קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, איך חולפת לה תהילת עולם. רציתי שהנאום ההיסטורי יהיה בתקופה שלך.
תודה רבה. מכובדי היושב-ראש, אנחנו מדברים על התקציב, על נזקקים, על תקציב לא חברתי, על יוקר המחיה, על עלייה במחירי המצרכים פעם אחר פעם אחר פעם, על הסל המשפחתי, שנהיה יותר ויותר יקר, יותר ויותר קשה להשיג, מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת. זה המקום להקריא את שירו של מחמוד דרוויש (אומר בערבית ומתרגם:) "חשוב על זולתך". שירו של מחמוד דרוויש:
"כשאתה מכין את ארוחת הבוקר שלך, חשוב על זולתך (אל תשכח את מזון היונים) / כשאתה מנהל את מלחמותיך, חשוב על זולתך (אל תשכח את שוחרי השלום) / כשאתה משלם את חשבון המים, חשוב על זולתך (אל תשכח את מי שיונק מי עננים) / כשאתה שב אל הבית, ביתך, חשוב על זולתך (אל תשכח את עם האוהלים) / כשאתה ישן ומונה את הכוכבים, חשוב על זולתך (יש מי שאינו מוצא מקום לשינה) / כשאתה נותן דרור לנפשך בהשאלות, חשוב על זולתך (חשוב על אלה שאיבדו זכותם למילים) / כשאתה מהרהר באחרים הרחוקים, חשוב על עצמך (אמור: הלוואי שהייתי נר בחשכה)".
אני אמשיך לדבר עד שיגיע השר. בערבית: (קורא את השיר בערבית.)
תקציב המדינה הזה נמצא ביחס הפוך לצרכים של החברה, היהודית והערבית כאחת. יש נושאים שבהם ההתעמרות באזרח היא קשה. יוקר המחיה מכה גלים. מטפלים כמעט בכל נושא משני אבל לא בנושאים העיקריים; לא בנושא של יוקר המחיה. מחירי המצרכים עולים. אין השקעה של העדפה מתקנת בחברה הערבית. אומנם המשיכו את התקציב של הממשלה הקודמת, אבל מדי פעם מנסים לגנוב מהתקציב הזה קצת, מהסעיף הזה קצת, מנסים להתחכם. סדרי העדיפויות של הממשלה הם שונים ומשונים. הם סדרי העדיפות של הציונות הדתית.
אגב, מכובדי היושב-ראש, אני לא אוהב את המתקפות וההתמקדות בחרדים. לא אוהב, כמו שאני לא אוהב – בצורה שונה – את התקפות העליהום על הערבים. יש צרכים מיוחדים לציבור הערבי, לציבור החרדי. צריך לעשות יותר. ה-OECD דיבר על הצורך לעשות יותר מבחינה כלכלית, מבחינת הצמיחה, מבחינת התעסוקה, החינוך, של החברה הערבית וחרדית. במי כן – ואני אומר את זה לאנשי המחאה ולמחנה הליברלי – צריך למקד את ההתקפות, כי הוא באמת מוצץ את התקציב? בציונות הדתית, במתנחלים. כמה תקציב הם מקבלים? תבדקו את הסעיפים לא של החרדים – של הציונות הדתית. אבל שימו לב: אלה מותקפים, החרדים, והם – לא. למה? כי הם משרתים בצבא ואלה לא? זה מספיק, אבל הם מקבלים יותר, אפרופו מי שמוצץ את הדם – המתנחלים, ההתנחלויות, וקהל היעד והבייס של סמוטריץ', שר האוצר.
אגב, אחוז התקציב לחברה הערבית, למשל, באופן רוחבי וגורף, נמוך: 0.3% במשרד הבריאות, 8% במשרד התרבות והספורט, 5% במשרד העבודה. ככה מעמיקים פערים. אין התמקדות, למשל, בנושא תכנון ובנייה בחברה הערבית, שזה נושא מצוקתי, או בנושא הפשיעה הגוברת, מעשי הרצח. ראיתי אתמול ידיעה על ביקור של בן גביר בצפון. למה הוא ביקר? קראתי את הידיעה, והם אומרים בצורה מפורשת שהוא ביקר בשל העובדה שהיו הצתות בכמה יישובים יהודיים. אף אחד לא דיבר על מה שהיה יום לפני בשפרעם, כאשר שמונה רעולי פנים על אופנועים הגיעו לחנות נעליים ואיימו, הודיעו לאנשים בחנות: צריך לשלם דמי חסות, פרוטקשן – והלכו, כי בעל החנות לא היה, ובהליכה בחזרה אחד מהם הרים את האקדח, או את הנשק, בשמחה ובהפגנתיות. שום משטרה; אפילו לא קמצוץ של התעניינות, שאנחנו יודעים עליה. בן גביר ראה שיש כתבות בכל הערוצים על פרוטקשן, דמי חסות, בכמה יישובים יהודיים. אגב, אני דורש לטפל בדמי חסות בכל יישוב – יהודי, ערבי, ערבי, יהודי. בכולם. דמי חסות ופרוטקשן הם מכת מדינה, אבל בשל העובדה שהביקורת הציבורית גברה ויש יישובים יהודיים וראשי רשויות שהתבטאו, פתאום הוא קפץ לבקר, יושב-ראש מבוכה יהודית. שר הבָּטֵ"ל, שר הבָּטַ"ל, בָּטֵל, בָּטַל.
אבל אני בכוונה אומר בָּטֵל. (אומר בערבית: המבין יבין,) ודי לחכימא.
כי בנושא העיקרי שהוא צריך לטפל בו, ביטחון אישי – ליהודים וערבים, אגב – הוא לא שם. הוא קופץ כמו גנב בלילה, משתחל למסגד אל-אקצא ואומר: אני בעל הבית. ככה נכנס בעל בית? כשאני נכנס לבית שלי, אני נכנס באופן חופשי, לא משתחל ומתגנב בבוקר עם שמירה, לא מסתכל כל הזמן ימינה ושמאלה. בעלי הבית, אסחאב אל-מקאם, הם המוסלמים, הם (אומר בערבית: בעלי המקום, המוסלמים. כמו גנב שנכנס בסתר, צילם את עצמו ויצא מהר.)
עוד נושא שהממשלה הזאת – קיבלתי איזה מידע פנימי: יש סעיף בתקציב הקודם לגבי תקציב החינוך בירושלים המזרחית של משרד האוצר ומשרד החינוך, 250 מיליון שקל. משרד האוצר מסרב להעביר, יעני משחק סחור-סחור, סחור-סחור. פניתי גם למשרד החינוך, גם לשר החינוך פניתי, גם לאחרים, גם בעירייה. הם אומרים: יהיה בסדר. כשאומרים לי "יהיה בסדר" בנושאים האלה אני מתחיל לדאוג. בלאו הכי יש אחוז נשירה גבוה בבתי הספר, וצריך תשתיות בירושלים המזרחית. האפליה המתמשכת והדיכוי המתמשך – נכון, היא תחת כיבוש, אבל גם שלטון כובש אחראי לתברואה, לפינוי אשפה, לתחבורה, לכל דבר, עד שהוא ילך.
דיברנו על פשיעה, ואתמול הייתה צעדה של ועדת המעקב, צעדת מכוניות, שבאה כדי לזעוק, כדי להוביל את הקריאה של הציבור הערבי שדי לרציחות, די לאלימות. הנשק הזה הורג אותנו, הנשק המוברח. יש משהו, אני לא יודע אם שמתם לב – לא שמתם לב: אף פוליטיקאי יהודי מהקואליציה או מהאופוזיציה הזאת כאן לא השתתף, גם לא נציגי המחאה, למרות שנושא המלחמה באלימות ובפשיעה הוא נושא בקונסנזוס, יש הסכמה כללית. תמיד אומרים לנו: למה הערבים לא משתתפים במחאה בקפלן? למרות שהם משתתפים במקומות אחרים, גם יש מאות שמשתתפים. אבל לא מצאו לנכון להשתתף בצעדה הזאת נגד מעשי הרצח, שעולים ועולים ועולים, גם בגלל אדישות הממשלה, חוסר המעש שלה, הרשלנות, (אומר בערבית: קונספירציה, לא רק עצימת עין,) לא רק עצימת עין, וגם בגלל המלחמה שפרצה בין כמה ארגוני פשיעה, בעיקר בצפון. לכן המספרים מאמירים.
דיברנו על כמה משרדי ממשלה. למשל במשרד לשוויון חברתי אין טיפול בחוסר המעש של שיעור הולך וגדל של צעירים בחברה הערבית. כשיש חוסר מעש והיעדר תעסוקה, הדרך (אומר בערבית ומתרגם:) הדרך קצרה יותר ללכת אל דברים לא חוקיים, אל הפשיעה. זו דרך מקוצרת להביא כסף, למצוא תעסוקה. גם לגבי אזרחים ותיקים אין הגדלה ב-100 מיליון שקל כפי שצריך.
דיברנו על תשתיות ביישובים הערביים, תשתיות בריאות וספורט, למשל מרכזי בריאות, בתי חולים, אצטדיונים, מגרשים, גני משחקים, שבילי הליכה, אולמות ספורט, בריכות שחייה, הקמת עוד תיאטרון – כי הצלחנו להקים תיאטרון באום אל-פחם, שהתחיל לעבוד בצורה מיטבית. חשוב מאוד לקדם את הספורט. אגב, ספורט ובריאות כמעט הולכים ביחד, ולכן הזכרתי אותם אחד לצד השני.
משרד המשפטים – אגב, הייצוג של הציבור הערבי, של הערבים, במשרד המשפטים הוא 7.7% בלבד, שזה הרבה הרבה פחות מייצוג הולם. בית המשפט העליון, יש בו מקום שמור לשופט ערבי גבר אחד בלבד. למה שלא תהיה שופטת ערבייה בעליון? שופטת ערבייה בעליון – ליש? אני מכיר כמה וכמה שופטות ועורכות דין שיכולות להיות שופטות בכירות. ולמה רק שופט ערבי אחד? צריך לפחות שלושה שופטים ערבים בעליון. בזה צריך רפורמה, אני מודה. בתורים המשתרכים, עד שמקבלים פסקי דין מחכים הרבה זמן – בזה צריך רפורמה; לא השתלטות פוליטית אלא רפורמה. וגם במה צריך בעיקר? ביחס שווה אל נאשם יהודי ואל נאשם ערבי במערכת המשפט, והמצב הוא לא כזה, כי יש איפה ואיפה. יש אפליה בגזרי הדין בין יהודים וערבים, כמו שיש אפליה כלפי הערבי אם הוא חי ואם הוא מת או נרצח. ראיתם איך אנשים יצאו ללוויות בעין מאהל, בכפר מנדא, בטייבה, איפה לא? ברהט יש ירי כמעט כל ערב בשכונה אחת, ביותר משכונה אחת, ניידות לא מגיעות, ואז נהרג או נרצח ילד. כמה נורא, כמה כואב, כמה מקומם. בנתניה אפשר לראות כמה דקות בלי שתהיה ניידת אחת או שתיים שם?
אני רוצה לדבר על שטחי התעשייה ופיתוח אזורי התעשייה דרך משרד הכלכלה והתעשייה. רק 6.5% מכלל השטחים המיועדים לתעשייה ומלאכה נמצאים ביישובים הערביים – 6.5% – כאשר צריך הרבה יותר כדי לפתח את היישובים הערביים במעשה של affirmative action, העדפה מתקנת, כדי לצמצם את הפערים. אנחנו בחברה הערבית סובלים מהמחירים, מהפקקים, מהזיהום והפסולת של התעשייה, אבל לא מהפירות שלה ולא מהארנונה שלה, כי יש פחות תעשייה ואזורי תעשייה ביישובים הערביים.
הייטק – לפי נתוני רשות החדשנות, כ-321,000 מועסקים בהייטק בשנת 2020, מתוכם פחות מ-7,000 ערבים, כלומר פחות מ-2.5%.
משרד התחבורה – יש הפחתה בתקציב שהיה מיועד בשנה שעברה בחצי מיליארד שקל, כך שפחות פרויקטים יבוצעו מבחינת כבישים ותחבורה. כבישים שנחוץ לטפל בהם, כמו כביש 65, אזור ואדי עארה למשל – דנו בזה בוועדת הכלכלה לפני שבוע יחד עם ראש עיריית אום אל-פחם וראש מועצת ביר אל-מכסור. מכובדי היושב-ראש, כשאתה נוסע בחברה הערבית או כשאתה במטוס מצלם מלמעלה אתה יודע מה זה יישוב יהודי ומה זה יישוב ערבי או התנחלויות. למה? יישוב יהודי מסודר – אפילו לפי החשמל בלילה – מאורגן, יש תשתיות, אבל יישוב ערבי – התקציבים האלה לא מגיעים, ולכן התשתיות לא מפותחות. זה מקומם, ולכן האזרח הערבי תוהה למה יש חלקים בציבור שמגיעים להם תקציבים ולנו לא.
אפרופו ההצהרות הבומבסטיות של יושב-ראש מבוכה יהודית שהוא הביא תקציבים וכדומה, אמרתי, ואני אומר תמיד, שהמשטרה מסוגלת, היא יכולה, כי היא הוכיחה את עצמה בעבר בגוש דן, בנתניה, בנהריה, באשדוד. כשמדובר ביישובים הערביים או בארגוני הפשיעה הערביים פתאום הם לא מסוגלים; לא שהם לא מסוגלים, הם לא רוצים. זאת השאלה – מתי הם – – –
ירדן, מצרים, הגדה המערבית, עזה – אנחנו אותו עם, פלסטינים. השיעור אצלנו הוא פי שלושה.
אבל מתי הפך להיות פי שלושה? בשנים האחרונות.
אני אגיד לך למה. שם המשטרה מתייחסת אל האזרחים כאזרחים שלה, לא מתייחסת אל האזרח כאל אויב, כמו שאמר דוח ועדת אור. המשטרה כאן מתייחסת אל האזרח הערבי כאל אויב ולא כאל אזרח שמגיע לו שיטור אזרחי. לפני שנת 2000 שיעור הרציחות היה הרבה הרבה פחות. עזוב שנת 2000. ב-2018, לפני כמה שנים, מספר הרציחות היה 70 ומשהו, הרבה פחות מהשנה הזאת או מהשנה הקודמת, בממשלה הקודמת. מה, אפרופו המפכ"ל, המנטליות שלהם היא לרצוח אחד את השני? פתאום המנטליות ב-2018 השתנתה והשנה לא? המנטליות של מי שאומר את זה היא הבעייתית. החשיבה הזאת היא הבעייתית. היחס של השלטון המרכזי אלינו כאל חצר אחורית גרם לארגוני הפשיעה לשגשג. לכן בגדה, שם יש יותר נשק, יש פחות רציחות; בעזה, שיש יותר נשק, יש פחות רציחות פליליות. פחות; גם בירדן, גם במצרים, גם בלבנון. זה צריך לומר משהו לכולכם, לכולנו.
יש שתי מדינות: מדינה של ארגוני הפשיעה – –
– – ומשטרת ישראל. מי מנצח לאחרונה? ארגוני הפשיעה. הם יותר חזקים. למה הם יותר חזקים? כי המשטרה מרימה ידיים.
כאשר מתייחסים אל החברה הערבית כאל חצר אחורית – אין תשתיות, אין תעסוקה של צעירים, אם יש יריות מתעלמים, לא באה ניידת.
אה, הם אומרים את זה, אבל אתה יודע שהשוטרים לא מפחדים. אין שוטר שמפחד, (אומר בערבית: תעזוב אותך מהדיבורים.) הם טוענים, אבל תסתכל כשהם באים להרוס בית – –
– – כל יחידות היס"מ, לא רק שלא מפחדים – באים כמו גיבורים, אבו עלי, דוחפים נשים, דוחפים גברים.
למשל. הקשקוש של הטענות האלה, בהחלט.
לכן כל הדוגמאות האלה שאנחנו נותנים כאן מוכיחות את הכסילות של הטענות של מי שאומר: תגידו, למה אתם לא נותנים למשטרה לפעול? אז אני אגיד לך דוגמה: נגיד שבאחד היישובים נרצח יהודי – עזוב נרצח, נשרט יהודי; כמה זמן לוקח עד שהם מפענחים את המעשה בלי שאף אחד יגיש תלונה? פתאום יש אמצעים טכנולוגיים. פעם בטייבה, ווליד, זמאן, במלחמה שהייתה, נרצחו עשרות אנשים. לא היה פענוח – שר החוץ מקשיב מרחוק – עד שהגיע יהודי לאחד המוסכים, נורה ונהרג. נרצח. 72 שעות – היורה היה בקלבוש. 72 שעות. תגידו, מה, צריך שיהודי יירצח על כל ערבי בתוך כל יישוב כדי שתתעוררו? אנחנו לא רוצים. אנחנו לא רוצים שאף אחד יירצח. או שארגוני הפשיעה הערביים יתחילו לפעול בנתניה ותל אביב ואז יגידו: אה, הסכנה עברה. (אומר בערבית: הדבר הכי גזעני) זה הטענה – הדבר הכי מתנשא, פטרנליסטי וגזעני זה להגיד: צריך לפעול כי זה יכול לעבור מהיישובים הערביים ליהודיים. זה רק מוכיח שהמשטרה היא יהודית ליהודים. כאילו, אם זה אצל הערבים, זה יכול להישאר; (אומר בערבית: תישארו, תמשיכו לירות אחד בשני, כן, זה לא קשור אלינו.)
(אומר בערבית: כן, מה טוב?) ככה הם חושבים. לא ככה צריך לפעול.
פעם, כשנתניהו קרא לעצמו אבו יאיר, הוא היה מדבר הרבה על הנושא הזה. הוא היה מתעניין, הוא אפילו היה נכנס לאקסטזה ואופוריה כשכמה צעירים ערבים קראו לו אבו יאיר. הוא חזר, עשה סרטון, אמר: קראו לי אבו יאיר. כמה זה גרוטסקי.
מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אנחנו דורשים כבר שנים לאסוף את הנשק. צריך לחקור, להקים ועדת חקירה, איך זה ש-20 שנה אנחנו אומרים לעצור את הזליגה ואת ההברחה של נשק מבסיסי הצבא ליישובים הערביים ועדיין הנשק זולג. איך זה שאתם לא עוצרים את ההברחה הזאת? ואם יש, כפי שאמרתי כמה פעמים, איזו משאית בסודאן עם נשק, מזהים אותה, יודעים מי הנהג, מי יושב ליד הנהג, מה מספר המשאית, מה יש במשאית ויורים לעברה, אבל כשיש איזו מכונית שנכנסת ליישוב ערבי עם נשק כדי לרצוח – פתאום כישלון, חוסר מעש. התוצאה היא רצח ועוד רצח ועוד רצח.
אמרתי ואני אסכם: המשטרה היא משטרה מקצועית וחזקה כשהיא רוצה. היא הצליחה בעבר ביישובים היהודיים למגר את ארגוני הפשיעה, אבל היא לא מצליחה בכוונה למגר את הפשיעה ביישובים הערביים.
מכובדי היושב-ראש, אני אסיים. חצי דקה ברשותך: חבר הכנסת ואליד אלהואשלה שאל אותי אם ראיתי את המשחק האחרון של מכבי חיפה. ראיתי. התרשמתי מאוד מדיא סבע. לדעתי הוא הקשר הטוב ביותר שיש כיום בליגת-העל. איזה שחקן נשמה.
תודה רבה. אנחנו רוצים לנצח גם בספורט וגם לנצח את הפשיעה, לחיים שלווים ושקטים. מותר, זו זכות יסוד.
2,120 מילים של אחמד טיבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.