קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, עובדי ועובדות הכנסת, קהל הצופים שבבית, בערוץ הכנסת, כמובן, לתלמידי ותלמידות כיתות י', שנמנע מהם להגיע היום ללימודים. בסדר, זה לא זר להם. ידעת על זה?
בבקשה. ראית. והרי חדשות בוקר בשעה 10:00 מפי נאור. אז גם תלמידי כיתות י' היום שובתים, שזה לא משהו חדש וזר. בחודשים האחרונים היו כמה וכמה שביתות. אם זכרתם, עד לא מזמן לא בדקו להם ציוני מגן. ידעת, אדוני השר? גם ציוני מגן נמנע מהם לקבל.
אתה אומר, בהמשך לזה, שכנראה, אולי, הרצפה אצלו בלשכה עקומה. אז עכשיו הוא – זה הקטע, נכון?
אני אמליץ לכם, פשוט לא ראיתי בכל תקציב המדינה – זה באמת מדהים – שלקחתם יועץ ארגוני. אולי זה משהו שחשוב ליישם במפלגה ובממשלה. אולי באמת ייעוץ ארגוני זה משהו שנחמד יהיה שתשלבו. אני חושב שזה יהיה חלק מהרפורמה המאוד-מאוד משמעותית שתערכו במגזר הציבורי, כי כולנו יודעים שזה מאוד מאוד חשוב.
אני רוצה להמשיך בדבר עצוב שקרה אתמול בלילה: התאבדות נוספת, של ילדה מכרמיאל.
אני רוצה להשתתף בצערה של משפחת – – – על אובדנה של – – – אני רוצה לציין שזה לא משהו שהוא זר, זאת אומרת, זה משהו שקורה, ולא בפעם הראשונה, בטח לא בקדנציה הזאת. זה לא עניין של האשמה, זה עניין שהדברים האלה קורים וזו תופעה קיימת. לתופעה הזאת נדרשו גם רשויות המדינה, בטח ובטח בכובע של רווחה, רשויות מקומיות, הצוות החינוכי.
מה שמוזר – אני לא יודע אם מוזר, אלא שבמקרה הזה, הילדה כתבה פוסט לפני יומיים, וראיתי עכשיו, ממש לפני שעליתי לפה – – –
ציוץ של העיתונאית סיון כהן, שהיא מצטטת, מצלמת מסך של הפוסט – תסתכלו מה היא כותבת. וזה לא נגמר פה: "אני חוזרת עכשיו הביתה ומחכה שמישהו יתקשר. זה פשוט לא קורה. אני רוצה להיעלם מהעולם הזה". כשאתם קוראים את זה – כשאני קורא, יש לי צמרמורת. אבל מישהי, אימא אחת – לא הייתי בפרטים, כי ראיתי את זה בכניסה למליאה – אימא אחת ראתה את הפוסט הזה והיא התקשרה למשטרה והיא אמרה: שימו לב, יש את הפוסט הזה.
היא התקשרה פעמיים, ל-100 ול-105. אמרו לה: תפנו למוקד הייעודי שאמור לטפל בזה. התקשרו ל-105, וב-105 היא אומרת: אנחנו מכירים את זה. זו התשובה שניתנה לה. תסתכלו מה זה: קם מוקד שאמור לטפל בזה בדיוק. אני שם בצד לגמרי שלא יכול להיות שבמדינת ישראל 2023 צוות חינוכי שלם מפספס ילדים כאלה. הם מפספסים את הילדים שהם בתוכם, הם ביניהם. אנחנו מדברים על שביתות? הם מפספסים ילדים שמתאבדים. איך יכול להיות שילדים כאלה שקופים? איך יכול להיות שמשטרת ישראל, שמקבלת שיחה כזאת, אומרת: אנחנו יודעים? מה זה אנחנו יודעים?
אני אומר: מה אפשר עוד לדבר על הפוליטיקות, שטויות, משרדים לחוסן הלאומי, ונזכרו באמת בנגב-גליל. תראו מה זה, ילדה אשכרה התאבדה, והיא לא היחידה. זה קרה ברעננה לפני כמה חודשים עם הילד – – – ילדים קטנים מתאבדים בגלל חרם חברתי. איפה המערכות? איפה המדינה? שמע, זה כישלון נוראי. אין לי מה לומר, האמת.
עזוב, זה לא העניין. אחד קופץ – זה לא העניין. העניין היום שהילדים הם לא אותם ילדים, אבל זה לא מהיום.
זו לא תופעה חדשה. עם הופעת הרשתות החברתיות לפני יותר מעשר שנים, עשור שלם, לא רק מדינת ישראל, אלא מדינות ברחבי העולם, לדעתי גם – – –
פה הייתה פנייה, הייתה פנייה. מי ששומע שיחה כזאת, שולחים לו את המסך – אתה רואה את הילדה כותבת: אני לא רוצה להיות בעולם הזה, כי אף אחד לא מתקשר אליי. מה עוד היית מצפה מבן אדם בקצה, שזה התפקיד שלו, בשביל זה הוא קם בבוקר, מצחצח שיניים, קם לעבודה? זה התפקיד, לשמו קמת. אתה מקבל שיחה כזאת, אתה רואה את צילום המסך, מה אתה עושה?
מחנך, מחנכת, יועצים. עזוב הורים. רווחה, עירייה – מישהו. מפקחים. מישהו צריך לטפל בזה.
דיברת על הרשתות החברתיות – הרשתות החברתיות קמו לפני עשר שנים. אין לנו אדפטציה מסוימת במדינה להדביק – לא יכול להיות שאנחנו נגיד: היום, עם הופעת הרשתות החברתיות, זו באמת תופעה שכיחה. ברור, אבל הרשתות החברתיות זה כבר הופך להיות פסה. אנחנו בכלל לא מדברים הלאה. אנחנו בהיסטוריה.
ואז אנחנו מגיעים לתקציב, כי איכשהו צריך לקשר את זה, ואתה מסתכל. ביקשתי לפתוח את התקציב איפה רואה שר החינוך, בשבתו כמי שאחראי בסוף לקידום מדיניות ועולם החינוך – אפס התייחסות לזה. היחידה למניעת אובדנות נמצאת במשרד הבריאות. יכול להיות שזה המקום הטבעי שלה, אבל איפה ההתייחסות לזה? במערכת החינוך – אפס, אין סעיף כזה.
אני מודה, רפרפתי סופר-מהר, יחד עם היועצים שלי. אין שום התייחסות לזה במשרד החינוך. זו לא תופעה חדשה. לא יכול להיות שאין התייחסות לזה. אין. אפס התייחסות לזה.
נכון. נומינלית הם יורדים. נכון.
אגב, צה"ל עושה את זה לא רק במניעת אובדנות – גם בתאונות דרכים. הוא נלחם בתאונות דרכים. צה"ל הוא מעין מדינה שמתפעלת את עצמה. הוא מזהה תופעה – הוא מטפל בה.
תשמע, בצה"ל עשרות מיליונים; במדינת ישראל הקטנה – – –
זה נכון ברמה התיאורטית, כשאנחנו מדברים על התופעה כתופעה, אבל במקרה פרטני כזה – –
– – גם מה שהיה ברעננה – אפס טיפול. אפס טיפול. אין שום דדוקציה. אתה רואה שיש מקרה שקורה. למה אתם לא מטפלים בו? אתם רואים שזה קורה. אגב, זה קרה לא רק ברעננה, זה קרה גם באשדוד השנה. אז זה באשדוד, ברעננה, ואנחנו עוברים לכרמיאל, ואני אומר לכם שיש עוד עשרות ילדים שחמקו מתחת לרדאר.
אם מישהו צריך להשבית את מערכת החינוך היום, זה שר החינוך עצמו; לבוא ולהגיד: אני שם על זה את הכסף, עוצר, רוצה לתחקר. במקום זה – ואדוני השר ציין – אנחנו מתעסקים עם הרצפה העקומה של יו"ר ארגון המורים, כי זה מה שמאוד מהותי. אגב, מה יו"ר ארגון המורים רוצה? רחמנא לצלן, תוספת תקציבית למורים. באמת ביזיוני.
המורים במדינת ישראל, אדוני השר – אתה שואל אותי שאלה שרציתי להגיע אליה בהמשך. אני רוצה לקחת את ה-14 מיליארד שקלים שהם כספים קואליציוניים, לקחת את הסכום הזה, ועל זה לשים את הכסף – שמורה במדינת ישראל, החל מגיל לידה ועד גיל 18, יקבל כמו מהנדס בהייטק. זה מה שהמדינה הזאת צריכה, אבל זה לא קורה. זה לא קורה לא השנה, לא בחצי השנה האחרונה. זה לא קורה עשורים שלמים שאתם בשלטון.
המורים במדינת ישראל מרוויחים שכר בזיוני, הגיע הזמן להגיד את זה. עם יפה בן דוד, עם כל מה שעשו, עם שביתות, עם עשור החינוך, עם נעליים – כלום. למה מורה במדינת ישראל – כשהמשאב האנושי הוא המשאב הכי חשוב במדינת ישראל. אין לנו כלום, לא נפט ולא חול בקושי, כי גם החול כבר מצומצם, ואנחנו נדבר על הסביבה הימית אולי, אם נגיע לזה, אם תיתן לי אולי הארכה של חצי שעה, לא על חשבון זמני הסיעה. אבל המורים והשכל והמוח במדינת ישראל זה המשאב היחידי שלנו, אין לנו כלום. אם על זה אנחנו לא שמים את הכסף, על מה נשים את הכסף? על מה נשים את הכסף? למה אתם לא שמים את הכסף על המורים? קחו את ה-14 מיליארד שקלים, תכנסו את כל חברי הקואליציה שקיבלו, ועדת השרים – והינה, נכנסים לפה גם תלמידים ותלמידות במדינת ישראל – ותנו למלווים שלהם, תנו למורים שלהם. תנו להם את הכסף. כל מדינת ישראל תרוויח מזה. אני מבטיח לכם, ביום שאנחנו נשקיע במורים ובמורות, יהיה לכם הרבה יותר כסף לבזבוזים, כי אתם תגבו יותר מיסים, כי יהיו יותר סטרטאפים, כי יהיה פה שוויון ויהיה פה משק פורה. תנו למורים את הכסף. קחו את כל ה-14 מיליארד שקלים.
בוודאות. אפשר גם לדבר על הקריאה. יכול להיות שזה מיומנות שצריך להסתכל עליה מחדש. אבל אתה רואה את זה בעצמך – אין מדד.
אבל השר מרגי, אין מורים במדינה. מורים מקבלים משכורת של מלצרים. באיזה עולם זה הגיוני? 14 מיליארד שקלים, 14 מיליארד שקלים, תקלטו את הסכומים האלה. כל חייל משוחרר במדינת ישראל, בעשור הקרוב, בסכום הזה יכול לעשות תואר חינם, בסכומים האלה. אתם יכולים לעשות אלף ואחד דברים. תנו את זה למורים. למה מורה במדינת ישראל צריך להשבית מערכות? למה אף אחד לא מייצג את המורים בכנסת הזאת? למה אין שר אחד מכל ה-30, ואלף שרים שעשיתם, ומשרדים, תתי-משרדים ועוד אלף ואחד משרדים – למה אף אחד לא בא ואומר: אני רוצה מיליארדים למורים? לא תוספתי; שכל מורה במדינת ישראל יזכה למשכורת הוגנת.
אני שם את הילדה שלי בגן, ואני רוצה שהגננת שאני שם אצלה את הילדה שלי, שהיא הכי יקרה לי – ויקרים לכולכם – תקבל את השכר הכי גבוה במשק; אוקיי, לא הכי גבוה במשק, אבל תנו להם פי שניים, פי שלושה שכר. פתאום תגלו שהמכללות והאוניברסיטאות לתארים בחינוך מתמלאים. למה אף אחד לא אומר את זה? למה אף אחד לא עושה את זה? אני לא מבין. אני משתגע. אני לא מצליח להבין מה יותר חשוב מהמורים שלנו.
אתה יודע מה, איכשהו הייתה לי איזה הרגשה, כשקמתי בבוקר, שכל מילה שאני אגיד שהיא פוגעת במקום, יגידו לי: רגע, אבל בשנה וחצי או השנה של כהונת – – –
רגע, אני אשכנע אותך עוד. אדוני היקר, נציג מפלגת ש"ס, כמה שנים אתם בקואליציות? כמה שנים ש"ס בקואליציות? תן לי.
לתת לך? תן לי לסירוגין. 20? 20 שנה?
אין בעיה, לא באתי על החינוך. 20 שנים, 20 שנים ומעלה אתם בקואליציות. אז ממשלת השינוי, אזרחי ואזרחיות ישראל ותלמידים יקרים, לא הצליחה למגר את כל החוליים בחברה הישראלית. אני מתנצל על זה. לא הייתי בקואליציה, לא הייתי בכנסת. אני מתנצל מראש.
הלאה, בואו נדלג. מעל 20 שנים המורים והחינוך במדינת ישראל מופקרים. אף אחד לא מייצג אותם, ובמחילה מכבודכם, מכבוד שניכם, אתם הראשונים שהייתם אמורים לייצג את זה. אנחנו בכלל לא מתחילים לדבר על הפערים בין נגב וגליל – פער שבו ילד מקבל תקציב במרכז במדינת ישראל פי ארבעה, פי חמישה יותר מבנגב ובגליל. הסיכויים של ילד או ילדה שגדלה היום בבאר שבע או באופקים או נתיבות, קריית שמונה, עפולה, מגדל העמק, הם פי חמישה נמוכים להצלחה. אנחנו מראש – אני לא איתכם בזה. אתם מראש דנים את הילדים במשך עשרות שנים, אתם דנים אותם מראש לכישלון. אתם דנים אותם במו ידיכם לכישלון, במו התקציב שאתם מעבירים. לכישלון. למה אף אחד לא בא ואמר: אתה יודע מה? אני עכשיו עושה שרירים לא כי אורית סטרוק קיבלה יותר מווסרלאוף; אני עושה שרירים כי אני רוצה 5-4 מיליארד שקלים לבסיס התקציב להעלאה בגיל הרך, להשקעה בגיל הרך, להשקעה בחינוך בגיל הרך, להשקעה ביסודי, בלימודי קריאה, בלימודי בינה מלאכותית, בלימודי אנגלית, בשפה?
ברוכים הבאים. סליחה על הצעקות. האמת היא שאני תמיד צועק. אני מצטער מראש על זה.
למה אף אחד לא עושה את זה? וכן, לא עשו את זה בשנה הקודמת. אז מה? אתם למעלה משנות דור בקואליציה הזאת. בשביל זה מפלגת ש"ס קמה. זו הייתה המהות שלה – לקחת את החלשים בחברה ולהרים אותם, לשים אותם שווים בין שווים. זו תכלית קיומכם, אבן היסוד שעליה קמתם. בדיוק לשם כך קמתם.
אני רוצה לשאול אתכם שאלה כנה: למעלה משנות דור אתם בקואליציה ויושבים על הברזים במקומות הנכונים: נגב-גליל, משרד הפנים – אפשר לדבר על משרד הפנים – אוצר, מה לא? אתם הכי קרובים לבנימין נתניהו, ראש הממשלה, נכון? השר דרעי שהיה – השר דאז, היום חבר הכנסת – בנימין נתניהו אמר: אני חייב אותו לידי. האם המצב של החלשים בחברה הישראלית השתפר בסנטימטר? האם ילד שיושב היום בנתיבות, שלשמו התכנסתם, או באילת, האם יש לו יותר סיכויי הצלחה במדינה הזאת? לא. לא רק לא בתקציב הזה – בתקציב הזה זה בכלל הלך לקיצון – אלא בכלל בשנות הקיום שלכם.
אפשר להגיד בפה מלא ובביטחון מלא, ואני מצטער: ידידיי, אתם נכשלתם בתפקידכם. אתם צריכים לקחת אחריות ולהתפטר, או לעשות משבר קואליציוני ולהגיד: אני רוצה השקעה בפריפריה, לא שווסרלאוף יגיד את זה, ואז יבטיחו לו 0.5 מיליארד שקל על עודפי תקציב של 2023 או 2024, כש-2023 כבר נגמרה, אז הוא מדבר בכלל על השנה הבאה, שיהיה לו כסף על זה. הוא כתב הכול על הקרח, הכול על הקר,. כל ההבטחות על הקרח. ומה הבעיה בעולם? אני אחדש לכם: יש התחממות גלובלית, הקרח נמס. לא יהיו כספים כאלה. אבל מה זה מעניין? הרי אנחנו יכולים לצעוק, והשיירה עוברת.
התעורר מר וסרלאוף עכשיו ואמר: אני רוצה לעשות משבר קואליציוני מס' 6,248 של כבוד השר בן גביר, שעלה במיוחד בשביל זה – כבוד השר בן גביר, גם לי מתפלק מדי פעם – עלה במיוחד בשביל זה להר הבית, למקום שאמור להיות קדוש. עכשיו יש שיגידו קדוש, תעלו, לא תעלו – לא נכנס לזה. מה הוא עושה? מנצל את זה למסיבת עיתונאים, עושה מסיבת עיתונאים במקום קדוש, ואומר: אני רוצה להשבית ולהתייחס לנגב וגליל. איזה יופי. איפה היית חצי שנה בממשלה? איפה היו חברי סיעתך בוועדת הכספים? מה פתאום נזכרת בנגב ובגליל? איפה היית כשראש עיריית אילת ישב בוועדת הכספים ובכה? מהותית הוא בכה. הוא לא הזיל דמעה, אבל הוא היה ממש קרוב לזה, התחנן על עתיד עיריית אילת. איפה הייתם?
אני כאילו פונה למליאה – אין פה הרבה חברי כנסת, אין בכלל; בוקר טוב, חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – איפה הם היו בעיריית אילת, שהיא פריפריה בהגדרה? אין יותר פריפריה מאילת. היא אי במדינת ישראל שמופקר שנים על גבי שנים בתשתיות – בתשתיות לחינוך, בתשתיות לכבישים, בתשתית לבריאות. מי כמוך יודע מה זה להיכנס לבית חולים יוספטל; מי כמו תושבי ותושבות אילת יודעים מה זה לקבל בדיקה, שיגיעו לעשות בדיקה במרכז. גמרתם אותם עם שדה רמון ושדה דב. גמרתם אותם. לא דאגתם לזה – מילא הייתם לוקחים את שדה דב. מונעים מהם את היכולת ואת הגישה לרפואה מתקדמת במדינת ישראל – אגב, כמו שאר אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל – גם לא דאגתם לשפות אותם על זה.
לא הפסקתם בזה – בקרן הארנונה גם באתם עליהם. לקחתם מהם עוד 9 מיליון שקלים. ראש עיריית אילת אומר: יש לי 45,000 תושבים, אדוני היושב-ראש. הוא אומר: מודדים אותי לפי מספר התושבים, אבל אני משרת מעל 100,000. מיליוני תיירים מגיעים לאילת – תיירות פנים, תיירות חוץ. זה משהו שאנחנו מעודדים, אבל אנחנו לא מתייחסים לזה שאנחנו גורעים ממנו את הכסף. אנחנו לוקחים את המספר בקרן הארנונה של תושבי המקום, אבל הם לא רלוונטיים. הוא מעניק שירות לפי שלושה, פי ארבעה יותר מתושבי המקום שלו. למה אף אחד לא מתייחס לזה? למה אף אחד לא בא ואמר: אילת זה משהו מיוחד, בואו נוציא אותה מקרן הארנונה? למה אף אחד לא עושה את זה? אגב, טבריה, טבריה אותו דבר. טבריה סובלת מקרן הארנונה. אף אחד לא מתייחס לזה.
אני אומר לכם, למי שישמע – כי לא ישמעו אותי הרבה, אבל זה בסדר גמור: ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו משקרת לאזרחי מדינת ישראל בהגדרה, בפנים שלהם, יום-יום. היא פשוט משקרת. כמו שהוא אמר: אני הייתי ראש האופוזיציה, בשבתי כראש האופוזיציה בעת ההתנתקות. יש לי קטעים שלו מפה ועד להודעה חדשה. הוא פשוט משקר. הם משקרים למצביעים שלהם, והגיע הזמן – אני אומר לכם וקורא מפה לכל המצביעים של הגוש המלא-מלא: עובדים עליכם.
הישראלי הממוצע – ואני טיילתי קצת בעולם – אנחנו הכי שונאים להרגיש פראיירים, נכון? אנחנו נלך להוסטל – כמטייל בדרום ובמרכז אמריקה, אני אלך להוסטל ואני אשאל את הישראלי איפה הכי זול. מה אתה שילמת? אנחנו נעשה את השוואת המחירים הכי טובה שיש. כשאנחנו קונים טלוויזיה, אנחנו נבחן אותה בעשרה אתרים שונים, ונבדוק אם ההוא קיבל מבצע אחר בזמן אחר או ב-Black Friday שאנחנו פספסנו. אנחנו לא נותנים למשהו לחלחל, שלא נפספס שום דבר. אנחנו, כביכול שונאים שעובדים עלינו, אבל מי עובד עלינו? יום-יום, שנים על גבי שנים עובדים עלינו. שנים על גבי שנים מבטיחים לנו הבטחות שלהם, ולמציאות – כלום. כלום.
הבטיח לנו, הבטיח למדינת ישראל, השר לביטחון לאומי בן גביר, להילחם בפשיעה בחברה הערבית, לחזק את תחושת הביטחון האישי שלנו. הבטיח. הבטחת הבחירות המרכזית. עמד פה ראש הממשלה בהציגו את קווי היסוד של ממשלת ישראל השלושים-וחמש ואמר: אני עושה שלום אזורי, אני אטפל ביוקר המחיה, אנחנו נטפל בביטחון האישי, חיזוק הביטחון, וכמובן איראן, כי שם יש לו הצלחות מסחררות.
השר הראשון שצריך להיות מפוטר במדינת ישראל זה איתמר בן גביר. אין ולו סעיף אחד שהוא לא שיקר לו, שהוא לא שיקר למצביעים שלו ושהוא לא נכשל בו. פי ארבעה יותר נרצחים בחברה הערבית, פי ארבעה יותר נרצחים; פי שניים יותר נרצחים בחברה הכללית. אין משהו אחד שהוא הצליח בו. כלום. הוא מעורר בכל יום משבר קואליציוני כזה ואחר, ואתם זוכרים את 9 המיליארד השקלים. ופה אני מגיע לקטע, מעבר לכישלון, לשקר. אין 9 מיליארד שקלים. אין שום 9 מיליארד שקלים. הוא פשוט שיקר לנו. הוא שיקר לנו ביודעין. הבטיח לו ראש – למה השקרן הוא שקרן משקרן פטור? אפשר לומר, וזה להגנתו, כי שיקרו גם לו. הוא עשה פה פיליבסטר של שלוש שעות וחצי על זה בדיוק, על זה שהובטחו לו 9 מיליארד שקלים, והוא לא קיבל אותם בסוף. הוא עשה פיליבסטר ואיים לא להצביע בתקציב בקריאה הראשונה. אתם זוכרים את זה, חברי הכנסת? הוא קיבל מסמך, הבטחה: משמר לאומי, 9 מיליארד שקלים – כלום. הוא לא הביא כלום. יושבים אלפי שוטרים ושוטרות במדינת ישראל ואומרים: הבטיחו לנו העלאה במשכורת. כלום. הוא לא עשה שום דבר.
הדבר היחיד שהוא מתהדר בו, בנוצות שאינן שלו בכלל, זה המשמר הלאומי. אתה לא הקמת. הגיע הזמן שמישהו יגיד לך: איתמר בן גביר, אתה לא הקמת את המשמר הלאומי. תתקדם. תתקדם. תפסיק. שום דבר, שום בשורה הוא לא הביא. כלום. הוא מחנה על המדרכה, הוא מייצר כותרות, הוא הולך ורב עם ניצבים. בזה הוא טוב – בלריב עם ניצבים; בלריב עם ראש ממשלה הוא טוב.
אדוני היושב-ראש, תתפלא, אבל שום דבר ממה שתכננתי להגיד עוד לא התחלתי להגיד. אני רוצה לדבר איתך על עוד משהו.
כן, שוט, שוט. על החינוך למשל שדיברנו, על ההבטחה לגיל הרך, נכון? דיברנו על החינוך. הצגתם תוכנית מדהימה. אני מודה שאני הייתי צריך לראות את זה שלוש-ארבע פעמים על מנת להבין מה הולך להיות. אבל אני פותח את ספר התקציב, ונחשו מה, תושבי ותושבות מדינת ישראל? אני רוצה לבשר לכם שלא יהיה חינוך חינם לגיל הרך במדינת ישראל בשנתיים-שלוש הקרובות; לא יהיו נקודות זיכוי; לא יהיה המשך בינוי – המיליונים שהבטיחו; לא תהיה הכשרה לסייעות. דיברה על זה אתמול, במקרה ראיתי, גם שרת החינוך לשעבר יפעת שאשא ביטון, שיזמה את התוכנית הזאת להכשרת הסייעות, על מנת שתהיה איזה קורלציה בין התפקיד שאמורה לבצע אשת הצוות לבין ההכשרה, שמדינת ישראל באה ואומרת: אני, כאג'נדה רוצה להשקיע בילדים ובילדות שלנו, מכשירה אותך. למה שיהיה? כל דבר שהממשלה הזאת אומרת: אני רוצה לעשות – אנחנו יכולים להיות בטוחים בדבר אחד: היא לא תעשה, כי הם משקרים לנו, כל אחד ואחד מהיושבים מסביב לשולחן הזה. משקרים לנו כל יום, כל היום. כל הזמן משקרים לנו.
דיברו על גובה המשכנתאות, זוכרים? דיברו על הריבית, דיברו על הורדה במחירי הארנונה, הקפאת מחירי החשמל – הכול, הבטחות בחירות, ומעבר לזה, כי זה כבר לא הבטחות בחירות, זה בהסכמים הקואליציוניים. אני ישבתי לעבור על ההסכמים הקואליציוניים שלכם, וכל הזמן, הולך וחוזר וחוזר – אגב, בהסכמים הקואליציוניים של איתמר בן גביר עם ראש הממשלה מדובר על תוספת – תקשיבו טוב, תשבו כולם. אני ממליץ גם לך לשבת, חבר הכנסת גלעד קריב, כשאני הולך להגיד את המספר הבא: 45 מיליארד שקלים תוספת למשרד לביטחון הפנים. הוא גדל להיות לאומי – לאומי בלי תקציב, כי כנראה זאת הייתה הבעיה, שהבטיחו 45 מיליארד שקלים לביטחון הפנים – – –
לא. לא הבטיחו את זה למשרד לביטחון לאומי, זו הייתה הבעיה. אני עכשיו הבנתי את זה בזמן שאני אומר לכם את זה.
לא. לא הבטיחו למשרד הזה. במשרד לביטחון הפנים, יש שם את התוספת של ה-45 מיליארד שקלים. תסתכלו: הוסכם בין הצדדים, בסעיף 84, שחתומים עליו גם ראש הממשלה וגם איתמר בין גביר, הוסכם בין הצדדים כי לטובת חיזוק הביטחון הלאומי והאישי, תקציב משרד הביטחון הלאומי יגדל בשבע השנים הקרובות בהיקף של 45 מיליארד שקלים.
בשבע שנים. הם פירטו, כי אז היה בא ואומר נציג, או מי שישב פה: מה אתה רוצה, לא עברו שבע שנים, עברה רק חצי שנה. אז הם פירטו, אדוני, הם פירטו שבשנת 2023 – שלום, ילדים וילדות, ברוכים הבאים למשכן הכנסת; בכם טמונה התקווה, לא בנו – יתווספו 5 מיליארד שקלים. חברים, 5 מיליארד שקלים יתווספו. כלום. אפס. תוספת תקציבית, הגידול התקציבי היחיד במשרד לביטחון הלאומי, הוא כמעט מיליארד שקלים שנובעים מהאינפלציה וההצמדה למדד של השכר, ועוד 300 מיליון שקלים לרכש וקניות. אז ב-2023 זה 5 מיליארד שקלים, ב-2024 – 9 מיליארד שקלים. אנחנו מעבירים פה היום – מה שלומכם? לפחות מישהו מייצר איתי אינטראקציה. תודה. אנחנו מעבירים היום, ילדים וילדות, תקציב. אתם יודעים מה זה תקציב? טוב, לא נפרט את זה, כי אין לי זמן, יש לי דקה.
אבל אני מקווה מאוד שאתם תעבירו תקציבים שונים כשאתם תשבו פה יום אחד. אתם התקווה שלנו. בכם צריכים להשקיע. אבל ב-2024 – 9 מיליארד שקלים, ב-2025 – 8 מיליארד שקלים. תקשיבו, זה באמת, אני אומר לכם, אין שקר יותר גדול מממשלת ישראל השלושים-וחמש. השקר הפך להיות אומנות. הבטחות, באמת, אתם קוראים – אתמול ראיתי סרטון שהעלתה עמליה דואק על בנימין נתניהו ומשנתו הכלכלית ב-20 השנים האחרונות. היא העלתה גם מהזמן שהוא היה שר אוצר. אם אני הייתי חוזר על המשפטים ששר האוצר בנימין נתניהו אמר על החרדים – – –
הממשלה השלושים-ושבע. יש לי גם על זה איזו בדיחה. כל פעם אתם מנסים להחזיר אותנו בהיסטוריה, ולכן אני גם לא בטוח שהשעה עדיין תוקנה משעון החורף. אבל סליחה, השלושים-ושבע. לא שהשלושים-וחמש הייתה הצלחה היסטורית. כל מה שאני אומר זה – כנ"ל לשלושים-ושבע, אבל תודה על התיקון ועל קטיעת חוט מחשבתי.
אז אם אני הייתי חוזר על המשפטים והמילים שנאמרו, רחמנא ליצלן, על אלו שלא משתתפים בשוק העבודה במדינה דמוקרטית, ליברלית, בשנות האלפיים, היו אומרים שאני שונא חרדים, כי הרי אי-אפשר להעביר חצי מילת ביקורת על הצורה ועל הדרך שהמדינה הזו מנהלת את הכלכלה שלה, על יחסה לחלקים בחברה, בלי חס וחלילה להיות שונא חרדים, נכון? הרי אנחנו לא יכולים להגיד ש-50% אבטלה באוכלוסייה מסוימת בחברה הישראלית זה לא תקין, או 20% אבטלה אצל הנשים החרדיות זה לא תקין.
מה, לסיים? אוקיי. אתם יודעים, ילדים, כמה אחוזי אבטלה יש במדינת בישראל היום? שר הרווחה, בבקשה, תוכל לעדכן אותי? אחוז האבטלה.
רגע, אין לי זמן. אחוז האבטלה. לפחות תזרום איתי בשיחה. עכשיו קמת.
20% אבטלה, 20% – משמע 80% עובדות.
אתם צודקים שהן עובדות. כמה שכר הן מקבלות? באיזה עבודות הן עובדות? אם אתה רוצה להשקיע בפריון במשק, אתה לוקח את אותן נשים חרדיות שעובדות, ומשקיע כדי שהן יעבדו – –
הן לא עובדות בכל העבודות. השכר הממוצע הוא מאוד מאוד נמוך, הרבה יותר מהשכר הממוצע במשק.
אין 100% בשום מקום. ידידיי, אני שמח שאיך שאמרתי – והוכחתם את הטענה הבסיסית שלי, אדוני שר הרווחה וחבר הכנסת קריב, הוכחתם את הטענה הבסיסית שלי שאי-אפשר לקיים באמת דיון רציני על זה, כי ישר – שנייה, אני לא אומר שאני צודק – – –
לא הבנתי. אם אתה רוצה להשוות נאצות – – –
אני אסביר לך. אין אפשרות היום במדינה לקיים דיון רציני.
אתה גם מעצים את הנתונים. אני יכול לשאול אותך שאלה הפוכה: האם כל ילד שנכנס לכיתה א' בבית ספר ממלכתי חילוני יוצא ממנו חילוני? אתה יכול לשאול גם אותה שאלה.
הבנתי אותך. כי אתה אומר שבגיל העבודה יכול להיות שהם כבר לא חרדים, ואז האחוזים משתנים.
– – אני רוצה לשאול אותך שאלה אמיתית, שאלה אמיתית.
שאלה אמיתית: האם מדינת ישראל, בגיל שהילדים האלה יהיו מבוגרים ויקיימו משפחות, תוכל להחזיק כמדינה מתקדמת, מערבית, עם פריון תעסוקה נכון, במצב העניינים הקיים?
אז אני רוצה להפנות אותך לעיר ירושלים ולניהול משק הכלכלה של עיריית ירושלים על מנת שתוכל להסתכל על עתיד מדינת ישראל ועל הרכב האוכלוסייה שם, ולהבין בדיוק איך תיראה מדינת ישראל אם ככה הדברים יימשכו.
ואנחנו כנראה יכולים להמשיך לנהל על זה דיון ערני – –
– – עם המון המון זמן. לצערי, היושב-ראש המכובד מאוד לא מאפשר לי לנהל את הדיון הזה.
ואני רק רוצה לומר שאני לא הגעתי לסעיף 2 במה שרציתי לומר.
3,869 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.