אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, לפני שבוע חברת הכנסת קטי שטרית פרסמה שבכוונתה להגיש הצעת חוק שתמנע מאדם שאין לו תעודת בגרות לכהן כראש ממשלה. האמת, הופתעתי. אני מעריכה מאוד את חברת הכנסת שטרית, וגם יודעת שנושא החינוך קרוב לליבה, כך שממנה לא ציפיתי להצעה כזאת. הייתכן שסיעת הליכוד, באמצעות חברת הכנסת שטרית, מבקשת לחוקק חוק שהופך השכלה למדד לאנשים טובים יותר וטובים פחות? שווים יותר ושווים פחות? ראויים יותר וראויים פחות?
אחוז הזכאות לבגרות בישראל עומד על כ-70%. בראש הרשימה של הזכאות לבגרות עומדות ערים כמו רמת השרון, קריית אונו, גבעתיים ותל מונד. את תחתית הרשימה סוגרות ערים כמו מודיעין עילית, עם פחות מ-5% זכאות לבגרות, ויישובים כמו ג'יסר א-זרקה ואופקים. הנתונים המדאיגים האלה מצביעים על פערים גדולים בהשכלה בין ערים בישראל. ישנן סיבות רבות לכך שקרוב ל-30% מאזרחי המדינה אינם מחזיקים בתעודת בגרות. חלקן קשורות קשר הדוק למצב סוציו-אקונומי. המציאות היא, שככל ששפר עליך גורלך וגדלת בסביבה תומכת וחזקה, כך סיכוייך להשלים תעודת בגרות מלאה עולים. אם גדלת בסביבה פריבילגית פחות, ובעיקר בפריפריה, סיכוייך לתעודת בגרות פוחתים. אך מעבר לסיבות הקשורות למצב סוציו-אקונומי ולסביבה תומכת, רבים מאלו שאינם מצליחים להשלים תעודת בגרות הם צעירים וצעירות שמתמודדים עם לקויות למידה, שלא אובחנו בזמן, או לא קיבלו את המענה הנדרש.
נחזור לחוק שהציעה חברת הכנסת שטרית, שלפיו מי שלא השלים תעודת בגרות לא יוכל להיבחר כראש ממשלה. מה אומרת לנו למעשה חברת הכנסת שטרית? שאם אתה אחד מאותם 30% שלא השלימו תעודת בגרות, אם אתה מגיע מבית עני, אם גדלת בפריפריה, או אולי יש לך לקות למידה, לא תוכל אפילו לחלום על הנהגת המדינה. מה שהחוק בעצם אומר זה שכל מי שנולד בסביבה חזקה פחות, תומכת פחות, עם תנאי פתיחה טובים פחות, הוא שווה פחות, חכם פחות, ראוי לפחות הזדמנויות בחיים.
העולם מלא באנשים מוצלחים מאוד שאין להם תעודת בגרות והצליחו בעסקים, הקימו חברות, מעסיקים אלפי אנשים. חברת הכנסת שטרית אומרת לנו שהאנשים האלה טובים מספיק כדי להנהיג ולהצליח בעולם העסקים, אבל את העולם הפוליטי צריך לחסום בפניהם. שהם לא ראויים לאמון הציבור ולמקום בהליך הדמוקרטי, לא כי הם לא מוכשרים או לא ראויים אלא כי בצעירותם הם לא הצליחו להשלים סדרה של מבחנים.
תנו לי לספר לכם משהו על האנשים האלה שאין להם בגרות. אחת מהנשים האלה זאת אימא שלי. היא נאלצה לעזוב את בית הספר בגיל 17 ולצאת לעבוד אחרי שאביה נפטר ממחלה קשה. כאחות הבכורה במשפחה קשת יום, לא הייתה לה ברירה, והיא נאלצה לצאת ולעבוד לפרנסת המשפחה. אימא שלי התחילה לעבוד בגיל 17, והיא ממשיכה לעבוד גם היום, בגיל 84. אחד האנשים האלה הוא בן הזוג שלי זיו, שגם לו אין תעודת בגרות. לזיו יש לקות למידה, שאובחנה רק אחרי שירותו הצבאי. כל חייו הוא התמודד עם קשיים לימודיים. באותה תקופה הייתה פחות מודעות ללקויות למידה, וילדים עם דיסלקציה סבלו לא פעם מסטיגמות. ראו בהם עצלנים, ילדים מופרעים או סתם לא חכמים. וזיו הוא בדיוק ההפך מזה. הוא שירת כצנחן בצבא, הוא אבא מסור, הוא איש חכם ובעל תושייה, הוא אדם חרוץ ומוכשר, שהצליח בחייו המקצועיים בלי תעודת בגרות. הוא גם בן זוג מפרגן, והוא אחד האנשים הכי טובים שאני פגשתי בחיים שלי. אז מה אומרת, חברת הכנסת שטרית, שאנשים שאין להם בגרות כמו אימא שלי וכמו בן הזוג שלי זיו, הם שווים פחות? חכמים פחות? ראויים פחות להזדמנויות בחיים?
הצעת החוק שקובעת, שאנשים שאין להם בגרות לא יוכלו לכהן כראשי ממשלה היא הצעה פוגענית, לא דמוקרטית ומעליבה. טוב יהיה שתיגנז, ומוטב שעה אחת קודם. תתביישו לכם. היחס המקטין והמבטל של קבוצת אנשים כלפי קבוצת אנשים אחרים, במקרה זה אנשים חסרי תעודת בגרות, הוא, לצערי, לא נדיר ולא חדש.
בחודשים האחרונים, מאז הגעתי לכנסת, אני שומעת פה במליאה שוב ושוב נאומים מקטינים, משפילים ומבזים, נוטפי ארס ושנאה, שמנסים לצייר חלקים שלמים באוכלוסייה כשווים פחות וכראויים פחות. מעל הבמה הזאת שמאלנים תויגו כבוגדים. המילים "קיבוצניק", "מושבניק" ואפילו "אשכנזי", הפכו למילות גנאי. שוב ושב מציירים את אזרחי המדינה הערבים כטרוריסטים, את המנהיגים שלהם כתומכי טרור, ואותנו, חברי כנסת, נציגי אותו ציבור, אתם מכנים "עוכרי ישראל". ואני רוצה לשאול אתכם, חברי האופוזיציה, מה אתם עשיתם פה בשלוש השנים האחרונות? תקציב לא העברתם, את יוקר המחיה לא צמצמתם, את קצבאות הנכים לא העליתם, בקשישים לא טיפלתם, את משמרות המתמחים לא קיצרתם. לא עשיתם דבר וחצי דבר כדי לצמצם את פליטת גזי החממה ולסייע להגנה על כדור הארץ, וגם לא פעלתם לצמצום פערים חברתיים וכלכליים ולהגדלת הזכאות לבגרות בקרב אוכלוסיות מוחלשות. כל מה שעשיתם פה בשלוש השנים האחרונות זה לזרוע שנאה ולזרוק רפש על הצד השני.
במקום להתעסק בשיפור חייהם של אזרחי ישראל, אתם בוחרים לעסוק בפילוג, בהסתה ובהפצת רעל, פה, מעל בימת הכנסת וגם בראיונות בתקשורת ובפייק ניוז שאתם מפיצים ברשתות החברתיות. ועל הדרך אתם גם עסוקים בהגנה בכל מחיר על נאשם בפלילים, תוך שאתם דורסים ברגל גסה את רשויות החוק ומערערים את אמון הציבור בפרקליטות, במשטרה, בבתי המשפט, ושולחים את הציבור לקלפיות פעם אחר פעם אחר פעם.
בחודש וחצי האחרונים חבריי לקואליציה ואני עובדים סביב השעון כדי להעביר, לראשונה מזה שלוש שנים, תקציב מדינה; תקציב שיאפשר לרשויות המקומיות להזרים כסף לבתי ספר, לרווחה, לתשתיות; תקציב שיאפשר המשך פיתוח כבישים, הנגשת תחבורה ציבורית, שיקום מערכת הבריאות ותמיכה באזרחים קשישים ובנכים. ומה אתם עשיתם בזמן הזה? רובכם לא טרחתם אפילו להגיע לדיונים של הוועדות. אבל בכל שבוע, כמו שעון, עמדתם על הבמה הזאת וכיניתם אותנו בכינויי גנאי שונים ומגוונים: "בוגדים", "תומכי טרור", "שונאי ישראל". והגדיל מכולם לעשות חבר הכנסת ליצמן, שכינה אותנו "כלבים". פה, ממש איפה שאני עומדת, רק לפני יומיים. איזו מין דוגמה אתם נותנים לילדים שלנו ושלכם, לדור ההמשך שצופה בנו? הכי גרוע, מבחינתי, זה שהצלחתם להפוך את המילה "פוליטיקאי" למילה נרדפת ל"מושחת". הציבור כבר לא מאמין שיש אנשים שנכנסו לפוליטיקה כי אכפת להם מהמדינה ומאזרחיה. הציבור שצופה בנו מתבייש בנו. בגללכם.
ההתנהלות הזאת של האופוזיציה רק מחזקת אצלי את ההבנה שאין שום קשר בין תעודת בגרות לבין יכולת מנהיגות. כי אולי יש לכם בגרות, אבל אין לכם דרך ארץ. אתם קיבלתם זכות ענקית לייצג את הציבור ולעבוד עבורו. אני מרגישה יראת כבוד עמוקה כלפי המקום הזה והמעמד הזה, והזכות הגדולה שנפלה בחלקי לעבוד עבור אזרחי ישראל. ומה אתם עושים עם הזכות הזאת? אתם יורקים לציבור בפרצוף ואתם מצפים שאזרחי יחשבו שזה גשם, ויצביעו לכם פעם נוספת. אבל לאזרחי ישראל נמאס. נמאס להם מהצעקות שלכם, נמאס להם מהקללות שלכם, נמאס להם משפת הביבים שלכם. אזרחי ישראל רוצים לראות מעשים, ואנחנו עושים.
ביממה הקרובה נתחיל במשימה החשובה כל כך של העברת תקציב, אחרי שלוש שנים שלא היה תקציב מדינה בגללכם. אנחנו עומדי לבלות פה ב-48 השעות הקרובות, בלי לישון ובלי לצאת מהמשכן הזה. אני קוראת לכם, חברי אופוזיציה, לנצל את ההזדמנות ואת הזמן הזה ולתקן את כל מה שקלקלתם. אני קוראת לכם, חברי האופוזיציה, לשים את טובת ישראל מול עיניכם, ולהצביע הערב בעד התקציב. תודה רבה.
1,078 מילים של ענבר בזק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.