קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חברי וחברות הכנסת הנכבדים, שחלק מכם נמצא באולם וחלק אולי צופה מהחדרים, מהלשכות למטה, וחלק אולי מטייל ברחבי הארץ כי הוא יודע שאין לו היום מה לחפש במליאה – וחבל. חבל שדיון על תקציב המדינה מתקיים בנוכחות מכובדת אומנם אבל דלה במליאה. כמי שפעם ראשונה עוברת את התהליך של תקציב המדינה כאשר אני חברה בוועדת הכספים, וגם כמובן בוועדת העבודה והרווחה, איפה שכבודו מכהן כיושב-ראש, וגם השתתפה והיה לה חלק בחקיקת חלקים מחוק ההסדרים, כמי שמשתתפת פעם ראשונה בדיונים המרתוניים שהתקיימו, אני חייבת לציין, קודם כול, שהתקציב הוא בדרך כלל אירוע מאוד מאוד גדול, שמחייב באמת למידה מדוקדקת של מה קורה ואיך באמת מעבירים תקציב למדינה ומה זה אומר, תקציב למדינה. מצד שני – – –
נכון. אני השתמשתי בזה, לדוגמה, היום בישיבת הסיעה, ואמרתי: תשמעו, אני לא האמנתי, אבל קרה – קרה שאני הצבעתי דווקא בוועדת העבודה והרווחה עם אחת ההצעות שכבודו עבד קשה כדי שנגיע למצב שכל אדם שהוא אזרח ותיק במדינה יקבל למלגה או קצבת חימום תוספת של 200 שקל. תראה כמה שמחנו כאשר הצלחנו כאילו לשתף פעולה – על מה? על 200 שקל לכל אזרח ותיק.
שזה 60 מיליון, בסדר גמור. אני וגם כבודו, אני בטוחה, היינו רוצים לדבר על תקציב יותר גדול דווקא, לא רק לקצבאות לחימום אלא גם לנושאים אחרים.
לאחר למידה מדוקדקת של התקציב של המדינה אפשר להבין גם מהי המדיניות שעומדת בראש מעייניה של הממשלה כאשר היא מחוקקת את חוקי התקציב, כי בסופו של דבר, תקציב זה הכלי שדרכו מיישמים מדיניות ודרכו אפשר ליישם את סדרי העדיפויות שהממשלה – כל ממשלה, כל קואליציה – תרצה ליישם בתקופת כהונתה. אי-אפשר להבין באמת את המדיניות של ממשלה מסוימת בלי להבין מה עומד כעיקרון בתוך התקציב ועל מה הכספים הגדולים מוצאים ויוצאים ואיך משתמשים בקופת הציבור כדי ליישם את המטרות האלה.
אני מבקשת: אל תסתמכו על ההבטחות שהיו להם בתקופת הבחירות כדי לחשוב שזו המדיניות של הממשלה, כי בתקופת הבחירות שמענו על מאבק ביוקר המחיה, שמענו על מיגור תופעת העוני, שמענו כל מיני הבטחות. האם זה תורגם לתוך תקציב המדינה? חס וחלילה. לא. ברור שזה לא מתורגם לתוך תקציב המדינה, למרות ניסיונות השיפור המעטים שנעשו אולי פה ושם ולמרות הניסיונות להדוף חלק מהגזרות המאוד-קשות שהיו בתוך חוק ההסדרים.
אני חייבת להגיד שהתקציב זה, על כל מגרעותיו, הוא שיקוף אמיתי של המדיניות של הממשלה הזו. פניה של הממשלה ושל הקואליציה נראים יותר טוב, מבינים אותם יותר טוב, כאשר מדקדקים בתוך התקציב הזה. התקציב הזה הוא השתקפות אמיתית של מדיניות של ממשלת ימין מלא מלא – ימין בעמדות המדיניות, ימין בחזון הכלכלי, ימין גם בגישה של דריסת זכויות אדם ואזרח בסיסיות כמו הזכות לחיות, הזכות לחיות בכבוד, הזכות להינצל ממצבים של עוני ועוד ועוד ועוד.
התקציב הזה – ותתפלאו עכשיו, אני אנסה להוכיח באמת איך התקציב הזה משקף בעיקר שכל הנושא של ההפיכה השלטונית, שאנחנו עדיין נאבקים בה, כנראה היה העז הגדולה, ולאחר שיעבירו את התקציב הזה ינסו איכשהו לצמצם. אני מאוד מקווה שבאמת כל הנושא של החוקים של המהפכה השלטונית יצטמצמו ויימחקו לגמרי. אבל זו כאילו הייתה הטעיה. כולנו התמקדנו שם, ולא ראינו איזו הפיכה באמת קורית, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה חברתית, בתוך תקציב המדינה. התקציב הזה מושתת בעיקרו על שתי אידיאולוגיות, שני עקרונות: האחד הוא המשך ומדיניות המשך והנצחת מפעל הכיבוש והפיכתו לקולוניאליזם מגובה בהתנחלויות חזקות, רחבות ומשתרעות על האדמה. זה העיקרון הראשון, ואני אתן הוכחות מתוך התקציב על זה. העיקרון השני הוא עקרון העליונות היהודית, המבססת משטר אפרטהייד, שבו יש לא רק שתי מערכות חוקים אלא גם שתי מדיניויות לאותם משרדים כלפי שתי אוכלוסיות שונות שנמצאות תחת שלטונה של מדינת ישראל. מצד אחד – האוכלוסייה היהודית, אם זה מתנחלים או תושבים בתוך גבולות 48', ומצד שני – פלסטינים, אם הם אזרחי מדינת ישראל או אם הם נמצאים מעבר לקו הירוק, שהולכים ומוחקים אותו יום אחרי יום.
למה אני אומרת את זה? כי התקציב הזה – דרכו מבססים מדיניות זו, ואם לא שמתם לב עד עכשיו, בממשלה הזו הסמליות מאוד בולטת לשני העקרונות האלה דווקא במינוי שר האוצר לעוד שר, שאחראי למינהל האזרחי. כלומר, אותו שר שקובע את התקציב, אותו שר שמשחק עם התקציב, הוא אותו שר שמקבע את מצב הכיבוש ומרחיב את ההתנחלויות ושולט בשטחים הפלסטיניים הכבושים. הסמליות הזו בלאחד את שני הנושאים האלה באותו שר היא סמליות מאוד ברורה למדיניות המונהגת. בשבוע שעבר נחשף בפנינו ששר האוצר הקדיש הרבה מהישיבות שלו מאז שנבחר לישיבות עם המשרדים השונים למתן הוראות ברורות: תכינו את התשתיות ותכינו את התוכניות. הוא רוצה להעלות את מספר המתנחלים למיליון בשנים הבאות, כלומר, זו תוכנית ההכרעה שלו, התוכנית שהוא דיבר עליה הרבה זמן, לפחות מ-2016 בגלוי.
ותסתכלו על התקציב – פתאום יש בהסכמים הקואליציוניים תקציב של 35 מיליון שקל סיוע לרשויות מקומיות בשמירה על שטחי C. שמירה ממי? שמירה על שטחי C. למה? זה חלק מהמדינה, לשמור על שטחי C או לספח שטחי C? התקציב על כל סעיפיו, כולל הכספים הקואליציוניים, מוכיח את הטענה הבסיסית שלצד רצונם העז של שותפי הקואליציה לשדוד את כספי הציבור ולהשתמש בהם לחיזוק המטרות הפוליטיות והאידיאולוגיות המפלגתיות שלהם, התקציב הינו דורסני כלפי הקבוצות המוחלשות, ואינו מהווה שום בשורה אמיתית של שינוי מהותי לכיוון של רווחת חינוך או בריאות הציבור. כי לקחת את הכספים תחת המטרה של כאילו צדקה במקום צדק אמיתי זה לא יפתור את הבעיות; לחלק כספים תחת המטרייה של המוחלשים והמודרים לקבוצות אתניות מסוימות זו לא הנחלת צדק אמיתי ושינוי מדיניות שיפתור את הבעיות.
הגידול בתקציב של מה שנקרא "הביטחון" הולך להתרחב באופן משמעותי, וצפוי לתפוח מ-110 מיליארד שקל ב-2022 ל-125 מיליארד ב-2024. שיעור הגידול הכי חד הולך להיות בתקציב המוסד – תוספת של כ-35%. אבל הסכום התקציבי הגדול ביותר יוקצה דווקא לצבא, לצבא הכיבוש, לחזק את צבא הכיבוש כדי ליישם את המדיניות של קיבוע מציאות הכיבוש והעברתו לקולוניאליזם אמיתי. אז זה חלק ממה שנמצא בתקציב.
מה לא נמצא בתקציב המדינה? אם מדברים איתנו על צדק חלוקתי, זה היה הצחוק הכי גדול בוועדת הכספים, לשבת ולשמוע את נציגי האוצר, כשדיברו על חוק הארנונה, מדברים על צדק חלוקתי. פתאום למדו את המושג הזה, אבל כנראה הסבירו להם אותו בצורה מוטעית.
כבוד היושב-ראש, נושא תאונות העבודה הוא נושא שהוא בלב העבודה של הוועדה שהינך עומד בראשה, וכבר כמה וכמה פעמים דיברנו על הנושא, יזמתי גם דיונים, יזמתי ישיבות עם כבודו. האם באמת בתקציב הזה טרחה הקואליציה להקצות תוספות תקציביות לטיפול בתאונות העבודה? 30 הרוגים מתחילת השנה, 315 נפגעים ו-289 תאונות עבודה, אלה שאנחנו יודעים עליהן – האם יש תוספת של תקנים של מפקחי בטיחות עבודה? לא. האם דאגנו לתוספת תקציבית שתיתן יותר הכשרות ויותר פיקוח על הנושא? האם זה נמצא בתקציב? לצערי לא. אז זה לא נמצא.
תופעת העוני במדינת ישראל, ובמיוחד תופעות האי-ביטחון התזונתי בחברה הישראלית בכלל ובחברה הערבית – חצי מיליון משפחות במדינת ישראל סובלות מחוסר ביטחון תזונתי. אבל אתם יודעים ש-45% מהמשפחות הערביות חיות מתחת לקו העוני, ו-58% מהילדים חיים מתחת לקו העוני, ולחלק גדול מהם יש חוסר ביטחון תזונתי? אז יגידו לי: יש מיליארד לתווי מזון לפתרון בעיית חוסר הביטחון. הלוואי שזה היה באמת נעשה בחלוקה צודקת, כי כולם יודעים שממדי העוני באוכלוסייה הערבית הם הכי גדולים. אז הינה, אני רק אסבר את אוזנכם: בחלוקה שנעשתה של 700 מיליון שקל על ידי משרד הפנים לפני שנתיים, במודיעין עילית 8,780 משפחות קיבלו תווי מזון בסכום כולל של 40 מיליון, בממוצע 530 שקל; ברהט, שדומה בגודלה למודיעין עילית, ויש בה אחוזי עוני יותר גבוהים, רק 2,400, לעומת 8,700, משפחות קיבלו כרטיסי מזון. ומה? תושב ערבי ברהט כנראה אוכל פחות. הוא צריך תווי מזון ב-129 שקל.
אבל אם אנחנו יודעים איך מחלקים את כל ההנחות בעניין הארנונה ואיזה אנשים רשומים שיש להם לשלם ארנונה, אז אנחנו יודעים שחלק גדול מאלה העניים, הם גם חיים בהרבה מהמקומות בבתים שאין להם היתרי בנייה, כי המדינה החליטה שהיא לא מרחיבה את תוכניות המתאר ולא נותנת היתרי בנייה, וקראה להם בתים בלתי חוקיים. ואז נעשה עוול על עוול על עוול, ואחר כך החלוקה כאילו הקריטריון הוא שוויוני. אני מכירה שבצדק אמיתי צריכים לסגור קודם כול את הפער, ואחר כך ללכת על שוויון, לא ללכת על שוויון שיעמיק את הפער.
אם אנחנו מסתכלים על תוכניות הרווחה, לצערי הרב המחסור האדיר שבתקציב הזה קיים ונוגס דווקא בשירותים כמו שירותי רווחה, שירותי חינוך, שירותי בריאות. אתם יודעים שהמדינה מקצה בתקציב הזה משהו כמו 670 מיליון שקל להרחבת שירותי הבריאות בכלל המדינה, וכולנו יודעים מה חלוקת התקציבים הקואליציוניים, איך היא נעשתה ומה הסכומים שמחולקים שם. מערכת בריאות שלמה לא מקבלת אפילו חלק ממה שקיבלו כל מיני משרדים קיקיוניים שהמטרה שלהם לשרת אידיאולוגיות הזויות שכולנו משלמים את המחיר שלהן.
משרד החינוך יוצא בתוכנית לסגור את הפער הקיים וחוסר כוח האדם במערכת החינוך, ושם כל מיני פרקים בתוכנית: 50 רשויות מקומיות יציעו לתושבים אקדמאים תוכנית הסבה מזורזת; חיילי חיל החינוך שהשתחררו יוכלו לגשת לתואר מקוצר; משרד החינוך מקים בימים אלה חברת השמה ייעודית ועוד ועוד. רק מה שכחו משרד החינוך ושר החינוך? שיש להם 12,000 מורים ומורות ערבים שלמדו באוניברסיטאות, ולצד התארים האקדמיים שלהם יש להם תעודות הוראה מהאוניברסיטאות בארץ, והם מובטלים, אין להם תעסוקה בחינוך. אז כשרוצים לפתח תוכניות, יודעים לפתח, רק האזרחים הערבים שמשוועים כבר כמה שנים לעסוק במקצוע שלמענו טרחו, לא נכללים בתוכניות האלה.
מצד שני, משרד אחר בממשלה הזאת מדבר על שילוב ערבים בתעסוקה, כאילו אנחנו אלה שמתבטלים ולא רוצים לעבוד. אז הינה, בבקשה, יש לך 12,000 מורים ומורות שמחר תגיד להם: בואו תמלאו את המערכת החינוכית; אל תיתן להם ללמד אזרחות אם אתה כל כך מפחד, למרות שהם אזרחים. כדי ללמד מתמטיקה צריך זהות יהודית? כדי ללמד אנגלית צריך זהות יהודית? מה קרה? למה לא משלבים אותם?
חוץ מזה – בעיית הדיור. באו אלינו בוועדת הכספים ואמרו: אחת המטרות של קרן הארנונה הוא צדק חלוקתי, לעזור למועצות כדי שיבנו יותר למגורים. אמרנו להם: אל תשלו את עצמכם, המדינה צריכה לקחת אחריות על בעיית הדיור. הממשלה לא צריכה לזרוק את זה על גבן של רשויות מקומיות ערביות, כמה שיהיו עשירות. הרי אתם עשיתם אותן עשירות בהזרמת הכלכלה והזרמת התקציבים לשם. עכשיו באים וכאילו אומרים: נעודד בניית מגורים.
תרחיבו או תחסלו את החסמים שקיימים באוכלוסייה הערבית, כמו תוכניות מתאר, כמו לתת הפשרת קרקעות, לאפשר הרחבת שטחי שיפוט, ואז תראו שאנשים כן רוצים. אתם יודעים מה? רוצים לעשות קרן ארנונה? יאללה, תפדלו, תנו היתרי בנייה ל-50,000 בתים שאין להם היתרי בנייה בגלל המדיניות המפלה, ואחר כך תשלמו את המענק על ההיתרים האלה, ותודה רבה. נראה אתכם עושים צדק חלוקתי במקרה הזה. אבל לא, זה לא הולך ככה אצלכם. תקציבים לבניית מליציות שיעבדו תחת היד של השר רודף הדגלים והפיתות – דווקא כן יש תקציב. עושים קיצוץ רוחבי ונותנים לו להקים מליציות תחת הכותרת של מאבק בפשיעה. אז אני אומרת לכם, זה לא ילך למאבק בפשיעה, זה ילך למאבק באזרחים הערבים של המדינה. זה מה שיהיה. במליציות האלה רוצים להלבין את קבוצות נערי הגבעות ולהביא אותם להשתלט בתוך האוכלוסייה.
מתחילת השנה נרצחו 76 אזרחים ערבים במדינת ישראל; אומרים שנרצחו 80, כי כוללים גם את מי שנרצח בירושלים המזרחית, והם תושבים, לא אזרחים. האם זה הזיז למישהו? האם ראיתם בתוך התקציב תוכנית מובנית ברורה למאבק בתופעה הזו? תוכנית סדורה? הקצאת תקציבים לזה? לא. מדברים על תוספת תקציבית כדי להביא עוד שוטרים, דברים אמורפיים, רכבים, אבל לא מאבק אמיתי.
אבל מצד שני, יש חלוקה לנושאים בחיזוק הזהות היהודית. לא ידעתי שהזהות היהודית מעורערת כל כך שצריך להקצות לה כל כך הרבה תקציבים. מה עוד? לא מתביישים להגיד שהם מקצים 10 מיליון שקל בכל שנה להנצחת מורשת גנדי, מורשת הגזען והאנס. זו המורשת שרוצים להנציח. כבר לא מתביישים. 40 מיליון שקל לגרעינים תורניים במשרד החינוך – בואו לעכו ולוד ונספר לכם מה הגרעינים התורניים האלה; 150 מיליון שקל לחיזוק הזהות היהודית; 16 מיליון שקל לפעולות המינהלת לזהות היהודית; 50 מיליון לתרבות היהודית; 30 מיליון שקל לזהות היהודית – מיזמים, מכרזים, פעולות ועוד ועוד. זה בלתי מתקבל על הדעת.
את הגידול הניכר הזה אני שוב קושרת לעניין שבו התחלתי: מצד אחד גידול בתקציב הצבא וההתנחלויות כדי לבסס משטר קולוניאליסטי, ומצד שני הזרמת תקציבים וגידול בתקציבים תחת הכותרת של חיזוק הזהות היהודית, בעצם חיזוק העליונות היהודית, כדי לבסס יותר ויותר את משטר האפרטהייד. במילים אחרות, פניה של ממשלת הימין מלא מלא מועדות למלחמה ולהרחבת התנחלויות ולא לרווחה, לחינוך ולבריאות, ובטח ובטח שלא לקידום הנושאים הבוערים בתוך האוכלוסייה הערבית. אני רק רוצה להגיד שתי מילים בערבית.
(אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנחנו דנים היום בתקציב המדינה, תקציב שמציעה ממשלת ימין מלא מלא, הממשלה הזאת, אשר מובילה מדיניות ברורה של קידום ההתנחלויות וקידום מדיניות הכיבוש והדיכוי, ומצד שני – קידום מדיניות האפרטהייד לכל האזרחים הפלסטינים. מי שקורא את התקציב מבין שהיא לא מביאה שום בשורה טובה לפיתרון בעיות העוני, הלימודים, הרווחה והבריאות לאזרחים בכלל ולאזרחים הערבים בפרט, אבל היא עוסקת ביישום מדיניות הדיכוי, הכיבוש והרמיסה של החירות ושל זכויות האדם. לצערי ככל הנראה הקואליציה הזאת תצליח בהעברת החוק. אנחנו נצביע נגד חוקי התקציב, ואני קוראת לכולם להצביע נגד התקציב הזה.) אני קוראת לכולם להצביע נגד התקציב הזה.
2,048 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.