אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, חוק ההסדרים והתקציב שמלווה אותו מהווים בשורה גדולה בתחום המדיניות הסביבתית. למעשה מדובר בתחילתו של עידן חדש – עידן המיסוי הסביבתי. כמו בעולם כולו, הדור הראשון של המדיניות הסביבתית בישראל היה דור שקידם הסדרה, ללא יצירתיות וללא גמישות. חוק המים, חוק למניעת זיהום ים, חוק חומרים מסוכנים, חוק אוויר נקי ועוד, קבעו איסורים רבים על פעילות מזהמת ועונשים פליליים למי שאינו מציית. מבחינה רעיונית, החקיקה הסביבתית הזאת לא התקדמה הרבה מעבר להסדרה מקראית המופיעה בעשרת הדיברות: לא תרצח, לא תגנוב. ואילו בישראל היום: לא תזהם. רק מה, התוצאות אינן מרשימות. נחלי ישראל הם לרוב מזוהמים; איכות האוויר בערים שלנו היא בין הגרועות ביותר בין מדינות ה-OECD, ומרבדים של זבל מכסים את השטחים הפתוחים, את הפארקים ואת היערות שלנו.
יש הרבה הסברים לביצועים הסביבתיים הכושלים של מדינת ישראל. אך אין ספק שאחת הסיבות העיקריות היא שארגז הכלים של המדיניות הסביבתית בישראל איננו מכיל מספיק אמצעים להתמודד עם המזהמים של המאה ה-21. בעבר, החלק הארי של הזיהום הגיע ממקורות גדולים. יכולנו להצביע על אותן מפלצות – תעשייה גדולה. נניח שאם נטפל רק בהן, מצב הסביבה ישתפר. מסתבר שהמציאות יותר מסובכת. פרופיל המזהמים היום הוא מורכב ומבוזר. אי-אפשר להצמיד פקח לכל מכונית, לכל חקלאי, לכל צלחת חד-פעמית ולכל מקור של גזי חממה. הניסיון בעולם מלמד שמעבר לאסדרה – יש ליצור תמריצים כלכליים להתנהלות סביבתית תקינה. יש להכריח את המזהמים, גדולים כקטנים, להפנים את העלויות החיצוניות של דברים שהם מייצרים. יש ליישם את עקרון המזהם משלם. הדבר נכון כאשר אנחנו עוסקים במפעל תעשייה וגם כשאנחנו מדברים על התנהגות של אזרחים הפוגעת באיכות הסביבה של כולנו.
ארתור פיגו היה כלכלן בריטי מאוניברסיטת קיימברידג', שקידם את הרעיון שאין שום היגיון בהטלת מיסים על התנהגות חיובית. אנו רוצים שאנשים יעבדו, אז מדוע להטיל מס הכנסה? אך מאידך, ישנה פעילות שלילת שאנחנו מעוניינים למנוע – דווקא על התנהגות שלילית זו יש להטיל מיסים. לאחרונה נוהגים לקרוא למיסים כאלה "מס חטאים", אבל באקדמיה אנחנו ממשיכים לקרוא לזה על שם פרופ' פיגו – מיסים פיגוביאניים.
לא זו בלבד שמיסים אלה הם הגיוניים ומוסריים יותר ממיסים קונבנציונאליים. הניסיון האמפירי בעולם מוכיח שהם גם אפקטיביים; מבלי להפוך את החברה לזירת קרב בין רשויות האכיפה לבין ציבור המזהמים. צריך רק לקבוע מחירים בצורה נכונה. כלומר, הטלת מיסים גבוהים מספיקה כדי לחולל שינוי בהתנהגות. אם זה יוסיף להכנסות של קופת המדינה, מה טוב. אבל זאת לא המטרה העיקרית של אותם מיסים. מי שרוצה יותר מידע, מוזמן להקשיב וללמוד באמצעות הפודקאסט חיות כיס, שמקדיש פרק שלם לנושא. אבל היום לא מדובר בסוגיה אקדמית בכלל – מדובר במציאות חדשה ומבורכת במדינת ישראל.
חוק ההסדרים, שאנחנו עומדים לאשר בשעות הקרובות, מאחד כמה וכמה מיסים פיגוביאניים ברוכים. החלטות של אזרחים לרכוש משקאות ממותקים פוגעת בבריאותם ומטילות עלויות על מערכת הבריאות הציבורית של כולנו. המס החדש על משקאות אלה מיועד לעודד את הציבור לשתות באופן בריא יותר. אני חושב שזה רעיון מצוין. פקקי התנועה בשעות הבוקר נובעים מבחירות אישיות של אזרחים המעדיפים לוותר על התחבורה הציבורית ועל נוחות אישית. התוצאה היא פקקים, זיהום אוויר ואובדן של מיליארדי שעות עבודה ופנאי במהלך השנים. מס הגודש החדש מיועד לשכנע את הציבור לחזור לתחבורה הציבורית או לתחבורה קיימת אחרת. גם כאן אני חושב שמדובר ברעיון מצוין. פליטות גזי חממה גורמות להפרה של האיזון בין האדם לכדור הארץ. מס פחמן מיועד להזכיר לציבור שיש השלכות להתנהגות האישית של כולנו על היציבות האקלימית הגלובלית, כי הוא שולח מסר ברור: אנו חייבים להפחית בפליטות גזי חממה. וגם כאן אני חושב שזה רעיון מצוין. ואחרון חביב: בזמן שהמטמנות ברחבי ישראל מתמלאות ואין איפה לקבור את האשפה, הפסולת ברשות הרבים נשארת כמכת מדינה. מס על כלים חד פעמיים מיועד לעודד את הציבור להפחית בקניית כלים שמשתמשים בהם במשך חצי שעה ואז הם נשארים בקרקע במשך מאות מיליוני שנים כפסולת. המס החשוב הזה מיועד לטפל במגפת הפסולת ברשות הרבים. במקור, להפחית את אותם כלים חד-פעמיים, שלעיתים קרובות מוצאים את דרכם אל הפארקים ואל השטחים הפתוחים שלנו. גם זה לדעתי רעיון מצוין.
חברות וחברי הכנסת, המיסים האלה מלאי היגיון, ובמדינות אחרות הם כבר הוכיחו את עצמם כיעילים. ממשלת השינוי הבינה שהגיעה העת לשינוי בתחום המיסוי הסביבתי. איזו התרוממות רוח להיות חלק מהחדשנות הזאת. למרבה הצער, ישנם אנשים שמסתייגים מהקדמה במדיניות הסביבתית. הם טוענים שמספיק להסתפק בהסברה, והציבור כבר יפחית את הפעילות המזהמת, יעבור לתחבורה ציבורית ויפחית את השימוש בכלים חד-פעמיים, ויפסיק לפלוט גזי חממה. האומנם? הופתעתי לשמוע שאפילו חברי הטוב, ד"ר דב חנין, תקף את המס על כלים חד-פעמיים, שלטענתו מתמקד באוכלוסיות חלשות במקום החזקות. ד"ר חנין מציע שאפשר להתמודד עם תופעת הכלים החד-פעמיים על ידי הסברה וסבסוד מדיחי כלים למשפחות גדולות. יש לי הערכה רבה לחברי דב חנין. בנושאים הקשורים לסביבה, לרוב אנחנו מסכימים. אבל כאן, באופן לא אופייני, החשיבה שלו איננה מוצלחת. מאחורי האמירה עומדת חשיבה פטרנליסטית וסלחנית לציבור שלם. מדינת ישראל חייבת להשיג יחס שווה והוגן לכל אזרחי המדינה. כולם חייבים להיות חלק מהמאמץ המשותף לשפר את סביבתנו ולמגר את זיהום הפלסטיק הנוראי.
חברות וחברי הכנסת, אותו היגיון שמציג דב חנין היה מביא לביטול המיסים על הסיגריות בישראל. הרי ידוע שאוכלוסיות מוחלשות מעשנות יותר מאוכלוסיות אמידות בישראל. אז אנו גם יודעים שמיסים גבוהים מצמצמים מאוד את צריכת הסיגריות. האם אנחנו רוצים לבטל אותם?
אני סבור שמדינת ישראל לא צריכה לחשוב על המעמד הסוציו-כלכלי של צרכני סיגריות כדי לפעול באמצעות מיסים לצמצם ולמגר את העישון. הרי חובתנו המוסרית לעשות זאת. מבחינה אקולוגית, תסמונת הפלסטיק היא חמורה לא פחות מתסמונת העישון. מדי יום אנו קוראים על משבר הפלסטיק בעולם, 8 מיליון טונות של פלסטיק נכנסים לים מדי שנה. לאט-לאט, בהדרגה, הביולוגיה הימית הולכת ונעלמת. הוא מכער את החופים שלנו ומתחיל גם להשפיע על הבריאות שלנו, שכן פלסטיק מתפרק לחלקיקים קטנים שנכנסים לריאות ולמזון.
ד"ר חנין טען שצריך ליצור חלופה לכלים חד-פעמיים. אני אומר לכם שבמהלך ההיסטוריה של האנושות הייתה חלופה טובה מאוד. אחרי כל ארוחה ביתית בני המשפחה שטפו את הכלים. כל בני המשפחה השתתפו. מדובר במשימה בסיסית.
לקראת סיום. חברות וחברי הכנסת, בדיוק כמו העישון, הגיעה העת במדינת ישראל להביע עמדה ערכית ולשדר מסר כלכלי ברור לכל אזרח: הכלים החד-פעמיים מזהמים. עד עכשיו משתלם לזהם, מעכשיו המזהם ישלם. הוא הדין בגודש, במשקאות ממותקים, בפחמן. יש כאן בשורה. אני גאה לקחת חלק בשינוי. תודה רבה.
982 מילים של אלון טל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.