הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2024, התשפ"ג–2023

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אני רוצה להקדיש את הדברים האלה לקארין באומן, שנפטרה הבוקר בגיל 35, 35, אחרי שנים ארוכות של מאבק באנורקסיה. לפני קצת יותר משנה קארין הייתה בכנסת, בדיון בוועדת הבריאות, והיא פנתה לכנסת הזאת, אל כל אחד ואחת מאתנו, בתחינה, בדמעות, והיא אמרה: אני פשוט מאוד מפחדת שאתם אומרים שיהיו עוד פעילויות ועוד מודעות, אבל אנחנו נחלשות. זאת מחלה קשה. מתים מזה, היא אמרה, קארין. אני מפחדת שלא יהיה לי זמן, לא יהיה לי זמן לחכות לעוד פעילויות ועוד מודעות. צריך לפעול מהר. אין זמן. זאת מחלה שאוכלת אותנו. אני מפחדת לאבד את החיים האלה. אני אוהבת את החיים, אבל אני מפחדת שלא יהיה זמן, שאולי עושים דברים והכול, אבל אין זמן. צריך מהר לפתוח עוד יחידה, עוד איזה משהו, שישמעו עלינו ולא יתייחסו אלינו כאל מפלצות. גם אנחנו בני אדם. אני רוצה עזרה. אני לא רוצה לחיות לבד. כל שבוע-שבועיים אני רואה חברה שלי שמתה. אני מפחדת.

הבוקר היא נפטרה. כמעט 100,000, בעיקר נשים צעירות, סובלות בישראל מהפרעות אכילה. ההמתנה לטיפול היא בין שנתיים לארבע שנים, תלוי איפה אתם, תלוי אם בכלל יש לכם המזל להיכנס לרשימת ההמתנה. אבל התקציב הזה לא רואה לא את קארין ולא את החברות שלה ולא את כל הנשים האלה. לא רואה אותן ממטר. התקציב הזה לא רואה אותן, לא רואה נפגעות אלימות, לא רואה נשים ולא רואה טראומות של נשים; לא משקיע בהן שקל. במקום זה הם מביאים את תקציב ההפיכה המשטרית – תקציב שמעביר כסף למגזרים שהופכים את ישראל לפחות דמוקרטית ויותר ויותר דתית ויותר ויותר של גברים; תקציב מפלה של ממשלה שלא מאמינה בשוויון, לא מכירה בעיקרון של שוויון.

הממשלה הזאת והתקציב הזה פוגעים בהרבה מאוד חלקים בחברה הישראלית, אבל אני רוצה לדבר כאן רק על חצי מהאוכלוסייה. 16 נשים נרצחו בחמשת החודשים הראשונים של הממשלה הזאת, 16 נשים – מספר חסר תקדים כבר המון המון שנים. והתקציב הזה לא רואה אותן ממטר – לא אותן ולא את כל אלה שמתות מכל שאר הטראומות הרבות מאוד שהמוני נשים במדינת ישראל סובלות מהן.

לעומת זאת, בהצגת התקציב עמד כאן, ממש כאן, משה גפני, חבר הכנסת ויושב-ראש ועדת הכספים, ואמר שהוא היה תורם לנועה קירל קצת בגדים, שיהיו לה: הייתי תורם לה קצת בגדים, שיהיה לה. נועה קירל, אישה צעירה שגאה במדינת ישראל, שהביאה גאווה עצומה להמוני ישראליות וישראלים ולמדינת ישראל; נועה קירל, שהיא מופת לחריצות, למצוינות, לחתירה למטרה, לשאיפה להצליח ולהצלחה – כמה התנשאות, כמה זלזול באמירה הזאת על אישה צעירה. מר גפני, אתה יכול לדבר על בגדים, אתה יכול לדבר כאילו על צניעות, אבל אתה דיברת על הגוף שלה. אתה הסתכלת על הגוף שלה. באיזה עולם אתה, נבחר ציבור, מרשה לעצמך לעמוד על דוכן הכנסת ולדבר על הגוף של בחורה צעירה, אישה מקצועית, שהלכה להתחרות בשביל מדינת ישראל? באיזה עולם עולה בדעתך שאתה רשאי לעשות דבר כזה?

המילים האומללות האלה חושפות את היחס של הקואליציה הזאת לנשים ולכל מי שהוא לא אצלכם, שלכם, שאתם יכולים להגיד לו מה לעשות; המילים האומללות האלה חושפות את הטרגדיה של הממשלה הזאת והקואליציה הזאת. אז לא, מר גפני, לא נועה קירל ולא אף אחד אחר צריכים את התרומות שלך. אנחנו צריכות וצריכים מדינה שיש בה שוויון, שנוהגת בכבוד בכל אחד ובכל אחת, ואנחנו נמשיך להיאבק ולהילחם עד שנהפוך את המדינה הזאת לכזאת.