קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לי שאלה. מי שהוא הורה לילדים, בטח מכיר. אתם מכירים את הסיפור "העץ הנדיב"? אדוני היושב-ראש, אתה מכיר את הסיפור "העץ הנדיב"?
אדוני המזכיר, אתה מכיר? מה שקורה היום בהעברת התקציב זה ממש הסיפור "העץ הנדיב", ולמי שלא מכיר את הסיפור הזה, תנו לי להשלים לכם את העלילה. הספר מספר על קשר ידידות בין עץ לילד. בשל האהבה של העץ לילד, הוא מוכן לתת לאותו ילד את כל מה שיש לו, גם במחיר של הקרבה עצמית. בכל שלב בחיים העץ דואג ומכלכל את הילד כדי שהוא יהיה מאושר: עלים, תפוחים, ענפים, גזעים. הכול הוא נותן, עד שהוא נשאר גדם. בסוף בסוף מהעץ המפואר הזה נשאר גדם קטן, והילד, שכבר הפך לזקן, נותר כשחצי תאוותו בידו. לא נשאר כלום. בעמוד האחרון בספר הילד רק מבקש לשבת ולנוח על העץ הנדיב.
ולמה אני מספר לכם את זה? כי בתקופה האחרונה, חברים, אני חושב שגם למדינת ישראל, בדיוק כמו לאותו ילד, יש את העץ הנדיב שלה – תקציב המדינה שמבקשים לאשר לשנים 2024-2023. ואני מזכיר לכם שבשנת 2024 לראשונה הסכום של תקציב המדינה עובר את החצי טריליון שקלים, 500 מיליארד שקל תקציב המדינה. והכספים הקואליציוניים לראשונה מגיעים לסכומים מרקיעי שחקים של 14 מיליארד שקל. אתם שומעים נכון: 14 מיליארד שקל כספים קואליציוניים. ומאיפה מגיע הסכום האדיר הזה? מהכיס של מי הוא יוצא? מי ישלם על זה? אני שואל את זה באמת עם סימן שאלה מאוד גדול. יאיר לפיד, ראש המפלגה שלי, כשיצא לדרך לפוליטיקה, שאל: איפה הכסף? זה היה הסלוגן של יש עתיד: איפה הכסף? ואני רוצה לשאול שאלה דומה, אבל קצת אחרת: מאיפה הכסף? מאיפה הכסף? מי יממן את כל הדבר הזה? מאיפה הכסף הזה יגיע? ובמילים אחרות, מי זה אותו עץ נדיב, כמו בסיפור, שהממשלה מנצלת עד תום?
התשובה ברורה, חברים: מעמד הביניים, מעמד הביניים העובד של מדינת ישראל. אותו מעמד ביניים שהולך ונשחק, שכבר שנים כורע תחת הנטל, הוא ולא אחר, הוא העץ הנדיב של מדינת ישראל. כן, אותם טייסים, אנשי הייטק, קציני צה"ל, שלפני שבועות קראו להם ללכת לעזה, הם העץ הנדיב. לא רק בביטחון; הם העץ הנדיב גם בהחזקת הכלכלה, העץ הנדיב, שמרוב אהבה למדינת ישראל ואחריות לעם ישראל נתן ונתן ונתן עד שכבר אין לו מה לתת. אין, גמרתם אותנו. הממשלה הזו יודעת את זה ומרשה לעצמה לקחת כמה שיותר בשביל הסחטנות הפוליטית של המפלגות שחברות בה; סחטנות פוליטית, מפלגות סקטוריאליות שדואגות לאינטרסים צרים ופרסונליים. בדיוק כמו אותו ילד שהסיר את העלים מהעץ, ככה הממשלה הסירה את ידה מתוספת תקציבית עבור ניצולי שואה. כן, במקום להעביר 14 מיליון שקל, חצופים שכמותכם, לכספים קואליציוניים, יכולתם להוסיף כסף בצורה אקטיבית עבור ניצולי שואה.
תתביישו לכם. אתם בכלל מבינים מה זה ניצול שואה, מה זה ניצול שואה שאין לו כסף לתרופות, אין לו כסף לאוכל? אז 14 מיליארד שקל בשביל כל מיני גורמים קרובים אליכם יש כסף, אבל לניצולי שואה אין כסף. תצאו מהבועה שלכם, תלכו לראות מה זה ניצול שואה.
בדיוק כמו אותו ילד שקטף את התפוחים מהעץ, ככה הממשלה נותנת לחברות הגדולות לקטוף רווחים ותורמת לעליית מחירים. אבל גם זה לא מעניין אתכם. איפה הסיפורים שלכם על מלחמה במונופולים? איפה המלחמה מול הבנקים, שחוגגים בימים אלו? אתמול ראינו תוצאות של הרבעון הראשון: בנק הפועלים – מעל 2 מיליארד שקלים רווחים ברבעון. איפה סמוטריץ', שבכל נאום אמר: אני אילחם במונופולים, אני אילחם בבנקים? פחדן, פשוט פחדן. מה שמעניין אותו זה רק כסף למתנחלים, להתנחלויות, לחרדים. שום דבר בשביל מדינת ישראל הכללית. ב-14 הימים האחרונים 12 חברות הודיעו על העלאת מחירים: דיפלומט, שסטוביץ, שטראוס – פעמיים, תנובה, טרה, אסם, סוגת ועוד. איפה הממשלה? בממשלה שלנו רצו להעלות את מחיר הלחם ב-20 אגורות – ראש הממשלה לפיד עצר את פעילות הממשלה, עשה ארבעה דיונים רק בגלל הלחם ועצר את העלייה. אתכם זה לא מעניין.
והעיקר, הם מספרים, אדוני היושב-ראש, שמפלגת ש"ס חברתית, דואגת לעניים. למה אתם לא נלחמים? למה אתם לא עוצרים את זה? כי זה לא מעניין אותם. פשוט לא מעניין אותם. במקום להעביר 14 מיליארד שקלים, יכולתם לדאוג להגברת התחרות, ולמשל להוריד מע"מ ב-2% כדי להקל על מדינת ישראל, על אזרחי ישראל. אבל אתם בדיוק כמו אותו ילד שקיצץ לעץ את הענפים; ככה הממשלה מקצצת את המוטיבציה להשתלב בשוק העבודה, מעודדת אבטלה, מעודדת בטלנות, מעודדת בינוניות. במקום להוסיף 1.5 מיליארד שקל לתקציבי מוסדות החינוך החרדיים, בלי דרישה ללימודי ליבה, לא דורשים את זה בכלל, נותנים את הכסף, כשכבר בממשלה הקודמת היה הסכם עם בעלז, נכון? אדוני, אתה טיפלת בנושא הזה.
היה הסכם עם בעלז ללמוד לימודי ליבה, והם הסכימו, כן. ואז באה הממשלה החדשה ואומרת: לא, לא. אל תלמדו, אל תתפתחו, אל תעבדו. לא צריך, אנחנו ניתן לכם. תמשיכו להיות מסכנים, תמשיכו להיות נזקקים, תמשיכו ללכת לכל מיני עמותות. לא צריך ללמוד. לא צריך ללמוד אנגלית, לא צריך ללמוד מחשבים. תישארו מסכנים. זו הממשלה. הממשלה פוגעת בציבור הבוחרים שלה, לא בציבור אחר, במיוחד בציבור שלה. ובמקום להוריד את המס על השתייה המתוקה ולפגוע בבריאות הילדים – מה עשיתם? ביטלתם את המס על השתייה המתוקה; הדבר הראשון, הראשון, הראשון, הראשון, שסמוטריץ' עשה, הוא לבטל את המס על השתייה המתוקה.
ולמה אני אומר את זה? כי לפני שבוע, אדוני הרמטכ"ל לשעבר, יצא דוח של משרד הבריאות – ואתה תהיה בשוק מהנתון הזה – ולפיו רק 9%, רק 9% מהילדים והנוער בישראל מדווחים על עיסוק בפעילות גופנית יום-יומית. רק 9%. אתה יודע מה פעילות גופנית עשתה לך, אתה יודע מה אגודת ספורט עשתה לך ולחברים שלך ומה היא עושה להרבה מאוד מהאנשים שמגיעים לצבא והופכים להיות קצינים מובילים בצבא, מובילים בכלכלה. אבל הממשלה הזו, לא מעניין אותם שיהיו ילדים בריאים, לא מעניין אותם שילדים יעסקו בספורט. יושבת פה שרת הספורט לשעבר, הגב' מירי רגב, שבאמת נלחמה על הדברים האלה – אני הייתי יושב-ראש איגוד השחייה כשהיא הייתה שרה. אז בא עכשיו תקציב ולא מוסיפים שקל לספורט הישראלי. שקל אחד אין לספורט הישראלי. השר מיקי זוהר יצא בהבטחה לפני שלושה שבועות שנוספים מיליארד שקלים לספורט הישראלי. אני פותח את התקציב ואין כלום, שום דבר. למה? לא כי הוא לא רוצה, כי נגמר הכסף. לקחו את הכסף למקומות אחרים, שיותר חשובים מהילדים שלנו. אז איפה הדאגה לבריאות של הילדים שלנו? מנתונים של ה-OECD אנחנו נמצאים במקום הראשון בעולם בקטיעת איברים בעקבות מחלת הסוכרת. אלופי העולם אנחנו. אנחנו מקום שלישי בעולם בהשמנת ילדים. אבל זה לא מעניין אתכם. אתם פשוט לא חושבים על העתיד שלנו, לא חושבים על עתיד הילדים. אתם בדיוק כמו אותו ילד שכרת לעץ את הגזע – ככה הממשלה כורתת את הענף שעליו כולנו יושבים. במקום להציג תקציב מעודד צמיחה, קיבלנו תקציב מדכא צמיחה.
חברים, מעמד הביניים הולך וקמל, יוקר המחיה עולה, אבל העיקר שהממשלה מאושרת. כל השותפות בקואליציה מבינות שנתניהו כבול לממשלה הזאת ואין לו שום אלטרנטיבה, ולכן הם ממשיכים לטפס על העץ ולקטוף מכל הבא ליד, לקטוף את כל התפוחים, שזה בעצם תקציב המדינה. ואני קורא לזה ביזה. זו בעצם ביזה של הקופה הציבורית. אין לזה הסבר אחר. ומה זה ביזה בעברית, אדוני היושב-ראש? יש לזה שתי משמעויות: המשמעות הראשונה היא לקחת שלל, והשנייה היא להתנהג בחוסר כבוד, בבוז ובזלזול. זה בעברית המשמעות של ביזה. ולי זה מרגיש שכאשר זה נוגע לכספים של משלמי המיסים, הממשלה הזאת מאמצת את שתי המשמעויות: גם לקחת שלל וגם להתנהג בחוסר כבוד, בבוז ובזלזול אל מעמד הביניים. היא גם לוקחת את הכסף ומעבירה אותו לאפיקים שלא תורמים לצמיחה הכלכלית וגם עושה את זה כלאחר יד, בזלזול ובבוז גדול לציבור.
רק לפני שבוע פורסם שבשביל "לעודד" ח"כים מהקואליציה להצביע בעד קרן הארנונה המטורפת הזאת, שגם זה סוג של ביזה מעיריות חזקות שעובדות ותורמות – ויושב פה הרמטכ"ל לשעבר, שגדל באילת. היה פה ראש עיריית אילת, וכמעט בדמעות – ממש הייתה לי צמרמורת – דיבר על העושק שעושים עכשיו לעיר אילת. העיר אילת, שהיא מסכנה גם ככה, תצטרך לשלם 50 מיליון שקל לקרן הארנונה. זה 50 מיליון שקל שבאים מהתרבות, מהפנאי, מהספורט, מהקשישים, מניצולי שואה. כל דבר שהוא אקסטרה לדאגה לתושבים הולך למקום אחר. אני שואל אתכם: זה נורמלי? אז כדי שהם יצביעו, אדוני היושב-ראש, בלילה אחד הועברו מיליונים לח"כים הבאים: אתי עטייה, חנוך מלביצקי, יצחק פינדרוס, משה סולומון ויצחק קרויזר. האם אתם יודעים מה המשותף לכולם? כל החבר'ה האלה הם פשוט חברים בוועדת כספים. פחדו שהם לא יצביעו בוועדת הכספים, ולכן חילקו להם כסף, דמי חנוכה כאלה, במיליונים, כדי שהם יעבירו לאן שהם רוצים.
ואני אספר לכם סקופ, חברים. לא סיפרתי את זה עד עכשיו. יכולתי להעביר לעיתונות. סיטואציה ב-03:00: אני יושב בוועדת הכספים, הצבעות בלי סוף – בעד, בעד, צעקות וזה. ואתה יודע, אני, כהרגלי, עושה להם בלגן, נתנייתי אמיתי. הייתה הפסקה של כמה דקות, אדוני. לקח אותי לצד אחד מחברי הקואליציה, לא משנה, לא אזכיר את שמו, ואמר לי: סימון, אתה צריך משהו? ואני עניתי לו בתמימות: אחי, אם תביא לי קפה בלי סוכר, אני מה זה אודה לך. והוא התחיל לצחוק. הוא נקרע מצחוק. אמרתי לו: למה אתה צוחק? הוא אומר לי: לא, לא, אתה צריך אולי כמה מיליונים כדי שתעזוב אותנו בשקט? אשכרה, ככה זה היה, שוחד פוליטי באמצע הלילה. הייתי בהלם. כמובן שהולכתי אותו למקום אחר, אבל ככה זה נעשה. זה בעצם ההצבעות בוועדת הכספים: אף אחד לא יודע מה הוא מצביע, לא נותנים לך לדבר, לא נותנים לך לשאול שאלות. כל התקציב אפילו לא היה כתוב לנו מול העיניים, לא ידענו על מה אנחנו מצביעים, ועצרנו, וצעקות. וככה העבירו את תקציב המדינה: מי בעד? מי נגד? מי בעד? לא יודעים בכלל מה הם מצביעים. אני אומר לכם שגם לחברים של הליכוד אין מושג מהשחיתות ומהשוחד שעברו בתקציב הזה. אין להם מושג. תשאלו אותם אם הם בכלל ראו את הסעיפים של הכספים הקואליציוניים, לאן זה הולך. אז אומנם הסיפור הזה של אמצע הלילה מצחיק, אבל הוא מראה לנו מה זה בעצם ועדת הכספים.
ואני אתן לכם עוד דוגמה. סיעת עוצמה יהודית וסיעת יהדות התורה, הן הרי איימו לא להצביע בעד התקציב, והינה, פתאום, out of the blue, 500 מיליון שקלים נוספים מובטחים להם. אבל לא מצוין שם מהו המקור התקציבי. ומה שמצחיק אותי – וחבל שהם לא נמצאים פה – זה איך גולדקנופ ובן גביר ושר הנגב והגליל עדיין מאמינים שהם יקבלו את הכסף מביבי. אני אומר להם, לא תקבלו, זה הכול שקר, כי ביבי הוא פשוט שקרן. ולא אני אמרתי את זה, אמר את זה שר האוצר, מר גרנדמייזר, אמר את זה, והקליטו אותו, הוא קרא לו "שקרן בן שקרן" – שר האוצר שלו, שנמצא היום, שעושה את התקציב. אז אם שר האוצר לא מאמין לביבי, איך גולדקנופ, שהוא איש עסקים, הוא בן אדם ממולח, איך הוא מאמין לו?
אז אני אומר לכם, חבריי, אחרי שביבי ישאיר אתכם עם המכנסיים למטה, גם אתם תצטרכו ללכת לגפני שיתרום לכם בגדים, כמו שהציע לנועה קירל, כי לא יהיו לכם בגדים, הוא פשוט ישאיר אתכם עם מכנסיים למטה.
בקיצור, חברים, הפכו אותנו לפרה חולבת עבור אינטרסים סקטוריאליים מצומצמים, ולפרה החולבת הזו כבר נגמרו הדמעות לבכות על כל חלב שנשפך. וחוץ מהדמעות אין יותר חלב, נגמר החלב של הפרה. וכשהיום, רגע לפני שמעבירים תקציב בלי שום בשורה של צמיחה עבור המשק, בלי שום תקווה למעמד הביניים, לא לסטודנטים ולסטודנטיות, לא למורים ולמורות, לא לספורט, לא לחינוך, לא לשום דבר שדואג למדינת ישראל, אני שמח על דבר אחד: שסוף-סוף, סוף-סוף מעמד הביניים, זה שמחזיק את הכלכלה הישראלית, מתעורר. סוף-סוף מבינים שיש לנו קול ויש לנו כוח. אומנם ניצחתם בבחירות האחרונות, יש מערכה שניצחתם בה, אבל זה לא יקרה עוד פעם אחת. זה לא יקרה, כי אנחנו מבינים שחייבים לעצור אתכם. חברים יקרים, העץ הנדיב הזה הבין שבקצב הזה לא יישאר ממנו דבר.
ולפני שאני ממשיך בנאום, אני רוצה לומר כמה מילים פשוטות שחשוב שישמעו מעל הדוכן הזה, ואלו מילים ממני כתושב נתניה, כאדם שאוהב את הציבור החרדי. אני באמת חושב שזה ציבור חכם, מיוחד; אני מוקיר, אמיתי, את העובדה שהוא מתאמץ לשמור על המורשת התורנית שלנו, ואני מעריך את התרומה הרבה שלו לארגוני החסד וההצלה. אני אספר לכם שאני בעצמי חוויתי את המסירות של הציבור הזה בשעה שאימי חלתה במחלה, ומי שהציל אותה זה היה הרב אלימלך פירר, חתן פרס ישראל, ומערכת הסיוע הרפואית המדהימה שהוא הקים. הוא היה שם כדי להציל את אימא שלי, והוא נמצא שם כדי להציל אלפים רבים אחרים. צדיק אמיתי, וכמוהו יש הרבה מאוד בציבור החרדי, אין ספק.
אבל כל מה שאני אומר כאן הוא ביקורת שנובעת מתוך אהבה, לא מתוך שנאה, כמו שאומר הפסוק, ואני מצטט, "נאמנים פצעי אוהב". דווקא בגלל הדאגה שלי, הדאגה למדינה שלי, לבנות שלי, לעתיד שלהן, אני רוצה להילחם – להילחם למען הילדים בחברה החרדית שילמדו לימודי ליבה; להילחם על זה שיהיה להם עתיד במדינת ישראל, שלא היו מסכנים, שלא יחיו על 1,300 שקל, שלא יחיו רק על ביטוח לאומי, שילמדו, שיעבדו, שירגישו חלק מכלכלת ישראל וידאגו לפרנסה של המשפחה שלהם ולעתיד של הילדים שלהם. אבל לצערי, המנהיגים שלהם חושבים אחרת. ואני אספר לכם שגם בתלמוד – אדוני אלעזר שטרן, אתה בטוח מכיר את זה – במסכת ברכות, מוזכרת מחלוקת בין שני חכמים, רבי ישמעאל ורבי שמעון בר יוחאי. רבי ישמעאל סבר שמותר לבטל לימודי תורה כדי לעסוק בפרנסה, ורבי שמעון בר יוחאי סבר שלא מבטלים תורה גם לשם פרנסה. אה, גם אתה פה.
כן. וכיצד מכריע התלמוד? אני מצטט: "הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם, והרבה עשו כרבי שמעון בר-יוחאי ולא עלתה בידם". זאת אומרת שהדרך של לימוד תורה בלי עבודה אינה דרך שמתאימה לכולם. אי-אפשר לקיים חברה מתפקדת בלי לשלב ביחד את התורה והמלאכה, פרנסה ועבודה. ואני אספר לכם כליטאי, כאחד שנולד בליטא, בווילנה, שהבית שלי היה שני רחובות מהבית של הגאון מווילנה. וגם הרבי חיים מוולוזי'ן היה תלמיד הגאון מווילנה. והוא אמר כך, ואני מצטט: ודאי שלכלל ההמון כמעט בלתי אפשר שיתמידו כל ימיהם רק בעסק התורה – – – ועל זה אמרו" במסכת אבות: "כל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון". זאת אומרת, אפשר ללמוד, אבל צריך גם ללמוד, גם לעבוד, וצריך שיהיה עתיד לילדים בחברה החרדית. אי-אפשר לנהל ככה מדינה, אי-אפשר לנהל ככה כלכלה, אי-אפשר לקיים ככה חברה סולידרית. אני אומר את זה לטובת הילדים של כולנו.
ומי מבין את זה יותר טוב ממני? אני, סימון הקטן, לא מבין הכול, נכון? אבל הגיע לארץ, אחרי שלמד בארצות הברית תואר ראשון ותואר שני, ואמרו שהוא מבין בכלכלה ויודע בכלכלה, וב-2003 הוא מונה להיות שר אוצר, אדם מוכשר שהתקלקל עם הזמן, וקוראים לו בנימין נתניהו. הוא יושב פה – עכשיו לא, אבל פה המקום שלו. הוא ראש הממשלה. ואני אצטט שני ציטוטים ממה שהוא אמר. לא אני אמרתי, הוא אמר, ואני מצטט: הסיבה לפגיעה הקשה ביותר וההכנסה למעגל העוני המתמשך זה מדיניות הקצבאות המפליגות, שהוציאה דורות שלמים, כבר לא דור אחד, ממעגל העבודה. אדם מפסיק לעבוד, מפסיק להאמין ביכולתו להתפרנס, והופך להיות תלוי בהטבות מהמדינה. זו פגיעה איומה. והציטוט הבא שלו, ואני מצטט: אנחנו כמדינה לא יכולים להרשות לעצמנו להוציא כסף ללא חשבון, גם לדבר רצוי, ומאוד רצוי מבחינתנו, של משפחות עתירות ילדים. אנחנו צריכים שמישהו יפרנס אותם, והראשון שחייב לפרנס אותם זה ההורים. ההורים חייבים לדאוג לרווחת הילדים. והוא אמר עוד דבר – שהרזה לא יכול לקחת על הגב את השמן. בסוף אנחנו מדינה שבנויה מפסיפס של הרבה מאוד תרבויות, עדות. כולם צריכים להיות חלק ממעגל העבודה; כולם צריכים לתת יד למיסוי ולכלכלת ישראל. אבל האנשים הבולטים בחברה החרדית לא חושבים ככה. הם רוצים שתישארו מסכנים.
ואני אספר לכם עוד סיפור. לפני שנה, אלעזר, יצאתי לאכול בחדר האוכל פה בשעה 02:00. זה היה גם באזור ההצבעות. ניגש אליי בחור חרדי בערך בן 30, פנה אליי ואמר לי: אדוני חבר הכנסת דוידסון, אני יכול לדבר איתך? אמרתי לו: בבקשה. הייתי בטוח שהוא יתחיל עכשיו לצעוק עליי, ואז הוא אמר לי: אני רוצה שתלך ללפיד ותגיד לו תודה רבה, תודה רבה על מה שהוא עשה בשבילי. אמרתי לו: מה קרה? הוא אומר: בשנת 2013 יצאה תוכנית מיוחדת, בזמן ממשלת לפיד הראשונה, להוציא חרדים ללימודים. יצאתי ללימודים ולמדתי מחשבים, והיום אני והחברים שלי עובדים בהייטק. אני מפרנס את המשפחה שלי בכבוד.
קודם כול, תודה רבה. אין לי ספק שאותו בחור שפנה אליי, אני לא זוכר את שמו, הוא לא אחד; הוא אחד מרבים שיצאו ללמוד, שמפרנסים את המשפחה שלהם, שיכולים לתת לילדים שלהם ללמוד, ללכת לחוגים, לעשות דברים אחרים חוץ מללמוד תורה, כי זה חשוב לעשות דברים חוץ מלימוד התורה עצמו. הציבור כבר מבין את זה. אני בטוח שגם בחברה החרדית מבינים את זה. עובדה שאני שומע יותר ויותר הורים מהחברה החרדית שלוקחים לילדים שלהם מורים פרטיים אחר הצוהריים, משקיעים את כספם כדי שהילדים שלהם ילמדו אנגלית, חשבון ומחשבים, כי הם חושבים על העתיד שלהם.
ואני אספר לכם עוד סיפור קטן, ובזה אסיים. אתם יודעים שאני בא מעולם הספורט. פעלתי בשנה וחצי האחרונות עם בחור חרדי מדהים בשם מיקי חייט להעצמת נושא הספורט בחברה החרדית. הוא עשה – אני רק עזרתי לו – פרויקט גדול מאוד בקפוארה. הגעתי לאירוע באולם גדול בבני ברק. היו שם לפחות 1,000 איש, מחולקים לנשים וגברים. על הפרקט עצמו היו משהו כמו 500 ילדים שעסקו בקפוארה. כולם היו בנים. ניגשו אליי כמה חבר'ה בני 16-15 עם פאות ואמרו לי תודה. אמרתי להם: על מה תודה? אמרו לי: תודה על זה שאנחנו יכולים לבוא לפה. אדוני, אז שאלתי אותם: מה אתם עושים פה? איך הגעתם לפה? הם אמרו לי, והייתי קצת בהלם, שהרב שלהם דרש מהם ללכת שלוש פעמים בשבוע במשך שעה לפעילות ספורטיבית, כי זה יגרום להם ללמוד יותר טוב.
אסכם ואומר: התקציב הזה הוא התקציב הגרוע ביותר שיכול להיות למדינת ישראל. הוא גרוע לחרדים. אתם יודעים מה? הוא לא גרוע לחרדים, הוא גרוע לעתיד הילדים החרדים, שבתקציב הזה נותנים להם תרומה כדי לחיות אבל לא לעתיד שלהם. הציבור החרדי צריך להבין שהילדים צריכים ללמוד ולהתפתח. לצערי הרב התקציב יעבור בלילה – יש להם יותר אצבעות – אבל אנחנו לא נרים ידיים. אנחנו נילחם, גם המפלגה שלי וגם חברי האופוזיציה, כדי שהממשלה הנוראית והגרועה הזו תחלוף מהעולם ותקום פה ממשלה למען כל הציבור. תודה רבה.
2,826 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.