קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כן, הייתי אומר גם אם לא היית אומר.
גברתי היושבת בראש המליאה הזאת, מזל טוב ליום ההולדת.
לא יום חגיגי בכנסת אבל צריך להמשיך ולהיות אופטימיים.
אנחנו רגע לפני הבאת תקציב מדינה ואנחנו רגע לפני ממשלה ששכחה את האזרחים. את הממשלה הזאת אני מכנה "ממשלת השבלולים". הממשלה משתבללת, כל אחד לקונכייתו, כל אחד למגזרו, כל אחד לסקטור שלו. כמו השבלולים בגשם, בסערה, אתם נסגרים בד' אמותיכם, לא רואים את מי שנותר בחוץ רטוב וקר, ללא קונכייה, ללא הגנה, ללא מענה, ללא תקציב, ללא תקווה. אתם סגורים בקונכייה; אתם סגורים במגזר, בסקטור, במפלגה. אתם לא שומעים את מי שאין לו כוח פוליטי, את מי שלא חלק מהקהילה שלכם, וחלקכם אפילו את הקהילות שלכם לא מייצגים. אתם לא רואים את הצונאמי שמתרגש על האזרחים ביוקר המחיה, במאבק הקיומי שלהם. רק בקונכיות שלכם.
איך השבלול סוגר את הקונכייה? הוא בונה קיר קשה ואומר: אחריי המבול. כל שר שבלול לעצמו, לסקטור, למגזר שלו, תוך הפקרת הציבור הרחב, הפקרת העניים, הפקרת מעמד הביניים הקורס מיוקר המחיה, הפקרת הנגב והגליל, הפקרת אזורים מוכי אבטלה ודלי תעסוקה, הפקרת הקשישים והמוחלשים בחברה. והשרים הלא-שבלוליים, השרים שגדלו בחינוך הממלכתי, השרים מהליכוד, שהיו צריכים לייצג את כלל הציבור, מילאו פיהם מים כמו שבלולים בגשם, מילאו פיהם מים ונעלמו, ונתנו לממשלה השבלולית לדאוג למגזרים, לסקטורים, לקהילות, למפלגות, ולא לדאוג למי שהם מייצגים, אותם שרים שהיו אמורים להיות לא שבלוליים.
ממשלת השבלולים דאגה לקונכיות של עצמם והייתה נדיבה ב-13, 14 מיליארד שקלים קואליציוניים. אנחנו לא תמימים, צריך כספים קואליציוניים, אבל איפה 14 המיליארדים הכלליים, ליוקר המחיה, לציבור הכללי? איפה ההבטחות לכלל הציבור? ראש הממשלה הבטיח חינוך חינם, עומד עם שר האוצר שלו ומרמה את הציבור. אם היו לכם 13 מיליארד לקואליציה, איפה 2 מיליארד לשנתון ראשון של חינוך חינם, גיל שנתיים, שנכניס אותם? אין לכם? 2 מיליארד. מיליארד ראשון – נכניס את גיל שנתיים וחצי למעונות. איפה הכסף? אין אותו, אבל אתם בעזות מצח עומדים מול הציבור ואומרים: אנחנו עושים חינוך חינם. ומה אתם מסבירים? שאתם נותנים מענקים למקבלי שכר נמוך. את זה הציבור כבר קיבל מאיתנו לפניכם שנה מראש. אתם מסבירים לו שתיתנו לו הקלות מס, למקבלי שכר גבוה, להורים. עשינו את זה לפניכם: שמנו 4 מיליארד ביוקר המחיה, שמו 2 מיליארד בהקלות מס, שמנו 500 מיליון במענקים למקבלי שכר נמוך, שינינו את החוק לפניכם כדי לשלם להם באמצע שנה ולא בסוף שנה.
אתם חושבים שהציבור מטומטם? הבטחתם להם חינוך חינם לתינוקות ואתם מספרים להם על הטבות מס ועל מענקים למקבלי שכר נמוך. ובתוך הציבור הזה יש ציבור שאתם חושבים שהוא יותר מטומטם. אנשים שמרוויחים 6,000 שקל ו-7,000 שקל ו-8,000 שקל לא מקבלים כלום, לא הטבות מס ולא מענקים למקבלי שכר נמוך. את מצב הביניים של המסכנים האלה שכחתם. כל שר – לקונכייה שלו; כל שבלול – לקהילה שלו ולמגזר שלו.
יוזם שר האוצר, שר הציונות הדתית והשר של יהודה ושומרון – שכח שיש לו גם כמה מצביעים בירוחם ובאילת; תכף נראה איך הוא דופק את אילת ואיך הוא דופק את ירוחם – אומר: אני אקטין את תשלומי ההורים של החינוך הממלכתי-דתי. מעטים יודעים שאני שולח ילדים לישיבות תיכוניות. זה עולה הרבה כסף. זה לא מצווה להקטין את התשלומים של החינוך הממלכתי-דתי? אבל איפה שר האוצר על העניים שמשלמים בבית ספר, בחינוך חינם – – –
הוא, כואב לו על תשלומי הורים של מעמד הביניים בחינוך הממלכתי-דתי, אבל בחינוך חינם אומרים להם: אתה לא תצא לטיול אם לא תשלם על טיול, ואתה לא תבוא למסיבת סיום אם לא תשלם על מסיבת סיום, ואת זה הוא לא מסוגל להוריד בתשלומי הורים. לסקטור, למגזר שלו, הוא רוצה להוריד תשלומי הורים; לעניים הוא לא רוצה להוריד תשלומי הורים.
אותו שר אוצר נדיב לחינוך חרדי. תן לחינוך החרדי – התשתיות שלהם על הפנים; הם לא מתוקצבים כמו החינוך הממלכתי-דתי, שמתוקצב הכי הרבה. אבל אתה רצית לצמצם פערים בחינוך. שר החינוך דיבר בנאום על פרס ישראל שיש אי-שוויון. מה נתת לחינוך הממלכתי? מה נתת לילד עני בחינוך הממלכתי? לילד עני חרדי נתת, בסדר, לקונכייה נתת, לשבלול נתת, למגזר נתת, לסקטור נתת. מה נתת לילד עני בחינוך הממלכתי? אפס.
ושר החינוך בא מהזרם הממלכתי, והוא צריך למלא את פיו מים כדי לשמור על הממשלה הזאת, ושר החינוך מבין שאין שוויון הזדמנויות. ואז בא שר האוצר של הצדק ואומר לנו: אני אעשה חוק ארנונה, אני אקח מהעשירים ואני אתן לעניים. באמת, כזה צדיק, נו, אז תיתן. לא, אתה תיתן לעניים רק אם הם יבנו בתים. זאת אומרת, הילד העני, בחינוך לא תיתן לו כלום. אם יפתרו בעיה של האוצר שלא בונים בתים תיתן לו איזה משהו. אתה בונה קופה קטנה לדיור ומסביר לנו שאתה – צדק חברתי. מצאת את החוק המושלם לנגח אוכלוסיות בישראל. מחמוד עבאס, חוק הארנונה זה החוק המושלם של שר האוצר. למה העניים הערבים לא יקבלו כלום? כי אין להם היתר הבנייה; יהודה ושומרון לא ישלמו כלום כי הוא מכיר בחוק הבין-לאומי שזה כיבוש, אז אי-אפשר להוציא משם כסף. יהודה ושומרון לא ישלמו כלום, הערבים לא יקבלו כלום, אילת – ייקחו ממנה כסף, והוא מסביר לנו שהוא שר הצדק.
רציתם לצמצם פערים בחינוך. מה, אין בתי ספר ממלכתיים של ליכודניקים? אין שם ילדים עניים? אם אתם נדיבים בקואליציוני, לא יכולתם לתת לבתי הספר האלה תקצוב דיפרנציאלי? יש בג"ץ נגד מדינת ישראל על אי-שוויון בחינוך – תפעילו אותו. יש לכם מענקי איזון לרשויות, במקום לתת 100% אתם נותנים 80%. לא הקמתם את הוותמ"ל להקים תעשייה ועסקים בכל היישובים שאין להם הכנסות. אגב, 200 ישובים עניים ורק 20 עשירים. לא ראינו את שר האוצר וראש הממשלה מקימים ותמ"ל להקמת עסקים ותעשייה ל-200 יישובים ורשויות עניות בישראל. ראינו אפס פעולות לצדק חלוקתי.
והשרים השבלוליים ממשיכים לדאוג לעצמם ולקהילתם. שר האוצר תבע להיות שר במשרד הביטחון, רצה להיות גם מר ביטחון, וגם לקח איתו את השרה אורית סטרוק, ואז פתאום אתה רואה שתקציב הביטחון ביהודה ושומרון גדל במרכיבי ביטחון בעשרות מיליונים. והייתי שר במשרד הביטחון, ואני הוספתי ליהודה ושומרון עשרות מיליונים לביטחון, כי זה מוצדק שיהיה ביטחון ביהודה ושומרון, אבל פתאום אתה רואה ש"מגן לצפון", תוכנית שאמורה להיות 500 מיליון שקל בשנה – וחילצנו אותה, ותקצבנו אותה בלי תקציב מדינה, ושמנו בשנתיים הקודמות מאות מיליונים – הפך אותה לתוכנית של 70 מיליון, של 100 מיליון, שמיגון הצפון ייקח 50 שנה לפי החשבון. תכננו לשים 5 מיליארד מיגון לצפון על פני עשר שנים, 500 בשנה – עכשיו שמים 70 מיליון או 100 מיליון; 50 שנה תושבי הצפון לא יקבלו מיגון. אז מה, בקונכייה שלך, במגזר שלך, צריך ביטחון, ובגליל ובגבול לא צריך ביטחון?
אנחנו יושבים לפני ימים ספורים בוועדה שלי ורואים שבעוד חודש נסגרים מרכזי החוסן בצפון, פרויקט של 3-2 מיליון שקל שאני פתחתי אותו בנחישות אחרי הביזיון שהם נסגרו אחרי מלחמת לבנון השנייה, כאילו אף אחד לא יודע שלחיזבאללה יש פי עשרה טילים מחמאס. אז הם צריכים לבוא כעניים על הפתחים? ראש העיר קריית שמונה, אנחנו צריכים לבקר אותו לפני חודש ולראות שמרכז טיפול החירום שלו לא מתוקצב, ובסוף אופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה, בנדיבותו ימצא כסף קואליציוני? אופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה. יש כמה חברי קואליציה שעשו משהו טוב עם הקואליציוני שלהם, אבל צריך לצעוק שבוע לפני תקציב שאין מרכזי חוסן ואין מרכז טראומה בקריית שמונה כדי שתתעוררו?
1.3 מיליארד שקל לשרה סטרוק על בסיס קואליציוני. אמרו לנו: 2 מיליארד שקל לנגב ולגליל. הינה השר לנגב ולגליל. כמה תקווה – הוא הסתובב, הוא כיבד את ראשי הרשויות, הוא אמר להם: הממשלה הזאת רצינית, 2 מיליארד יהיו לי בכיס. את ה-1.3 של סטרוק שומרים מכל משמר, מהמגזר, מהסקטור, מהקונכייה, מהשבלול, אבל את נגב-גליל – מעלימים 700 מיליון. עד שיש תקווה, עד שהשר אומר: אני רוצה דברים אסטרטגיים, אני רוצה בריאות, אני רוצה צמצום פערים, פיתוח כלכלי, עוגנים. הוא הולך בשם ממשלת ישראל והסכם קואליציוני: יש לי 2 מיליארד בכיס, וחוזר כעני מחזר אחרי הפתחים. אומרים לו: טוב, ניתן לך 250, לא השנה, בשנה הבאה, ורק אם יהיו יתרות.
הלוואי יעשו פלאט, תאמין לי, אני אתן לך כתר מזהב. אם מישהו בממשלה יעשה פלאט לנגב והגליל, אני אתן לך כתר מזהב. לא רוצה לבאס אותך, אבל ב-2023 לא יצא כלום ו-2024 מוטלת בספק. וטוב לממשלה שלא תבטיח חינוך חינם ו-2 מיליארד לנגב ולגליל אם היא לא מתכוונת לעשות את זה; טוב לממשלה שתגיד את האמת – שהיא רוצה קואליציה של סקטורים, קהילות ולעצמה. את מבזה את עצמך – כותבת 2 מיליארד לנגב ולגליל; ממשלה שכותבת "חינוך חינם" ועושה אפס חינוך חינם. למה את כותבת את זה? הציבור שלך רוצה את זה.
ושר השיכון משתבלל בעצמו, בנה קונכייה משל עצמו. עמד פה בכנסת ואמר: אני אדאג לכולם, אני אדאג לדיור בר-השגה, אני אדאג לכולם, ואתה בודק מה הוא עושה – מה, אני לא חושב שאין מצוקת דיור אצל החרדים? לא בניתי מאות יחידות דיור לחרדים בעיר שלי לראשונה אי פעם? מצווה לבנות בתים לקהילה החרדית, אבל תראה לנו מה עשית בדיור בר-השגה, תראה לנו מה שמת כסף על העניים שגרים בדיור ציבורי. שר השיכון הנוכחי חתום על תעודת מוות לדיור הציבורי בישראל. איך זה קרה? הוא הבטיח לנו שהוא יעשה פה את חוק המכר ושאנשים יקנו דירות אחרי 30 שנה ששכרו אותן, חוק של צדק חברתי – ביטל את חוק המכר; לא מתקיים חוק המכר.
לא להפריע לי בדיבורים. אני רוצה שתקשיבו לי שניכם, כי אין פה אף אחד אחר.
אז אל תפטפטו עכשיו מול העיניים שלי.
שר השיכון הרג את הדיור הציבורי: ביטל את חוק המכר, והעניים לא יכלו לקנות בית שגרו בו 30 שנה ושילמו שכירות, וביטל בתקציב את הכסף התוספתי לרכש דירות. אלפים בתור – הדירות נעלמו, אין יותר דיור ציבורי. שאלתי את נערי האוצר ואת סמנכ"ל משרד החינוך אצלי בוועדה: רגע, אין חוק מכר, אז אין הכנסות שנועדו – – –
מה עם עמידר? תן לה כסף, תעביר את הדירות שלה, תעשה משהו.
אתה יודע, עכשיו אתה מרים לי, השר. מי גר בדיוק הציבורי? בוא תגיד לי באמת עכשיו. אנשים עניים. יש לך השערה למי הם הצביעו? לא למחנה הממלכתי וליש עתיד ולא לעבודה.
יש כמה בודדים שהצביעו לנו שם. אלה לא ציבורים של חרדים, עניים בדיור ציבורי, מעמד סוציו-אקונומי נמוך בעיירות פיתוח? אתה יודע – – –
אתה יודע כמה אנשים בקואליציה גרו בדיור ציבורי וקיבלו בית בילדות? אתה יודע כמה באו לדיון על דיור ציבורי מהקואליציה?
את זה אנחנו עוד נראה, את אופן הקצאת הכסף שלך, אבל הלוואי. כל שר עושה שיקול פוליטי, כל שר עושה קואליציה. זה בסדר. אבל 14 מיליארד לשם ואפס לפה? אתה נדיב ואתה אומר: אני רוצה פתרונות דיור לחרדים, ואתה הורג את הדיור הציבורי, אתה לא מממן אותו. היה תקציב תוספתי לקניית דירות – הוא ביטל; חוק המכר – ביטל, אין הכנסות, אז לא יהיה רכש של דירות. מדינה ענייה בנתה 200,000 דירות בדיור הציבורי, מדינת ישראל של שנות השבעים, ומדינה עשירה, OECD, לא יודעת לבנות דירה. 2 מיליארד שקלים יושבים בשיכון – לא קונים איתם. קונים 60 דירות בחודש. לא יודעים לקנות דירות במסלול שהשיכון המציא.
השיכון המציא מחיר מופחת, מחיר מטרה, מחיר למשתכן. הם לא הולכים לקנות שם את הדירות של הדיור הציבורי – הם מחפשים בשוק הפרטי, ואז הדירה עולה 2.3 מיליון שקל, כשבמחיר למשתכן דירות היו 1.5, 1.2. חלם. רצון להרוג את הדיור הציבורי.
אם אתה שבלול בקונכייה, מה אכפת לך שכולם ימותו בגשם ובסערה? העיקר שאצלך חמים וטוב ובנית איזה קיר קשה בכניסה לקונכייה. כן, שר השיכון, "ועניים מרודים תביא בית" כתוב. אתה קיימת את המצווה הזאת? לא כתוב: עניים חרדים תביא בית, כתוב "ועניים מרודים תביא בית" – כל עני, כל אדם.
גפני וראש הממשלה אמרו שהם יקפיאו את המשכנתאות, וגפני עלה על בריקדות בוועדת כספים, ואמרתי: יאללה, גפני, בוא תראה לנו. אז אמרו לו כל הכלכלנים: אי-אפשר להקפיא משכנתה, זה בעיה למשק. אז אל תקפיא משכנתה, אז תיתן מענק לזוג צעיר במשכנתה ראשונה, סיוע בשכר דירה, תן לכל זוג צעיר שלקח משכנתה 1,000 שקל. כמו שאנחנו סופגים מס על הדלק, למה לא נספוג את העלייה של הריבית, אם אתה לא יודע להקפיא את המשכנתה? אבל אתה הבטחת.
ראש הממשלה עומד בטלוויזיה ואומר: אני מקפיא משכנתאות. יושב-ראש ועדת כספים אומר: אני נחוש להקפיא את המשכנתה. מרוב נחישות הלכו לקונכיות והשתבללו, והמשכנתה עלתה עוד השבוע, והזוגות ישלמו עוד 1,000 שקל. מה נתתם להם, המבטיחים, השבלולים, המשתבללים? מה נתתם להם? אתה הבטחתם, לא אנחנו. זו לא ביקורת אידיאולוגית. הייתם בקמפיין בחירות – עומד ראש ממשלה ואומר: אני אקפיא משכנתאות. עומד יושב-ראש ועדת כספים ואומר: אני אילחם בזה. נו, ומה קרה במלחמה? עד היום מחפשים אתכם.
הייתי בוועדה לקרן לאזרחי ישראל, עשינו תשעה דיונים, שיפרנו החלטות: רצו מבנים לנוער – שמנו פאנלים סולריים, שיהיו ההכנסות; רצו טיפול בפגועי נפש, הלכנו לקהילה – אין תקציב להפעלת מרכזים מאזנים. לא הצבעתי בעד ואמרתי להם: במטרות הקרן לאזרחי ישראל כתוב תעסוקה בנגב. אמרו: לא, לזה אין כסף; לאנרגיה מתחדשת אין כסף עכשיו. אז לימור סון הר מלך, יושבת-ראש הוועדה, עשתה תהליך מכבד, אבל בסוף הביאה רק את ההחלטות של האוצר. חברי כנסת ישבו שם תשע פעמים ולא הזיזו שקל ימינה ושמאלה.
אז אתמול, השר לנגב והגליל, היא התבטאה בתמיכה בך ואמרה: הנגב חשוב לנו, אנחנו עוצמה יהודית; חשבתי שהיא מהציונות הדתית. רק אתמול הבנתי. היא אמרה: אנחנו, עוצמה יהודית, בעד הנגב והגליל, נלחמים על הקואליציוניים של נגב-גליל. ואיפה המלחמה שלך על תעסוקה בנגב? כתוב בחוק. ביקשתי להזיז 10% למטרה הזאת – לא נתנו לי. תהיו עקביים.
על קואליציוניים, על שבלולים, על קונכיות, על מגזרים, על סקטורים, אתם מתאבדים; על חוק מפורש בכנסת שכותב: תעסוקה בנגב – כתוב במטרות הקרן לאזרחי ישראל "תעסוקה בנגב" – אפס שקלים. אפס. ואנחנו צריכים מלחמות קטנות. ללכת למצוא כסף למכינות אופק שמצילות חיים – בסיס התקציב הוא 10 מיליון. הם מודאגים. המכינות החזקות – יש להן תקנה. ועושים טובות, ואומרים: תביא קצת קואליציוניים. פניתי לנגב-גליל, שיביא קצת לאופק. נתתם משהו לאופק?
נכון, ענה לי ברצינות השר: אני אלמד את זה ואולי אעזור. אהבתי את התשובה שלו, כי הוא לא מרח אותי. אבל תוכניות כאלה – אמרו לנו: בואו נבנה בתים לתנועות נוער. שאלתי אותם: מה התקציב בפעילות תנועות נוער? ירד. נבהלו, כי אמרתי: איך אתם בונים בניינים בלי שהתקציב נשאר נורמלי, כמו בשנה קודמת? אז הלכו לקואליציוניים ומצאו 14 מיליון בקואליציוניים. מזל, מזל ששמתם כסף בקואליציוניים.
אבל מה זה השוויון בחינוך הבלתי-פורמלי? גילינו שהממשלה משתתפת ב-10% של עלות החינוך הבלתי-פורמלי. 10%. מעל 50% ההורים משלמים, תורמים, והרשויות מוסיפות. אז הממשלה רוצה לבנות בניין לפעילות שהיא מממנת 10% ממנה. אין דבר כזה בשום תחום אחר כשהממשלה רוצה בניין. היא בונה בית ספר – היא מממנת 90% מהפעילות, או 100%. בתנועות נוער, היא רוצה בניין, והיא מממנת 10%.
שרת התחבורה, טוב שבאת, כי את לא בנאום שלי. לא, באמת, אני יודע שהיא תעביר לנגב ולגליל. אין לי ספק בדבר הזה.
שר הבריאות, החבר שלי ארבל, שעושה עבודה טובה גם בפנים וגם בבריאות, יודע שיש חצי ממספר הרופאים בנגב ובגליל פר אוכלוסייה; הוא ידע שיש חצי ממספר האחיות; הוא יודע שיש חצי מכמות מיטות האשפוז בנגב ובגליל. יש להם תוכניות לצמצום פערים, אבל זה כמו זרזיף על שיטפון של בריחת רופאים. רוב הרופאים שלומדים – – –
על שיטפון של בריחת מוחות. רוב התלמידים בבן-גוריון, הרופאים, עוזבים את הנגב ואת הגליל. אז יש בתוכנית "אילנות" 30 רופאים, אבל אנחנו צריכים עכשיו איזה 1,000 רופאים בנגב ובגליל. איך אתם לא מציגים תוכנית לתקוף את הנושא הזה? בנגב ובגליל מתים שלוש או ארבע שנים לפני תל אביב. אמרתם צמצום פערים.
בתשלומי ביטוח לאומי הם סוג א'. תושב בבאר שבע משלם ביטוח לאומי כמו תושב בתל אביב, על בסיס אותה משכורת, אבל הוא מקבל חצי מהשירות הרפואי שמגיע לו.
נכון. הרופאים של סורוקה מעולים והאחיות מעולות, אבל הם קורסים. התור בתל אביב יכול להימשך חצי שעה, כי אין עומס. התור בסורוקה הוא רבע שעה. אין זמן לכלום; אין זמן לאכול, לרופא אין זמן ללכת לשירותים. משלמים מחיר מלא ביטוח לאומי ומקבלים חצי בריאות, ולא ראינו מהפכה בתקציב לשוויון בבריאות.
יש צדיק אחד בסדום בכל הממשלה הזאת, והוא שר הביטחון, השר גלנט, שראה שיש משבר בעם ואמר: עד כאן. והתסריט היה יכול להיות שהוא מפוטר ונעלם וזהו, ונגיע למבצע הצבאי בלי שר ביטחון רציני, ונפקיר את הביטחון לבן גביר וסמוטריץ'. הוא אמר את דברו, נשאר בתפקידו עם גב זקוף, אולי השר הממלכתי היחיד ששמר על דאגה לכלל האזרחים ולא לסקטור שהוא מייצג, אז אנחנו צריכים להגיד גם את זה.
אבל אני אומר לכם, שרי השבלולים והקונכיות המסתגרים בד' אמותיהם, בקהילות שלהם, בסקטורים שלהם, חילקו את העוגה בחגיגה רצחנית ודורסנית, אבל לא שמו 13 מיליארד לא לעניים, ולא למעמד הביניים, ולא לנגב ולגליל, ולא למוחלשים – – –
ואני אומר לכם שמה שקורה לקונכייה זה הדבר הבא: בגשם, בקור ובסערה היא לא מרגישה כלום, כי היא בונה קרום קשיח בפתח והיא שם, רטוב לה וטוב לה. בחוץ סופה והקונכייה רגועה, השבלול רגוע, השר השבלול רגוע. אבל מה קורה בסערה במדבר? יום אחד מגיע השיטפון, והשיטפון הזה סוחף, והוא מעיף את השבלולים, והם לא יכולים להיאחז לא באבן, לא בעץ, לא בכחש ולא בשקרים של הבטחות לא ממומשות לחינוך חינם והקפאת משכנתה. השיטפון של הציבור יבוא ויסחף אתכם, ורבים מכם לא יראו את הבית הזה, על זה שמעלתם באמון של הציבור הכללי, על זה שדאגתם לסקטורים, לקהילות, למפלגות ולמגזרים ולא דאגתם לבני אדם ואנשים באשר והם ולא דאגתם לחלשים ביותר בחברה: העניים ומעמד הביניים, שקורס תחת הנטל; הנגב והגליל; הקשישים, שלא עשיתם למענם כלום. קשיש שיש לו פנסיה גבוהה, לא נורא, אבל קשיש שהיה עובד קבלן בלי פנסיה מקבל קצבת זקנה – מעובד של 5,000 שקל כעובד קבלן יש לו 2,000 שקל כאיש זקן. מה עשיתם למען האנשים האלה? תתביישו.
2,775 מילים של מיכאל מרדכי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.