קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, מקווה שלא תהיה לך ביקורת חזקה מאוד על המילים שלי. אולי אסתכן – – –
כן. כנסת נכבדה, כבוד השרה רגב, מזל טוב ליום ההולדת שלך. בשעה טובה ומוצלחת. יש לי הסתייגות לתקציב. אני בקואליציה ויש לי הסתייגות. ההסתייגות שלי היא בגלל שאני חושב שיש חוסר איזון בתקציב. בתקציב יש לנו בריאות, יש לנו חינוך, יש לנו ביטחון, דברים חשובים ביותר. יש גם תרבות, ספורט וכאלה דברים פחות חשובים. לפעמים אני חושב שאולי כדאי להעביר מחלק שנקרא תרבות – להעביר את זה אולי לבריאות. זה יותר חשוב, אז אולי צריך לעשות כך, אבל יכול להיות שזו דעתי האישית. אנחנו בדמוקרטיה, יושבים, רוב, ומחליטים. חילוקי דעות זה דבר טוב. יש סדרי עדיפויות. אחד חושב שהתרבות יותר חשובה, אחד חושב שהבריאות והביטחון יותר חשובים, אז לכן, מאזנים את התקציב.
ואני חייב להגיד שאני מסכים, למרות שיש לי הסתייגות, אבל אני עדיין מסכים שהרוב צריך להחליט, ואני עדיין מסכים שצריך לאזן את התקציב בצורה נכונה על פי מה שרוב האזרחים רוצים. ולכן, למרות שיש לי הסתייגות, אני בעד התקציב. אני בעד עוד משהו: אני רוצה להגיד קודם כול תודה. אני רוצה להגיד תודה ליושב-ראש ועדת הכספים הרב גפני, שהקדיש ימים ולילות כדי לחסוך כסף למדינה, כדי לאזן את התקציב. במו עיניי ראיתי.
אני מודה ליושב-ראש ועדת הבריאות, שישב ימים ולילות כדי לשפר את הבריאות, כדי להרים את המצב של הבריאות הציבורית בישראל. עבד קשה למען כל האזרחים – יהודים, ערבים, לא משנה מה – בשביל הבריאות לכולם. כך יושב-ראש ועדת הפנים הרב אשר, בוועדת הרווחה הרב אייכלר, השרים הרב גולדקנופ, הרב פרוש, הרב משה ארבל – כולם. ראיתי אותם בעבודתם, עובדים בשביל הציבור לילות כימים, וגם ראיתי את אנשי האוצר, שמשקיעים הרבה כוחות בשביל לאזן את התקציב. במיוחד אני רוצה לשבח את אנשי האוצר, כי חלקם לא השמיצו ורק עשו את עבודתם בלי להשמיץ, אז אני מודה להם. כל הכבוד להם. אני חושב שאזרחי ישראל חייבים להם תודה.
אני גם רוצה לבקש סליחה. אני מרגיש צורך לבקש סליחה לא רק בשמי אלא בשם הרבה אנשים, הרבה אזרחים. אני רוצה לבקש סליחה קודם כול מעשרות אלפי אנשי העסקים החרדים שמפרנסים עשרות ומאות משפחות ותורמים תרומה מכרעת לכלכלת המדינה, למאות אלפי עובדים ועובדות חרדים שעובדים קשה, משלמים מס, ולמרות שהם משלמים, איך אני אגיד להם? סליחה, רבותיי. שילמתם ובכל זאת הושמצתם. בכל זאת. אני רוצה לבקש סליחה מהרב גפני, מהרב בוסו, מהשרים החרדים, שעבדו קשה למען כל אזרחי ישראל, עבדו קשה מאוד. ובכן, הקדשתם את הימים, הקדשתם את הלילות, למען האזרחים, ובכל זאת הושמצתם. אני רוצה לבקש סליחה מהילדים ומתלמידי הישיבות, שלומדים בצפיפות, לומדים במבנים לא פשוטים, במצבים לא פשוטים, ובקושי מקבלים, לאחר כל ההשמצות, כחצי ממה שמקבל ילד שהוא לא חרדי. ניסינו לצמצם את הפער, ניסינו לצמצם את הקיפוח הזה, ובכל זאת אני רוצה לבקש ממך סליחה, ילד, כי אתה לא תקבל, אין מה לעשות. אתה תקבל פחות מילד שגדל בבית חילוני. זה המצב. זה כואב לי. אני מבקש ממך סליחה, ילד.
אני רוצה לבקש סליחה מאברכי הכולל, הפאר של עם ישראל, שמקדישים ימים ולילות בשביל לימוד התורה. הם לא שומעים את ההשמצות וודאי שלא מתייחסים להשמצות. אין להם זמן לזה. אני רוצה להגיד לכם, העם איתכם. העם רוצה בהצלחתכם. על פי האמת, היינו צריכים לתמוך בכם פי עשרה ממה שאנחנו תומכים. לצערנו, לבושתנו, הצלחנו אך מעט, ועל זה אנחנו מבקשים מכם סליחה.
אחרון חביב – נשות ישראל, ובפרט נשות אברכי הכולל. נשות אברכי הכולל מוסרות את עצמן להגדיל תורה ולהאדירה. הן עושות את זה כבר 3,334 שנים – יהיה בעוד כמה ימים. לכן, בנות ציון היקרות, מגיעה הערכה עצומה על כך שאתן מחזיקות את הדור. את כל התורה כולה אתן מחזיקות על הכתפיים שלכן. מכן אני מבקש סליחה מעומק הלב. רצינו לעזור לכן הרבה – אתן גם עובדות קשה וגם מחזיקות את הבית וגם מגדילות את התורה.
בנות יקרות, בסוף, אתן לא מקבלות יחס, רק השמצות.
חז"ל אומרים שהפסוקים היפהפיים בסוף משלי – "אשת חיל מי ימצא" וכל הפרק – חז"ל אומרים שכל הפרק מרמז על התורה הקדושה. כמה יפה וכמה נעים וכמה נכון שגם הפשט וגם הרמז – איזה יופי הם משתלבים יחד זה בזה, "אשת חיל מי ימצא" כפשוטו ו"אשת חיל" – מרמז על התורה הקדושה.
בעוד כמה ימים אנחנו נקרא את מגילת רות; כך נהוג בתפוצות ישראל. אם המלכות, רות, עזבה את המלכות, עזבה את הבית של אבא שלה, את כל הנוחיות, כדי להצטרף לעם ישראל. לא היינו אז במצב הכי טוב, ואף על פי כן היא הצטרפה ויצאה ממנה כל המלכות.
בנות ישראל, נשות אברכי הכולל, עליכן אפשר לומר את הפסוק: "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה". מפה אני רוצה לשלוח לכן, מעבר לסליחה – ואני מקווה מאוד שאתן סולחות לנו – אני רוצה לאחל לכן שתזכו לכל הברכות הכתובות בתורה: "ארך ימים בימינה בשמאלה עֹשר וכבוד". אמן ואמן. תודה רבה.
766 מילים של משה רוט. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.