קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו נתחיל להצביע היום, ואולי זה ייכנס ליום המחר, על תקציב שאין בו שום בשורה. בפעם הראשונה נכנסתי לבית הזה לפני למעלה מ-20 שנה. אינני זוכר תקציב כל כך גרוע, כל כך מנותק, כל כך לא רלוונטי למציאות הכלכלית שמתרחשת – גם לכלכלה הישראלית כולה אבל גם למשקי הבית, גם לאזרחי ישראל. אין בו בשורה לצמיחה, אין בו בשורה לטיפול בבעיות החברתיות העמוקות של מדינת ישראל, בצרכים האמיתיים, אין בו בשורה בנושא יוקר המחיה, אין הגדלת תחרות, אין שבירת מונופולים, אין הורדת מכסים ומיסים; כלום ושום דבר בנושא העיקרי שהוא יוקר המחיה.
ואז מה קורה, אדוני היושב-ראש? כאשר הממשלה לא מתמודדת עם האינפלציה, עם התייקרות המחירים, בסופו של דבר הריבית עוד פעם עולה, כפי שאתמול הנגיד בחוסר ברירה נאלץ להעלות. ואז מה התוצאה? אזרחי ישראל, במשכנתאות, בהלוואות השונות שהם לוקחים, באוברדרפט, אנשי העסקים הקטנים, נמצאים במצב שהעלויות כל הזמן גדלות, וההכנסות, למרבה הצער – אנחנו מרגישים כבר התחלה של מיתון, אנחנו גם רואים כבר ירידה בהכנסות המדינה. ברבעון הראשון ראינו ירידה דרמטית. הכלכלנית הראשית של משרד האוצר התריעה שיש בור, נדמה לי שהיא דיברה על 16 מיליארד שקלים בור בתקציב המדינה, זאת אומרת, אנחנו דנים בכלל בתקציב שהוא לא ריאלי והוא לא רלוונטי לשום דבר. ומה המשמעות של זה, אדוני היושב-ראש? שזמן קצר אחרי שהכנסת, למרבה הצער, תאשר את התקציב הלא-רלוונטי הזה, או שתובא לממשלה ואחר כך לכנסת הצעה לקיצוץ מאוד דרמטי במשרדי הממשלה, בביטחון, בחינוך, ברווחה, בבריאות, בתשתיות, כי במשרדים האלה התקציבים הגדולים, או שאזרחי ישראל, שנאנקים תחת העול, יצטרכו לשלם יותר מיסים. קרן הארנונה היא כבר דוגמה למיסוי שבסופו של דבר יושת על אזרחי ישראל.
לכן, אדוני היושב-ראש, התקציב הוא לא רק ללא בשורה, הוא גם עם בשורה שלילית, ואני אפרט, והסברנו את רקע הדברים. תראו, אם נוריד את הנתונים המקרו-כלכליים של המשק הישראלי למשפחה, אז סל המוצרים של כל משפחה לחג השבועות – ועכשיו אנחנו ערב חג השבועות, שיבוא עלינו לטובה השבוע – עולה ב-10% לעומת שנה שעברה – –
נכון. – – וההכנסה שלה לא גדלה ב-10%. לכן אני אומר, אוזלת היד הזאת, שבאו והוציאו מחוק ההסדרים כל דבר שקשור למאבק ביוקר המחיה, זה שערורייה. בסופו של דבר זה פוגע באזרחי ישראל. אבל לא רק זה, גם באים עם בשורה שלילית. ומה הבשורה השלילית? דובר הרבה על ההשתוללות בכספים הקואליציוניים. נכון שכספים קואליציוניים היו גם בעבר, אבל הם לא היו בהיקף הזה. אבל זה לא רק שזורקים כסף למשהו שהוא לא מחולל צמיחה; אתה מכיר היטב, אדוני היושב-ראש – וגם אתה עסקת בזה – את המאמץ הגדול שהיה בתקופת הממשלה הקודמת, שהובילה שרת החינוך דאז ד"ר יפעת שאשא ביטון, כדי להוביל מתווה ליבה בציבור החרדי. היה רצון מצד הציבור החרדי והיה רצון מצד חסידויות ומצד גורמים אחרים בעולם החרדי להיכנס לזה ולקבל את אותם כישורים שנדרשים למאה ה-21 ויאפשרו יותר טוב לאותם צעירים אחר כך להיכנס לחברה ולכלכלה הישראלית. את הדבר הזה נתניהו עצר ערב הבחירות; אמר לשותפים ה"טבעיים": אל תיכנסו לתוכנית הזאת. אנחנו נגיע לשלטון וניתן לכם תקציבים בלי חשבון ובלי תלות במה שאתם לומדים, בלי זיקה ללימודי הליבה. דבר כזה עוד לא היה בישראל. אגב, הוא נוגד את כל חוות הדעת של הייעוץ המשפטי לממשלה במהלך השנים. אני אישית כשר החינוך יכול לומר שהייתי מחויב בשנת 2010 לקצץ תקציבים בשתי הרשתות, מעיין החינוך התורני והחינוך העצמאי, שהביאו לממצאי פיקוח שלא מלמדים את לימודי האנגלית לפי החובות. אגב, חלק מבתי הספר התחילו ללמד אנגלית לפי החובות. ואני חייב להגיד, ש"ס ויהדות התורה היו גם אז בקואליציה, ואני קיצצתי בתקציבים של אותם בתי ספר שהפרו את החובות האלה.
אבל בסופו של דבר יש חובה למדינה לראות מה קורה בבתי הספר, מה לומדים בבתי הספר. המדינה היא לא כספומט, ואני רוצה לתת לילדים החרדים בדיוק מה שמקבל כל ילד אחר. אבל אנחנו במהלך הזה מונעים מהם לקבל את מה שמקבל כל ילד אחר; אנחנו מונעים מהם את אותם דברים יסודיים שיסייעו להם בשוק העבודה אחר כך, בחיי הכלכלה. ותאמין לי, אדוני היושב-ראש, אין מישהו שמבין את זה יותר טוב מנתניהו. הוא מבין את זה מצוין. פשוט לא אכפת לו. ולכן, התקציב הזה הוא תקציב שבפעם הראשונה הוא עם מגמה שמעולם לא הייתה, של להפוך את ישראל מכיוון של מדינה מודרנית ומתקדמת למדינה נחשלת. זה דבר שאם הוא לא יתהפך, יהיו לו השלכות דרמטיות על העתיד שלנו.
עוד פעם אני אומר, אני בעד כל אזרחי ישראל מכל הזרמים. יש לי הערכה רבה לציבור החרדי, אבל לצערי, המפלגות החרדיות פועלות בניגוד לאינטרסים של הציבור החרדי. צריך להגיד את זה. בתקופה של האטה בפעילות הכלכלית, גם הגלובלית וגם המקומית, היה צריך לכלול מנועי צמיחה בתקציב הזה. איפה מנועי הצמיחה? כלום ושום דבר. דיברנו על המאבק ביוקר המחיה – כלום ושום דבר, ואת זה נרגיש כולנו בכיס, כולנו נשלם על זה. אין בשורה בתחום הדיור, אין שום תוכנית להמוני בית ישראל שלא יכולים לקנות דירה או שנאבקים עשרות שנים במשכנתאות מטורפות. איפה התוכנית של הממשלה בתחום הדיור? אין כזאת. אין בשורה בתשתיות ואין מענה לנושא הפקקים – אני אומר את זה גם לשרת התחבורה שיושבת שם. מה הפתרון לתושבי מרכז הארץ בחולון, בבת ים, בראשון לציון, בראש העין, בהוד השרון, ברעננה? האם הם יוכלו להגיע לעבודה בזמן שהוא פחות משעה? לא. ברור שהמצב רק יורע.
אין בשורה להייטק. ההייטק היום נמצא במשבר. אגב, ההייטק בכל העולם נמצא במשבר, אז מה עושה הממשלה? מקצצת ברשות החדשנות, ומצד שני באה ומאיימת עם ההפיכה המשטרית, שרק פוגעת ביכולת שלנו להיות אטרקטיביים למשקיעים שצריכים להחליט איפה הם שמים את הכסף שלהם.
אין בשורה למערכת הבריאות הקורסת. הרי דובר על זה שהפעם מערכת הבריאות תקבל משאבי ענק ויתמודדו עם בעיות העומק שלה, אבל למרבה הצער, אדוני היושב-ראש, זה לא המצב, וישראלים רבים ימותו בהמתנה לתורים וכתוצאה מהזנחה. חסרים תקנים של אנשי צוות רפואי, גם רופאים וגם אחיות, חסרים בתי חולים במדינת ישראל, חסר ציוד, והדברים האלה לא מקבלים מענה בתקציב הדו-שנתי הזה.
אין בשורה גם למערכת החינוך. מערכת החינוך במשבר הכי קשה שאני זוכר, והוא בא לידי ביטוי בראש ובראשונה במצוקה בנושא כוח אדם בהוראה. זה בכל שכבות הגיל, אדוני היושב-ראש. קשה להשיג מורים היום. לבחור בין מורים זה בכלל – מנהלים לא יכולים. ואם לא יהיה כוח אדם איכותי בהוראה – אנחנו יודעים שזה הבסיס. תו התקן למערכת חינוך טובה זה כוח אדם בהוראה. אז לא רק שיש משבר אדיר, אין שום בשורה, אין שום התייחסות. יש בשורה, כמו שאמרתי, למערכת החינוך במגזר החרדי, אבל זו בשורת איוב. הוויתור על הליבה הוא אסון לציבור החרדי ולכלכלת ישראל.
אין בשורה לגמלאים. אדוני היושב-ראש, למעלה מ-20 שנה לא התעדכנו קצבאות הזקנה, זולת דברים באמת שוליים. אנחנו בממשלה הקודמת דרשנו וגם קיבלנו העלאת קצבאות הבטחת הכנסה לקשישים, ובעצם נתנו את הסיוע, מיקדנו את הסיוע באותם קשישים במצב הקשה ביותר של העוני. אבל צריך להמשיך בכיוון הזה של סיוע לקשישים. תראה לאיזה דברים מצאו כסף בתקציב, אבל לא מצאו כסף לגמלאים, שזה ציבור ענק שמגיע לו.
דיור ציבורי – אין בשורה. אמרתי בדיור – גם בדיור ציבורי אין בשורה. עמידה במקום, אין תקציב לרכישת דירות חדשות. 30,000 משפחות ממתינות. כל מה שהושג, הושג בתקופת השר אלקין במשרד הבינוי בממשלה הקודמת.
בעיית האלימות – אין שום תוכנית, שום תוכנית. האלימות היא היום אויב נורא של החברה הישראלית, לצערי. תוכנית העבודה של ממשלת ישראל הרשמית, שזה תקציב המדינה, לא סופרת את הבעיה הזאת.
אז בסופו של דבר מה יש לנו? יש לנו תקציב הישרדות של הממשלה, תקציב שמייצג את האינטרסים המגזריים של מרכיבים של מפלגות הקואליציה, אבל לא את הצרכים של כלל אזרחי ישראל, השתוללות של כספים קואליציוניים וכספים מגזריים, שזה לא רק לא תורם לצמיחה – זה מעיד על ניתוק, שבמצב הקשה הזה של המשק ושל האזרחים, פה משחררים, פורקים כל עול. בעוד שנתיים, בוא ניקח סוף 2024, שזה סוף התקציב הדו-שנתי הזה, אנחנו נהיה רק בבור עמוק יותר, כי התקציב הזה בכלל לא בכיוון, ואנחנו גם רואים שאין לממשלה הזאת שום יכולת ביצוע. כמו שאמרתי, הרבה לפני זה יהיו, לצערי, קיצוצים קשים ביותר, ואני חושש שגם מיסים חדשים.
אנחנו היום חמישה חודשים מהקמת הממשלה. אני שואל – צופים בנו באמצעות ערוץ הכנסת עכשיו: האם יש מישהו מבין אלה שצופים בנו שמאמין שמצבו הכלכלי הוטב מאז הבחירות? שופר מאז הבחירות? שהתקווה שלו מבחינת העתיד הכלכלי שהוא רואה לעצמו ולמשפחתו – הוא היום יותר אופטימי ממה שהוא היה כשקמה הממשלה הזאת לפני חמישה חודשים? אין אף אחד כזה, כי אין אף אחד שחושב או שמאמין שהממשלה הזאת פועלת בכיוונים הנכונים מבחינת הכלכלה הישראלית. אדוני היושב-ראש, תראה את הדבר המדהים הזה – תוך חמישה חודשים.
אני רוצה גם לתת קומפלימנט לשר האוצר הקודם אביגדור ליברמן. הוא שר אוצר טוב. אבל תוך חמישה חודשים עברנו מעודף לגירעון כל כך כבד? הציגה את זה הכלכלנית הראשית, זה לא משהו שאני פה מציג. תוך חמישה חודשים? ושר האוצר מספר לנו סיפורי גרנדמייזר, שהכול בסדר. והוא וראש הממשלה מספרים: אה, סוכנות האשראי אמרה ככה? זאת סריטה קלה בכנף. תקראו את המסמכים שראש אגף התקציבים והכלכלנית הראשית מציבים בפניכם. זה לא דברים של חברי האופוזיציה. אתה יודע, לפחות בעבר, אדוני היושב-ראש, היה חיכוך בין הדרג הפוליטי לדרג המקצועי. אני זוכר את הוויכוח בין שר האוצר ישראל כץ לראש אגף התקציבים שאול מרידור. היום פשוט לא מתייחסים, לא מתייחסים. הם כותבים את מה שהם כותבים, הם מתריעים על הסכנות – הדרג הפוליטי אפילו לא מתייחס. אבל זה לא שהוא לא סופר את אנשי המקצוע במשרד האוצר – הם לא סופרים את הציבור, את הצרכים של הציבור, את האינטרסים של הציבור.
שר האוצר – בזמנו הפנוי שר אוצר. מעולם לא היה שר אוצר שהיה לו תפקיד שני. שר האוצר הזה הוא גם שר במשרד הביטחון. כנראה שמצב הכלכלה מאפשר את זה. הוא שר אוצר במשרה חלקית. קיבל מטוס בהמראה ועכשיו הוא טס במהירות למטה, במהירות אדירה. הוא בקוקפיט, שר לו שירים וחוגג. הכול נפלא. תתעשת על עצמך, תתמקד במשימה ותשנה כיוון.
וראש הממשלה – איפה המנהיגות הכלכלית של נתניהו? אדוני היושב-ראש, אני ב-2003 ישבתי שם בספסלים האלה וכיו"ר הקואליציה העברתי את התוכנית הכלכלית שהביא לכנסת שר האוצר נתניהו, תוכנית קשה. המשק היה בצמיחה שלילית. היו בה גזרות, אבל הייתה המנהיגות, היה אומץ לב כלכלי, הייתה ראייה של העתיד, הייתה ראייה של צורכי המדינה, של צורכי המשק. איפה כל זה היום? לאן זה התאדה? איפה ביבי של 2003? מי יכול למצוא אותו?
ואני הרי מכיר אותך ואתה יודע ומבין בדיוק, מצוין, לאן זה הולך. לא אכפת לך? אני באמת לא מצליח להבין את זה, אדוני היושב-ראש. אם אנחנו לוקחים בחשבון את הגידול הדמוגרפי של האוכלוסייה במדינת ישראל, אז התחזיות של האוצר כבר מדגדגות את הצמיחה השלילית, הן כבר מתקרבות ל-2%. בוא נבין במה מדובר: הפעם האחרונה שהייתה צמיחה שלילית במשק הישראלי הייתה בזמן האינתיפאדה השנייה, בשנת 2002, לפני יותר מ-20 שנה. תבינו לאן אנחנו הולכים.
אזרחי ישראל, אני באמת רוצה לומר בצורה הכי כנה. אני באופוזיציה, אבל הלוואי שהייתי מצליח למצוא דבר אחד חיובי לומר על התקציב הזה. אין, פשוט אין. רק החלפת השלטון תוכל להחזיר את התקווה לעתיד טוב יותר. איתם זה לא ילך. המשמעות של התקציב שאנחנו נצביע עליו, נתחיל להצביע עליו הערב, היא פנייה חדה ממדינה עם כלכלה משגשגת, עם משק צומח, עם הייטק שהוא מוביל בעולם, עם צמיחה יפה לאורך שנים. יש בעיות מסוימות – אנחנו יכולים להעלות את התוצר, יש דברים שאנחנו יודעים שאפשר לשפר – אבל היום אנחנו לוקחים תפנית לכיוון אחר לגמרי במודע. אני לא יודע אם זה במודע של כל 64 חברי הקואליציה, אבל מהיכרות אישית אני בטוח במאה אחוז שבנימין נתניהו יודע בדיוק מה המשמעות של התקציב שהוא מביא לכנסת, וזה מוביל את ישראל לעתיד של חברה נחשלת ולא של כלכלה משגשגת.
נעשה אפוא, אדוני היושב-ראש, כמיטב יכולתנו לקצר את ימיה של הממשלה הרעה הזאת. אני אומר, לצערי, ששום דבר טוב לא יצא ממנה. תודה.
1,858 מילים של גדעון סער. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.