קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
עשר דקות? אבל לא תשמע מה אני אומר.
אז אני אדבר 40 דקות, לא חצי שעה. אתה צריך לצאת לעשר דקות? טוב, בסדר, אבל תשמע את שתי הדקות הראשונות ואז אני אשחרר אותך.
גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, למה רציתי שתשמע? תמיד שאלתי את עצמי – עוד לא הייתי שר – כיצד מזכירות הממשלה קובעת את שעות התורנות של השרים. הצלחת לענות על השאלה הזאת? איך הם קובעים שדווקא שר כזה או אחר יהיה בשעות כאלה? למה אני אומר לך את זה, אדוני השר? כי אתמול והיום – הינה, יושב פה שר אוצר לשעבר, ראש המפלגה שלי, אביגדור ליברמן. הוא היה בכנס הרצליה. כנס הרצליה, שמתקיים אתמול והיום, הוא אחד הכנסים החשובים במדינה, ובמקום להיות בכנס הזה אתה צריך לשבת באולם ריק ולשמוע על התקציב. למה הזכרתי את כנס הרצליה? כי אני עוקב אחרי דברים כאלה; בשנים קודמות אפילו השתתפתי בו. שם, בכנס הרצליה, שרים, אנשי צבא, אנשי פוליטיקה אבל בעיקר אנשי קואליציה וממשלה מדברים על החזון, מדברים על הגבוה. השם של הכנס השנה הוא "חזון ואסטרטגיה בעידן אי-ודאות". שם השרים מדברים גבוה ופה הם הורגים את החזון, פה הם מביאים את האי-ודאות. כמה סמלי שבזמן שאנחנו בכנסת דנים על תקציב המדינה – ואתה היית שר אוצר, דרך אגב, נכון? אתה מתגאה בזה שהיית שר אוצר. כשאתה מסתכל על התקציב הזה, אתה מסתכל על דברים גבוהים בכנס הרצליה, בליבך מצקצק לך משהו. רציתי רק שתשמע על כנס הרצליה, אבל זה בסדר, אני אמשיך גם בלי הנוכחות של השר.
לא סתם, גברתי, התחלתי לדבר על כנס הרצליה, משום שכשמסתכלים על הפורום המכובד הזה מסתכלים על אנשים, כמו שאמרתי, החל מנשיא המדינה, וגם הרמטכ"ל, ראשי ממשלה לשעבר, שרים לשעבר והשרים בהווה, שר הביטחון והאורחים המכובדים מחו"ל, שבאמת מנסים לענות על השאלה מהו החזון של מדינת ישראל, מהי הדרך שבה מדינת ישראל צריכה להתקדם, להתפתח ולהוביל את עם ישראל; דרך אגב, לא רק עם ישראל שיושב בציון אלא גם עם ישראל שיושב בגולה. אנחנו כמעט 15 מיליון יהודים בעולם, ועדיין לא כל היהודים יושבים בציון. אז גם את השאלות האלה שואלים בכנס הזה.
אני מסתכל על הדיון ועל התקציב ועל כל מה שקורה בחמשת החודשים האחרונים בממשלה הזאת, בקואליציה, ואני לא יכול שלא להתייחס לפער העצום הזה בין הדברים, בין הצגת החזון הזה שם, בפורומים הגדולים האלה, לעולם – כי חלקם גם באנגלית, חלקם מנסים להציג את זה לתקשורת הבין-לאומית – לבין מה שהממשלה במו ידיה עושה עם התקציב הזה וכיצד היא פשוט הורגת את החזון הציוני בזה שהיא מעבירה תקציב הכי לא ציוני והכי פוגע בכלכלת ישראל, במדינת ישראל וגם בחזון היהודי, בחזון הציוני.
כשאנחנו מדברים על התקציב, כשאנחנו מדברים בכלל על הדרך שבה מדינה מתקיימת, אז אנשי מדעי המדינה – אני משייך את עצמי לאנשים האלה, בכל זאת למדתי תואר שני בתחום הזה – תמיד אוהבים לחלק, תמיד אומרים: בואו נגדיר את הגבולות. נגיד ביטחון – שזה חשוב, כי בלי ביטחון אין קיום למדינה – כלכלה, ועל הדרך גם נקרא לזה "חוסן חברתי". מה זה חוסן חברתי? זה יכול להיות חינוך, זה יכול להיות ציונות וזה יכול להיות גם עלייה, כי מדינת ישראל היא גם מדינת עלייה. ב-75 שנה, מאז שהצלחנו להקים את הבית הלאומי לעם היהודי, למדינת ישראל עלו יותר משלושה וחצי מיליון עולים.
אני רוצה להתחיל דווקא מכלכלה ולהתייחס גם לנתוני התקציב וגם לדברים שקורים בתוך הכלכלה. נהוג להגיד שכלכלה זה פסיכולוגיה, חבר הכנסת דוידסון, אבל זה לא רק פסיכולוגיה, זה גם מספרים וגם אותיות. מה זה אותיות? כשאני מדבר על האותיות, אני מתכוון לדוחות של סוכנויות דירוג האשראי, אני מתכוון לדוחות של הבנק העולמי, קרן המטבע, אותם ארגונים שהתייחסו בחודשים האחרונים לא רק לממשלה אלא גם לתקציב שהממשלה הניחה ומנסה להעביר היום – וכנראה תעביר, אין לנו אשליות פה – וגם מתכוונים לדרך שבה מדינה מיישמת את המדיניות שלה בתחום הכלכלי. אני זוכר שהממשלה הקודמת, שהיינו חלק ממנה – ויושב פה שר אוצר לשעבר – התקציב שהעברנו בכנסת, ברוב קטן של 61 קולות, לא רק שהיה חברתי אלא גם היה תקציב שהביא בשורה לכלכלת ישראל בתקופה הכי קשה ובתקופה של אי-ודאות מוחלטת שהייתה אחרי הקורונה ועם תחילת המלחמה באוקראינה, וגם בעידן של אינפלציה עולמית גואה פשוט בצורה מטורפת. אז כשהעברנו את התקציב – העברנו אותו עוד לפני המלחמה, אבל גם עשינו את הדברים בעקבות המלחמה ובעקבות האינפלציה – כל הארגונים הבין-לאומיים, אם זה הבנק העולמי, אם זה קרן המטבע, אם זה ה-OECD, כל סוכנויות דירוג האשראי, שהגדולים בהם זה מודי'ס ו-S&P – עם ישראל למד להכיר את השמות באנגלית בעקבות התחזית של דירוג האשראי – אז כל הארגונים האלה נתנו את הציון הכי גבוה שיכול להיות לכלכלת ישראל.
בתקציב הקודם הייתה גם בשורה לשכבות החלשות. חבר הכנסת שוסטר דיבר לפניי על כך ש-250,000 אזרחים ותיקים שמקבלים השלמת הכנסה קיבלו תוספת. דרך אגב, עם זה הלכנו לבחירות, זו הייתה ההבטחה שלנו – אמרנו שנשתמש בכל הכלים כדי לסייע לאנשים הכי חלשים בחברה הישראלית, וכך עשינו. אמרנו שלמרות שהכלכלה הייתה במצב שדורש שיפור, עדיין יש אוכלוסיות חלשות שקודם כול חייבים לעזור להן, וכן, עזרנו לאנשים האלה, ובזה גם עזרנו לילדים שלהם וגם לנכדים שלהם, עד כמה שזה נשמע אבסורדי. זה לא אבסורדי; כשאתה עוזר לאנשים שאין להם פנסיה, אתה עוזר לילדים שלהם ואתה עוזר גם לנכדים שלהם שמשרתים בצבא, עובדים, משלמים מיסים – בכך אתה מוריד מהם את הנטל לסייע להורים שלהם או אפילו לסבים והסבתות שלהם. זה דבר אחד שעשינו – העלינו ב-24%.
יש לנו יותר מ-100,000 ניצולי שואה שחיים מהשלמת הכנסה ולא מקבלים קצבה חודשית. למה? מה לעשות, במדינת ישראל, עד כמה שזה נשמע לא הוגן, יש אפליה בין ניצולי שואה. יש ניצולי שואה שעלו לפני 1953 ורוב-רובם מקבלים קצבה חודשית, ויש לא מעט ניצולי שואה שעלו אחרי שנת 1990, הגיעו עם העלייה הגדולה מחבר המדינות, ולא זכו לקבל קצבה חודשית – כאלה שהיו בגטאות, במחנות ריכוז. אכן, עם השנים גם הצליחו לשנות את זה ולהכניס אותם לקבוצה שמקבלת קצבה חודשית ולא שנתית, אבל העלינו להם את הקצבה השנתית ב-60%, מרמה של 4,000 שקלים לרמה של 6,500 שקלים. תכננו להעלות את זה גם ל-8,000 שקלים. לצערי זה לא קורה בממשלה הזאת. יש פה ושם תוספות אוטומטיות, מה שנקרא, של כמה עשרות שקלים, שזה לא מה שהבטחנו. לו היינו נשארים בשלטון, למעלה מ-100,000 איש היו זוכים בתוספת משמעותית של כמעט 1,500 שקל, וכך הקצבה השנתית שלהם הייתה מגיעה לרמה של 8,000 שקלים. אלה אנשים שהכי צעיר ביניהם כבר עבר את גיל 82, 83, כי המלחמה התחילה ב-1939, אז אפילו אנשים שנולדו והיו אז בגיל שלוש-ארבע ונאלצו לברוח והיו ניצולי שואה ומוגדרים כניצולי שואה, הכי צעיר ביניהם היום הוא כבר בן 84-83. כאלה שזוכרים את המלחמה כבר חצו את גיל 90. אז בנושא הזה פעלנו.
אני מזכיר שהממשלה הקודמת גם העלתה משמעותית את דמי הקיום של החיילים. לפני כמה שנים לא היה הדבר, והממשלה הקודמת מצאה תוספת משמעותית והעלו את דמי הקיום שח החיילים ב-50%.
דרך אגב – אני אספר פה סיפור קצר לחבריי – הרבה פעמים, עוד לפני הבחירות, כשאנחנו נפגשים עם אנשים מבוגרים, כמו שאמרתי, אותם ניצולי שואה, גיליתי שדווקא הסבים והסבתות של החיילים ידעו היטב כמה הממשלה הקודמת העלתה להם את דמי הקיום, והחיילים עצמם לא תמיד ידעו להגיד איך זה קרה פתאום שחייל בעורף היה מקבל 900 שקלים ופתאום העלו לו את זה ל-1,300 שקלים, או שחייל קרבי היה מקבל דמי קיום של 1,600 שקלים ופתאום בחודש אחד הוא קיבל 2,300 שקלים. זה באמת מצחיק, אבל אנשים בגיל 19-18 – אולי זה דווקא טוב שהם לא מסתכלים בדיוק כמה הם מקבלים – לא ידעו להגיד שהשינוי הזה היה בחודש אחד, בחודש פברואר שנת 2022. אבל מי כן ידע? ניצולי השואה, הסבים והסבתות של החיילים. תמיד אני אומר: כך התגשם החלום שלכם, כי אתם עליתם לישראל ורציתם שהילדים והנכדים שלכם יגנו על המדינה. והכי מצחיק, שהם אלה שיודעים שהממשלה הקודמת העלתה את דמי הקיום לחיילים כאשר לא כל החיילים אפילו מודעים לזה. אבל מה לעשות, כבר עברנו את הבחירות, אנחנו לא בקמפיין בחירות. אני לא עושה פה תעמולת בחירות.
אני אתן לכם עוד דוגמה. בממשלה הקודמת עשינו הרבה דברים בחוק ההסדרים שהממשלה הנוכחית מנסה להציג את זה כאילו זה ההישג שלה. הדוגמה הכי קלאסית היא אולי הבאת רשת קרפור. הינה, יושבים פה שני שרים, שר האוצר לשעבר ושר במשרד האוצר, שדאגו להביא את רשת קרפור למדינת ישראל, עשו את כל התהליכים, ושרת הכלכלה הקודמת אורנה ברביבאי, שהיא לא מהמפלגה שלי, פעלה בנושא הזה. עשו הכנה, עבודת תשתית, עבודת הכנה – ומה אנחנו רואים? ששר הכלכלה ניר ברקת וראש הממשלה נתניהו גוזרים את הסרט של הפתיחה ואומרים: בזכותנו רשת קרפור נכנסה לישראל. בשביל מה? להוריד את יוקר המחיה. חבר'ה, אתם חושבים שאת הפייק הזה אפשר לקנות ולמכור כל הזמן? אני לא אומר שרשת קרפור היא שתשנה דרמטית את המחירים. אני מקווה מאוד שכן, אבל אני לא יודע להגיד את זה. אני גם לא רוצה לעשות לה פרסום, אבל לומר שהממשלה הקודמת דאגה להכניס את הרשת, שאמורה להיות רשת מתחרה – – –
זה כמו להגיד 53 מיליארד לעבאס, זה כמו 50 מיליון לשיפוץ ביתו של בנט. כל אלה דברים שאתה אומר, וזה לא משנה מה – אחר כך לך תוכיח שאין לך אחות.
במקצועי אני עיתונאי. 16 שנים הייתי בתחום העיתונות, וארבע שנים אני חבר כנסת. בלימודי תקשורת בבר-אילן לימדו אותי דבר פשוט: איך אתה מבדיל בין עיתון רציני לבין עיתון צהובון? אתם יודעים איך בודקים את ההבדל? בצהובון – בדרך כלל רואים את זה בבריטניה; אני לא רוצה להגיד את השמות, אבל בבריטניה יש את העיתונים, מה שנקרא "צהובונים" – העורך של הצהובון לא חושב במונחים של עיתונאי ועורך מקצועי, מה הידיעה בעמוד הראשון, בעמוד השני. הוא חושב במונחים פשוטים: האם הוא יצליח למכור את כמות העותקים של העיתון כך שזה יכסה לו את תביעת הדיבה העתידית על הידיעה שהוא הולך לפרסם בעיתון. זהו, ככה זה. אם אני לוקח ידיעה ששחקן קולנוע עשה מעשה כזה וכזה ואין קשר לזה, שקר מוחלט, הוא צריך לקחת בחשבון שאותו שחקן יתבע אותו על סכום שעדיין צריך להיות פחות מהרווח שהוא ימכור את כמות העיתונים על הידיעה הזאת. אגב, יש גם עוד טריק: שני העמודים הכי חשובים בעיתון זה העמוד הראשון והעמוד האחרון, כי אתה אף פעם לא יודע באיזה צד ישימו את העיתון במכירה, אז המקום הכי יקר בעיתון הוא בעמוד הראשון ובעמוד האחרון.
חבר'ה, אנחנו לא מתעסקים בצהובונים, אנחנו מתעסקים בחיים. כשאני מסתכל על השופרות של הקואליציה הזאת שממשיכים לפמפם את השקר, אני לא יודע אם לא צריך להכניס את הנושא הזה לפורום המכובד של כנס הרצליה כנושא אסטרטגי וכאיום ביטחוני על מדינת ישראל. בצד האיום האיראני ובצד האיום הדמוגרפי, אולי גם על זה צריך לדבר כאיום קיומי על מדינת ישראל, כי האנשים שיושבים בבית ומסתכלים ומאמינים לכל השטויות האלה בסופו של דבר עושים את הבחירה, שמים את הפתק, וכך הם משפיעים על עתידם, לא רק העתיד של הח"כים שיושבים במליאה. ואם מכניסים לראש שלהם שטויות ושקרים מכוונים וממשיכים להכניס להם את השקרים האלה, אז בוודאי שהנושא הזה הוא איום אסטרטגי על קיומה של מדינת ישראל. זה שאתה תכחיש ותגיד: סליחה, טעיתי – מה זה סליחה, טעיתי? אתה הכנסת פה שקר, אתה מפמפם את השקר הזה במשך שנה וחצי וכך אתה גורם להפלת הממשלה, ובסוף זה מתגלה כשקר וכזב, אז מה זה משנה שאתה תתבע ותקבל 200,000 שקלים פיצויים?
אז אני חושב שגם בנושא הכלכלי היו פה הרבה שקרים. הפיצו פה דברים שבלשון המעטה לא היו מדויקים. אני חושב שזה שקר מכוון. אני לא חושב – אני יודע שזה שקר מכוון, ולא יחיד. ואז אתה אומר: ריבונו של עולם, כמה אנחנו יכולים להמשיך ככה? אישה מהממשלה הקודמת אומרת: ביוני 2021, אנחנו – כלומר הם – השארנו לכם כלכלה משגשגת. איזה כלכלה משגשגת? עם גירעון מטורף של 10%, יותר מ-140 מיליארד שקל, עם אינפלציה של 10%.
הינה, גנבתי לך 4 מיליארד. 144 מיליארד. שר האוצר הקודם עשה להם הנחה. 144 מיליארד שקל גירעון. אפשר לחלק את הגירעון הזה לתשעה מיליון ו-700,000 אזרחי ישראל – אלה כספים מטורפים. השארנו לכם כלכלה משגשגת, ומה אתם עשיתם? הרסתם את הכלכלה, כשבדצמבר 2022 – ואתה קראת את הדוחות האלה – מדווחים על כלכלה שנמצאת ברביעייה של העולם, מכל הכלכלות של העולם, מבחינת ההישגים, מבחינת הדברים שהצליחו.
אני חושב שבסוף אתה לא יכול לשקר כל הזמן, כי השקר הזה מתגלה, והוא יתגלה מהר מאוד בשבועות הקרובים, כשאנשים שעובדים, משלמים מיסים – בצורה מטורפת, דרך אגב, הם משלמים הרבה מיסים – יגלו שהממשלה הזאת עובדת עליהם, שהממשלה לא עושה שום דבר בנושא של יוקר המחיה, ובסופו של דבר אלה האנשים שיצטרכו לשלם ולשאת בנטל. עזבו את העניין של שירות בצה"ל ומילואים וכו' – בסופו של דבר הנטל יפגע בכלכלה. על המשכנתאות כבר דיברו לפניי – עליית ריבית שכנראה, לא כנראה, גורמת לעלייה במשכנתאות. כל מי שלקח משכנתה לפני שנה-שנתיים, היום הוא מחשב את המסלול מחדש. אני מציע לאותם אנשים גם להסתכל ולבדוק מה היו ההבטחות של הממשלה הנוכחית רק לפני שישה חודשים ומה הם עשו.
אני חושב שאנחנו במצב מסוכן מאוד – מסוכן מבחינה כלכלית, מבחינה חברתית – ובוודאי שהדבר הזה יביא למחאה גדולה מזו שהייתה בשנת 2011, כאשר יותר ממיליון איש יצאו והפגינו, בעיקר ברחובות תל אביב. דרך אגב, היום המחאה התרחבה לכל מדינת ישראל.
מהנושא הכלכלי אני רוצה לעבור לנושא המדיני, וגם בנושא הזה לממשלה הזאת – לא שאין מה להציג, אבל בוודאי יש הרבה שאלות: בנושא של התעצמות החמאס, בנושא של התעצמות חיזבאללה, בנושא של קיצוץ בתוכנית מיגון הצפון. כל אלה דברים – כמו שאמרתי, בכנס הרצליה מדברים גבוה; בתקציב הנוכחי הורגים גם את הנושא הזה ומחסלים במו ידיהם את הנושא הביטחוני.
אני כבר לא רוצה לדבר על הנושא של ביטחון הפנים, כי שם המספרים רק גדלים בחמשת החודשים, כשהשר לביטחון פנים ממשיך לעשות סרטונים בטיקטוק וחושב שהוא יקבל תוספת כזאת או אחרת וזה מה שיציל את המצב שלו. שום דבר לא יציל. שיתחיל להתעסק בפשיעה במגזר הערבי ובכל הנושאים האלה שהוא הבטיח ולמעשה על זה הוא קיבל את המנדט מעם.
אני רוצה לעבור לעוד נושא שבעיניי הוא נושא קריטי לקיומה של מדינת ישראל, וזה הנושא של החינוך, ואת, גברתי היושבת-ראש, כשרת חינוך לשעבר, מן הסתם יודעת על מה אנחנו מדברים.
חבר הכנסת סימון דוידסון נכנס בתחילת דבריי וכמו סוכן רדום יושב ולא אומר לי שיש לה יום הולדת.
הבנתי. אז אני עושה פאוזה כדי להגיד ליושבת בראש, סגנית יושב-ראש הכנסת חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, מזל טוב מכל הנוכחים.
אני מניח שכולכם מצטרפים ואומרים מזל טוב ושנים של הצלחה, שגשוג וכמובן רק בריאות. בריאות זה הכי חשוב, אחר כך שאר הדברים באים בחבילה.
בת 30? חשבתי 25. 30 או 25? אל תבלבלו אותי. יש את הבדיחה שבטיטניק כולם היו בריאים, לא היה להם מזל. אז מזל זה חשוב; גם בריאות זה חשוב.
בנושא של החינוך, אני רוצה להתייחס גם לדוחות של ה-OECD שפורסמו לפני חודש וחצי. אני חושב שדווקא הדוח שכותבים בשפה האנגלית – אחר כך יש שרים שלועגים לאנליסטים של הארגונים הבין-לאומיים ואומרים: מה הם מבינים בחינוך היהודי? מה האנשים האלה ב-OECD, במודי'ס, בכל מיני ארגונים, בבנק העולמי, בקרן המטבע, מה הם מבינים בחינוך היהודי? הרי הם לא מבינים את הסוגיות של החינוך וכיצד החינוך היהודי חשוב וכו'. נדמה לי ששמעתי את זה משר האוצר עצמו או מהאנשים של שר האוצר סמוטריץ'. אז א. הם מבינים לא פחות טוב מכל השרים בממשלה, הם מבינים בדיוק מה קורה בחברה הישראלית. לכן, כשקוראים את הדוח הזה וקוראים אותו בשפה האנגלית – אני מדבר על דוח ה-OECD שפורסם באמצע אפריל, כשאצלנו היה חג פסח והממשלה והנציגים של הממשלה חשבו שאפשר להרדים את הציבור; פסח, כולנו בהגדת פסח וכו'. לא, אנחנו כן שמנו לב לדוח הזה ולא ישנו טוב כשקראנו את הדוח הזה, כי הדוח הזה מדבר בדיוק על המגזר החרדי והקשר שלו לכלכלת ישראל וכיצד צריך לשלב את המגזר החרדי.
אתה פספסת את עיקר דבריי. אני לא אחזור, כי אין לי זמן, אבל – – –
אה, הצלחת לאכול, הבנתי. אז עד שהשר יתיישב, אני אשתה מים ואני אמשיך. בדרך כלל אני לא שותה מים, אבל בגלל הדברים המרגשים שלי אמרתי שאני אשתה.
לצערי הממשלה לא קובעת באולם הזה, מי שקובע היא הכנסת, זה הריבון. נמצאת פה מנהלת הישיבה, והיא תקבע אם אני אקבל תוספת או לא.
מה שהתחלתי להגיד – ואני אחדד פה את הנקודה הזאת, שאמרתי בכלל על החברה, אבל אני רוצה דווקא לחדד ולהתחיל את הפסקה הזאת מזה שאמרתי שבחודש אפריל פורסם דוח של ה-OECD שמתייחס למגזר החרדי ולשילוב של המגזר החרדי גם בנושא של החינוך וגם בנושא של הכלכלה. אני מנסה תמיד להיות, מה שנקרא, בשיח הענייני. בשיח הענייני, כשקראתי את הדוח הזה – אני לא יכול להגיד שקראתי את כולו, אבל חלקים ממנו – ראיתי דברים ששנים אנחנו מדברים עליהם.
שנים אנחנו מדברים על כך שיש לשלב את המגזר החרדי בשוק התעסוקה. אתה לא יכול לקחת ילד בן 18, שהוא כבר לא ילד – עזוב שהוא לא הולך לצבא. הוא לא הלך לצבא כי הוא הלך לכולל. הגענו למספרים נוראים של 200,000-180,000 איש שפשוט מקבלים פטור אוטומטי. גם על זה יש ויכוח, ודיברנו גם על זה ועל היחס שלנו. זה ידוע, אנחנו לא מחדשים שום דבר. אבל אתה לא יכול לקחת את הילד הזה שמגיע לגיל 18-17 ולהגיד: עכשיו אני, כמדינה, אשתדל לשלב אותך בשוק התעסוקה. אתה תיכשל כמדינה, אתה יודע את זה טוב ממני; אתה תיכשל משום שאתה לא טיפלת בחינוך שלו מגיל שבע. אז שמעתי טענה די מעניינת שהילדים האלה בגיל 17-16 משלימים את הבגרות. לא, הם לא משלימים את הבגרות. לא משלימים. המספרים אומרים שלא רק שהם לא משלימים את הבגרות, גם קשה להם להשלים את הבגרות, כי הם נמצאים בסביבה שלא מעודדת את השלמת הבגרויות; הם נמצאים בסביבה שלא מעודדת יציאה לשוק התעסוקה. מה היא כן מעודדת? היא מעודדת נשים חרדיות שיוצאות לשוק התעסוקה, אבל כשאתה מתעמק ומסתכל בנתונים, גם שם אתה רואה שזה לא מאה אחוז – גם שם אתה רואה שהשכר שלהן נמוך. כשאתה מגיע לעומק של הבעיה וללב הבעיה, אתה מגלה שעם כל הכבוד לאנשים במגזר החרדי – ויש לי כבוד רב, אמרתי את זה לא פעם מהדוכן הזה – עדיין התרומה שלהם לכלכלת ישראל היא תרומה קטנה ביחס לכלל המגזר.
דרך אגב, אותו הדבר קורה גם במגזר הערבי. לפני יומיים ראיתי כתבה מעניינת בכאן 11, של תאגיד השידור. הכתבה עסקה בהתבטאויות של ראש הממשלה נתניהו כשהוא היה שר אוצר בשנת 2013. לקחו את הארכיון של 2013 – סליחה, 2003, אלה רגעים נדירים שהזיכרון שלי בוגד בי. ב-2003, 2005, כשהוא התפטר בגלל ההתנתקות, ביום שכמעט התחילה ההתנתקות. אז ב-2003 הוא אמר דברים על המגזר – לא צריך להמציא שום דבר, לא צריך להמציא את הגלגל. פשוט לקחו את הדברים שלו מהארכיון, של ראש הממשלה היום ושר האוצר ב-2003, בתקופה של אריק שרון – וחברים בממשלה, תיישמו את מה שהוא אמר ב-2003. משם מתחיל הטיפול בחינוך החרדי ושילובם של החרדים בשוק התעסוקה. שם זה מתחיל, כי אם אתה לא תיתן ליבה בגיל שש, שבע, שמונה – וליבה זה לא רק כיתה א', ליבה זה עד כיתה י"ב – ולא תיתן לו את החבילה הזאת שתאפשר לו להשתלב ולקבל מקצוע, כשהוא יגיע לגיל 18, יתייצב בלשכת הגיוס ואז הצבא יחליט: אתה לא יכול לעשות שירות צבאי, מסיבות שהצבא יחליט אם אלה סיבות מוצדקות או לא – לך תעשה שירות אלטרנטיבי, אבל הכי חשוב הוא שתצא לשוק התעסוקה. כך אולי נגדיל משמעותית את ההעסקה של הגברים החרדים בשוק התעסוקה ביחס למה שיש היום.
כי היום זה קצת למעלה מ-51%. רק תדמיינו לכם את המספר הזה, הנתון הזה, שכל גבר בריא במגזר החרדי, כל גבר שני לא מועסק בשוק התעסוקה, כלומר הוא לא תורם לכלכלת ישראל. יש סיבות: הם לא עושים צבא, והם מקבלים פטור, וחלקם עובדים בשחור. צריך להגיד את האמת – כן, הם עובדים בשחור. זו בעיה בפני עצמה שצריך לטפל בה. אבל כל עוד לא נטפל בחינוך שלהם ולא נעניק להם כלים מגיל צעיר כדי שיוכלו להשתלב בשוק התעסוקה, אז הדוחות של ה-OECD ימשיכו להיות דוחות נוקבים ודוחות שלא מביאים שום בשורה לכלכלת מדינת ישראל.
לא צריך להיות חכם גדול בכלכלה כדי להבין שבסופו של דבר כל הנטל הזה נופל על אלה שעובדים, על אלה שמשרתים ועל אלה שנהוג לקרוא להם סוג ב'. הם אומרים – מה זה סוג ב'? אלה האנשים שהם סוג ב'? אלה אנשים שעובדים. הם אלה שצריכים להרגיש סוג ב'? אנשים שעובדים, משלמים, אנשים שנכנסים לסופר וגם קונים ביוקר, דרך אגב. אין לי זמן, אבל הייתי יכול לפתוח הרצאה שלמה על כל הנושא הזה של ההתארגנות במגזר כדי להוריד את המחירים באופן שיטתי וחברתי. דרך אגב, אני אומר שזה טוב, צריך ללמוד גם מהם בנושא הזה – כיצד הם משפיעים בנושא הזה.
לסיום, אני רוצה להתייחס לעוד נושא שבעיניי הוא נושא קריטי וגם קרוב לליבי. התחלתי ואמרתי שמדינת ישראל לא יכולה להתקיים בלי עלייה. שלושה וחצי מיליון עולים עלו במשך 75 שנה, מאז שהמדינה קמה. אני מסתכל היום, ולצערי הממשלה הנוכחית, שאתה, אדוני השר, חלק ממנה, פוגעת בעלייה, פוגעת קשה בעלייה. אני לא רואה שאתם מביאים פתרונות לחבר'ה שעולים, חבר'ה איכותיים, עולים חדשים שתורמים לכלכלה. לפני שש שנים עשו מחקר וגילו מהי התרומה של העלייה מברית המועצות מאז שנת 1990, כי עלו יותר ממיליון ו-200,000 איש. גילו שעל כל שקל שמדינת ישראל השקיעה לא רק בעידוד העלייה אלא גם בקליטת העלייה, ישראל הרוויחה בין 160 ל-180 מיליארד שקלים. 43,000 רופאים שעלו לישראל – ישראל לא השקיעה בהם שקל אחד. הם באו עם השכלה מוכנה, לא הייתה השקעה. יותר מ-80,000 מורים, יותר מ-100,000 מהנדסים. 30 שנה מדינת ישראל פשוט נהנתה מהעלייה, 400% רווח.
אני מסתכל עכשיו על ההתנהגות של הממשלה הזאת – בוועדת העלייה דנו בזה כבר כמה פעמים, ולצערי אף שר שעוסק בזה עדיין לא הגיע. שר הפנים, למשל, לא הגיע לשם, ואני מקווה מאוד שהוא יגיע. אין פתרונות, להפך. הממשלה הזאת ביטלה את כל הנושא של קליטה מהירה לאותם אנשים שמגיעים בלי אשרת עלייה – אלפי אנשים שיכולים כבר מחר להגיע ולתרום, כי הם זכאי חוק השבות. התעלמות מוחלטת מאלפי אנשים שברחו מהמלחמה, שברחו מהתופת הזאת, ופשוט המדינה מתעלמת ואומרת: בסדר, אתה תעמוד בתור עוד כמה חודשים במשרד הפנים, ובינתיים לא ניתן לך שום דבר, לא לעבוד ולא כלום. שום דבר. ברגע שאתם פוגעים בעלייה ופוגעים ביכולת של מדינת ישראל לקלוט את העולים כדי שהם יתרמו לכלכלה, זה לא רק משפיע על האנשים האלה – זה גם משפיע על האלפים הבאים שאולי ירצו לעלות.
אני אגיד עוד דבר אחד. אני אחד מראשי שדולת העם היהודי בכנסת. זה כבוד גדול. אנחנו פועלים יחד עם הסוכנות. אני חושב שרק הדיבורים על הפגיעה בחוק השבות, על הניסיון לצמצם את הנושא של העלייה, על הנושאים שהם בתוך המחלוקת אצלנו, למשל מתווה הגיור, מתווה הכותל – כל הנושאים שמשפיעים ישירות על העולים, בעיקר בארצות הברית, כי שם המאסה הגדולה של העולים הפוטנציאליים, וגם בצרפת – בסופו של דבר הדיון הזה יגרום לכך שהאנשים האלה פשוט לא ירצו לראות את ישראל כבית לאומי, כמקום לעלייה בעתיד.
היום, בשנת 2023, מדינת ישראל פשוט מתחרה על כל עולה פוטנציאלי. זה לאו דווקא מחבר המדינות, זה בעיקר צרפת, ששם יש קהילה גדולה, 750,000 איש, וארצות הברית וצפון אמריקה, ששם יש יותר מחמישה וחצי מיליון יהודים. כל הפגיעה הזאת, שמתבטאת בתקציב שהוא הכי פוגעני בעלייה, בביטחון, בכלכלה, תגרום לזה שהרבה אנשים לא יראו במדינת ישראל כבית הלאומי שלהם. תודה רבה.
3,687 מילים של יבגני סובה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.