קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני לא אוכל שלא לפתוח במקרה המזעזע שנחשף הבוקר בתקשורת וקרה בשבוע שעבר בקצרין. אישה, אם חד-הורית כבת 40, נאנסה באופן ברוטלי על ידי שני צעירים בני 16; בני 16, ריבונו של עולם. כל זה קורה לאחר ששתי חיות האדם האלה כלאו את בנה הצעיר של האישה במקלט. מאוחר יותר השניים דקרו אותה. כשהיא הלכה להתלונן במשטרה הסיפור נחשף. משעות הבוקר הסיפור הזה מלווה אותי ומטלטל את נפשי. אני בטוחה שהמשטרה ורשויות החוק ימצו את הדין הכי מהר שאפשר עם הצעירים הפוגעים. מכאן אני רוצה לשלוח לנפגעת את החיבוק שלי ולחזק אותה שבעזרת השם היא תמצא את הכוחות ותעצומות הנפש שלא להישבר מול הדברים שהיא עברה. חשוב לי שהיא תדע שהיא לא לבד. אני, את ועוד רבות עומדות כאן בעבורה.
במעבר חד, שמעתי בקשב רב את הנאום שלך, חברי חבר הכנסת מיכאל ביטון. נמצא כאן גם חבר הכנסת סימון וכמובן את, גברתי היושבת-ראש. נדמה לי שכולנו צמחנו מהפריפריה. בפריפריה – – –
וכמובן השרה מירי רגב, שגם היא גדלה וצמחה בפריפריה. אני אומנם גדלתי בפתח תקווה, אבל אני יכולה להגדיר את עצמי פריפריה חברתית. שמעתי את הדברים שלך, ואני מגבה את כל מה שאמרת. זה תקציב מביש, שמפקיר את החלשים ביותר. אבל יותר מקומם – גם אם ברצונם להסתכל רק בזווית ראייה פוליטית, הם היו צריכים לעזור לאנשים האלה, כי את הנתונים אנחנו מכירים, בלי לצבוע בצבע פוליטי אחד את כל האנשים. אני לא אוהבת להכליל, אבל הממשלה הזאת, שיודעת לבוא ולזרוק הבטחות לרוב במערכת בחירות, בזמן אמת מפקירה ושוכחת את האנשים האלה. היום התכנסנו כאן לקראת הצבעות על תקציב המדינה. עקרונית, לתפיסתי, תקציב מדינה צריך לעבור בזמן, להיות מאושר בזמן, כך שניהול המדינה יהיה תקין, שהכספים והתקציבים הנדרשים לטובת הציבור האזרחי יעברו ליעדם וייעודם, כדי שהמדינה תתפקד ותסייע לאזרחים, כמו שאמרתי, שהם בעלי הבית של הקופה הציבורית.
אך לצערי אני לא יכולה לומר שבתקציב הזה יש בשורה אמיתית, ולא בשורה בכלל, אלא ההפך הוא הנכון. תקציב שבו מיליארדי שקלים יעברו ככספים קואליציוניים למגזרים ספציפיים ולקבוצות לחץ ושיוך פוליטי הוא אינו תקציב מדינה אלא תקציב מפלה ומופקר, שמפקיר את מרבית אזרחי ישראל. התקציב הנוכחי שמונח על שולחן הכנסת אינו נותן פתרונות אמיתיים לבעיות הכלכליות הבוערות ביותר של מדינת ישראל, החל בבעיה הולכת וגוברת של יוקר המחיה, עובר דרך טיפול בעוני, בריאות, חינוך – ואת כל כך נלחמת עבור חינוך ילדי ישראל – רווחה ועוד. התקציב הנוכחי שהקואליציה עומדת לאשר הוא תקציב שלא מבין בכלל את גודל המשבר הכלכלי ואת גודל המשבר שבו נמצאת מדינת ישראל. רק לפני יומיים מאות כלכלנים בכירים – נוטים לזלזל פה באנשי מקצוע; לצערי, הממשלה הזאת כל כך מזלזלת בידע האנושי, בהון האנושי של מדינת ישראל, וכל כלכלן שטיפה מצייץ, או כל איש מקצוע שמצייץ, הפך להיות שמאלן, וכל ניסיונו לא שווה כלום, אבל מאות כלכלנים בכירים קראו לממשלה להתעשת ולשקול מחדש את הקצאת הכספים הקואליציוניים. כפי שאמרו הכלכלנים, בטווח הארוך יהפכו את ישראל ממדינה מתקדמת ומשגשגת למדינה נחשלת. לא מדובר באנשי מחאה או בסטודנטים שנה א' לכלכלה, אלא בין היתר אתם תמצאו שמות כמו מנכ"ל משרד האוצר לשעבר פרופ' אבי בן בסט, הממונה על התקציבים ומנהל רשות החברות הממשלתיות לשעבר פרופ' אודי ניסן, המשנה לנגיד בנק ישראל לשעבר פרופ' נדין טרכטנברג ועוד ועוד, מאות כלכלנים וכלכלניות מהבכירים ביותר של מדינת ישראל.
זה חודשים רבים שמדינה שלמה נמצאת במשבר עמוק, גם חוקתי וגם כלכלי. אנחנו מבינים שמיליוני ישראלים מדווחים על הרעה של ממש במצב הכלכלי שלהם, ירידה ברמת החיים, ורבים מדווחים גם על אי-יכולת לסיים את החודש למרות שהם עובדים, הם יוצאים כל בוקר לעבוד. השבוע התפרסם סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה שמראה שמחצית הציבור מדווח על הרעה במצב הכלכלי האישי, וכשני שלישים מהציבור סבורים שהמצב הכלכלי במשק הורע עד הורע משמעותית לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה. לפי הסקר, 30% מהישראלים בני 18–44 נאלצו לוותר בשנה האחרונה על רכישת מזון, כולל מוצרי יסוד, וכ-16% מבני ה-65 ומעלה נאלצו לוותר על הוצאות רפואיות. אנשים מוותרים על הבריאות שלהם, אנשים מוותרים על אוכל, ומה הממשלה עושה? בזמן שאזרחי ישראל נאנקים תחת נטל יוקר המחיה, אנחנו שומעים חדשות לבקרים על דרישות תקציביות הזויות של שרי הממשלה, שרי ממשלה בכירים, איומים בלתי פוסקים על ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר שאם הם לא יקצו את התקציבים – תקציבים מופקרים, יש לומר – לנושאים שהאמת, הם לא בוערים, לא יהיה תקציב.
אז כולם יתכנסו הערב וכולם יצביעו, והתקציב שיושב עכשיו על שולחן הכנסת, בעיקר הוא תקציב שמשקף – הרמטכ"ל לשעבר, חבר הכנסת איזנקוט, מה משקף התקציב שיושב כאן על השולחן של הכנסת? איך נראית סחיטה באיומים. כך נראית סחיטה באיומים. במקום ששרים יבינו שחלה עליהם האחריות לכלל הציבור בישראל, כל בקשותיהם מתנקזות לדרישות מצומצמות ומגזריות, תוך הפקרה מוחלטת של הרוב בישראל.
תראי, גם אני פועלת למען העולים החדשים, גם אני פועלת למען יוצאי אתיופיה, גם אני הייתי בממשלה ואני פועלת למען נשים, אבל חוסר איזון מוחלט, תקציב כזה מופקר, עוד לא ראינו. זו ממשלה בלי אחריות, ממשלה שגם בתקציב שלה היא מעמיקה את הקיטוב בחברה הישראלית. הם שכחו לשם מה נבחרה הממשלה. הרי ממשלה נבחרת כדי להיטיב עם כולם, וכמו שאמרתי, לא רק עם ציבור בוחרים ספציפי, ותקציב מדינה אינו יכול להיות כל כך מוטה. התקציב חייב לשקף פעולות כלכליות ותקציביות לחיזוק חוסנה הכלכלי של המדינה כולה, תוך שימת סדרי עדיפויות לאומיים שיוציאו את ישראל מהמיתון שבו אנו נמצאים: חיזוק השקל, שנמצא בשפל, ומאבק בלתי מתפשר ביוקר המחיה, בלימת המחירים המרקיעים שחקים, מאבק במשבר הדיור – חבר הכנסת ביטון, דיברת על משבר הדיור – סיוע לחלשים ולמוחלשים ביותר בחברה וחיזוק מעמד הביניים והזוגות הצעירים.
בינתיים מה שמציגה הממשלה זה בעיקר הישרדות פוליטית לשמה, ובשם ההישרדות הקואליציונית כל המרבה באיומים הרי זה משובח ומתוקצב. כפי שאמרתי לאחרונה, התעוררנו חדשות לבקרים לאיומים בהתפטרויות, אי-הצבעה על התקציב ופירוק הממשלה מצד חברי קואליציה וממשלה, איומים שכל אדם עם הבנה פוליטית מינימלית יכול לומר שהם איומי סרק. אף אחד לא היה פורש פה מהממשלה. איומי סרק, סחיטה באיומים, החל באיומי יושב-ראש יהדות התורה כי יתפטר אם לא יועברו 600 מיליון שקלים לישיבות. למה לא? למה לא? בואו נפקיר את הקשישים, ניתן לאברכים. סליחה? האברכים צעירים, רבים מהם יכולים לצאת לעבוד. מה עם אותם קשישים שמוותרים על תרופות, על אוכל? אני לא מבינה, זאת תורה? זו לא תורה, זה חילול שם השם, זה חילול תורה. מישהו שם התבלבל. ובהמשך, השר לביטחון לאומי, ששמר על מדיניות העמימות בשאלה אם יצביע בעד התקציב או נגד, דווקא במקרה הזה – בדרך כלל אני לא נוהגת לתת לו שבחים – אני מבינה שהסיבה הייתה באמת טובה, נגב וגליל. שר הנגב והגליל היה פה קודם, השר וסרלאוף. כל זה בזמן שהריבית – אוי, הריבית, כמה כאב ראש – עולה ועולה. יש את השיר הזה, "ועולה ועולה". רק עולה. האמת, אולי אני קצת מתלוצצת, אבל זה בכלל לא מצחיק. זה כל כך עצוב.
נגיד בנק ישראל שוב נאלץ להעלות את הריבית, ב-0.25%, בפעם העשירית בתוך פחות משנה, וכעת היא עומדת כמעט על 5%. עול המשכנתאות מאיים, אני אומרת לך, גברתי היושבת-ראש, לפורר ולפרק משקי בית ומשפחות. אנשים לא יכולים לעמוד בנטל הכלכלי, בזמן שמה? בזמן שהממשלה עסוקה בהישרדות פוליטית. לא ראיתי שהם מעבירים אולי אפילו תשומות מדדי הבנייה, משהו שיכול לסייע לזוגות הצעירים. הם עוסקים בחוקים שערורייתיים, שלא לדבר על ההפיכה המשפטית, המשטרית, הם מתעסקים בזה, בחוקי מתנות, חוקי תרומות, מעונות ועוד ועוד.
אך לא לעולם חוסן. לא לעולם חוסן. השרה רגב, לא לעולם חוסן. הציבור עוקב, עוקב ורואה את המתרחש, והציבור זועק, זועק לכם: תעצרו ותתעוררו. לא תעצרו? את יודעת מה יהיה המחיר? המחיר שתשלמו יהיה מאוד כבד, והוא יוגש לכם בדיוק כפי שאתם נוהגים להגיש – במחיר פוליטי. זה מה שיהיה, וכבר אנחנו רואים. אנחנו לא מתבשמים מסקרים, כמובן, אבל הסקרים מעידים על הלך הרוח הציבורי. עם ישראל לא פראייר, והוא מבין מה מתרחש כאן – לא אידיאולוגיה, לא אג'נדה, הכול פוליטיקה בגרוש.
ציינתי את עול המשכנתאות הכבד, שלא לדבר על כך שצעירים רבים רק יכולים לחלום על בית משלהם. שוק הדיור בישראל תחת הממשלה הזאת הגיע לשפל חסר תקדים, שבו המחיר הממוצע בישראל של דירה ממוצעת הוא מעל 3 מיליון שקלים. מי יכול להביא 3 מיליון שקלים? הזוגות הצעירים בישראל יכולים רק לחלום על דירה – כאמור, חלום שרק הולך ומתרחק עם האינפלציה הגואה מצד אחד והעלייה הנרחבת במחירי השכירות מנגד, כאשר נתוני הלמ"ס הם העדות הטובה ביותר. הם מלמדים אותנו על עלייה של 9% – אני אפילו חושבת שזה יותר, אולי זה ממוצע של משהו, אבל 9% שכר דירה ברחבי הארץ. מי יכול היום? היום דירה ממוצעת זה 6,000 שקל בשכירות. אני אומרת, מה אנחנו רוצים, שהצעירים שלנו יקרסו? מה אנחנו רוצים, לקחת את התקווה המועטה שיש לאנשים שאוהבים את הארץ, נמצאים פה, עושים הכול, תורמים, כל מה שאפשר? הרי זה בלתי אפשרי. אז אני שואלת את הממשלה כיצד מצופה מהם גם לחסוך הון עצמי בזמן שבעצם הם לא סוגרים את החודש, נכנסים למינוס? הון עצמי. כמובן, אתם אומרים להם: אתם רק יכולים לחלום.
ואם מחירי הדירות עולים בעשרות אחוזים, אנחנו רואים עלייה של מוצרי החלב, הלחם, החשמל, הכול. הכול עולה. ואם זה לא מספיק, הממשלה החליטה אפילו להחריב את מעט הדיור הציבורי שקיים. ואנחנו לא נשכח את האזרחים שעומדים בתור לדיור ציבורי. אז הם מכניסים איזה ניסוחים כאלה מבלבלים: 330 מיליון שקלים להגדלת מלאי הדיור הציבורי. הרי הם מנסים לשטות באנשים, להוליך אותם שולל, כי אם אנחנו קוראים את זה טוב, אנחנו מבינים שאין מקור תקציבי. אין מקור תקציבי. ואני, בדיוק כמוך, חבר הכנסת ביטון – שנינו מבינים את זה היטב. יש פה רצון לחסל את הדיור הציבורי. הם לא נותנים את המעט – – –
אז שתדע שאני גדלתי בדירת עמידר. זה המעט שהיה ניתן לעשות אחרי 30 שנה, 30 פלוס שנים שאנחנו גרים שם – ההורים גרים שם, כי אנחנו, הילדים, כבר גדלנו, ברוך השם; והאמן לי, בסוף כל האחים סיימו אוניברסיטאות, עם המעט, ובעיקר בגלל הכוח והעוצמה של ההורים לדחוף אותנו קדימה. אז המעט שהיה אפשר לתת להם, באמת, אחרי שהם שילמו את השכירות המסובסדת – לאפשר להם לרכוש את הדירה, והם רכשו. אבל כמה כאלה עכשיו לא יכולים לרכוש את הדירה, שגרים שם עשרות שנים? איזו התעמרות. חוק רן כהן הרי אמר שצריך להכניס, להכניס מהמכירה. הם בזבזו את הכספים של מכירת הדירות. על מי הם מלינים? זה פשוט לא להאמין. אז אני הייתי מצפה משר השיכון שיאמר את האמת. אם הוא רוצה לחסל את הדיור הציבורי, אם ראש הממשלה רוצה לחסל את הדיור הציבורי, שיבוא, יואיל בטובו, ויגיד: אני רוצה ניתן לבטל את הדיור הציבורי, וכל עשרות האלפים שממתינים – תגורו ברחוב; בואו נפתח להם עיר אוהלים, נפתח להם עיר אוהלים. בושה וחרפה. אלה הערכים היהודיים? איפה המעשר? איפה הסיוע לחלשים? זה לא ברור לי, הדבר הזה.
אני מסתכלת על שר הנגב והגליל, שהיה כאן. מצד אחד באמת המאבק שלו היה הכי צודק, אבל מנגד כל איומי הסרק לא היטיבו עם הפריפריה, בטח לא עם הנגב והגליל. הבטיחו לו הבטחות, ואיך הוא חגג, קיבל תקציב פורץ דרך, פורץ דרך – מהר מאוד הוא קיבל שיעור כשר צעיר מה זה להיות חבר בממשלה של נתניהו. דיבורים כמו חול ואין מה לאכול.
אבל כדי שלא יאמרו שאינני הוגנת, אני אגיד שהממשלה הזאת אינה אחראית בצורה מוחלטת על הכול, על כל הכישלון הפיסקלי או המשבר הכלכלי. ישנם כוחות שוק שנובעים גם מהשווקים בחו"ל, המלחמה של רוסיה באוקראינה. כל זה נכון, אמת לאמיתה. אבל הבעיה אינה תלויה רק במה שקורה מחוץ לגבולותינו. הממשלה הנוכחית פועלת באופן אקטיבי – זו הבעיה – לפגיעה בציבור העובד בישראל, בגלל שהיא בוחרת באופן אקטיבי לקחת ממשלמי המיסים, להעביר לציבורים שלא עובדים, שלא ילמדו, ויותר גרוע, הציבורים האלה בסוף שוללים את הזכויות של הילדים החרדים. כשאתה לא מתנה לימודי ליבה אתה לוקח את הזכות של כל ילד במדינת ישראל ללימודי חינוך חובה. וכמה מהם גדלים ואומרים: לא הייתה לי את האפשרות. למה לא להעניק להם את האפשרות? תורה ועבודה, תורה ולימודים. ואנחנו רואים את הכספים הקואליציוניים, כמעט 14 מיליארד שקלים – נושא מאוד מאוד כאוב.
אני בשנתיים האחרונות, כשהייתי שרה, נלחמתי על העלייה. את ראית אותי. נלחמתי על כל העולים: על העולים מאוקראינה, על העולים מבני המנשה, מצרפת, מארצות הברית. זו זכות גדולה. נלחמתי על העלייה של הממתינים באתיופיה. ואיזה בושה. השרה רגב, שאני יכולה להעיד עליה, כל הזמן אוהבת את הקהילה האתיופית, את יהודי אתיופיה – שקל לא שמו על העלייה מאתיופיה. איך? איך? המשפחות בוכות לי יום-יום. לאימהות פה נקרע הלב. הן לא ראו 20 שנה את הילדים. אנשים חולים מזה, מתים מזה. מדינת ישראל החזקה לא יכולה לסיים את הסאגה הזו? כל הזמן נותנים פירורים. אז אני כשרת העלייה והקליטה העליתי 5,000, כמעט את כל הדרגה הראשונה. הבאתי החלטת ממשלה שאומרת לשים פרויקטור ולדאוג להעלות את היתר. אבל לא, הם יעצרו, שקל לא שמו. ואני אומרת, על כל זה יבואו איתכם חשבון בתקופת הבחירות. על כל זה. דין וחשבון בתקופת הבחירות.
עד עכשיו בנאום שלי, וגם בנאום של חבר הכנסת מיכאל ביטון, הזכרנו את החלשים ביותר. מיכאל, אני טועה? הילדים, תשלומי הורים, ילדים שלא הולכים לטיול בבית ספר – – –
מעמד הביניים, שיקר לליבנו, גם הם חלשים היום. מעמד הביניים היום חלש. הזוגות הצעירים חלשים. הם לא יכולים לקנות דירה, לא יכולים להתפרנס בכבוד, נכנסים לחובות. מערכת החינוך קורסת. איזה חינוך, השם ישמור. אנחנו צריכים הרי להשקיע בזה, זה העתיד שלנו. חרמות. אתמול ילדה בת 14 התאבדה, ולפני כמה חודשים ילד בן 13, מייד אחרי בר-המצווה. אז במקום להשקיע בדברים האמיתיים, בחיים עצמם, במה אתם משקיעים? במה, בזהות יהודית? אני בעד. אבל רגע, יש לכם עניים, יש לכם קשישים, יש לכם עולים, יש פה ילדים, יש פה חד-הוריות, יש מתמודדי נפש. חסר במה להשקיע?
ואתם יודעים מה? במעט, במעט תקציב יכולתם לשנות פה עולמות. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. זה תקציב לא פשוט. זה תקציב מביש, וחבל, חבל, ושנינו יודעים שהם לא הולכים להתעשת עד ההצבעה.
2,182 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.