קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, לפני שאני מתחילה חשוב לי רגע לדבר בקצרה על ילדה בת 14 בשם – – –
אוקיי. אבל עדיין, ילדה בת 14 היום התאבדה בעקבות חרם, וזה שובר את ליבנו. אני חושבת שזו הזדמנות לקרוא גם לשר החינוך וגם בכלל לאנשים בשטח, למנהלים, למורים, להורים, להציף את זה ולשוחח על זה, כי זו פשוט טרגדיה שאי-אפשר להכיל אותה. בנוסף, לפני שעה קצרה נודע לנו שגם – טוב, היא לא קטינה – בחורה בשם קארין באומן, שהגיעה לכאן לוועדות בנושא האנורקסיה, נפטרה גם היא. לצערי, המדינה לא עושה מספיק כדי להתמודד עם התופעה הזו שנקראת אנורקסיה, ואני חושבת שכדאי לקחת את זה קדימה.
אבל התכנסנו כאן כדי לדבר על התקציב, ואני ככה תוהה מי בכלל שמח מהתקציב הזה. זה אמור להיות יום חגיגי, אבל לא נראה לי שמישהו באמת שמח מהתקציב. אז בואו נדבר עליו, כי אם אתה סטודנט, כמו שגלעד הרגע אמר, אתה לא מרוצה מהתקציב הזה. אם את אישה, את לא מרוצה מהתקציב הזה, ובאופן כללי את לא מרוצה מהממשלה ומהייצוג של הנשים בממשלה – חוסר בייצוג, מוחלט, חוסר במנכ"ליות, חוסר בשרות. פשוט לתחושתי הנשים נעלמו מהמרחב הציבורי בכנסת. אם אתה תושב הנגב והגליל, אתה לא מרוצה מהתקציב, לא היית מרוצה מהתקציב הזה ב-20 השנים האחרונות. גם לא פעילי בעלי החיים. דיירי הדיור הציבורי כבר איבדו תקווה לגמרי. אז מי כן מרוצה מהתקציב הזה?
עכשיו, כבר בזמן מערכת הבחירות ראינו את הקו שהממשלה הזאת מתכוונת ללכת בו. ראינו את זה בהסכמים הקואליציוניים שנחתמו – עברנו על כל ההסכמים הקואליציוניים וראינו איך אחד הולך לחלק כסף לשני; ראינו את זה בחלוקת התיקים של השרים – ראינו שני שרים במשרדים באופן מיותר, ולעומת זאת שר אחד על שני משרדים מאוד מאוד חשובים וקריטיים; ראינו עודף בשרים; ראינו משרדים מיותרים, למשל משרד המסורת, שבעבר היה איזושהי מחלקה קטנה באיזשהו מקום ועכשיו זה הפך להיות שר עם תקציבים, עוזרים, לשכה ומנכ"לים והמון כספים; ראינו את זה ברפורמה משפטית שניסיתם ואתם עדיין מנסים להעביר, רפורמה שתפגע אנושות בזכויות, בכלכלה וכמעט בכל היבט שניתן לחשוב עליו. ראינו חוקים הזויים – חוק המתנות, חוק 12 המנדטים הנוספים לקואליציה, חוק השרוולים, כל מיני חוקים שפשוט לא ברור איך הם הגיעו לכאן. חששנו מהתקציב שהולך להגיע אחרי כל החודשים האלה שאנחנו עוברים, ולמעשה הייתה לנו סיבה מאוד מאוד טובה לחשוש, מסתבר.
אני אתחיל מאחד הנושאים שהכי קרובים לליבי. אני רוצה לדבר על הנגב. זה באמת נושא חשוב. בהסכמים הקואליציוניים בין הליכוד לעוצמה היהודית – אני מצטטת – נכתב כך: הממשלה תקדם מנועי צמיחה לנגב ולגליל באמצעות המשרד לפיתוח הנגב והגליל והחוסן הלאומי. עוד נכתב בהסכם: הוסכם כי תקציבי המשרד בכל אחת מהשנים התקציביות, בכל תקופת הממשלה השלושים-ושבע, לא יפחתו מהיקף של 2 מיליארד לכל שנת תקציב. תקציב זה לא יקוצץ אלא בהחלטת פלאט שוויונית שתחול על כל משרדי הממשלה.
אוקיי, אנחנו יודעים שאת הכסף הזה המשרד לא קיבל. למרות שלי ולמפלגת עוצמה יהודית אין שום דבר במשותף מבחינה אידיאולוגית, או מהרבה הרבה בחינות, במאבק של השר וסרלאוף נגד הממשלה על הפרת ההסכמים הקואליציוניים בהחלט תמכתי, זה היה לי מאוד מאוד חשוב. דיברתם על פריצת דרך, על הישג היסטורי בתקציבים שהושקעו בפריפריות, ושמחתי על זה אחרי 20 שנה שבהן ממשלות הליכוד לדורותיהן הפכו את הנגב לחצר האחורית של המדינה, שמחתי שיש בו איזושהי כוונה לבצע סוף-סוף תיקון. מה הייתה הטענה של וסרלאוף, שאני מצדיקה אותה? שסמוטריץ' מנצל את המעמד שלו כשר אוצר ועושה משא ומתן עם עצמו, מחלק תקציבים מופרכים לשרים שלו. אז בואו נראה אם וסרלאוף צודק. ניקח את המשרד של אורית סטרוק, לדוגמה, שקיבל מיליונים על גבי מיליונים, ואני רוצה להקריא לכם – – –
1.3, אוקיי? אז בואו ניקח את זה כמקרה בוחן, כי יש פה נתונים מאוד מעניינים.
כן, מפתיע. ככה. בשורה הראשונה מופיע שם התוכנית: משרד ההתיישבות. פירוט: חיזוק הזהות היהודית באמצעות מיזמים משותפים, פרויקטים, מבחני תמיכה, פעולות בקרב סטודנטים, חיילים וחיילים משוחררים. שנה ראשונה – 135 מיליון, שנה שנייה – 150 מיליון.
זה נמשך. משרד ההתיישבות, לטובת פעולות המינהלת לזהות יהודית – שבכלל חשבתי שהיא אצל אבי מעוז. הרי אבי מעוז קיבל 285 מיליון, אז למה צריך עוד 9 מיליון בשנה הראשונה ו-16 מיליון בשנה השנייה לזהות יהודית? לא מובן למה זה כל הזמן תשמעו את המילים "זהות יהודית", "זהות יהודית". אני לא יודעת למה יש לאנשים כל כך הרבה בעיה עם הזהות של עצמם. ממה שאני יודעת וחונכתי, ואומנם גדלתי רק בחינוך הממלכתי, אתה יהודי אם אימא שלך יהודייה.
נמשיך. משימות לאומיות – שוב, משרד ההתיישבות, שוב, 50 מיליון בשנה הראשונה, 50 מיליון בשנה השנייה לטובת תרבות יהודית, פעולות. איזה פעולות בתרבות היהודית? לא רשום. שוב, משימות לאומיות במשרד ההתיישבות, בשורה שנייה: תרבות יהודית – עוד 50 מיליון בשנה הראשונה ו-50 מיליון בשנה השנייה. זאת אומרת, יש פה כבר שתי שורות של תרבות יהודית, 200 מיליון. לא ברור מה ההבדל ביניהן, לא מצוין.
שוב משרד ההתיישבות, לגרעינים משימתיים – 35 מיליון ועוד 41 מיליון. עוד פעם, עוד שורה, עוד פעם זהות יהודית, עוד פעם מיזמים, מכרזים ופעולות, כאילו זה לא היה בשורות הקודמות, עוד פעם, עוד 80 מיליון במצטבר. אחר כך יש לנו לגרעינים משימתיים, בינוי התיישבות משימתית, קהילות – עוד פעם 120 מיליון; מדרשה ליהדות ולימודי ארץ ישראל – עוד 26 מיליון; החטיבה להתיישבות – עוד 404 מיליון; מרכזים להעמקת החינוך – תנו לי לנחש איזה חינוך – 24 מיליון. פרויקטים לחיזוק הזהות היהודית – שמעתם עוד פעם את המילה "זהות יהודית"? איזו שורה זו? נראה לי שישית. עוד פעם זהות יהודית, עוד פעם 2 מיליון; עוד פעם פרויקטים לחיזוק הזהות היהודית והציונית של הקהילות היהודיות, עוד 10 מיליון. הנהלת מורשת הרב דרוקמן, אוקיי. סל תמריצים לעידוד הגירה חיובית לערים המעורבות – עוד 10 מיליון; בינוי ושיפוץ – עוד 20 מיליון.
איך יישאר למישהו? איך יישאר לנגב? אתה לא מבין. איך יישאר למשרד הנגב והגליל? איפה משרד הנגב והגליל? אבל אני אתקדם, כי יש לי הרבה מה לומר.
אני דואגת לנגב, אני לא דואגת לעתיד המשרד שלו. אני פשוט מסכימה איתו במאבק שלו.
אני חייבת להגיד לך, זה לא מקום לציניות, כי הנגב סובל מהזנחה רבת-שנים, ומדובר כאן במיליונים על גבי מיליונים שניתן היה לחלק אותם בצורה קצת שונה. הנגב זקוק לכל שקל.
עכשיו, באמת, לצערי, המשרד התקפל בסופו של דבר. איתמר בן גביר התקפל.
האם יש מישהו באולם הזה שחשב שעוצמה יהודית לא תצביע יחד עם הממשלה על התקציב? האם מישהו חשב שהאיומים האלה אמיתיים?
כי אחרי החרם הגדול של עוצמה יהודית הם נפגשו, בן גביר ונתניהו, ואז התחילו לצאת הפושים שהמשבר נפתר, אין עוד crisis שיעצור את התקציב מלעבור. שוב, אני מצטערת בפני חבריי באופוזיציה, אבל שמחתי. אמרתי: אוקיי, המשבר נפתר, הנגב מקבל כסף. אבל אז, מה אני רואה? ש-250 מיליון מופיעים בהסכם אך ורק אם יהיו עודפים. זאת אומרת איפה 2 מיליארד לשנה ראשונה, 2 מיליארד לשנה השנייה? 250 מיליון רק אם יהיו עודפים. עכשיו, איזה עודפים יהיו בדיוק? הרי הכסף הזה יילקח בסופו של דבר, אם הוא ייאלץ לעבור, הוא יילקח מהחינוך, מהרווחה ומכל המשרדים האחרים שחשובים. זה ההישג הגדול שלהם, על זה הם נלחמו. סליחה, זו בושה.
הנגב והגליל מתמודדים עם אתגרים מטורפים, אין שקל אחד שאין מה לעשות איתו. אני רוצה לדבר על משהו מאוד ספציפי בנגב, על התוכניות של מעבר צה"ל לנגב, כי הן לא בעתיד, הן כבר כאן והן חשובות. בואו נחשוב רגע, מדוע שמשפחות אנשי הקבע יעברו לנגב? בוא נחשוב רגע, נחשוב מבחינת הרפואה שיש לנו בנגב. אתם יודעים שאין בדיקות PET-CT כבר המון המון זמן כי התקלקל המכשיר ואף אחד לא מתקצב את התיקון שלו? זאת אומרת, אם אתה חלילה חולה בסרטן בנגב, אין לך בדיקות PET-CT. בית חולים חדש בנגב – ההסכם עליו נחתם ב-2013. עשור עבר – אבן פינה לא הניחו. אבן פינה. נניח שיבנו אותו, נניח שייתנו את התקציב השנה לתכנון מתקדם. נניח. מי יעבוד בו? אין רופאים, אין אחיות ואין כוח סיעוד. עכשיו, זו לא הפתעה. אתם יודעים כבר 15 שנה, ממשלת הליכוד יודעת, שאין רופאים ואין אחיות. האם אי פעם מישהו ראה פה איזושהי תוכנית עבודה מסודרת איך נאבקים בנושא הזה, איך מתמודדים?
אני מגיעה, וזה מלפני 15 שנה, אנחנו עכשיו בחירום.
אין בעיה, אבל עכשיו אנחנו כבר בחירום של החירום.
בוא תספר לי, בוא תספר לי אם תוקצב תקציב לרכישת מכונת PET-CT לדרום, לסורוקה. 2. בוא דבר איתי על MRI. אני התקשרתי לפני חודש, כי אני צריכה בדיקת MRI – שבעה חודשים המתנה. אז תסביר לי, מדוע משפחות אנשי הקבע יגיעו לנגב? אזרחי הפריפריה הם האזרחים סוג ב'. אני רוצה לשאול עוד שאלה: למה שמשפחות אנשי הקבע, במעבר צה"ל דרומה, ירצו לעבור לנגב, שסובל מחוסר משילות שבמו ידיה הממשלה הזאת יצרה ב-20 שנה האחרונות? הרי ראשי ערים, חברי מועצה, אזרחים, כולם כולם ללא יוצא מהכלל, זועקים כבר 20 שנה: הפשיעה בחברה הערבית בסוף תזלוג גם לערים. אבל היה נוח לכולם להעלים עין מהפשיעה במגזר הערבי. זה לא ענייננו. איך אמרו פה? הם הורגים אחד את השני, זה לא ענייננו. אבל זה בהחלט ענייננו, כי זה גולש לערים ואף, אחד לא טיפל בזה, אף אחד לא תקצב את זה, עד ששוב הגענו למצב חירום. אז למה שהם יגיעו לנגב? אני תוהה.
אבל 3 מיליון שקלים הושקעו לטובת שינוי שם המשרד, מהמשרד – – –
כן, כן, whatever. אז אני מנסה לחשוב איך ראשי הרשויות אמורים להיערך לקליטת מעבר צה"ל דרומה – בכוח המחשבה? מה שאתם לא מצליחים לעשות כבר עשורים בשלטון, ראשי הערים עושים טוב יותר מכם. הם יודעים לנהל את העיר שלהם, רובם. ומה עשיתם? נכנסתם להם לכיס עם חוק הארנונה. אמרתם להם: אתם לא יודעים לנהל מספיק טוב, אנחנו ניקח את הכסף הזה. דיברתם על צדק חלוקתי, משהו לא קשור למציאות. חוק הארנונה הולך לפגוע קשות דווקא בערים החלשות לטווח הארוך, אבל את מי זה מעניין?
אני רוצה באמת מילה על תרבות הפייק, כי זה כל כך מטריד אותי וחשוב לי לדבר על זה. אתם עומדים כאן שבוע אחרי שבוע, משקרים במצח נחושה. אנשים בעלי משפחות, מנהיגים בודדים מתוך 120 – זאת אומרת אחד מתוך 120, הייתה לו הזכות לעמוד ולשרת את המדינה מהכנסת – עומדים כאן ומשקרים. משקרים על כך ששר האוצר עמד פה ושיקר לגבי תקציב המדינה שהושאר לו, שהושאר לו תקציב במצב כלכלי נוראי, בזמן שהוא יודע ששנת 2022 הייתה השנה היחידה מזה 35 שנה שבה סיימנו עם עודף תקציבי. אבל זה לא מפריע לו להגיד את זה. אותו הדבר קרעי, אותו הדבר יואב קיש – עוברים מאולפן לאולפן ומשקרים במצח נחושה.
זה חורה לי, זה הורג אותי, כי אתם מחנכים ילדים ואתם מגיעים הביתה. ואני אומרת: אתם באמת גאים בעצמכם? אתם באמת גאים בעצמכם לעבור מאולפן לאולפן ולדבר על 53 מיליארד? אתם קוראים לזה "מס עבאס", אתם אומרים: נתתם את הכסף הזה לטובת האחים המוסלמים, כשאתם יודעים שזה לא הסכום, כשאתם יודעים שמדובר בתוכנית חומש שאתם התחלתם אותה ואתם גם ממשיכים אותה. לכן, אם היא כל כך גרועה, למה אתם ממשיכים אותה? כי כולכם יודעים שהכסף הזה הוא לטובת צמיחה, לטובת תשתיות, לטובת חינוך. אבל אתם ממשיכים לטפוח לעצמכם על השכם: איזה יופי שיקרנו, זה תפס ברשתות. אתם גאים בעצמכם, מסתובבים כמו טווסים על כך שהצלחתם להונות אזרחים.
ואני מתביישת. אני אומנם רק שנתיים בכנסת, אבל לפעמים אני מוצאת את עצמי נבוכה וכואבת, ואני באמת מדברת מהלב, על רוב חברי הכנסת מהקואליציה, שפשוט לא מגיעים לדיונים, השום ועדה, על שום נושא, לא משנה כמה הוא חשוב. אתם מגיעים בעיקר להצבעות שאתם נדרשים להגיע אליהן, וזה רק כדי להגן על ראש ממשלה שמזמן לצערי איבד את הכיוון. האם התחזיות של אנשי המקצוע באוצר לא מטרידות אתכם? אתם לא חוששים מזה? אתם לא חוששים מכך שאתם עושים טעות חמורה שתעלה לנו ולעתיד של הדורות הבאים ביוקר? אתם חושבים שלא יזכרו את האצבע שלכם? אתם חושבים שלא יזכרו אתכם?
מדי יום אני יושבת עם חבריי הדרומיים, ואני מספרת להם את האמת. מדי ערב אני מספרת להם על כך שאתם לא מגיעים לעבודה, על כך שאתם לא שותפים כמעט לשום דבר בוועדות – ששם קורית העבודה, לא באולפנים. העבודה האמיתית היא בוועדות. אני מספרת להם על השקרים שאתם מפיצים, ואני בעיקר מספרת להם על כך שאתם הולכים להצביע על תקציב שאין בו שום בשורה לחלשים.
בואו נדבר שנייה על הדיור הציבורי. ההיסטוריה לא תסלח לכם על כך שלא מצאתם שקל אחד שחוק להוסיף לדיור הציבורי – שזאת ישראל לא השנייה אלא הרביעית. הייתי מדברת על זה עוד הרבה, אבל הזמן שלי תכף נגמר. אין תקציב לדירות חדשות, ומלאי הדירות לאט-לאט מסתיים, חסרים תקציבים לשיפוצים, הזנחה מתמשכת. אנשים יושבים 15 שנה במליאה הזאת, מתיימרים להיות חברתיים. איפה אמסלם? בחיים שלי לא ראיתי אותו בוועדה שדנה בדיור ציבורי. מעולם לא ראיתי אותו מגיע. העיקר הוא יודע לדבר על ישראל הראשונה וישראל השנייה. אבל מתי היית בדיון על ישראל הרביעית?
אני מתביישת ששנים ארגונים מציגים בפניכם תוכניות של הצלת מזון. השקעה אחת של מיליארד יכולה לפתור את כל המשבר התזונתי במדינה, את כל נושא הביטחון התזונתי במדינה, מיליארד אחד. שום דבר. אני מתביישת שמנהלי פנימיות מגיעים שבוע אחרי שבוע לדיונים, מתחננים לתקציבים. אני מתביישת על חלוקת תלושי המזון, כי חילוני עני יקבל 16 שקלים וחרדי עני יקבל 800. צדק חלוקתי בארנונה אתם רוצים? איפה הצדק החלוקתי בתלושי המזון? אבל אתם בשלכם, המצפון שלכם נקי, ואתם מטיפים מוסר. אני באמת רציתי לדבר על עוד הרבה דברים, אבל אני אוהבת לעמוד בזמנים שלי. חשוב לי להזכיר ש-3.7 מיליארד היו מקפיצים את קצבת הזקנה ל-4,000 במקום 2,200, שזה אומר הבדל בין חיים למוות.
אז לסיכום, לא אכפת לכם מקשישים, לא אכפת לכם מהדיור הציבורי, לא מילדי הפנימיות ובטח ובטח לא מהפריפריות. אני לא מדברת בכלל על איכות הסביבה, על בעלי חיים. אז מה כן הייתי עושה עם 14 מיליארד כספים קואליציוניים? מה כן הייתי עושה בהם? קודם כול, הייתי מתקצבת את ה-3.7 מיליארד ומעלה את קצבאות הזקנה. הייתי דואגת לביטחון התזונתי ולעצירת זריקת המזון. הייתי דואגת לאיכות הסביבה ולבעלי החיים. הייתי דואגת להגנה על נשים; נרצחות פה כל שבוע. הייתי דואגת לדיור הציבורי ורוכשת מלאי של דירות במקום 30,000 הממתינים. הייתי עושה הכול אחרת כדי לדאוג קודם לישראל הרביעית. תודה רבה.
2,233 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.