קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להתנצל – אדוני היושב-ראש – בפני אותם כמה פוליטיקאים וכמה פרשנים שאמרו שהחרדים, עם כסף – ילכו לכל מקום; הם יצטרפו לקואליציה כזאת או לקואליציה אחרת. עם כסף יקנו אותם. ואני מתנצל בפניהם, שהאמת שלנו טופחת על פניהם.
התחיל להסתובב הכסף באופן כזה. ושלא תהיה טעות, הציבור החרדי באמת סובל מקיצוצים באופן דרמטי, גם בישיבות, גם בסמינרים, גם בחינוך העצמאי, גם במעין החינוך התורני, גם בתרבות החרדית, גם המוכשר, מוסדות הפטור – כולם סובלים מקיצוצים של עשרות רבות של מיליונים.
אדוני היושב-ראש, לא שמעתי אותו, אבל אחרי זה אמרו לי את מה שהוא אמר, ראש הממשלה החלופי. הוא אמר שהחרדים יכולים להיכנס לקואליציה. כשאמרו לו שיש קיצוצים בתקציבים, לא הבנתי. הילדים של יאיר לפיד, כשהוא נמצא באופוזיציה – מקצצים בתקציבים של הילדים שלו? בבתי הספר שלהם? בתיכונים שלהם? בעל-תיכוני? אם יש קיצוץ, האם הילד שלו מרגיש אם אבא שלו בקואליציה או באופוזיציה? מה זה המשפט המושחת הזה שלו? יש קיצוץ בתקציב של הילדים החרדים – שהם ייכנסו, יהדות התורה וש"ס, שייכנסו לקואליציה. לא ניכנס לקואליציה.
ואני מהבמה הזאת, אני פונה לחבריי החרדים. יש כאלה שאומרים: תראו איזה קיצוץ יש אצלנו, ובאמת סובלים מקיצוץ; מה שבמקום אחר לא סבלו. ואני אומר להם: אנחנו מחויבים, ויש לנו ערבות הדדית עם הציבור המסורתי. יש לנו ערבות הדדית עם הציבור הזה שאנחנו איתו יחד, ואנחנו גם משלמים מחיר בגלל שנוקמים בנו.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה – לפי התוכנית שלי, יש לי 20 דקות – – –
בסדר. אז אני אתחיל בכמה דברים.
אני אדבר על כמה דברים בתקציב שאני ביקשתי לדבר עליהם. למשל, הדבר הראשון זה הנושא של הרפורמה בכשרות. משום מה הייתה מוכרת לי הרפורמה הזאת, וביקשתי מהעוזר שלי שיוציא דיון בוועדת החוקה שהתקיים לפני שנים לא מעטות. יהודה בן מאיר היה המייצג של המפד"ל בוועדת החוקה, והיה שם דיון, שהביאה המפד"ל, על הנושא של מערכת הכשרות – חוק הונאת הכשרות, שממנו נולד חוק הכשרות. ושם יהודה בן מאיר מהמפד"ל נלחם בכל כוחו שהרגולטור, שאלה שנותנים את הכשרות, יהיה הרבנות הראשית.
אומרת שולמית אלוני: בכלל הייתי אומרת שכל העניין יהיה בידי משרד המשפטים ולא בידי משרד הדתות. היות שאין הרבה זמן, אני לא יכול להקריא את כל הפרוטוקול, אבל היא אומרת: מה הרבנות הראשית בעניין הזה – מה פתאום זה מונופול שלה? אומרת שולמית אלוני. ואומר לה דב שילנסקי: אז מי ייתן את הכשרות? הוא שואל אותה, וגם משה שחל בא אחרי זה ואומר. ואני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שאני קורא את הפרוטוקול הזה ואני פשוט חושב שאם היינו מחליפים את השמות, היינו מגיעים לתוצאה של היום. את מה שאומרת שולמית אלוני ואת מה שאומר השמאל החילוני אומרים היום מתן כהנא ויוליה מלינובסקי. אותן מילים. הם מדברים פה על מערכת הכשרות, על המונופול של הרבנות. תקראו את הפרוטוקול הזה מ-22 ביוני 1983. המילים של יהודה בן מאיר הן אותן המילים של פינדרוס, של גפני, של יעקב אשר, של אורי מקלב. אותן המילים של יהודה בן מאיר. והמילים של שולמית אלוני הן אותן המילים של יוליה מלינובסקי ושל מתן כהנא.
לא יודע, יושבים חברי כנסת, כאלה שהמסורת חשובה להם, יושבים בקואליציה, והם הולכים להצביע הלילה על תקציב שיישם בנושא של הכשרות את המדיניות של שולמית אלוני, את המדיניות של השמאל הקיצוני, השמאל האנטי-דתי. ולזה קוראים רפורמה במערכת הכשרות, שאנשים יאכלו טרף, שאנשים יאכלו לא כשר? זה לא דבר חדש, לא המציאו אותו היום. הוא דבר שנקבע כבר במלחמה ובמאבק בין המפד"ל לבין מרצ. הוא לא נולד היום.
אדוני היושב-ראש, אני מבקש לפנות לחברות הכנסת בקואליציה, לאותן חברות כנסת שאמרו אפילו היום, אפילו בתקופה הזאת, ובוודאי קודם, שלא לתת את הנושא הזה של העלאת גיל הפרישה לנשים מבלי שיהיה פתרון לנשים העניות, מבלי שיהיה פתרון למקצועות השוחקים, מבלי שיהיה פתרון לאלה שפרשו כבר קודם, והם ביקשו ממני שאני אחתום איתן על מכתב לשר האוצר ולראש הממשלה, שהחוק הזה יצא מחוק ההסדרים. מדובר על מהפכה חברתית בלתי רגילה. ואי-אפשר להשאיר קבוצות גדולות של נשים רעבות ללחם, שיבטלו להן את קצבת הזקנה. והן הולכות היום להצביע נגד הנשים. הן הולכות להצביע נגד הנשים העניות. הן הולכות להצביע נגד הנשים שעסקו כל החיים במקצועות שוחקים, או נגד אלו שלא עמד להן כוחן ופרשו קודם. אני החרדי דאגתי להן. אני החרדי לא נתתי לאוצר להביא כאלה חוקים נגד נשים. ואתם, בחיוך כזה, יושבים עם שר האוצר, ואני רואה את התמונות, איך חוגגות – על הגב של מי? מילא שאתם פוגעים בילדים החרדים – הבנו. זה שאצלכם החתולות יותר חשובות מילד חרדי או מילדה חרדית – שמענו. אבל החברות שלכן, השכנות שלכן – איך אתן הולכות לפגוע בהן?
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בין יתר הדברים עשו מסיבת עיתונאים שלושה שרים – שר השיכון אלקין, שרת הפנים שקד ושר האוצר ליברמן – להוזיל את מחירי הדירות. איך מוזילים את מחירי הדירות? כמו שהאוצר נוהג בתקופה האחרונה, כל הזמן, עם אותו דבר – להטיל עוד מס.
גם אצלי, הביאו העלאת מס רכישה. אני הפחתתי את מס הרכישה ל-5%, אבל כשהעלו את זה, המחירים עלו. המחירים וזה שהעלו את מס הרכישה לא גרמו להפחתה של מחירי הדירות. למי אתם מספרים את הסיפור הזה?
אותו דבר – הם אומרים: מס גודש. הם אומרים שזה יפתור את בעיית הפקקים. יש תוכנית חומש של משרד התחבורה, יש מטרו, יש תחבורה ציבורית מסודרת. אז אם היו אומרים: אבני דרך – ככל שמתקדמת התחבורה הציבורית כך מי שבא ברכב פרטי, משלמים מס גודש, הם לא עושים את זה. הם לא מתנים את זה באבני דרך של מיסוי על הנושא הזה, כניסה לגוש דן, הכניסה למרכז הארץ. אין פתרון. בינתיים תוכנית החומש היא תוכנית שעדיין לא מבוצעת. כל הדברים האלה הם דברים שהם רק לגבות כסף והקואליציה הזאת נותנת להם את מבוקשה.
יש נושא של משקאות ממותקים, דואגים כמובן לבריאות. זו השפה של אנשי משרד האוצר. אם דואגים לבריאות, למה עולה המס על משקאות כאלה שאין בהם סוכר? למה גם בעניין הזה המיסוי עולה?
אני אמרתי קודם, אני רוצה לחזור על זה. אם אפשר, השר אלקין, אני רוצה לדבר לשר יאיר לפיד, שאמר – אם לא אמרת, אז אני חוזר בי – אמרת שאתה רוצה שניכנס לקואליציה כשהתלוננו על זה שיש קיצוצים בתקציב של החינוך של הציבור החרדי – שייכנסו לקואליציה. אם אכן אמרת דבר כזה – – –
לא אמרת. אז מי שאמר – אז אני אגיד לו, למי שאמר. האם לילדים שלכם, אם אתם לא בקואליציה, מקצצים בתקציב של בתי הספר? מקצצים בתקציב של החינוך? פה יש קיצוץ דרמטי בכל מערכת החינוך. ואומרים לנו: הצטרפו לקואליציה. הם אמרו את זה בשמך.
בסדר. אז זה לא אתה. זאת מציאות שהיא פשוט מציאות מושחתת. למה הילדים שלנו צריכים לסבול על זה שאנחנו כן בקואליציה או לא בקואליציה? אנחנו לא נהיה בקואליציה הזאת. ואמרתי את מה שנאמר פה כל הזמן: רפורמת הכשרות היא רפורמה שדרשה אותה שולמית אלוני ב-1983, והיה דיון בוועדת החוקה על זה. השר אלקין, אתה מיישם את מדיניותה של שולמית אלוני שתהיה רפורמת כשרות, שהרבנות לא תהיה מונופול. יהודה בן מאיר מהמפד"ל נלחם נגד זה בכל כוחו, אבל שולמית אלוני ומרצ טענו שלא צריך שהרבנות תהיה מונופול. אתם היום מיישמים את זה. יוליה מלינובסקי עם מתן כהנא מיישמים את המדיניות של שולמית אלוני, שהרבנות לא תהיה מונופול.
ואני, אדוני היושב-ראש, אני מבקש לומר, יש מערכת שלמה שכולה בנויה על זה שהאוצר גובה כסף והוא יודע שאין מי שעומד מולו. אין מי שמתווכח איתו ואומר לו: הדברים האלה שעליהם אתה מדבר, כמו העלאת גיל הפרישה, משאירים נשים רעבות ללחם, משאירים את הנושא של נשים שעבדו במקצועות שוחקים, נשים עניות, נשים שפרשו קודם. ואני מבקש לומר, אדוני היושב-ראש, אני יודע שיש כמה חברי כנסת שמבינים במה שנעשה והם נמצאים בקואליציה. תהיו יותר אמיצים. העברת תקציב לא חייבת להיות העברת תקציב רע. זה התקציב האנטי-חברתי הרע ביותר שהוגש אי פעם לכנסת, שאני זוכר, ואני זוכר הרבה מאוד תקציבים שהוגשו לכנסת. זה דבר שהוא נורא ואיום מבחינת הפגיעה בטווח הקצר ובטווח הארוך באזרחי מדינת ישראל.
אדוני היושב-ראש, אני מסיים. אני מבקש – שאלה אותי השרה אורנה ברביבאי עכשיו על אמירה שלי לגבי בנט, שאני אמרתי – לא, צריך לדבר על זה – אני כן נותן לו גט כריתות, אני לא נותן לו גט כריתות. אמרתי שיש מקרים שבהם בן אדם לא נמצא, הוא נעלם. איך הוא נעלם? אם לוקחים את הסקרים האחרונים, יש אחד מהסקרים שאומר שהוא לא עובר את אחוז החסימה. והוא לא עובר את אחוז החסימה. למה אני צריך לגרש אותו? הוא ייעלם פוליטית. אז יש כאלה שרוצים להוציא מהדברים האלה מה שהם רוצים – יבושם להם. אמרתי, ואני חוזר ואומר את זה כאן: האיש בגד בבוחרים שלו. אנשים בחרו בו בגלל שהוא אמר שהוא ימינה, שהוא איש ימין; אנשים בחרו בו בגלל שחשבו שאיתו יקום שלטון ימני. הוא בגד בבוחרים שלו והלך עם השמאל. ואם אני צריך לתת לו גט כריתות, אין צורך. האיש ייעלם מאליו. האיש ייעלם מכיוון שאי-אפשר לשקר לכל העולם כל הזמן. אי-אפשר לבוא ולהגיד: אני ממשיך את המורשת של המסורת של הציונות הדתית, בשעה שהוא מיישם את מדיניותה של שולמית אלוני. אי-אפשר לבוא ולומר: אני לא אשב עם יאיר לפיד – הוא אמר את זה – אני לא אשב עם מרצ ועם רע"מ, והוא יושב איתם. העיקר שהוא יהיה ראש ממשלה, שיהיה לו בטיקט שהוא ראש ממשלה.
תתעוררו, בבקשה, חברי הכנסת, אלה שעדיין חשובה להם המסורת היהודית, אלה שעדיין חשוב להם הנושא של ארץ ישראל, אלה שעדיין חשוב להם הנושא של הימין ושל השמאל.
אדוני היושב-ראש, אני מבקש מכולם, מכל אלה שיש להם ערכים שעליהם הם התחנכו, ערכים יהודיים, ערכים של מסורת, ערכים של ארץ ישראל, כשהם מצביעים על סעיפי התקציב השונים, שייקחו את זה בחשבון איזו בגידה הם בוגדים בארץ ישראל ובמסורת היהודית. תודה רבה.
1,530 מילים של משה גפני. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.