קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, זו הפעם הרביעית שאני חלק מאירוע העברת תקציב המדינה, שלוש פעמים מספסלי הקואליציה, והינה, תמיד יש פעם ראשונה – אני שמחה שאתה מחייך.
פעם ראשונה ואחרונה, אני מקווה, מספסלי האופוזיציה. והאמת היא שאני מודה לאל – אני אדם מאמין – שאני לא חלק מהקואליציה בהעברת התקציב הזה. אני באמת באמת מודה שאני באמת שמחה שאני לא. ותבין, אני הייתי פעמיים, הייתי מתוך המפלגה של שר האוצר, זאת אומרת אתה גם הכי נמצא באירוע. הפעם, תודה לאל, אני חלק מהאופוזיציה, ואני לא צריכה להצביע על התקציב הגרוע הזה, שהוא בעצם תקציב לחיזוק העוני והבורות. אין לי שם אחר לזה. זה תקציב הרס הכלכלה הישראלית, תקציב כזה גרוע, באמת מיטב המוחות הגרועים עסקו במה שנקרא עיצוב התקציב הזה.
אבל בעיקר – יש לי כמה דברים, דגשים מהתקציב. האחד – נתחיל בזה שזה תקציב שבו המיעוט קובע לרוב. המיעוט. זאת אומרת, ככל שנמשכו הדיונים בוועדת כספים, הבינו שבעצם הרוב של מדינת ישראל – משלמי המיסים, ומעמד הביניים, ואנשי המילואים וההייטק והמדע, והסטודנטים, שאפילו עתרו לבג"ץ, שהם הרוב – אין להם ייצוג בתקציב הזה. אף אחד לא סופר אותם. אפילו את הנזקקים הם פיצלו, זאת אומרת, אם אתה קשיש חרדי – תקבל, אבל אם אתה לא חרדי – לא. אם אתה זקוק למענק, אותו מענק של כמעט מיליארד שקל, זה נורא תלוי – – –
חברי הסיעה שלי, חברה שלכם מדברת – כמו בבית ספר. אני גם מדברת. קצת מעליב.
זה נכון. אפילו לך הקשבתי. באתי במיוחד.
אז לא – המורה סימה, המורה סימה. לא, תראו, אתם יודעים שהמענק הזה מיועד בעצם למי שמקבל הנחה בארנונה גם ככה, כן? הרי לא משרד הרווחה מחלק את המענק. מי מחלק את המענק? משרד הפנים. ממתי משרד הפנים מחלק מענקים לנזקקים? למה? כי ל-45% מהערים החרדיות יש הנחה בארנונה, ולכן הם גם יקבלו את המענק.
ראש הממשלה הסחיט, שאנחנו כבר יודעים כמה הוא חלש וסחיט, עסוק בהישרדות. על הדרך הוא שם עלינו את שר האוצר המשיחי, המנותק הזה, שחושב באמת – מתראיין ואומר ברשת ב' שערך לימוד התורה הוא כמו כלכלה. כי הרי הוא מוביל את הכלכלה הידועה – תיאוריה כלכלית חדשה מפי שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. אתם יודעים מה התיאוריה? בקרוב בלימודי מקרו: כלכלת בעזרת השם, בעזרת השם. הוא יצר תיאוריה כלכלית.
זה בסדר. אגב, אני אדם מאמין, אני תמיד אומרת "בעזרת השם".
לא, בדיוק. יפה. הגדיל יושב-ראש הישיבה ואמר: במקום התיאוריה הכלכלית של "בעזרת השם", נקרא לה התיאוריה הכלכלית של "ירחם השם". יפה, בוא נלך עם זה, כי השם ירחם עלינו עם התקציב המזעזע, הנורא הזה, שבמקום לתת כלים לצמיחה ותעסוקה, הוא נותן כלים לעוני, לבערות, להשתמטות, לתלותיות. איך, תגיד לי, איך התגייסתם כולכם – מזל שבסוף גם נזכרת להרים את הדגל של נגב וגליל, כי אחרי זה גם אותם לא היו סופרים. אבל אני אומרת לך, עצה – מעודפים לא נשאר כלום. תשמע לסחבק. הייתי ארבע שנים. לא נשאר – – –
אל תבנה על העודפים. עזוב אותך.
תשמע, איזה קיצוץ רוחבי? בוא, טוב, אני אדבר איתך על זה אחר כך, כי אין לי זמן, הזמן שלי קצר, ויש לי כל כך הרבה מה להגיד על התקציב חסר האחריות הזה. באמת חבורה של אנשים חסרי אחריות עטה על הקופה הציבורית כאילו היא ירושה שקיבלו מאימא שלהם.
לכל אחד נותנים קצת, נותנים קצת. למי לא נותנים? לאזרחי ישראל. למי נותנים? לכל המיעוטים. רוצה שאתן לך דוגמה? בוא אני אתן לך דוגמה. בתקציב הזה כבישי יהודה ושומרון מקבלים פי חמישה. עכשיו אתה שואל למה. יש פקקים? כמה פקקים יש ליצהר? יש עומס תנועה בכיכרות? לא. אבל מגיע להם, כי הם המיעוט.
אני רוצה להגיד לך משהו. הייתי בכביש 55 – בוא – – –
בוא, בוא. אני רוצה שתניח לזה גם – אני, אין לי בעיה, הוא שר נהדר. אני רוצה להגיד לך משהו. אני הייתי בכביש 55. אני חושבת שחייבים להרחיב אותו. אני חושבת שהתוכנית הזאת כבר 15 שנה מתגלגלת. אבל מה הקשר בין זה לבין להגדיל את תקציבי התחבורה ביהודה ושומרון פי חמישה? זה לא הגיוני. אין בזה פרופורציות, בעיקר כשאתה נמצא כל היום בפקקים. מזל שאתה שר, יש לך צ'קלקה, אבל לפשוטי העם אין, והם עומדים בפקקים בכל יום.
רגע, חכה, אני רוצה להמשיך. שר האוצר, שבאמת כולם ציפו ממנו להיות מבוגר אחראי – תשמע, איפה מאיר כהן? הגיע מאיר?
אני רוצה לספר לכם משהו על מאיר כהן, חברי לסיעה, ולספר לכם על שר אוצר אחראי, שב-2015, כשעבר תקציב המדינה – הייתי אז שם, אצל כחלון – ירד שר האוצר כחלון מהדוכן, ובא אליו חברי חבר הכנסת מאיר כהן – אני לא אשכח את זה בחיים, כי אני אוהבת את מאיר – והוא אמר לו: תשמע, כחלון, זה תקציב מצוין.
עכשיו, למה אני אומרת לך את זה? כי לא תמצא בן אדם אחד שיושב כאן, אחד – אבל למה אתה הולך רחוק – כלכלן אחד; הינה, שמעתם, ראיתם לפני חצי שעה, יצא שנציג של האוצר אומר: תקציב לא ריאלי. אין כאן בן אדם אחד שפוי שמסוגל לפרגן לתקציב הנורא, הגרוע הזה, שמשמיד את הכלכלה הישראלית, שנותן את הכסף למיעוטים, שפועל לטובת השתמטות, בורות. למה? למה להרוס את מדינת ישראל? בשביל זה אתם יושבים בשולחן הזה, בשביל לעשות לנו טבח? איך נתקן את הנזק הזה – אני לא יודעת.
ההוא מסתובב לך, שר האוצר הזה, מסתובב בשבועות האחרונים בוועדת הכספים כמו איזה חתן ביום החתונה שלו. הוא לא רואה שהכלה ברחה, הוא לא רואה שהעולם נשרף, אבל הוא מסתובב. עכשיו, תשמע, אין לי ניסיון בחתונות, לא הייתי באירוע. זה אמור להיות אירוע שמח. ערב תשעה באב ועוד לא הגענו לתשעה באב.
רגע, עוד לא סיימתי, יש לי עוד משהו אחד אליך.
הבור הזה – אתה רואה שיש לי הרבה מוטיבים מהיהדות, כי אני אדם מאמין, ואני באמת לא מצליחה להבין איך הכלכלה הזו של "ירחם השם" נהפכה להיות הכלכלה של מדינת ישראל, איך מודלים של בערות ובורות מובילים את התקציב הכושל הזה. ואני רוצה להגיד עוד משהו. מילא – אתה יודע מה, וסרלאוף? מילא כל הדברים השליליים, אבל למה – – –
הם מקשיבים לי, תדע לך. הינה, בדיוק מאיר כהן נכנס כשדיברתי. מאיר, שמעת מה אמרתי עליך?
נתתי לך כמובן מחמאה, כהרגלי, ודיברתי על משהו טוב שעשית. תכף אני אספר, אבל אני רוצה להגיד עוד משהו.
רגע. בחוק הזה, מילא כל הדברים הגרועים שעשיתם, אבל למה אין שום רפורמה? למה אין שום בשורה? מלחמה – – –
הו, הינה אתה. מלחמה ביוקר המחיה. הסתובב לנו – – –
חביבי, לא כל רפורמה בעולם היא רפורמה משפטית. אופיר כץ, חבל שאתה הולך.
יש רפורמות כלכליות, יש רפורמות נהדרות. אנחנו עשינו – – –
יפה. אז אתה לא מאמין, אבל אין שום רפורמה ליוקר המחיה. אנשים נאנקים על המשכנתה, מוכרים את הדירות, עוברים מדירות גדולות לדירות קטנות, ראש הממשלה שלך הסתובב כל הקמפיין, הלך לסופר, הוציא קרטון חלב – הצעד הראשון של המלחמה ביוקר המחיה – כלאם פאדי. לא הביא אפילו רפורמה כלכלית אחת. אחת. הסתובב – – –
נתניהו בפעם הראשונה פגש סופר, הוציא קרטון חלב, אמר לעצמו: בזה אני הולך לטפל. אבל למה אתה הולך רחוק? הוא גם הלך לתחנת דלק, הוא הוציא כרטיס אשראי – דבר מוזר, שהוא לא נתקל בו – הוא תדלק והוא אמר: אני הולך להילחם ביוקר המחיה. חבר'ה, יש לי הפתעה בשבילכם: אין רפורמה אחת שעוסקת ביוקר המחיה. אחת. תעבור פה על כל התקציב הזה ותראה לי אחת שעוזרת לאזרחים, ובתקופה הכי קשה של מדינת ישראל, עם משבר כלכלי, כשכל הנורות האדומות מהבהבות.
ואתה יודע מה? מהשר המשיחי הזה אני לא מצפה לכלום, כי הוא באמת גם לא מבין במיקרו ומקרו, אין לי ציפיות ממנו, אבל נתניהו – – –
כן, בסדר, הייתה לי בדיוק שיחה עם וסרלאוף, אז יש לי עוד דקה. אבל נתניהו, שאומר שהוא שר הכלכלה והוא מבין בכלכלה, מתראיין באנגלית – בעברית הוא לא מתראיין – באנגלית הוא אומר שהוא נלחם, נותן תמריצים, הוא נגד קצבאות לחרדים. רק באנגלית הוא אומר את זה; בעברית הוא כבר אומר משהו אחר. איך נתניהו, מר כלכלה, הביא את התקציב הכי גרוע אי פעם במדינת ישראל? למה, בגלל שהוא חלש? בגלל שהוא סחיט? כל מי שבא, הוא נותן לו צ'קים, וזה אפילו לא אירוע שלו, זה אירוע שלנו, זה כסף שלנו, אבל הוא שולט בו.
מילה אחרונה, כמובן – על החרבת הכלכלה הזאת אנחנו נשלם כולנו, כל המשק, הכסף שבורח מהארץ, כל הדברים האלה. באמת, אי-אפשר להסביר את גודל הניתוק של השר הזה, אבל ראש הממשלה נתניהו – איך הוא קרא לעצמו? איש הכלכלה, איש העולם הגדול, החלש, הסחיט הזה, הלוחם, הגיבור של סיירת מטכ"ל, נכנע לחרדי שאפילו פטור לבקו"ם הוא לא הלך לקחת, לא הגיע. זה הלוחם שלך מסיירת מטכ"ל. לקחת את הפטור מהבקו"ם הוא לא מסוגל. תודה רבה, אדוני.
1,407 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.