בוקר טוב, אדוני היושב-ראש.
מה שלומך?
אתה אחרי לילה ארוך?
בסדר, אז יש כוח.
בדיוק. קטן עליך. בוקר טוב, אדוני השר, בוקר טוב, חבריי חברי הכנסת, האמת שבדרך לכאן שאלתי את עצמי למה אני כל כך מתרגשת, כי הרי בעצם זה אמור להיות אירוע מובן מאליו. כסגנית ראש רשות, מדי שנה היה מגיע התקציב, והיינו עושים דיונים, רואים אותו לפני, יושבים, ולא זכור לי שהתרגשתי; היינו עוברים עליו – את זה משנים, את זה מתקנים, מתווכחים, לא מתווכחים, אבל בסוף הייתה מטרה אחת של כולנו: שיהיה תקציב. והאמת שזה כל כך הזוי ששלוש שנים וחצי אין למדינת ישראל תקציב. תחשבו שבעצם התרגלנו למציאות ההזויה הזאת, ועל זה אני רוצה לדבר. אני רוצה לדבר על למה בעצם אני כל כך מתרגשת ולמה זה כזה שבוע חגיגי בעיניי, כי שלוש שנים וחצי לא היה תקציב למדינת ישראל.
אנחנו, יושבי הבית הזה, פה, מבינים, אבל אני חושבת שהאזרח בחוץ לא באמת מבין. הוא מבין שהוא ממורמר, הוא מבין שהדברים לא עובדים כמו שהוא רוצה שהם יעבדו, אבל אולי הוא לא באמת מבין מה המשמעות של תקציב. אז היעדר תקציב זה אומר שהמערכות במדינה משותקות. רשויות מקומיות, מערכת בריאות, מערכת לביטחון פנים, מערכת הביטחון, מערכת החינוך – אין מערכת שמתפקדת. שלוש שנים וחצי אין מערכת שמתפקדת במדינת ישראל.
ואני חייבת להודות שאני, כאזרחית המדינה, עוד לפני שנכנסתי לבית המכובד הזה, למשכן הכנסת, הייתי מאוד מודאגת. אני הרגשתי שאנחנו ניצבים בפני מדרון מאוד חלקלק, מדרון מסוכן, והבנתי שאם נמשיך בדרך הזאת אנחנו, חלילה, חלילה, עלולים לאבד את המדינה; עלולים לאבד את הבית הישראלי. וההיסטוריה שלנו מלמדת שזה כבר קרה בעבר – בבית ראשון, בבית שני. אז אנחנו רוצים שהבית השלישי ימשיך להתקיים.
אבל השבוע, ובטח ובטח היום, כשנתחיל את ההצבעות, אפשר להגיד שהרכבת יצאה מהתחנה, שהמדינה חוזרת לפסים – שהמדינה שלנו חוזרת לנורמליות. עכשיו תחשבו רגע על הבית שלכם. כשאמרתי קודם שזה לא מובן מאליו שאין תקציב, אז שאלתי את עצמי איך הבית שלי היה מתנהל אם לא היה לו תקציב. היית יכול לנהל את הבית שלך בלי תקציב? ועכשיו בואו נחשוב רגע על מדינה. האם אפשר לנהל אותה בלי תקציב?
אבל, לצערי, מה שהיה אמור להיות מובן מאליו לא התרחש, כי השיקולים שהנחו את הממשלה הקודמת היו שיקולים של איש אחד, שלא נמצא כאן כרגע, לצערי; כי הייתי פונה אליו ואומרת: זה שאתה חושב שאין עוד איש מלבדך, זה שאתה מעדיף שיקולים אישיים שלך על פני טובתם של אזרחי מדינת ישראל – זה חמור מאוד. והיה כבר חבר כנסת מהאופוזיציה, מיהדות התורה, חבר הכנסת ישראל אייכלר, שאמר בשבוע שעבר, מתח עליו ביקורת נוקבת ואמר: טעינו – היינו צריכים לקרוא לו לפרוש. אז אני רוצה להגיד כאן הבוקר, מהבמה המכובדת הזאת: אדוני ראש האופוזיציה, עוד לא מאוחר. אתה יכול לפרוש.
התקציב וחוק ההסדרים שעליהם נתחיל להצביע הערב באמת מביאים מהפכה של ממש. שר האוצר אביגדור ליברמן, שגורמי מקצוע אומרים שהביא תקציב שכמוהו לא נראה כאן שנים, שלא לדבר על חוק הסדרים שכולנו דנו בו בוועדות, שאני חושבת שלא היה כאן מעולם. ויחד עם חבריי לסיעת ישראל ביתנו וכלל השרים בקואליציה, יחד עם כל חברי הכנסת – כולנו יחד מביאים לכאן, אדוני היושב-ראש, רוח חדשה, שאני מברכת עליה. אני מברכת עליה.
התקציב שהונח על שולחן הכנסת ונדון בוועדות השונות הוא התקציב הכי חברתי שהיה לנו, ושלא ימכרו לכם סיפורים אחרים. תאמינו לי. הכסף חוזר לאזרח. זו לא רק סיסמה. הגדלת המענק לניצולי שואה, תוספת גמלת הכנסה לאזרחים ותיקים. ואני אגיד באופן אישי: זה נושא שמאוד קרוב לליבי; אני בת בכורה להורים מבוגרים. אבי, עליו השלום, הלך כבר לעולמו; אמי, שתיבדל לחיים ארוכים.
הנושא של אזרח ותיק זה נושא שליוויתי תקופה ארוכה בטבעון. הקמתי את תוכנית האב והאם לבני הגיל השלישי; הקמתי את הוועדה לבני הגיל השלישי. זה מרגש אותי. אני לא חושבת שבמדינת ישראל צריכים להיות אזרחים – וזה לא משנה אם הם יהודים, ערבים, צ'רקסים, דרוזים – שיחיו מתחת לקו העוני ולא יהיה להם מה לאכול. זה אימא ואבא שלנו. אתה יודע, אצלנו הדיבר הכי חשוב זה "כבד את אביך ואת אמך". בשבילי – זה נר לרגליי.
העברת תקציב למאבק באלימות במשפחה – עוד נושא שמאוד קרוב לליבי, שעבר עוד לפני שהתקציב בכלל עובר פה היום. זה תקציב שהובטח כבר בשנת 2017, רק, אתה יודע, שכחו לתקצב אותו.
והכסף לא עבר. אין כסף, אתה יודע.
מה שנקרא, דיבורים כמו חול ואין מה לאכול. להגיד: אנחנו נעביר כסף זה יפה, ובינתיים בארבע השנים האלה נרצחו 100 נשים.
רפורמה אדירה שנדונה בוועדת הפנים בראשותו של חבר הכנסת ווליד טאהא – רפורמה בתחום התכנון והבנייה שתשפיע על ההווה והעתיד של כל אחת ואחד מאיתנו. רפורמה שתביא בשורה של התחדשות שכמוה לא ידענו שנים. רפורמה בתחום רישוי העסקים, דיור מוסדי, התחדשות עירונית, שהפעם אני, כתושבת הצפון, גאה לומר שתביא בשורה משמעותית גם אלינו, גם לפריפריה. 70 מיליון שקלים. כי מדינת ישראל היא סך כל חלקיה – היא לא מדינת תל אביב; היא גם מדינה בנגב ובגליל. כל החלקים שווים, והגיע הזמן שניישם את זה.
ישבנו כולנו יחד בוועדת הפנים ואיכות הסביבה, כן, שעות ארוכות, מהבוקר עד הלילה, עם חוקים מאוד גדולים, עם עובדים מסורים ממשרדי הממשלה, עם עובדים מסורים של הוועדה, כדי לדייק, לדייק, לדייק כל חוק שקיבלנו ולהפוך אותו לטוב יותר עבורכם, אזרחי מדינת ישראל. וכן, לצידן גם רפורמות מפליגות נוספות שכולנו נרגיש אותן בקרוב בהורדת יוקר המחיה, בדיור, ביבוא, בהסרת חסמי רגולציה. איזו סיבה יש לכך שיהיו כל כך הרבה חסמים? אותם שולמנים שצריכים להגיש בקשה לרישוי עסק – המספרה הקטנה, המכון הקוסמטי – שמסכנים, יש להם דבר על דבר, ותפנה לזה, ותפנה לזה, אז בואו נקל עליהם. הגיע הזמן שנראה אותם. הם לא שקופים.
אז כן, ישנם גם את אלה שקוראים מדפי המסרים ומנסים למכור לכם מציאות הפוכה, אבל גם הם יודעים, הם יודעים היטב, שזה תקציב מהפכני, שזה תקציב שמביא בשורה. אתם יודעים מה? אני רוצה לגלות לכם מכאן, הבוקר, סוד. אם הם היו היום בקואליציה, הם היו מתגאים בתקציב הזה. הם היו מתגאים בחוק ההסדרים עתיר הרפורמות. זה תקציב שלמרות מציאות הקורונה הקשה וכלכלת הבחירות הפזרנית שליוותה אותו, הוא גדול ב-20 מיליארד שקל מהתקציב הקודם שהיה כאן.
אבל היי, רגע, בואו נעצור, מישהו בכלל זוכר שהיה כאן תקציב? אז יהיו כאלה שיגידו: מה הבעיה? שמעתי אתמול ושלשום ראיונות ברדיו – כאלה שאומרים: מי בכלל צריך תקציב? אפשר להסתדר בלי תקציב. אז בואו נגיד להם שיתקדמו. בלי תקציב לא רק שלא צועדים קדימה – הולכים בצעדי ענק אחורה. אבל אנחנו, אזרחי מדינת ישראל, כל כך הרבה שנים התרגלנו למציאות העקומה הזאת, שאמרנו: אוקיי, זה מה יש, מה נעשה? וכן, שואלים אותי לא פעם. בטח שואלים גם אותך אם אפשר לחיות אחרת. אתה הוכחת שאפשר אחרת. אנחנו מוכיחים שאפשר אחרת.
אני אומרת מכאן הבוקר: חברים, חד-משמעית אפשר אחרת. אומרים: האמינו יום יבוא, תביאו את היום. אנחנו מביאים את היום. ומגיע לכם, אזרחי מדינת ישראל, לחיות אחרת. יש כאן רוח חדשה, והחוזה הזה, הבלתי-חתום, שקיים בין נבחרי ציבור לבוחריו, הוא חוזה שאנחנו הפעם נקיים אותו, כי התחייבנו, כי הבטחנו לעשות כאן סדר. אז הערב נתחיל את ההצבעות, ויחד עם חבריי לקואליציה, כן, נעמוד על המשמר ונדאג שחוק-חוק יעבור, כי הגיע הזמן לעשות סדר במדינת ישראל. כי מגיע לכם, אזרחי מדינת ישראל, שהבית שלנו ישוב לתפקוד. מגיע לכם תקציב. תודה רבה.
1,143 מילים של שרון רופא אופיר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.