קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, האמת היא שחבל שראש האופוזיציה יצא עכשיו, כי בדיוק, זה לא ייאמן, מה שהוא אמר עכשיו, אחד לאחד, אני מרחיבה בנאום שלי.
כן, יש לי זמן עכשיו, יש לי את הזמן שלו, תודה לאל. מעניין שהיום בבוקר נזכרתי בסרטון של יום העצמאות ששודר במהלך טקס משואות 75 למדינת ישראל. אתם יודעים, הסרטון הזה היה מרשים, מאוד מרגש, עורר כל מיני רגשות, נעשה על ידי אנשים מאוד מקצועיים ומוכשרים. מה הוא הראה בעיקר? את נופי הארץ, אתרי מורשת, אנשים דתיים, חילונים, ילדים, חום – מראות באמת מאחדים, טובים, שפורטים על הסנטימנט שלנו, שייכים לנו.
אבל לא יכולתי להתעלם מכך שהיה משהו אחר – הוא פשוט היה גנרי, כמו פרסומת. העלימו ממנו את אנשי ההייטק, את הרפואה, את הכלכלנים. הרגשתי שאני צופה באיזו גלויה, סרט שיווקי לעילא ולעילא, שבו דיבר ראש הממשלה, והמילה "ביחד" חזרה שוב ושוב: רק בזכות "ביחד" נוכל לאויבינו, נוכל למשימות ולאתגרים. האומנם? מוזר, כי מילים לחוד ומעשים לחוד.
הימים והשבועות שחלפו – ואולי השיא הזה הערב, בתקציב הממשלה העלוב הזה – גורמים לי לתהות בקול רם אם כבר חצינו את הרף והחלפנו את השתייכותנו למשפחת העמים הדמוקרטית, הליברלית, המערבית והמתקדמת, ועכשיו אנחנו שייכים למשפחת המדינות הלאומנית, שמה שמאחד ומחזיק אותן, את היציבות השלטונית שלהן, הוא שמרנות, פחד, לאומנות, דתיות, עוצמה של שחיתות ציבורית וכדומה.
הערב מתחילה ההצבעה על תקציב המדינה, ויהיה תאריך שיירשם בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל; כן, גם בגלל סכומי הכסף והתקציבים שמועברים בו, ברובם רק לתומכי השלטון, ומשום השקפת העולם שהתקציב הזה מייצג. ראש הממשלה נתניהו, שהחל את כהונתו השישית, הצהיר מייד לאחר היבחרו כי הוא יהיה ראש הממשלה של כל אזרחי מדינת ישראל. כל הנאום שלו לאומה הוא מקפיד לפתוח במילים "אזרחי ישראל". אך הוא איננו כזה. הוא לא מייצג באמת את כל החברה, והאמת היא שהיום הוא כבר לא מסתיר את זה. למרות מילותיו ראש הממשלה נתניהו בחר באופן מובהק – אתם יודעים מה? כבר אי שם בשנות התשעים – להתחיל ולהפריד את העם שלנו, לחלק ולקטב אותו. כדי לשלוט ולצבור כוח הוא בחר לחלק אותנו במודע לשני מחנות: היהודים והישראלים. הפרד ומשול; הימין היהודי והשמאל הישראלי. הימין היהודי הוא גם העליונות היהודית על פני כל השאר – בוודאי כלפי עמים אחרים, אבל גם מתנשא על אחיו הישראלי.
מאז שוכללה השיטה של פירוק החברה לגורמים, לשבטים. הועצמו בכל האמצעים הכשרים והלא-כשרים הסכסוכים והמחלוקות. כמו אדם שנהנה מהכאב והסבל של האחר, יד מיומנת המשיכה להזין את הכאב של הציבורים וליצור עוינות ואיבה פנימית. כך גדלו ותפחו התיאוריות הרעילות והמזיקות של ישראל הראשונה והשנייה; לובו מחדש גחלי מלחמת העדות והדתיות; נשרפו גשרים עם החברה הערבית, שמהווה חלק כה גדול בחברה בישראל ויש בה חלקים עצומים שרק רוצים להרגיש שייכות, לעבוד, לחיות בשלום; נעקרו הסכמות והסכמים עם החברה החרדית – איבר מהותי וחשוב, אולי הלב בישראל, עם הרבה זכויות. הפרד ומשול, הפרד ומשול, משול והפרד.
ואיך לכם עכשיו, אזרחי מדינת ישראל? סבבה לכם? נהנים? טוב לכם? מרגישים אחים של כולם? בימים האלה ראש הממשלה מואשם על ידי מדינת ישראל עצמה בסעיפי אישום חמורים. אם הייתה יכולה מדינת ישראל להגיש כתב אישום כנגד הממשלה, אין ספק שהיה מוגש כתב אישום לא פחות חמור על פי אותם עקרונות וסעיפים רעים ומושחתים. סעיף שוחד, כן, סעיף שוחד, 14 מיליארד ש"ח של כספים קואליציוניים. נעלמה הבושה. זה המחיר לקניית עמוד שדרה, מוסר וערכים של הקואליציה. זה המחיר שלהם.
והיו חברי כנסת שמאוד הוטרדו מחוקים בתקציב ומחוק ההסדרים. הם ראו את העוול, הם ראו את האי-צדק, הם ראו את מה שיש ומה שאין בתקציב הזה. הם התחבטו וניסו להתחמק, אבל אז נכנעו למשמעת הקואליציונית, ו"חחח" גדול מאוד למי שאומר שהממשלה לא שולטת בכנסת. אז אמרו לעצמם: טוב, ניקח רק כמה מיליונים, נעביר למטרות חשובות באמת – חדר מיון, ילדים – נמרק את המצפון, נרים את היד בעד ונשכח. אז זהו, שאנחנו ממש לא נשכח.
סעיף מרמה – איפה אתם, אזרחי מדינת ישראל, שהצביעו למפלגות הקואליציה הנוכחית? אתם לא מרגישים מרומים? הבטיחו לכם מלחמה ביוקר המחיה. איזה תקציב נשפך בקמפיין: להוריד את מחיר החשמל, להוריד את מחיר הדלק, להוריד את מחיר המים, להקפיא את תעריפי הארנונה לשנה, להפחית את הרגולציה, להפחית נכנסים ועוד ועוד. איפה זה בחוק ההסדרים? איפה זה בתקציב?
על כל הזמן היקר שבוזבז בכנסת מיום הקמתה, מאות שעות שהושקעו לא בתוכניות הגרנדיוזיות האלה ותוכניות הסרק של נתניהו, רק בדבר אחד – הפיכה משטרתית, כוח, כוח ועוד כוח, שלטון ללא גבולות, ללא מגבלות, ריסוק של מערכת המשפט, ריסוק מעמדם של שומרי הסף. כמו שאמר בזמנו השר היום מיקי זוהר: כוח, כבוד וכסף. אז הערב אנחנו בעניין הכסף. ואם אפשר, אני אוסיף גם כ' אחת משלי – כל הכבוד. ואם נמשיך בלימודי הליבה, אני אוסיף עוד כ' כזאת משלי – "כיבלתם" את מה שרציתם.
אזרחי ישראל, אתם חייבים להתעורר. זאת לא המשילות שהבטיחו לכם. זה לא למשול; זה לשלוט. אם מתוך רצון, אם מתוך כניעה, אתם הופכים לנתינים, ואם לא תהיה התעוררות יותר גדולה ממה שרואים ברחובות, זה יגיע גם אליכם.
והינה הגענו להפרת האמונים. ממשלת ישראל, אנחנו מאשימים אותך בהפרת האמונים לחברה הישראלית, לעתידה, לחוסנה, לכל ערכי הצהרת העצמאות שעליה חתמו מייסדי המדינה. הפרתם את ההסכמים וההסכמות, הפרתם את המנדט – שמירה על האינטרס הציבורי. התקציב שלכם, החקיקה שלכם והרפורמה שניסיתם להעביר הם ממש לא שמירה וביצור האינטרס הציבורי; זה ההפך הגמור ממנו. אם האינטרס הציבורי הוא דמוקרטיה ומלחמה בשחיתות שלטונית, הרי שבהרכבה האנושי והתנהלותה של הממשלה הזו אין ולו גרם אחד אשר משקף ומבטא ופועל למען האינטרסים האלה.
לכל זה אפשר גם להוסיף סעיף של סחיטה באיומים. הרי איך אפשר לקרוא למה שקרה פה בימים האחרונים? מתן כספים, במקרה הזה 500 מיליון ש"ח בהסכמים קואליציוניים, וקבלה, אצבע תמיכה בתקציב הממשלה היום; הסכמים שלא זו בלבד שעולה מהם ניחוח רע של כביסת מילים וסחיטה, אלא שהם פותחים עוד יותר את השער לשחיתות שלטונית. את המחיר של ההתנהלות הזאת של הממשלה, שלדבריכם היא ימין ימין על מלא – וטוב שאתם מגדירים וממתגים אותה, שלהבא נדע ממה להיזהר – כולנו נשלם את המחיר, כי המחר הוא של כולנו. ועדיין יש כאן אנשים הגונים בקואליציה הזו, ואין לי ספק שהם יתעוררו, ואין לי ספק ששנתם נודדת. ואני אומרת לכם, לא מאוחר מדי להתנגד ולתקן, למען הביחד המפורסם הזה של ראש הממשלה ולמען העתיד של כולנו כאן במדינת ישראל. זה באמת העתיד של כולנו. תודה רבה.
996 מילים של אפרת רייטן מרום. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.