הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2024, התשפ"ג–2023

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

גברתי היושבת-ראש, אדוני שר האוצר, חבריי חברי הכנסת, ערב טוב. ב-25 הדקות הקרובות אני אעביר לצופינו בערוץ הכנסת מהדורה ייחודית של התוכנית פספוסים; שחזור, אם את זוכרת, גברתי, מתחילת שנות האלפיים, תוכנית די מודרנית, באדיבותה, אגב, של הממשלה הכושלת, שסיפקה לי תוכן בשפע – ממשלת ישראל השלושים-ושבע, גברתי, ממשלה שלא פספסה אף הזדמנות לפספס. הערב אני רוצה להציג לכם לקט עם כל הפספוסים המובחרים של הממשלה בחמשת החודשים האחרונים.

אז בלי הקדמות מיותרות, קבלו את חמשת הפספוסים הגדולים של ממשלת ישראל עד כה. הפספוס שדורג במקום החמישי נוגע למגרש הבין-לאומי. בניגוד מוחלט למטרות שהציג ראש הממשלה בראשית הדרך לחיזוק מעמדה של ישראל בעולם, העמקת הסכמי אברהם והרחבת מעגל השלום עם ערב הסעודית – אז במקום זה, חלה התקרבות של סעודיה לאיראן. בנוסף, ארצות הברית, שהיא ללא ספק הידידה הטובה ביותר של מדינת ישראל, עדיין לא מצאה לנכון להזמין את ראש הממשלה לבית הלבן. תראי, גברתי, מדובר בפספוס אסטרטגי שיש לו השלכות גיאופוליטיות והשלכות כלכליות, ואני הייתי שמחה לשאול באמת בתוכנית הפספוסים המיוחדת הזאת את ראש הממשלה, שהמגרש הבין-לאומי זה המגרש הכי טבעי עבורו, אם הוא יודע להסביר לפחות לעצמו או למדינת ישראל איך כל זה התפספס. שווה חשבון נפש.

הפספוס שדורג במקום הרביעי נוגע להישג שלילי בתחום הביטחון הלאומי. אפס ביטחון אישי, אפס משילות. מספר מקרי הרצח בחברה הערבית מעל 80. זה נתון מרקיע שחקים – למעלה מפי שניים מקרי רצח ביחס לתקופה המקבילה אשתקד. לתוך כל זה תוסיפו את מגפת רצח הנשים, שזוכה לטיפול מעוות מצד הממשלה. השר לביטחון לאומי, כזכור, הפיל תזכיר חוק שהובילה הממשלה הקודמת הנוגע לאיזוק אלקטרוני. כל תזכיר החוק הזה, התכלית שלו הייתה לשפר את הביטחון, את תחושת הביטחון של האזרחיות במדינת ישראל. האמת, גברתי, מה שכואב לי, שזה פספוס שיש לו מחיר דמים. ואני אומרת מכאן לבן גביר: הבטחת הבחירות המרכזית שלך הייתה ביטחון אישי לאזרחים. אתה יודע שהבטחות צריך לקיים, נכון? טוב, כנראה, גברתי, שהוא מפספס כי הוא לא יודע לתרגם הבטחות לעשייה. עשייה זה לא הצד החזק ביותר אצלו, כנראה.

וכעת, לטופ שלוש של הפספוסים, כי היה לי מאוד מאוד קשה לדרג אותם. אז הפספוס שדורג במקום השלישי הוא ההפיכה המשטרית, ההפיכה המשטרית שמאיימת על הדמוקרטיה הישראלית. ואני שואלת באמת את ממשלת ישראל: מה חשבתם? חשבתם שתצליחו להרדים את החברה הישראלית? חשבתם שתצליחו להרדים את האזרחים האמיצים שלנו? חשבתם שנשתוק? באמת, ההפיכה המשטרית, הרי היא הוציאה אנשים לרחובות כבר 20 שבועות, כל מוצאי שבת. את בטח חווה את זה כמוני, גברתי. אנשים לא סותמים את הפה, הם מבינים שיש פה איום על הדנ"א של החברה הישראלית.

הפספוס שדורג במקום השני, והאמת היא, לי זה הכי כואב – כאחת שצברה קילומטראז' בחברה הישראלית ובקירוב לבבות, הכי כואב לי זה שהממשלה הזאת, גברתי, מחרחרת ריב ומדון, ממשלה שמעודדת שנאת חינם בין חלקיה השונים של החברה ויוצרת קרע בעם; ממשלה שעושה את הכול כדי להרחיק ולפלג בינינו. באמת, יש ביטויים ותבניות של ישראל הראשונה, ישראל השנייה, ימין, שמאל, חילונים ודתיים, פרקטיקה קיימת עם תבניות מסודרות לכל דבר הופכת להיות כלי שרת במגרש המעוות של הממשלה הזאת. ואני אומרת: איך הם חושבים שזה ייגמר? לאן תוביל שנאת החינם הזאת? זה מאוד מדאיג בעיניי.

הפספוס שדורג במקום הראשון, ואני מודה שזה בעיקר בהקשר האקטואלי, זה התקציב. אני שמחה מאוד שמזדמן לי לדבר מול אדוני שר האוצר. זה התקציב הגרוע ביותר בתולדות מדינת ישראל. תקציב מגזרי. בתור ממשלה נבחרתם כדי לדאוג לכלל האזרחים ולחיים עצמם, אדוני.

תכף אני אפרט, כי ישבתי וכתבתי. במקום לעשות את זה אתם בוזזים, אדוני, את הקופה הציבורית. אתם מסכנים את העתיד של ילדינו ונכדינו ואתם פוגעים בכלכלה. והכי נורא, אדוני, שכלכלה, צריך לעודד בה פריון ותעסוקה, ומה אתם עשיתם בתקציב הזה? עודדתם צמיחה שלילית. עודדתם צמיחה שלילית שתנציח עוני, מסכנות ובורות. במקום לתת חכות אתם חילקתם בלי סוף דגים. המשקיעים הזרים, אדוני, בורחים מכאן, ואתם ממשיכים בשלכם.

אתמול היה כאן כנס – חבל שלא השתתפת, אדוני – היה פה כנס של כל בכירי ההייטק. בסוף השבוע שעבר, בוועדת המשנה של ועדת הכלכלה, היה כאן כנס שגם היו פה אנשים ממשרדך, אדוני, ואנשים שהם בכירי הכלכלה של ההייטק. הם אמרו לנו בצורה הכי ישירה: ההייטק, שהוא קטר הצמיחה המרכזי של מדינת ישראל, כבר לא על הפסים. ואני אומרת לך, אדוני, אני מסתכלת רק על נתונים ועל צפי. בשנת 2022, זה לא סוד שהיקף המיליארדים שהושקעו על ידי משקיעים חיצוניים זה זה 43 מיליארד. אבל בוא תסתכל על הצפי של שנת 2023. הצפי שהתחלתם ממנו הוא פחות מ-10 מיליארד, אז אנחנו מדברים על 43 מיליארד דולר אל מול 10 מיליארד דולר. איפה כל הכסף?

אני רק רוצה להזכיר לך, אדוני, ששר האוצר הקודם אביגדור ליברמן שיקם את הכלכלה הישראלית לאחר משבר הקורונה, כשברקע הייתה פה מלחמת רוסיה–אוקראינה, שאגב, עדיין נמשכת. בקדנציה הקודמת קיבלנו את הממשלה עם גירעון של 144 מיליארד ועזבנו את הממשלה כשבתקציב היה עודף של 10 מיליארד.

אתמול פורסם מכתב של 200 כלכלנים שמזהירים מפני התקציב הנוכחי. במקרה, אדוני, שלא הספקת לעבור עליו, ריכזתי פה כמה ציטוטים המועדפים עליי, ואני אולי אקרא אותם: "העברות הכספים במסגרת ההסכמים הקואליציוניים – – – צפויות להביא לפגיעה משמעותית וארוכת טווח ובעתידה של מדינת ישראל כמדינה משגשגת". את זה אנשי מקצוע כותבים. "ההגדלה חסרת התקדים בהקצאת המשאבים למוסדות חינוך חרדים שאינם רשמיים – – – ימנעו מילדים בחינוך החרדי את האפשרות לרכוש מיומנויות החיוניות להשתלבותם כבוגרים, ויקטינו את התמריץ של הבוגרים החרדים להשתלב" בשוק העבודה. זה בדיוק פריון. "לצערנו הרב", אמשיך פה לצטט, "ממשלת ישראל לא רק שאינה מתמודדת עם סוגיה כאובה זו, אלא גם בוחרת בצעדים שמחריפים את הבעיה ומדרדרים את עתיד כלכלת ישראל אל עבר העולם השלישי". תראי איזה ציטוטים חריפים, גברתי. אני באמת אומרת, זה בסוף אנשי מקצוע, זה לא אופוזיציה.

אז אני אומרת, מילא הייתה עומדת פה גברת מהאופוזיציה ומקריאה את הציטוטים האלה, אבל את זה אנשי מקצוע כתבו.

ואני רוצה להביא עוד ציטוט: "הפגיעה ביכולתו של הציבור החרדי להשתלב בשוק העבודה המודרני תפגע, בראש ובראשונה, במצבו הכלכלי של הציבור החרדי עצמו, תקטין את הסיכוי של בוגרים חרדים להתפרנס בכבוד, ותגדיל את שיעור העוני בקרב האוכלוסייה החרדית". מה עוד צריך חוץ מדוח כזה?

ואני רוצה לומר לכם, יש משפט טוב שאומר: אם שני אנשים אומרים לך שאתה שיכור, כדאי שתלך לישון. אנשי המקצוע, הכלכלנים הבכירים במדינה, זועקים שתקשיבו להם כשהם אומרים שהתקציב הזה יביא אסון על מדינת ישראל, ואתם, אתם פשוט ממשיכים בשלכם. אתם יודעים שזה תקציב שבוזז את הקופה הציבורית ורק יקשה על הציבור במדינת ישראל, ואני פשוט לא מצליחה להבין – איזו אטימות מצידכם. איך אפשר להקל ראש בצרכים החברתיים של מדינת ישראל, כדוגמת צורכי המיגון של תושבי הדרום והצפון, שקיצצתם ב-80%? איך אפשר שלא נגעתם בשורדי השואה? אמנם השארתם – התקציב נסע כמו שהוא היה, טייס אוטומטי מהתקציב הקודם לתקציב הנוכחי, אבל לא היה מקום להסתכל על זה עוד פעם? לא הוספתם להם הרי שקל בתקציב, לניצולי השואה. איך אתם יכולים להפנות עורף לתושבי הפריפריה, שלהם אתם מבטיחים פעם אחר פעם שתשפרו את איכות חייהם? איך אפשר לזלזל בזוגות הצעירים? הזוגות הצעירים מייחלים לקנות דירה. הבטחתם שתטפלו במשבר הדיור.

במקום לתקצב את אותם אנשים שהתחייבתם לדאוג להם, אתם הולכים להעביר פה תקציב עם כספים קואליציוניים, 13.6 מיליארד, סכום חסר תקדים בכל קנה מידה, וכדי לסבר את האוזן – ואני עשיתי שיעור בית, אדוני שר האוצר – הבנתי שקודם כול העליתם את קצבאות האברכים ב-50%, דבר שני הוספתם 3 מיליארד למוסדות חינוך שלא מלמדים לימודי ליבה, 2.5 מיליארד לתמיכה בישיבות, 0.5 מיליארד לרשות לקידום המגזר החרדי, 0.5 מיליארד למשרד המסורת, 285 מיליון לרשות לזהות יהודית ועוד 153 מיליון לחיזוק הזהות היהודית במשרד למשימות לאומיות. אתם לא טועים, הציבור שמקשיב לנו בבית: משרד המסורת, חיזוק הזהות היהודית והרשות לזהות היהודית, כולם יקבלו תקציבים בסעיפים שונים. תגידו לי, אתם לא מבינים שאפשר לגלות את הבלוף הזה בקלות? באמת, אדוני. הכספים האלה במכפלות הרי לא מבטאים לא צרכים, לא שימושים, לא סדרי עדיפויות; הם מבטאים דילים וחלוקת שלל. זה תקציב מדינה? זה תקציב מדינה? חנות מכולת אי-אפשר לנהל ככה.

מדובר בסכומים הזויים שמיטיבים עם הסקטור החרדי והחרד"לי. הסכומים האלה מכשירים את האבטלה בחברה החרדית. ראשי המפלגות החרדיות, אני אשמח לחלוק איתכם ציטוטים של הרמב"ם שאני בטוחה שאתם מכירים אותם, אבל יכול להיות שקצת שכחתם אותם לאחרונה. כך כתב הרמב"ם: "כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה". ממשיך הרמב"ם וכותב: אהוב את התורה ושנא את הרבנות, "וכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה"; "מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו". כל זה ציטוט מהרמב"ם עד כה.

ואני רוצה לומר שההנהגה החרדית העסקנית, שדווקא מתפרנסת בעמל, פוגעת בציבור החרדי באופן אנוש. היא פוגעת בציבור החרדי על ידי זה שהיא חורצת את עתיד הילדים החרדים – הוא מסלילה אותם לשנים על גבי שנים של עוני. זה אבסורד בעיניי שהנהגה פוגעת במודע במגזר שלה לאורך שנים. אם אתם לא מרגישים אשמים, יש לנו פה בעיה. אם אתם עושים את כל זה ועדיין מצליחים לישון טוב בלילה, אז משהו כאן לא בסדר.

אני רוצה מכאן לקרוא דווקא לאחינו החרדים, לציבור החרדי: תתעוררו אתם. גם ההפגנות שיש ברחוב וגם ההפגנות בבני ברק, זה לא נגדכם. זה קריאות השכמה לכל הציבור, לכל החברה הישראלית; זה נגד ההנהגה העסקנית, שממשיכה במשך שנים להסליל את הציבור הזה לבורות ולעוני. עד מתי הציבור החרדי ייתן למנהיגים מורמים מעם להחליט על הצורה שבה הוא יחיה? אני בטוחה, אגב, שהאימא מבני ברק רוצה בדיוק כמוני שילדיה ילמדו ויקבלו כלים להשתלב בחברה. למה אתם מונעים את זה ממנה? אנחנו לא נגד הציבור החרדי. השתלבות בשוק העבודה בעזרת לימודי ליבה רק תשפר את איכות חייהם של אחינו החרדים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, אתה איש חכם, ולכן אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שאתה מודע היטב לסכנות התהומיות של הדברים שהממשלה בראשותך מובילה. מאז הקמת הממשלה הכושלת הזאת, שבוזזת בימים אלו את תקציב המדינה, אני מסתובבת ברחוב ופוגשת את האזרחים המדהימים של המדינה הזאת. ואיך אמר ראש ממשלה בשנת 1999? הם מ-פ-ח-דים. אז אני רוצה להגיד לך, גברתי, שהם באמת מפחדים. אזרחי המדינה מפחדים. אזרחי החברה הערבית מפחדים להסתובב ברחובות היישובים שלהם בגלל מקרי הרצח שהפכו לדבר שבשגרה; נשים שחוות אלימות במשפחה מפחדות מבני הזוג שלהן; הורים לילדים מפחדים לגדל את ילדיהם במדינה לא דמוקרטית; חיילי צה"ל חוששים מריסוק מערכת המשפט, ששומרת עליהם מפני ביקורת בין-לאומית; אזרחי ישראל כולם מפחדים מעתידם הכלכלי, כי הם לא מצליחים לסגור את החודש. מה עם יוקר המחיה?

ואני אומרת לראש הממשלה, שיושב בכיסא המרופד שלו, בזמן שביד אחת הוא ושותפיו בוזזים את הקופה הציבורית וביד שנייה מרסקים את הדמוקרטיה, או יותר נכון, נותנים לשותפים אגרוף להלום במפגינים, אני בטוחה באמת ובתמים שראש הממשלה מבין היטב מה קורה פה, ואני בטוחה באמת ובתמים שראש הממשלה יודע כמוני שהממשלה בראשותו תמשיך להוביל את המהלכים שהיא מובילה ובסוף לא תישאר לנו מדינה, כי היא תקרוס לתוך עצמה. ואני אומרת לך, גברתי, אנחנו באופוזיציה, ואנחנו צריכים לעשות הכול כדי שהמדינה הזאת לא תקרוס, ולהקריס את הממשלה הזאת לפני שחלילה המדינה תקרוס.

כדי לטפל במצב שהביאה הממשלה הזאת על המדינה, אנחנו צריכים קודם כול חוקה שמעגנת את הזכויות של אזרחי המדינה בלי יוצא מן הכלל. ברור לכל בר-דעת שחלומם של שרי הממשלה הוא שמחאה תיעלם אט-אט ותפסיק להפריע להם להעביר את חוקי ההפיכה שלהם, אבל תנו לי לספר לכם, אנשי המחאה שאני פוגשת כל מוצ"ש הם חדורי מוטיבציה וממוקדי מטרה. הם אנשים אמיצים וערכיים, ושום דבר שיעשו לא יעצור אותם. למקרה ששכחתם על מה אנחנו נלחמים, הרשו לי להקריא לכם קטע קצר: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע, שמר לה אמונים בכול ארצות פזוריו ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה, חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה.

ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים והקימו יישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקדמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית.

מדינת ישראל תהיה פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה. תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכול אזרחיה בלא הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".

ומכאן לנושא נוסף, בוער, שחובתנו להסדיר למען הדורות הבאים – אני רוצה לומר שהוא עלה ביתר שאת במחאה – נושא השוויון בנטל. באמת, גברתי, הציבור שנושא בנטל באופן הכי אותנטי זועק וקורא לציבור החרדי להצטרף אליו כדי לדאוג למדינה שכולנו אוהבים. אתמול ישראל אייכלר, אם שמעת, אמר שהחרדים מממנים את החילונים. באמת, גברתי, הרשי לי לגחך. זו אמירה כל כך מביכה, וראוי לו, לאייכלר, שיחזור בו. הציבור החילוני גם משרת בצה"ל, גם יוצא לעבוד, גם משלם מיסים. למה? כי יש ציבור שמבין כבר בגיל אפס שחובתו האזרחית בגיל 18 היא לשרת את המדינה, להגן עליה במשך שנתיים, שלוש. זו חובתו האזרחית.

ואני אומרת לכל הציבור ולציבור החרדי: כקצינה בכירה לשעבר אני יודעת להגיד שבצבא יש אין-ספור מסלולים שמותאמים לחרדים כדי שיוכלו גם לשרת את המדינה במגוון תפקידים וגם לשמור על אורח חייהם החרדי. קהילות חרדיות בכל העולם יוצאות לעבוד כדי לכלכל את עצמן ובמקביל גם לומדות תורה. למה כאן זה לא קורה? אתם לא מבינים שהמתווה הלא-שוויוני הזה, כפי שגפני מתאר אותו היטב – חצי העם ישרת וחצי העם ילמד תורה – לא יחזיק לנצח? זה לא יכול להתקיים?

ומכאן, גברתי, אני רוצה לעבור לטשטוש מושגים שאותי מקפיץ עד לשמיים. בימים האחרונים יושב-ראש ש"ס אריה דרעי צייץ בעקבות האמירה של גלית גוטמן שהאברכים הם הסיירת הרוחנית. הוא טען שהאברכים הם הסיירת הרוחנית ופועלים ביחד עם זרועות הביטחון כדי להגן על המדינה. הדברים האלה הצטרפו לדבריו של שר התקשורת, שאמר בכיכר השבת לפני כשבוע, כמדומני, שמי שלומד בישיבה מגן על המדינה בלימודי תורה. ואני חייבת לשאול, גברתי, גם את דרעי וגם את קרעי, באמת כדי להבין: כולנו הרי מבינים היטב מהי מסירות נפש למען מדינת ישראל. שירות קרבי בסיירת פירושו מסירות נפש עד כדי נכונות להקריב חיים. מדובר באהבת ישראל עד מוות. אני מכירה היטב בתי קברות צבאיים שבהם נקברו לוחמי צה"ל אבל אני לא מכירה שום בית קברות שבו נקברו חללי הסיירת הרוחנית שקיפחו את חייהם בהגנה על המולדת. איך אתם לא מתביישים להשוות בכלל בין לוחמי צה"ל הגיבורים שמסכנים את עצמם יום-יום, שעה-שעה, לשירות בישיבות או לסיירת רוחנית? איפה הדמיון? מה מקור ההשוואה? איך אפשר לעשות זילות לגיבורי ישראל שחירפו נפשם עבור כולנו?

ומכאן לעוד בלבול במושגים. אני מניחה שאת שמעת הבוקר כמוני, גברתי, את דבריו של הרב גפני, שהציע לתרום בגדים לנועה קירל. במקום לשבח את הישגיה של נועה קירל – ובאמת מדובר בנערה צעירה, זמרת, מקצוענית שלקחה את התפקיד שלה עד לקצה, ייצגה את המדינה בכבוד, הניפה בגאון את דגל ישראל שעה שפה נפלו טילים מול כל העולם, הביאה לנו כבוד, אבל גפני? גפני בחר לתאר את אותה זמרת בצורה מקטינה, מדירה ומחפיצה. ובכלל, אני רוצה לשאול את הרב גפני: ממתי אדם חרדי מסתכל על זמרות באירוויזיון? יכול להיות, הרב גפני, שאתה חרדי מודרני ולא ידענו?

את יודעת, את כל כך צודקת. אני רוצה להגיד לך שאני מביטה עליה ומסתכלת עליה – כל כך צעירה אבל כל כך מקצוענית, עושה את הדברים שלה באופן כל כך ראוי ומעורר השראה, בלי להתבלבל, ואת רואה את היכולת שלה להשתפר מריטואל לריטואל, עד כמה היא מקפידה עם עצמה – באמת, אני אומרת, דוגמה ומופת למקצוענות, ורואים את זה. את יודעת, כשמזהים את זה אצל בחורה כל כך צעירה, אומרים: זה איזשהו סמל גם לבחורה צעירה שלוקחת בשיא הרצינות את העבודה שלה, גם שירתה שירות מלא בצה"ל, גם מייצגת את מדינת ישראל בגיל כזה ומציבה לעצמה עוד יעדים, ובסוף מה אנחנו עושים פה? מקטינים, מנמיכים, מנמיכים, מנמיכים ומציעים לתרום לה בגדים.

בעיניי זה רובד כל כך נמוך ולא מספיק עמוק לשפוט את הבן אדם על פי מה שהוא לובש. ובכלל אני אומרת לך, גברתי, מה, אנחנו פה באיראן? מה זה הדבר הזה? מה זה הדבר הזה שמתייחסים לאיך שאישה מתלבשת והופכים את זה לחזות הכול? פשוט מקומם. פשוט מקומם. ואת יודעת מה? כל כך עצוב שאנחנו כנשים מצטמררות מהאמירות האלה, וזה נאמר פה, מעל הבימה הזו, וזה מעביר מסר כל כך שלילי לכל בנות ישראל, לנשים במדינת ישראל. כמה עוד קילומטראז' של מקצוענות, של עשייה, של כברת דרך נצטרך לעשות, ובסוף השיפוטיות תהיה דרך מה היא לבשה ולא דרך כל ההישגים שלה, לא דרך כל ההישגים שלה עבור מדינת ישראל.

אז אני רוצה מפה, ברשותך, ב-20 השניות שנותרו לי, להגיד לנועה קירל שהיא פשוט פנומן, שהיא מקצוענית, שהיא עושה עבודה שמעוררת השראה. היא שמה אותנו על המפה בתקופה כל כך מורכבת, כשהייתה פה מערכה – ולהודות לה על זה, על ההישג המרשים.