יושב-ראש המליאה, שר – יש כאן שר?
כן, כן. מה אתה יושב שם? תשב איפה שהשר יושב.
יש שני שרים. כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לפתוח בכמה הערות על הדברים ששמעתי כאן. עלתה לכאן חברת הכנסת רייטן, יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה, ואיזה כיף באמת היה לשמוע אותה על תקציב חברתי: הינה, אנחנו עושים צעד כזה וצעד אחר, ובאמת, צריך להודות, היא הפנתה לכמה סעיפים שאכן הולך להיות שיפור בהם. אבל תפסיקו להונות את עם ישראל, תפסיקו לספר סיפורים, ואחר כך כאילו לא יודעים. נכון, מכניסים פה ושם איזשהן נקודות אור, אבל התקציב הזה הוא תקציב מנותק, הוא תקציב שפוגע בשכבות החלשות, הוא תקציב שמעלה מיסים, הוא תקציב שפוגע באוכלוסייה הכי חלשה במדינת ישראל. דיברתי על זה אתמול כמה פעמים מעל הדוכן הזה: כאשר לוקחים ממשפחה ברוכת ילדים את האפשרות לקנות כלי פלסטיק; כאשר לוקחים ממשפחות שבשולחן השבת שלהן – וזה, אגב, לא קשור לדתי, חילוני, זה באמת לא העניין כאן. מה, רק דתיים שותים קוקה קולה? כאשר לוקחים את השתייה הממותקת; כאשר מבטיחים הורדת מיסים – ואנחנו נעשה ואנחנו נפעל – ובפועל אין שום הורדת מיסים; כאשר פוגעים בעצמאים – ראינו כאן את נציג השולמנים, שסיפר איך הוא יעשה למען השולמנים ואיך התקציב יהיה תקציב שיקל על העצמאים; כאשר פוגעים באוכלוסייה הזאת, כאשר פוגעים בחקלאים; כאשר פוגעים בנשים; כאשר פוגעים בחיילי צה"ל ולא רוצים להעלות להם את השכר – זה תקציב מנותק, זה תקציב אטום, זו ממשלה אטומה.
אחריה עלתה חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, שגם היא השתמשה כאן, אגב, בביטויים מאוד מאוד קשים. אגב, אני בטוח שאם היו חברי אופוזיציה מדברים, מי שהיה יושב-ראש היה מעיף אותה מהמליאה: הכלבים נובחים, השיירה עוברת. אנחנו הכלבים. אנחנו הכלבים, בטח, כי אנחנו לא חושבים כמוכם. ואז היא התחילה לספר על איזשהו משגיח שהטריד מינית ונשאר ולכן הורידו למסעדה את ההשגחה. תגידי, יוליה, את באמת חושבת שכולם מטומטמים? את באמת חושבת שעם ישראל לא מבין מה קורה כאן? זו באמת חוכמה גדולה לקחת מקרה אחד – מקרה אחד – ולהפוך אותו לאיזשהו מקרה דגל. זו הנורמה? זה מה שקורה?
אפשר לבקר את הרבנות. אפשר וצריך לשפר את השירות בכל מיני תחומים, גם בפיקוח על הכשרות. אבל המציאות אחרי הרפורמה הזאת תהיה מציאות ששוב פוגעת באנשים הפחות-חזקים. דווקא אלה ילכו לאכול ולא יבחינו אם זה כשר, לא כשר. הרי תעודת כשרות יהיה אפשר עכשיו לתת גם להשגחה רפורמית. איזה נזק אתם עושים לעם ישראל.
עלתה לכאן אחריה חברת הכנסת סילמן, יושבת-ראש הקואליציה, יושבת-ראש ועדת הבריאות, וסיפרה על חיבורים מאתגרים. שמעתי שהיושב-ראש כאן נתן לה גם מחמאות: את עומדת, את מובילה. בוודאי ובוודאי, למה לא לתת לה מחמאות? בוודאי, חיבורים מאוד מאוד מאוד מאתגרים. אתה מכיר את החוברת הזאת, נכון, מנסור? אתה מכיר את החוברת הזאת.
החוברת "משחקי השייח', חשיפת הקשרים בין רע"מ לחמאס". בוא נאמר את האמת, החוברת הזאת מפרקת אחד-אחד את כל הפוצי-מוצי שלך, את כל זה שאתה בא לתקשורת הישראלית ואומר להם: אני? אני נגד אלימות. אני? אני נגד שיפגעו בבתי כנסת. אני בעד שאם שרפו בית כנסת, צריך לפתח אותו. אני ואני ואני ואני. מספיק. מספיק. יש כאן, יש כאן בדיוק איך אתם בנויים, מועצת השורא, ושייח' – איך קוראים לו? אני מקווה שאני קורא את השם שלו נכון. חאמד אבו דבאס?
דעאבס. חמאד אבו דעאבס, ראש הפלג הדרומי, נכון?
יפה, והוא זה שמנווט, בחוטים, מנווט אותך, מנווט את סגן ראש הפלג, יושב-ראש עמותת אל-אקצא, מנווט את ראש הלשכה המדינית – כן, יש לכם לשכה מדינית. ואז יש כל מיני עמותות כאלה ואחרות, מוסדות חינוך, ארגון שמירה. ראינו את זה, התוודענו למציאות הזאת, המציאות ההזויה. מציאות הזויה – מחזיקים כנופיה של בריונים בתוך עיריית כפר קאסם. למה? למה, להיות משמרת צניעות לנשים שם? להרביץ לאנשים בכפר קאסם? לסגור חשבונות? זה חלק, זה חלק מהמנגנון.
וכמובן כמובן כמובן, עמותת אל-אקצא, תקן אותי אם אני טועה, אבל כל המוראביטון והמוראביטת ואלה שבאו והציקו ליהודים – אני עצמי, אני עצמי הלכתי בהר הבית, וצועקת לי אחת מהמוראביטת: אד'בח אל-יהוד, אד'בח אל-יהוד. אלה האנשים. אלה האנשים שלכם. אלה האנשים שלכם. והעמותה היא כביכול עמותה לנזקקים – הכול, ליפות את זה, לספר: איזה יופי, אנחנו תומכים בנזקקים. מי הנזקקים האלה? מי הנזקקים האלה? בואו נקרא מתוך מטרות העמותה. בבקשה לרישום העמותה משנת 1996 נכתב: מטרות העמותה – אני מדבר על עמותת 48 – פעילות בענייני צדקה וגמילות חסדים ברוח דת האסלאם ולפי מצוותיה, כולל דאגה לענייניהם ומילוי מחסורם של יתומים, אלמנות, אסירים ומשפחותיהם. אחרי זה כתוב גם שהעמותה מסייעת למשפחות רבות של שהידים ועצורים.
מי זה שהידים? אלה שרוצחים ילדים, אלה שהידים? אלה שפוגעים בנשים? אלה, מוגי לב, שהולכים עם פצצה בקניון ומתפוצצים ורוצחים תינוקות? מי זה שהידים? אלה שכשאני נוסע מחברון לירושלים לבית שלי, הם מסתתרים כמו אפסים מאחורי סלעים, מוציאים רובים ומנסים לרצוח את הילדים שלי? אלה שהידים? להם אתם נותנים כסף? מי אלה אותם אסירים? מה הם עשו, אותם אסירים רוצחים? אלה שנכנסו לבית של משפחת פוגל וראו אימא ישנה ושיספו לה את הגרון, וראו אבא ישן ושיספו לו את הגרון, ורצחו עוד שני ילדים שם, ויצאו החוצה, ושמעו קול של תינוקת, קול של תינוקת, וחזרו ושיספו לה את הגרון – אלה האנשים שאתם דואגים להם? אלה האנשים שאתם מפרנסים אותם? אלה האנשים שאתה נלחם כאן למענם בכנסת?
אז אתה יכול לרמות את כולם ולספר לחברים שלך בקואליציה – שרוצים, שצריכים את זה, הם רוצים להיות בשלטון בכל מחיר, אז לא אכפת להם, לא אכפת להם כל מה שתעשה. אתה יכול לספר את זה להם, אבל לא לנו. לא לנו. מי שתומך בטרור, מי שתומך ברצח של ילדים ותינוקות, מי שמעביר כסף למי שזו התפיסה שלו, שזו האג'נדה שלו, לא יכול להיות חלק מהחברה הישראלית. אין לי בעיה עם ערבים. ממש לא. אין לי בעיה. הם חיים כאן, חיים בארץ הזאת, וימשיכו לחיות. זו המציאות. מי שרוצה לבוא ולהתפרנס בשלום ובשלווה, אהלן וסהלן. מי שרוצה לחיות כאן בלי לצאת נגד מדינת ישראל, נגד צה"ל, נגד כל מה שהחברה הזאת בנויה עליו, אהלן וסהלן.
אבל אתה לא כזה, מנסור. אתה מין פלטפורמה ומאחוריך עומדים כל מיני רוצחים, כל מיני אנשים טרוריסטים, כל מיני כאלה שתומכים בשפיכת דם יהודי. הקשרים האלה בין עמותת 48 לבין החמאס, פעילות העמותה בטורקיה, בסוריה, עם כל מיני ארגונים – הכול כאן מפורט. גם כל המספרים שלך: מקום 29 ברע"מ, מקום 15 ברע"מ, מקום 39, מקום 28, מקום 33, אחד אחרי השני. כמובן ראינו בתחקיר של אילה חסון את התמונה המזעזעת על אותו מקורב שלך, איפה שהוא מסתובב ועם מי הוא הולך. אבל עם ישראל – ותזכור את זה – אתה יכול לנסות לפגוע בו, אתה יכול לנסות לעשות כל מיני טריקים ושטיקים, אתה יכול לעשות דילים עם מי שמוכן למכור את האימא שלו בשביל השלטון, אבל העם כאן, והמדינה הזאת לעולם לעולם לעולם תישאר יהודית, תמשיך להיות מדינה יהודית על אפך וחמתך ושל כל אלה שרוצים לפגוע במדינה הזאת.
אגב, אתה אמרת – ולצערי, כנראה שזה בצדק – שגם בצד הזה היו כל מיני כאלה תמימים, לדעתי, שאתה סיפרת להם סיפורים ואמרת להם: הינה, אני הולך ברוח אחת ועושה דבר שני, והלכת להיפגש עם רב כזה ועם רב אחר, וניסית להיפגש עם דמות כזאת ועם דמות אחרת. אני לא נפגשתי איתך. אתה יודע למה לא נפגשתי איתך? כי אני חושב שמי שהוא דו-פרצופי, ומי שבסופו של דבר עושה מעשה זמרי – ככה זה נקרא אצלנו, עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס; מי שמצד אחד אומר פוצי-מוצי אבל מהצד השני מעביר כסף לרוצחים, מעביר כסף למשפחות שהידים, זה דבר שלא יכול להיות, זה דבר שהוא אבסורד, זה דבר שרק במדינה הזאת, בזכות כל מיני פראיירים כאן, זה מתקיים. ואנחנו לא פראיירים. יש לא מעט יהודים – רוב היהודים – שהם לא פראיירים.
כן.
הם נרדמו בשמירה.
וזה שזה היה בתקופה של נתניהו זה לא צידוק. אני אומר לך עוד פעם: לצערי – – –
מנסור, לצערי, אני מאמין לך. לצערי, אני מאמין לך שגם בצד הזה – לא ניכנס לשמות, כי אני הרי לא הייתי בפגישות האלה ואני לא הייתי בישיבות האלה, אבל לצערי אני מאמין לך כשאתה אומר שהיו כאן אנשים שישבו איתך ורצו לעשות איתך; אנחנו עצרנו את זה.
אני אמרתי לא. אתה יודע למה אמרתי לא? אם הייתי חושב שאתה באמת במקום אחר, אם הייתי חושב שאתה באמת שונה – אבל הכול היה מסכה, והיום מתגלה המסכה.
אולי הפוך? אולי יש כאן שב"כ ופרקליטות שמתנהלים איתכם בצורה אחרת כי הם נרדמו בשמירה, כי הם מתעסקים רק בכל מיני דברים אחרים? יש אלף ואחת סיבות. אולי הפוך? אולי מישהו כאן נרדם בשמירה?
זה נראה לך הגיוני, זה נראה לך נורמלי, שעמותה מעבירה כסף לרוצחי ילדים? הרי אתה כל הזמן מציג את מנסור הפוצי-מוצי, את מנסור שהוא שונה מהמשותפת, שונה מכל האנשים. זה נראה לך נורמלי שמעבירים כסף לרוצחי ילדים? לרוצחי ילדים? זה נורמלי?
אתה מתחמק, ואני לא נותן שיערבבו אותי בקלות. אני שואל אותך, יש כאן את מטרות העמותה. העמותה אומרת את זה, לא אני, לא איתמר בן גביר, לא בצלאל סמוטריץ', לא הציונות הדתית; העמותה אומרת את זה: פעילות בענייני צדקה וגמילות חסדים ברוח דת האסלאם ולפי מצוותיה, כולל דאגה לענייניהם ומילוי מחסורם של יתומים – בסדר, אלמנות – בסדר, אסירים ומשפחותיהם. מי אותם אסירים?
תסתכל בעיניים לציבור בישראל ותגיד לי מי אותם אסירים. לא רוצחי יהודים? לא כאלה שזרקו בקבוקי תבערה? לא כאלה שפגעו בחיילי צה"ל?
לא כאלה שרצחו תינוקות?
לא. לא.
כן, אסירים של הוצאה לפועל.
שאין היום.
בוא נבדוק את זה.
בוא נבדוק את זה. תפסיק להונות את הציבור. כשמדברים על שהידים – מי אותם שהידים? מי אותם שהידים?
מי אלו השהידים?
מי זה שהיד?
מנסור עבאס, ערבי שבא להתפוצץ בפיגוע הוא שהיד או לא שהיד?
תגיד שהוא לא שהיד. תגיד, אני רוצה שתגיד שהוא לא שהיד. תגנה אותו.
כן.
אני מכיר את הקו שלכם כתנועה אסלאמית. אני מכיר את כל השיטה ואת כל הרצון – –
– – דאר אל-חרב ודאר אל-סיף, לבוא בהתחלה ולהתחבב על אנשים – – –
אנחנו לא מדברים על כוונות.
בוא נגיד את הכוונות – – –
בוא נגיד את הכוונות האמיתיות שלכם. הכוונות האמיתיות שלכם הן להתחבב ולמצוא חן, והינה, אולי יהיו כמה תמימים שיקבלו את מה שאתם אומרים, ובסופו של דבר – ואתם אומרים את זה גם – לעשות כאן ג'יהאד. וכשאתה אומר לי שהידים, אני שואל אותך שאלה: תגיד לי אתה שמי שרצח תינוקת הוא לא שהיד.
תגיד לי אתה שמי שרצח יהודי הוא לא שהיד.
אתה מגנה את מי שרוצח חיילי צה"ל? אתה מגנה מי שרוצח מתיישבים?
אני ראיתי, אני הייתי בעימות איתך, הייתי בעימות איתך. אמרתי לך: תגנה רצח של חיילי צה"ל, תגנה פגיעה בחיילי צה"ל. אתה לא מסוגל לעשות את זה.
לא, לא נתת תשובה. אפילו המנחה, דובי גיל-הר, אמר לך: תגנה. תגנה.
תגנה.
אתה מגנה רצח של חיילי צה"ל?
אתה מגנה את כל אלה בהר הבית שזרקו בקבוקי תבערה על שוטרים?
אני שואל אותך, תענה לי. תהיה גבר, תענה.
אני מאפשר.
אבל אתה מדבר בסיסמאות ועלינא? עלינא?
אני שאלתי אותך שאלה מפורשת: מישהו בהר הבית שזורק בקבוק תבערה על שוטר – –
– – אתה מגנה אותו?
זוכר. זוכר, בטח זוכר.
תראה כמה אתה מתחמק. תראה כמה אתה מתחמק.
תראה כמה אתה מתחמק.
תראה כמה אתה מתחמק. אני שאלתי אותך שאלה פשוטה, מנסור.
שאלתי אותך שאלה פשוטה: האם אתה מגנה מי שזרק אבנים בתוך הר הבית על שוטרים וחיילים? תגיד.
אתה מתחמק, ואתה יודע מה, אתה מערבב את כולם כאן.
אתה מערבב – לא, ערבבת, אני כבר לא יודע. אני חושב שבנט אדם חכם, אילת שקד חכמה, לפיד – הם מבינים מה אתה עושה. הם רוצים את השלטון.
אבל אותי לא תערבב.
אני לא רוצה שלטון בכל מחיר. אני רוצה להגן על החיילים שלי, על השוטרים שלי, על העם שלי, על המדינה שלי. ואתה, חוץ מהפוצי-מוצי – שלום, אני שיחקתי תפקיד חשוב, אני הלכתי לבית כנסת – שאלתי אותך שאלה: אתה מגנה את זה שזרקו אבנים ובקבוקי תבערה על חיילים בהר הבית – כן או לא? כן או לא?
הבנתי. הבנתי.
אבל אתה לא עונה לי על השאלה, תראה איך אתה הולך.
תראה איך אתה הולך, ואתה יודע למה.
אני שאלתי שאלה פשוטה, ואתה – זכותך להתחמק.
אבל כל עם ישראל שרואה את זה עכשיו ידע שאתה מתחמק.
אתה מתחמק. אתה יודע למה אתה מתחמק.
שאלתי אותך: ערבי במסגד שזרק אבן על חייל שלנו, אתה מגנה אותו או לא מגנה אותו? מה כל כך קשה להגיד? אם אתה מגנה, תגיד: אני מגנה. אני מגנה. אגב, הינה, אני אומר לך: אני נגד שירביצו לערבים כי הם ערבים. אני נגד שמישהו ילך לפגוע בחפים מפשע. למה אתה לא מסוגל לגנות?
אני אגיד לך למה אתה לא מסוגל לגנות – כי אתה חלק ממערך.
כי אתה חלק ממערך שהתפקיד שלו זה לסבן כאן את העם היהודי. אתה חלק ממערך שהתפקיד שלו זה לעבוד על כולם. אתה חלק ממערך שהתפקיד שלו – כמו שהתנועה האסלאמית עושה, זה באג'נדה שלה. איך אמרת? אל תדבר על כוונות. אלה הכוונות: בוא נתחבב, בוא נתחבר, ואחרי זה – ג'יהאד.
אני רוצה להגיד לך עוד דבר. אני אומר לך עוד פעם – אמרתי לך את זה קודם, אני אומר לך את זה גם עכשיו: אני מאמין לך בדבר אחד. אתה אמרת שיש כאן אנשים מהצד הזה, מהצד של הימין, שדיברו איתך. אני מאמין לזה. אני מאמין לזה. אחד מהם, יואב קיש, בא אליי אתמול ואמר לי: איתמר, טעיתי. טעיתי. חשבתי, חשבתי, אבל אחרי כל הגילויים שאני רואה, אחרי כל הדברים שפרסמו – צריך לומר: עד כאן ופורום בוחרים בחיים – היום הציבור מבין כמה אתם מסוכנים. היום הציבור מבין מה זה הפייק הזה שנקרא מנסור עבאס. היום הציבור מבין מה זה התמונה הזו שאתה מתחבב ומתיידד ובסופו של דבר רוצה לתקוע סכין בגב.
כמה זמן נשאר לי?
אני רציתי לדבר כאן רבות על הרדיפה של הפרקליטות ושל המשטרה נגד הימין, אבל לא יהיה לי מספיק זמן לעסוק בזה עכשיו. אני כן אומר דבר אחד; אמרתי את זה אתמול כאן ואני אומר את זה גם היום: איימן עודה לפני שבועיים הרים עליי יד. כל מדינת ישראל ראתה את הדבר הזה קבל עם ועולם. אנחנו שבועיים, כבוד השרה, שבועיים, מאז אותו אירוע. עד היום משטרת ישראל לא הזמינה את איימן עודה לחקירה. עד היום משטרת ישראל לא פנתה אליו בכלל, ככל שידוע לי. אני עשיתי בירורים איפה נמצא התיק. התיק נמצא באגף החקירות, הם פנו ליועץ המשפטי לממשלה, לא יודע מה קורה שם.
זה לא פלא שאדם בשם אביחי מנדלבליט, ששמענו אותו כל פעם, כל רגע, בממשלה הקודמת – כל דבר, כל ניואנס, כל ציוץ, כל איזושהי הפגנה הכי קטנה בבלפור, תמיד הוא אמר את דברו, כי הרי הוא היועץ המשפטי לממשלה, ויש לו מה להגיד, ויש לו מה לספר – זה לא פלא שאביחי מנדלבליט נעלם מתחת לפני השטח. זה לא פלא שאביחי מנדלבליט, אנחנו לא שומעים את הקול שלו. תקפו כאן חבר כנסת יהודי. הרי אם זה היה הפוך, אם אני הייתי תוקף את איימן עודה, מזמן היינו שומעים על חקירה, אפילו על הגשת כתב אישום. אבל בשלב הראשון יאשר למשטרה היועץ המשפטי – הוא צריך לאשר למשטרה לחקור חברי כנסת, והוא היה עושה את זה, היה עושה את זה בשמחה רבה. זו לא פעם ראשונה שבפרקליטות מנהיגים דין כפול – יהודים מול ערבים, שמאלנים מול אנשי ימין. יש לי כאן תיקייה שלמה, ועליה נדבר בפעם הבאה. רציתי להביא את כל ההוכחות ואת כל הראיות כדי לראות עד כמה יש צביעות.
אבל בפרקליטות צריכים לזכור דבר אחד: הם כל הזמן מדברים על אמון הציבור. הם כל הזמן מדברים כמה חשוב שכולם יבינו שבפרקליטות עובדים אנשים מקצוענים, עובדים אנשים נטולי אג'נדה פוליטית, עובדים אנשים שמבחינתם הם עיוורי צבעים, ככה הם מגדירים את זה, ימין מול שמאל, דתיים מול ערבים. אם לא תיפתח חקירה, אני חושב שזה יהיה השיא בהוכחה שיש לנו כאן פרקליטות פוליטית, מדיניות פוליטית ויועץ משפטי פוליטי.
אני כמובן לא אעזוב את זה. אם לא תיפתח חקירה, אני אגיש תביעה, ואני אגיש גם בג"ץ, ואני אבקש מבית המשפט לבדוק ולהסביר איך יכול להיות שלא פותחים בחקירה בדבר הזה. אבל ייזכר כאן עוד דבר: בפעם הראשונה חבר כנסת מרים יד על חבר כנסת, וזה תקדים חמור. ואם לא תיפתח חקירה, אז אני מעריך שזה יהפוך כאן למודה בכנסת – זה ירים יד על זה, וההוא ירים יד על זה. כי הרי בסופו של דבר המסר הוא מסר אומלל. אם חפצי חיים אנחנו, אם אנחנו רוצים להיות נגד אלימות, אם אנחנו רוצים להעביר מסר לכלל הציבור – –
– – ובוודאי – אתה קצת דיברת, אז אתה יכול להוסיף לי עוד דקה, אבל אני לא אתעקש על זה. אם אתה רוצה שאני אסיים, אני אסיים עכשיו.
אני אומר, אם חפצי חיים אנחנו, אז אנחנו צריכים כאן לדרוש, כולנו, מהיועץ המשפטי לממשלה: תקבל החלטה, תורה לחקור את איימן עודה ותעמיד אותו לדין.
2,653 מילים של איתמר בן גביר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.