אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התקציב שאמור להגיע לכנסת, קודם כול הוא תקציב פוליטי בעיקרו. אני רוצה לדבר גם על הפן החברתי, אבל בעיקר על הצד הזה, שנקרא במפה הפוליטית הישראלית "השמאל הישראלי". אני רוצה לציין כמה קווים לדמותו של השמאל הישראלי, אדוני. השמאל הישראלי מתיימר לשאת כמה דגלים. אנשי השמאל הטיפו לנו על חופש ועל זכויות האדם כעל ערך עליון. עמדו בראש המפגינים במשך שנתיים וטענו: הימין פוגע בזכויות האדם. אנשי מרצ, יש עתיד, העבודה, יחד עם גופי שמאל ואנשי שמאל, מילאו את אולפני הטלוויזיה מדי ערב ובוקר ושטפו את המוח של הציבור באמצעות התקשורת – אוי, התקשורת, עליה אוסיף כמה דברים לקראת הסוף – שהימין המסוכן פוגע בזכויות האדם.
המצפן המוסרי של השמאל הוא לא זכויות האדם באמת, דמוקרטיה, שלום או שוויון חברתי. השמאל לא באמת חושב ומאמין שלכולם מגיע שוויון כי הם נולדו שווים. אצל השמאל זה ברור: אתה שווה רק אם אתה תואם את ערכיהם. אילו ערכים? זה סוד. הם יגידו לך את זה כשיגיע הזמן, ואם אתה חלילה מפשל בטעות ויוצא מהשורה, בניגוד למה שמכתיבים לך, אתה כבר לא כמוהם. לשמאל יש מצפן לא מוסרי ולא ערכי, מצפן פוליטי, פוליטי נטו.
למשל, את זה תאהבי בוודאי לשמוע, חברת הכנסת אורלי, ויקירתי – – –
תקשיבו לדבר הבא, לדבר הבא. אם את אישה, אם את אישה – – –
מאי גולן. השרה העתידית מאי גולן. אם את אישה מזרחית בפריפריה, קיבלת מכות על ידי ערבים, מבחינת השמאל הדבר הזה לא מעניין. יתחילו להאשים אותך, במקרה הטוב אולי התגרית בערבי – –
– – והוא, לטענתם, אולי הוא רק הגן על עצמו. במקרה הגרוע יתעלמו ממך.
מה שקורה לרוב הוא שאם אתה חייל שמקבל כדור בראש ממחבל מחמאס, ממחבל של חמאס על הגבול ברצועת עזה – והוא מת – אף איש שמאל לא יבוא לבקר אותך בבית החולים או לנחם את המשפחה, או לפחות להוציא הודעת גינוי. אבל אם אתה מחבל שדורס אזרחים וחיילים במחסום, והחייל יורה בך ועוצר אותך, השמאל הישראלי יזעק בכל במה, בארץ ובעולם, שצבא הכיבוש ירה באזרח פלסטיני, ומייד יעמיד לו סוללת עורכי דין. אם אתה טרוריסט שמורשע על הרג אזרחים רבים, ואתה יושב בכלא ובורח ממנו, השמאל הישראלי ירוץ להגדיר אותך כגיבור לאומי, שהבריחה שלו היא חלק מהמאבק לחופש של העם הפלסטיני. לא האמנתי לזה. שמעתי אנשי ציבור אומרים את זה. אם אתה יהודי אזרח שומר חוק, שהערבים באו לגנוב לך את הרכב מהחניה שלך בבית בשעת לילה, ואתה יוצא כי פרצו לבית שלך, ואתה בסכנת חיים, ויורה על מנת לעצור את הגנב ולהזהיר את הגנב ולהגן על עצמך ועל בני ביתך, והוא נהרג מהכדור בטעות, השמאל הישראלי יציג אותך כטרוריסט שרצח ערבי בזמן עבודתו, ודינך מאסר על רצח. זכויות האדם של יהודי, שבא במגע עם מחבלים, או גנב ערבי, הן אפילו לא המלצה עבור השמאל הפופוליסטי והציני.
היום מנהיגי השמאל בממשלה מסיתים נגד מיליוני אזרחים. שר בריאות ממרצ, שרומס זכויות אדם יותר מכל אדם אחר שהיה במשרד הבריאות, לא מוכן לשמוע דעה אחרת של מומחים בתחום שהוא לא מבין בו. יושב-ראש מפלגת העבודה, פתאום זכויות של נשים כבר לא מעניינות אותה, כי בזכות הדגל הזה היא הפכה לשרה בממשלה. הנשים עשו את שלהן, הנשים יכולות לחזור למטבח, מבחינתה.
יש לי הפתעה. היא מדברת "אתן ואתם", ואנחנו, רק מתוך הרגל. היא מדברת כך כי היא כבר שכחה את זה מזמן. אותה, באמת פגיעה בנשים, זה לא מעניין. האם אתן או אתם שמעתן או שמעתם אותה מגנה את המעשה של השר אלעזר שטרן? אני פה פותח סוגריים: השר שטרן איש אמיץ, שאני מכבד ומעריך להוציא את הסוגיה הזאת שהוא דיבר עליה. לא אהבתי את כל העליהום, הפופוליזם שנעשה. האיש הזה, אני זוכר אותו גם כילד, גם בפנימייה. האיש צעד עם רבים מאיתנו כדי לקדם אנשים. והוא, כשהיה קצין, מפקד בה"ד 1 בקורס קצינים, הוא היה לוקח צוערים מבני הקהילה לשאול למה הם לא עוברים את המבחנים.
כבוד השר, השר מאיר, אני מדבר על חברנו המשותף אלעזר שטרן. כשהוא היה מפקד בה"ד 1 היו מגיעים חיילים מבני הקהילה לקורס קצינים, משפילים מבט למטה, לא מסתכלים על המפקדים, והמפקדים היו מדיחים אותם מהקורס אחד אחרי השני. הוא בא ואומר: למה אתם עושים את זה? הסבירו לו שאנחנו בתרבות שלנו לא יכולים להרים מבט אל אדם בעל סמכות ובתפקיד רם וגבוה, בטח בצבא ההגנה לישראל. זה כבוד. ואז הוא הסביר את זה והעביר את זה לכל מפקד בצה"ל, והרבה אנשים, קצינים מבני הקהילה, עברו קורס קצינים בזכות אלעזר שטרן. להוציא את האירוע החמור – – –
לא הייתי בתקופתו, אבל אני יודע לזכור לו חסד, מה שנקרא, על מעשים טובים, ומגיע לו.
אדוני, אני רוצה לחזור למטרה שלשמה התכנסנו, ההגדרה של השמאל הישראלי. הצביעות של השמאל – אפילו, אני אומר את זה: הממשלה הזאת הוקמה עבור מצביעי השמאל, כדי שהם יקבלו תמונה אמיתית למי הם מצביעים. הממשלה הזאת, שהוקמה עכשיו, בעצם חושפת את הצביעות של השמאל במלוא כיעורו. ולנו, לאנשי הימין, זאת הייתה הפוגה קלה על מנת שנוכל לחזור, כי אחר כך כבר לא יוכלו להתלונן למה אנחנו מתנהגים ככה. מה שלא נעשה – גרוע מהם – אנחנו לא נגיע אפילו לחמישית ממה שהם עושים.
אני רוצה לדבר על הדמוקרטיה, מה השמאל חושב על הדמוקרטיה. דמוקרטיה? בדמוקרטיה העם בוחר את הכנסת והממשלה. השמאל, באמצעות שישה שכירי חרב, מהפייק ימין שנקרא ימינה, רומס את הדמוקרטיה בחרב חדה, וזה השמאל. במקום שמעל שבעה מיליון אזרחי ישראל בעלי זכות הצבעה יבחרו מי יהיה ראש הממשלה שלהם, הם רוצים לתת לאדם אחד, לאדם אחד להחליט מי יהיה ראש ממשלה. זה נקרא דיקטטורה.
אפילו אביו של ראש הממשלה החליפי, טומי לפיד, זיכרונו לברכה, על הבמה הזו, על הבמה הזו אמר לאופיר פינס: אתה רוצה לתת לפקיד לקבוע מי יהיה ראש ממשלה? מקווה שחיקיתי אותו נכון. השמאל הישראלי פשוט עושה לנו הצגה, ההצגה הכי טובה בעיר.
גם אליהם נגיע. דמוקרטיה פירושה שלטון הרוב, שדואג גם למיעוט. אצל השמאל דמוקרטיה הייתה המלצה. מסתבר, עד היום היא הייתה המלצה. המיעוט רוצה להכתיב לרוב בניגוד לכל היגיון ונוהג. השמאל חשוף במלוא כיעורו בזכות הממשלה שהקים. הוא דיקטטורה סמויה שבזכות הממשלה הזו נחשף, והאמת יוצאת אל האור.
מפלגת השמאל הראשית, יש עתיד, מפלגה של איש אחד, דיקטטורה בהתהוותה. אין בחירות ליושב-ראש, למוסדות, לתנועה, לרשימת חברי הכנסת. פשוט, הדיקטטור קובע לבד. תשאלו את חבר הכנסת עפר שלח, המוח שמאחורי הקמת יש עתיד. האנשים הלא-דמוקרטים האלה רוצים לנהל מדינה דמוקרטית, זה פשוט כמו שמן ומים, לא הולך ביחד. לכן, הבלוף של השמאל שטוען שהדמוקרטיה היא אבן יסוד בחברה הישראלית – במקום לחזק את הדמוקרטיה הישראלית, השמאל מנסה להפוך את ישראל לעוד מדינה דיקטטורית במזרח התיכון.
אני רוצה לדבר על שלום, שלום מבחינת השמאל. השמאל מדבר יפה בזכות השלום, אך לשמאל יש מושגים והגדרות משלו לשלום. כל עוד אין בו ויתור ישראלי לטובת הפלסטינים, אזי אין מדובר בשלום מבחינת השמאל. השמאל מעולם לא עשה שלום, למעט השלום עם ירדן שחתם עליו ראש הממשלה יצחק רבין, זיכרונו לברכה, איש השלום ומר ביטחון. רבין מעולם לא ויתר על חלקי מולדת. רבין אמר: תחילה ביטחון, אחר כך שלום. בשמאל של היום – אפילו לרבין לא היה מקום בשמאל הסהרורי של היום. השמאל של היום אומר: תחילה ויתור, אחר כך ויתור. ככה היה הניסיון של אוסלו. תחילה חימשו את הפלסטינים בנשק – אני פותח סוגריים כאן – בניגוד לשמאל, הפלסטינים לא שכחו את מטרתם: זה להשמיד את המדינה היהודית היחידה בעולם ולבנות עליה, על חורבותיה, מדינה פלסטינית.
השמאל שהביא את הסכמי אוסלו נתן את הנשקים לפלסטינים – והם תמכו באזרחי ישראל ואוטובוסים התפוצצו ברחובות ישראל. השמאל הסהרורי של היום אפילו לא תומך בשלום באמת, לא מבין בשלום, וגם לא עושה שלום. השמאל דיבר על מזרח תיכון חדש. הימין בהובלת בנימין נתניהו, ראש הממשלה לשעבר ולעתיד, יצר מזרח תיכון חדש. ראש הממשלה נתניהו, בחסות הנשיא טראמפ, הביא הסכמים היסטוריים עם מדינות ערב, ונוצר מזרח תיכון חדש והמשוואה השתנתה. ישראל, שהפכו אותה לבעיה, הפכה לפתרון במזרח התיכון. הפכה לדגל המוסרי במזרח התיכון, הפכה לדגל של הקדמה. היא כבר ממזמן גם בעולם, אבל בוודאי במזרח התיכון.
מה שהשמאל הישראלי לא מבין – הערבים במזרח התיכון מבינים שללא ישראל חזקה, ישראל פשוט תיעלם. מדינות ערב בדקו את זה, ניסו אותנו במלחמות. ניסו את זה בחרב. ניסו בפיגועים. ניסו בכול. ניסו בהשמצה. עשו דה-לגיטימציה. הקימו את ה-BDS, את כל שנאת היהודים בעולם, מממנים את זה. לא הצליחו. מהרגע שהם לא הצליחו, הם מבינים שאם הם לא יכולים עלינו, אז כדאי להם לחבור אלינו בשלום. ועם ישראל פניו לשלום היו תמיד, ופניו לשלום יהיו. אבל בלי ויתורים על מולדת, מבלי להיכנע לטרור, ולדאוג לכל אזרח שחי בתוכנו, שווים בין שווים במדינה יהודית ודמוקרטית – מה שהשמאל מנסה לפגוע בו, להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה. ויש שם אנשים שמאמינים בזה, מפמפמים את זה. חברי כנסת ממרצ ששולחים מכתבים לכל חברי הפרלמנט באירופה לבקש להחרים את ישראל בגלל ההתנחלויות, ובגלל שישראל כובשת באזורים מסוימים. כן. ישראל מעולם לא כבשה, היא שחררה את מולדת ארצנו ואת נחלת אבותינו.
לעומת השמאל הסהרורי, המדבר על שלום אבל לא עושה שלום – ובזמן שהשלום הגיע אל פתחנו, לכנסת הזו, לפני פחות משנה, ראש הממשלה החליפי, מי שעומד בראש השמאל היום, ברח מהמליאה, ואפילו לא השתתף. אדוני היושב-ראש, אתה ודאי זוכר את זה, הוא אפילו לא השתתף בהצבעה, ברח, לא תמך בהסכמי אברהם. אבל היום הוא הולך לכל אותן מדינות על שטיח אדום, אפילו בלי להזכיר את מי שעמלו קשה על השלום החשוב הזה. ולכן, השמאל מדבר שלום, הימין עושה שלום. השמאל מוותר, הימין מחזק.
בזמן שהשמאל מדבר על שלום אוטופי שלא קיים במציאות, השמאל של היום עוד עלול להביא את ישראל לאסון, ולפגוע במדינה היהודית היחידה בעולם, שהיא על גבול של נס. היא נס ופלא בימינו, ועל זה אנחנו מתווכחים השכם והערב. אם הממשלה הזו – אמרתי, אדוני היושב-ראש, לפני כמה חודשים לחבר הכנסת מנסור עבאס, אמרתי לו: מה שצבאות ערב לא הצליחו לעשות – לכבוש את מדינת ישראל – הוא עם ארבעה מנדטים כבש את מדינת ישראל. אנשים צחקו עליי, אמרו איך אתה מדבר? ואיך אתה מדבר? לא רק שהוא כבש את מדינת ישראל, היום גם באמצעות כמה סהרורים שיושבים על כס ראש ממשלה, ושרי הממשלה, ושולחן הממשלה, זמניים – אני קורא להם – הם הגדילו ראש לממן את חמאס ממשלם המיסים הישראלי, שלנו, של כולנו.
ומה שכואב לי ועצוב לי מאוד, ששומעים את זה משפחות השכול. חברת הכנסת מאי גולן, ודאי את מכירה אותם, את רובם, באופן אישי. משפחות השכול שמחבלים רצחו את ילדיהם, ואת ילדינו. הם משלמים מס כשהם הולכים לבית קפה, משלמים מס על כל קנייה, והם לא מבינים שהשקל הזה עכשיו הולך לסנוואר, הולך לחמאס, לפת"ח מזמן אנחנו משלמים, למשפחות שהידים. עד לאן תלך הבושה? שישה שכירי חרב, בראשם נפתלי בנט, ראש הממשלה. השמאל גייס שישה שכירי חרב, את שנוא נפשם. בנט שנוא יותר מבנימין נתניהו. הם מעריכים את ראש הממשלה לשעבר נתניהו יותר מבנט.
זה חמור. אנחנו בכללים דמוקרטיים. הבית הזה חווה המון הצבעות, קושי. נעמוד בזה. הדמוקרטיה הישראלית מספיק חזקה כדי לעמוד בזה. אנחנו נעמוד בזה, אבל כשיבוא היום, דין הבוחר, חצי מהממשלה הזאת יראו את הכנסת הבאה מהסלון. והעם הזה לא פראייר.
והוא לא טיפש. העם רואה הכול, הוא זה שמחליט והוא זה שקובע. כדי שהעם לא יחליט מי יעמוד בראשו, הם טוו תוכנית – איך אפשר לשלוט. גם אם החוק הזה יעבור, חוק נתניהו, גם אם הוא יעבור, אנחנו נבוא לכאן עם 61 מנדטים פלוס, נחליף אותו בכנסת הבאה. אנחנו נחליט מי יהיה ראש הממשלה. נתניהו עומד בראש המחנה שלנו, והוא יהיה ראש הממשלה.
מה שהם מבזים, זה את הדמוקרטיה, את הבית הזה ואת חוקי מדינת ישראל. לא אותנו ולא את העם. העם יבחר בנו מחדש, אם אנחנו ראויים לו. הרי לא היה תקדים בהיסטוריה העכשווית, הדמוקרטית, שיש בה בחירות, שראש ממשלה מכהן מתחת לאחוז החסימה. אגב, חברת הכנסת מאי, ראש הממשלה נתניהו – אני אגיד גם את זה בהמשך – בנט, בסקרים מה שהוא מקבל זה בדיוק היחס שלו האמיתי.
ה
אני מקווה שאזרחי מדינת ישראל, שרואים מה הממשלה הזאת – דרך אגב, הכול לגיטימי. אנחנו מאמין, מכבד. הממשלה הזאת היא ממשלה של כולנו לטוב ולרע. נדאג להפיל אותה, וכל עוד היא קיימת, היא משרתת בדרכה את עם ישראל. אבל הנכלוליות הזאת תסתיים מתישהו.
אבל אני רוצה לדבר על השמאל החברתי. שמאל חברתי? השמאל מדבר על צדק חלוקתי בזמן שהוא מחזיק ברוב העושר, ולא רוצה להתחלק. זה נקרא ניתוק או פופוליזם.
נציגי השמאל בכנסת מדברים על מחסור בדיור, בזמן שעשירי ישראל – רובם המכריע, כך אומרים – הם מהשמאל. מחזיקים בדירות רבות להשקעה, וצעירים ישראלים גרים אצל הוריהם או בשכירות. כדי למנוע את הסוגיה הזאת חוקקו חוק, וגם זה לא עזר. השמאל מדבר על שוויון בעבודה, בזמן שרק 6% מהסגל האקדמי בישראל הם מזרחים. זה נקרא מועדון חברים סגור לאנשים מאותה תרבות. אינני יודע מאיזה, אבל ככל הנראה.
לזה קוראים התנשאות. אני רוצה לדבר על ניצן הורוביץ, חברים, ואני באמת מכבד אותו, אבל בנושא של זכויות האדם, הוא התגלה כבלוף אחד גדול. הוא ומפלגתו. הם קמו על צדק חברתי, שוויון ודמוקרטיה; זעקו מכל פינה ומכל עבר מהי דמוקרטיה, וכמה חשובות זכויות האדם. אביר זכויות האדם, שר הבריאות ניצן הורוביץ, שאמר, כשהיה באופוזיציה, שהחלטות משרד הבריאות נגועות בהחלטות פוליטיות, ולא החלטות מקצועיות למען בריאות הציבור. את זה הוא אמר כשהוא היה באופוזיציה.
היום הוא עומד בראש הרומסים של זכויות האדם ברגל גסה. הוא פועל אקטיבית בהרחקה של מעל מיליון אזרחי מדינת ישראל טובים, תורמים, שומרי חוק מכל הסקטורים: רופאים, פרופסורים, עובדי כפיים, אקדמיה. מכל מגזר. הם שמאלנים, ימנים, דתיים, חרדים. מכל מגזר. הוא מרחיק אותם מהמרחב הציבורי, בלי להציג חלופה אחרת ובלי לשמוע דעות מקצועיות נוספות של מומחים בנושא תחום הבריאות. זה נקרא ציניות מחרידה. ניצן הורוביץ, כשהיה באופוזיציה, אמר את הדברים הללו בצורה קשה לממשלה. הוא האשים את שר הבריאות ואת הממשלה שהכול פופוליזם והכול פוליטי. בוודאי לא נושא הבריאות.
בממשלה הקודמת, ראש הממשלה נתניהו מעולם לא עשה מסיבת עיתונאים וקרא למי שפחד להתחסן רוצח. מעולם לא היה דבר כזה. ראש ממשלת ישראל מאשים מעל מיליון אזרחי ישראל ברצח. הוא אמר את זה במסיבת עיתונאים. ועומדים שר הבריאות, ושריו מסיתים נגד ציבור שלם. מקיימים ישיבת ממשלה לפרוטוקול. שרי ישראל מדברים איך מסיתים את אזרחי ישראל אחד נגד השני. וראש הממשלה נפתלי בנט מתווה את המסלול. תאפשרו להורים לריב אחד עם השני, לשסות אותם.
כולנו וגם אני אגיד שוב את המובן מאליו. אנחנו צריכים להיאבק במגפה הזאת ביחד, וכולנו צריכים לתרום את חלקנו בכנסת, בממשלה. כל מי שנושא תפקיד ציבורי. מי שצריך ללכת להתחסן, שיתחסן. אני חליתי, התחסנתי. אני בעד חיסונים, אבל מבחירה. מי שרוצה – זה גופו. חופש בחירה. אותו שר בריאות, מה קרה לו פתאום? מה קרה? הוא כאילו מתנהג עכשיו כמישהו שהגיע מאיזו מדינה דיקטטורית, שלא מכיר שום דבר?
הדבר הזה חייב להסתיים, אדוני.
אני רוצה להגיד, אדוני היושב-ראש, במילה אחת. במדינת ישראל, במדינה דמוקרטית יש שלוש רשויות חוקיות, ויש רשות אחת שמוסכמת על החברה ועל המדינה, והיא רשות התקשורת. התקשורת, יש לה תפקיד חשוב מאוד בכל הדמוקרטיות בעולם. לתקשורת יש אפילו שם, טייטל: התקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה. כך צריכה להתנהל תקשורת.
לצערי הרב, התקשורת הישראלית בשנים האחרונות, ובעיקר בשנתיים ובשנה האחרונה, הפכה לכלב של הממשלה, ולא כלב השמירה של הדמוקרטיה. לא יכול להיות מצב שחברי כנסת מהאופוזיציה יוציאו הודעה לתקשורת על העשייה שלהם, והתקשורת במשותף חוסמת מחברי כנסת מהאופוזיציה להגיע לציבור.
אני מסיים. למה? כי זה לא תואם את הממשלה? תקשורת שמשרתת אג'נדה אחת, אפילו לא פוליטית של שמאל וימין. אדם אחד מייצג את רוב העם, והתקשורת בעניין הזה, לא רק שהיא נרדמה בשמירה, היא עזבה את עמדת השמירה. היא לא נרדמה. התקשורת עזבה את עמדת השמירה.
2,458 מילים של דסטה גדי יברקן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.