבלו אישור להגשת הדוחות הכספיים במועד מאוחר יותר. הדיווח יפורסם באתר האינטרנט של החשב הכללי.
למרות שמדובר בהסתייגות של קבוצת הציונות הדתית מהוועדה, חבר הכנסת קריב – ואני רוצה לברך אותו על כך – קרא לממשלה להצביע בעד ההסתייגות הזאת. אני מקווה שלכל הפחות, אם לא יצביעו או לא תתקבל עמדת קואליציה בעד לתמוך, אני מאוד מאוד מקווה שלפחות בנושא הזה, שעוסק בשקיפות הבסיסית הנדרשת בדוחות של תאגידים ציבוריים, יינתן חופש הצבעה על ידי הקואליציה. אבל כמובן שאני אצטרף. ואני חייב לומר שלמרות יחסי הכוחות התמידיים שקיימים פה בבית מאז הקמת הקואליציה הזו – –
לא. – – אני אחרוג ממנהגי, וגם אם הקואליציה תחליט שהיא תומכת בהסתייגות הזאת, אני חלילה וחס לא אמשוך אותה, ואני אפילו אצטרף לקואליציה בהצבעה על ההסתייגות הזאת.
אני חושב שכל שוחר שקיפות וכל שוחר פיקוח פרלמנטרי על תאגידים ציבוריים ועל מה שנעשה בהם בכספי הציבור אמור לתמוך בהסתייגות הזאת. כדי שחס ושלום לא נשאיר אתכם ולא תצטרכו לזכור בימי ההצבעה הארוכים מה המספר של ההסתייגות – ההסתייגות היא 17 וסימנה טוב.
יפה. בדיוק זו הגימטרייה.
זו הגימטרייה, ולכן אני בהחלט אשמח שתתמכו בה.
פעמיים כי טוב. יש גם 171. זו הסתייגות נוספת שאני מקווה שתתמכו בה, אבל זה אולי להמשך הנאום.
כן. 17 בהסדרים.
שלום וברכה, אדוני השר.
עד כאן גם לעניין עבודת הכנסת, גם לעניין דבר התורה החשוב, שחבל שכבוד השר מאיר כהן – אני בטוח שהוא היה מזדהה עם המסר של דבר התורה – חבל שהוא פספס. אני לא אחזור עליו, אבל בכל זאת.
לא. בסדר גמור. אני רוצה לדבר בעיקר על מה שאין בתקציב. קל מאוד לבוא ולדבר – וזה מאוד מאוד קשור לדבר התורה של ההתחלה, אדוני היושב-ראש וכבוד השר – קל מאוד לדבר על תקציב, ותמיד קואליציה עושה זאת, תמיד היא מדגישה מה יש בתקציב, וזה כמובן קל. ברוך השם מרביתו של תקציב מדינת ישראל הוא תקציב, מה שניתן לכנות, "המשכי" – טייס אוטומטי. לא רבים יודעים, אבל רוב מה שקורה – יש נוסחת עדכון מאוד מאוד ברורה.
מה שהיה בתקציב 2018 – אם נרצה להשוות אותו לתקציב 2021 לא נגלה הבדלים אדירים, בוודאי לא בהיקפי המיליארדים שבו, אלא נגלה כמובן איפה באה לידי ביטוי התועלת או הערך שקואליציה מביאה לתקציב באותם מה שנקרא "כספים קואליציוניים", ששם אפשר למצוא לפעמים נקודות להכניס את החותם האישי של הקואליציה על התקציב. ויש את התוכניות בסדר גודל גדול, שגם בהן אפשר למצוא לפעמים שינוי משמעותי בסדרי העדיפויות. אז את הדברים הרעים בתקציב, וכמובן את הדברים הרעים בחוק ההסדרים, אני בטוח שדיברו גם לפניי וגם אחריי – כל מיני רפורמות, בוודאי רפורמה בכשרות, שהיא קשה וחמורה. אבל אני רוצה להגיד שקרה פה משהו שהוא בעיניי חמור מאוד.
לא מזמן חווינו את אירועי שומר החומות. בזמן מבצע שומר החומות אוכלוסיית מדינת ישראל הותקפה על ידי שני פלגים של התנועה האסלאמית: פלג אחד של התנועה האסלאמית, החמאס, ירה טילים על עוטף עזה, על אשקלון, כמובן גם על שאר חלקי ישראל, אבל בדרך כלל בדרך הטבע, מי שמקבל את האש הם בעיקר היישובים והערים הקרובים לרצועת עזה. פלג אחר של התנועה האסלאמית שלח את המטיפים במסגדים שלו להוציא את הנוער ואת הקצת-יותר מבוגרים מהנוער לרחובות, ולצאת לפרעות. ראינו את זה בעיקר בערים המעורבות, אבל גם בכבישי הנגב והגליל. ראינו כיצד הדרך לעירו של כבוד השר מאיר כהן נחסמת על ידי מתפרעים שהוסתו, הוסתו על ידי המסגדים של התנועה האסלאמית.
בתקציב הנוכחי פלג שלישי של התנועה האסלאמית, רע"מ, דאג להכניס כספים רבים לערים וליישובים הערביים בתוכניות, בהסדרת ההתיישבות הבדואית, בעוד הרבה מאוד תחומים, חלקם מבורכים, חלקם פחות. חלק גדול, לצערי, מהכספים האלו יזלגו. אני לא חושב שאני נותן פה נבואה, אלא בגדר חכם עדיף מנביא, וזו אפילו לא חוכמה שלי. זו חוכמה של האדם הפשוט. כל אדם מבין שבשנייה שמועברים סכומים כל כך גדולים לדרישת התנועה האסלאמית, חלק מזה ימצא את עצמו בארגוני טרור. אני לא חושב שצריך בשביל זה יום לימודים ארוך. ולעומת זאת, התושבים והאזרחים שספגו את נחת זרועה של התנועה האסלאמית לא קיבלו.
קיבלתי את פנייתו של ראש עיריית אשקלון, ראש העיר תומר גלאם, שאמר שהצעת חוק שעברה פה בכנסת לא קודמה ולא שמרו לה כסף בתקציב לטובת הטבות מס וסיוע לעיר אשקלון ולתושביה, שספגו בזמן שומר החומות מכה שמתווספת למכות שהם ספגו קודם לכן. דיברתי עם חברי ראש עיריית לוד, שמעתי גם ממנו שכל הסכומים שנשלחו לציבור הערבי על ידי התנועה האסלאמית, פלג רע"מ, פלג ממשלת ישראל, לא יגיעו לעיריות כמובן, כי הם רוצים להעביר את זה לאנשי שלומם, והם יודעים שמה שיעבור לעיריות של הערים המעורבות לא יגיע לאנשי שלומם כל כך. אז הם העבירו את זה רק ליישובים הערביים, ובעצם האנשים שספגו את המכה הקשה ביותר זוכים להתנכרות מממשלת ישראל.
התקציב לא נותן בשורה לתושבי הערים המעורבות. הוא לא נותן בשורה לתושבי אשקלון. הוא לא נותן בשורה לתושבי עוטף עזה. הוא לא נותן בשורה לכל האנשים שעומדים וחוששים לחייהם מה יקרה חס ושלום בפעם הבאה שמדינת ישראל תצא למבצע בעזה, כיצד מהמסגדים של התנועה האסלאמית יצאו גדודי הפורעים, מי יגן עליהם. הוא לא נותן מענה לחיזוק ולהקמת יחידות שמירה אזרחיות שיגנו בעת פקודה על התושבים, כי המשטרה, ראינו, לא יודעת לתת מענה, וגם עם התוספת למשטרה היא לא תוכל לתת מענה לכל בית ולכל רחוב, ולא משנה כמה תקציבים יינתנו לה. והתקציב הזה הוא באמת בגדר שיהא חוטא נשכר. הוא בגדר "הרצחת וגם ירשת" כפשוטו.
האדם שעמד בעצם ימי הפרעות במסגד בלוד ואמר מסר כפול – ואנחנו חוזרים לדבר התורה שלי מתחילת הנאום, אדוני היושב-ראש – המסר הכפול שרק חדי האוזן שומעים, לעמוד בבית כנסת בעיר לוד, בעצם ימי הפרעות ולהגיד: אני מתנגד לפגיעה בבתי כנסת כשם שאני מתנגד לפגיעה במסגדים. מי שאומר משפט כזה הוא מראה את עצמו כאילו מבקש רק בקשה קטנה, הוא אומר אמירה יפה, במתק שפתיים, הוא לא רוצה שיפגעו בתי כנסת. כל הכבוד. מי רוצה שיפגעו בבתי כנסת? מי רוצה שיפגעו במסגדים? אף אחד. ולכן זה נשמע אמירה מאוד מאוד יפה, אבל צריך להיות חכם, אולי לא כשלמה, אבל קצת מחוכמת שלמה לקבל, כדי להבין שכאשר אתה עומד בזמן פרעות ואומר שיש פגיעה במסגדים, אתה מלבה את הפרעות ואתה לא מרגיע את הרוחות. וזה מה שהוא עשה. והוא עשה את זה כי הוא איש חכם. הוא איש חכם שיודע להגיד משפט שכל אחד ישמע את מה שהוא רוצה לשמוע.
וכתוצאה מאמירות כל כך מסיתות גם על ידיו, גם על ידי חברי מפלגתו, וגם על ידי תמיכה בדיעבד שניתנה לאנשים, כל הפורעים – מי מימן להם את ההגנה המשפטית לכל הפורעים? בוועדה של מי באו ודרשו שישחררו את כל האנשים שיצאו לרחובות לטבוח ביהודים? זו הייתה הוועדה שלו. ואנחנו פה בסיטואציה של "הרצחת וגם ירשת".
אני רוצה להזכיר שבת שבע, מהמערכה הראשונה של הנאום שלי, על לקיחתה קיבל תוכחה דוד המלך, "הרצחת וגם ירשת". לקיחת הסיטואציה הזאת, שבה האנשים שהרוויחו מהפרעות, שהסיתו לפרעות, שנתנו גיבוי לפורעים לאחר הפרעות – הם יושבים בממשלת ישראל, הם קובעים את סדרי העדיפויות התקציביים. ואתם, אתם חברי הקואליציה, מהמפלגות הציוניות, אתם תרימו יד בעד הדבר הזה? אדוני השר, אתה יכול להרים יד בעד הדבר הזה, בעד תקציב שנוסח ותואם על ידי התומכים בפורעים, על ידי האנשים שהעניקו סיוע משפטי לכל מי שחסם את הכביש אליך הביתה? שדאגו לשחרר אותם כדי שיוכלו להמשיך ולפרוע? יש מושג של "הרצחת וגם ירשת" גדול מזה?
אני מקווה שבקרוב, כאשר אני אומר "אדוני השר", אני אוכל לפנות אליך. האמת היא שאין לי מניעה גם אליך, אבל כשתהיה אחדות לאומית באמת ולא אחדות בין-לאומית, שזה מה שהולך פה עכשיו, אחדות בין-לאומית שמדירה חלק גדול מהלאום שלנו, אז יכול להיות ששניכם תהיו שרים באותה ממשלה. למה לא?
זה תואר שנשאר.
ולכן, אני מבקש ממך, אדוני היושב-ראש, מבקש ממך – – –
תודה, תודה. ולכן אני מבקש ממך, אדוני היושב-ראש, ואני מבקש ממך, אדוני השר – –
– – ואני מבקש דרככם מכל חברי הקואליציה: תחשבו מסלול מחדש. תחשבו מסלול מחדש. תשאלו את עצמכם: האם אתם יכולים להרים את היד בעד תקציב שנכתב לדרישותיהם של מגיני הרוצחים, הפורעים והטובחים, שמשאיר בחוץ את נציגי אלו שחטפו, אלו שהסתגרו בבתים בחשש ובפחד, אלו ששרפו להם את המכוניות ואת הבתים? תחשבו באיזה צד של ההיסטוריה ושל התקציב אתם רוצים להיות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
2,848 מילים של שמחה רוטמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.