קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אני מתכבד להביא בפני הכנסת שלושה נושאים מחוק ההסדרים שוועדת החוקה, חוק ומשפט הכינה לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, ולמען האמת אני אפילו יותר מתכבד שלא להביא את הנושא הרביעי, אבל על זה אני אדבר אחרי שאני אגיד מה אני מביא. מכלל הן אתה שומע לאו, ומכלל לאו אתה שומע הן, כמובן.
הנושא הראשון שעסקנו בו בוועדת החוקה, פרק הפחתת הרגולציה בענייני ירושה, העביר את האחריות – ובעיניי, מעבר למסר בהורדת הרגולציה ובהורדת הביורוקרטיה, יש בו מסר מאוד מאוד חשוב, במקומות שבהם לא נזקק האדם לסיוע הרשות, של העברת האחריות אליו. במשך הרבה מאוד שנים – ואת זה החוק מיועד לשנות – הייתה איזושהי תפיסה פטרנליסטית, אבל לא באמת פטרנליסטית. אמרו: בכל ירושה מנהל עיזבון צריך להיות מפוקח על ידי האפוטרופוס הכללי. כמובן שהדבר הזה לא באמת עובד, ולכן קבעו כלל, קבעו לו המון המון חריגים, ובפועל האפוטרופוס הכללי פיקח רק על אותם אנשים שבאמת זקוקים לסיוע שלו – אנשים שמונה להם אפוטרופוס על פי דין או אנשים שאינם יכולים לדאוג לענייניהם, קטינים, קטינים נזקקים, כל מיני קבוצות. על זה היה פיקוח. הפיקוח על מנהלי עיזבון רגילים היה חובה ביורוקרטית שאין בצידה שום פיקוח אמיתי, אבל את החובות הביורוקרטיות, מה שנקרא, השארנו.
הרעיון הוא לבוא ולהגיד: אנחנו צריכים את האפוטרופוס שיפעל כאביהם של יתומים, בהקשר הזה באמת לאנשים שזקוקים לעזרה, אבל אדם רגיל שיודע לדאוג לענייניו – שהוא יבצע את הפיקוח על מנהל הירושה. הדבר הזה יחסוך כמובן הרבה מאוד ביורוקרטיה ועלויות, גם עבור מנהלי העיזבון, שצריכים להגיש ועוד ביורוקרטיות והארכות מועד וכדומה. האמירה פשוטה: כאשר האדם כשיר, האדם אחראי לעצמו, הוא המפקח הטוב ביותר על ענייניו. יש בזה אמירה שאני מאוד מאוד שמח עליה.
בנוסף, כל מיני הליכים שדרשו פנייה לבית המשפט לאישור כל מיני צוואות, שבעצם הגוף המומחה בעניינן זה הרשם לענייני ירושה, אבל עקב הוראות די ישנות בחוק הם היו עוברים לבית משפט, כמובן מחכים יותר זמן, מטילים עוד עומס על בתי המשפט ללא כל צורך – גם בנושא הזה הרפורמה ברישום ירושה והפיקוח על מנהלי עיזבון נותנת את אותו מענה. במרבית ההליכים האלה מדובר היה בעצם להעביר משהו שהוא כמעט טכני לחלוטין לידיים של שופט, שמייצר עומס תיקים ומעכב את השופטים ואת הצדדים, מעכב אותם לחינם.
עוד נושא בתוך אותו פרק – הרבה מאוד פעמים יש סיטואציה של ירושה, של צוואה שאושרה בחו"ל, והמנגנון דרש הבאת מקור; בפועל לעולם לא ניתן היה להביא את המקור, ואז היה צריך להביא העתק נאמן למקור, והיו שולחים אנשים לכל מיני תהליכים משפטיים מיותרים, כאשר למעשה בסופו של דבר כל המסמכים אושרו, מותאם לעידן הטכנולוגי של ימינו, שמסמכי המקור אמורים להיות מאושרים בצורה דיגיטלית, ואין צורך להתחיל לייבא מסמכי מקור מחוץ לארץ.
הנושא השני שהיה בוועדה הוא הנושא של ייעול הגבייה הממשלתית במרכז לגביית קנסות. אחד מהם – ובו גם הרחבנו את סוגי החובות לכל מיני רשויות שיכולים להיגבות על ידי המרכז לגביית קנסות, אבל הבשורה העיקרית בנושא הזה, וזה דבר שדרשנו בוועדה, היא שחובות שעוברים לגבייה במרכז לגביית קנסות, כלומר סוגי חובות שמעוניינים לגבות אותם, יוצאים מפקודת המיסים (גבייה). לא רבים יודעים מה זה אומר פקודת המיסים (גבייה). זה כלי גבייה שכשמו כן הוא, פקודה. הוא כלי גבייה מנדטורי שמאפשר סמכויות כמעט אין-סופיות. אפשר להטיל עיקולים על חשבון הבנק של חייב למרות שהוא בכלל לא יודע שיש לו חוב. פתאום מגיעים אליך הביתה אנשים ואומרים: אתה חייב כסף, ואתה בכלל לא ידעת, ובאים ומסמנים לך עיקול על חפצים בבית. כלי מאוד מאוד דרקוני. אנחנו אמרנו: מה שעובר למרכז לגביית קנסות יוצא מפקודת המיסים (גבייה). אי-אפשר להשאיר את האפשרות הזאת, וזאת מתוך מגמה – שאני בעזרת השם מתכנן להוביל גם בנושאים אחרים – להוציא מפקודת המיסים (גבייה) את הכול עד שבסופו של דבר היא תעבור מן העולם. אנחנו בשנת 2023, והכלים המנדטוריים הללו של הגבייה צריכים לעבור מן העולם. אנחנו היום יודעים להגיע לאנשים באימייל. היום חשבונות בנק – רק שתבין, אדוני היושב-ראש, בפקודת המיסים (גבייה) יש סעיפים שמסבירים איך מגיעים ומה סמכויותיו של מוכתר הכפר, כלומר אנחנו עדיין עוסקים בכיצד להגיע לאנשים באמצעות דיבור עם המוכתר שלהם.
בכל מקרה, מדובר על למעלה מ-720 סוגי אגרות שהוצאנו מפקודת המיסים (גבייה) והעברנו אותם אל מרכז האכיפה והגבייה, וגם ייעלנו את התהליך בצורה כזאת שכבר במועד הראשון שאדם חייב כסף הוא יקבל גם בדואר רשום וגם בדואר רגיל את הדרישה. זאת, מלבד ייעולים נוספים שאינם דורשים חקיקה, כמו שליחת הודעות סמ"ס, והכול כדי לייעל את משך הזמן שחובות יושבים ולצמצם – וזה הדבר החשוב ביותר, וגם הבשורה עבור אנשים שלא יודעים על החובות, כי לא שלחו להם את זה בזמן בדואר רשום והם לא מכירים את זה, הם לא יודעים על החובות, ואז נצברים להם ריבית וקנסות. הניסיון של המרכז לגביית קנסות מראה שכאשר אנשים יודעים על החובות הללו, רובם המוחלט – "עמך כֻלם צדיקים" – משלמים אותם, ומשלמים די בהקדם. יש מיעוט קטן שגם לו נתנו מענה, לייצר את אמצעי האכיפה.
הנושא השלישי הוא לגבי ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון. כאשר עסק נכנס לחדלות פירעון – יותר נכון, במקרה הזה הליכי שיקום – עובדיו לא יצטרכו להישאר בסימן שאלה לגבי היכולת לשלם להם את המשכורת, ונראה מתי השיקום ייגמר, אלא הביטוח הלאומי ייכנס בנעלי המעסיק וישלם להם, ואחר כך כמובן יגבה את החוב מקופת השיקום. הדבר הזה קיים בהליכי פירוק. הוא היה הוראת שעה בהליכי שיקום, וצריך היה להפוך אותו להוראת קבע, וגם שם הכנסנו כמה שינויים וטיובים. אני חייב לציין שכמעט בכל הנושאים שהיו על שולחן הוועדה בנושא הזה, נושאים שמורידים את יוקר המחיה ונושאים שיש בהם אלמנטים חברתיים וצרכניים, הגענו להסכמות כמעט גורפות, קואליציה ואופוזיציה, כמעט ללא מחלוקות, וגם הכנסנו שינויים בפרטי החוקים שינכשו מהם את הנושאים הדורשים ניכוש.
הבטחתי שאני אדבר על הנושא הרביעי, הנושא שאיננו פה, שבעיניי הוא חשוב לא פחות. אנחנו קיבלנו במסגרת חוק ההסדרים את אותו תיקון שהיה אמור לאפשר, אם הוא היה עובר, לרשות המיסים – מחייב בעצם את כל המוסדות הפיננסיים במדינת ישראל להעביר דיווח כל חצי שנה על כלל החשבונות העסקיים שבידיהם, על המחזור של הכסף הנכנס והכסף היוצא באופן גורף, ובנוסף גם לאפשר לרשות המיסים להריץ חיפושים על מאגרי המידע של הבנקים באופן שהייתה בו גם פגיעה מאוד מאוד קשה בפרטיות וגם היה מייצר הליכי אכיפה לא יעילים. בהצעת החוק הזאת היו בעיות רבות, והעלינו אותן בתהליך החקיקה. היא פוצלה מחוק ההסדרים. היא ממשיכה לשבת על שולחנה של ועדת החוקה, וכבר הודענו – וגם בנושא הזה הייתה תפיסה גורפת בוועדה, ואמרנו שהדבר הזה יהיה צריך לעבור שינויים מפליגים, כי הצורך להילחם בהעלמות המיסים הוא בוודאי חשוב, הצורך להילחם בעבריינים הוא בוודאי חשוב; אי-אפשר לעשות את זה באמצעות הפיכת כלל אזרחי מדינת ישראל לחיים במציאות של האח הגדול שצופה על כל חשבונות הבנק שלהם גם כאשר הם פעלו כדת וכדין, ללא שום מעבר על החוק ובתום לב.
אני רוצה, כמובן – להצעות החוק הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את חוק ההסדרים בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה.
אני רוצה להודות לצוות הוועדה כולו בראשות איל, כמובן, מנהל הוועדה, לצוות הייעוץ המשפטי כולו בראשות ד"ר גור בליי, היועץ המשפטי שלנו, שעבדו על הצעות החוק הללו וטייבו בחלק גדול מהן. אפשר להגיד אפילו תודה מיוחדת ליועץ המשפטי אלעזר שטרן, שהיה בחלק מהנושאים. תודה רבה לצוות שלי, שסייע רבות לעשות את זה, והתגייס כמובן גם בתקופת הפגרה.
אני רוצה לומר עוד מעט מילים על התקציב כולו, ולהודות, כמובן, לראש המפלגה שלי בצלאל סמוטריץ', שר האוצר, שהביא לנו תקציב עם בשורות רבות, גם בתחום יוקר המחיה והורדת מחירי הדירות, גם בנושא פיתוח הנגב והגליל, וגם, באמת, כמעט כל פרט נחשב עליו; הרבה מאוד תיקוני עיוותים ארוכי שנים. אני בהחלט מקווה שאנחנו נמצא את עצמנו בשנות התקציב הבאות עלינו לטובה עם הורדה של יוקר המחיה. אנחנו נראה את ההשפעה של הקרן להורדת מחירי הדיור – מה שכונה קרן הארנונה – על התמריצים של הרשויות המקומיות, על חיזוק הרשויות, גם חיזוק הרשויות בנגב ובגליל, ועידוד הבנייה למגורים. אני רוצה להודות כמובן לכבוד השר, שישב והקשיב לכל הנאום, ולחברי הכנסת. והבטחתי אז אקיים – כמובן, אדוני השר – אז תודה רבה. אני קורא לחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולהצביע בעד חוק ההסדרים ובעד התקציב בקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
1,295 מילים של שמחה רוטמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.