הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2021 ו-2022), התשפ"ב–2021

אדוני היושב-ראש, האמת שקשה לעלות לדבר מעל במה זאת אחרי חברתי חברת הכנסת גלית דיסטל, שנשאה נאום אופוזיציוני שיכול להיכנס לפנתיאון – –

– – ואני מרגיש כמו סוקרטס במשתה שצריך לדבר אחרי אגאתון, אגאתון, שזכה בתחרות הנאומים השנתית באתונה הקדומה מול אצטדיון של 30,000 איש – כן, באתונה הקדומה היו תחרויות לא רק של ספורט אלא תחרויות נאומים ופילוסופיה. וכשסוקרטס מדבר במשתה אחרי אגאתון, כשכולם מריעים לנאום של אגאתון כי הוא באמת זכה במדליית זהב בתחרות הנאומים השנתית, אז סוקרטס אומר: איך התחייבתי לדבר אחרי אגאתון, כי הוא נשא נאום כזה נפלא ואני עכשיו אובד עצה. אז קשה לדבר אחרי גלית, אבל נעשה מאמץ.

יפה, ברכות. גם אני הייתי פעם צוער, אבל לא סיימתי את הקורס.

לא סיימתי, אבל נהניתי מאוד לחזור לגולני ולשרת בגדוד 12 בגולני.

יש לנו חיל אוויר מצוין וצבא מצוין, ואנחנו מאוד גאים בחיל האוויר ובצוערים – בטייסים ובנווטים העתידיים.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לפתוח בנושא שידידתי גלית נגעה בו, וזה השקר או הבלוף שאנחנו שומעים אותו עוד פעם ועוד פעם, והוא גם מהדהד בתקשורת, על כך שזה תקציב ראשון – שלוש וחצי שנים לא היה תקציב. זה נכון שהתקציב הקודם עבר בכנסת לפני שלוש וחצי שנים, ככה שלכאורה מי שאומר: התקציב הקודם עבר לפני שלוש וחצי שנים או: שלוש וחצי שנים לא העבירו פה תקציב – אומר אמת. אבל זאת אמת גרועה משקר, כי זאת הטעיה של הציבור.

מה זה שלוש וחצי שנים לא עבר תקציב? בתקציב שנתי רגיל יש תמיד שנה שבה לא עבר תקציב, כי העברת תקציב, נניח בדצמבר – את התקציב לשנה הבאה – ואז התקציב של השנה שאחרי זה שוב עובר בדצמבר. אז אפשר להגיד, כשמתקרבים לדצמבר הבא: כבר שנה שלא עבר תקציב. בתקציב דו-שנתי – ורוב התקציבים מאז שאני המצאתי את התקציב הדו-שנתי בשנת 2009, לשנים 2010-2009, רוב התקציבים בישראל בתריסר השנים האחרונות הם דו-שנתיים – יש תמיד שנתיים בין העברת תקציב א' לבין העברת תקציב ב' שאחריו. אז באופן טבעי לחלוטין, במצב תקין לחלוטין, כשמתקרבים למועד של העברת התקציב הבא, אפשר להגיד: כבר שנתיים שלא עבר תקציב. כשעוברים לתקציב דו-שנתי – וזה גם מה שקורה עכשיו, גם אתם מעבירים תקציב דו-שנתי, הממשלה הנוכחית – הנורמה היא שיש שנתיים בין העברת תקציב אחת לשנייה, ולכן כשמתקרבים להעברת התקציב הבאה בתור אפשר להגיד: כבר שנתיים לא עבר תקציב. אבל אין בכך שום פגם, זה קורה כשהשיטה עובדת באופן מלא.

עכשיו אומרים: שלוש וחצי. בואו נגיד את האמת: שנתיים זה מצב טבעי, שאנחנו – להוציא חריג אחד בשיטה של תקציבים דו-שנתיים. ולכן, אם כבר, אמור: שנה וחצי לא היה תקציב. בשנה וחצי האחרונות לא היה תקציב. בעצם בשנת 2020 היה תקציב של 1 חלקי 12. לא היה תקציב לשנת 2020. אבל אפילו לומר שבמשך שנה וחצי לא היה תקציב, אפילו זו מוטעה.

כן, כן, אני מדבר עכשיו על 2021, לכן זה שנה וחצי כאילו, כי אתם מעבירים עכשיו תקציב.

אוקיי, שנה ושמונה חודשים, שנה ותשעה חודשים. אפילו זה לא הוגן. מדוע? כשאני מוניתי לשר האוצר בשיא המשבר הכלכלי הגלובלי, כשכלכלת העולם כולה התרסקה, כשהייתה תחושה שהסדר העולמי הכלכלי מתפורר – שמכונה, ובצדק, המשבר הכלכלי הכי חמור בעולם מאז מלחמת העולם השנייה. והגעתי, מוניתי בסוף מרץ לשר אוצר ולא היה תקציב לאותה שנה, ל-2009, והחלטתי לעשות תקציב דו-שנתי ראשון ל-2009 ו-2010. לא נתתי לעצמי חמישה וחצי חודשים להעביר תקציב, למרות המצב המאוד-קשה בארץ ובכל העולם, נתתי לעצמי שלושה חודשים. תוך שלושה חודשים העברתי תקציב – שלושה פלוס כמה ימים.

עכשיו הממשלה הנוכחית, שלא ניצבת בפני הקשיים והטלטלה העולמית והמקומית של 2009, עם כל הכבוד – גם משבר הקורונה, המשבר הכלכלי של הקורונה לא משתווה בכלל לשידוד המערכות, לפניקה, לבהלה, לפגיעה הקשה במיליוני, בעצם מיליארדי מובטלים של 2008, 2009, 2010 – הממשלה הנוכחית נתנה לעצמה עוד חצי שנה לחיות בלי תקציב. זאת אומרת, אמור מעתה: הטענה ששלוש וחצי שנים לא העבירו תקציב היא נכונה, אבל במסווה של הטענה הנכונה – בלי שהציבור ואפילו התקשורת מבינה – מסתתר שקר גדול. לכל היותר ניתן להגיד שבמשך שנה או שנה וחצי לא היה תקציב, וחלק מזה זה באחריות הממשלה הנוכחית.

כך עובדים על הציבור והתקשורת, שנוטה חסד לממשלה הנוכחית, כי האידיאל הגדול, החזון המאחד של הממשלה הזאת מקובל גם על חלק מהתקשורת. איך קוראים לאידיאל? לא נכון אמרה ידידתי גלית דיסטל, שאין שום דבר משותף בממשלה הזו; יש דבר אחד גדול מאוד, איזה אידיאל, איזה ערך עליון מאוד חשוב משותף לכולם – רק לא ביבי. זה כן משותף לממשלה כולה ולחלקים מאוד גדולים בתקשורת. אז כשמשקרים שקר כזה, שיש בו גרעין של אמת – שלוש וחצי שנים לא עבר תקציב, אבל רק שנה וחצי אנחנו בלי תקציב מאושר – אז התקשורת, במקום לחשוף את השקר מהדהדת אותו עוד פעם ועוד פעם.

ועכשיו, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על התקציב עצמו ועל הפגמים המהותיים בתקציב. ראשית, ראו זה פלא, התקציב הזה, יש בו דבר, אלמנט מקורי, שאני חושב שהוא חידוש עולמי, בטח חידוש בארץ. כשאנחנו שומעים את דוברי הממשלה – את ראש הממשלה, את ראש הממשלה החליפי, את שר האוצר, את ראשי המפלגות בקואליציה – אנחנו שומעים, וזה חוזר וחוזר: למה כל כך מתאמצים להעביר את התקציב? כדי לשמור על קיום הממשלה, על יציבות הקואליציה וקיום הממשלה. לרגע מישהו יכול לחשוב שהמטרה העיקרית של תקציב – מעבירים כאן תקציב לא בשביל לדאוג להתפתחות המדינה, לא בשביל לדאוג לכלכלת המדינה. כשאנחנו שומעים את דוברי הממשלה, נראה שהסיבה העיקרית להעברת תקציב היא בשביל הממשלה, לא בשביל המדינה; בשביל חברי הממשלה, לא בשביל האזרחים. הסיבה העיקרית מדוע צריך להעביר עכשיו תקציב זה למנוע את נפילת הממשלה. זאת אומרת, זה תקציב הצלה לממשלה ולא תקציב דאגה למדינה. אולי יש בו דאגה למדינה, אבל היא במקום שני. לא אני אומר את זה, רוב בכירי הממשלה אומרים את זה. כשמדברים על התקציב הם כל הזמן מדברים על זה שמעבירים תקציב, חשוב להעביר את התקציב וחשוב לא ליפול בהעברת התקציב, כדי שהממשלה תשרוד.

אני מודה לך על הדיוק – –

– – אבל הדיוק הוא לא מדויק.

לא. כל מה שאמרת נכון, ועדיין המסר הוא לא נכון, כי המשמעות האמיתית של הליכה לבחירות, כשכנסת מתפזרת והולכת לבחירות, זה בדרך כלל מסתיים בהחלפת ממשלה, בשינוי ממשלה, ולכן – – –

תן לי, תן לי. רוב הממשלות שנפלו, שימיהן התקצרו כאן בכנסת, נפלו או ימיהן התקצרו בגלל הקדמת הבחירות ופיזור הכנסת, לא בהצבעות אי-אמון. ולכן מה שאמרתי הוא נכון. לא היית חייב לדייק אותי כי במהות מה שאמרתי הוא נכון – ממשלות בישראל, בדרך כלל, אם הן נופלות, אם הן מתקצרות, זה על ידי פיזור הכנסת ולא על ידי אי-העברת התקציב. לכן מה שאמרתי הוא נכון. גם מה שאתה אמרת הוא נכון, אבל מה שאני אמרתי הוא נכון, לא היית צריך לדייק אותי.

עכשיו לעניין התקציב והמצב הכלכלי גופו. אני לא רוצה להתעסק בכל סעיף וסעיף בתקציב. אני באמת לא מוצא רפורמות גדולות, בשורות גדולות בתקציב. אני כן מוצא מגוון של מיסים חדשים, למרות שאמרו שלא יהיו מיסים חדשים – חלקם אולי מוצדקים, חלקם לא מוצדקים, אבל אין ספק שיש פה מגוון אדיר של מיסים. אגרת גודש זה מס; מס על כלים חד-פעמיים זה מס על הציבור; מס על משקאות ממותקים זה מס על הציבור; מס על הפחם זה מס בסוף על החשמל שהציבור משלם אותו, ועוד ועוד שורה ארוכה של מיסים. אבל אני לא רוצה להיטפל לכל סעיף בנפרד. ראשית, אני לא מוצא בתקציב בשורה גדולה. באמת. ממשלה חדשה – אני לא רואה פה את הבשורה הגדולה. קואליציה חדשה לחלוטין.

שנית, אני רואה בתקציב אלמנט מאוד מאוד מדאיג של חוסר אחריות כלכלית, שאף אחד לא שם אליו לב, וזה פריצת תקרת ההוצאה ב-2%. אני רוצה להסביר מה זו תקרת ההוצאה. יש יעד גירעון ותקרת הוצאה. זו הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה, אז המסגרת שמגבילה את תקציב המדינה בדרך כלל זה מסגרת הגירעון. הממשלה מנסה להקטין את הגירעון, לעמוד בגירעון סביר או נמוך. אבל הגירעון זה רק יעד, כי אי-אפשר לתכנן מראש או לקבוע מראש מה יהיה הגירעון. זה משתנה לאור שינויים במצב הכלכלי במשך השנה, או השנתיים, אם זה דו-שנתי – במקרה הזה, שנה וכמה חודשים. ולכן, הפרמטר הכי חשוב במסגרות תקציב שאפשר לקבע אותו, וקיבעו אותו בעבר לתקופות ארוכות, הוא מגבלת ההוצאה: כמה מותר לממשלה להוציא; לא חשוב אם ההכנסות שלה גדלות או קטנות, כמה מותר לה להוציא.

מגבלת ההוצאה לוקחת בחשבון את גידול האוכלוסייה. בעבר פיתחנו נוסחה מורכבת לכמה מותר להוסיף לאור הגידול בצמיחה הכלכלית וכו'. כאן שברו את מגבלת ההוצאה ב-2%. 2% זה 8 מיליארד לשנה. אז אם מדובר פה על שנתיים, כי זה גם רטרואקטיבי על שנת 2021, זה 16 מיליארד. אבל זה כמובן לא נכון, כי זה 2% לשנת 2021 ועוד 2% על, on top ה-2% הללו, בשנת 2022. זאת אומרת, בשנת 2022 זו כבר פריצה של 4% במגבלת ההוצאה מעל הגידול הטבעי באוכלוסייה, שזה כבר סכום שמתקרב ל-20 מיליארד שקל בשנת 2022. זאת אומרת, סך הכול יש פה פריצה תקציבית של בין 26-25 ל-30 מיליארד שקל במגבלת ההוצאה – לא בגירעון, במגבלת ההוצאה.

זה דבר חסר אחריות. אנחנו לא בשיאו של איזה משבר אדיר בשנת 2022 שאנחנו יודעים עליו מראש, שמאפשר פריצה כזו של מגבלת ההוצאה. כמי שכיהן ארבע שנים כשר אוצר בשנים הכי קשות של הכלכלה העולמית, ובהתחלה גם המקומית, אני אומר לך, אדוני היושב-ראש: מגבלת ההוצאה היא הכלל הכי חשוב מבחינה תקציבית במדינת ישראל, ומי שפוגע בה בקלות כזו בלי נסיבות שבאמת מצדיקות את זה, בלי תירוצים מתאימים, סתם כך, כי נוח לפזר עוד 30 מיליארד שקל, גורם נזק ארוך טווח לכלכלת ישראל.

מה שאתם עושים, הממשלה הנוכחית, זה חסר אחריות מבחינה כלכלית ומקרו-כלכלית. זה לא יתנקם בנו מייד אבל זה יתנקם בנו בשנים הקרובות ובעשור הקרוב. קל וחומר שהממשלה הזאת מחליטה להוציא 25–30 מיליארד מעבר למגבלה – דרך אגב, היא לא עוברת על המגבלה, היא פשוט מרחיבה אותה, משנה אותה, כך שהמגבלה לא תהיה מגבלה – כשאנחנו עדים לתחילתה של התפרצות אינפלציונית חמורה בכל העולם, וגם בארץ. התקופה הקרובה היא תקופה של חזרת האינפלציה לאחר 12 שנים, מאז המשבר הגלובלי, שהתחיל לקראת סוף 2008. 12 וחצי שנים לא הייתה אינפלציה של ממש בעולם הרחב, וגם לא במדינת ישראל. פה ושם נקודתית היה משהו. והינה, אנחנו רואים בחזרה את האינפלציה.

אני רוצה להסביר על קצה המזלג למה יש לא רק אינפלציה, שכבר התחילה בארץ, אלא סכנה אינפלציונית מוחשית. ואני רוצה להזכיר לכולם, אינפלציה זה שחיקת ערך הכסף, זה עליית מחירים ובעצם שחיקת ערך הכסף. הכסף שווה פחות. אנחנו צריכים יותר כסף לקנות אותו מוצר. אינפלציה משמעותית – וידענו דברים כאלה בעבר, בשנות השמונים של המאה הקודמת – – –

לא חשוב. הוא יודע היסטוריה, הוא בן אדם אינטליגנטי, מכיר את ההיסטוריה.

חמש יחידות בהיסטוריה. וכמה בפילוסופיה?

לא, זה לא פילוסופיה. כמה בפילוסופיה?

לא נורא, היסטוריה גם טוב. הינה, מאיר היה מורה, אני בטוח שמורה פנטסטי, להיסטוריה.

בקושי.

את לימדת אותי?

אה, לימדת את הספרים שלי. חשבתי שלימדת אותי ולא זכרתי.

ובטוח שמורה טובה כמוך לא הייתי יכול לשכוח. אז בעצם אני לימדתי אותך.

שמע, אנחנו היינו אנשים רציניים פעם: מורים, מרצים באוניברסיטה, מורים בתיכון.

כן. היינו אנשים רציניים לפני שהידרדרנו לביצה הפוליטית. על כל פנים, המצב היום בעולם הוא כמו ערמת חציר שיש עליה בנזין ונפט מהבחינה האינפלציונית. ואני רוצה להזכיר שוב: אינפלציה שוחקת את השכר שלנו, את החיסכון הפנסיוני של כל אזרחי ישראל. לכן אסור לתת לאינפלציה להתפרץ, צריך להיערך בעוד מועד.

למה אני חושש כל כך מאינפלציה? לא בגלל התחלת עליית המחירים, שאנחנו כבר רואים. מה שקורה בעולם היום זה מצב נזיל מאוד. מצד אחד, מאז תחילת המשבר הכלכלי הגלובלי רוב המדינות בעולם, גם רוב מדינות המערב, התמודדו עם המשבר על ידי הדפסת כסף, גם על ידי הממשלות – מה שנקרא הדוקטרינה הקיינסיאנית, הזרמת כסף בעת משבר למשק כדי להניע את גלגלי הכלכלה – ועוד יותר מכך, על ידי מה שנקרא הרחבות מוניטריות, על ידי הבנקים המרכזיים באירופה, בארצות הברית וכמעט בכל העולם, גם אצלנו. למרות שזה מוסווה כקניית דולרים והנפקת איגרות חוב, יש בזה אלמנט של הרחבה מוניטרית. ריבית נמוכה.

זאת אומרת, כמות הכסף בעולם גדלה מאוד בתריסר השנים האחרונות. אם כמות הסחורות בעולם גדלה באותה מידה, אז הדברים מאזנים אחד את השני, כי יש משוואה בין כסף לסחורות, אבל מה שקורה בשנה האחרונה הוא שכמות הסחורות שהעולם מייצר קטנה וקטנה כל יום. העולם מייצר הרבה פחות מכוניות חדשות ממה שלפני שלוש או ארבע שנים. למה? כי יש בעיות בצ'יפים, באספקת הצ'יפים, כי חברות הייצור של הצ'יפים, כמו אינטל ואחרות, מייצרות פחות צ'יפים. הן מייצרות פחות צ'יפים כי שרשרת האספקה הבין-לאומית נפגעה, והתעשייה היום היא בין-לאומית. הספינות לא מספיקות להביא חלקי מכוניות מסין לאירופה כי יש בעיות בתחבורה הימית ובנמלים בכל העולם. ועלייה גדולה במחירי האנרגיה, גם זה גורם לבעיות. בקיצור, אנחנו רואים מצב שבו מצד אחד כל הזמן נוסף כסף למערכת, ומצד שני יש ירידה בכמות הסחורות העולמית. כשיש יותר כסף על פחות סחורות זאת אינפלציה. כשיש יותר סחורות על פחות כסף זה דפלציה, ירידת מחירים. כשיש יותר כסף על פחות סחורות, בדרך הטבע מחירים עולים.

תוסיף לזה את עליית מחירי האנרגיה, בעיקר הגז הטבעי, בכל העולם. באירופה, לחוזים חדשים היום משלמים ל-LNG, לגז טבעי נוזלי, שמגיע מאוסטרליה או מקטאר או מארצות הברית, כבר 30 דולר ל-MMBtu, ליחידת גז. בישראל, בזכות מתווה הגז, זה נשאר על 4.5 דולר, רבע מחיר – רבע. לא יותר זול, רבע. באירופה המחיר הוא פי ארבעה עד פי חמישה ממה שבישראל היום, אפילו לפעמים פי שישה. גם זה תורם. והנפט גם עלה, לא כמו הגז, הוא לא עלה פי כמה, אבל עלה בעשרות אחוזים. הגז עלה במאות אחוזים.

כשכל זה קורה ביחד מתפתחת עליית מחירים, ועליית המחירים הזו מגיעה גם אלינו, למרות שבתחום האנרגיה הראשי, שזה גז טבעי, אנחנו מוגנים, בזכות פיתוח שדות הגז לווייתן, כריש-תנין, התחרות במשק הגז, ירידת המחירים ל-4.5 דולר. כאן אנחנו מוגנים, אנחנו במצב יותר טוב מרוב העולם. לכן יש פה סכנה רצינית להתפרצות אינפלציונית.

איך לטפל בהתפרצות אינפלציונית זה לא דבר קל בכלל. אני לא מקנא בממשלה שצריכה להתעסק בדבר הזה. זה לא דבר קל בכלל, כי למשל אחד הכלים המקובלים זה העלאה משמעותית בריבית כדי לייקר את הכסף, שהכסף יהיה פחות קל ולכן יבזבזו פחות בקלות, והמחירים ירדו כי ישקלו את ההוצאות יותר. אבל זה לא קל להעלות את הריבית, בטח לא באופן משמעותי, כשהשקל כל כך חזק והדולר כל כך חלש, כי זה יפגע ביצואנים.

אני לא רוצה עכשיו לתת עצות. יש כל מיני רעיונות איך כן אפשר למתן את היחסים האינפלציוניים, את הלחצים – – –

מאיר – – –

אמרתי, אני לא מסתמך על העליות שכבר היו במחירי הדלק. זה לא מרשים אותי, אז מחיר הדלק ירד מתישהו. מחיר החשמל בכלל ירד כבר באיזה 20% בשנים האחרונות, כשאני הייתי שר האנרגיה. יכול להיות שיפסיק לרדת קצת, אז אחר כך ימשיך לרדת. אני כן חושב שממשלה אחראית צריכה להסתכל קדימה ולראות מה עלול להגיע – וזה יגיע תוך כמה חודשים, תחילת 2022. אתה יודע, בכלכלה אין ודאות, יש הסתברות, אבל יש הסתברות לא מבוטלת שתוך כמה חודשים אנחנו נהיה בהתפרצות אינפלציונית אמיתית בעולם כולו ובארץ. אני לא רואה את הממשלה עוסקת בזה. אני לא רואה את הממשלה דנה בזה. אני לא רואה את הממשלה, ביחד עם האוצר ובנק ישראל, מגבשת תוכנית לטפל בעניין הזה. אני לא רואה כלום. ואני אומר לך, כשר אוצר לשעבר: אני מזהיר אתכם, תנו את הדעת מבעוד מועד, עכשיו, לפני שתהיו – חלילה וחס, אין ודאות אבל יש הסתברות גבוהה – בליבה של התפרצות אינפלציונית, והאזרחים ירגישו שהפנסיות שלהם והשכר שלהם נפגעים באופן קשה ומוחשי.

ממשלה רצינית לא הייתה מעבירה תקציב רק כדי לשמר את הממשלה. התקציב אמור לשמר ולחזק את המדינה, לא לשמר את הממשלה. ממשלה רצינית הייתה נותנת כבר עכשיו את הדעת על איך מתמודדים, אולי מקדימים תרופה למכה ויוצרים כבר היום, מאיר, צעדים, שלא יבלמו לחלוטין את האינפלציה אבל אולי יאטו אותה או ירסנו אותה אם וכאשר היא תגיע, והיא כבר על סף דלתנו, היא כבר לפתחנו.

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני רוצה לעבור בקצרה לנושא אחר. ראש הממשלה וכמה שרים – ומשלחת ישראל היא גדולה – נמצאים כרגע בוועידת האקלים בגלזגו. ראינו אתמול אירוע שלא היה צריך לקרות, שבו שרת האנרגיה, שהחליפה אותי בתפקיד, קארין אלהרר, לא יכולה להיכנס לאולם הוועידה בגלל מגבלותיה. זה לא צריך לקרות במדינה מתוקנת כמו בריטניה, זה לא צריך לקרות בכנס של האו"ם, אני בטוח שזה לא היה הכי נעים. אני רוצה לשלוח מכאן לידידתי קארין אלהרר – למרות שהיא בממשלה ואני באופוזיציה, אבל אני שם רגע את כל המחלוקות בצד – אני רוצה לומר לך, קארין, אל תיראי ואל תיחתי, את יותר חזקה מהתקרית הזאת ואני בטוח שאת תתגברי על תקריות מהסוג הזה, וכדאי שהבריטים, ואולי גם האו"ם, ילמדו את הלקח. הלקח הוא שלהם, לא שלך. אנחנו בעניין הזה מגבים אותך ואנחנו איתך במאה אחוז.

אז טוב שפה בכנסת הכול מסודר בשבילך, וגם במשרד האנרגיה, ואת תמשיכי בפעילותך הנמרצת. יכול להיות שהתקרית הזאת תהיה לטובה בכנסים בין-לאומיים אחרים.

עכשיו אני רוצה לגעת בוועידת האקלים. ראשית, אני מודאג. ההתחממות הגלובלית היא בעיה קשה. רוב המדענים בעולם מסכימים שהיא מעשה ידי אדם, לפחות בחלקה, וצריך להתייחס אליה בכל הרצינות. מה שמדאיג אותי הוא שבניגוד לוועידת פריז, אני רואה שמדינות ענק – רוסיה, שהיא המדינה הכי גדולה בשטחה בעולם, וסין שהיא המדינה הכי גדולה באוכלוסייה שלה בעולם, ביחד עם ברזיל, שהיא גם מדינת ענק – שלוש מדינות ענק לא משתתפות בוועידה הזאת, שזה בערך בין רבע לשליש מהאוכלוסייה ומהשטח היבשתי בעולם. זו לא מתכון טוב להצלחה. בוועידת פריז עמדה לעולם – הינה, אני משבח פה מישהו שבהרבה דברים הייתה למדינת ישראל ביקורת עליו – מנהיגותו של הנשיא אובמה. העובדה שהוא תפס את השור בקרניו וגילה מנהיגות בוועידת פריז, הביא להישג היפה של הסכם פריז, הסכם האקלים בפריז. אני עוד לא יודע מה יהיו התוצאות של ועידת גלזגו ואני לא יודע מי ייכנס לנעליו ויתפוס מנהיגות כמו שאובמה תפס בזמנו, ייתכן שזה יהיה ביידן או בוריס ג'ונסון, ייתכן שזה לא יקרה, אבל ההתחלה לא מבשרת טובות. ההיעדרות של רוסיה, סין וברזיל לא מבשרת טובות.

עכשיו אני רוצה לגעת, ברשותך, תן לי עוד דקה כי תיקנת אותי וחינכת אותי, אז תן לי עוד דקה.

דקה קלה.

אני רוצה לדבר על משהו שהוא לא שקר, אבל הוא גובל בהטעיית הציבור. אתמול רואיינתי ברדיו ושאל אותי המראיין מה אני אומר על כך שגם ישראל לא עומדת ביעדי פריז. אמרתי לו: מאיפה אתה מוציא את זה שאנחנו לא עומדים ביעדי פריז? הרי היעד המרכזי בפריז – תקשיב, מאיר, זה קשור לנושא שדיברנו – היעד המרכזי בפריז היה הורדת הפליטות של ה-co2, של הפחמן הדו-חמצני. ישראל התחייבה ליעד מסוים במשך 15 שנים, מ-2015 עד 2030, ועמדה בו, והיא עומדת ביעדי הביניים לפי התזמון. לא רק זאת, במשק האנרגיה עשינו פי שלושה. כלומר, מה שהתחייבנו לרדת עד 2030, ב-15 שנים, מ-2015 עד 2030, כבר הגענו להפחתה הזאת תוך חמש שנים במקום 15 שנים. לצערי, במשק התחבורה ובמשק הפסולת והחקלאות לא הייתה שום ירידה. אבל הירידה באנרגיה הייתה כל כך מהירה, שבמכלול ישראל עמדה. אז איך נוצרת הטעות הזאת בציבור, שמראיין ברדיו אומר לי: אבל ישראל לא עמדה, הינה, כתוב בדוח המבקר. אז הינה, עוד פעם, חצי אמת שגרועה משקר: דוח המבקר על משבר האקלים לא בא ושיבח ואמר שישראל עמדה ביעדים המרכזיים. הרי המטרה העיקרית זה להפחית את הפליטות של גזי החממה ולכן לעצור את ההתחממות. את זה הוא לא אמר, שישראל עמדה. הוא רק ציין שבתחום האנרגיות המתחדשות – שכל התחום הזה הוא משני; למה אנחנו רוצים אנרגיות מתחדשות וגז טבעי? כדי לעמוד ביעדי ההפחתה, כלומר, זה אמצעי עזר – בתחום האנרגיות המתחדשות לא עמדנו, כי אמרנו שנעמוד ב-10%, בפריז, ועמדנו ב-6.5%. דרך אגב, זה עיכוב של שנה בגלל הקורונה, לא התקינו מספיק פאנלים בתקופת הקורונה. עד סוף השנה הזאת כנראה נעמוד ב-10%. פיגור של שנה. אבל ברור שכל הסיפור של המתחדשות נועד לשרת את הפחתת הפליטות של גזי החממה, של ה-co2. אז עמדנו בזה אבל בצורה קצת אחרת. מה כתב המבקר בדוח?

המבקר בדוח כתב שלא עמדנו ביעדי המתחדשים. הוא לא כתב שעמדנו ביעד המרכזי ושמשק האנרגיה אפילו עמד בו פי שלושה, או פי שלושה יותר מהר, את זה הוא לא כתב. ואז האזרחים מה הם רואים בכותרות הקצרות? לא עמדה ביעדי פריז. בכל העולם משבחים אותנו שעמדנו ביעדי פריז. עמדנו ביעד המרכזי בפריז, בהפחתת פליטות גזי החממה, כפי שהתחייבנו. ובמשק האנרגיה עמדנו הרבה יותר, בערך פי שלושה. עשינו את זה, ובמקום ב-15 שנים, עמדנו בחמש שנים במה שהתחייבנו ב-15 שנים. אז ישראל עמדה ביעדי פריז, ואני מקווה שישראל גם תעמוד ביעדים החדשים ל-2030. הסיכוי לעמוד ביעד של אפס פליטות ב-2050 קיים רק אם תהיה התפתחות טכנולוגית, פריצת דרך טכנולוגית, לכן אי-אפשר להתחייב לזה היום. הלוואי שזה יהיה אפשרי – ויש סיכוי לא מבוטל שב-30 השנים הבאות תהיה פריצת דרך טכנולוגית אבל שום דבר לא בטוח – בשני תחומים: או שתהיה פריצת דרך טכנולוגית בהפיכתו של הגז הטבעי למימן, כלומר, הפרדת הפחמן מהמימן, ואז נשרוף מימן בתחנות כוח במכוניות ולא תהיה שום פליטה. או שלאמריקאים – וזה בעיקר האמריקאים – תהיה פריצת דרך במה שנקרא כורי היתוך גרעיניים, שאז אתה יכול לקבל כמויות עצומות של אנרגיה בלי שום פליטות. אם תהיה פריצת דרך בתחום של לכידת מימן, או עדיף הפרדת מימן מפחמן, או בתחום של כורי היתוך גרעיניים, שזה בעצם פצצות מימן, כמו פצצת מימן, אבל בתהליך מאוד איטי ומבוקר, שיוצר כמויות של אנרגיה – לא כור גרעיני רגיל, כור היתוך – אז ישראל תוכל לעמוד ביעד. אם לא תהיה פריצת דרך בשני הכיוונים האלה, יהיה קשה מאוד לעמוד ביעד של אפס פליטות.

לסיכום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר: יש סכנות עולמיות, זיהום, התחממות גלובלית, גזי חממה – אנחנו צריכים להתייחס אליהן ברצינות אבל לטפל בהן באחריות. לא בפופוליזם, לא בסיסמאות, לא בהצהרות שמי יודע עוד 20 ,30, 40 שנה אם מישהו יעמוד בהן, אלא כאן ועכשיו. כמו שכבר עשינו, ועובדה שעד היום עמדנו ביעדי פריז. תודה רבה.