קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אני תמיד משבח את דבריה של ראדה.
גברתי היושבת-ראש, אדוני שר האוצר, חברת הכנסת לזימי, ביקרתי היום בסופר שליד הבית שלי, וגיליתי שמחיר הלחם עלה שוב, הפעם ב-5%. חוץ מהלחם עלו בתקופה האחרונה גם מחירי החלב, הירקות, הפירות, נייר הטואלט, קופסאות השימורים, שמן הזית, הפסטה, מוצרי הניקיון, מזון לתינוקות, אורז, טונה – הכול עולה. חיפשתי ונברתי בתקציב המדינה שמונח לפנינו, ולא הצלחתי למצוא סעיף אחד שנועד להיאבק ביוקר המחיה. מישהו כאן מצא מה הממשלה הזו עושה כדי להוריד כאן מחירים? כדי לוודא שהאנשים שעובדים יוכלו לסיים את החודש בכבוד?
יהיה קשה למצוא, כי אין. כי לממשלה הזו פשוט לא אכפת מיוקר המחיה. היה להם מאוד אכפת מיוקר המחיה בזמן הבחירות, כשביבי התרוצץ בין תחנות דלק לסופרים, והבטיח והבטיח והבטיח – ושיקר. במקום 14 מיליארד שקל לכספים קואליציוניים, הייתם יכולים להיאבק ביוקר המחיה על אמת, אבל אין חדש תחת השמש של ביבי – שקרים כמו חול ויקר מאוד לאכול. הם פשוט לא עובדים בזה. איך אני יודע? כי לפני לא הרבה זמן, כשהיינו בממשלה, עבדנו בזה בלי המון כותרות מפוצצות, בלי רעש, בלי גזירת סרטים. השרים פשוט הלכו למשרדים שלהם בבוקר ועבדו בזה יום-יום, שעה-שעה. אורנה ברביבאי, שרת הכלכלה, הנהיגה את רפורמת היבוא; עבדה בסיזיפיות להוריד מכסים ממאות מוצרים כדי להגדיל את התחרות, להרחיב את ההיצע, להוריד מחירים.
יחד עם ראש הממשלה לפיד היא הביאה את רשת קרפור לישראל, זו שמתחילים לראות את הסניפים שלה פזורים ברחבי הארץ, והמחירים שם נמוכים משמעותית מהמחירים כאן; יחד עם ראש הממשלה לפיד הם דיברו ונפגשו עם יצרני הלחמים, למשל, כדי לבלום את עליית המחירים – מה שהשרים כאן לא עושים, ולכן המחירים רק ממשיכים לטפס ולטפס. כראשי ממשלה בנט ולפיד הובילו מדיניות כלכלית אחראית, שהובילה לכך שישראל סיימה את שנת 2022 עם עודף תקציבי של כמעט 10 מיליארד שקלים. זאת הייתה, אגב, הפעם הראשונה ב-35 השנים האחרונות שהממשלה רשמה יותר הכנסות מהוצאות.
ומה הממשלה הזו עושה עם כל הכסף הזה שנצבר? משקיעה במנועי צמיחה? נאבקת בריכוזיות במשק? נלחמת במונופולים? יוזמת תוכנית כלשהי להוצאת ישראל מהמיתון שמתרגש עלינו? לשיקום את ההייטק? מישהו? משהו? מה נסגר? כי לא ולא – אנחנו רואים כאן שוד בלתי נסלח של הקופה הציבורית, מעשה חבלה מכוון על ידי שר האוצר בכבודו ובעצמו, שמחלק את כספי הציבור לציבור שלו ולמקורבים שלו כאילו הכסף הזה הוא שלו מהבית.
אני חושב שכבר אפשר לסכם שסמוטריץ' הוא אומנם שר האוצר של מדינת ישראל, שאמור לדאוג לרווחת כל אזרחי ישראל – –
– – לרַווחת כל אזרחי ישראל, אבל בפועל, השר סמוטריץ', אתה שר מגזרי, לא ענייני, לא מקצועי, שדואג אך ורק לסקטורים שמעניינים אותך. התקציב שהבאת, אדוני, לשולחן הכנסת, הוא תקציב אנטי-חברתי, חסר מעוף, בלי אף רפורמה משמעותית, בלי בשורה לפריפריה, גם לא לסטודנטים, גם לא לקצבאות הזקנה, לא לשורדי השואה, לא לכנפיים של קרמבו. והדובדבן שבקצפת, אדוני: 14 מיליארד שקלים של כספים קואליציוניים. זה סכום מטורף. אגב, הוא גדול מרוב התקציבים של משרדי הממשלה.
ומה בתוך הכספים הקואליציוניים? הולכים להכפיל את הקצבאות של האברכים. הממשלה הולכת לעודד אנשים לא לצאת לעבודה. נכון להיום אובדן התוצר למשק מזה שגברים חרדים לא יוצאים לעבודה מגיע ל-29 מיליארדי שקלים. בקצב הזה זה יגדל ל-80 מיליארדים בעשור הבא. אנחנו חייבים לצאת מתרבות של קצבאות לתרבות של עבודה, כי אנחנו דנים אותם ואת הילדים שלהם ואת הנכדים שלהם להיות במלכודת העוני ולסעוד על קצבאות לעולמי עד. אז ביבי, למה אתה עושה בדיוק את ההפך?
מה עוד? הגדלה משמעותית בתקציב של מוסדות החינוך שלא מלמדים ליבה במאות מיליוני שקלים. הממשלה הזאת הולכת לממן חינוך שלא כולל אנגלית או חשבון או מדעים, חינוך שלא מעניק לתלמידים את הכלים הכי בסיסיים להשתלב בשוק העבודה. מדינה גונבת מדור שלם של צעירים את היכולת לרדוף אחרי החלומות שלהם, דנה אותם לחיים של בורות, של בערות, של עוני קיצוני, מונעת מהם את הכלים הכי בסיסיים לפרנס את עצמם, לפרנס את בני המשפחה שלהם. ואני שואל: אם הם לא יוכלו לפרנס את עצמם, מי יפרנס אותם?
שמעתי את ביבי אומר שילד חרדי צריך לקבל כמו כל ילד; הוא לא חצי ילד. הלוואי שביבי היה מדבר על הכלים שצריכים להינתן לאותם ילדים כדי למצות את הפוטנציאל שלהם למקסימום. אבל ביבי לא מדבר על כלים, הוא מדבר על תקציבים, וגם בתקציבים ביבי לא מדבר בדיוק, בלשון המעטה. אחרי שהתקציב הזה יאושר, ההשקעה בתלמיד במערכת החינוך הפרטית של ש"ס תהיה גדולה ב-4,000 שקלים בשנה מבתלמיד במערכת החינוך הממלכתית; גבוהה ב-2,000 שקלים במערכת החינוך הפרטית של יהדות התורה. המהלך הזה הורס את מערכת החינוך הממלכתית של מדינת ישראל, כי ישקיעו בה פחות תקציבים, ישקיעו פחות בכל תלמיד ותלמידה.
כשבצלאל סמוטריץ' נשאל על הכספים הקואליציוניים, הוא אמר: ד"ש מ-53 המיליארד שקלים לעבאס. בואו נעמיד דברים על דיוקם, כי נמאס. ממה נמאס? מהפייק הזה. לא 53 מיליארד – 30 מיליארד; לא כסף קואליציוני למנסור עבאס אלא תוכנית מקצועית לחמש שנים, שגובשה על ידי 21 משרדי ממשלה, לפיתוח חברתי וכלכלי של החברה הערבית במדינת ישראל. מדובר בהמשך לתוכנית שנתניהו עצמו יזם והוציא לפועל לפנינו, תוכנית שתוקצבה ב-15 מיליארד שקלים, תוכנית שגם עכשיו כממשלה אתם ממשיכים ליישם, כי אתם מבינים שהיא מקצועית והיא טובה, שהיא תגדיל את ההשכלה ואת התעסוקה ואת הצמיחה. להבדיל – אגב, בצלאל, אתה לא חתום על תוכנית מקצועית. אתה חתום על כספים קואליציוניים מגזריים, הרסניים לכלכלה, שדנים דור שלם של צעירים בחברה החרדית לעוני מחפיר, לבורות, שמצמצמים את היציאה שלהם לשוק התעסוקה, שיפגעו דרמטית בצמיחה של כולנו. איזה כישלון.
גברתי היושבת-ראש, ביד אחת הממשלה מעודדת בטלה ואבטלה, מממנת מערכות חינוך פרטיות שאין בהן אנגלית, מדעים וחשבון, וביד השנייה מקצצת בתקציב הרשות הישראלית לחדשנות, ונותנת אפס, לא אגורה שחוקה אחת, לסטודנטים. התקציב הזה משקף את סדר העדיפויות של הממשלה. זה תקציב בלהות, ואם הוא יאושר, הוא ימיט עלינו אסון חברתי וכלכלי. זה תקציב שמדכא צמיחה, שמעודד אבטלה, שמקריס את מערכת החינוך הממלכתית של מדינת ישראל.
אני רוצה לומר עוד משהו, ואני שמח שאתה כאן, אדוני שר האוצר.
אני דווקא רוצה לדבר איתך, אדוני.
אני יודע שקיצצתם ברשות החדשנות ב-100 מיליון שקלים. תסבירו.
לא קיצצתם ב-100 מיליון שקל ברשות הישראלית לחדשנות?
היושבת-ראש מדייקת, ויש גידול בטייסים אוטומטיים.
אז אני אומר שוב, היושבת-ראש מדייקת במקרה הזה. יש פה גידול בטייסים אוטומטיים.
אני אומר לך, אני ישבתי שעות ארוכות גם בוועדת הכספים וגם בוועדת הפנים והגנת הסביבה. יש טייסים אוטומטיים, והם רואים קיצוץ.
אגב, בעיניי הקואליציוניים זה חרפה, גם בהיקפים.
בוודאי, יותר מ-14 מיליארד. בוא, אני לא בבחינה. אני לא התלמיד ואתה לא המורה.
בראיון ל-FM103 אמרת שכשאתה מחייב מפעלים להתקין מסננים בשביל לשמור על איכות הסביבה, זה גם לא נכון כלכלית, אבל יש למדינה עוד ערכים שחשוב לה לקיים.
אתה יודע, אני חושב שבריאות הציבור ודאגה לסביבה הן חשובות.
אתה יודע כמה אנשים מתים מזיהום אוויר במדינת ישראל בכל שנה? 2,500 מתים בכל שנה במדינת ישראל.
14 מיליארד שקל של כספים קואליציוניים.
גם בהיקף שלהם, גם ביעדים שלהם.
הנתונים חשופים בפני הכול, ואני יכול – – –
שוב, הכפלה של קצבאות האברכים, בזמן שנותנים אפס לסטודנטים.
אפס, אפס. אגורה שחוקה אתם לא נותנים לסטודנטים.
העברה של תקציבים למערכות חינוך שלא משקיעות.
שר האוצר, כשאתם לא נותנים שקל, אגורה שחוקה לסטודנטים, אבל מתקצבים מוסדות לימוד שלא מלמדים אנגלית, חשבון, מדעים, מי יפרנס את אותם ילדים?
אדוני, הבוז של הממשלה שלך – – –
אדוני, הבוז שאתה רוחש לנושא של בריאות הציבור והסביבה, כמו שהוא בא לידי ביטוי גם בתקציב הזה וגם בחוק ההסדרים, בעיניי, הוא חרפה.
האמירה שלך, אדוני, להתקין מסננים כדי לשמור על איכות הסביבה זה לא נכון כלכלית – תסביר לי אתה איך להתקין – מדוע – – –
14 מיליארד שקל של כספים קואליציוניים, ואתה מטיף מוסר? אתה אומר שזה טוב? 14 מיליארד שקל של כספים שבמקום לעודד מנועי צמיחה, לעודד כניסה לשוק התעסוקה, לעודד השכלה, חדשנות, הם מעודדים בורות ובערות, הם דנים דור של אנשים לעוני קיצוני. זאת המורשת שלך? זאת הדאגה שלך לכלל אזרחי ישראל? אנחנו נשלם דורות על גבי דורות את מחיר השגיאה הנוראה שאתה מביא בתקציב הזה.
אני שוב רוצה לשאול אותך, אדוני – אתה אומר שזה לא כלכלי לשים מסננים על מפעלים ועל תחנות כוח. אני רוצה לשאול אותך: איך 2,500 מתים בשנה מזיהום אוויר תורמים לכלכלה הישראלית? איך אנשים החולים במחלות שקשורות לזיהום אוויר תורמים לכלכלה הישראלית? איך זה תורם לכלכלה? אני חושב שזה חלק מאותה פרדיגמה שאתה, אדוני, שבוי בה. עזוב, אני שם בצד שאתה מכחיש אקלים, שאתה לא חושב שמשבר האקלים הוא אתגר שחשוב להתייחס אליו, להקדיש לו משאבים, שהטיפול הראוי, הנכון ונחוש בו מבטיח את איכות החיים שלנו ואת המשך החיים פה על פני כדור הארץ, גם במדינת ישראל. אבל האמירה שלך שכאילו להתקין מסננים על תחנות כוח ועל מפעלים מזהמים זה אירוע לא כלכלי לא ברורה לי. אני פשוט לא מצליח להבין, כי גם הטיפול באותם אנשים חולים עולה למדינה ולכלכלה שלנו כסף. אני באמת לא מצליח להבין.
התחלתי לדבר על חוק ההסדרים, כי ישבתי שעות ארוכות על חוק ההסדרים בוועדת הפנים והגנת הסביבה. חוק ההסדרים הוא כולו מתקפה בוטה על הסביבה ועל בריאות הציבור. אני מוכרח לומר שאני מוכרח להחמיא ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת יעקב אשר, כי חשתי שהוא מנהל את הדיונים של הוועדה שעות ארוכות במקצועיות, בענייניות. אני חושב שהגענו להבנות בהרבה מאוד נושאים, וגם קידמנו יחד לא מעט נושאים, אבל אני חש שמשרד האוצר עדיין שבוי בפרדיגמה השגויה שלפיה הסביבה היא החסם המרכזי לצורכי הבינוי והפיתוח במדינת ישראל. כאילו אם נשים את הסביבה, את הדאגה לאינטרס הסביבתי, בצד, נוכל לפתח ולבנות והכול יהיה בסדר.
אני סבור שתכנון ופיתוח שלא לוקח בחשבון את הצורך לבנות ולפתח מצד אחד, ומצד שני לשמור על הטבע והסביבה שלנו, הוא תכנון פגום, לקוי, שאין לו מקום בשנת 2023. ולכן, כשאנחנו באים לפתח ולתכנן את המדינה שלנו שנים קדימה, אנחנו צריכים לקחת בחשבון, מן הסתם, את צורכי הבינוי והפיתוח, אבל גם הצורך לאזן אותם עם האינטרס של בריאות הציבור ושל הסביבה.
במהלך הדיונים לפיצול, לקראת חוק ההסדרים, חברת הכנסת לזימי, שיושבת כאן, ואני, הצלחנו לפצל לא מעט נושאים בעייתיים. אני רוצה להתעכב על אחד מהם, שזה הרצון של הממשלה לכרסם בסמכויות פקיד היערות הראשי.
שוב – הסביבה, העצים, הדאגה למה שאני חושב ורואה שהוא חלק קריטי מהמאבק במשבר האקלים. עצים, שסופחים רעלנים מהסביבה, פולטים חמצן לאוויר, דואגים להצליל את הערים שלנו, לאפשר לנו ללכת ברחובות שלנו, כשהטמפרטורות עולות ועולות – צריך לקחת אותם בחשבון כחלק בלתי נפרד מתהליך התכנון. כשלא לוקחים בחשבון את העצים בתהליך התכנון, הדברים פשוט קורים בצורה לקויה ולא נכונה. האוצר ביקש להביא בחוק ההסדרים כרסום משמעותי בסמכויות פקיד היערות הראשי כשדנים בתוכניות ובפרויקטים לאומיים. את זה הצלחנו לפצל.
בדיונים בוועדת הפנים והגנת הסביבה הצלחנו לפצל עוד שני נושאים משמעותיים מאוד: הראשון הוא הניסיון של המדינה להפריט את מערך הייעוץ הסביבתי של המשרד להגנת הסביבה – דבר שהיה פוגע משמעותית בייעוץ שניתן למיזמים תכנוניים והנדסיים. הדבר השני הוא מיזמי חלוץ, שלמעשה היו מאפשרים למדינה להקים בהליך מהיר מאוד – לא לעבור דרך התהליך המלא – כל מיני פרויקטים לאומיים תשתיתיים כבדים, למשל פצלי שמן. מדובר בפרויקטים מזהמים מאוד. גם את זה הצלחנו לפצל. כמובן, זה לא אומר שהחוקים האלה לא יעברו, אבל הם יצטרכו לעבור הליך חקיקה מסודר דרך כל הוועדות והליך החקיקה המלא. אני חשוב שבנושאים כל כך משמעותיים, שאמורה להיות להם השפעה ישירה על החיים שלנו, על החיים של כל אזרחי ישראל, ראוי לנהל בהם דיון מעמיק, לשמוע את כל העמדות, ולא לקדם אותם בהליך חקיקה חפוז בחוק ההסדרים.
לא הצלחנו למנוע לחלוטין את הפגיעה. אני רוצה לסמן שלוש נקודות שבעיניי הן חמורות. הראשונה היא חוק אוויר נקי. חוק אוויר נקי הוא חוק שחוקק על ידי הממשלה, בהצעת חוק פרטית, אומנם, של חבר הכנסת דב חנין, ד"ר דב חנין, פורץ הדרך. החוק נועד לוודא שבריאות הציבור והסביבה נשמרות, כשאנחנו מדברים על מפעלים או על תחנות כוח מזהמות, שפולטות מזהמים לאוויר. זה חוק שקובע איזשהו סדר עדיפויות ואיזשהו איזון בין הצורך מצד אחד לאפשר לאספקת החשמל להגיע לאזרחי ישראל ולמפעלים לקיים פעילות כלכלית, ומצד שני, לוודא שהפגיעה באיכות האוויר שאנחנו נושמים ובסביבה היא פגיעה מינימלית ככל שניתן.
בחוק ההסדרים הזה ביקשו להעביר את השאלטר מהמשרד להגנת הסביבה, שדואג לבריאות הציבור ולהגנת הסביבה, למשרד האנרגיה ולמנהל המערכת – זה שמפעיל את תחנות הכוח – שבמידת הצורך הוא יכול לאפשר לתחנות הכוח לזהם מעבר להיתר שניתן לו על ידי המשרד להגנת הסביבה. המחיר הוא ברור: חיי אדם, תמותה, תחלואה. אנחנו הופכים פה את בריאות הציבור או מכפיפים את בריאות הציבור ואת ההגנה על הסביבה שלנו לאינטרסים אחרים, חשובים – כי מן הסתם חשוב לשמור על רציפות החשמל לאזרחי ישראל – אבל אני חושב שהאחריות לבריאות הציבור והשמירה על הסביבה שלנו צריכות להיות בעדיפות עליונה מהבחינה הזו. אני חושש שבמקרה הזה יש פה חירור – ממש ניקבו את חוק אוויר נקי באופן שמאפשר למנהל המערכת, זה שאחראי על הפעלת תחנות הכוח, לזהם מעבר להיתר שהותר.
אל הוולחו"ף – הוועדה לשמירה על הסביבה החופית, שהיא ועדה שמקבילה לוועדת התכנון הארצית – אמורים להגיע כל מיני פרויקטים שקורים או מתוכננים להתבצע בסביבה החופית במדינת ישראל. הוועדה דנה, נותנת דיוקים, מוודאת שהפגיעה בסביבה החופית תהיה מינימלית. מה שחוק ההסדרים הזה בא ועושה – הוא בעצם מפקיע את הסמכות של הוועדה, של הוולחו"ף, לדון בפרויקטי תשתית לאומיים שמבוצעים על החוף. פרויקטי תשתית הנדסיים, לעיתים גדולים, לעיתים מזהמים, הם לא יצטרכו את חוות הדעת של הוולחו"ף. בעיניי זאת ממש פגיעה אנושה ברצועת החוף, במשאב שהוא אולי הכי רגיש שיש לנו. הוא מוגבל, והוא מאוד מאוד רגיש. אנחנו רואים פה פגיעה.
והדבר האחרון שאני רוצה לדבר עליו הוא היפוך במנגנון שלפיו מאשרים למשל תחנות כוח במדינת ישראל. היום, כשרוצים לאשר תחנות כוח, לדוגמה תחנת הכוח בקסם או תחנת הכוח Reindeer שצפויה לקום – אני מקווה שלא, אבל שמתוכננת לקום כרגע באזור כפר סבא – אז זה צריך להגיע לממשלה – לוועדת שרים, או למליאת הממשלה. השרים צריכים לאשר פרואקטיבית את אישור הקמת תחנות הכוח. מה שקורה בחוק ההסדרים הוא הפוך: המועצה הארצית מפקידה במזכירות הממשלה את תחנות הכוח, ורק אם שר מבקש להביע את התנגדותו, רק אז הדיון בנושא מגיע לוועדת שרים. כלומר, אם אף שר לא מתנגד, התחנות הללו מאושרות אוטומטית. בעיניי זו בריחה מאחריות. יש לשרים אחריות ציבורית כלפי הציבור שלהם, ועצם העובדה שהם מבקשים – ממשלה שזעקה: משילות, משילות, מבקשת לסגת מהאחריות שלה לציבור, מהצורך לאשר תחנות כוח, פרויקטי תשתית לאומיים בסדר גודל כזה. זה בעיניי לא ראוי. אתם רוצים משילות, שנבחרי הציבור יקבלו את ההחלטות? אז למה אתם בורחים מהאחריות שלכם ומפקיעים את הסמכויות שלכם? לא ראוי.
נגמר לי הזמן, אז אני אנצל ליתר הנושאים שתכננתי לדבר עליהם את הפעמים הבאות. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש.
2,307 מילים של יוראי להב הרצנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.