קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, מה הייתי עושה עם 14 מיליארד שקלים מהכספים הקואליציוניים? מה אתם, מממשלה יקרה, הייתם יכולים לעשות איתם? קודם כול, לסייע לצעירים וצעירות חסרי עורף משפחתי, לאותם נערים ונערות שמגיעים ממשפחות קשות, משפחות שלא מסוגלות לדאוג להם למחסורם ביום-יום, משפחות לא מתפקדות; אותם ילדים וילדות שחיים בכפרי נוער ופנימיות; אותם ילדים וילדות שחיו במשפחות אומנה, שהבית שהיה להם, הבית הביולוגי, היה להם לסכנה להמשך עתידם. הפנימיות, בתי האומנה, משפחות האומנה, היו להם לבית שמעולם לא היה להם, והם מקבלים סיוע קבוע בחוק עד גיל 18. מגיל 18, איך אומרים? מה שיישאר לנו, זה מה שניתן לכם. יש תוכניות מתוקצבות, ואם יישאר כסף בקופה ניתן להן את הסיוע. ואם לא יישאר כסף בקופה, מה תגיד הממשלה? מצטערים, דברו איתנו בתקציב הבא.
אז אני שואלת אתכם: במקום לדאוג לסקטורים, לא תדאגו לאותם צעירים וצעירות? הרי אף אחד לא שואל אותם מאיפה הם באו, לאן הם הולכים. האם ההורים שלהם חרדים? האם ההורים שלהם מהמגזר הערבי? האם ההורים שלהם גרים בפריפריה או במרכז? הם פשוט ילדים. הם ילדים של כולנו. היינו רוצים לדאוג להם להשכלה, לדאוג להם למקום לגור בו ופחות להסתמך על עמותות. לתת להם חכות ולא דגים, לא תלושי מזון; לתת להם את היכולת לעמוד על רגליהם, להיות בוגרים עצמאיים, יצרניים, כאלה שמסוגלים לדאוג לעצמם, להקים משפחה.
מה עוד הייתי עושה עם 14 מיליארד שקלים, אתם שואלים? הייתי מתקצבת, בהתאם לעלות, את מעונות היום השיקומיים. אתם יודעים מה זה מעון יום שיקומי? זה מעון מגיל חצי שנה עד שלוש לילדות ולילדים עם מוגבלויות קשות ומורכבות, מעונות שהם באמת קודש-הקודשים. נותנים לילדים האלה את כל הטיפולים הפארה-רפואיים, נותנים להם סיוע צמוד כדי שהם יוכלו לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם. אבל אתם יודעים, הממשלה מתקצבת אותם בחסר. ומה צריכים לעשות אותם מעונות? ללכת ולהשיג תרומות. באמת, ממשלה? תרומות? לא יכולתם להקצות קצת – לא את כל ה-14 מיליארד שקלים, קצת, כמה מיליונים, כמה מאות מיליונים – כדי שאותם ילדים וילדות יהיו פחות לנטל בעתיד על ההורים שלהם, על המשפחות שלהם? כדי שהם יוכלו לממש את כל הפוטנציאל שלהם? לא הייתם מסוגלים לעשות את זה? הרי מישהו שואל אם הילדות והילדים האלה הם ילדים של חרדים, אם הם ילדים כאלה שגרים בדרום, בצפון? לא. הם ילדים. הם ילדים של כולנו.
אני חייבת לומר שכשרואים את התקציב הזה, רואים שאין לכם בשורה. יש לכם כל מיני תגמולים שאתם נותנים כדי לתחזק ממשלה שבדיוק כמו התקציב הזה, אין לה שום חזון ואין לה שום עתיד, בתקווה שתעברו ותיישמו משהו, אולי איזו העברה תקציבית נכונה, לשם שינוי.
אין לי ציפיות גדולות. הציפייה הגדולה שלי, שאני מקווה שכן תתממש, היא שנוכל להחליף אתכם בקרוב ולהביא חזון ובשורה לאזרחי מדינת ישראל. תודה.
429 מילים של קארין אלהרר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.