קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, שרת התחבורה, בסוף שנת 2022, כמו בכל שנה, הוצגו הערכות מצב שנתיות לשנת 2023 של צה"ל, אמ"ן, המוסד, המטה לביטחון לאומי, מכונים. המל"ל – המטה לביטחון לאומי, ייחודי בעובדה שהוא הגוף היחידי שמציג את הערכת המצב הלאומית, הערכה שמתבצעת על פי מתודולוגיה סדורה של עובדות, איומים חיצוניים, איומים פנימיים, כלכלה, חברה, שינויים אזוריים ובין-לאומיים. הוא אמור להיות המצפן של הממשלה, של המדינה, מול איומים חיצוניים, אתגרים פנימיים, שינויים אזוריים ושינויים גלובליים. הוא צריך להציג את האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל, כמו התפיסה הכללית.
מי שמכיר את ההערכות האלה, יש סעיף שנקרא "תפניות אסטרטגיות", שבו מנסים להעריך תפניות אפשריות שישפיעו על המדינה, איומים על המדינה, האינטרסים הלאומיים של המדינה. בדרך כלל את הסעיף הזה ייחדנו לאירועים אזוריים בין-לאומיים, ובעיקר לגבי אויב: כניסה להסכם גרעין, יציאה מהסכם גרעין, חילופי משטר או החלטה על יציאה למלחמה.
לפני ארבעה חודשים התרחש אירוע ייחודי, שאני לא זוכר כמוהו. התקיימה תפנית אסטרטגית שהונחתה על המדינה על ידי הממשלה. הרפורמה המשפטית, המהפכה המשטרית, היא הרי האירוע המכונן של שנת 2023. זה לא קרה בגלל כוח עליון, לא קרה בגלל אויב חיצוני. ממשלת ישראל החליטה להחיל את התפנית הזו על אזרחי ישראל, על מדינת ישראל, החלטה ללא מחשבה מעמיקה, ללא סוף מעשה במחשבה תחילה, ללא תכנון מוקפד, ללא בניית שותפויות והידברות. אפילו שר המשפטים אמר ברגע של כנות בערוץ 14 שאם הרפורמה המשפטית שלו הייתה מתקבלת כמו שהיא, ישראל לא הייתה דמוקרטיה. ארבעה חודשים אחרי, אנחנו רואים את המשמעות של התפנית הזו – העמקת שסע בחברה הישראלית כפי שלא היה. אני לא זוכר מעולם, לדעתי, מאז קום המדינה, רצף מחאות והפגנות כמו שאנחנו רואים ב-20 השבועות האחרונים, ויכוח פנימי עמוק, עלייה בסף השיח והאלימות. אנחנו רואים את ההשפעה על ביטחון מדינת ישראל. לפני חודש וחצי אגף המודיעין של צה"ל מוציא התראה חסרת תקדים, שגם כמוה אני לא זוכר, שבה אמ"ן אומר שהוא מזהה תפנית בעובדה שההרתעה הישראלית – המרכיב הראשון במושגי הביטחון הלאומי שלנו – ירדה במרחב שלנו. מי ששמע את ההרצאה של ראש אמ"ן אתמול, הוא חזר על תחזית לא מעודדת.
ישנה גם פגיעה בכלכלה הישראלית, ולא צריך להיות כלכלן דגול כדי לראות את הנזק אחרי ארבעה חודשים. גם הריבית, יוקר המחיה, הפגיעה בהייטק הישראלי, פגיעה בחדשנות ופגיעה רוחבית, שתשפיע על המדינה עוד הרבה מאוד שנים. יש אתגר, שגם כמוהו אני לא זוכר, בפגיעה ביחסי צבא-חברה: הניסיון להניח פה על השולחן חוק עוקף גיוס תחת הכותרת חוק-יסוד: לימוד תורה, ולמעשה להנציח את האי-שוויון בנטל, ועמוק יותר, בעיניי – את חוסר הערבות ההדדית בחברה הישראלית. אנחנו רואים מחאת מילואימניקים שלא נראתה כמוה, אמירות שלא נשמעו בעבר. את הפגיעה ביחסים האזוריים והבין-לאומיים אנחנו רואים, זה ניכר, ידוע, עד כדי כך שגם הזמנות של שר הביטחון לארצות הברית לתיאום אסטרטגי מתקבלות בסרבנות של ראש הממשלה, כי עוד לא הזמינו אותו.
ונשאלת השאלה כיצד נושא שלא נמצא בעשרת האתגרים המרכזיים של המדינה הפך לנושא המשפיע ביותר על הביטחון הלאומי של ישראל ועל חיי החברה במדינה. התשובה, בעיניי, היא היעדר המצפן וחוסר האחריות הלאומי – השילוב של שניהם. לפני כחודש חוויתי פה אירוע מפתיע. אני מודה שיש לי לא מעט הפתעות בחצי השנה שאני פה – גם לדבר לאולם ריק, אבל מסתגלים.
לא, לא קרה. אבל לפני חודש היה אירוע מחדש ומטריד מאוד. הגיע נציג של המטה לביטחון לאומי לוועדת חוץ וביטחון, והוא מציג שם את האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל. 13 אינטרסים לאומיים יש למדינת ישראל; אפשר להתווכח אם הם המרכזיים. מה שהפתיע זה שהתאריך שהיה על המצגת הוא 22 בדצמבר 2022, זאת אומרת, אלה האינטרסים הלאומיים והערכת המצב הלאומי של הממשלה הקודמת, שקיבלה מהממשלה הנוכחית כינויים, "ממשלת האחים המוסלמים". יעלה על הדעת שהממשלה שהתחלפה לפני חמישה חודשים מאמצת את האינטרסים הלאומיים, את הערכת המצב הלאומית של הממשלה הקודמת, בלי לשנות אות אחת? וכשהתעניינתי והבעתי פליאה, שאלתי את הנציגים אם זה על דעת ראש המל"ל, ואמרו לי: כן. שאלתי: על דעת ראש הממשלה? אמרו לי: כן. זה מלמד אותי שזה פשוט חוסר רצינות לראות במה הממשלה הזאת התעסקה חמישה חודשים. היו לה 150 ימים להתעסק בדבר הכי חשוב של מדינת ישראל – לשאול מה השתנה מבחינת האיומים, האתגרים הפנימיים; לשאול מה האינטרסים הלאומיים של ישראל, לאן אנחנו רוצים להוביל. הם לא מצאו זמן להתעסק בנושא שהוא בעיניי החשוב ביותר, ועולה אלפי מונים על כל נושא שעלה פה בחצי השנה האחרונה.
מה שאולי לא מפתיע זה שגם בהגשת התקציב, הבסיס והתשתית האסטרטגית שעליהם הוגש התקציב הם שוב אותם אינטרסים לאומיים. גם שם זה עולה. לצערי הרב, אחרי 75 שנים אין למדינת ישראל תפיסת ביטחון לאומית פורמלית. אני רואה בזה ליקוי עמוק ובריחה מאחריות של כל ראשי הממשלה, למעט הראשון, דוד בן-גוריון, שיצר את התפיסה הבלתי-כתובה הזאת. אני רואה בזה ליקוי עמוק. ראיתי את זה כרמטכ"ל, ראינו את זה בשלוש המלחמות האחרונות, שהסתיימו בוועדת חקירה ממלכתית, ואנחנו רואים את זה גם כשבאים להציב ולהציג את תקציב המדינה. אני מקווה שבכנסת הזאת ייעשה מאמץ, עם אנשים טובים, לקדם חוק תפיסת ביטחון לאומי, שהיא צורך תפקודי למדינת ישראל.
לפני כחצי שנה התראיינתי בידיעות אחרונות, ולשאלה שנשאלתי אמרתי שאם תהיה פגיעה באינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל, להערכתי מיליון אנשים יצאו לרחובות. אמרתי ולא בדיוק ידעתי על מה אני מדבר, וראינו את זה. נשאלת השאלה מה הוציא – וזה כבר לדעתי מיליונים; זה מאות אלפים כל סוף שבוע ב-150 מוקדים. במדינת ישראל, בתרבות שלנו בצבא, שממנה אני בא, יש סעיף שנקרא "חי את המתרחש ביחידה". בציונים למפקדים יש סעיף שנקרא "חי את המתרחש במדינה". פה השולחן הזה קיבל ציון נכשל בהבנה ששני הערכים המובילים במדינת ישראל הם יהודית ודמוקרטית. על פי סקר של מכון INSS מלפני שלושה, ארבעה חודשים, שני הערכים האלה ביחד מקבלים 71% מאזרחי ישראל, וכל השאר – שלום, ארץ ישראל השלמה – מקבלים ביחד אחוזים בודדים.
ובכל זאת, אם אנחנו צריכים תזכורת, למי ששכח – וחבל שלממשלה ולראש הממשלה, כי הוא היה גם אז, יש זיכרון קצר – ב-2014, בעקבות ועדת שקד, שהחליטה על חלוקת הנטל, על הגדרת יעדים לגיוס והטלת סנקציות, והיא הציגה חוק, המפלגות הדתיות, אפילו המנהיגים שלהן, אותם אלה שנמצאים היום, קוראים להפגנת המיליון. שום דבר לא היה מקורי באירוע שמתרחש היום. ואכן, הם מוציאים הפגנה שהם קוראים לה "הפגנת המיליון" – יוצאים מאות אלפים בבני ברק, מאות אלפים בירושלים, חוסמים את כביש 1. ומה שמעניין שם זה המסר שיוצא מראשי המפלגות וממועצות החכמים שלהם, והאמירה תזכיר משהו: מאחר שיש פגיעה, בעיניהם, בערך של היהדות, הם אומרים שאם החוק שעבר בקריאה ראשונה יעבור בשנייה ושלישית, הם יקראו לסרבנות המונית ויקראו למרי אזרחי. ולכן, אנחנו שומעים היום אמירות של אלה שמודאגים מאוד, ובצדק, לגבי צביונה הדמוקרטי של מדינת ישראל.
מה שראש הממשלה נתניהו עשה אז – הוא פשוט גנז את ועדת שקד. הוא כמובן לא הביא את זה לא לקריאה שנייה ולא לקריאה שלישית, כי הוא ידע למה זה יוביל. את התבונה הזאת אני לא רואה היום. ערכים לאומיים ואינטרסים לאומיים זו לא רשימת מכולת שעוברת בין ממשלות אלא מצפן, וראוי גם היום, אחרי 150 ימים, שממשלת ישראל תמצא את הזמן ותעשה הערכה חדשה – היא אפילו לא מחודשת – מה השתנה.
ולשאלה אם התקציב יחזק את הביטחון הלאומי של ישראל, התשובה שלי, בדומה לדוברים הקודמים, היא חד-משמעית לא; לא רק בגלל שהנחות היסוד לא עדכניות ויש השתנות רבה מאוד גם באיומים החיצוניים וגם בפנימיים, אלא בעיקר בגלל העובדה שהתקציב הזה משקף את סך הכניעות בהסכמים הקואליציוניים, מה שמביא לפירוק משרדי הממשלה, מביא לפגיעה אנושה במשימה של צה"ל כריבון ביהודה ושומרון, מביא לפגיעה במשרד החינוך, במשרד המשפטים, ובכל מספר שמחולק לארבע. תקציב שלא מחזק את החינוך הממלכתי בישראל ואת לימודי הליבה הוא פגיעה בעתיד המדינה ופגיעה בביטחון הלאומי שלנו.
אני אקח רק נתון אחד: החינוך הממלכתי, הממלכתי-דתי, וגם הממלכתי שיש בבתי הספר החרדיים, הוא בסך הכול 53% ממערכת החינוך הישראלית. כשבודקים מאין מגיעים החיילים לצה"ל, אז מה-50% האלה מגיעים 86% מהמשרתים. לא קשה לדמיין מה יקרה אם תימשך הפגיעה בחינוך הממלכתי. תקציב שלא מחזק את המשרתים בצה"ל ובשירות הלאומי, לא מחזק את ערך השירות, לא מחזק גם את המדינה. מה שאנחנו רואים זה ניסיונות – לא של ממשלה, של ועד קהילה – לעקוף את האינטרסים הלאומיים, לעקוף כל ערך ולהציג פה חוק שנקרא חוק-יסוד: לימוד תורה – ואני לא נגד לימוד תורה, אני מכבד מאוד את הלומדים. האמירה שאני שומע אותה לא מעט: אין צורך בחיילים, היא אמירה מופרכת לגמרי. גם בגלל העובדה שהיום רק 67% מחייבי הגיוס מתגייסים, 33% לא מתגייסים, וכמעט רק אחד משניים מסיים שירות, יש צורך חד וברור – אחרת הצבא לא היה מגיע לפה, לוועדת חוץ וביטחון, לפני חודש ומבקש צווים חריגים ל-58 גדודי מילואים לתעסוקה, בעיקר ביהודה ושומרון, פעם נוספת.
אז זה מחסור של ארבעה-חמישה גדודים, שבגיוס עמוק יותר של אלה שאינם לומדים תורה אבל הם משתייכים לחרדים, הם יכלו לתת מענה מצוין.
תקציב שלא מחזק את הפריפריה – ואני אומר את זה כאחד שנולד בטבריה וגדל באילת – גם את התחבורה, גם את התעסוקה וגם את החינוך, מחבל בביטחון הלאומי של כולנו. תקציב הביטחון קיבל התייחסות רצינית, ואני אודה על האמת, אני, בסופו של יום, הצבעתי בעדו, יחד עם ההבנה שפיצול משרד הביטחון, התקציבים, חוסר האופטימיזציה של התקציבים שהולכים בין שר החינוך לשר השני במשרד הביטחון – זה בא לידי ביטוי בדוגמה אחת שאני אתן, ויש הרבה: אחרי שנה של טרור עקוב מדם, אין 1.5 מיליארד שקל להקצות לסגירת הפרצות בגדר, מה שהיה חוסך פיגועים בעתיד והיה מקטין את סדר הכוחות והמילואים שהיה צריך לגייס, וגם הוקרת המשרתים, וזו תוכנית שקרובה לליבי. ייסדנו אותה יחד עם חבר הכנסת אביגדור ליברמן ב-2016. התחלנו עם שישה חיילים ושש חיילות בתוכנית מדים ללימודים, והיום לומדים 21,000 חיילים וחיילות. זו תוכנית המלגות הגדולה ביותר בישראל. מייד אחרי השבעת הממשלה, בחדווה גדולה, הגישו לוועדת שרים לחקיקה הצעת חוק לתת 100% ללוחמים, ומהר מאוד זה נשכח. זה לא הוגש, ולא הייתה תוספת של שקל אחד לתוכנית ערכית ביותר שנקראת ממדים ללימודים.
אני ניגש לדברי סיום. אני אומר שתקציב שמבטא את סך הלחצים הקואליציוניים, ללא תכנון ארוך טווח וללא קוהרנטיות עם האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל, הוא תקציב שלא ראוי שיעבור. אני ממליץ מאוד לחברי הממשלה להאזין לדברי ראש אמ"ן אתמול בכנס הרצליה ולאמירה שנסראללה קרוב להחלטה שגויה שתדרדר את האזור למלחמה. היינו שם לפני 17 שנים, יחד עם שרת התחבורה כדוברת צה"ל, יחד עם אלעזר שטרן, וגם אז נסראללה יצא ואמר: אם הייתי יודע באחוזים בודדים שזה יהיה המחיר, לא הייתי עושה את הטעות שעשיתי, והוא שילם מחיר כבד מאוד, עם כל הביקורת על המלחמה. מה שמטריד זה שאחרי המחיר הכבד שהוא שילם, הוא מסתכל על ממשלת ישראל, מסתכל על החברה הישראלית, רואה במה אנחנו מתעסקים, מה מפלג את החברה הישראלית, ושואב מזה כוח, לצערי. אני מציע לו, שוב, מאחר שהייתי ראש אגף המבצעים והייתה לי אחריות לכמה תוכניות מבצעיות שהכאיבו לו מאוד, שלא יעשה את הטעות הזאת פעם נוספת וייתן פרשנות שגויה לעוצמה של החברה הישראלית.
בשורה התחתונה, נדרשים הערכה מחודשת, ובעיקר תיקון הנזק שנגרם לחברה, לביטחון, לכלכלה, ליחסים הבין-לאומיים. שממשלת ישראל תפסיק את ההפקרות ותמצא את הזמן לבצע הערכת מצב לאומית מחודשת ולהבין שהזיזו את הגבינה והכול השתנה, בעיקר בגלל התפנית האסטרטגית שהם החילו על החברה הישראלית. בשורה התחתונה, אם הייתי יכול לתת עצה לבנימין נתניהו – שייזכר כיצד הוא פעל ב-2014, כשהיה חצי בחברה הישראלית, או חלק משמעותי, שחשב שפוגעים ביהדות. ראש הממשלה אז, ב-2014, החליט לגנוז את הקריאה השנייה והשלישית. אם הייתי יכול לתת לו עצה שתשרת את מדינת ישראל, את עם ישראל, שייקח את הרפורמה השגויה הזאת, שנולדה בצורה עקומה לגמרי, בחוסר מחשבה, בחוסר תכנון, יגנוז את היוזמה הזאת ויוביל אותה מחדש בתבונה, בהידברות, כדי למנוע שסע עמוק בחברה הישראלית, ואז לפעול לאיחוי השסעים ולהוביל באומץ – וזו אחריות של כל מי שיושב פה – לקדם את מדינת ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית, ליברלית וחזקה ברוח מגילת העצמאות. תודה.
1,856 מילים של גדי איזנקוט. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.