קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אני אחכה. אין בעיה. תצא, באהבה.
אתה יכול לצאת, אדוני שר האוצר. אחר כך תראה, אין בעיה.
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת – מי שרואה אותנו, כל אחד מהחדר שלו.
אני אפתח בזה שבתקציב שאנחנו מביאים לכאן להצבעה בעוד יממה, אין בשורה. אין בו בשורה גדולה, ואני לא ארחיב על כך, אבל אני חושבת שבימים שבהם אנחנו ישבנו בוועדת הכספים, הבנו שעם כל הדיבורים הגדולים של טיפול ביוקר המחיה וטיפול בפשיעה, בכל הדברים שמעסיקים את האזרחים שלנו ביום-יום – אין בשורה גדולה. אבל כשאני צוללת לתקציב החינוך, שאני מכירה לפני ולפנים, אני מגלה בערב התקציב, אדוני היושב-ראש, שכל ההבטחה הגדולה על חינוך חינם מלידה עד שלוש – אתה זוכר את מסיבת העיתונאים הפומפוזית, החגיגית, על חינוך חינם לגילי לידה עד שלוש? אין לה שום זכר בתוך התקציב שעליו אנחנו נצביע. דיברו על מענק למטפלות, מענק התמדה. שאלתי: איפה המענק הזה? אמרו: לא קיים. שאלתי איפה נקודות הזיכוי להורים הצעירים, אז נכון, אמרו לא מ-2023 אלא מ-2024, ואנחנו מעבירים תקציב דו-שנתי, נכון? תקציב של 2024-2023. איפה נקודות הזיכוי? לא קיים. דיברו על כך שייתנו תוספת של 200 מיליון שקלים לטובת הכשרות והעמקת הפיקוח והבקרה. אתה יודע מה קורה בסעיף של ההכשרות שתקצבנו ב-200 מיליון שקלים והיה בתוך התקציב? לא רק שהוא לא הוכפל ל-400, הוא ירד ל-190 מיליון שקלים. ואני שואלת את עצמי: רגע, איפה ה-200 הנוספים? איפה ה-200 שהיו? וגם איפה ה-40 מיליון שאנחנו אמורים לקבל לטובת הכשרות מתוקף חוק הפיקוח שעבר ב-2018 ואמור לתת בכל שנה במשך שבע שנים 40 מיליון שקלים? אין לזה זכר בתוך התקציב.
זה לא שמראש יש ממש בהבטחה הזו של חינוך חינם מגיל לידה עד שלוש, כי אנחנו ראינו שיש קבוצות שלמות באוכלוסייה שלא מקבלות כלום מזה. הרי זה מדבר על מי שמקבל את הטבת המס – הוא צריך להיות ברמת שכר מאוד מאוד גבוהה. 940 השקלים שדיברו עליהם זה רק אם יש שני בני זוג עובדים ומקבלים את השכר המאוד-גבוה הזה. מה קורה עם משפחות חד-הוריות? מה קורה עם משפחות שבהן אחד מבני הזוג לא עובד מכל סיבה שהיא, כולל כאלה שמפוטרים? אנחנו יודעים שיש גל פיטורים בהייטק ובעוד מקומות שונים. מה קורה עם המשפחות האלה, שצריכות במיוחד את הסיוע הזה? הן לא תזכינה לכך. מה קורה עם אותה קבוצה שלא נמצאת במקומות של נקודות הזיכוי אבל גם לא נמצאת במס הכנסה שלילי? גם היא לא תקבל את ההטבות האלה. ובלי שום קשר, גם כאשר הן כן יקבלו את הטבת המס, אם אנחנו לא מסוגלים לעגן את המחיר של המעונות הפרטיים, אנחנו נשחק לעולם משחק של סכום אפס. ולמה זה, אדוני היושב-ראש? משום שביד אחת אנחנו ניתן להם את נקודות הזיכוי, וביד השנייה במעון יכולים להחליט שהם מעלים את המחירים בגלל יוקר המחיה, ואנחנו כולנו יודעים בדיוק מה קורה עם יוקר המחיה. אז יוצא שההורים בשורה התחתונה ימשיכו לשלם את אותו הדבר. אז גם לא הייתה ממש בשורה, אבל גם את המעט הזה לקבוצות המאוד-מסוימות האלה בתוך האוכלוסייה אנחנו לא מוצאים בתוך התקציב.
וזה לא הדבר היחיד, כי ככל שאנחנו מעמיקים אנחנו רואים שגם בית הספר של החופש הגדול לא מתוקצב כמו שצריך. עכשיו, בואו נראה: פעם אחת אנחנו יודעים שהיינו צריכים לתקצב גם את הגנים – ככה עשינו בממשלת השינוי לקראת הקיץ, עם התחייבות ברורה של האוצר שלקראת התקציב החדש הגנים ייכנסו לבסיס התקציב – ואז אני מסתכלת על שורת התקציב של בית הספר של החופש הגדול, ואני רואה שבפועל – שלום, חבר הכנסת מתן כהנא – שורת התקציב ל-2023 ו-2024 היא נמוכה יותר מאשר התקציב בפועל שהיה בשנת 2022. אני אומרת: רגע, ריבונו של עולם, הרי בשביל לקיים רק את מה שיש, צריך שהתקציב יהיה לפחות אותו דבר, בלי להתייחס לכל הנושא של הגידול הטבעי. אם אנחנו מכניסים את הגנים לתוך התקציב, אז בוודאי ובוודאי ששורת התקציב צריכה לעלות.
ומה קורה עם השבוע שהובטח במסגרת הסכם השכר, השבוע ביולי שבו אנחנו עושים הארכה של בית הספר של החופש הגדול כדי לסייע להורים עובדים? אתם זוכרים את קול הזעקה שהיה באותה תקופה שאנחנו קיימנו משא ומתן על הסכם השכר? דיברו על השוואת החופשים, על מציאת פתרונות להורים ועל איך זה יסייע לכלכלה. איפה כל המילים הגדולות והיפות האלה? כלום ושום דבר. בית הספר של החופש הגדול לא מתוקצב כרגע עם ההארכה הנדרשת עד סוף יולי. אגב, מי ישלם את המחיר על כל הכשלים האלה? כמובן שההורים.
אז אני הולכת לחינוך המיוחד, שבו אני שמעתי לא פעם את שר החינוך מתבטא ואומר: אנחנו נתקצב במיליארד שקלים נוספים כדי לטייב את מערך החינוך המיוחד. ואז אני מסתכלת בשורת התקציב, ומה אני רואה? שיש גידול, נכון, של מיליארד שקלים, אבל זה הגידול הטבעי. ואני שואלת את האוצר: תגידו, המספר שמופיע כאן זה נוסף לגידול הטבעי או שזה רק הגידול הטבעי? ומה הם ענו, כמובן? את מה שאנחנו ידענו – שזה רק הגידול הטבעי, בהתאם למענים והצרכים שאנחנו צריכים לתת.
אוה, שלום, אדוני שר החינוך. נשמח שאתה תשב איתנו ותשמע את הדברים.
אני תוהה מה הזכות שנפלה בחלקי לקבל את שניהם.
אז הינה, שר האוצר, יכול להיות שעוד תוכלו לעשות חלק מהתיקונים שנדרשים – אגב, הכול לטובת כלל הציבור במדינת ישראל. שום דבר הוא לא סקטוריאלי, מגזרי או משהו, זה באמת לכלל האזרחים.
אז שוב, אני מסתכלת על התקציב של החינוך המיוחד ואני רואה שיש שם מיליארד שקלים גידול טבעי. ואז מישהו אומר: כן, אבל יש עוד מיליארד שקלים ב-2024. אבל נכון, זה עוד מיליארד שקלים שהם הגידול הטבעי, כי מי שמכיר את המערכת, יודע שבכל שנה יש גידול של כמיליארד שקלים בתקציב בחינוך המיוחד. לרוע המזל, זה לא אומר שבתקציב הגדול כל כך הזה אנחנו באמת נותנים מענה מיטבי בחינוך המיוחד. הינה, אני אומרת לכם כאן מעל הפודיום הזה: המערך של החינוך המיוחד חייב מהפכה ולא פחות מזה כדי שיהיה אפשר לתת את המענים הטובים והנכונים בעבור הילדים. אנחנו משקיעים כל כך הרבה כסף, אבל אנחנו כל הזמן מוסיפים טלאי ועוד טלאי, ואנחנו נשענים על שיטות מיושנות מאוד, במקום לקחת את המערך הזה ולחזק אותו. אז צריך לשריין גם לזה כסף, כי אם לא, אתם תמצאו את עצמכם מהר מאוד מול שוקת שבורה. ושוב, מי ישלם את המחיר? כמובן שהילדים שלנו.
גם מערך ההיסעים מתוקצב בחסר. אדוני שר האוצר, אתה בטח – אני אומרת את זה לא בציניות – אדם חכם. אני יודעת שברמה המקצועית אתה יודע לעשות את העבודה. אתה בטח למדת בחודשים שאתה נמצא במשרד האוצר, שאם יש לי סעיף תקציבי שבפועל הוא היה x בשנה החולפת, לא יכול להיות שלשנה הבאה – כשאנחנו יודעים, שוב, שיש גידול טבעי ויש יותר צרכים ויש יותר מענים שאנחנו צריכים לתת – יתקצבו את הסעיף הזה בחסר, בטח בסעיף ההיסעים.
וכך אני יכולה לעבור סעיף-סעיף. וכשאני שואלת אותם: תגידו, איך אתם תתקצבו את כל ההסעות? הרי אנחנו יודעים איזו בעיה יש בהסעות בתוך מערכת החינוך. אז מה מילת הקסם? רזרבות. הכול ברזרבות. אני לא יודעת כמה מעט הרזרבות ששמו יוכלו להכיל, אבל הכול ברזרבות. עוד תוספת לבית הספר של החופש הגדול? ברזרבות; ההסעות? ברזרבות; אם יהיה צריך משהו בחינוך המיוחד – זה ברזרבות. ועוד סעיפים שונים ומשונים שירד התקצוב שלהם מהתקציב בפועל של השנה החולפת. הכול לרזרבות, ובוא נראה מה יישאר.
אתם יודעים בכלל מה עושים ברזרבות? מעבר לבלת"מים ומעבר לגידולים הטבעיים שאולי לא היו צפויים, זה בדרך כלל משאיר כסף לטובת פרויקטים שהם חד-פעמיים, משום שזה לא בבסיס התקציב. אז מה עשינו כשאני הייתי שרת החינוך? לקחנו את זה וחילקנו מעל 20,000 מחשבים למעל 20,000 גננות. אם אנחנו מדברים על חדשנות בחינוך, אז כמובן שאנחנו רוצים שזה יתחיל מגיל הגן, ואי-אפשר להשאיר את הגננות מחוץ ללופ הזה. אותו דבר היה עם מחשבים למורי המח"ר – מורשת, חברה ורוח, כולל המורים לתנ"ך, כי אנחנו רוצים חדשנות ורוצים לחזק את המקצועות האלה, וצריך לחלק מחשבים. אגב, היה מכרז, כבר הייתה החלטה, היה כסף, אבל אני אולי לא אפתיע אתכם: המחשבים לא חולקו. אני עזבתי את המשרד, ו-8,000 מחשבים שהיו אמורים להגיע למורים בבתי הספר לא הגיעו. הינה, אנחנו הפסדנו שנה שבה המורים יכלו לקבל את זה כסיוע.
דבר נוסף שהובלנו בממשלה הקודמת ולצערי הרב גם נעדר מהתקציב, אבל הוא גם כנראה נעדר מהרצון של הממשלה הזו לקדם אותו, זה העניין של אוניברסיטה בגליל. מ-2005 מדברים על אוניברסיטה בגליל, והינה, אני אומרת לכם כאן: הדבר הזה לא קודם מסיבה אחת פשוטה, וקוראים לה "פוליטיקה". בגלל הפוליטיקה לא הצליחו לקדם את האוניברסיטה בגליל. בשנה וחצי שכיהנתי כשרת חינוך ויו"ר המל"ג, קידמנו ועדה מקצועית שתבחן את הנושא של אוניברסיטה בגליל – היכן נכון להקים אותה ובאיזו צורה. קיבלנו את המלצות הוועדה, הבאנו אותן למל"ג ואישרנו אותן במל"ג. הייתה החלטה שהאוניברסיטה בגליל תקום במכללת תל חי ומיגל. הסיבה שהייתה שם – וצריך לזכור שגם מכללת הגליל המערבי – אף אחד לא מדבר על זה – וגם מכללת צפת בכלל קיבלו ממני את האישור הקבוע שלהם כמכללות רק לפני כמה חודשים. זאת אומרת שאם אנחנו בוחנים גם מבחינה אובייקטיבית את הנושא הזה, ברור שהתשתית המתאימה לאוניברסיטה – ואנחנו בהחלט קיבלנו את המלצות הוועדה – היא מכללת תל חי ומיגל. אנחנו חשבנו שברגע שאנחנו מעבירים את זה בהחלטת המל"ג, בא לציון גואל, אבל מסתבר שלא בא לציון גואל, ובאופן שאני מוכרחה להודות שהפתיע גם אותי – נכנס שר החינוך החדש, שהיה אמור להביא למל"ג את ההצבעה על ועדת הקמה – שאגב כבר גובשה עם אנשי מקצוע ערב הבחירות – במקום לעשות את זה, מה הוא עשה? פשוט עצר את התהליך. הוא צריך ללמוד את זה, כאילו מ-2005 לא היה מספיק זמן לכולם ללמוד את הנושא של האוניברסיטה בגליל.
אחת הבשורות הכי משמעותיות עבור קריית שמונה והיישובים שמסביב לה, שמשפיעה גם על האקדמיה, גם על צמצום הפערים, אבל גם על התעסוקה וגם על החינוך וגם על האפשרות להביא הון אנושי חזק, לחזק את המקומות האלה, לשמור על המוחות שיש שם, ופשוט בהינף יד – בואו, אוניברסיטה בגליל – הוא בא וביטל את זה. וכשאנחנו מסתכלים על התקציב החדש בהשכלה הגבוהה, כמו שהוא היה ככה הוא נשאר. אפס בשורה. וגם אוניברסיטה בגליל – שתושבי קריית שמונה יחכו, כמו שהם חיכו כל כך הרבה שנים – לשיטתם של אנשי הליכוד, כמובן, לא לשיטתנו.
ואז אנחנו מסתכלים על הכספים הקואליציוניים, ופה אני רוצה לומר משהו ברצינות רבה: הכספים שניתנים ככספים קואליציוניים לחרדים הם אסון חברתי לא רק לחברה הכללית, אדוני היושב-ראש; הם אסון חברתי לילדים במגזר החרדי. אתה יודע למה? בגלל שגם אני בעד לתגבר את התקצוב של מוסדות החינוך במגזר החרדי, והוכחתי את זה, כי כשהייתי שרת חינוך ישבתי עם נציגים של המגזר החרדי ובנינו ביחד תוכנית שתאפשר את העמקת התקצוב בהתאם להעמקה של תוכנית הליבה. כי מה המשמעות של תוכנית הליבה? זה לא לבוא ולעשות דווקא עכשיו למגזר החרדי, אלא להגיד באמת ובתמים שלילד חרדי מגיע כמו לכל ילד אחר במדינת ישראל, מגיע לו לקבל כלים ומיומנויות ויכולת השתלבות בעתיד בחברה האזרחית, בלי לגזור עליו עוני, בלי להשפיע על אורחות החיים שלו, באופן כזה שהוא אחר כך, כשיגדל, יוכל לבחור מה לעשות עם זה, וזה בסדר גמור, אבל החובה שלי כמדינה זה לתת להם את הכלים האלה.
בא ראש הממשלה, אמר לחרדים בתקופת הבחירות: בואו, אחים, לא צריך, אל תלמדו, אני אתן לכם את הכסף גם בלי שתלמדו. כאילו יש פה איזה יצר להשאיר את הילדים האלה חלשים, תלותיים, לגזור עליהם עוני, כי הרי איך יהיה אפשר לעשות הון פוליטי אחר כך אם לא נשאיר אותם חלשים כל כך? ולכן, אדוני היושב-ראש, כשאנחנו מדברים על הכספים לחברה החרדית, מעבר לכל השיח החברתי הצודק, שאין פה שוויון, ואין פה מידתיות, ואין פה פרופורציות, אנחנו גם פוגעים במי שכולם באים ואומרים שמגיע להם יותר וצריך לחזק אותם. אגב, גם שמעתי את ראש הממשלה אומר אתמול, אני חושבת, שלילד חרדי מגיע כמו לכל ילד אחר. צודק. אז תפסיק לקחת להם. תאפשר להם ללמוד לימודי ליבה. תאפשר להם לקבל את אותם כלים ומיומנויות שמגיעים לכל ילד במדינת ישראל. אבל במקום זה אתה לקחת מהם – נתת כסף שאין עליו פיקוח, שאין עליו בקרה.
ואתה יודע מה הכי כואב, אדוני היושב-ראש? שאני בכלל לא בטוחה שהכסף הזה יגיע לא לילדים ולא לצוותים החינוכיים ולא למערכות עצמן, אפילו לא לתשתיות. אף אחד לא מפקח על הכסף הזה, שניתן לארגונים ולא לבתי הספר עצמם. ומה יהיה עם הילדים? אלוהים גדול.
ועוד דבר שמעתי את ראש הממשלה אומר אתמול, וזה על 53 מיליארד שקלים לערבים, למנסור עבאס. ב-5 בדצמבר ראש הממשלה אמר בחדרי-חדרים לחרדים, וזה התפרסם בצורה גלויה, שבפועל מנסור עבאס קיבל רק 2 מיליארד שקלים. אז איך עוד פעם חזרנו לנרטיב השקרי, הנבזי, של 53 מיליארד שקלים? אנחנו גם יודעים שהממשלה הנוכחית – וגם זה פורסם – החליטה בישיבת הממשלה להמשיך את התוכנית למגזר הערבי, ובצדק אגב – את התוכנית שאנחנו קידמנו בממשלת השינוי כדי להילחם בפשיעה, כדי לחזק את החינוך, כי אנחנו יודעים שבסופו של דבר זה ישפיע ויקרין על כל החברה. אז הינה, אתם ממשיכים את התוכנית. אתה עומד אתמול ואומר שוב: זה לא 53 מיליארד שקלים למנסור עבאס?
אני מבקשת מראש סליחה מאימא שלי, כי היא לא אוהבת שאני אומרת את זה, היא כל הזמן מעירה לי, אבל כמה אפשר לשקר? הבן אדם משקר כמו שהוא נושם. ואתה יודע מה האבסורד? שכאשר אומרים עליו שהוא שקרן, הוא נהנה מזה. פעם חשבתי שאם אני אגיד עליו שהוא שקרן, אז אולי תהיה בו איזו בושה, איזו כלימה, איזה משהו שיגרום לו אולי בפעם הבאה לחשוב שוב. לא. הבן אדם נהנה מזה. כאילו הוא מרגיש שהינה, אני מהתל בכולם. אבל אין מנוס, צריך להגיד את האמת. הוא שיקר לגבי ה-53 מיליארד, הוא שיקר לגבי הנושא של התנ"ך והוא שיקר לגבי עוד אלף ואחד דברים שפשוט ב-58 שניות אני לא באמת אצליח לומר אותם.
וזה מביא אותי לנושא האחרון שרציתי לדבר עליו, שהיה קצת בכותרות בשבוע האחרון, וזה הצביעות של כל אותם אנשי קואליציה שקמו וקצפו על ההערה של גלית גוטמן. בואו, צריך להגיד שבתקופה רגישה כזאת, כשהשיח כל כך קשה, פחות מתאים לדבר בהכללות, וגם המונח שכולנו משתמשים בו, לא בהקשרים של שואה ולא בהקשרים שאליהם לקחו את זה, פחות מתאים בעת הזאת, אבל פסטיבל הגינויים, כולל מראש הממשלה, על הדבר הזה, הוא שיא הצביעות שהייתה כאן. איפה הוא גינה את השרה שלו גלית דיסטל כשהיא דיברה על הטייסים? איפה הגינוי שלו לשר קרעי כשהוא דיבר על הטייסים ואמר להם "לכו לעזאזל"? אותם טייסים, אגב, שבמבצע האחרון עזרו לו, עזרו לו להצליח ולנצח, כי בלעדיהם הוא לא היה עושה את זה. איפה הגינוי שלו לבן שלו שדיבר על המפגינים כעל פלוגות הסער, על פלוגות נאציות של האס-אה? איפה הגינוי שלו לבן שלו שקרא "טרוריסטים" למפגינים? איפה הגינוי שלו לבן שלו שעשה קמפיין שלם עליי, האישה עם הדם על הידיים, האישה שבגללה אנשים נמצאים בקבר? איפה הגינויים שלו?
אבל אז אנחנו מבינים שראש הממשלה חי בשביל הרגעים האלה, כי את הקיטוב, את השיסוי, את הקרע הזה בחברה, כולל בין חילונים לחרדים, הוא בנה בעשר אצבעותיו, והוא חיכה לרגע הזה שבו הוא גם יוכל לבוא ולהשתמש בו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
2,360 מילים של יפעת שאשא ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.