אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בעוד כ-11-10 שעות יתחילו ההצבעות על תקציב המדינה לשנים 2022-2021. זה התקציב הראשון שלי בכנסת, וגם תקציב שהצלחתי להשפיע על התוכן ועל העיצוב שלו בוועדת הכספים. ולכן, חברים, אני מתרגש מהמעמד. אך בנוסף לכך, כאיש מקצוע בתחום הכספים, אני גם מבין את חשיבות התקציב ככלי ניהולי, אולי החשוב ביותר בניהול המדינה.
זו העת להזכיר כי תקציב המדינה הראשון לשנים 1950-1949 – גם הוא היה דו-שנתי – הובא לדיון במליאת הכנסת ב-14 ביוני 1949 על ידי ראש הממשלה בן-גוריון ושר האוצר אליעזר קפלן. לאחר התקציב הראשון, במשך 69 שנים, ממשלות ישראל הביאו תקציב לאישור הכנסת, גם בזמן מלחמות ומשברים קשים. בכל שנה-שנתיים הביאו תקציב. ובנוסף לתקציב, החל מ-1986, גם את חוק ההסדרים.
עד שבשנת 2019, הליכוד, בראשות נתניהו, עם כתבי אישום חמורים בקנה, החליט כי אפשר גם אחרת – בלי תקציב. כי התקציב הוא בעצם פטיש. ומדוע? כי זה משרת אינטרס אישי של אדם אחד בלבד. וכך אפשר להתגלגל ממערכת בחירות אחת לאחרת, להפר הסכמים, להכניס מדינה שלמה למערבולת של קמפיינים, ולנהל את הכלכלה – אם אפשר לקרוא לזה ניהול, כמובן – באמצעות קופסאות. עוד קופסה ועוד קופסה, בלי תכנון, בלי אחריות, עם זלזול מוחלט בחוק ובסדר.
אין איש מקצוע אחד, שמכבד את עצמו, שלא רואה את הנזק הבלתי-נתפס שהיעדר הניהול הזה גרם לכלכלה, למשק ולכל אזרח ואזרחית במדינת ישראל. רק שתבינו, אם לא הייתה קמה ממשלת השינוי, עד עכשיו נתניהו וחבריו היו מונעים את העברת התקציב. אגב, זה מה שהם מנסים לעשות גם היום. גם היום, כל המטרה שלהם היא להפיל את התקציב, להפיל את הממשלה ולהכניס את כל המערכת לכאוס מחודש.
הבוקר שמעתי, אדוני, את שר האוצר לשעבר, ישראל כץ, מתגאה כי הוא – ישראל כץ – השאיר את המדינה במצב כלכלי מצוין, עם גירעון המסתמן לגובה 5.5% לסוף 2021. אז ראשית, הגירעון המסתמן, לצערי, לסוף השנה יהיה כנראה 6.8%, ולא 5.5%. אבל מה שיותר מדהים, חבר הכנסת כץ, הגירעון שהשארת לנו ביום הקמת הממשלה החדשה עמד על 11.6%, מהגבוהים במערב. דווקא המדיניות החדשה של הממשלה החדשה, שהיא ההפך מהמדיניות הקודמת, הצליחה עד כה להוריד את שיעור הגירעון.
לפני קצת יותר מ-140 ימים קמה ממשלת השינוי, והצילה את מדינת ישראל. המשימה הראשונה של כל ממשלה אחראית היא העברת התקציב. אני חייב לציין כי עברנו מסע מדהים בוועדת הכספים. קשה, עמוס, מפרך לפרקים, אך מדהים. אני רוצה להדגיש, עבור כל חברי ועדת הכספים מהקואליציה, זה היה התקציב הראשון. ולמרות הקושי, למרות מורכבות המשימה, עמדנו ביעדים. ולא רק עמדנו ביעדים, אלא גם הכנו לאישור המליאה חוקים טובים, מקצועיים, יעילים.
כך עם גיל הפרישה לנשים, כך עם קרנות הפנסיה, עם שכירות מוסדית, עם מס הגודש, עם מיסוי רווחים כלואים, העלאת קצבת השלמת הכנסה לקשישים הכי עניים ועוד. אגב, במקומות שבהם ראינו שהחוק לא מוכן מספיק, לא מבושל, ואף עלול להזיק למשק ולעסקים, לא היססנו לעצור אותו ולפצל אותו מחוק ההסדרים. כך קרה, למשל, עם חוק מיסוי השותפויות, כי סברנו שהוא חוק לא טוב בנוסח המוצע. חשבנו שצריך לשנות אותו, ולדון בו עוד כמה שעות, שבעצם לא היו לנו.
פעלנו כפי שמצופה מנבחרי ציבור אשר באו לעבוד למען כלל האזרחים. לא עבור בעלי אינטרסים, לא עבור מגזרים ולא עבור חברי מרכז, אלא למען שכירים, עצמאים, גמלאים, צעירים, תושבי מרכז ופריפריה, חילונים, מסורתיים וחרדים. למען הכלל.
היום, רגע לפני אישור התקציב, אני יכול לומר כאן מדוכן הכנסת, באחריות מלאה, כי מדובר בתקציב טוב, מקצועי, חברתי, מלווה בחוק הסדרים, מהאמיצים שידעה מדינת ישראל. שאלו אותי בימים האחרונים, לא פעם, אם יהיו חברי כנסת מהאופוזיציה שגם יצביעו בעד התקציב. התשובה שלי ברורה: אני מבין את האילוצים הפוליטיים, אך הייתי מצפה מחברי האופוזיציה להתעלות רגע, ולהצביע בעד אזרחי ישראל, בעד יציבות, בעד צמיחה, בעד שינוי, בעד התקציב. מה שאני לא יכול לקבל בשום פנים ואופן זה את השקרים של האופוזיציה – הקללות, ההסתה, גסות הרוח, גזענות, שנאה. זאת לא הדרך, וזה גם לא יעזור לכם.
אני רוצה להודות לכל חברי ועדת הכספים מכל המפלגות, שעמלו קשה לילות כימים, כדי להכין את התקציב. ליו"ר ועדת הכספים אלכס קושניר, שניהל את המסע באופן מופלא, וגם לשר האוצר אביגדור ליברמן, לשר החוץ יאיר לפיד ולראש הממשלה נפתלי בנט, על התמיכה והרוח הגבית.
ולסיום, חברים, סיפור אישי קטן. עליתי לארץ בדצמבר 1998, בגיל 25, ומייד התחלתי לעבוד כשומר בחניון בית המשפט, ברחוב שוקן בתל אביב. עבדתי חמישה ימים בשבוע, במקביל ללימודי השפה העברית באולפן. יום אחד, בחברת כוח האדם הציעו לי מקום נוסף לשמירה – סניף קופת חולים כללית בתל אביב, בשבת, עם שכר בגובה 200%. באותה תקופה גרתי בחולון, אך הסכמתי, כמובן, למרות שלא היו הסעות מהבית. בכל בוקר שבת הייתי הולך ברגל שעתיים מחולון לתל אביב, כדי להגיע לאותו סניף של קופת חולים כללית, כדי להרוויח עוד כמה שקלים ללימודים, כדי לשרוד, כדי להתקדם עוד ועוד.
וכעבור 22 שנה, להגיע מאותו סניף ברחוב אליעזר קפלן בתל אביב לכנסת ישראל, למקום שבו אותו אליעזר קפלן, שר האוצר הראשון, הגיש את התקציב הראשון של מדינת ישראל לפני 72 שנה.
אני קורא לכולם, חברים, לכל חברי הכנסת מכל הסיעות, להצביע בעד התקציב, כי זה מה שאזרחי ישראל מצפים מאיתנו. תודה רבה.
806 מילים של ולדימיר בליאק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.