קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, השרים, חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק המונחת בפניכם היום איננה ההצעה המקורית שהצגתי בחודש ינואר. אחרי חודשים ארוכים של דיון ציבורי שלא היה דומה לו בהיקפו, ולאחר דיונים רבים וארוכים בכנסת - -
- - מובאת בפנינו הצעה חשובה, משמעותית, שלוקחת בחשבון גם את ההערות והעמדות שנשמעו מצד האופוזיציה.
במהלך הדיונים בהצעת החוק, חברנו חבר הכנסת גלעד קריב הזמין דוח ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, כדי לקבל נתונים מהעולם באשר לעילת הסבירות.
חבר הכנסת קריב, אני לא רואה אותו כאן, במליאה, אבל לא במקרה הוא ביקש את הדוח הזה.
- - כי משום מה, הייעוץ המשפטי לממשלה, שעסוק לפחות בעניין הזה בלהכשיל את הממשלה במקום בלייעץ לה, לא התייחס לכך כלל בחוות הדעת שלו. ציפיתי שהמחקר הזה, של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, יקבל תהודה גדולה. אבל תראו איזה פלא, הוא הושתק לחלוטין על ידי אמצעי התקשורת השונים. ובואו נאמר את האמת, גם חבר הכנסת קריב לא ממש התאמץ כדי לתת למחקר הזה בולטות גדולה. כי מה לעשות, גם מהמחקר הזה עולה שאין אף מדינה בעולם ואין אף דוגמה בעולם לעילת סבירות גורפת, שמחליפה באופן מוחלט את שיקול הדעת של הדרג הנבחר בשיקול הדעת של השופטים.
כבוד נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר התריע כבר לפני שנים על הסכנה הטמונה בגישתו של הנשיא בדימוס ברק בנושא הסבירות. ואני מצטט: "אם התיאוריה המאפשרת דיון בערכאות השיפוט בכל עניין תתממש באופן תדיר, היינו, אם כל נושא – החל מן התקציב לפריטיו וכלה בבניית שיכונים, מטוסים וטנקים – יוכרע בפורום השיפוטי לפי מבחני החוקיות הפורמלית או לפי מבחני סבירות שבית המשפט חורץ את הדיון לגביהם, יהיה בכך כדי ליצור ריכוז סמכויות, שיבטל, הלכה למעשה, את יכולת התפקוד של הרשויות האחרות". כך אמר הנשיא בדימוס שמגר.
גם המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס מנחם אֵלון אמר דברים ברורים, אפילו חריפים מאוד, באשר לעילת הסבירות. הוא כינה את פסקי הדין המבוססים על סבירות במילים הקשות הבאות: "אותם נושאים ופסקי דין שעניינם נושאים פוליטיים, צבאיים ומדיניים מובהקים שבהם מכריע חברי" – כוונתו הייתה לכבוד הנשיא בדימוס ברק – "בשימושו בעקרון הסבירות ובמתחם הסבירות". כלומר, המשנה לנשיא אלון קבע שהשימוש בסבירות הופך את בית המשפט למי שמכריע בנושאים שהם פוליטיים, צבאיים ומדיניים מובהקים, כאלה שמסורים לסמכות הממשלה.
המשנה לנשיא בדימוס אלון לא אמר זאת סתם כך, כי שימוש בעילת הסבירות, לא רק שהוא עניין של השקפת עולם ולא עניין משפטי, אלא הוא מאפשר לשופט לעשות עוד דבר שאין לו מקום בבית המשפט – לקבל החלטה שאין לה שום נימוקים, שום קריטריונים. האם זה סביר או לא סביר? ואני שואל אתכם, חבריי באופוזיציה, על פי מה בדיוק? לפי איזה מדד?
חברת הכנסת שאשא ביטון – אני לא יודע אם היא נמצאת כאן – היא כיהנה כשרת החינוך. אני רציתי לשאול אותה לו הייתה כאן, ואני שואל אתכם: איפה בית הספר לסבירות, שבו אפשר ללמוד מה סביר? יש בכלל מקום כזה? הרי ברור שאין. תאמינו לי, אם היה בית ספר כזה, הייתי רץ ללמוד, הייתי הראשון שהיה נרשם. מי לא רוצה להיות האדם הסביר כמו אהרן ברק?
אגב, תדעו לכם, זה בכלל סטרטאפ מדהים. אם היינו יכולים ללמד סבירות, כולנו היינו לומדים לחשוב כמו אהרן ברק. זה היה פשוט נפלא. איזה עולם נהדר היה לנו כאן. אבל אנחנו כולם כאן יודעים, וזאת האמת, שאין דבר כזה ולא יכול להיות דבר כזה, כי סבירות זו השקפת עולם. זה לא דיני חוזים, זה לא דיני ראיות. זה לא עניין משפטי.
אני רוצה לומר יותר מזה. מי בכלל אמר שמה שסביר בעיני השופטים זה בכלל הדבר ההגיוני לעשות? מי קבע שהעמדות האישיות שלהם יותר טובות מאלה של השרים?
אתן לכם כמה דוגמאות קטנות. בבג"ץ 2964/18 החליטו השופטים לבטל את החלטתו של שר הביטחון דאז ליברמן, שאסר כניסת משפחות פלסטיניות לארץ לטקס יום הזיכרון האלטרנטיבי, משום שסברו שההחלטה אינה סבירה; בבג"ץ 7015/02, במהלך האינתיפאדה השנייה, החליטו השופטים לבטל את ההחלטה של ועדת השרים לביטחון לאומי, הקבינט, לגרש בן משפחה של מחבל לעזה, בטענה שהיא בלתי סבירה; בבג"ץ 2199/21 החליטו השופטים לבטל את החלטת שר החינוך דאז, חברי יואב גלנט, שלא להעניק לתומך BDS פרס ישראל, בטענה שהיא אינה סבירה; בבג"ץ 7216/18 החליטו השופטים לבטל את החלטתו של שר הפנים דאז אריה דרעי לאסור את כניסתה לארץ של פעילת ה-BDS לארה אל-קאסם, בטענה שהיא אינה סבירה; בבג"ץ 5769/18 החליטו השופטים לבטל את החלטת שר המדע אופיר אקוניס שלא למנות פרופסור שתמכה בעצומות לסרבנות כחברה בוועד המנהל של קרן מחקר, בטענה שההחלטה בלתי סבירה.
אז אני שואל אתכם, בידי השופטים האלה אתם רוצים לתת את ההכרעה מה סביר - -
- - ומה נכון לעשות, במקום הכרעת העם? זה סביר בעיניכם? זה סביר בעינייך, חברת הכנסת תמנו?
חברות וחברי הכנסת, אני מבקש לשוב ולפנות מכאן דווקא למי שחושש מהתיקון הזה, ולומר באחריות: אנחנו הולכים בדרך זהירה מאוד.
אנחנו לא מבטלים את עילת הסבירות אלא מצמצמים את השימוש בה, באופן שהשקפת עולמם של שופטים בודדים לא תחליף את הכרעת העם. וכמובן, וכדאי להקשיב לזה, חברת הכנסת תמנו, אם הממשלה או שר יפעלו באופן בלתי חוקי, ללא סמכות, בניגוד עניינים, בהליך לא תקין – בכל המקרים האלה בית המשפט יכול ויוכל להתערב.
התיקון שאנחנו עושים מבוסס על עקרונות שהתווה כבוד שופט בית המשפט העליון נועם סולברג ברוח הגישה של נשיא בית המשפט העליון - - -
אני אחזור על האמת הפשוטה למרות הצעקות. התיקון שאנחנו עושים מבוסס על עקרונות שהתווה כבוד שופט המשפט העליון נעם סולברג ברוח הגישה של נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר ושל המשנה לנשיא בדימוס, מנחם אלון. אין שום סיבה לחשוש מהתיקון הזה ויש הרבה סיבות לראות בו צעד חשוב בהשבת האיזון בין רשויות השלטון, ובכיבוד רצון הבוחר.
אני יודע שרוב מוחלט של הציבור רוצה בתיקונים במערכת המשפט. לכן, ידידי, יושב-ראש הכנסת ה-24, חבר הכנסת מיקי לוי, אפשר לגבש הסכמה רחבה.
אני מקווה שהכנסת תצביע היום בעד הצעת החוק הזו, ותוכיח שיש מחוקקים בירושלים. אני גם מקווה שנדע לנצל את חודשי פגרת הכנסת, כדי לשבת לשיחות – והפעם לשיחות רציניות, באופן ישיר, ללא צורך במתווכים, כדי להשיג הסכמה באשר למכלול מרכיבי הרפורמה.
דלתי הייתה – ותמיד תהיה ונשארה – פתוחה לרווחה. אני שב וקורא ליושב-ראש האופוזיציה יאיר לפיד, לחבר הכנסת בני גנץ ולכל אחת ואחד מראשי סיעות האופוזיציה: יש בפנינו פגרה ארוכה, בואו ננצל אותה.
אדוני היושב-ראש, זו הזדמנות לומר כמה מילים גם לחבריי בקואליציה ולרוב אזרחי ישראל, אשר נתנו, וממשיכים לתת, לנו גיבוי ותמיכה מרגשים, במאמץ המשותף שלנו לתקן עוולות ארוכות שנים. אנחנו עושים היום צעד ראשון וחשוב בכיוון הנכון. יש לכל אחת ואחד מכן חלק חשוב בשינוי שייחלנו לו שנים רבות, ושאני מקווה שבתום ההצבעה ייכתב היום בספר החוקים של מדינת ישראל. חברות וחברי הכנסת, אני קורא לכם להצביע בעד הצעת החוק; אני קורא לכם להצביע היום בעד הדמוקרטיה, תודה רבה.
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, השרים, חברות וחברי הכנסת, זה בהחלט רגע יוצא דופן. עשינו צעד ראשון במהלך ההיסטורי החשוב של תיקון מערכת המשפט ושל השבת הסמכויות שנלקחו מהממשלה ומהכנסת לאורך שנים ארוכות. אני מבקש להודות לראש הממשלה בנימין נתניהו על הגיבוי, לכל ראשי מפלגות הקואליציה – ליושב-ראש ש"ס אריה דרעי, ליושב-ראש הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ', ליושב-ראש יהדות התורה יצחק גולדקנופ, ליושב-ראש עוצמה יהודית איתמר בן גביר, ליושב-ראש דגל התורה משה גפני וליושב-ראש נעם אבי מעוז.
אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש אמיר אוחנה, תודה רבה לך ולכל עובדי הכנסת המסורים על העבודה המדהימה שהם עושים. אני רוצה להודות לשר המקשר בין הממשלה לכנסת, השר דודי אמסלם. אני חושב שכולנו חייבים תודה ענקית ליושב-ראש הקואליציה שלנו, חבר הכנסת אופיר כץ.
אני רוצה לומר תודה גדולה ומיוחדת לחברי יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן, על הובלה נחושה של הצעת החוק הזו, ולחברי ועדת החוקה ולצוות הוועדה בראשותו של מנהל הוועדה איל קופמן. תודה מיוחדת ליועצת המשפטית של הכנסת עו"ד שגית אפיק, ליועץ המשפטי של ועדת החוקה עו"ד גור בליי, ולכל צוות הלשכה המשפטית של הכנסת.
אני רוצה להודות לכל אחת ואחד מחבריי השרים וחברי הכנסת שתמכו בהצעת החוק, וכמובן לכל מי שהיה שותף לעבודה הקשה כדי להביא אותה לידי גמר, ובפרט לד"ר אביעד בקשי, לד"ר רפי ביטון, לפרופ' טליה איינהורן ולשר המשפטים לשעבר חיים רמון. תודה גדולה גדולה לברל'ה קרומבי ולידידי חבר הכנסת אביחי בוארון על התרומה העצומה שלהם בהסברת החוק החשוב הזה.
אני רוצה להודות גם למנכ"ל משרדי איתמר דוננפלד ולצוותו, וכמובן גם לצוות המצוין שעובד עימי ימים ולילות בראשות – וזכיתי שיש לי שתי ראשות מטה – לילך שלי ומורן מימון. וכמובן גם, אני חושב, למי שנשאו בנטל אולי בצורה הכי קשה והכי משמעותית מכולם, לרעייתי יפעת ולילדיי שעומדים לצידי כל העת.
רגע, רגע, חכו בסבלנות, תאמינו לי. אני מבקש כמובן להודות בהתרגשות גדולה ומכל הלב למיליוני אזרחיות ואזרחים, לכל מי שהגיע להפגנות, עמד על דעתו ברשתות החברתיות, שכנע במקום העבודה ובקרב המשפחה. בלעדיכם, בלי התמיכה האדירה הזו, לא היינו מגיעים לפריצת הדרך הזו.
חברות וחברי הכנסת, יש לי בשורה נהדרת לכל מנהלות הסיעות והצוותים שעובדים איתנו כאן. אנחנו יוצאים עכשיו לפגרה, אפילו פגרה די ארוכה. זאת הזדמנות להגיד לכם תודה גדולה גדולה גדולה על כל המאמץ העצום והליווי של כל תהליך החקיקה הזה וכל העבודה שאתם עושים. אני חושב שבלי הצוותים האלה שלנו, בלי העוזרים של כל אחת ואחד מאיתנו לא היינו יכולים לעשות שום דבר. אני יוצא, ואני חושב שכולנו יוצאים, לפגרה בידיעה שהעברנו חוק חשוב. אבל אני אומר בצורה הברורה ביותר, בלי שמחה לאיד ועם רצון אמיתי לקרב בין כל חלקי העם. אני חושב שזו אחריות משותפת שמוטלת גם עלינו וגם על חברינו לאופוזיציה. אני שב וקורא: בואו ננצל את הפגרה כדי להגיע להבנות. יכול להיות שזה לא תמיד האינטרס הפוליטי של כולם, אבל זה בוודאי האינטרס הלאומי שצריך להנחות את כולנו.
1,542 מילים של יריב לוין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.