יריב, עד 06:00 אין שום בעיה. השאלה היא מה קורה כשנגמר לי הזמן ואין קואליציה.
אם אתה תהיה פה, אתה תעשה את זה. אם יבוא מישהו אחר – – –
מי מחליף אותך?
מצוין. הוא עכשיו מדבר – – –
תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר ביציע, 104 שנים אחרי הצהרת בלפור, וקמה לנו ממשלה הרסנית שכל מה שהיה חשוב לה זה להוציא מבלפור את המנהיג שמימש בדרך הטובה ביותר את ההצהרה הזו וחוקק את חוק הלאום. 104 שנים, אדוני היושב-ראש, וקם מלך חדש, נוכל רב מעללים שרוצה להחזיר אותנו 104 שנים לאחור; אותו נוכל שחתם בריש גלי על הצהרות והבטיח הבטחות, ונשבע לבוחריו, והלך והפר אותן ברגל גסה, את כל ההבטחות שלו. ועכשיו יושב כאן, כשהוא מגיע למליאת הכנסת, ומחייך וצוחק להם בפרצוף.
אותו נוכל, במקום הצהרת בלפור, הוא נתן לעבאס את הצהרת נפתול. הצהרת נפתול שבנט נתן לעבאס אומרת ככה: ממשלת הוד נוכלותו רואה בעין יפה הקמת בית טרור לתנועה האסלאמית בארץ ישראל, ותשתדל במיטב מאמציה להקל השגת מטרה זו, בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות ובמעמד המדיני של האחים המוסלמים בכל ארץ אחרת. אודה לך אם תביא את ההצהרה לידיעת מועצת השורא. על החתום – נפתול נכלול. 104 שנים אחרי הצהרת בלפור, ויש לנו כאן חבורה של נוכלים שגנבה את השלטון ומחזירה אותנו לאחור, מחזירה אותנו לימים שאנחנו עדיין נאבקים על ריבונותנו על הארץ הזו.
אדוני היושב-ראש, מנסים בימים האחרונים – אולי גם היושב-ראש שתכף יגיע אחריך, וחבל שהוא לא כאן לשמוע את הציטוטים של עצמו – הם מנסים להצטדק הצטדקות מביכה במתק שפתיים של מנסור עבאס וחברי מפלגתו. פתאום הם לא תומכי טרור. הם בחיים לא השתמשו במונח שהידים נגד מדינת ישראל. תומכים בחמאס? חס וחלילה. ממש דובוני אכפת לי. אז הינה כמה עדויות מההיסטוריה הלא-ממש רחוקה – מיהם רע"מ ומיהו מנסור עבאס מאחורי נופת הצופים.
איך לא? אתחיל דווקא מדבריו הנחרצים של ראש ממשלת ההונאה, מעט לפני שמכר את המדינה. וכך אמר, למשל, בריאיון בערוץ 13 לפני פחות משנה: איך הוא לא מתבייש להתחבק עם מנסור עבאס, אדם שביקר מחבלים שרצחו חיילים בליל הקלשונים? זו בושה וחרפה. מדובר כאן בתנועת אחות של החמאס. היחס לאזרחים הערבים צריך להיות שוויוני לגמרי, הבהיר הנוכל, אבל אין גבולות? להתחבק עם אנשים שרצחו חיילים?
מייד אחרי הפרעות של ערביי ישראל בערים המעורבות, הוסיף הנוכל: במצב הביטחוני שנוצר אי-אפשר לנצח את המלחמה בממשלה שנסמכת על רע"מ. והמפלגה שלו הוציאה הודעה שקרית שאמרה כך: בנט מוריד את ממשלת השינוי מהפרק ואומר: נוכח מצב החירום בערים המעורבות, ממשלת שינוי בהרכב המתוכנן לא תוכל להתמודד. דרוש כוח, הכנסת צבא ומעצרים, דברים שאי-אפשר לעשות כשנשענים על מנסור עבאס. אז אם זה מה שאומר הנוכל שהקים איתם ממשלה, מה אנחנו נענה אחריו?
אז הינה, באדיבותו של אטינגר ואחרים מהרשתות החברתיות, אני אתן לכם כמה ציטוטים, להזכיר לדובון אכפת לי מה הוא אמר רק לא מזמן. בדצמבר 2020 מנסור עבאס אומר ככה: המציאות בישראל היא שכרגע האפשרות לאחוז בנשק ולצאת למלחמת ג'יהאד אינה אפשרית, ולכן אנו עוסקים בג'יהאד אזרחי. זה נושא לאומי שעומד בבסיס המאבק שלנו על מולדתנו. שומע, אדוני היושב-ראש? רק כרגע האפשרות לאחוז בנשק ולצאת למלחמת ג'יהאד, כרגע לא מסתדר לו. בינתיים הוא ראש הממשלה בפועל.
מתק שפתיים, מה שהיה לפני שנה וחצי נשאר אותו דבר. מתק השפתיים הוא האמצעי של האחים המוסלמים לקראת השגת המטרה שלהם, שהיא חיסול ישראל. או אבראהים צרצור, ח"כ לשעבר ברע"מ וחבר מועצת השורא, אומר על חוק הלאום: מלמד אותנו על שורש הבעיה של הערבים בישראל, לא שוויון ושלום וזכויות אזרחיות, אלא בניית הבית הלאומי על חשבון העם הפלסטיני. זו המטרה שלהם. המטרה שלהם לקום ביום מן הימים, ובינתיים לתחזק ולהעביר דרך צינורות נסתרים כספים לתנועת האחות שלהם, אבל ביום מן הימים להתאסף ולקום כאיש אחד, ולהשמיד, חלילה, את מדינת ישראל.
ראינו את זה בערים המעורבות במבצע שומר החומות, והדברים ידועים וברורים. אבל הימין, לכאורה, שבעבר הצהיר הצהרות שקריות, הפך להיות פחות מעלה תאנה בממשלה הזו; הפך להיות זה שמכשיר את השרץ, הפך להיות זה שמכשיר ממשלה – שאף ממשלת שמאל לא העזה לעשות כאן במדינת ישראל. הם והחברים שלהם ייזכרו כאן לדיראון עולם.
עוד ציטוט. מנסור עבאס, ב-2016, אומר: הפילוג בין הפתח לחמאס ברשות הפלסטינית גרם לכישלון הפרויקט הפלסטיני, שמטרתו שחרור העם הפלסטיני מהכיבוש הישראלי והקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים והזכות להגדרה עצמית. הפלסטינים צריכים ללמוד מהטורקים להתאחד. תפקידם של ערביי ישראל ללחוץ על החמאס והפת"ח להתאחד. כך מנסור עבאס קורא לאויבי ישראל לאחד כוחות במאבק נגד מדינת ישראל, ויושב פה ואומר: אני תומך טרור? אני מגנה. אני מספר סיפורים. הוא הבין שהדרך שלו להגיע למטרה הזאת היא דרך חיסול שקט. הוא קורא לזה "ג'יהאד אזרחי" של מדינת ישראל. הוא יתחיל עם ג'יהאד אזרחי, יקבל את המקסימום שהממשלה המסוכנת הזאת תיתן לו, ואז הוא ימשיך בתהליך שהוא רוצה להמשיך בו.
ב-2018, מנסור עבאס על תקיפת צה"ל בעזה, בתגובה לירי הטילים: ישראל האחראית המלאה, והאשמה במצור. על הפלסטינים להתאחד יחד עם החמאס והפת"ח ולנהל מאבק משותף לסיום הכיבוש. רק לפני שלוש שנים אותו מנסור עבאס שוב קורא – עכשיו הוא כבר לא קורא רק לחמאס ולפת"ח להתאחד, אלא הוא קורא לאזרחים הערבים תושבי ישראל, שהוא קורא להם "הפלסטינים", להתאחד כגיס חמישי עם הפת"ח והחמאס ולצאת לחסל את מדינת ישראל. הדבר הזה פשוט לא ייאמן – איך אדם כזה הצליח להגיע ללב הקונסנזוס, ולשבת כאן, בדוכן הזה, ולנהל את הממשלה הזאת? מה זה לנהל אותה? הם תפוסים אצלו בגרון. אין מילה שהוא אומר, שבנט ולפיד לא עומדים דום.
ב-2019, בצעדת השיבה, מנסור עבאס אומר ככה: היא מעידה על ההתעקשות על זכות הפליטים והעקורים לשוב למולדתם. שוב, מדינת ישראל – הוא קורא לה "מולדתו של העם הפלסטיני". הוא קורא לערבים לקום ולהתאחד עם הפת"ח והחמאס ולחסל את מדינת ישראל.
נחזור על זה, על כל ציטוט. זה מה שמנסור עבאס אומר – זה לא מישהו שולי, מישהו מס' 15, מס' 18, לא. מנסור עבאס, יושב-ראש רע"מ, זה שמקבל כבוד מלכים בממשלה הרעה הזאת, אומר אמירות מאוד חמורות. איש כזה צריך לשבת מאחורי סורג ובריח, או למצער להיות מגורש מהמדינה, ובטח לא לנהל כאן את ממשלת ישראל.
לאחר סבב נוסף בעזה, ב-2019, מפרסם מנסור עבאס הצהרה משותפת עם רע"ם ובל"ד. בל"ד, הקיצוניים ביותר ברשימה המשותפת, מפרסמים הצהרה משותפת עם מנסור עבאס: קריאה לאחדות פלסטינית להמשך המאבק בכיבוש; גינוי לתוקפנות נגד עזה הנצורה. מנסור עבאס.
ובפוסט מ-2019 הוא אומר ככה – אני מפרש קצת את המשנה שלהם, כדי שנבין מה עומד מאחורי זה – לתנועה האסלאמית שלוש מטרות: חברה, אזרחות ומדינה. מחויבים להקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגדה המערבית. תפקיד התנועה האסלאמית תמיכה במאבק הפלסטיני מאז האינתיפאדה הראשונה, הגנה על ירושלים ומאמצי האחדות בין הפת"ח לחמאס.
חמאד אבו דעאבס, מנהיג הפלג הדרומי, בריאיון לבילאל דאהר ב-2012, אומר ככה: לתנועת האחים המוסלמים שתי מטרות מרכזיות: חיזוק המיעוט הפלסטיני בפלסטין-פנים – אתה יודע מה זה פלסטין-פנים? מדינת ישראל – ושמירה על זהותו וערכיו ושמירה על הקשר עם פלסטין. המטרה: אחדות של כל המוסלמים בעולם במדינה מוסלמית אחת, מג'קרטה, אינדונזיה ועד טנג'יר, ועד מרוקו. הכול רוצים להפוך למדינה מוסלמית אחת, ולחסל בדרך את מדינת ישראל שמפריעה להם באמצע.
מנסור עבאס מתייצב בפתח הדיון של ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני, ב-2020, ואומר ככה: ההחלטה נגד השיח' ראאד סלאח, שם רשעים ירקב – את זה אני אומר; הוא טרוריסט, טרוריסט מובהק – מכוונת נגד חופש הביטוי. אנו מחזקים את הכוח והנוכחות בהגנה על זכויותינו הלאומיות והדת בירושלים ובמסגד אל-אקצא.
בריאיון לאל-ג'זירה ב-2019 אומר מנסור: נתניהו משתמש בדם משפחות בעזה כדי להשיג רווח פוליטי. אליבא דמנסור, לתת לחמאס להמשיך לתקוף את יישובי הדרום, להמשיך לירות טילים, ולא לעשות שום דבר. למה? כי אם אנחנו נפגע באצבע קטנה שלהם – זה שימוש פוליטי בדם שלהם.
ב-2017 אומר מנסור: אין לגיטימציה לצבא הכיבוש, במיוחד בהר הבית – אין לגיטימציה. מנסור עבאס, ראש הממשלה בפועל, אומר שאין לגיטימציה לצה"ל. מבחינתנו, זה צבא לא לגיטימי. הכיבוש יישא באחריות לדם שנשפך.
ביולי 2019, גם כן מנסור עבאס: המאבק שלנו בכיבוש ובמצור על עזה להגדרה עצמית לעם הפלסטיני והקמת מדינה פלסטינית שירושלים בירתה והחזרת הפליטים.
שנה לפני כן הוא מפרסם את הודעת התנועה האסלאמית, בקשר לצעדות השיבה בעזה – ההודעה שתוקפת את מדינת ישראל ומשבחת את אומץ הלב של עמנו בעזה, וקוראת לתמוך בהתנגדות העממית הלגיטימית של צעדות השיבה. מנסור עבאס תומך בכל זה. כבר הבנו, מנסור עבאס רוצה לחסל את מדינת ישראל. כרגע זה לא הזמן המתאים לו כל כך. קודם כול, הוא ישיג את מה שהוא יכול להשיג בג'יהאד אזרחי, ואחר כך נמשיך.
הוא גם אומר: אין ספק שההתנגדות – זה החמאס – בעזה הובילה לפירוק הממשלה הקיצונית בישראל. כיום יש הזדמנות להוביל לסיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית בירושלים, כשהממשלה התפזרה ב-2018.
מנסור עבאס אומר בצורה מאוד מפורשת את מה ששמענו: החמאס רוצה את בנט, ועם ישראל רוצה את נתניהו. אז קמה כאן ממשלה עם כמה גנבים קטנים ימניים, שנתנו לחמאס את מה שהוא ביקש – הפילו, פירקו, את הממשלה הקיצונית בישראל מבחינת החמאס, ונתנו להם מתנה.
מרץ 2020: מנסור עבאס מפרסם את הצהרת התנועה האסלאמית לרגל יום האדמה. יום האדמה, תחנה היסטורית ופטריוטית, תהילה לשאהידים שנאבקו במדיניות ההחרמה. ממשלת נתניהו גזענית. עסקת המאה נותנת לגיטימציה לכיבוש ולהתנחלויות.
ב-2016, בפוסט שתוקף את השתתפות החיזבאללה בלחימה בסוריה לצידו של אסד הוא אומר כך: עם הערכים האלה לא נוכל להיאבק בציונות ובכיבוש. הוא מאשים את אסד והחיזבאללה בכך שהם מסייעים לציונות. מנסור עבאס – יש לו קו מאוד מאוד ברור. הוא רוצה שכל הערבים מסביבנו, שכולם יתאחדו יחד עם פלסטין-פנים כדי להשמיד את מדינת ישראל.
במאי 2017, מנסור עבאס בפוסט תמיכה בשביתת האסירים של רבי המרצחים בהנהגת מרואן ברגותי.
באוקטובר 2016, מנסור עבאס תוקף את אחמד טיבי, שלדעתו הוא עדין מדי, מגמגם, בנוגע לשאלה אם היה מקדש בהר הבית. הוא אומר לאחמד טיבי: לא היה שום דבר לפני מסגד אל אקצא. מסגד אל אקצא הוא מולדת כבושה. אין שום מקום לגמגום.
בנובמבר 2019, מנסור עבאס, בהצהרת התנועה האסלאמית, מגנה את הכרת ארצות הברית בהתנחלויות: העם הפלסטיני יתנגד לכיבוש ולאפרטהייד ויגשים את חלומו להגדרה עצמית ועצמאות בשתי מדינות או במדינה אחת, תלוי מה יבוא קודם. בינתיים נראה שנותנים לו מדינה אחת קודם, והמדינה השנייה גם כן מונחת על הכף.
האג'נדה של הממשלה הזאת זה דבר שלא היה אף פעם. היה פעם ויכוח, הוויכוח ההיסטורי האם שתי מדינות לשני עמים, או כמו שהימין רוצה, לשמור על מדינת ישראל, על רוב יהודי במדינת ישראל בכל העבר המערבי של הירדן. אבל היום השמאל כבר רוצה לתת שני דברים: הוא רוצה לתת גם שתי מדינות, גם מדינה פלסטינית, וגם במדינה היהודית הקטנה שתישאר, הוא רוצה להשליט את מנסור עבאס ואת האחים המוסלמים, ולהפוך גם את המדינה שלנו למדינה פלסטינית או למדינת כל אזרחיה. ועוד ועוד – באמת לא חסרים ציטוטים של האחים המוסלמים, של מנסור עבאס. וזה רק שלו, ויש לנו את כל החבורה שמקיפה אותו. והתרכזתי ממש רק בשנים האחרונות.
מה אגיד לכם, אדוני היושב-ראש? ממש דובוני אכפת לי. ממש לא אכפת להם משום דבר, מלבד טובתם של אזרחי ישראל. הממשלה הזאת מחבקת אותם, מלטפת אותם, מנשקת אותם. הינה, סוף-סוף קמה תנועה שרוצה בטובתם של אזרחי ישראל, כשהם סותמים את אוזניהם ועוצמים את עיניהם מלראות דברים מאוד מאוד מפורשים. כל המטרה של האחים המוסלמים, כל המטרה של מנסור עבאס, היא להתחיל עכשיו בג'יהאד אזרחי, כי כרגע לא מסתדר לו ג'יהאד צבאי, אבל גם זה יגיע, לפי מנסור עבאס.
מחבלים, זה מה שהם, תומכי טרור, מחריבי המדינה היהודית. אתה יודע מה, השר הנדל? אליהם אין לי טענה. הם רוצים – כמו שקראתי, בריש גלי – לחסל את מדינת ישראל. ורק בתקופה האחרונה, כשהם הבינו שיש להם ממשלה של פתאים, הם מתכסים בעור של כבש. אבל בנט ושקד, אורבך וכלפון, סילמן ואלקין, הנדל והאוזר – הצמד הימני הגאה, שחסם בגופו ממשלה עם הרשימה המשותפת, עכשיו יושב ונותן לתנועת האחות של החמאס לנהל אותם?
אדוני היושב-ראש, חתמנו בשבת האחרונה את פרשת השבוע: "אלה הם בני ישמעאל ואלה שמֹתם בחצריהם ובטירֹתם" וכו' וכו', "וישכנו מחוִילה עד שור אשר על פני מצרים בֹּאכה אשורה". "באכה אשורה" – מי זה "אשורה"?
מועצת השורא מנהיגה את בני ישמעאל ושולטת בהנהגת מדינת ישראל שלטון ללא עוררין.
אדוני היושב-ראש, אפשר לומר שלא היו ימים טובים יותר למועצת השורא כימי בנט, שקד ואלקין. תתביישו לכם.
אדוני היושב-ראש, המאבק הזה הוא לא רק מאבק לאומי, יש כאן מאבק כולל, יש כאן מאבק על החוסן הלאומי מצד אחד, ועל הזהות היהודית מהצד השני. החוסן הלאומי שלנו כרוך בזהות היהודית. בלי הזהות היהודית, בלי התנ"ך, בלי הטאבו שנותן לנו את ארץ ישראל לפי ההחלטה האלוקית, אין לנו כלום, גם לא חוסן לאומי.
הפורום החילוני בלי התנ"ך היה יושב באוגנדה, לא היה יושב פה. אולי אחרי שניים-שלושה דורות לא היה נשאר ממנו כלום.
רפיסות לאומית. הם כרוכים האחד בשני.
קראנו, וזה בדיוק הזמן – זה כל כך סמלי שדווקא בשבתות האלו, כשאנחנו קוראים בתורה על הקדוש ברוך הוא, שנתן לאברהם את הארץ הזאת, וכל ההבטחה האלוקית, וכל המורשת שלנו, ההיסטוריה שממנה אנחנו שואבים את כוחנו ויושבים כאן בארץ הזאת, והיא זאת שקיבצה אותנו לכאן מארבע כנפות הארץ אחרי אלפיים שנות גלות – דווקא בתקופה הזאת אנחנו רואים את הסתר הפנים. ממש "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל". ממשלה שטומנת את ראשה בחול ונותנת לדבר הזה לקרות. קראנו בשבת האחרונה, בפרשת השבוע: "ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכֹּל". אמר רבי אחא: "יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים" – איך זה יכול להיות? תכף נבין – ויש לך אדם שהוא "בימים ואינו בזקנה". אבל אברהם זקן בא בימים. כך אומר המדרש בבראשית רבה.
כדי להבין את זה נספר סיפור: מעשה באדם אחד שהגיע לעיר רחוקה ובדרכו עבר בבית הקברות של אותה העיר. והינה ראה דבר מוזר: על מצבה אחת חרוט כי אותו אדם חי עשר שנים, על מצבת קברו של אדם אחר מוזכר כי חי 15 שנה, על אחר – 20 שנה, וכך בכל בית העלמין, כאשר המופלג שבהם חי 40 שנה בלבד. נכנס אותו אורח לעיר, הוא רואה שם אנשים מבוגרים. הוא אומר: איך יכול להיות? הוא אומר להם: תגידו, האם קללה רובצת על עירכם שהיא אוכלת יושביה? אני רואה שאתם כאן אנשים מבוגרים, אבל בית העלמין מלא באנשים צעירים. אמרו לו: לא ולא. בעירנו, אנו מציינים רק את החיים האמיתיים של האדם. חיי האדם האמיתיים הם אלו שהקדיש לתורה ולמעשים טובים, ועליהם ראוי לספר לדורות הבאים. כך מביא את הסיפור בעטרת אליהו. אז אברהם זקן בא בימים, גם זקן וגם מילא את ימיו, שלא עבר עליו יום אחד בבטלה.
אנו מסכמים השבת את מורשתם המופלאה של אברהם אבינו ושרה אמנו, שחייהם היו חיי אמונה, זקנים ובאים בימים, מלאים בתוכן רוחני. לא לחינם – אדוני היושב-ראש, אני לא יודע איך זה אצלכם, המרוקאים, אבל בקהילות ג'רבה, בשבת חתן, מוציאים לחתן ספר תורה מיוחד שבו הוא עולה לתורה בפרשת "ואברהם זקן בא בימים". הוא קורא, הוא עולה עלייה בספר המיוחד הזה שלו, ולא משנה מה פרשת השבוע, הוא קורא בפרשת "חיי שרה". מברכים אותו שיחד עם האישה הבאה אל ביתו, יחיו חיים מלאים בתוכן רוחני, זקנים ובאים בימים.
מוציאים ספר מיוחד.
זאת העלייה. הוא עולה, קורא שבעה פסוקים מתוך הספר הזה עם תרגום ועם פיוטים.
אברהם ושרה הביאו בשורה גדולה לכל העולם, אהבו וכיבדו את כולם, ויחד עם זאת עמדו על האמת, ונלחמו עליה מול עובדי אלילים ומול בעלי דעות משובשות. אברהם מעבר אחד של הנהר וכל העולם כולו מהעבר השני – הפרקליטות, הבג"ץ, התקשורת – כולם היו נגדו. הוא היה היחיד בעבר שלו. והוא ניצח את כולם ומורשתו נשארה לדורות עולם. כולם נעלמו מהמפה של ההיסטוריה. אין לך היום עם כמו עם ישראל, שמחזיק במורשת שלו אלפי שנים, כאשר מי שייסד את המורשת הזאת, מי שעליו אנחנו נסמכים, זה אברהם אבינו, שהוא התחיל את כל זה.
הברכה הגדולה ביותר שלה זכו אברהם ושרה היא דור ההמשך: "כי ביצחק יקרֵא לך זרע." ביצחק, ולא בישמעאל. לא דור המשך של "והוא יהיה פרא אדם", אלא דור המשך יצוק בסלע מורשתו, דורי-דורות של יסודות חזקים ואיתנים ושל חיבור יום-יומי, בעיקשות ובהתמדה, לייעודם, לארץ ישראל ולבורא עולם.
לא תמיד קל בחיים, לא הכול הולך חלק. יש גם כישלונות. אברהם התנסה בניסיונות רבים עד שנקרא "אברהם אֹהֲבִי ". ראינו אפילו במקום אחד שלפי הרמב"ן שהוא לא עמד בניסיון. היה רעב בארץ, הוא הלך למצרים. הרמב"ן אומר שהוא חטא חטא חמור שלא סמך על הקדוש ברוך הוא ברעב, גם בעניין הזה וגם בעניין שהוא אמר – – –
בעניין שהוא אמר לשרה: "אמרי נא אחותי את" – – –
הרמב"ן אומר שעל שני הדברים האלו קיבלנו 400 שנה במצרים. על זה היה העונש. אבל הוא עמד בהרבה ניסיונות עד שהקדוש ברוך הוא קרא לו "אברהם אוהבי". יש מי שלומד מהניסיון ומשתפר, יש מי שנותן לעצמו תירוצים מתירוצים שונים ונותן לעצמו הנחות ויש גרועים יותר שיהפכו את חולשותיהם ואת יצרם הרע לייעודם עלי אדמות. בדומה למה שאמרו בגמרא: "אמר רב יהודה אמר רב יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות". הממשלה הזאת – בנט הפך את הממשלה הרעה, המסוכנת שלו, לדגל. הוא אומר: עכשיו אני רואה כמה שזאת ממשלה טובה. הוא מכשיר לעצמו – הוא מנקה לעצמו את המצפון. הכול בשביל השררה. לא עבדה ממשלת בנט את האחים המוסלמים אלא כדי לתת להם כיסא.
יש כאן מאבק משולב של זרמים עיליים וזרמים תת-קרקעיים בתוך הממשלה הזאת, המנסים לפגוע בחוסן הלאומי ובזהות היהודית שלנו. הם מחרפים ומגדפים מערכות אלוהים חיים במטרה לנתק את החיבור השורשי של העם היהודי למורשתו, ושמים על ראש עיצבונם את בני השפחה ואת המדינה הפלסטינית, במקום את עמם ואת מולדתם.
דרכנו אינה דרכם. דרכנו אינה דרככם, השר הנדל. בסודם אל תבוא נפשנו. בקהלם אל יחד כבודנו. הממשלה האנטי-ציונית והאנטי-יהודית שהושגה במרמה, בנוכלות, מתוך תערובת של תאוות שלטון וכיבודי שררה, של שנאת יהדות ורמיסת החרדים לדבר השם, ותוך חבירה לגרועים שבאויבינו, תהיה קצרת ימים; לא רק קצרת ימים, לא רק זקנה ולא באה בימים – לא רק ברעיון, גם בפועל. גם ימיה יהיו ריקים מכל תוכן אמיתי ומלאים בהפקרות וריקנות, וגם בפועל היא תהיה קצרת ימים.
הרי למה הם היו צריכים בכלל לרמות? למה? למה הקימו ממשלה בנוכלות? הרי אם הם לא היו מקימים בנוכלות, היינו שותקים, היינו מרכינים ראש. למה הם היו צריכים לרמות? למה הם היו חייבים לשים שונאי ישראל בתוך הממשלה, בתוך הקואליציה? הרי אין מי שחולק על כך שהאחים המוסלמים הם שונאי ישראל – גם בתוך הממשלה יודעים את זה. למה הם עשו את זה? כי עם ישראל רוצה ימין, עם ישראל רוצה יהדות; אנשים בחרו ימינה וקיבלו שמאלה; ביקשו יהדות וקיבלו רפורמים; הצביעו לממשלת ישראל וקיבלו ממשלת ישמעאל.
לממשלה הרעה הזאת אנחנו אומרים: לא קיבלתם ייפוי כוח מעם ישראל להרוס ולקעקע את המדינה היהודית. בשיבת ציון עלינו לכאן מארבע כנפות הארץ למדינה יהודית, ולא למדינת כל אזרחיה וכל מחבליה בהנהגת מנסור עבאס ואחמד טיבי. כן, גם אחמד טיבי – הוא רשת הביטחון שלכם. אין לכם מנדט למכור את כל הנכסים הלאומיים תמורת נזיד השלטון. גם אם ערוצי התעמולה מוחאים לכם כפיים וכנופיית שלטון החוק מטפלת בעבורכם בבעלי הדעות ה"לא נכונות", לנו אין חלק ונחלה איתכם.
המאבק שלנו הוא מאבק משותף על החוסן הלאומי ועל הזהות היהודית. החוסן הלאומי נחלש עד כדי כך – כמו שאמרתי קודם – שאין בנט נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מועצת השורא מכריזה על כך מלמעלה; עד כדי כך שאת המשא ומתן הקואליציוני הוא היה צריך לקיים במשרדים של האחים המוסלמים ולשלוח לשם את כל הפקידות הבכירה במשרד האוצר. חרפה. חרפה של ממשלה למדינת ישראל.
גם בזהות היהודית; אם בזמן מלחמת ששת הימים ממשלת השמאל, מפלגת העבודה, אדוני היושב-ראש – מה עשו במלחמת ששת הימים? נלחמו כדי לשחרר את הכותל מערבים. היום, מה אומרת יושבת-ראש העבודה מיכאלי מהשמאל הפרוגרסיבי? היא אומרת שצריך עכשיו מלחמה חדשה – לשחרר את הכותל מהיהודים. אם זה היה תלוי בה, היא הייתה מחזירה את השעון לאחור, למלחמת ששת הימים, ואומרת: אל תשחררו את הכותל – תשאירו בידיים שלהם.
יושב-ראש ועדת הכשרות – האנטי-כשרות – בחסות השר כהנא, רוצה להיכנס באימ-אימא של הרבנות הראשית, באימ-אימא של הרבנות הראשית. בא אורבך ורוצה לקבוע יום זיכרון לזכרו של הרב קוק, זכר צדיק לברכה. הרב קוק, שייסד את הרבנות הראשית – אתם באים ורומסים את המורשת שלו, באים ובועטים, הופכים; ממש אין מילים לתאר את הרמיסה, את ההפקרות ואת הביזוי שאתם עושים למורשתו של הרב קוק. ואתם רוצים לקבוע יום זיכרון למורשתו? יום זיכרון לרב? תקבעו את זה ביום הזה, בערב ראש חודש כסלו – ביום שבו רשת הרב קוק נרמסה עד דק תחת רגליכם. זה יהיה יום הזיכרון שלכם לרב קוק.
אדוני היושב-ראש, זה פשוט לא ייאמן. השיגעון שהכרנו מהקרן החדשה לישראל – הקרן החדשה נגד ישראל – שחתרה למדינת – –
– – כל אזרחיה, כל משוגעיה וכל מחבליה – השיגעון הזה מתנוסס עכשיו בביזיון על ראשה של הממשלה הזאת, שגנבה את הממשלה בנוכלות. אם פעם זאת הייתה קרן שהייתה צריכה להיאבק פה על האג'נדה המסוכנת שלה – היום האג'נדה הזאת מקבלת במה. היא מקבלת במה בממשלה, בקואליציה; מהדהדים את המסרים שלהם. זה כבר הופך להיות חלק מהבית הזה, ונכנס לאט-לאט לספרי החוקים. והכול בכסות של אחדות, של ריפוי, של כיפה על הראש, תמונות יחסי ציבור עם תפילין, ציטוטי פסוקים תוך נשיאת שם שמיים לשווא.
הם יודעים שדרכם מקולקלת. הם אומרים בחדרי חדרים שזאת ממשלה שעושה פיגועים למדינת ישראל. אומרים – שמענו בקולנו.
קיבלתי הודעה שהיועצת המשפטית קבעה שאם ב-06:00 לא יגיעו מהקואליציה תהיה הפסקה עד 10:00. בסדר גמור. למצער. אנחנו לפעמים משיגים הישגים – גם תמיכה בדברים כאלה.
הם יודעים שזאת ממשלה שעושה פיגועים למדינת ישראל, אבל הם לא מסוגלים אחרת. הם צריכים לטהר את השרץ כדי למלא את תאוות השררה. אבל אנחנו, צאצאיהם של אברהם ושרה, נמשיך להילחם בראש יהודי מורם על נצח ישראל. גם אם נעמוד מעבר אחד של הנהר וכל העולם כולו, כולל מערכת המשפט והתקשורת המגויסת, יעמוד מהצד השני, אנחנו לא נרכין ראש. אנחנו דור ההמשך – דור יצוק בסלע מורשתו; חוליה נוספת בשרשרת הדורות של יסודות חזקים ואיתנים ושל חיבור יום-יומי לארץ ישראל ולבורא עולם.
נמשך להיאבק כפי שעשינו גם השבוע בוועדות הכנסת, במליאה, בכיכרות. היום הייתי בהפגנה בכיכר הבימה. אלפים מעם ישראל – העם המיוחד, הפשוט, זה שאוהב את עמו ומולדתו, זה שלא מסתנוור מאור הזרקורים באולפנים; זה שיודע בפשטות שיושבים כאן כאלו שרוצים לחסל את מדינת ישראל בתוך הממשלה – זאת ממשלה רעה, זאת ממשלה שצריכה ללכת הביתה. הלילה עם ישראל השמיע את קולו. נמשיך לעשות את זה גם בכיכרות, ובכל הכלים העומדים לרשותנו, למרות שמיום ליום הכלים האלה מצטמצמים לנו, לפחות בפרלמנט. המושג מניעה משפטית יצא לחל"ת, עד שהממשלה תיפול, ואז אתה תראה כמה מניעות משפטיות יהיו לנו.
שלא תחלקו קמע של הרב כדורי, חס ושלום, שאנשים לא יצביעו ש"ס.
אבל אדוני היושב-ראש, לנו יש משהו שאין להם: לנו יש את האמת, יש לנו את עם ישראל, יש לנו את העם היהודי האוהב, התמים, שדבק באמת, כי אנחנו ממשיכי דרכם של אבותינו ואימותינו הקדושים, השומרים על תורת ישראל, ארץ ישראל ועם ישראל. והאמת, בעזרת השם, תתגלה בקרוב.
אתה יודע, אדוני היושב-ראש, כשהם נכנסו לממשלה, אמרו החבר'ה מימינה וכאלה גם מתקווה חדשה: אנחנו לפחות נדאג שהממשלה לא תהיה רעה מדי, אנחנו לפחות נעצור אותם מדברים מסוכנים, שיפגעו ביהדות, שיפגעו בעם ישראל. אז איפה? הינה, עכשיו מגיעים לכאן תקציב וחוק הסדרים שתכף נדבר עליהם, גזרות קשות כנגד האימהות, נשות האברכים, הליבה של עם ישראל, לומדי התורה, נשות האברכים החרדים ובציונות הדתית. פוגעים להן במטה לחמן. הנשים לא יוכלו לצאת לעבודה, פוגעים בהן פגיעה קשה. ממשלה של נשים. ממשלה של נשים שפגעה הכי קשה, מאז ומעולם, בנשים בעם ישראל. אף אחד מהם לא עצר את זה. אף מהם לא קם ואמר: לא יעבור כאן תקציב אם תהיה פגיעה באברכים, אם תהיה פגיעה בנשות האברכים שרוצות לצאת לעבוד. איך אתם מסוגלים להסתכל לעם ישראל בעיניים? לאותם ילדים קטנים, השר הנדל, שלא תהיה להם את ארוחת הצוהריים, שלא יהיו להם לחם וחלב, שלא לדבר על חוגים? אתם הורסים אותם, אתם רומסים את התורה ופוגעים בילדים הקטנים. כי מה אתם חושבים, שנשכח את מה שכתוב, שאותם אברכים ימחקו ממסכת אבות את המשנה: "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן", כי לא תיתנו להם סבסוד למעונות? מה אתם חושבים לעצמכם?
המשך להיות מורכן ראש, השר הנדל, ולא להשיב על אף טענה.
זאת אומרת, שהנשים והילדים הקטנים שלהן לא מעניינים אותך. אתה מוכן לרמוס אותם.
הילדים הקטנים שלהן, אתה מונע מהם סבסוד למעונות. איך אין לך בושה? חצית את כל הקווים האדומים.
אתה עומד ומחייך ואומר את זה: הם לא מעניינים אותי.
אתם שומעים, עם ישראל, איזו ממשלה יש כאן?
עם ישראל שומע, תאמין לי. יש הרבה ששומעים, ותכף גם נראה מה הם אומרים.
אני במפלגת השלטון, לא כמוך, במפלגת נישה, אותי מעניינים כולם.
אתם מפלים דווקא את נשות האברכים, דווקא את נשות הציונות הדתית, דווקא את הילדים הקטנים האלו – –
– – שלא יוכלו לקבל את אותם שקלים, את אותו סבסוד למעונות.
תתבייש לך.
בושה וחרפה. מה "מה זה קשור", השר פריג', מה "מה זה קשור"?
בבקשה.
אני, ללמד אותך – קטונתי. אני נער צעיר. יש לך ניסיון הרבה יותר ממני, אבל כדאי שתקשיב לנזק הזו עושה, לנזק שאתה שותף אליו, לפגיעה בחלשים, לפגיעה באוכלוסיות החלשות, בפריפריה, גם באנשים שלך, בציבור שאתה מייצג. המניעה של הסבסוד הזה למעונות, זה לא פוגע רק בציונות הדתית ובחרדים, זה פוגע גם בנשים הערביות שהבעלים שלהן לא עובדים. אתם לא מונעים את זה, אתם נותנים לליברמן להשתולל בלי הבחנה בגלל השנאה התהומית שיש לו כלפי החרדים. הוא פוגע, משתולל כמו פיל בחנות חרסינה והורס את הכול בדרך, ואתם נותנים לזה יד. זה לא רק פגיעה כלכלית. זה לא כלכלי, זו פגיעה מהותית, זה מעמיד את ערך – – –
זה מבחינה אזרחית. אבל הפגיעה הזו היא גם מהותית. היא מראה שממשלת ישראל שמה את הערך הזה של לימוד התורה, שהחזיק אותנו אלפיים שנה בגלות, למרמס תחת רגליה. זה מה שזה מראה, בנוסף לפגיעה האזרחית והפגיעה בשוויון.
ולא רק כאן. רפורמת הכשרות: כמה דיברנו וכמה זעקנו בוועדה. אמרנו להם: נמשוך את כל אלפי ההסתייגויות שהגשנו – עזוב שבסוף הם ביטלו לנו את ההסתייגויות בתרגילים מלוכלכים ויושב-ראש הכנסת מחק, בניגוד לעמדת הייעוץ המשפטי. אמרנו להם: נסיר את הכול. רק, אתם אומרים שהרבנות תקבע סטנדרט? תכתבו את זה, שהרבנות יכולה לקבוע שתקן כשרות הוא לא מספיק, הוא לא עומד ברף המינימלי, כדי שגלעד קריב לא יוכל למצוא איזה רב מטעם ולהחליט לקבוע תקן כשרות שאפשר לשחוט תרנגולת בסכין פגומה, ולהאכיל את עם ישראל נבלות וטרפות.
עידית סילמן הסכימה. באה לוועדה, אמרה לי: זאת הבעיה? אני מסדרת לך את זה. הלכה. בא בריצה העוזר של שר הדתות מתן כהנא, ואמר: בשום פנים ואופן לא. ואיפה אורבך ואיפה סילמן ואיפה כלפון, שאומרים: אנחנו יושבים בממשלה הזו כדי להציל? מה אתם מצילים? להציל מזוטו של ים? אתם לא מצליחים – – –
להציל את עורם. מותר לי לשתות באמצע?
לא יודע. הוא כבר הקפיץ עוד פעם ל-90.
אני חושב שקרוב לשעה.
לפחות.
נגיע, נגיע.
כבר היה סיפור אחד. תכף יהיו עוד סיפורים, אל תדאג.
אני מכוון את הסיפורים. הבת שלי הקטנה, אלני, עוד מעט בת שלוש. היא מתעוררת ב-04:30, 05:00, רוצה לאכול: אבא, חלב ושוקולד. היא רוצה שוקולד וחלב, אוכלת ושותה, וחוזרת לישון. זו השעה שהילדים הקטנים מתעוררים ואולי הם מדליקים את הטלוויזיה וישמעו איזה סיפור ויירדמו איתו. תכף, אני מכוון את זה לשם.
לא. הוא לא יהודי. ליהודים מותר – – –
ללא-יהודים הם מרשים, זה לא נקרא חזרה בתשובה.
מרגי, הצעת החוק של תמר זנדברג שלא ללמד יהדות נערים ושלא יהיו דוכנים של הנחת תפילין זה רק ליהודים.
אין להם בעיה שיהיה דוכן הנחת תפילין לגויים. לזה תמר זנדברג לא מתנגדת. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו.
נשאיר מקום גם לזה.
קראה לזה חברת הכנסת אורלי לוי: פמיניזם לבן מדלג.
אדוני היושב-ראש, דיברנו על הנושא של הכשרות, ואני רוצה לספר על זה משהו מפרשת השבוע. קראנו בפרשת השבוע בשבת האחרונה "ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי". אתה מקשיב, השר פריג'? השר פריג', ביקשת פרשת שבוע וסיפור. ספיישל.
אז הוא קרא לעבדו זקן ביתו ואומר לו: "שים נא ידך תחת ירכי ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו". קראנו בשבת שעברה. קונה אחד נכנס לחנות פלאפל ושאל את המוכר: סליחה, יש לכם תעודת כשרות? המוכר הצביע על תמונה שהייתה תלויה על הקיר ואמר לו: הבאבא סאלי לא מספיק לך? אמר לו הקונה: אם הבאבא סאלי היה מוכר ואתה היית תלוי על הקיר, הייתי אוכל כאן ללא חשש.
אברהם אבינו, בענייני ממון הוא סמך בעיניים עצומות על עבדו, על אליעזר. "המשל בכל אשר לו": המפתחות של האוצרות היו כולם אצל אליעזר, אבל הוא לא סמך עליו בענייני רוח והיה צריך להשביע אותו בנושא של בחירת אישה לבנו.
עוד מסופר על רבי ישראל מסלנט שהגיע להתארח בכפר קטן. ראה בעל האכסניה כי מדובר ביהודי עם הדרת פנים, זקן ארוך, ושאל אותו אם הוא יודע לשחוט ויכול לחסוך לו את הטרחה שבהליכה לשוחט בעיר הגדולה. אחרי כמה שעות בא אליו רבי ישראל סלנט, ואמר לו: תגיד, אתה יכול להלוות לי רובל אחד? אני צריך הלוואה של רובל. אמר לו – בעל האכסניה, עיקם את הפרצוף ואמר לו: מאיפה אני מכיר אותך, איך אני יודע שאני יכול לסמוך עליך ולהלוות לך, הרי איננו מכירים כלל וכלל. אמר לו הרב: ישמעו אוזניך. בשחיטה, שהתורה החמירה כל כך בדיניה, היית מוכן לסמוך עליי בעיניים עצומות – רק ראית אותי ואמרת לי: בוא תשחט – ואילו בהלוואת רובל אחד אינך סומך עליי?
אותו כפרי בור ועם הארץ, זאת הממשלה שלנו. רפורמת האנטי-כשרות שכלולה בחוק ההסדרים, שעליו אנחנו דנים היום, בחוק המחפיר הזה, פוגעת פגיעה אנושה. היא פוגעת פגיעה אנושה בליבה של היהדות. אם עד היום ידענו שבמדינת היהודים יהודי יכול לשלוח את הילד שלו לגן; להגיע, לא עליכם, לבית חולים; ללכת לכל מוסד ממשלתי; ללכת לכל מסעדה, ולראות שכתוב "כשר", והוא אפילו לא צריך – מעיקר הדין, לדעתי; אני לא רב פוסק, אבל אם כתוב "כשר" ויש חוק הונאה בכשרות שאם כתוב "כשר" זאת עבירה פלילית ותובעים אותך, אז אם כתוב "כשר" זה סימן שיש לך תעודת כשרות. יש מי שמחמיר ורוצה בד"צ, ומחמיר יותר ומבקש לראות תעודה, אבל להבנתי, מעיקר הדין, מספיק שכתוב "כשר". אנחנו יודעים, כשזה בפיקוח של הרבנות הראשית – זה כשר. ו"כל דפריש מרובא פריש", אפילו אפשר לומר.
כאן הרפורמה הזאת מבקשת לקבוע – לא עושים את זה בשום דבר במדינה. תאר לך, השר פריג' – – –
שמשרד הרישוי יגידו שכל שלושה מוסכניקים יקבעו תקן לרישוי. כל שלושה, ועדת השלושה. תבוא עם הרכב, יגידו לך: זה התקן שלנו, ויש לך טסט. כל שלושה רופאים יקבעו תקן לחיסון. שלושה רופאים, מה הבעיה? כל שלושה וטרינרים יקבעו תקן למסעדות, של משרד הבריאות. לא חסרות עוד כהנה וכהנה דוגמאות. בכל דבר במדינת ישראל יש לנו פיקוח של רגולטור, רגולטור אחד שקובע את הכללים. אם זה בבנקים, המפקח על הבנקים. אם זה שוק ההון, רשות שוק ההון. רק בליבה, בנושא המהותי כל כך לעם ישראל, שהיה עד היום עניין שבשגרה, דבר שבקונסנזוס – "כשר", זה אומר שזה עומד בתנאים מינימליים של הרבנות הראשית. יש את החרדים שאולי לא סומכים, חלק מהם, ויש את עם ישראל שסומך. גם אתם סומכים. רואים "כשר" זה בטוח, ולא משהו אחר, בטוח שזה חלאל. אבל עכשיו קובעים ששלושה רבנים, שאחד מהם צריך להיות – שפעם היה רב עיר – הם יוכלו לקבוע תקן כשרות ככל העולה על רוחם. ובמפורש כתוב בחוק, זאת לא המצאה שלי: התקן הזה יכול להיות גם להקל יותר מהמינימום שהרבנות הראשית חושבת.
מה זה אומר? זה אומר שקריב ירצה לאכול דבר אחר, לא כשר, וימצא איזה רב מטעם. ישלמו לו הרבה כסף, ויש כאלה רבנים, לצערנו. רבנים אמיתיים – לא, אבל יש כאלה שנתפסו בקלקלתם. הוא יקבל, יוציא לו תקן כשרות, וגמרנו. עם התקן הזה כל המסעדות של הרפורמים, שמאכילים שקצים ורמסים יוכלו לכתוב כשר. אין מי יאמר להם מה תעשה ואין מי יאמר להם מה תפעל.
גם אתם צריכים להיזהר, כשאתם רואים "כשר" – – –
לא, הוא שומר כשרות בטח.
אין בעיה. לגבי הרפורמה – – –
לא, לא, אין בעיה עם עלויות. בזה תעשו רפורמה, גופים שנותנים כשרות תפתחו לתחרות, הכול בסדר. אני מדבר על המהות, מי קובע מה נחשב כשר ומה לא; לא מי מפקח, לא מי נותן תעודות. אין בעיה עם רפורמת כשרות של התייעלות כלכלית, למרות שגם בזה, בהתייעלות הכלכלית, יש מחלוקות. מבינים שזה כנראה לא יוזיל ולא יעשה שום דבר.
הם היו מוכנים לשנות הרבה הרבה דברים בהתייעלות, במנגנון הכלכלי, כי זה לא מה שעניין אותם. מה שעניין אותם זאת הליבה. כמו שאמר לי שם ולדימיר בליאק, שאמר לי: מה אתה חושב? אמרתי לו: רפורמי יבוא וייתן כשרות לדבר לא כשר. הוא אמר לי: מה אתה חושב, שהיהדות היא רק שלכם? ככה אמר בליאק.
יש שולחן ערוך אחד.
זה בדיוק מה שאתה אומר עכשיו. "היהדות שלך" – זה בדיוק מה שאנחנו אומרים. זה בדיוק הדבר שאנחנו אומרים. הם מסתירים את זה. יוליה משתיקה אותו, אומרת לו: ששש, אל תגיד את זה. למרות שהיא אמרה: אני איכנס באמ-אימא של הרבנות הראשית. היא עשתה בד"צ מלינובסקי. האמת, אדוני היושב-ראש, שעם הסקרים של ישראל ביתנו, הם עכשיו עם ארבעה מנדטים, נושקים לאחוז החסימה, אולי כדאי שיוליה תשלח קורות חיים באמת להיות משגיחת כשרות אצל גלעד קריב.
זה לא מקצין. לא סתם אומרים אצלנו: "פרץ גדר ישכנו נחש". זאת פריצת גדר שאולי לא בשנה הקרובה תביא את מה שאני אומר עכשיו, אבל עוד חמש שנים, עוד עשור, זה כבר יהיה שוק פרוץ לגמרי. יהיו מאות תקני כשרות. כל שלושה רבנים יקבעו מה שהם רוצים, ואף אחד לא יוכל לדעת אם הוא יכול לסמוך על מה שכתוב עליו "כשר", או אם הוא יכול לשלוח את הבן שלו לקייטנה או את הילד לחוג שמביאים בהם אוכל ושהאוכל הזה כשר.
הרי פעם היו סומכים, עד אחד נאמן באיסורים. אדם היה אומר לך: האוכל כשר. במושב אצלנו, למשל, אתה מגיע לבית, מגיעים לאירועים של אזכרות ודברים כאלה, בעל הבית אומר שהאוכל כשר ואתה יושב ואוכל, סומך עליו. אלה אנשים של פעם, שאתה יודע שהם ניפו את הקמח ושהם עשו כל מה שצריך והאוכל כשר. אבל יכול להיות שיקומו שלושה רבנים שיגידו: תקן כשרות – עד אחד נאמן באיסורים. מספיק שיבוא מישהו, שאיזו מישהי בבית תגיד שזה כשר וזה כשר, כי עד אחד נאמן באיסורים. זה תקן כשרות, עד אחד נאמן באיסורים.
כן, זה הרפורמים.
יש, יש תמונות.
כן. הרפורמים, כל המטרה המוצהרת שלהם היא לקעקע את היהדות. גלעד קריב, שנכנס לפה, הוא סכנה יותר גדולה מבל"ד לעם ישראל. אתה יודע, אנחנו עכשיו – ביום חמישי בלילה, כשנאשר את התקציב, זה ליל ראש חודש כסלו. ליל ראש חודש כסלו – חנוכה. בחנוכה מה רצו היוונים לעשות? לא רצו להשמיד את עם ישראל פיזית. אמרו להם לא לשמור שבת, לא לעשות ברית מילה, לא לקדש את החודש. אלה היו הגזרות: לא לשמור מצוות. המן בפורים, מה רצה לעשות? רצה "להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן".
כמה ימים אנחנו חוגגים את הניצחון על המן?
כמה ימים אנחנו חוגגים את הניצחון על המן? יום אחד, פורים זה יום אחד. יש כאלה שחוגגים בי"ד, יש בט"ו, אבל יום אחד החגיגה. כמה חוגגים את חנוכה?
שמונה ימים. פי שמונה אנחנו חוגגים על מי שרצה – לא להרוג אותנו, רק רצה למנוע מאיתנו לקיים את המצוות כמו שצריך. זה גלעד קריב.
תשאל אותו. תשאל אותו מה הוא רוצה לעשות, מה המטרה שלו? הם רוצים עכשיו לשחרר את הכותל מהיהודים, מהאורתודוקסים. הם כובשים עוד נקודה ועוד נקודה, רק שהציבור בישראל סולד מהם. רוב העם היהודי רוצה את המסורת. גם חילוני במדינת ישראל, בית הכנסת שהוא לא הולך אליו זה בית כנסת אורתודוקסי. אם הוא הולך בשעת נעילה ביום כיפור, הוא הולך לבית כנסת אורתודוקסי.
אבל רוב הממשלה הזו, הבורות שיש בה – יאיר לפיד, שגם יום כיפור הוא חשב שזה מנהג ולא כתוב בתורה; כזאת בורות שיש לממשלה הזאת, שאפשר לדון לכף זכות, מתמימות, הם חושבים שזה גם יהדות. לא מבינים. לא מבינים שהמטרה שלהם, בארצות הברית, בעולם, זה נישואי תערובת. לפי היהדות הרבה מהם לא יהודים. הילדים שלהם מתחתנים עם גויות, בנישואים של רב וכומר. הם גומרים את עם ישראל. אז הם מביאים את זה עכשיו לפה.
הצדוקים היו מאמינים בתורה שבכתב, לא מאמינים שבתורה בעל פה. גם הם, זאת כפירה. זה כופרים בעיקר. הרפורמים, גם תורה שבכתב אין להם. הרפורמים כותבים מה שבא להם. זה בכלל כלום ושום דבר. זה שהוא עם כיפה גדולה על הראש שלו זה רק סמל ביזיון לדבר הזה שיושב כאן, זה לא יותר מזה.
אדוני היושב-ראש, בכל עניין אחר לא סומכים על צוות קטן של מומחים, כמו שאמרתי, לקביעת סטנדרטים. לא ברפואה, לא בתברואה, לא בכיבוי אש, לא בענייני רישוי. אבל הממשלה הרעה הזאת, שרוצה לקעקע את יסודות היהדות ולהפוך אותנו למדינת כל אזרחיה, נכנסת באמ-אימא של הרבנות הראשית, כדברי מלינובסקי, ופורצת את גדר הכשרות והטהרה בארץ ישראל.
אנחנו נעשה עוד מעט הפוגה לשאלות מהקהל. יש פה את אלעד, מספר אחת כאן מבין היועצים הפרלמנטריים בכנסת.
זה הדדי.
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, לעמוד כאן שעות ארוכות, לומר את הדברים שאזרחי ישראל שמים לנו בפה בחודשים האחרונים, להדגיש ולחזור ולהדגיש את רוע מעלליה של הממשלה הזאת, זה רק מוכיח עד כמה בוער בנו לגמור את ממשלת ההונאה הזאת.
אילת שקד אומרת על לפיד שהוא עושה כל שבוע פיגוע מדיני שנפתלי צריך לתקן. באמת, כששמעתי אותה התפלאתי. אם הנאום המבזה, המביש, של בנט מעל בימת האו"ם נכלל בתוך התיקונים שנפתלי עושה לנו, אז או ששקד לא מחוברת למציאות או שהמצב של לפיד כל כך גרוע עד שגם שרברב מקולקל מסוגו של נפתלי מסוגל לתקן פיגוע בפיגוע יותר קטן. המציאות הבלתי-נתפסת הזאת של נוכל שגנב את ראשות ממשלת ישראל, מי שנוחל כישלון חרוץ בכל אתגר שעומד בפנינו, מי שמכר את עמו ומולדתו למועצת השורא ומעביר ביודעין כספים לאחים המוסלמים, שבתורם מתגלגלים ליתומים בעזה, לחמאס, הוא הפך להיות אליל השמאל והתקשורת? הדבר הזה, המציאות הזאת היא תעודת עניות לנחיתות המוסרית והערכית שהגיעו אליה בשמאל הפרוגרסיבי, שסוחף אחריו את כל המחנה שלהם. בינתיים, כל זהב שהנוכל נוגע בו הופך לאבן נגף. ממש כמו אלכימאי, הופך כל זהב לאבן. כל הישג של נתניהו הוא מחזיר כבומרנג נגדנו. בשנה שעברה, בשבוע שבו הכנסת התפזרה, עמדתי כאן על הדוכן הזה ואמרתי את הדברים הבאים: אזרחי ישראל יודעים כבר, "מי שבאמת פועל למענם ומביא תוצאות זה ראש הממשלה בנימין נתניהו. בבחירות הקרובות הפתרון הוא חד-חד-ערכי". כך אמרתי לפני שנה. "רוצים ממשלה שתפעל ותביא תוצאות לטובת אזרחי מדינת ישראל? רוצים ממשלת ימין יציבה מלא מלא שתחיל סוף-סוף את הרפורמות הדרושות בנושאים המדיניים, המשפטיים והכלכליים? חוששים מנבחרי ציבור" ימנים "שהתפשטו מכל ערכי הימין שלהם" באופן זמני או קבוע "ויקימו כאן ממשלת שמאל עם עלי תאנה ימניים?" לפני שנה אמרתי את זה. "רוצים שהשרביט יחזור לידי נבחרי הציבור מידי הפקידים, היועמ"שים" והשופטים? "יש פתרון אחד ויחיד, הצביעו מחל". ככה קראתי שנה שעברה לא ידעתי, וכאן עוד עשיתי הנחות לבנט, שקד ואלקין. אמרתי שתקום כאן ממשלת שמאל עם עלי תאנה ימניים. המצב יותר גרוע. קמה ממשלת שמאל ערום ועריה, בלי אף עלה תאנה. לא עלה תאנה ימני ולא פסאודו-ימני, שום דבר לא נשאר מהם. כך קראתי אז, והיו לצערי רבים וטובים שלא האמינו שזה יקרה, אבל היום כבר כולם מבינים. רק ארבעה חודשים עברו, וכבר הפכנו לאסקופה נדרסת, ללעג וקלס בעיני העולם.
הפכתם את מדינת ישראל למדינה לחיצה, שהעניין המדיני חוזר אליה בכל הכוח, כאשר ברור לכולם מהו הטרור וההרס שיתלוו אליו. הפכתם את צה"ל לצבא מסורס שמפקיר את חייליו. או כמו שאמר הנוכל פעם: ברגע של אמת, חיילים פוחדים מהפצ"ר יותר מהחמאס. והיום זה הפך להיות יותר ויותר גרוע. אין תגובה, מפחדים להגיב. מפחדים ממנסור עבאס שיגיד מילה. הם כבר הזהירו, לא רק מנסור עבאס, גם זועבי, גם אבתיסאם מראענה. לא חסרים כאלה בתוך הממשלה, בתוך הקואליציה, שאמרו: אם תעזו להגיב, אם תעזו לעשות משהו, אנחנו נפגע בכם, לא תהיה ממשלה.
הפכתם את ישראל למדינה נחותה ומובסת, ולכלי שרת בידיה של ארצות הברית, כאשר התחייבתם למדיניות של אי-הפתעה גם במחיר ביטחון ישראל.
השאלות מהקהל מגיעות, אבל אנחנו נחכה עם זה, תכף.
כן. יש הרבה שאלות, אני תכף אתייחס אליהן.
לא. אלעד מרכז את ההודעות מהרשתות.
לא. הוא מרכז מהקהל.
מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. אתם הורסים את הזהות היהודית של המדינה, מתעללים בה. אתם לא מבינים שישראל שאיננה יהודית גם לא תהיה דמוקרטית? רפורמת האנטי-כשרות, רפורמת הגיור, המינוי של הרפורמי לראשות ועדת החוקה, החשובה כל כך, ושל שר הרפורמים, העבד הנרצע האולטימטיבי של הפרוגרסיבים שונאי ישראל בארצות הברית – למרות שזה חלק מהגדרת התפקיד שלו, הוא אומר: אני לא רוצה להעלות יהודים לארץ ישראל. אני, המטרה שלי שיסתדרו שם.
נחמן שי. הדיבורים על מסחר בתחבורה ציבורית בשבת וטשטוש כל ערכיה היהודיים של מדינת ישראל. וגם בחזית הלאומית – הקלות לפלסטינים באיחוד משפחות, האישורים שהבטחתם לאבו מאזן לאיחודי משפחות, ובעיקר בעיקר השליטה המוחלטת של התנועה האסלאמית והרשימה המשותפת בממשלה הזו, בכל דבר ועניין. אפילו את המשא ומתן הקואליציוני קיימתם בתוך משרדי סניף החמאס בישראל, אין סמלי מזה. אתם מסכנים את מדינתו היחידה של העם היהודי, החזקה, המשגשגת; המדינה היהודית, שחבריכם בממשלה עושים הכול כדי להפוך למדינת כל אזרחיה.
אני מדבר לאותם עלי התאנה הימניים, כמו שהם קראו לעצמם. אנחנו כאן כדי להזכיר לעם ישראל שזה זמני, ולא משנה כמה נזק תעשו, אנחנו לא נאבד תקווה ולא נפסיק להילחם, עד שתיפלו ונחזיר ממשלה שפויה לישראל. ראש הממשלה הרזרבי יאיר לפיד ממשיך לדבר על ממשלה נורמלית עם אנשים נורמליים. אם זו נורמליות, מהו שיגעון? ובכלל, אם נורמליות זו נוכלות, אם נורמליות זה יאיר לפיד, ליברמן וחבר מרעיהם, אז אנחנו לא רוצים להיות נורמליים. אנחנו יהודים, אנחנו ציונים, אנחנו אוהבי העם והארץ, ואם זה לא נורמלי בשבילך, מר לפיד, הרי שאנחנו גאים להיות משוגעים. אולי כדאי לך, מר ראש הממשלה החלופי, לשמוע שיר שכתב בנימין כהן. ואני קורא בית מתוך השיר. "חמישה חסידים רוקדים ברחובות, נראים משוגעים בעיני כל הבריות. אך אם תפקח עיניים, תגלה נתון חשוב – עדיף להיות משוגע שמח מנורמלי ועצוב". עם כל הסכסוכים ומאבקי האגו בממשלת ההונאה שלכם נראה שאתם ממשלת הונאה של משוגעים ועצובים.
הרמב"ם, בהלכות דעות, פרק ו', כותב כך: "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו, ונוהג כמנהג אנשי מדינתו". הלחץ החברתי, זה דרך בני האדם. "לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים, ולישב אצל החכמים תמיד, כדי שילמד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך כדי שלא ילמד ממעשיהם". הוא ששלמה אומר: "הולך את חכמים יחכם ורעה כסילים מרוע". ואומר: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב".
וממשיך הרמב"ם: "וכן, אם היה במדינה שמנהגותיה רעים, ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה, ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים. ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן, נוהגים בדרך לא טובה כמו זמננו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי", הקורונה, "ישב לבדו יחידי, כעניין שנאמר: 'ישב בדד וידם'. ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עימהן, ונוהג במנהגם הרע", כמו סדום ועמורה, "יצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים. כעניין שנאמר: 'מי יתנני במדבר מלון ארחים'". חברים, מכיוון שאתם בקואליציה רק רעש רקע בהיסטוריה של העם היהודי, מכיוון שאתם ממשלה שעתידה בעזרת השם לחלוף בקרוב מאוד מן העולם, במקום ללכת להתחבא מפניכם במערות, כמו העצה של הרמב"ם, אנחנו אלו שנדאג לשלוח אתכם בהקדם האפשרי למדבר הפוליטי, למדבריות הריקנות וחוסר ההשכלה שמהם הגעתם.
ישנם יפי נפש שאומרים לנו: מה זה, איך אתם מתבטאים? תמתנו את השיח. אל תקראו לבנט "נוכל", תהיו ממלכתיים. אבל הם לא מבינים שלשחק במגרש הצבוע הזה זו בדיוק הבעיה. הממלכתיות הפכה מילה נרדפת להשתקה ולסתימת פיות. מערכת משפט, אדוני היושב-ראש, של כנופיה שהשתלטה על המדינה, הפועלת נגדה ורומסת את רצון הרוב – זו אינה ממלכתיות. מפלגות שגנבו את השלטון וזוכות להגנה מוחלטת מאותה כנופיה יחד עם התקשורת המגויסת, באופן שמעולם לא היה כאן – גם זו אינה ממלכתיות. ראש ממשלה שהגיע לראשות הממלכה, לתפקידו, בדרך של רמייה, בדרך לא לגיטימית; ששיקר ורימה והונה את בוחריו, מרמה והפרת אמונים הגדולות ביותר; שגנב את השלטון, והוא נוכל – זו אינה ממלכתיות. הממשלה האנטי-ציונית הראשונה שקמה אי פעם במדינה היהודית שלנו – גם זו אינה ממלכתיות. לעמוד בראש מורם, בלי למצמץ. להביע את הכאב של הציבור שגנבו את קולו בקלפי. לומר ללא חת וללא מורא את רחשי הלב של העם היהודי, להיאבק בשונאי ישראל בכל הכוח – זו ממלכתיות, זו ממלכת ישראל.
משה רבנו ביקש מהקדוש ברוך הוא בערוב ימיו: "יפקוד ה' אלהי הרוחֹת לכל בשר איש על העדה. אשר יצא לפניהם, ואשר יבא לפניהם, ואשר יוציאם, ואשר יביאם", כן, אובססיבי כזה, שפועל למען העם שלו מכל הלב: יוציאם ויביאם, ילך לפניהם, יבוא לפניהם, "ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רֹעה". משה רבנו כיוון בדיוק לממשלה הזו. הוא ידע כמה מסוכנת היא תהיה, איך היא מתנהלת ללא רועה. בעצם, יש רועה אחד שמוביל אותה – מנסור עבאס.
"ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רעה" – זה יוצא בגימטרייה 2,009, וזה בדיוק, אדוני השר, תבדוק אותי, "ממשלת ההונאה של יאיר ונפתלי". "ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רעה". לעומת זאת, בציווי של הקדוש ברוך הוא למשה הוא רומז לו על הממשלה הקרובה, העתידה לבוא, בעזרת השם. הוא אומר לו: "קח לך את יהושע בן נון, איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו". הוא אומר לו: וסמכת את ידך, יד אחת. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא אומר לו: אל תלך בעיניים עצומות. הוא אומר לו: אני לא אדמו"ר. לך, תבדוק אותו, תבחן אותו. כשתחליט, תעשה מה שאתה חושב. בהמשך, אחרי שמשה בחן את יהושע – כתוב: "ויסמך את ידיו עליו ויצוהו". סמך עליו בשתי ידיים. אז אם נאחד את הציווי ואת המעשה שעשה משה, נקבל: איש אשר רוח בו וסמכת ידיך, בשתי ידיים, בסוף הוא סמך בשתי ידיים. הביטוי: "איש אשר רוח בו וסמכת ידיך" – זה יוצא 1,604, בדיוק "ראש הממשלה בנימין נתניהו".
ברור, תבדוק.
אני אתן לך את הכול כתוב, אדוני השר. עכשיו אנחנו עוברים להפוגה, לשאלות מהקהל, ועוד משהו אחד שתכף נעשה אחרי השאלות. אבי קדוש שואל: קרעי, מדוע מפלגות הקואליציה מרצ והעבודה לא תומכות בחופש דת להתפלל בהר הבית ליהודים, כמו שחבר מפלגתם והם תומכים בנשות הכותל לחופש פולחן? שיהיה דו-צדדי. למה רק להם מותר? יש לך תשובה, אדוני השר הפלורליסטי והליברלי?
אבי קדוש. יש לך תשובה?
מדוע מפלגות הקואליציה מרצ והעבודה לא תומכות בחופש דת להתפלל בהר הבית ליהודים, כמו שחברי מפלגתם והם תומכים בנשות הכותל לחופש פולחן? שיהיה דו-צדדי. למה רק להם מותר?
מה אתה אומר, השר? אתה יכול להגיד: מבחינתי – – –
לא, תגיד. התשובה שנכונה שצריכה להיות לאדם פלורליסטי כמוך: מבחינתי, יש ליהודים חופש פולחן בהר הבית. תגיד.
הפוך. בגלל שאתה לא דתי – – –
אתה פלורליסטי, תגיד מה עמדתך. אם עולה הצבעה בממשלה – – –
לא. זה לא הלכתי. אנשים רוצים חופש פולחן.
חופש פולחן.
אבל יש לך דעה.
אתה בעד חופש פולחן?
טוב. מה אתה אומר, הרב מרגי? לאפשר חופש פולחן?
אני, עמדתי בשאלה הזו היא שלרפורמים אסור לתת לעשות מה שהם רוצים ברחבת הכותל. רחבת הכותל היא של העם היהודי, אותם אלה שכמהים לשוב לציון, ולא לאלו שלא רצו בכלל, שמחקו את ירושלים מסידור התפילה שלהם. ולכן, זה כמו בית כנסת, ובבית כנסת אי-אפשר לעשות מה שרוצים. והר הבית זה המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, זה מקום המקדש, שייבנה, בעזרת השם, במהרה בימינו, וזה מקום שעל פי הגדרים ההלכתיים, צריך לאפשר בו חופש פולחן ליהודים, של היהודים.
אמרתי, בכפוף לגדרים ההלכתיים. יש מקומות שמותר. מי שחושב שמותר, שיהיה לו חופש, זה של היהודים.
לא. הרוב חושב שאסור במקומות מסוימים. יש מקומות שלרוב הדעות מותר, רק אומרים, חלק – – –
מרגי, זאת בדיוק כוונת השואל. אם הרפורמים, מותר להם להיכנס לכותל, תתיר עם אותה הלכה את הר הבית.
שאלה נוספת: מה שלום תוכנית סינגפור? אני לא יודע עד כמה זה קשור אליך. האם גם זו לא הבטחה ליבתית? שואל את זה נחי זאבי. איפה הורדות המיסים המובטחות? לפני הבחירות, הוא לא גמר לחפור על 20%, 15% הורדות במיסים. מה עם זה? תכף נדבר על התוכנית הכלכלית שלכם, ועל כל הפגיעה בחלשים ובמוחלשים, והמיסים שכן העליתם, ובטח שלא הורדתם. כאן אני יכול להגיד בשמך שאין לך תשובה.
אני אמשיך לשאלה הבאה. שאלה ששואלת אפרת. איך – – –
בבקשה, אתה מוזמן. אם יש לך תשובה, אתה מוזמן.
למרות שאין קטגור נעשה סנגור, אבל נאפשר לך את זה.
איך מתנהלים בכנסת כשרוב הח"כים בקואליציה הם נורבגים, ללא שום ניסיון פרלמנטרי? האם אתה חושב שהתפטרות רוב השרים מהכנסת והכנסת נורבגים במקומם יוצרים מין סוג של מעמדות בקואליציה, שיכולים להביא לתסכול? ואני מוסיף על זה, לא רק תסכול, הם בעצם גם כבולים בידיהם וברגליהם. אומרים להם להרים את האצבע. הינה, אם מישהו נורבגי עכשיו – הרי אנחנו מכירים מה אתם מתכננים; אם מישהו מהקואליציה, נורבגי, יגיד לכם שהוא מתכוון להצביע נגד התקציב, שהוא חושב שהתקציב רע, מה תעשו?
השר מתפטר, חוזר לכנסת, והנורבגי עף.
יש רבע כנסת או חמישית כנסת ללא שיקול דעת.
אני לא יודע אם אני אורח, נחשב, או אני צריך לברך על זה בנפרד. אני חושב שאני צריך לברך.
כיוונתי על המים. לא חשבתי לכוון.
מרגי, יש לך תשובה על השאלה על הנורבגים?
מה "שפכתם"? שפכו עליכם.
לא. פקידי האוצר – – –
מרגי, פקידי האוצר פותחים שמפניה בסוף השבוע הזה. כל מה שהם שפכו עליהם, קיבלו. אין להם מושג מה קורה בפנים בכלל. באו חוקים לא מבושלים. אם היית בא לוועדות, השר, היית רואה שאין להם מושג. אנחנו שואלים אותם שאלות, והם חוזרים ומתקנים. אף פעם, מעולם לא היו – תשאל את הנסחות, את הייעוץ המשפטי; מעולם לא היו כל כך הרבה תיקונים וחוקים כל כך לא מבושלים שהגיעו לפה.
טוב. קודם כול, אני רוצה להודות לנינה על כוס התה שקיבלתי.
נינה הסדרנית, כן.
עוד כמה שאלות ונעבור להמשך סדר-היום שלנו. שואל פלג אברהם: איך מכל הקואליציה אין אדם אחד שחושב על המדינה יותר מהכיסא שלו? טוב, זאת שאלה רטורית, אין מה לענות. נקווה שיהיה, בוא נקווה שיהיה אחד כזה שיפיל להם את התקציב בקריאה השלישית.
אחד. מספיק אחד. מספיק אחד כזה. "ואפילו בהסתרה", ככה השם שלו, שואל: איך זה שכשמחיר הקוטג' עלה בכמה שקלים, כל השמאל יצאו למחאות בשדרות רוטשילד למשך כמה שבועות, וכשעלו כל כך הרבה מחירים בשבועות האחרונים כל השמאל יושבים בשקט? פוזיציה, מרגי, זו התשובה, לא?
עוד שאלה. אלעזר שואל: מה אפשר לעשות כדי לנצח במערכה על שטחי C? אדוני השר, השאלה אולי היא מי אתה רוצה שינצח במערכה על שטחי C, האם מדינת ישראל או הרשות הפלסטינית.
אז אתה רוצה שהרשות הפלסטינית תנצח במערכה על שטחי C.
אז השאלה לא מופנית אליך כבר. אנחנו יודעים שזאת האג'נדה של הממשלה הזו. אבל אני אגיד לכם מה קורה בשטחי C. בשטחי C יש תוכנית מפורשת, גלויה, של הערבים להשתלט על כל השטחים הפתוחים שם כדי להצר את ההתיישבות היהודית שלנו. מה שצריך לעשות זה לפרק מייד את המינהל האזרחי ולהקים גוף חדש, עתיר משאבים, שיתמקד רק באכיפה מול הערבים ביהודה ושומרון. לעשות כל מה שצריך כדי שאנחנו נשתלט על ארץ ישראל ולא הערבים ביהודה ושומרון.
מה הממשלה הזאת עשתה? הוסיפה תקנים למינהל האזרחי, כשכל התקנים שהוסיפה למינהל האזרחי, אדוני היושב-ראש, מיועדים לאכיפה נגד עבירות בנייה של יהודים בשטחי C. אבל הרשות הפלסטינית חוגגת ועושה שם מה שהיא רוצה. זו מלחמה לאומית של הרשות הפלסטינית, והממשלה הזו עוצמת העיניים. מגדיל לעשות סגן שר הביטחון, ומאשר להם 1,300 דירות בשטחי C, חוץ מאלפי אלפי הדירות וכל השטחים שנכבשים, עשרות אלפי הדונמים שנכבשים שם כל שנה.
שאלה נוספת שיש כאן – מיכה חי סבג: ערב מבורך, שאלה לא פחות חשובה מכל השאלות – ככה הוא כותב – איפה מנדלבליט? איפה מנדלבליט? ואני מוסיף: אני אומר לכם, כל היודע דבר על מקום הימצאו, בבקשה לעדכן אותנו. מנדלבליט נעלם לגמרי מהמפה הפוליטית.
ויש כאן שאלה אחרונה, שנסיים איתה, של מנדי גרוסמן, שכותב: איך אתה חושב שנצליח להפיל את הממשלה לאחר שיעבור התקציב? אז אני רוצה לומר לך, אדוני השר, שגם אם התקציב הרע הזה יעבור, יום ששונכם יהפוך ליום אסונכם. החגיגה של העברת התקציב היא רק הפתח לכל הזרמים והמריבות והסכסוכים שיש בתוככם להביא לפירוקה של הממשלה הרעה הזו. ואנחנו ניתן לזה את כל הגיבוי.
יום ששונכם יהפוך ליום אסונכם. אנחנו ניתן גיבוי. ואגב גיבוי שניתן לזה, יש כאן – תשמעו משהו מצחיק. כותבת – אני אמרתי השבוע, ואולי גם היום, שמי שיפיל את התקציב ואת הממשלה הרעה הזו, אנחנו נדאג לו לשריון בליכוד. כותבת יעל גרמן: אני רואה בהצעה של קרעי שוחד פוליטי – –
– – המחייב את חקירתו לפני העמדה לדין. אז אני רוצה לומר לכם שבאמת ניתוק כזה לא ראיתי הרבה זמן. ותאמינו לי, הממשלה הזו עברה את כל השיאים. שרת הבריאות לשעבר, המינוי הפוליטי הציני והמגוחך של לפיד, ממקום מושבה בצרפת קוראת להצעה שלי "שוחד פוליטי" וקוראת לחקור אותי. אז כמה דברים. קודם כול, את רצינית? מי שיפיל את הממשלה הזו, ניתן לו גם את הירח, לא רק שריון בליכוד. דבר שני, באמת משעשע לשמוע מהזרוע הפוליטית המושחתת של לפיד, מהמינויים הפוליטיים של לפיד, שהוא יצא נגדם כל השנים, הטפה על משהו בכלל. ושלישית, דבר האחרון שאני אומר לגרמן: איך אומרים בצרפתית "את מפוטרת"? כי זה בדיוק מה שנעשה כשאנחנו נחזור לשלטון, אם את עדיין תהי שם, או שבעצם, יעל גרמן, את בכלל לא יודעת מילה בצרפתית, כנראה, הגעת לשם רק כמינוי פוליטי מושחת. אז בעברית: "את מפוטרת". אגב, בכלל מותר לדיפלומט לצאת נגד חבר כנסת?
מה זה משתדל – – –
תאר לך שגלעד ארדן היה מוציא הודעה עכשיו נגד בנט או נגד לפיד? בושה וחרפה.
טוב. אדוני היושב-ראש, עשינו הפסקה לשאלות – – –
לא. אין כל כך זמן, יש לי עוד הרבה מה לומר.
בסדר. בינתיים, כשאני רוצה לנוח אתם מפטפטים.
עוד לא. עוד לא. אני ביקשתי שייתנו לי – – –
מיכאל איתן, מיכאל איתן.
בחבילה, יכול להיות. כן. אבל בכנסת הזו אני – – –
הינה ראש הממשלה בפועל.
ראש ממשלת האחים המוסלמים.
גם אני בחיוך.
למה? הוא יושב-ראש תנועת האחים המוסלמים, והוא זוכה למקום של כבוד כראש הממשלה – – –
בסדר, האחים המוסלמים, מה.
הוא יוסיף לי אותן, אל תדאג.
אנחנו עשינו הפסקה קודם מכמה נושאים שדיברנו עליהם, לשאלות מהקהל. עכשיו אני עובר למשהו שלא קשור כל כך, ואני תכף אדבר עליו – ציון אסון ילדי אוסלו, שקרה בשנת 1949. אני תכף אדבר על זה. ואז נחזור לדבר על התקציב ועל נושאים אחרים. יש אישור?
תודה. לא, כי יושבי-ראש אחרים כאן, מנסים לצנזר אותי לפעמים. אז אתה בסדר.
אדוני היושב-ראש, אני עושה הפוגה לנושא חשוב שהיום זה היום שלו. היום, ערב כ"ח בחשוון, אנו מציינים 72 שנים למותם של 27 ילדים יהודים שבאו מתוניסיה לעלות לישראל דרך אוסלו, דרך נורבגיה, והתרסקו שם עם המטוס שלהם. 28 ילדים יהודים מתוניסיה עלו בנובמבר 1949, בכ"ח בחשוון, על טיסה בדרכם לבירת נורבגיה. משם היו אמורים להמשיך לישראל. בגלל מזג האוויר התרסק המטוס ביער ליד אוסלו. כמעט כולם נספו – חוץ משורד אחד בלבד, יצחק אלל, בן 11. היום הוא זיכרונו לברכה, אבל הוא היחיד ששרד.
ואלו שמותיהם: מהעיר מוקנין – כאמוס אוזן, בן תשע; קולט אוזן, בת עשר; דניאל אלל, בן תשע; אלי אלל, בן 12; חיים אלל, בן עשר; גוזלן דמרי, בן 13; מישל דעי, בן 13; פיירט דעי, בת 12; רחל דעי, בת 13. מהעיר סוסא – יוסף ברמלי, בן תשע; ג'אנין בסנאיינו, בת תשע; איווט בסנאיינו, בת 12; רוברט גלולה, בן 11; גאסטון חטאב, בן 11; גאסטון חטב, בן תשע; יוסף חטב, בן שמונה; ריימונד חטאב, בן 11; דולי ישראל, בת עשר; אפרים לוזון, בן 11; ז'אקלין לוזון, בת עשר; וינסטון לוזון, בן תשע. מהעיר תוניס – אמיל טוביאנה בן תשע; ז'קלין טוביאנה, בת עשר; ויליאם טוביאנה, בן שבע. מהעיר נאבל – הנרייטה תמם, בת עשר.
איתם נהרגו המלווים שלהם ואנשי המטוס: מרים זיונץ, מפולין, בת 38; סוזט כהן קודר מתוניסיה, בת 33; ליזה שוורץ ינסן מנורבגיה, בת 20; הטייס, עוזר הטייס, המכונאי והאלחוטן. יהי זכרם ברוך.
והסיפור בקצרה הוא כדלקמן: עם הקמת מדינת ישראל הגיעו לתוניס שליחים של עליית הנוער, ובהסכמת השלטונות הצרפתיים נבחרו 28 ילדים לעלייה לארץ ישראל, רובם ממשפחות עניות. משרד הסעד הנורבגי הסכים לארח את אותם ילדים לפני הטיסה לישראל, על מנת שיתחזקו מבחינה נפשית ופיזית לאחר תלאות השואה שעברו חלק מהורי אותם ילדים.
ב-20 בנובמבר 1949, כ"ח בחשוון, שזה היום, המריאו משדה התעופה שליד תוניס שני מטוסים בדרכם לאוסלו. מטוס אחד הגיע בשלום, והאחר התרסק. לקראת הנחיתה בשדה התעופה, נתקל הטייס בערפל כבד, והוא הנמיך את המטוס בשטח הררי. אחת הכנפיים פגעה בעץ, והמטוס התרסק על צלע הר בקרבת אוסלו. חלקו הקדמי של המטוס עלה באש. לאחר שלושה ימי חיפושים נמצאו שברי המטוס. 27 ילדים, רובם בני שמונה עד 12, ועימם שבעה מלווים ואנשי צוות, נספו. רק ילד אחד מבין כל הנוסעים ניצל – יצחק אלל, שהתברר שישב כשהוא חגור בחגורת הביטחון בזנב המטוס, אשר ניתק משאר המטוס ונחת ליד פלג נחל במזג אוויר קשה של קור מקפיא. זנב המטוס המשיך לבעור זמן רב לאחר ההתרסקות, וכך הצליח יצחק לשרוד שלושה ימים, הודות לאש שבערה לידו וחיממה אותו.
כאשר המחלצים נשאו אותו, הם הופתעו לגלות שלמרות הדם הרב שאיבד יצחק, ולמרות ששלושה ימים היה כלוא בין שברי המטוס בקור מקפיא, הוא היה מלא חיוניות. סיפור הצלתו הפלאי של הילד התפרסם בכל העיתונים בכותרות גדולות, והוא הפך לגיבורם של מיליונים ברחבי העולם. "מצאתי את שקית התפוחים שאימא נתנה לי. אכלתי ממנה כל הזמן וחיכיתי בשקט", אמר בריאיון. מלך נורבגיה, שהתרגש מהסיפור של הילד, ביקש לאמצו. את הגופות של הילדים הנספים הוחלט להחזיר לתוניסיה, היות שההורים שהו עדיין בתוניס. בין הנספים היו אחים, והסיפורים מצמררים. קהל רב מאוד השתתף בטקסים של הלוויות הילדים, יחד עם ראשי הקהילה היהודית והארגונים הציוניים בתוניס.
היום שבו התגלו שברי המטוס וגופות הנוסעים הוכרז יום אבל בנורבגיה, וכל בתי השעשועים נסגרו. יושב-ראש הכנסת בארץ דאז, יוסף שפרינצק, זיכרונו לברכה, נשא הספד וביקש מכל חברי הכנסת לכבד בקימה את מותם של הילדים. כמה אנדרטות הוקמו לזכרם של הילדים שנספו – במקום ההתרסקות, ובארץ במושב ינוב, שבו התיישבו משפחות של הילדים והתיישב בו גם אותו שורד, ועוד. יהי זכרם ברוך.
כל זה מתוך ספר "קוראים אותי אסתר" של רותי חיל. בעוד כחודש וחצי, יחד עם חברתי חברת הכנסת אמילי מואטי, נקים את השדולה לקידום מורשת יהדות תוניסיה וג'רבה. שם נקדם מרכז מורשת, מוזיאון וארכיון לטובת יהדות מפוארת זו. נדאג, בעזרת השם, גם להנצחה ממלכתית לאותם ילדי אוסלו, שהלכו לעולמם על קדושת הארץ בדרכם לעלות ארצה, ליישב אותה ולהגשים את חזונם של נביאי ישראל. יהי זכרם ברוך.
אנחנו עוברים, אדוני היושב-ראש, להמשך הדיון, כאשר עכשיו אנחנו עוברים לפרק של התקציב וחוק ההסדרים. לקראת סיום, בזמן שיישאר לנו, נחזור לדבר על המכלול של הממשלה הרעה.
אדוני היושב-ראש, אדוני, אנחנו כבר עשר דקות בלי שר. אתה לוקח את זה בחשבון.
הוא לא ביקש ממני, הוא ביקש ממך. זה לא נחשב לי בזמן.
אדוני היושב-ראש – – –
חשבת להתפרפר בחוץ, לשבת חופשי חופשי?
למה? פרפר זה חופשי. מה זה פרפר? זאת לא מילה גסה.
אני אשקול את זה בחיוב.
"תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: מימיי לא ראיתי צבי קייץ וארי סבל ושועל חנווני". מימיו לא ראה רבי שמעון בן אלעזר צבי שעובד בפירות בשדה – – –
לפני אלפיים שנה בערך, בתקופתו של רשב"י. אלפיים שנה בערך, קצת פחות.
הוא מעולם לא ראה צבי שמטפל בפירות קיץ בשדה, ומייבש אותם. צבי, הטבע שלו הוא שהוא מהיר מאוד. צריך להשגיח על הפירות, לראות את מה להכניס, את מי להכניס, איפה לשים אותם, שיתייבשו כמו שצריך. אז הוא אומר: "מימיי לא ראיתי צבי קיץ, וגם לא ארי סבל" – לא ראיתי ארי נושא משאות, למרות שהאריה, יש לו כוח, הוא יכול להיות סבל. "וגם לא שועל חנווני. והם לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני. מה אלו שלא נבראו אלא לשמשני, מתפרנסים שלא בצער, ואני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער? אלא שהרעותי את מעשיי וקיפחתי את פרנסתי, שנאמר: 'עונותיכם הטו'". זה מזכיר את הברייתא שיש בגמרא במסכת ברכות. במקום אחד כתוב: "ועמדו זרים ורעו צאנכם". ובמקום אחד כתוב: "ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת".
אני אסביר, אני אסביר.
יש שני פסוקים שסותרים לכאורה אחד את השני. במקום אחד כתוב שעם ישראל יושבים ויש להם משרתים, הם לא צריכים לעבוד. הם יושבים איש תחת גפנו ותחת תאנתו, "ועמדו זרים ורעו צאנכם". זרים, גויים, ירעו לכם את הצאן, יעשו את מה שצריך. במקום אחר כתוב שעם ישראל הם אלו שיזרעו ויקצרו ויעשו את המלאכות. יש מחלוקת בגמרא – רבי שמעון בר-יוחאי אומר: "אפשר אדם – – – וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה", עושה את כל המלאכות, "תורה, מה תהא עליה?" מתי ילמד תורה? לפי רבי שמעון בר-יוחאי צריך לשבת ללמוד תורה. רבי ישמעאל אומר: לא. אדם צריך לעשות תורה עם דרך ארץ – לעבוד וגם ללמוד תורה. הגמרא אומרת: "הרבה עשו – – – כרבי שמעון בן יוחאי, ולא עלתה בידן", לא כל אחד יכול לשבת ובאמת להשקיע, שתורתו תהיה אומנותו, וללמוד כל הזמן. רוב האנשים רוצים תורה ודרך ארץ. כאן, רבי שמעון בן אלעזר אומר: בעלי החיים נבראו כדי לשמש את האדם. האדם הוא נזר הבריאה. כן, אנחנו לא כמו אלו שמאמינים – אני חושב שכולנו כאן – לפחות חברי הכנסת מאמינים שיש בורא לעולם, שיש אל אחד, ויש את הבריאה. הקדוש ברוך הוא ברא את האדם, להבדיל מאלו שחושבים שהם באו מהקוף, לכן לפעמים אין להם בושה ואין להם את הטבע האנושי של האדם, שאכל מעץ הדעת, ויש לו את הבושה הטבעית.
הוא שואל, אומר: אני נזר הבריאה, ובעלי החיים – כל העולם כולו נברא כדי לשמש את האדם, שיוכל לעבוד את הקדוש ברוך הוא. אז איך זה שהם מתפרנסים שלא בצער? הם לא עובדים, לא אריה ולא שועל ולא צבי ולא אף אחד מבעלי החיים. אין להם עבודה. הם לא הולכים ללשכת תעסוקה ולא הולכים להחתים כרטיס, הם עושים מה שהם רוצים. הם מתפרנסים שלא בצער, ואני מתפרנס בצער. אלא, הוא אומר, "שהרעותי את מעשיי", זה תלוי במעשים, "עונותיכם הטו".
אגב, יש פה רמז – מימיי לא ראיתי ארי סבל. סב"ל זה ראשי תיבות: ספק ברכות להקל. יש כלל שלא אומרים ספק ברכות להקל כנגד האר"י. האר"י הקדוש, שההנהגות שלו הן לפי הקבלה, כשיש הנהגה של האר"י, לא אומרים: לא, יש מחלוקת, ספק ברכות להקל. לא אומרים סב"ל על האר"י. לא ראיתי ארי סבל.
לא, אמרו לי להרים את הדוכן. זה המקסימום, מה אני אעשה?
בכל מקרה, אמרנו שלא סתם בחרו את המקצועות האלה לחיות. האריה, כי יש לו כוח; הצבי כי הוא מהיר וזריז; וגם השועל, אומר עליו רש"י: לא ראיתי שועל חנווני – כי החנווני הוא מלומד בהונאה. הוא ערמומי. הוא יודע להטיל מים ביין ואבנים צרורות בחיטים. החנווני יודע להיות מתוחכם ורמאי, ערמומי, כדי להרוויח יותר כסף. השועל, ידוע שהוא הערמומי בחיות. לא ראיתי שועל, שהוא ערמומי, שמשתמש בזה כדי לעבוד ולהתפרנס כחנווני.
לבעלי חיים אין זכות בחירה. הם לא יכולים להיות צדיקים או רשעים, אלא הם חיים כמו שהקדוש ברוך הוא ברא אותם, על פי טבעם. מה שאין כן האדם. הדבר הזה בא לידי ביטוי לא רק במצב הרוחני, אלא גם בהתנהלות היום-יומית. בעלי חיים לא צריכים בגדים להתלבש, לא צריכים בית, לא מכשירי חשמל, לא צריכים לבשל לעצמם, לא צריכים כלים חד-פעמיים וגם לא שתייה מתוקה. הם לא צריכים הנחות בתחבורה ציבורית, והם אפילו יוצאים לפנסיה מתי שמתחשק להם. הם לא צריכים להתקלח, להסתפר, להתאפר. בדרך כלל, הם גם לא הולכים לרופא וגם לא לבית הכיסא. הכול חופשי, כמו פרפר. ובכל זאת, הממשלה הזאת, אדוני השר, הופכת את היוצרות. לבעלי חיים, שמתפרנסים בדרך הטבע, היא דואגת לתקציבים, אבל את בני האדם החלשים ביותר, אלו שזקוקים לסיוע באמת, אותם היא מפקירה לאנחות.
בזמן הקצר שנשאר לי, אני אעבור על חלק מהדברים הבעייתיים והקשים שיש בתקציב ובחוק ההסדרים. קודם כול, מדובר בחוק הסדרים מפלצתי במידותיו. לא היה מעולם דבר כזה: רפורמות מרחיקות לכת ופגיעה קשה בחלשים; תקציב דו-שנתי, שלכל הדעות עומד לגזור גזרות קשות על כלל האוכלוסיות החלשות בישראל; תקציב וחוק הסדרים, אדוני היושב-ראש, שיפגעו אנושות בצביונה של המדינה כיהודית ודמוקרטית, ובחלקם יכפיפו החלטות ממשלה וכנסת לפקידים, שלא נבחרו, יקעקעו את יסודות היהדות הנהוגים במדינת העם היהודי מימים ימימה, ויעבירו מיליארדים לגורמים תומכי טרור, הפועלים נגד המדינה, גם אם במסווה של זכויות אדם.
מדובר בתקציב וחוק הסדרים שינחילו מיסים חדשים וקיצוניים, שמתיימרים לשנות את התנהגותו של הציבור, מבלי לתת לו זמן היערכות כנדרש, כגון המיסים על משקאות ממותקים וחד-פעמי – כבר, כבר עלה המחיר. החד-פעמי כבר עלה. עוד לא אושר התקציב, הם עושים מה שהם רוצים. בכל המקומות, משלשום או מאתמול – משלשום, אנחנו כבר ביום רביעי – המחירים עלו. ולא רק הפלסטיק; גם חד-פעמי מקרטון, שאין שום בעיה איתו. הוא חומר מתכלה, גם את זה הם העלו.
ביטול ההנחות בתחבורה ציבורית; ייקור תעריפי החניה; העלאת גיל הפרישה, שפוגע בנשים במקצועות שוחקים – איך אתה, אדוני היושב-ראש, נתת להם יד? אין להם מענה לנשים שעובדות קשה – לעובדות ניקיון, למטפלות סיעודיות, שנשבר להן הגב כבר בגיל 60. מעלים להן את גיל הפרישה.
אומרים: ההכרח לא יגונה. אם בנימין נתניהו – אני לא הייתי שם, אני לא יודע מה היו הנתונים, אבל הכלכלנים אומרים שאם לא היה נעשה מעשה כזה, מדינת ישראל הייתה מגיעה קרוב לפשיטת רגל. היה צורך להוציא אנשים לעבודה, להניע את הכלכלה. אני בעד להגדיל את קצבאות הילדים. אני חושב שזה לא מספיק, מה שנותנים. בעיקר אני חושב שזה צריך להיות דיפרנציאלי. משפחות קשות יום, צריך לתת להן יותר ממי שלא צריך. אבל אז, ההכרח היה לא יגונה. היום אין הכרח, אין הכרח. הממשלה מחלקת מיליארדים. אתה יודע, נתנו לך עשרות מיליארדים. יש כסף, יש כסף.
לא משנה. אני אומר, נתנו – לא משנה, למטרות הכי טובות, נניח. אני חולק גם על זה, אבל נתנו. יש כסף. ראית בקורונה – מדינת ישראל יצאה ראשונה. היא עם כלכלה מאוד חזקה.
עלה עשרות מיליארדים. למעלה מ-100 מיליארד. ובישראל עדיין הכלכלה מאוד חזקה. יחס החוב–תוצר שלנו עדיין נמוך ביחס למדינות – – –
מעט. עלה מעט. אנחנו עדיין פחות מארצות הברית.
אין לי פה את הטבלה של המדינות, אבל אנחנו עדיין במקום טוב מאוד.
ועדיין, ללכת ולפגוע דווקא – הרי למה הם פוגעים בהם? לא בגלל הכלכלה. כי אין להם כוח, לא אכפת להם. אין מישהו שהוא לוביסט של האנשים האלה. הרי לא אמרתי: אל תעלו את גיל הפרישה. תעלו. רוב הנשים בישראל עובדות במקצועות לא שוחקים, אבל אישה שעובדת בניקיון, אישה שעובדת כמטפלת סיעודית, שכבר בגיל 59-58 לא מצליחה להמשיך, וב-60 כבר פורשת, מקבלת אבטלה, שורדת עוד שנה ומשהו עד שהיא מתחילה לקבל בגיל 62 קצבת זקנה; נשים שלא מסוגלות, אתה לא תוציא אותן עם גב שבור לעבוד – אתה מעלה להן?
הצענו: תנו קריטריונים למקצועות שוחקים, שבהם יהיה משהו אחר. יש הסתייגויות כאלה. אדוני היושב-ראש, אם תצביע בעד אחת ההסתייגויות האלה, תקנה את עולמך. תדאג לנשים המסכנות האלה. הם לא היו מוכנים לשמוע. האוצר אטום. האוצר קיבל כאן ממשלה, קיבל ועדת כספים, קודם כול, שהיושב-ראש שלה הוא של שר האוצר. היה לו קצת חופש פעולה, מעט מאוד, אבל בתוך גבולות גזרה. צריכים להעביר – יעבירו, צריכים כולל כולם – יעבירו כולל כולם. לא עזר שום דבר ממה שאמרנו, כמה שכולם זעקו את זה, גם מהקואליציה. בסוף הנורבגים מרימים אצבע, אין להם זכות הצבעה אמיתית.
מס גודש – נדבר על הכול תכף, אבל מס גודש: מהפריפריה אתה רוצה ללכת לבקר בתל אביב, תשלם. תושב תל אביב, שגודש את הכביש כל היום, לא משלם שקל. זה נראה לך הגיוני? למה? ומי אחראי על מס הגודש? מי אתה חושב שצריך להיות אחראי לקבוע איפה יהיו הטבעות, מה יהיה התעריף? מי אתה חושב, לדעתך? מי קשור לתחבורה?
מי? תגיד. תנחש. מי אחראי על יישום החוק? מי אחראי על קביעת התעריפים? מי אחראי על מס הגודש? אתה יכול לנחש, עיסאווי, השר?
על מס הגודש.
כן, מי השר הממונה על התעריפים, טבעות, מיקומים? מי אחראי? זה גודש תחבורתי.
לא, איך נגב-גליל? זה בתוך תל אביב. מי אחראי על התחבורה במדינת ישראל?
שר התחבורה.
אז מי אחראי על מס הגודש?
שר האוצר. שר האוצר הוא אחראי, ויש לו סמכויות בלעדיות בחוק הזה.
אבל עכשיו אמרת שר התחבורה.
עכשיו אתה הופך בגלל – אל תהיה סנגור.
אל תהיה פרקליט.
לא, אין, גם תכנונית לא.
שר האוצר גם קובע – – –
לא.
אבל מה המטרה?
אבל שר האוצר גם קובע איפה לשים את הטבעות. הוא קובע אם אפשר לשנות או לא לשנות. גם התעריפים. הרי מה התעריפים? מה קורה בנתיב המהיר? מעלים את התעריף כדי שיהיה פחות גודש, מורידים את התעריף בהתאם לגודש. זה עניין תחבורתי. אבל מכיוון – – –
אבל כאן אתה – – –
אבל כאן לא מדובר במס. אם אתה אומר את זה, אתה בעצם אומר לאזרחי ישראל: שר האוצר רוצה מיסים, הוא צריך כסף לקופה, לכן הוא משית עליכם מס. אבל זאת לא האמירה.
האמירה היא – – –
האמירה היא שאנחנו מנסים לווסת את התנועה בכבישים. זאת המטרה. ואם שרת התחבורה חושבת שבטבעת הזאת צריך להוריד את השיעור ובטבעת הזאת צריך להעלות, בכבישים האלה להוריד ולהעלות, היא לא יכולה, כי שר האוצר קובע, הוא רוצה כסף. הצענו מודל רציף.
הם כן.
לא, זה בדיוק מה שאני אומר. הם הודו שם בוועדה – אני אומר לך, הם הביאו מס גודש טיפש, מתווה מאוד מאוד טיפש של טבעות, לא רציף, שמי שתושב בתוך הטבעות נוסע כל היום בתוך הטבעת ולא משלם שקל; מי שבא מהפריפריה וחוצה את הגבול של הטבעת משלם.
אני היום הייתי בהפגנה בהבימה.
מה זה לא מהעולם הזה? דברים נכוחים אמיתיים.
עם ישראל יצא לרחוב.
אני לא יודע – – –
תראה, תמיד כשמעבירים ביקורת על הממשלה אתם אומרים הסתה.
אז אני לא יודע, לא שמעתי את הנאומים. שמעתי את שלי.
לא שמעתי מה אמר, אבל אני מוכן לסנגר ולהיות – קרוב לוודאי שמה שאתם אומרים עליו "הסתה" זאת בעצם ביקורת, וכשאתם אומרים את אותה הסתה זאת ביקורת לגיטימית. ככה זה בדרך כלל, ברוב המקרים.
נתחיל בהעלאת גיל הפרישה לנשים. כביכול התיקון הזה הכרחי, אין ברירה, אבל הממשלות שלנו עצרו את זה שנים ארוכות מכיוון שלאוצר לא היה אכפת מהנשים החלשות, והם לא הביאו שום תוכנית שתגבה אותן במהלך השינוי. עד שהגיעה הממשלה המופקרת הזאת, שהביאה D-9 על חייהן של אותן נשים מוחלשות, תוך כדי שהיא מתגאה במתן ארוחה חגיגית לפני הדריסה, הסעודה האחרונה. נתנו להן כמה שנים, הוראת שעה, יוכלו לסרב, יוכלו פה, יוכלו שם, אבל בסוף בסוף, בטווח הארוך יותר, אחרי חמש שנים, הכול מתבטל, רמיסה לגמרי.
גיל הפרישה מהעבודה לנשים ולגברים הוא 67, ועם זאת נשים זכאיות לקבלת קצבת זקנה החל מגיל 62 אם אינן עובדות. הם מציעים להעלות את גיל הפרישה לאישה לצורך זכאותה לקבלת קצבת זקנה מגיל 62 לגיל 65. יש הוראות שעה, הוראות מעבר, למשל שאישה שתסרב להצעת עבודה מגיל 60 כי קשה לה, תוכל לקבל בכל זאת שנת אבטלה, לא רק שבעה חודשים אלא גם שנת אבטלה בחמש השנים הקרובות. כל מיני דברים קטנים, מתנות קטנות. אבל הפיל הגדול שבחדר, שכולם-כולם הבינו אותו, אלו הנשים שעובדות במקצועות שוחקים. שוללים מהן את קצבת הזקנה לשלוש שנים ונותנים להן במקום זה חמישה חודשי אבטלה, שגם אותם ישללו בעוד חמש שנים, אם הן לא תסכמנה לצאת לעבודה שיציעו להן. הם בעצם מאלצים את עובדות הניקיון, המטפלות הסיעודיות, וכל הנשים קשות היום האלו – אתה בוודאי מכיר נשים כאלו, אדוני היושב-ראש, אתה לא גדלת בתל אביב, אתה יודע מה זה להיות אישה קשת יום – הם מאלצים אותן להמשיך לעבוד גם אחרי שנשבר להן הגב. מנותקות, ביזיון, חרפה שדבר כזה יאושר בשבוע כאן בכנסת, ואתם תיתנו לזה יד.
אני הצעתי שהחוק לא יחול על נשים שהועסקו במקצועות שוחקים, כאשר מקצועות שוחקים יתקיימו – לפי קריטריונים, מתוך רשימה שיקבע שר האוצר בתקנות, באישור ועדת הכספים. כמובן שלא הסכימו לזה. כל מה שמעניין אותם זה להכניס עוד כסף ועוד כסף לקופת האוצר. ומי שמשלם את המחיר אלו החלשים ביותר. לחלופין, הצעתי שהן יקבלו 70% קצבת זקנה בשנים שבין 62 ל-65, אותן נשים עם מקצועות שוחקים או נשים שהשכר שלהן נמוך מ-80%, נניח, מהשכר הממוצע במשק. יש הלימה, יש קורלציה בין גובה השכר לבין העבודה, מקצוע שוחק או לא שוחק, וקל לבדוק את זה. אבל הם לא רוצים. הם לא רוצים לבדוק את זה, כי כל מה שמעניין אותם זה להכניס יותר כסף לקופת האוצר. אפילו את ההטבות הנלוות לגיל פרישה, לא רק את הקצבה, אפילו את ההנחה בארנונה, דמי נסיעה בתחבורה ציבורית, הנחה בתשלומי חשמל, הנחה על רכישת תרופות, את הכול הם הולכים לבטל. גם נתנו איזושהי הוראת מעבר, וגם את זה הולכים לבטל.
ביולי האחרון, כשהגיע התקציב, יצאה הלוחמת הפמיניסטית הגדולה מרב מיכאלי בהצהרות בעיתונים שללא טיפול אמיתי בנשים מוחלשות לא יועלה גיל הפרישה לנשים. ככה אמרה מרב מיכאלי לפני כמה חודשים. אמרה וברחה, אמרה וזרקה אותן לגורלן. בושה וחרפה. אין, אין כבר מילים שיכולות לתאר את הבושה והחרפה. זה כבר נהיה בנלי לומר "בושה וחרפה", אבל זאת בושה וחרפה. בדיוק, אגב, כמו שהיא עשתה עם מס הגודש, שאליו אגיע בהמשך.
ממשלה ערלת לב. קבעו בחוק גם שנשים ממקצועות שוחקים שיסרבו להצעת עבודה, כשהן כבר תשושות, בגיל 62 ומעלה, יפסידו את דמי האבטלה. גם לקחו להן את קצבת הזקנה וגם מתעללים בהן. אין בושה, אין חמלה, הכול בשביל הכיסא. אדוני היושב-ראש, יש לך הזדמנות לתקן את זה. אתה לא רואה בעיניים, אתה שולט כאן. תגיד: אני לא מוכן לזה, אני רוצה להעביר הסתייגות שתטפל בנשים קשות יום. יש את זה כתוב בצורה מאוד מנוסחת, אני יכול להראות לך. תלך על זה.
העלו את תעריפי החניה באצטלה של הפחתת השימוש ברכב הפרטי, כאילו אפשר לאחסן את הרכב בבוידעם כשהוא לא בשימוש, וכאילו יש תחבורה ציבורית מספיק טובה שאפשר לוותר לגמרי על הרכב הפרטי. מהיום אין פנגו ב-6 שקלים לשעה בערך, אלא במחיר הרבה יותר גבוה. מחיר החניה ברשות מקומית הקבוע כיום כמחיר מקסימום הולך להיות מחיר מינימום, כדי לאפשר לרשויות מקומיות לקבוע תעריפים גבוהים יותר.
ממשלת תל אביב פוגעת בתושבים שהכי אכפת לה מהם, תושבי מדינת תל אביב במקרה הזה, כדי לפגוע בכל שאר המדינה. בכל עיר שיש בה מעל 40,000 תושבים מחיר החניה יהפוך למינימום. נוציא עין אחת לתל אביב כדי להוציא לפריפריה את שתי העיניים. כך גם מס הגודש: באצטלה של הפחתת גודש, בתנועה בכבישים במטרופולין דן, קרי מדינת תל אביב, קובעים מס חדש שסכומו ייקבע לפי המרחק מהעיר תל אביב ובהתאם לשעות הגודש.
עכשיו, מילא זה היה מס שבנוי בצורה צודקת, אבל גם הוא מעוות, כמו שאמרתי קודם, ובנוי בצורה טיפשית; מס גודש שבא להטיל מיסים על תושבי פריפריה שבאים לבקר במרכז, כשתושבי הטבעות הפנימיות במרכז, שגורמים להרבה יותר גודש, הם לא משלמים. הם יכולים לנוע כל היום בתוך הטבעת שלהם ולא ישלמו שקל. ודווקא להם, לתושבי מדינת תל אביב, יש תחבורה ציבורית הרבה יותר טובה מאשר לפריפריה, והם לא משלמים. כל המדינה מממנת את המטרו, 75 מיליארד שקל יוקצו מהתקציב למטרו, שמיועד, שוב, לתושבי מדינת תל אביב. ומי מממן את זה? כל המדינה. הפריפריה.
הצעתי להם עשרות פעמים – כבר צחקו עליי בוועדה, בוועדת הכספים; היו שם ארבעה או חמישה דיונים על מס הגודש, ובכל דיון, מהדיון הראשון אמרתי להם: חבר'ה, המודל שלכם הוא טיפש, תושבי הטבעות נוסעים ולא משלמים מס גודש, תושבי הפריפריה – כן. אדם שנוסע קילומטר אחד ישלם, אדם שנוסע עשרות קילומטרים, כל היום – ישלם אותו דבר, כי הוא חצה פעם אחת את הטבעת. הצעתי להם לעבור למודל רציף ורב-תעריפי, מודל שישקף נכונה את העומס שאותו נהג גרם, ושעליו הוא משלם. מודל שיוכל – מודל רציף, יהיה צ'יפ שיותקן ברכב, והוא ידווח לרשויות המס כמה אתה חייב לשלם. נסעת קילומטר, תשלם שקל, נסעת 20 קילומטר, תשלם בהתאם למה שנסעת. ושיהיה אפשר לקבוע תעריפים דינמיים כמו בנתיב המהיר, כדי לווסת את התנועה: תוך כדי תנועה רואים שנתיב עמוס, מעלים את המחיר, ה-Waze מפנה נהגים למקומות יותר זולים.
מאיפה אתה? איפה אתה גר, מנסור?
ויש לכם תחבורה ציבורית טובה לתל אביב? כמה זמן לוקח להגיע לתל אביב?
הרבה. ואתה מוכן שיעשו לך ככה? שהתושבים שלך ישלמו מס גודש כשתושבי תל אביב לא ישלמו?
עשרות שעות העברנו על הפרק הזה בוועדת כספים, ובסוף האוצר ניצח. חוץ מהישג קטן או שניים של טיפול רפואי – הם יקבלו פטור כשהם באים לטיפול רפואי – בכל היתר כאילו דיברנו לקירות. האוצר מגיע, הוא יודע שהכול עובר לו, הוא יודע שיש מי שעובד בשבילו בממשלה הזו. מס רע, מס טיפש ואטום. אפילו מי שהציע אותו – תקשיב, השר. גם אתה – אתה מקשיב, השר נראה לי קצת עייף – אפילו מי שהציע – – –
אפילו מי שהציע את מס הגודש בכלל לא בטוח שהוא יעבור. אתה יודע מה הם קבעו בחוק? אם זה לא עובד, מעלים את התעריף ב-15%. ואם זה לא עובד עוד שנה, מעלים בעוד 15%. ואם זה לא עובד בעוד שנה, בעוד 15%. במקום להגיד: רגע, המס לא עובד, סימן שאנחנו עם מודל דפוק, עם מודל לא טוב, מעלים את התעריפים ומעלים את התעריפים. רק אחרי חמש שנים שלא הצליחו, והעלו חמש שנים את התעריף עד שהכפילו אותו, רק אז הם יתחילו לחשוב. זה אמור להיכנס לתוקף ב-2025, אבל אנחנו בעזרת השם נחזור הרבה לפני כן ונתקן את זה.
רפורמת הכשרות. הממשלה הזו מנותקת, פועלת נגד החלשים ביותר, גם בכיסם וגם באמונתם. קחו למשל את החוק להכנסת הרפורמים או כמו שקוראים לו בטעות "רפורמת הכשרות". "היוצא מן הטמא – טמא". השר מתן כהנא, שהוא קבלן הביצוע של ליברמן במקרה הזה, והממשלה ההזויה הזו, נתנו בידי ליברמן ומלינובסקי להתעסק בכשרות במדינה היהודית. עם ליברמן אתם עושים מהפכה בכשרות, השתגעתם? אתה לא היית כאן, מנסור, אתה שומר על חלאל, מהיום, כשתעבור הרפורמה, אתה רואה שכתוב "כשר", אל תהיה בטוח שזה חלאל, יכול להיות שגלעד קריב הוציא תקן כשרות שגם שרימפס זה כשר או גם חזיר זה כשר וכתוב "כשר".
אני מגזים היום. אני גם הגזמתי לפני שנה כשאמרתי שמי שיצביע לבנט – שהוא יקים ממשלה פוסט-ציונית עם רע"מ ועם מרצ. צחקו עליי, וזה התממש.
לא, אז הייתי קואליציה, לא הייתי אופוזיציה.
אז הייתי קואליציה ואמרתי.
בדיקת עובדות רק לביבי עושים.
לבנט ולפיד, מרוב שיש – – –
מרוב שיש – מה ציון נכשל? אמרתי את זה כאן במליאת הכנסת.
יש עובדות. אמרתי את זה במליאת הכנסת בשנה שעברה.
השר, חבל שאתה אומר דברים שאינם אמת. אני אמרתי את הדברים האלה, הקראתי אותם קודם, כשלא היית, הקראתי אותם.
בוא, אבל אתה יכול לדבר גבוהה-גבוהה, ואתה יכול לשים אצבע על נקודה ולהגיד לי איפה שיקרתי בעובדות. אין לך. אז זה – – –
לא, למה? יש לי הרבה זמן . אה, עוד שעה, בסדר.
ב-03:20, לדעתי.
לא הרבה. רציתי עשר שעות, אמרו לי: לא, הקואליציה לא נותנת מספיק זמן לדבר.
סתמו לנו את הפה. חוק כזה מפלצתי, שלוש שעות. אני יכול עשר שעות לדבר ולא לסיים על החוק הזה.
האנשים שאני מכיר הולכים – – –
הולכים להתפלל בשעה הזאת.
הם עדיין לא פותחים טלוויזיה.
התפילה, אפשר כבר עכשיו. הנץ עוד 20 דקות. מי שמתפלל הנץ, עכשיו זאת התפילה המשובחת ביותר, עם הנץ החמה.
ב-04:00 זה עדיין לא שחרית. עלות השחר הוא ב-04:45.
מה, התפללת היום? אז לא יצאת ידי חובה, מנסור, תתפלל עוד פעם.
אז לא יצאת ידי חובה, אתה צריך עוד פעם.
אמרת שהתפללת לפני עלות השחר.
אה, זה בסדר.
לא, עיסאווי רק שומר כשרות, הוא אמר.
הוא מסורתי.
הוא לא רפורמי. הוא לא רפורמי.
בדיוק, בדיוק. אתה מאמין באותו דבר. אתה לא אומר: יש לי תורה אחרת. יש תורה, אבל אני שומר חלק ממנה, לא מצליח לשמור הכול. אתה לא אומר: התורה שלכם כבר לא נחשבת, יש לי תורה חדשה. זה מה שקריב עושה.
נכון, לאותו אל. אנחנו מאמינים באל אחד.
אותו האיש זה הנוצרים.
"אותו האיש" זה ביטוי שאומרים על הנוצרים, לא אתה.
אולי הוא התנצר, אני יודע?
לא?
למה? מה, אתה מפחד לדבר על האמונות שלך?
אדוני היושב-ראש, החוק הזה ייצור שבר גדול בחברה הישראלית, ויותר מכול – בלבול משמעותי בקרב שומרי הכשרות בישראל, שזה רובו ככולו של העם היהודי במדינת ישראל, שהוא שומר כשרות במידה כזו או אחרת. במדינה היהודית שלנו צריכה להיות ודאות כשרואים תעודת כשרות. אסור להפוך את זה לעסק פרוץ ולהטעות את הציבור. "פרץ גדר ישכנו נחש". מנסור, זה כמו שתיתן לבן גביר לקבוע בשבילכם את ההלכות. זה בסדר? זה יהיה מקובל על מועצת השורא?
אני הקטנתי, הקטנתי, כי קריב יותר גרוע. לא שבן גביר גרוע.
זו דת אחרת. הרפורמים זה דת אחרת לגמרי, הם מחקו את ירושלים, מחקו את שיבת ציון, הם לא מאמינים – – –
זה לא פוליטי.
הוא יצא מהיהדות. גלעד קריב – אם אימא שלו יהודייה, הוא עדיין יכול לחזור בתשובה. ישראל, אף על פי שחטא, ישראל הוא.
לא, זה הם אלה שחולמים. הם אלה שבאים לפה – – –
כי זאת הסכנה הכי גדולה של הממשלה הזאת, והסברתי לך את זה קודם.
הסברתי לו את זה קודם. בחנוכה חוגגים שמונה ימים, ושם לא ניסו להשמיד אותנו פיזית, רק רצו שלא נקיים כמה מצוות, ואנחנו חוגגים שמונה ימי חנוכה. בפורים המן רצה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, בערך כמו תנועת האחות שלכם, שרוצה להשמיד אותנו, וחוגגים יום אחד על הניצחון.
אני אומר את העובדות. הוא מסוכן ליהדות יותר מאשר בל"ד. הוא רוצה להשמיד רוחנית את העם היהודי.
אני אומר את העובדות. תשאל אותו.
תשאל אותו מה המטרה המוצהרת שלהם כרפורמים, מה הם רוצים לעשות ליהדות. הם רוצים להשמיד את היהדות, לקעקע את היהדות; לא פיזית, הם רוצים, רוחנית, להשמיד את היהדות.
בוועדה שפורמת את הכשרות יצא המרצע מן השק. הם מוציאים את הסמכות לקבוע מה כשר ומה לא מידי הרבנות הראשית בתואנה שהיהדות היא לא רק שלנו. מבחינתם גלעד קריב יכול למצוא לו רב מטעם שיחתום לו על תקן כשרות משלו. ולכן גם אתה, מנסור, כשאתה רואה כתוב "כשר", תיזהר מהיום והלאה.
אתה צריך להחמיר. רק בד"ץ. מהיום רק בד"ץ.
מה כשר צריך להיקבע על ידי מי שמבין בכשרות, נקודה. והרי אפילו יושבת-ראש הוועדה העידה על עצמה שאין לה מושג. יתרה מכך, היא פלטה בריאיון אצל גדי נס, ברדיו 90, שהיא תיכנס באמ-אימא של הרבנות הראשית. אוי ואבוי אם מישהו היה אומר דבר כזה על מועצת הרבנים שלכם, שהוא ייכנס באמ-אימא שלהם ויבטל אותם.
לא, ולתת לה את הגושפנקה לעשות את זה כאן בכנסת; לא שאחד משוגע אומר את זה. כאן היא יושבת-ראש הוועדה של שר הדתות, שמובילה את הרפורמה, כאשר המטרה שלה מוצהרת. זה לא יוליה מלינובסקי, משגיחת כשרות בבד"ץ מלינובסקי, שפותחת את הפה על הרבנות. לא, היא יושבת-ראש הוועדה שמובילה את הרפורמה הזאת.
הרבנות הראשית, לפי הרפורמה הזאת, לא קובעת את הסטנדרט, לא תפקח ולא תוכל לשלול תקנים. בתירוצים של התייעלות כלכלית, שהייתה אמורה להיות התייעלות מבורכת, מכניסים גורמים שמתנגדים ליהדות ולכשרות המסורתית מהדלת הקדמית. זה הופך להיות יום שחור ליהדות, ליל ראש חודש כסלו, שזה יעבור.
עוד דוגמה שיצאה לפועל באופן חלקי היא ההקפאה של השכר הממוצע במשק. לשם שינוי, הצלחנו באופוזיציה לשכנע ולהחריג את הקצבאות של הביטוח הלאומי מההקפאה הזאת. את זה הצלחנו, קיבלו את זה בוועדת הכספים, את ההסתייגות שהקראתי. בליאק וקושניר אמרו: מקובל, ותיקנו את זה והחריגו. כשעושים משהו טוב, אני מפרגן. אבל לצערי לא התקבלה הצעתי לסיים אחת ולתמיד עם הקשקוש הזה של השכר הממוצע. הצעתי להכניס לשכר הממוצע במשק גם את שכר המובטלים. פשוט מאוד: יש בעיות במדינה, יש קורונה, יש אבטלה – השכר הממוצע יורד ואיתו שכר הבכירים יורד ושכר השופטים יורד. הכול בסדר? זה יעלה. אבל לא, הם טלאי על טלאי על טלאי. כל שנה מקפיאים פה, מקפיאים שם, מחריגים את זה, מחריגים את ההוא, כל פעם צריכים להיאבק בעניין הזה.
אבל כמו כל החוקים שהגיעו לוועדות לא מבושלים, כך גם הממשלה הזאת. אין לה מושג אמיתי ברפורמות שהיא עושה. פקידי האוצר מנצלים את ההזדמנות ועושים בתקציב כבתוך שלהם. ולכן אין אוזן קשבת לרעיונות ולתיקונים ענייניים.
אפשר להמשיך, אדוני היושב-ראש?
לא רציתי להפריע לכם, זה בסדר.
אה, תודה. תודה.
אני חושב שבשנה הקרובה היא תיפול.
לא, אני לא נביא ולא בן נביא.
כשאני מוצא גימטרייה – –
– – אני מוצא גימטרייה, אני לא חוזה איתה את העתיד. זה רק פרפראות, זה בא לתת חיזוק לדברים שאני אומר. לא כנבואה, אלא כפרפרת.
אני לא מאמין בזה. מאז שחרב בית המקדש הנבואה ניתנה לשוטים, לטיפשים. מי שמנסה להתנבא על העתיד, כמובן לא באופן מדעי, באופן של שיטות חיזוי מדעיות – זה קשקוש מוחלט. אבל לא צריך להיות נביא כדי לדעת שהממשלה הזאת תתפרק בשנה הקרובה.
לא. ביבי אולי חשב שזה יקרה עוד לפני, אני לא יודע. לא שאלתי אותו מה ההערכה שלו.
אגב, גם נתניהו אמר לא מזמן שיכול להיות שהממשלה תחזיק גם שלוש שנים וחצי.
גם אני אמרתי – ואם אתם אומרים שאני השופר של ביבי, אז אני כבר כמה חודשים אומר שהתקציב יעבור. כל מי שרצה קיבל כל מה שהוא רצה בתקציב הזה, אם זה גנץ שקיבל פנסיות תקציביות לחברים שלו, ואם זה מנסור עבאס, ואם זה אלי אבידר שקיבל שר בלי תיק ועף מפה.
מה זה מה הוא קיבל? תשאל אותו.
קודם כול, פער בשכבות החלשות יש בכל מקום, ואם עושים – עושים את זה רוחבי בכל מדינת ישראל.
דבר שני, אני מאמין שכספים שיגיעו לתנועת האחים המוסלמים יתגלגלו בסוף למקומות מסוכנים. ככה אני חושב, וככה ראינו תחקיר בסוף השבוע האחרון שהציג את הדברים האלה.
מה זה קמפיין? למה, העיתונאים עובדים אצלנו? התקשורת כולה מגויסת, בצד שלכם. עד שיש עיתונאי אחד, או עיתונאית אחת ישרה ואמיצה, כמו אילה חסון, אז היא עובדת אצלנו?
קודם כול, אתם יוצרים את סדר-היום הציבורי בזה שעולים כאן נושאים. עולה תקציב, אז התקשורת מתמקדת בתקציב. מה חשבת שיהיה?
אדוני היושב-ראש – – –
מה זה "מפסידות"? זה בהתאם למודל החדש שלך. מה זה "מפסידות"? זה לא שהן מפסידות. כל מודל שתיתן לי, אני יכול לשכתב אותו ולתת לך מודל אחר שמישהו יפסיד.
במודל הישן, אתה אומר.
נכון, בדיוק, בלי קשר ליהודי או ערבי.
ותגיד רגע, מנסור, עכשיו שאלה בבת צחוק: ה-200 מיליון האלה זה בנוסף ל-30 מיליארד של עכשיו?
אה, זה בתוך ה-30 מיליארד?
וה-140 שקיבלנו אנחנו?
זה מתוך ה-30 מיליארד.
איך זה הולך? יש לך כאילו חשבון בנק עם 30 מיליארד, ואתה כל פעם מבקש משהו ואומר: תורידו לי מהחשבון?
עכשיו אתה פוגע באינטליגנציה.
השאלה פשוטה: אתה יש לך – – –
מנסור, הרגע דיברת על שינוי מתווה. הרגע דיברת על שינוי קריטריונים. אתה יכול לקבוע שינוי קריטריונים, שכסף ילך לעמותות רווחה או סיוע או זכויות אדם.
אז מה אם יראו? אתה תגיד: סליחה, זה מתוך ה-30 מיליארד שיש לי בעו"ש.
תראה, אני הולך, בעזרת השם, בוועדה לביקורת המדינה לבדוק את זה, שבאמת זה לא יקרה. אבל הממשלה תבדוק את זה? אני לא מאמין. אכפת להם, אתה חושב? הרי חצי מהממשלה הזאת רוצה לתת גם לחמאס כסף. למה, תמר זנדברג לא הולכת לבקר אצל אבו מאזן, משתטחת על הקבר של ערפאת ורוצה לתת חצי מהמדינה לפלסטינים? רוצים. מה, מרב מיכאלי לא רוצה את אותם דברים? אבתיסאם מראענה לא רוצה את אותם דברים? אין להם בעיה.
קודם כול, זה לא כסף של מדינת ישראל.
לא, זה לא כסף של מדינת ישראל, וגם עם זה – אם הייתי יודע את כל הנתונים והפרמטרים הביטחוניים וכל הדברים שראש ממשלה נחשף אליהם, יכול להיות שהייתי אומר שזה לא נכון. אבל אני לא יודע, אני סומך על שיקול דעתו של ראש הממשלה שביטחון מדינת ישראל חשוב לו. לא כמו ממשלה שנשענת עליכם, שביטחון מדינת ישראל לא חשוב לה. אבל לא רק אתכם שמענו, שמענו את אבתיסאם, שמענו את זועבי, שאומרת: אם תעזו לתקוף בעזה לא תהיה לכם ממשלה. שמענו את זה בפה שלהם.
יאללה, ממשיכים.
אבל מנסור, מנסור, אני אגיד לך משהו. אתה – – –
מנסור, אתה במתק שפתיים באמת מצליח לכבוש את אלו שאו שטומנים את הראש בחול או שלא אכפת להם כל כך כי הם מעדיפים את הכיסא שלהם. אבל אתה אמרת דברים מאוד מאוד מפורשים, ולפני שהגעת לכאן הקראתי המון ציטוטים שלך. אני אולי אקריא לך אחד מהם, שממנו תבין למה אני לא קונה את זה. אתה לא מצליח לעבוד עליי. אתה איש נחמד, אבל אתה לא עובד עליי במטרות שלך. בוא תסתכל מה אמרת. יש פה הרבה ציטוטים, אני לא אקריא את הכול מחדש, אבל משהו אחד נראה לי מלמד באמת על זה. הציטוט הראשון, בדצמבר 2020, לא מזמן.
כן. המציאות בישראל היא שכרגע האפשרות לאחוז בנשק ולצאת למלחמת ג'יהאד איננה אפשרית. ולכן אנחנו עוסקים בג'יהאד אזרחי. זהו נושא לאומי שעובד בבסיס המאבק שלנו על מולדתנו. אני לא יודע מי כתב לך את זה, יכול להיות שזה בא מתוך הלב שלך, אבל פה זאת התמונה – שיקוף של מה שקורה אצלך בלב, שאומר: עכשיו אנחנו לא מסוגלים לכבוש אתכם, נתחיל להילחם בכם אזרחית – "אזרחית" זה כסף, משאבים, לתפוס עמדות בשלטון – ואחר כך נצטרף, יש גם ציטוטים אחרים, לפתח ולחמאס. יש ציטוטים, קראתי.
הינה עוד ציטוט: הפילוג בין פתח לחמאס גרם לכישלון הפרויקט הפלסטיני, שמטרתו שחרור העם הפלסטיני מהכיבוש הישראלי והקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים. הפלסטינים צריכים ללמוד מהטורקים להתאחד. תפקידם של ערביי ישראל ללחוץ על חמאס והפתח להתאחד. את זה אתה אמרת.
אני? איפה?
כן. ב-2016.
כן. מה, הרי חזרת בתשובה? תגלה לנו. על זה דיברתי כבר מספיק.
הקראתי עכשיו: המציאות בישראל היא – אנחנו לא טיפשים. אל תלעג לאינטליגנציה שלנו, מנסור.
המציאות בישראל היא שכרגע – כרגע – –
– – האפשרות לאחוז בנשק ולצאת למלחמת ג'יהאד איננה אפשרית ולכן אנו עוסקים בג'יהאד אזרחי. אמרת, לפני שנה, בדצמבר 2020, לפני שנה.
שלמה, אתה לוקח דברים, התרגום הוא לא נכון וההקשר לא נכון וההקשר הרחב לא נכון. למה? אני אגיד לך, ב-1987 – מה היה ב-1987?
האינתיפאדה הראשונה.
אבל לא דיברתי, זה לפני שנה.
אבל אתה לא אמרת את זה.
אנחנו נבדוק את זה. אנחנו לא נסיים פה.
אנחנו נבדוק אחר כך את הציטוט ונשלח אותו לתרגומון – –
– – למתורגמן שמבין את השפה היטב. אני בטוח שעשו את זה כבר.
אתה מוסיף לי זמן כי אין שר כל כך הרבה זמן פה, נכון?
לא עייף. אני ערני לגמרי. לא, אני בסדר. ברוך השם.
אתה נחמד כמו דובון אכפת לי – –
– – אבל אתה אומר דברים אחרים לגמרי. ציטוטים שלך, מנסור.
למה שתחרים? למה שתחרים? אתה עושה ג'יהאד אזרחי. אתה נכנס למוקדי השלטון.
אתה אמרת. ג'יהאד זה מלחמה, מלחמת קודש.
ג'יהאד זה מלחמת קודש.
נו, תסביר לי.
גם כשאתה אומר: עדיין עכשיו כרגע אין זמן לג'יהאד, לאחוז בנשק – זה גם ג'יהאד של להתאמץ?
דווקא בחודשים האחרונים הפשיעה, הערבית, גואה.
אני מקשיב.
אני מקריא לו ציטוטים, והוא אומר לי: לא, זה לא, אתה לא – – –
יום למוחרת הבחירות, כולם יודעים את זה, כשצחי הנגבי אמר שיזמינו את רע"מ, ואמרתי: בשום פנים ואופן, לא.
לא השתיקו. הלכתי – לא השתיקו.
אני הלכתי לנתניהו.
אני זוכר. אמרת – – – מה הוא עושה, השתיקו אותך.
הלכתי לנתניהו שבוע אחר כך, הלכתי אליו הביתה – – –
לא השתיקו. מה פתאום? איזה השתיקו.
לא השתיקו ולא כלום.
מספיק. הצהרתי ולא חזרתי בי מעולם. הלכתי לנתניהו ואמרתי לו: אתה מתכוון להקים ממשלה שנשענת על רע"מ? בפסח הלכתי אליו. הוא אמר לי: לא, בשום פנים ואופן לא. אנחנו צריכים רק את בנט שייצמד אלינו ותקום ממשלת ימין. לא תהיה כאן ממשלה שנשענת על מי שלא מכיר בזכות קיומנו. את זה אמר נתניהו.
הוא לא מכיר. הוא רוצה שתהיה כאן. קראתי עכשיו דברים.
הוא, אין לו ברירה. הוא אמר. קראתי עכשיו.
הוא אמר: כרגע, כרגע, אין לו אפשרות לאחוז בנשק ולצאת למלחמת ג'יהאד – כרגע. אם תהיה לו הזדמנות, הוא יעשה את זה. אני קראתי הרבה ציטוטים. הקראתי פה חצי שעה ציטוטים שלך.
כמה אפשר, נו? זה מריח כמו – בוא, עזוב. אי-אפשר להגיד: 20 ציטוטים – כולם הוצאו מהקשרם.
רגע. אתה מכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית?
אתה מכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית?
לא, לא נשבעת אמונים. מתי נשבעת אמונים?
לא נשבעת אמונים. שר נשבע אמונים.
חבר כנסת זה לא כמו שר שחותם ונשבע אמונים.
אבל הינה, תגיד.
מנסור, תגיד: אני מכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
הוא לא מכיר, נו. אנחנו – – –
הינה, עוד ציטוט. אתה רוצה לראות? לא חסרים פה.
רגע, איפה זה – מנסור עבאס, 2018, על תקיפת צה"ל בעזה: על הפלסטינים להתאחד יחד עם החמאס והפתח ולנהל מאבק משותף לסיום הכיבוש. אתה אמרת. מה, זה גם הוצא מהקשרו?
מה הבעיה? גם אתה חושב שעל הפלסטינים להתאחד עם החמאס והפתח ולהביא לסיום הכיבוש?
בשביל להביא לסיום הכיבוש? להקים מדינה שבירתה ירושלים? זה מה שהוא אמר: בירתה ירושלים.
מה זה "מה הבעיה"?
אז, אתה לא מכיר במדינת ישראל – –
– – שבירתה ירושלים. זו בירתו של העם היהודי.
מה זה "מה זה סותר"? איפה אתה רוצה לשים אותנו, בגטו, במדינת תל-אביב, ולהקיף אותנו באויבים? מה?
גם מי שמאמין בפתרון שתי מדינות – רק מטורלל אומר לתת את ירושלים לפלסטינים.
אני עונה לך. אני עונה לך. אני עומד נדהם שאתה שר בממשלת ישראל.
אני עומד נדהם.
והוא חזר בו מהנאום הזה, וגם לא היה מפורט בו – –
– – במה מדובר. הכוונה שלו, גם היום בתוכנית טראמפ, הייתה לאותה אוטונומיה שיש לרשות הפלסטינית ואולי להרחיב טיפה את סמכויות האוטונומיה – –
– – לא מעבר לזה. זאת הכאילו-מדינה. אתם יכולים לקרוא לה: מדינה. אנחנו קוראים לה: האוטונומיה של הרשות הפלסטינית. זה הכול.
לא לתת את ירושלים. ירושלים תישאר מאוחדת.
השר, כשלא היית פה – – –
הינה, ניר אורבך עכשיו איתכם.
קודם כול – – –
לא, לא. אני עונה. אני אמרתי בצורה מפורשת – – –
שמעתי אותך, אורבך. אני אענה לך בקצרה, כי אני רוצה להמשיך הלאה.
אני גם ציינתי עובדה. צחי הנגבי ישב באולפן ואמר: אנחנו נזמין את רע"מ. אז מה? אז אנשים עשו את זה על דעת עצמם.
אנשים עשו דברים על דעת עצמם. העמדה של הליכוד – – –
על דעת עצמם. גם צחי הנגבי, כשאני יצאתי נגדו, הוא אמר את הדברים שלו. וגם עמית הלוי עשה דברים על דעת עצמו, אולי.
העמדה של הליכוד מעולם לא השתנתה באופן רשמי, מעולם. וזה שאתם מנקים את המצפון שלכם כשאתם מקימים ממשלה כזאת, כשאתם יושבים בממשלה שמנסה לקעקע גם את היהדות וגם להעביר כספים שיכולים להתגלגל לחמאס, זה עליכם ועל צווארכם.
לא. הוא מנסה להשקיט את המצפון שלו, אז הוא מתחיל עם שקרים.
לא, זה לא הצופים. אני מקבל פה. בסדר. אין כל כך זמן, למרות שמגיע לי יותר, שלא היית פה.
לא, לא ארבע שעות. על ארבע שעות אני מוכן לחתום. לא קיבלתי ארבע.
תכף נדבר גם עליה – פרשת תולדות. דיברתי קודם על חיי שרה. תכף נדבר עליה, על תולדות יצחק בן אברהם.
יצחק זה אח של ישמעאל. יצחק הוא בן הגבירה, וישמעאל הוא בן השפחה.
אתה לא יכול להאמין רק בחצי מהתנ"ך.
"כי ביצחק יקרא לך זרע". התולדות של אברהם – זה יצחק.
אחים חורגים.
חורגים.
אבל לא מתנהגים כמו אחים. הוא פרא אדם. ידו בכול ויד כול בו.
ככה כתוב. אתה מביא תנ"ך, ואתה לא מאמין לדברים אחרים שכתובים? כתוב: "והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו". כתוב.
כתוב, מילה במילה.
אני רוצה להקריא לך, אדוני היושב-ראש, מכתב שכתב ראש העיר אשקלון על ההפקרה של תושבי אשקלון בתקציב הזה. דיברו גבוהה-גבוהה קושניר וכולם, דיברו שהינה, יבואו וייתנו ויגנו על תושבי אשקלון וייתנו להם הטבות מס ויעשו הכול, והם הצביעו נגד הצעת החוק הזאת. יש פה מכתב של ראש העיר אשקלון תומר גלאם: "נדהמנו לגלות כי בהצעת התקציב שנוסחה וצפויה לעבור לאישור הכנסת – – – אין זכר לנושא הטבות המס שהובטחו לתושבי אשקלון, למרות שהנושא עלה לדיון בוועדת הכספים וזכה לתמיכה משמעותית של חברי כנסת, שאף העלו הצעות חוק בנושא. אני פונה אליך בשם למעלה מ-160,000 תושבי אשקלון הממתינים זה זמן רב לאישור תקציב המיגון והטבות המס שהובטחו על-ידי ממשלות ישראל – – – אין לי ספק שאתה מכיר היטב ומקרוב את האתגרים העצומים שמולם מתמודדת העיר אשקלון נוכח המציאות הביטחונית שנכפתה עליה. רבים מחברי הכנסת ביקרו בעיר והבטיחו לשים את צורכי התושבים באשקלון בסדר העדיפויות שלהם" וכו' וכו' – אני לא אקריא את הכול כי הזמן קצר – "למרות המציאות הביטחונית הכל-כך מעורערת ולמרות העובדה הידועה כי חמאס אינו שוקט על השמרים וממשיך" להתחמש, "תושבי אשקלון מגלים חוסן לאומי מעורר הערצה. רבים מתושבי העיר עמדו איתן נוכח מטחי הרקטות הכבדים, ועל אף פערי המיגון הקיימים בעיר – – – נשארנו כאן ועמדנו איתנים נוכח הטרור אנו דורשים שגם הממשלה והכנסת יעמדו לצידנו ויעשו צדק עם תושבי אשקלון – – – אנו לא מבקשים טובות או חסדים – אנו דורשים את מה שמגיע לנו על פי דין – תושבי אשקלון מגלים עמידה איתנה – – – כאן מתבקשת ערבות הדדית – – – אני קורא לך שלא להצביע בעד התקציב שאינו נותן מענה לתושבי אשקלון". אני מקבל את הקריאה שלו, ואני מודיע לך חגיגית שאני הולך להצביע נגד התקציב בעקבות הקריאה של ראש העיר אשקלון.
"תנו לנו את הכוח להמשיך ולעמוד איתן, תנו לנו את המשאבים הנדרשים לסגור פערי מיגון של עשרות שנים, תנו לנו את השקט הנפשי לדעת שיש לנו את כל התקציבים הנדרשים כדי לתת מזור לנפשם הפצועה של הילדים ויתר התושבים הלומי הסבבים והרקטות, וקבלו מאיתנו את כל הגיבוי הנדרש לשים סוף אחת ולתמיד לאיום הרקטות מעזה. אני מתחייב, בשם תושבי אשקלון, להמשיך במאבק, עד שימומשו ההתחייבויות שניתנו לנו".
לא יודע.
תשאל, כשייגמר הזמן. אני אאפשר לך.
כשייגמר הזמן. יש לי עוד כמה נושאים.
לא, לא. כשייגמר הזמן, אני אאפשר לו לשאול את כל השאלות. אני אעמוד פה עד שהוא יגיד לי לרדת. לא בורח. אתם בורחים. ניר אורבך ברח, יועז הנדל ברח, אני לא בורח.
אדוני היושב-ראש, ביקשת, מכובדי השר, פרשת שבוע, אז הינה בשבילך. בשבת הקרובה נקרא בפרשת השבוע: "ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרש את ה'. ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך" – לרבקה, אם יעקב ועשו. המדרש אומר: בשעה שהייתה עוברת ליד בתי כנסיות ובתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת, ובשעה שעוברת ליד בתי עבודה זרה עשו מפרכס לצאת. מילא עשו שחושק בעבודה זרה, שאין לו בתוך הבטן של רבקה, אבל יעקב? הרי בבטן אימו מלאך מלמדו תורה, ככה אומרת הגמרא, ומה יש לו למהר לצאת? וגם איך התשובה של "שני גוים בבטנך" הרגיעה את רבקה? איך היא הרגיעה את הלחץ? היא הייתה לחוצה, אמר לה: יש לך שניים – נרגעה. למה, הרי פעם בית מדרש ופעם עבודה זרה. עדיין. מסופר על עשיר אחד שהיה לו בן עצלן, עד כדי כך עצלן שנמלה שהייתה עוברת לידו הייתה יושבת לנוח. אמר העשיר לבנו: אם תרוויח כסף מיגיעה אישית, תקבל ממני פי עשרה מהסכום, אך ללא הועיל. נכמרו רחמי האם על בנה, נתנה לו שטר כסף ואמרה לו: לך תסתובב בשוק, ובערב תחזור לאביך ותראה לו את שטר הכסף שכביכול הרווחת. שוטט הבן כל היום בשוק באפס מעשה, ובערב בא לאביו עם שטר הכסף שהרוויח. נטל האב את השטר, קרע אותו לגזרים ואמר לבנו: אין זה כסף יגיעך, לא מאמין לך. סיפר הבן לאימו, ואמרה לו: אולי סיפרו לאביך שהסתובבת בטל בשוק. קח שטר נוסף, לך לבית חברך ותחזור בערב. חזר הבן עם השטר לאביו, נטל אביו את השטר, קרעו לעיני הבן ואמר לו: חדל לשקר ולך לעבוד. למוחרת ניסה הבן, בעצת אימו, להגיע כאילו עייף ומלוכלך מהעבודה, ושוב קרע אביו את השטר. לא נותרה לו, לבן, ברירה. למוחרת הלך והשכיר את עצמו לעבודה בשוק. התרוצץ מבוקר עד ערב, וחזר עם שכרו בערב לאביו. לקח האב את השטר ובא לקרוע גם אותו. הפעם הזדעק הבן וקרא: לא, אבא, בבקשה. אל תקרע את השטר. אורו פני האב, ואמר לבנו: עתה ידעתי כי הרווחת את הכסף בעמלך. מה שנקנה בעמל, מעריכים היטב את שוויו.
אפשר למצוא איזו פרפראזה, למרות שלי קשה למצוא את זה, אבל בסדר.
יש קריאת שמע לפני החדשות בבוקר.
זה המשל, השר פריג'. כך גם יעקב. אני רוצה לענות לשאלה. כך גם יעקב: למרות שבבטן אימו הוא למד תורה, שם זה היה בלי עמל, בא המלאך ומאכיל אותו את הלימוד, הוא העדיף לצאת וללמוד תורה מתוך עמל ויגיעה מאשר לקבל מן המוכן. מה שבא בקלות הולך בקלות. אינו דומה לימוד בנחת ובשלווה ללימוד מתוך עמל ויגיעה. לא לחינם אמרו חכמינו: היזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה. היום ליברמן, שר האוצר, מנסה לפגוע ולגרום לאותם בני עניים להיות עוד יותר בעוני, עוד יותר בקושי. הוא לא יודע שבדיוק להפך: כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.
"היזהרו" – הכוונה, תשמרו על כבודם. זו הכוונה. היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה.
לשמור על כבודם.
אל תחשוב שבגלל שהוא עני הוא לא שווה כלום. להפך, מי שעני יכול להיות גדול בתורה יותר ממי שמפונק.
ואילו רבקה, כאשר חשבה שיש לה בן אחד הפכפך שהולך לאן שהרוח נושבת, פעם בית מדרש ופעם עבודה זרה – דאגה מאוד, אבל אשר שמעה שיש לה שני בנים בבטן ואחד מהם מושך לבית המדרש ורק השני הולך לעבודה זרה – נרגעה, ואמרה: עדיף לי שני גויים מהפכפכן אחד.
הערכים הללו של זריזות ונחישות, של אמונה בצדקת הדרך, בלי להחליף דעות כאשר ינוד הקנה ברוח, חשובים לכל אחד ואחת מאיתנו. חשיבות יתרה נודעת להם, כאשר מדובר בשליחי ציבור, שצריכים להילחם ללא לאות לטובת הכלל ולהישאר נאמנים לערכיהם מבלי להיבהל מקול תרועת השופרות – להבדיל מהממשלה שלנו שכמה שבה נדו כמו הקנה ברוח: היו להם ערכים ימניים, נשבעו והבטיחו ומעל כל במה הצהירו הצהרות – והפכפכים. יש לנו ראש ממשלה נוכל והפכפכן, ואותו רבקה לא רצתה שיהיה לה בבטן. היא רצתה מישהו שיהיה עקבי.
לא רק הפכפכנים יש בממשלה, יש גם צבועים, אדוני היושב-ראש, ובחרתי אחד מהם כי הצביעות אצלו עולה על גדותיה. אני רוצה להסיר את מסכת השקר והצביעות מעל פניו של שר החוץ וראש הממשלה החלופי יאיר לפיד. ב-2015 – אצלו הלכתי יותר מוקדם, אצלך הגעתי רק עד 2016 – לפיד נואם מחוץ לקק"ל נגד השחיתות והמינויים הפוליטיים, וכך אמר: אף מפלגה אחרת לא העזה כל השנים להתעמת עם קק"ל ולהחזיר את מה ששייך לציבור – לציבור, כי הן נהנו מהמנגנון המושחת של קק"ל, מכספיה וממינויים פוליטיים – – – עכשיו אנחנו גם נביא את הכסף מקק"ל, במקום שישמש לשחיתות נשתמש בו לחינוך". כך לפיד ב-2015. 2021: לפיד ממנה בנפוטיזם שלא היה כמותו את גיסתו לדירקטוריון קק"ל מטעמו – 1.
2. על הכספים הקואליציוניים לפיד אמר: הם לקחו את הכסף שלנו ולא השקיעו אותו ברווחה ובבריאות, במקום זה לקחו את הכסף שלנו וחילקו אותו לחברים שלהם ולמגזרים שלהם. במקום זה הם לקחו את הכסף שלנו ונתנו אותו לכל מי שהיה מסוגל לסחוט וללחוץ ולהפעיל עליהם כוח – תשאלו את אלי אבידר ואת יאיר גולן ואת גנץ, עם הפנסיות התקציביות והכספים הקואליציוניים במאות מיליונים. לפיד ממשיך: במקום זה הם לקחו את הכסף שלנו וקנו בו שקט קואליציוני. במקום זה הם לקחו את הכסף של אלה שעובדים ונתנו אותו לאלה שלא עובדים. לקחו את הכסף של אלה ששותקים ונתנו אותו לאלה שצועקים – אלי אבידר – לקחו את הכסף של אלה שאוהבים את המדינה ונתנו אותו לאלה שאוהבים רק את הקבוצה – ולאלה שלא אוהבים את המדינה, הפעם הזאת – ואת זה צריך להפסיק.
2021, יש עתיד היא המפלגה שלקחה למיטב ידיעתי הכי הרבה כספים קואליציוניים, ל"מטרות הנכונות". חבורת עלובים, אנטי-דמוקרטים ושקרנים. עד כדי כך הם עלובים – ואני מתנתק לרגע מלפיד, כי קיבלתי מידע שאני חייב לשתף אתכם בו. תראה את סגן השר המיותר שדרש את התיק הזה, ואם לא הוא יעשה בעיות – בדיוק סגן השר הסחטן, בדומה לאלי אבידר, ששניהם צעקו במגפונים על שחיתות, שחיתות, שחיתות – על סטרואידים הם הגיעו אלינו. אז הוא כותב ככה – יאיר גולן כותב, הוא סגן שר הכלכלה, תראה איך הוא מכבד את האנשים שעובדים לפרנסתם במדינה הזאת, תראה מה הוא אומר: "שמעתי ש-4,000 משגיחי כשרות מודאגים לפרנסתם. אני מציע שיעשו הסבה מקצועית לפקחי בטיחות באתרי בנייה, גם פרנסה וגם הצלת חיי אדם. אין יותר קידוש השם מזה".
מה זאת אומרת? עכשיו הם תורה ועבודה, הם משגיחי כשרות.
לא. הוא מפטר אותם. הוא צוחק עליהם. הם פוטרו עכשיו, מפוטרים בגלל הרפורמה שלהם, 4,000 משגיחי כשרות. והוא אומר להם: אז מה. צוחק על אנשים שזה הלחם שהם מביאים לילדים שלהם. בושה וחרפה.
דרך מה?
יש לך 4,000 תקנים לפקחי בנייה?
אבל יש לך 4,000 תקנים לפקחי בנייה?
בוודאי, אבל יש – – –
אף אחד לא אמר את זה, אבל לפטר עכשיו 4,000 עובדים, להרוס את מטה לחמם ולהגיד להם: לכו תמצאו עבודה? אתה יודע שהיה איזה מפעל שנסגר בדרום, 300 עובדים, ישבנו כאן בוועדת הכספים ונלחמנו, וכולם באו וזעקו בשבילם: מה עושים, איך מונעים, המדינה צריכה לתקצב שהמפעל לא ייסגר. 4,000 איש הוא שובר את מטה לחמם. הוא צוחק עליהם כאן, הוא לא אומר להם אני אמצא לכם עבודה, בואו אני אתן לכם, לכו לפקחי בנייה, קידוש השם. בושה וחרפה. זאת בושה שאתם צריכים להודות.
אנחנו גם מודים. כשאתם עושים דברים טובים אני אומר. אמרתי קודם – עשו משהו טוב, קיבלו ככה וככה ועשו. אלה דברים שהם חרפה, אדוני היושב-ראש. לא יכול להיות שככה עומד סגן שר הכלכלה וצוחק בפה מלא על אנשים קשי יום, אנשים שלא מרוויחים שם – כמה הוא מקבל פנסיה תקציבית, המושחת הזה? מקבל גם מהצבא 50,000–60,000 שקל בחודש, ועוד את המשכורת שלו כחבר כנסת, על חשבון הציבור, במקום להגיד: אני מוותר על משכורת אחת. למה אתה צריך לקבל שתי משכורות, למה? ואתה צוחק על אנשים שמשתכרים אולי עשירית ממה שאתה מרוויח? אולי, במקרה הטוב.
טוב, נחזור ליאיר. ביולי 2020 הוא מצייץ: "דמי אבטלה לעצמאים זה הכרח מציאותי ודחוף. כבר לפני שבועיים הממשלה הפילה את הצעת החוק שלנו על זה בדיוק. הם לא מבינים איפה הם חיים. מנותקים, נמאסתם". 6 באוקטובר 2021: לפיד מצביע נגד דמי אבטלה לעצמאים.
לפיד בהבימה על ביקורי ח"כים אצל משפחות מחבלים: לא ייתכן שאנשים שנבחרו במדינה דמוקרטית ילכו לעשות כבוד לטרוריסטים. במוצ"ש אני עומד להוציא מכתב, אני ומפלגתי, ליועמ"ש, שמכיר את החומר היטב, ולהגיד לו לפתוח בהליך שיבדוק אם עצם הנוכחות של ח"כים ערבים שם היא לא הסתה ותמיכה בטרור. צריך להוקיע את הדבר הזה בכל דרך. 2021: לפיד הוא ראש הממשלה החלופי של ממשלה ששקועה עד צוואר בביצה של האחים המוסלמים.
התחייבות של יאיר לפיד ל-100 הימים הראשונים בממשלה: חוק דמי אבטלה לעצמאים. הצביע נגד.
הוא הצביע נגד החוק.
הוא הצביע נגד.
תכף נראה לאן היוזמה תגיע, בינתיים כל מה שהוא יודע לעשות זה להצביע גם על זה וגם על זה, יש לו שתי אצבעות. אי-אפשר – – –
יש לו הצבעה כפולה, לאביר קארה. הוא יכול להצביע גם בעד וגם נגד.
אז אצלו זה יכול לקרות. הגבלת ממשלה ל-18 שרים – איפה הציטוט של זה? הדבר הראשון שאנחנו צריכים ובלעדיו לא יקרה כלום, זו ממשלה – ממשלה מתפקדת, ממשלה שפויה, יעילה, חסכונית, ממוקדת, 18 שרים. אנחנו מחויבים ומתחייבים לממשלה של 18 שרים, שלא תיכנע לסחטנות. מאי 2020: "מקימים היום את הממשלה הגדולה ביותר, הבזבזנית ביותר בתולדות המדינה". יולי 2020: "יש צעד אחד שהממשלה הזו יכולה לעשות ויחזיר את אמון הציבור – – – וזה להקטין את הממשלה ל-18 שרים – – – ממשלה חסכונית, יעילה, רזה"; "ואפילו אנחנו פה באופוזיציה נמחא לכם כפיים". אפשר – והוא ממשיך – בעיקר לתת – – –
אבל תראה איך הוא ממשיך, תשמע איזה דברים – –
– – דברי חוכמה, סוף-סוף דברי חוכמה: אפשר – – –
אז זאת בדיוק הצביעות. זאת הצביעות.
אתה יודע, אם אתה לא מבין בכלום ואם אין לך מושג איך מתנהל משטר פרלמנטרי, אז תסתום את הפה, אבל אם אתה פותח את הפה ומטיף מוסר כל היום וכל הלילה, אתה לא יכול לעשות בדיוק את ההפך.
תראה מה הוא אומר: "אפשר – – – לתת איתות לחברה הישראלית שאתם לא פה בשביל האאודי A8 ולא בשביל השיירה ולא בשביל הכיבודים ולא בשביל הג'ובים ולא בשביל הנהגים – – – אלא בשביל דבר אחד, בשביל לעבוד אצל אזרחי ישראל". 2021: ממשלה מנופחת ובזבזנית, כולל שרים בלי תיק וסגני שרים בלי תכלית, ביחס של שרים לחברי כנסת יותר גדול מהממשלה הקודמת, כשאז זה בכלל גנץ היה שרצה חצי מהשרים, אחרת הייתה ממשלה חסכונית הרבה יותר.
ועל החוק הנורבגי אמר ככה: באישון לילה, כמו גנבים, העבירה הקואליציה את חוק הג'ובים הנורבגי, 110 מיליון שקלים לכיסאות ומקורבים ועוד איזה אאודי 8 למחליפי. ממשלת נתניהו החמישית שוברת את כל שיאי הניתוק והאטימות. במקום דמי אבטלה לעצמאים ומענקים למובטלים, מבזבזים את כספי הציבור על ג'ובים"; "היום הם זרקו את בית המשפט העליון מתחת לגלגלי האוטובוס כדי להעביר את החוק הנורבגי, שמשמעותו עוד ג'ובים, עוד מקורבים, עוד תפקידים, עוד לשכות, מפני שבשביל זה הם נמצאים בממשלה, בשביל הג'ובים שלהם. שיתביישו להם". 2021, ממשלה נורבגית שאפילו בנורבגיה מתביישים שמשתמשים בשם שלהם לממשלה כזו. חמישית מהכנסת אלה חברי כנסת שאין להם שיקול דעת, שגם אם אחד מהם רוצה להצביע נגד התקציב הוא לא יכול כי ברגע יעיפו אותו מהכנסת הזאת.
אדוני היושב-ראש, חוץ מצביעות – זה בעצם באותו הקשר של צביעות, אבל זה לא סתם צביעות, זה צביעות מתמשכת, ארוכת שנים, ניסיון לנצח את הטבע – קראנו בשבת האחרונה בפרשת השבוע לגבי הסיפור עם עפרון ואברהם, שקנה את מערת המכפלה: אדוני שמעני, ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה הוא. אחרי שהוא אמר לו קח את השדה בחינם לקבור את שרה, אברהם אמר לו: לא, אני רוצה לשלם, הוא אמר לו: ארבע מאות שקל כסף זה שום דבר, כאשר בימים ההם ארבע מאות שקל כסף זה היה סכום גדול מאוד מאוד.
איך פתאום הוא התהפך עליו ככה? איך פתאום עפרון שכח את הנדיבות שלו, את האצילות שלו, והמיר את זה בבצע כסף? לפני שנענה על השאלה, נענה עליה בסיפור. פעם אחת נקרא רבי יהונתן אייבשיץ לביתו של מושל המחוז, שביקשו לחוות דעה בשאלה מה חזק יותר ממה, הטבע או החוכמה?
לפני כמה מאות שנים, 200–300 שנה. מה יותר חזק, הטבע או החוכמה? מה אתה אומר? תנחש.
האם יכול כושר יצירתו של האדם להתגבר על הטבע או לא?
זאת השאלה. באותו מעמד היה גם הכומר המקומי, שהביע דעתו שמעשי אנוש עדיפים על יצירת הטבע. הוא גם הביא סימוכין לדבריו מהשולחן, אמר: תראו, היה כאן בעבר בול עץ, תראו, בעזרת כישרונו של האדם הפכנו אותו לשולחן מלכים, הדור ביופיו ומרשים בצורתו.
לעומתו, טען רבי יהונתן, שאומנם האדם מסוגל לפעול בטבע ולהגיע להישגים מרשימים, אולם אחרי ככלות הכול, הטבע אינו משתנה. גם על השולחן המהודר חלים הכללים החלים על עץ, שכן גם הוא עלול להישרף. למרות כל כישרונות האדם, לא אחת הוא ניצב חסר אונים מול איתני הטבע.
המושל החליט לתת לשני הצדדים שהות של חודש ימים כדי שכל אחד מהם ייערך כראוי כדי להוכיח ולשכנע בצדקת טענותיו. רבי יהונתן חזר לתלמודו והעניין נשכח ממנו כליל. באחד הימים, בהיותו שקוע בסוגיה סבוכה, הופיע עכבר שניתר אל תוך קופסת הטבק שעמדה פתוחה על השולחן. מיהר רבי יהונתן, סגר את המכסה והמשיך בלימוד. לאחר כמה רגעים הגיעו לביתו שליחים בשם המושל לקרוא לו לוויכוח עם הכומר. סגר רבי יהונתן את הגמרא, לבש את מעילו, שם בכיס את קופסת הטבק ויצא לבית המושל.
כשהגיע לשם, הוכנס לטרקלין רחב-ידיים בו נערכה סעודה מפוארת לכל גדולי המלכות, כאשר במרוצת המפגש אמורות היו להינתן הוכחותיו של כל אחד מן הצדדים. לפתע הושלך הס באולם. בפתח ניצב מלצר, הדור בלבושו, כשהוא נושא מגש עמוס כוסות בדולח מלאות יין. הקהל שהתבונן במלצר, החל להריע ממושכות משום שהתברר שלא היה זה אלא חתול, שאולף להלך על רגליו האחוריות ולשמש כמלצר. גם שם נתנו תקציבים לחתולים במקום לילדים. הכומר בחר בדרך זו להוכיח את צדקת טענתו. זו הוכחה – – –
אבל אנחנו לא לקחנו מהילדים, מאנשים במקצועות השוחקים, ממעונות היום, לא גזלנו ממישהו כדי לתת לזה, נתנו גם וגם, הכול בסדר.
כך הוכחה עליונות האדם על הטבע, ללא אומר ודברים נוספים. התבונן רבי יהונתן בחתול וחייך, נזכר בקופסת הטבק שבכיסו, שלף אותה מכיס מעילו ושחרר מתוכה את העכבר הכלוא. בן רגע פרצה באולם מהומה רבתי. החתול המלצר השליך מידיו את המגש, הכוסות התנפצו והיין נשפך לכל עבר – ויצא לדלוק אחרי העכבר שנוא נפשו.
כהרף עין התברר כי רבי יהונתן צדק בגרסתו, הטבע האלוהי חזק מכול. כך גם עפרון. כשאברהם אמר לו, נתתי כסף השדה, קח ממני, הוא צלצל בארנק עם מטבעות הכסף, צליל המטבעות החזיר אותו לטבעו החמדן וזה היה הטבע שלו שהוא לא יכול להתגבר עליו.
בממשלה הזו ישנם שני סוגי צבועים, כאלו ששיחקו אותה ממלכתיים, נקיי כפיים ובעלי מידות נאצלות, שהצליחו לעבוד על הציבור שנים ארוכות והפכו את עורם בן רגע, ויש כאלו משולי אותו המחנה, שאף פעם לא היו ממלכתיים במיוחד, ועכשיו מנסים לנהוג בגינוני ממלכתיות. לגבי שני הסוגים נאמר: היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו?
אחד אחד ככה, מנסים כביכול לנהוג בממלכתיות, אבל כשיושבים כאן ומחזיקים במשרה, מחזיקים בכוח, אין להם גבולות לכוח. אפילו יושב-ראש הכנסת נכשל בזה, אין לו גבולות לכוח – כשהוא יושב כאן, מוציא אותנו בלי לקרוא שלוש קריאות, כשהוא מקבל החלטות למחוק לנו הסתייגויות, בניגוד לדעת הייעוץ המשפטי של הכנסת, זה אדם שחזר לסורו. הוא היה אלוף ההסתייגויות, הוא היה אלוף הרעש והבלגן. הוא ניסה לנהוג בממלכתיות אבל כשנתנו לו את הכוח הוא הפך את עורו, וחבל שזה קורה ככה, חבל שהקואליציה משתמשת בכוח שלה ורומסת את האופוזיציה, רומסת חצי מהעם, ואין לה גבולות לכוח.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים בנושא אחרון שקשור לנוכלות ולרמאות שבהן קמה הממשלה הזו – זה ייקח לי חמש דקות בערך, אני מוותר על הפיצוי הנוסף שמגיע לי על הרבע שעה שלא היה פה השר.
אנחנו נקרא בשבת הבאה: הארץ אשר אתה שוכב עליה, לך אתננה ולזרעך. והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך. וכתוב: ויישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם. כשיעקב שמע את ההבטחה האלוקית שהארץ הזו תהיה לבניו, הוא לא חלם שיבוא אחד מבניו, כמה מבניו, וינסו למכור חלקים מהארץ הזו וינסו להקים כאן, ויקימו כאן, ממשלה מסוכנת לארץ ולעם ישראל.
אבל משהוא התבשר את הבשורה הטובה הזאת, נשא ליבו את רגליו ונעשה קל ללכת, ככה אומר רש"י. לכאורה, הרי הרגליים נושאות את האדם, ומה זה ויישא יעקב רגליו? יעקב הרים את הרגליים, הרגליים מרימות את האדם. רבנו אברהם בן הרמב"ם מפרש כי פעולות האדם מושפעות או מהלב – אשר הוא משכן הדעת והתבונה – או מרצונות ומאוויי הגוף הגשמי. זהו ההבדל בין צדיק לרשע. מי ימשול על מי? הלב יוליך את הרגליים או הרגליים יוליכו את הלב? כמו שאומר המדרש: הרשעים ברשות ליבם, והצדיקים ליבם ברשותם. מאווי גופם של הרשעים שולטים על ליבם, ואילו אצל הצדיקים, התבונה שבלב היא המדריכה את צעדיהם. בא הפסוק ומלמדנו: ויישא יעקב רגליו. ליבו שלט על רגליו ונשא אותן לאן שחפץ ולא להפך.
בדומה לכך, אפשר להבחין בין מנהיגי ציבור שליבם ברשותם ופועלים על פי הערכים שלהם, בנחישות, ביושר, לבין כאלו שליבם כבול בעבותות שקר – לחדשות, לפרשנות מקושקשת או למשרד היח"צ התורן. פני הדור כפני הכלב. גרוע מאיש ציבור הפועל כשבשבת, לפי מצב הרוח התקשורתי, הוא פוליטיקאי שעושה זאת תוך כדי שהוא מהתל בציבור.
בפרשה מסופר על לבן הפוליטיקאי והרמאי שרימה את יעקב. ואביכן התל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים. אגב, "לבן הפוליטיקאי והרמאי" יוצא בגימטרייה – איפה עיסאווי – 605, וזה בדיוק "לפיד", "גנץ" ו"ליברמן" – גם 605. יותר מזה, מישהו כתב לי קודם – שמואל בידרמן כתב לי ש"לבן" זה בגימטרייה 82, וזה בדיוק "בנט זה אח". "לבן" בגימטרייה – "בנט זה אח". זה גם יוצא דבר, אם תשימו לב: לבן רימה את יעקב בשבע שנים, הוא אמר לו: עבדתיך שבע שנים ברחל בתך – והוא נתן לו את לאה, רימה אותו. ובנט רימה את הציבור בשבעה מנדטים. לבן – בנט זה אח.
גנץ עושה פוליטיזציה ממערכת הביטחון כדי לקושש קולות אנטי-ביבי. מקים ועדת בדיקה לתהליך רכש שנטחן עד דק, כשתהליך הרכש בפרשת המימד החמישי תלוי ועומד ומאותרג על ידי חברי הכנופיה. לפיד וליברמן מאמינים לו ומתחילים לחמם את מנועי השקר והשנאה, ולא מבינים שגנץ חסר עמוד שדרה וצפוי להתגמש כאקרובט לצלילי חליל התקשורת.
והציבור – הציבור יבוא אתכם חשבון בקלפי, איתכם – – –
עדיין הוא יכול להיות – – –
לא, מה שהיה על השולחן, אגב, לא נמצא עכשיו על השולחן. אז הסכמנו לתת לו את הכול. היום, אם הוא רוצה, נדון איתו על רוטציה. אבל עדיין, כשהמנוע של הממשלה הוא ימין, מנוע ימני ולא מנוע שמאלי. אני כבר מסיים.
והציבור, חבר הכנסת אורבך, הציבור יבוא איתכם חשבון בקלפי – איתכם ועם כל אלה שמהתלים בציבור, כולל בכירי כנופיית שלטון החוק וכולל אלו שמנסים להשתלט על הדמוקרטיה ולנטרל את בחירת העם בקלפי בדרכים שונות, אנטי-דמוקרטיות. תתביישו לכם שאתם תומכים בגדעון סער ובהצעת החוק שלו. בעזרת השם, תמיד נתמוך, נחזק ונהיה שליחי ציבור שליבם מסור בידיהם, מתוך דאגה ואחריות לעתיד עם ישראל בארצו. תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בינתיים אתם ברשימה המשותפת מוכרים את עצמכם בנזיד עדשים, בכל פעם, לממשלה האשכנזית הזו. אז רגשי הנחיתות הם שלך, חבר הכנסת עודה. עליך ועל החברים הטרוריסטים שלך אנחנו מתפללים בכל שבוע: "וכל היועץ עלינו ועל עמך בית ישראל עצה שאינה טובה ומחשבה שאינה טובה, אבדו, בטלו, גדעו, הפרו, הפר עצתו".
תשתוק. תשתוק.
תשתוק, תומך טרור, מחבל. תשתוק.
אני לא חוזר בי.
אתה לא תצנזר אותי.
לא תצנזר אותי.
כשהוא יגנה – – –
כשהוא יגנה טרור – – –
הוא תומך בהרג של מחבלים.
הוא תומך בהרג של מחבלים.
שהוא יגיד שהוא לא תומך בהרג של מחבלים.
שהוא יגיד שהוא לא תומך בהרג של מחבלים.
שהוא יגיד שלא ילך לחבל – – –
חבל שהכנסת הזו – – –
חבל – אתה לא – – –
אתה לא תצנזר אותי.
אתה לא תצנזר אותי.
הוא תומך טרור.
הוא מחבק מחבלים – –
– – שרוצחים ילדים קטנים.
שהוא יתנצל על חיבוק מחבלים שרוצחים ילדים קטנים.
שהוא יתנצל על חיבוק מחבלים.
שהוא יגיד שהוא מגנה טרור.
ואם הוא לא אומר – מי שלא מגנה טרור הוא מחבל.
מי שלא מגנה טרור – –
– – ומי שלא מגנה פגיעה בחיילים ופגיעה באזרחים – –
– – הוא מחבל. אני אומר – –
– – מי שלא מגנה פגיעה, מי שלא מגנה – –
– – מי שלא מגנה פגיעה בתינוקות ובילדים – –
– – הוא מחבל.
אסור גם לחבק מחבלים.
מי שלא מגנה פגיעה בנשים וילדים – –
– – הוא מחבל.
אתה לא יכול לצנזר אותי. מי שלא מגנה פגיעה – – –
תראו איזו ממשלה – הטרוריסטים משתלטים כאן על מליאת הכנסת.
– – הוא לא תומך במחבלים, הוא לא מעודד פגיעה – –
– – בחיילים, בתינוקות, בילדים? למיטב ידיעתך?
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבל שהכנסת הזו לא מלאה מראות, לפחות בצד של הקואליציה, אולי ככה הייתם מסתכלים על עצמכם ורואים כמה שאתם חולים – חולים רגשית, אטומים לסבלם של החלשים בחברה, חסרי מוסר, "זובחי אדם עגלים יִשָּׁקוּן " – ככה כתוב – דואגים לחתולים ופוגעים בילדים קטנים רעבים.
כמו שאמר לי הבוקר, בלי להתבייש, השר הנדל: אתה תדאג לילדים ולנשות האברכים של הציונות הדתית והחרדים והערבים, ואני אדאג לשאר. אתה תדאג לשאר? מאות אלפי משפחות במדינת ישראל שאתם חונקים אותן, פוגעים בנשים העובדות ובילדיהן, הם לא חלק מהשאר? "אֹטֵם אָזְנוֹ מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יֵעָנֶה".
אתם דואגים למישהו בכלל במפלגה הקורסת שלכם, חוץ מלג'ובים ועוד ג'ובים לחבר'ה? מחוקקים רפורמה רעה בכשרות, שבלי קשר לבעיות המהותיות שבה – ודיברתי על כך בהרחבה בלילה – היא גם מסכנת את עבודתם של 4,000 משגיחי כשרות. ומה יש לממשלה המנותקת הזו לומר לאותן אלפי משפחות שנשבר מטה לחמן? באים וצוחקים עליהן בפרצוף. כך סגן השר המיותר יאיר גולן, שאני תמיד אומר, כשאני מזכיר את שמו, ברוך הוא וברוך שמו, תודה לאל שהוא לא נבחר לרמטכ"ל. מה אני אגיד לכם, "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל".
אז סגן השר הבזוי הזה אומר להם בהבעת הזדהות עמוקה: שמעתי ש-4,000 משגיחי כשרות מודאגים לפרנסתם, אני מציע שיעשו הסבה מקצועית לפקחי בטיחות באתרי בנייה. האיש החצוף והבזוי הזה, שמקבל משכורת חודשית של למעלה מ-100,000 שקלים על חשבון הציבור, צוחק על אנשים שאיבדו משכורת מינימום ויתקשו להביא לחם וחלב הביתה. הוא פשוט חולה רגשית, גועל נפש.
מטילים מיסים על החד-פעמי, על האוכלוסיות החלשות ביותר, על משפחות ברוכות ילדים. שר האוצר המושחת, חסר המוסר ושונא היהדות והחרדים, צוחק עליהם, מעלה תמונה, הוא ממליץ להם לשטוף כלים. כן, מתי בפעם האחרונה הוא שטף כלים באמת? הבת שלו עם המיליונים בחשבון תשתמש כנראה בעוזרת כדי לשטוף את הכלים.
ומגדילה לעשות סיעת העבודה, שכל פעולה וכל אמירה שלה בממשלה הזו הן בושה וכלימה למורשת שלהם עצמם. הם קנו, אדוני היושב-ראש, כפכפים חד-פעמים לחברי הקואליציה המסכנים שלהם, הצבועים, השקרנים האלה. מה יגידו על זה בגלזגו? פשוט ממשלה חולה, מנותקת מהעם.
הם מקימים ועדה – שמעת, השר לשעבר אוחנה? – הם מקימים ועדה לאיתור יועץ משפטי לממשלה – עד שאנחנו לא נדאג לסדר שם את העניינים – ואת מי הם ממנים שם? את שר המשפטים לשעבר, הפרוגרסיבי, הלא-רלוונטי, בעיקר מי שפורסם כי שילם דמי שתיקה למנקה שלו, כדי שלא תגלה שהטריד אותה מינית. אלה הראשים שלכם? אלה האנשים שעליהם אתם סומכים? הוא ימנה את מי שאליבא דגדעון סער, יוכל להחליף שלטון שלא בקלפי?
אין לכם עכבות מוסריות. ממשלה חולה, ממשלה מנותקת. וזה גם מתווסף לפרקליט המדינה, עם כל אמירותיו בעבר כלפי נשים; ולגורס הלאומי אלעזר שטרן, עם הגריסה של התלונות האנונימיות על נשים שפגעו בהן, ו-2014, ועוד כל מיני פרסומים, אפשר לבדוק בגוגל. השם ישמור אותנו מהכנופיה הזו.
אתם חולים, חולים רגשית. יש לכם את אותו כפתור שהנוכל אמר שיש לו בראש והוא מעביר אותו למצב מנותק, הוא יודע לנתק את הרגשות, ככה הוא העיד על עצמו. אז אתם כולכם למדתם ממנו?
מרב, איפה מרב? פנינה, השתיקו אותך כל כך או שפשוט כבר לא אכפת לך? מיכל רוזין, זנדברג, איפה אתן? נשים צבועות, פמיניסטיות דה לה שמאטע. כל זה נוסף על הפגיעה האנושה, הבלתי-מוסרית והזדונית שהזכרתי קודם – – –
היא עדיין צריכה להרהר בזה מה תהיה התגובה שלה.
הפגיעה הזדונית שהזכרתי בנשים הדתיות החרדיות והערביות, עם מעונות היום, ועוד יותר מכך, בנשים המוחלשות ביותר בחברה, שעובדות במקצועות שוחקים, עובדות ניקיון, מטפלות סיעודיות, נשים שלא מצליחות להגיע לגיל 62 כי נשבר להן הגב, ואתם מעלים להן את גיל הפרישה עכשיו? אין לכם בושה? רוממות החברתיות בגרונכם וחרב פיפיות בידכם – להכניס לנשים קשות היום האלו סכין בגב. ממשלה חולה – חולה על עצמה וחולה מוסרית.
ראש ממשלת ההונאה מגייס יועצת מדינית, שלמוחרת הבחירות האחרונות אמרה כך: לאן הביאה אותנו פסיכוזת רק לא ביבי? פוליטיקאים מימין – עם סימן קריאה, היא שמה – שוקלים ברצינות תלות בסניף הפלסטיני של האחים המוסלמים. אני עוצרת רגע כדי להגיד את זה כי כבר התרגלנו לכול וזה נראה כמו השלב ההגיוני הבא. כך כותבת היועצת של בנט, שגייס אותה עכשיו, למוחרת הבחירות. אבל מדובר בנטייה לאומית לאובדנות, ככה היא מכנה את ממשלת בנט. אז מה היא באמת חושבת על זה שהיא עובדת איתו היום? אין בושה.
לבן הארמי קטן על בנט. לבן זה בגימטרייה 82 וזה גם "בנט זה אח". לבן רימה את יעקב שבע שנים והנוכל רימה את עם ישראל בשבעה מנדטים. ושרת הפנים – – –
הוא רימה בשבעה – –
– – רק אחד עקץ אותו בשביעי. הוא רימה בשבעה.
כן. ושרת הפנים מגייסת יועץ שהיום מסמן לייק לאותה יועצת בטוויטר על מה שהיא אמרה. הוא עכשיו יועץ של שרת הפנים. מה קורה פה? החבר'ה האלה השתגעו לגמרי. אם אתם חושבים, שקד ובנט, שמה שאתם עושים זו נטייה לאומית לאובדנות, מה אתם עושים שם? ריבונו של עולם, למה אתם חלק מהדבר הזה? מה אתם, מתאבדים?
יש שני דברים שאמרתי הלילה ובגלל השעה המאוחרת לא קיבלו תשומת לב מספקת. האחד הוא ציון הצהרת בלפור, שאחד מאויבי ישראל, שמכהן בכנסת ישראל בחסות בג"ץ, כבר קרא לה "הצהרת בלפור הארורה" – היסודות של מדינת ישראל הוקמו בהצהרה הזאת. 104 שנים אחרי מגיע הנוכל מהימין, ומשכתב את ההצהרה הזאת לעת החדשה: הצהרת נפתול. הצהרת נפתול, שאותה מסר בנט למנסור עבאס והתנועה האסלאמית, וזו לשונה: ממשלת הוד נוכלותו רואה בעין יפה הקמת בית טרור לתנועה האסלאמית בארץ ישראל, ותשתדל במיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זאת. בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות ובמעמד המדיני של האחים המוסלמים בכל ארץ אחרת". "אודה לך" – כך כותב בנט לעבאס בהצהרת נפתול – "אם תביא את ההצהרה לידיעת מועצת השורא". בושה וחרפה.
והדבר השני, אחרי שבועות של הצטדקות, של משחק דובוני אכפת לי של מנסור ורע"מ, הבאתי כמה ציטוטים נבחרים. בחרתי כמה לקרוא כאן עכשיו מתוכם, של עבאס וחבריו. לקחתי רק את עבאס להיום. בדצמבר 2020 – גדי, גדי – – –
בדצמבר 2020 מנסור עבאס אומר ככה: "המציאות בישראל היא שכרגע, כרגע, האפשרות לאחוז בנשק ולצאת למלחמת ג'יהאד איננה אפשרית". הוא עדיין חלש, אין לו כרגע את ההזדמנות למחוק אותנו – "ולכן אנו עוסקים בג'יהאד אזרחי". כך אמר מנסור עבאס לפני שנה. בפוסט מ-2019 הוא אמר: "לתנועה האסלאמית שלוש מטרות: חברה, אזרחות ומדינה. מחויבים להקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגדה המערבית. תפקיד התנועה האסלאמית – תמיכה במאבק הפלסטיני מאז האינתיפאדה הראשונה, הגנה על ירושלים ומאמצי אחדות בין הפתח לחמאס". זה מנסור עבאס, ראש ממשלת ישראל בפועל, היום. ראש הממשלה של בנט. הוא גם התייצב בפתח הדיון של ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני ואומר: "ההחלטה נגד השייח' סלאח" – שהוא טרוריסט מובהק, אין חולק – "מכוונת כנגד חופש הביטוי. אנו מחזקים את הכוח והנוכחות בהגנה על זכויותינו הלאומיות והדת בירושלים ובמסגד אל אקצא". וביולי 2019 הוא אומר: "המאבק שלנו בכיבוש ובמצור על עזה להגדרה עצמית לעם הפלסטיני והקמת מדינה פלסטינית שירושלים בירתה והחזרת הפליטים". זה מנסור, שעכשיו מתהלך כמו דובון אכפת לי, ומשחק אותה בנופת צופים.
בנובמבר 18 הוא אמר: "אין ספק שהתנגדות החמאס בעזה הובילה לפירוק הממשלה הקיצונית בישראל, בראשות הליכוד ונתניהו. כיום יש הזדמנות להוביל לסיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית בירושלים". זה מה שמנסור אמר לפני שנתיים, כשהתפרקה הכנסת ה-20. אנחנו יודעים את זה, לא רק מנסור אומר את זה, החמאס אומר. החמאס אומר: הממשלה הזאת טובה לנו. החמאס רוצה את בנט והעם בישראל רוצה את נתניהו. במרץ 2020, לפני שנה וחצי, מנסור עבאס פרסם את הצהרת התנועה האסלאמית לרגל יום האדמה ואמר ככה: "יום האדמה הוא תחנה היסטורית ופטריוטית, תהילה לשאהידים שנאבקו במדיניות ההחרמה". בנובמבר 2019 הוא אמר: "מגנים את הכרת ארצות הברית בהתנחלויות. העם הפלסטיני התנגד לכיבוש ולאפרטהייד ויגשים את חלומו להגדרה עצמית ועצמאות, או בשתי מדינות, או במדינה אחת". היום כבר לא מספיקה להם מדינה פלסטינית, הם רוצים גם וגם. הם רוצים שתי מדינות – גם מדינה פלסטינית, וגם להפוך את מה שיישאר ממדינת ישראל למדינת כל אזרחיה וכל מחבליה.
אחרי שעבאס נכנס הלילה לתפקיד היושב-ראש, אחרי שקראתי את כל הזה, קראתי לו ציטוט אחד או שניים. הוא התכחש לחלקם, אמר שהתרגום לא נכון, או אולי אין בזה כל כך רע, אבל לא העז לומר שהוא מכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ולא אמר שהוא מתנער מהאמירות שלו בעבר. לא שזה היה עוזר משהו. חשוב מאוד שעם ישראל יכיר ויידע שעובדים עליו בעיניים, שממשלת ישראל תפוסה בצוואר על ידי תומכי טרור, והיא הולכת לזה בעיניים פקוחות לרווחה; שמתק השפתיים והנחמדות הם שיטה להסתרה של המטרה האמיתית שלהם בדרך לחסל את מדינת ישראל.
ממשלה חולה, שמגבה אוטומטית את מערכת המשפט, פרקליטות המדינה והייעוץ המשפטי לממשלה, למרות שהיא יודעת עד כמה המערכות האלה מסואבות, רקובות, חסרות קשר למציאות ולחברה בישראל, בין אם לגבי הפשיעה והעונשים המגוחכים ובין אם ברדיפה שלהם אחרי הפוליטיקאים מהצד הלא-נכון. חבר מביא חבר. מגינים, מאתרגים, שומרים, רק כדי לא להיתפס בידי אותה מערכת ממש. ממשלה חולה ששומרת על מערכת חולה.
אפשר לפחות להתנחם בכך, ובזה אסיים, שהציבור בריא יותר. בסקר שפורסם היום בידיעות אחרונות התברר כי אמון הציבור במערכות האלה נמצא בשפל של כל הזמנים, הממוצע הוא של 2.5 במערכת המשפט, בעליון, בייעוץ המשפטי, בפרקליטות – הכול ירד מ-3 נקודה משהו ל-2.5 בערך, כשזה במדד של בין 1 ל-6, זאת אומרת, בעשירון השלישי בערך. נמוך מאוד. וכול מי שאומר שנבחרי הציבור אשמים בכך טומן את הראש בחול. הציבור פוגש במערכת המושחתת הזאת בחייו האישיים, ולאף אחד מכם פשוט לא אכפת. או שאתם מפחדים. אדוני היושב-ראש, התרופה היחידה לממשלה חולה היא ממשלה אחרת, ציונית ומוסרית או בחירות. בקרוב, בעזרת השם.
20,140 מילים של שלמה קרעי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.