הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4)

בוקר טוב, יושב-ראש הכנסת, החברים הבודדים שנמצאים כאן. האמת שאני אומרת "בוקר טוב", וזה בדיוק הפוך ממה שאני מרגישה עכשיו. אנחנו לקראת שעת הכרעה מאוד משמעותית, שתשנה את פניה של מדינת ישראל. אני חושבת ששבעת החודשים האחרונים הביאו לידי ביטוי קוטביות, שסע, פילוג שלא היה במדינה מאז הקמתה – בינינו לבין עצמנו, בינינו לבין משפחתנו, בינינו לבין חברינו, בינינו לבין מי שחשב הפוך מאיתנו לאורך הדרך, מי שעכשיו שינה את דעתו, בין אדם לחברו. ובימים המאוד-מאוד-מאוד משמעותיים האלה בהיסטוריה, במורשת של מדינת ישראל, לעמוד כאן במליאה ולדבר על הרגעים המאוד-משמעותיים האלה לכל אחד מאיתנו – אני מודה שאני מרגישה את כובד האחריות על כתפיי.

אני הולכת להצעת החוק כפי שהיא הונחה כאן על שולחננו הבוקר, ואני מנסה במילים פשוטות להסביר לכל מי שמקשיב מהי הצעת החוק. החוק אומר שבחוק-יסוד: השפיטה, בסעיף 15, אחרי סעיף קטן (ד) יבוא: "על אף האמור בחוק יסוד זה" – כל מה שאמור בחוק-יסוד: השפיטה – "מי שבידו סמכות שפיטה על פי דין" – שזה יכול להיות כל שופט במדינת ישראל – "לרבות בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לא ידון בעניין סבירות ההחלטה של הממשלה, של ראש הממשלה או של שר אחר, לא ייתן צו בעניין כאמור בסעיף זה, ובכל החלטה, לרבות בענייני מינויים או החלטה להימנע מהפעלת כל סמכות". בעברית פשוטה, החוק הזה מתיר לממשלה בשבתה כממשלה, לראש הממשלה, לשר, כל שר – והייתי שרה בממשלה הקודמת ואני יודעת מה המשמעות של תהליך קבלת ההחלטות וכמה מאות, שלא לומר אלפים, של החלטות שר מקבל לאורך קדנציה – על כל אלה לא תחול יכולת לשפוט מבחינת עילת הסבירות. זאת אומרת שכל החלטה שיקבלו שר או ממשלה בכל נושא שהוא, לרבות מי המינויים שהם רוצים למנות, לא תחול עליה עילת הסבירות.

ואז אתה שואל את עצמך איזה ממשלה באיזה יקום מחליטה להחיל על עצמה חוק כזה אם היא לא בטוחה שההחלטות שלה לא תהיינה סבירות. הרי זה שקוף כשמש. יש פה נכונות לצבירת כוח בלתי מוגבל, ומי שתוהה מה המשמעות של צבירת הכוח – זה צבירת הכוח על חשבון האזרחים. ממי אתה לוקח את הכוח? דמוקרטיה זה שלטון העם, וכאשר הממשלה עושה שימוש לרעה בכוחה, כנגד מי היא עושה את השימוש לרעה אם לא כנגד העם? והדבר הזה מאוד מצער, משום שיותר מכול זה מלמד על הממשלה הזאת. הממשלה הזאת קיבלה הרבה החלטות בשבעה חודשים, הרבה מדי החלטות רעות. הכנסת הזאת בשבתה קיבלה על עצמה חקיקה שמשרתת את הממשלה עם החוקים הבאמת-לא-אנושיים, לא מתחשבים, שלוקחים את מדינת ישראל אחורה בהרבה מאוד משמעויות.

אבל זה לא הספיק לממשלה, זה לא הספיק לכנסת. הקואליציה הזאת מביאה את החוק הזה כי יש פה הנחת עבודה שהחלטות שהולכת להתקבל בממשלה הן החלטות לא סבירות. מי שלא חושב שהוא הולך להחליט לא סבירה לא מביא חוק שעוקף את הסבירות. והחוק הזה נועד לעקוף את הסבירות; אומרים: ניתן כוח לממשלה לקבל כל החלטה, ואף אחד, לרבות בית המשפט העליון וכל מערכת בתי המשפט וכל היועצים המשפטיים, לא יוכלו להגיד לנו שמה שקבענו לא סביר. למה? כי אנחנו חסינים מסבירות. זה נראה לכם סביר?

אני אומרת לכם את זה כי, אתם יודעים, לא כל אזרח במדינה הוא משפטן ולא כל אחד מאיתנו יכול להבין עד הסוף את המשמעות של ההחלטה הזאת. אבל אנחנו כולנו מבינים עברית. ממשלה שרוצה לתת לעצמה אישור להיות מעל החוק, זאת אומרת שמבחינתה החוק לא מחייב. את זה כל אזרח מבין – היושב-ראש, אפשר שקט שם?

ממשלה שעומדת מעל החוק אומרת בעצם לאזרח: אז מה אם יש חוקים שמגינים עליך? אז מה אם הזכויות שלך עוגנו אי שם בחוקים שהצטברו לאורך 75 שנה? אנחנו כאן, בשנת 2023, נקבל חוקים אחרים. למה? כי החוקים האלה צריכים לשרת צרכים פוליטיים, צריכים לשרת הסכמים קואליציוניים, צריכים לשרת את ההישרדות של הממשלה, וצריך להגיד – ההישרדות של ראש הממשלה, שכולנו יודעים שהוא נמצא עמוק בתוך ההליכים המשפטיים.

אז בעצם הממשלה אומרת: נשעבד את זכויות האדם לטובת ממשלת ישראל, שתוכל להשתמש בהן כרצונה, בגלל הצרכים הפוליטיים שלה. אתם מבינים מה זה אומר? אנחנו סדר גודל של עשרה מיליון אזרחים, יש כמה עשרות פה בכנסת ומעט אנשים שיוכלו להשפיע על איך ייראו החיים שלנו בהיבטים של שוויון, בהיבטים של זכויות, בהיבטים של כבוד האדם, בכל היבט שהוא. כי כל החוקים שנחקקו במדינת ישראל מאז הקמתה – לא תחול עליהם עילת הסבירות. אז מה אם יש חוק? ממשלה תבוא, תגיד שזה מה שהיא רוצה, ושופט במדינת ישראל, בין אם זה בערכאות יותר נמוכות ובין אם זה בבית משפט גבוה לצדק, לא יוכל לקבל החלטה שפוסלת אותו.

אתם לא חוששים, אזרחי מדינת ישראל? אני מדברת אל כל אזרח במדינה. זה לא משנה מה הצבעת, זה לא משנה מה האג'נדה שלך, זה לא משנה מה התפיסות שלך. אתם לא חוששים מממשלה כזאת, שהכוח בידה הוא כוח כל כך דורסני? אתם לא חוששים מממשלה שתהליך קבלת ההחלטות שלה הביא אותנו עד כאן בכל תחומי החיים שלנו? רמטכ"ל רץ לראש ממשלה, לשר הביטחון, ואומר להם: תקשיבו, אנחנו נמצאים בסכנה מוחשית; הרמטכ"ל אומר בצורה מאוד ברורה, וזה לא מובן מאליו, שהכשירות של צבא ההגנה לישראל, של כוחות הביטחון, עומדת בסיכון ביכולת שלה להגן על המדינה – אנחנו לא חוששים מזה? כל כוחות הביטחון סבורים שהחוק הזה הוא חוק מזיק למדינה, כל כוחות הביטחון. אגב, לא רק בעלי התפקידים המכהנים היום: תסתכלו על האלופים בדימוס, תסתכלו על הניצבים בדימוס, תסתכלו על ראשי השב"כ בדימוס – כולם כולם רדיקליים? כולם קיצוניים? כולם לא רוצים את טובת המדינה? זה הרי ברור שיש פה העמדה מכוונת להציג את כולנו כאנשים שלא מוכנים לקבל את החלטת הבוחר, את דין הבוחר, 64 מנדטים וכו'. זה באמת עיוות של המציאות. היינו ממשלה, הייתה החלטה, החלטת הבוחר, 64 מנדטים, שבעיניי נבנו בסחטנות מלאה כשראש הממשלה נתן לסחטנות הזאת לקרות, שלקחה את הליכוד הרבה מאוד אחורה.

בשבוע שעבר ציינו את יום מותו של ז'בוטינסקי. הרי אם מדברים על רדיקלים, ז'בוטינסקי, בכתביו ובחמשת המ"מים שלו, הוא הרי יותר קיצוני מכל אחד שיושב פה בספסלי האופוזיציה. ובמה הוא קיצוני? בהבנה שמדינת ישראל צריכה להיות יהודית ודמוקרטית. יהודית וליברלית.

אז הליכוד הלך אחרי הקיצוניים שבחבורה, מתוך הבנה שאולי – לא אולי, היה ברור – שאם הקיצוניים האלה לא ייתנו את קולם אז אין לליכוד היתכנות לחזור לשלטון, אבל בדרך הליכוד הרס את המדינה. ואני אומרת לכם, יש פה בקואליציה חברי כנסת שיגיעו במהלך היום, אני לא יודעת אם נגיע להצבעה או לא נגיע, אני לא יודעת מה יהיה במהלך היום; אני אומרת לכם, שחררו רגע את הקיצוניים שמשכו את המדינה בחודשים האחרונים לתהום שהיא נמצאת בה ותשאלו את עצמכם: כשאתם הצטרפתם לפוליטיקה, ליכודניקים שהלכו בדרך של יהדות ודמוקרטיה, יהדות וליברליות, האם אתם חשבתם אי פעם שהפגיעה במדינת ישראל, בכל הרמות, בכל ההיבטים, תהיה כל כך קיצונית, בגלל שנעתרתם לרצונם של הקיצוניים?

מי זה הקיצוניים? בן גביר, שר המשילות, אמר: אני אבוא ואעשה משילות – ותסתכלו על היקפי הפשיעה והרצח וההשתוללות בכל היבט שהוא, כי אזרחים חווים היעדר משילות בכל חלקי הארץ. מי שחושב שזה דרום, זה צפון, לא נורא, לא נרגיש, זה בקצוות של המדינה, בפריפריה – זה שטויות. אני אומרת לכם כמי שחיה בתל אביב שחוסר המשילות נמצא בכל מקום. בכל מקום. אז אתם הולכים אחריו? אחרי האיש שבמוצאי שבת צייץ "אני פותח את בר הסלטים", כאילו זה החוק הראשון, הסבירות, ואחריו עוד יבואו חוקים קיצוניים לפרק את המדינה? אחרי האיש הזה אתם הולכים? אחרי סמוטריץ', שנתתם בידיו את קופת המדינה, את האוצר של המדינה, כדי לקדם את המדינה, כדי לצמצם ולהצמיח אותה – אני יודעת כשרת הכלכלה לשעבר מה המשמעות של להצמיח מדינה וכמה עבודה זה דורש. והוא לוקח את הכסף הזה ושופך אותו על כל הדברים הלא-נכונים. והשקל נחלש, והיכולת של אנשים ללכת למכולת ולקנות באותו שקל קטנה. זה משנה עכשיו אם אתה בחרת כזה או אחר? אתה לא מבין, את לא מבינה, בכל מקום שאת נמצאת בו שהפגיעה היא בכולנו?

שלא לדבר על החיבור בינינו. הייתי ביום שישי בערב בקבלת שבת בשורש. המוחים, אחרי שהם הגיעו והלכו בחום, ישנו לילה קודם בבן שמן ואתמול בגן סאקר. הגעתי לבקר אותם, לפגוש אותם בנקודות החניה שלהם. לא ראיתי שם אנרכיסטים, לא ראיתי רדיקלים, לא ראיתי אנשים שרוצים ברעת ישראל. ראיתי אנשים הגונים, בוכים, אומרים לנו: אנחנו לא מוכנים לוותר על ההקרבה הזאת, על כל מה שבנינו. אנחנו לא מוכנים שדם ילדינו – אתמול התקשרה אליי אימא שכולה, השאירה הודעה כשהיא בוכה. בוכה. אני לא יודעת אם היא לא הייתה ליד קבר בנה, משום שהיא נוהגת לפקוד את קבר בנה מדי לילה. היא השאירה לי הודעה שלא בשביל זה הייתה ההקרבה.

ואני שואלת את עצמי: אתם מבינים? אנחנו מבינים מה המחיר, מה המשמעות של ההחלטות האלה שהתקבלו? ועל מה? עילת הסבירות? הרי עילת הסבירות הייתה פה כל הזמן, וכולנו יודעים שהשימוש בה על ידי בית משפט, בוודאי בית המשפט העליון, היה במשורה ובהחלטות שבהרבה פעמים שיחקו – לא היו כל כך הרבה, אבל כשהיו הן שיחקו לטובת החלשים. הן נתנו את המענה לטובת המקופח. אז אם לשופט לא תהיה יכולת לדון בסבירות, ואם לממשלה פוליטית, שההישרדות הפוליטית שלה היא הדבר המשמעותי ביותר עבורה, תהיה היכולת לקבל החלטה לא סבירה ולמנות אדם לא סביר למינוי – את מי האדם הזה ישרת? בעבור מי פוליטיקאים מתמנים לתפקידים? בעלי תפקידים ברמת מנכ"לים, שליחי ציבור – את מי הם נועדו לשרת? עובד ציבור, כשמו כן הוא, נועד לעבוד את הציבור. אז איך הממשלה הזאת רוצה להעביר חוק שיאפשר לה לבחור עובדי ציבור שלא ישרתו את הציבור? אתם שומעים מה זה אומר? זה אומר שהציבור נותן מנדט לממשלה לבחור אנשים לא ראויים. זה סיפור ביטול הסבירות במינויים, אנשים לא ראויים שישבו בתפקידם ויקבלו החלטות לא ראויות, נגועות בשיקולים פוליטיים, ואף אחד לא יוכל לפסול אותם מתפקידם. זה לא נורמלי. מדינה שוחרת טוב לא מקבלת החלטות כאלה. הפיקדון שמופקד בידי פוליטיקאים הוא כדי לשרת את המדינה, לא כדי לשרת את עצמם. והעובדה שהחוק הזה מגיע לשולחננו הבוקר – אני מקווה מאוד שהחוק הזה לא יוכל לעבור, משום שהוא פוגע משמעותית בכל אזרח במדינה. התכלית שלו היא להגן על פוליטיקאים מפני משפט צדק, להגן על פוליטיקאים מפני החלטות גרועות כנגד הציבור, להגן על פוליטיקאים מפני חוסר היכולת שלהם לשרוד פוליטית, מראש הממשלה ומטה, עבור בשרים שעברו עבירות כאלה ואחרות ורוצים לחזור למגרש הפוליטי. כל הדרך הזאת היא דרך רעה. ואני אומרת את זה כאן כמעט ברגעים האחרונים שלפני העברת החוק הנורא הזה.

זה לא עומד בפני עצמו, זה תלוי הקשר, כולנו מבינים. הרי ההחלטות הרעות שהתקבלו בשבעת החודשים האחרונים הביאו אותנו למציאות בלתי אפשרית במדינה, הביאו אותנו למציאות שנוגעת לעניין היכולת הביטחונית, הכשירות הביטחונית שלנו, שהולכת ונשחקת. ואני מכירה את האנשים שמדברים, את חלק מהכותבים, אני מכירה את הדינמיקה במטה הכללי. יש פה דאגה עמוקה לביטחון המדינה. יש פה דאגה עמוקה לספק ביטחון לעמוד מול אויבינו. הטריקיות החמקמקה הזאת היא מאוד ברורה. משום שכשאני עומדת עכשיו במליאה – או כל אזרח אחר או כל חבר כנסת שיעמוד – אנחנו מניחים שאויבינו מקשיבים לנו, ואנחנו לא רוצים לשחק לידיהם. אז תיקחו בחשבון שאנשי הביטחון שמדברים, אלה שמכהנים ואלה שהיו בעבר אנשי ביטחון, בכל כוחות הביטחון, נזהרים בלשונם, כי הם לא מוכנים לשחק לידיהם של האויבים שלנו. ואם הם נזהרים בלשונם והם אומרים את כל מה שהם אומרים, אנחנו לא מבינים שאנחנו בשעת משבר אמיתית ביכולת שלנו להגן על עצמנו? השתגענו? השתגעתם?

אני שואלת אתכם בצורה הכי ישירה: מי נושא באחריות לביטחון המדינה? מה, זה משנה פוליטית באיזה צד של המטבע, כשאנחנו לא נהיה מסוגלים לתת הגנה לאזרחי המדינה? מישהו פעם שאל בצבא למי הצבעת, מה יש לך מתחת לקסדה, יש לך כיפה, אין לך כיפה? אף אחד לא שאל, תמיד הבנו שיש לנו אחדות משימה, אנחנו צריכים להגן על הבית, וביחד עושים את הטוב ביותר שכולנו יכולים.

אבל זה כבר מזמן לא שם, כי האחדות המדומה הזאת שאנחנו מדברים עליה – ואני אומרת את זה ערב יום תשעה באב – היא לא באמת אחדות, היא לא באמת במקום שבו היינו רוצים, או שאני, בכל אופן, הייתי רוצה להיות. איך אני יודעת את זה? כי אני מסתכלת על המילה "שוויון"; המילה "שוויון" מבחינתי היא ערך מאוד בסיסי, היא מבטאת את העובדה שכולנו נולדנו שווים, דבר מאוד פשוט, כלל מאוד פשוט, שאומר: למה אנחנו פוחדים לתת זכויות שוות לכל אזרח? מה, ממה אנחנו פוחדים? הרי כולנו בני אדם. אתם שואלים אותי – היהדות כדת, כתרבות, כתפיסת עולם באה מהמקום הזה שכולנו שווים, שחביב אדם שנברא בצלם. אז מה אנחנו עושים? אנחנו ב-2023 לוקחים את המילה "שוויון" והופכים אותה למילה כמעט בזויה, שצריך לפרק אותה. מדברים על שוויון מגדרי, אז קמות פה חברות כנסת ושרות שמפרקות את הרשות לקידום הנשים, ואומרות: אה, זה טוב, זה בסדר, תסמכו עלינו, אנחנו נפרק את הרשות הזאת, והשוויון יתקדם. כאילו נשים, 50% מהאוכלוסייה, כבר הגיעו לקצה בשוויון שלהן.

אנחנו רחוקות רחוקות. כשרת העבודה אני יכולה להגיד לכם שהפער מאוד משמעותי בשכר בין נשים לגברים ובזכויות שלהן בעבודה ובחיים בכלל ואימהות חד-הוריות וכו', ופעלנו רבות כדי לצמצם את הפערים האלה. אז במקום להמשיך באותה מגמה של צמצום פערים – מי הנשים האלה? אלה הנשים שלכם, אלה הבנות שלכם, אלה הכלות שלכם, זו כל ילדה שתיוולד בישראל ותסתכל למעלה ותגיד: מי האישה הזאת שאני מסתכלת עליה ואני רוצה להיות כמוה? כי אתם מבטלים את הדמויות הנשיות. לא רק שאתם מבטלים, אתם לא רוצים לאפשר לאחרות שיבואו אחריהן. אז מי שפרצה את הדרך, נשארת שם לבד. לאורך כל החיים חשבתי שכשאני פורצת דרך, אני סוללת את הדרך לבאות אחריי. איזה "באות אחריי"? הן רק מתרחקות. עם משקפת אי-אפשר לראות את ה"באות אחריי", משום שהממשלה הזאת והכנסת הזאת מחוקקות חוקים שלא יאפשרו לנשים להיות בקדמת הבמה. יש פה מפלגות שנשים לא יכולות להיות בהן – למה? כי הן נשים. יש תפקידים שסגורים בפני נשים – מנכ"ליות, שרות. נותנים להן תפקידי "כאילו", ותפקידי ה"כאילו" האלה באים ופוגעים עוד יותר בזכויות נשים.

אני מסתכלת על המילה "שוויון", ואני אומרת: מה היא מייצגת היום עבור הבית הזה, עבור הממשלה הזאת? כלום ושום דבר. אני מסתכלת על שוויון בהקשרים של חוק גיוס לצבא, ואני אומרת לכם, אנחנו בעיצומו של גיוס אוגוסט, הוא מתחיל ביולי. אני יודעת שיעמדו חיילים בבקו"ם, מה שנקרא המיטב היום, והם יישלחו למיטב יחידות הצבא. כשהם יישבעו כבר ביום הגיוס שלהם לצה"ל, הם יישבעו על זה שהם יהיו מוכנים לחרף את נפשם למען הגנת המדינה. ככה גידלנו דורות, ככה חינכנו, שלחנו את ילדינו למקומות הכי מאתגרים, הכי קשים, הכי שוחקים, כי אמרנו: המשמרת שלנו היא לעשות את המיטב ולהבטיח את ביטחונה וקיומה של המדינה גם עם היקר לנו מכול, אותו אנחנו שולחים להגן על ביטחון המדינה.

אתם יודעים, יש מישהי שכתבה ספר שהיא קראה לו "מהאולטרסאונד לבקו"ם". זה היה עוד לפני שנשים היו בכלל בתפקידי לחימה. היא אמרה: כל אימא בישראל יודעת שכאשר באולטרסאונד אומרים לה שיש לה בן, כבר כשהוא ברחמה – היא כבר לא קונה את זה שיהיה שלום מתישהו – היא יודעת שהסיכוי שלו להגיע לצבא הוא גבוה, ומקבלת את זה ומחנכת את ילדיה לנתינה ולהקרבה. באה הממשלה הזאת ואומרת: לא לא לא, יש חלק שימשיכו לשאת בחובת הגיוס ויש חלק שלא יתגייסו בכלל, כי המילה "שוויון" לא חלה עליהם. אבל אי-אפשר לעשות את זה בניגוד לחוק, אז משנים את החוק וקובעים כל מיני עילות של התגברות, מילים כאלה חמקמקות – סבירות, התגברות וכל מיני מילים שמסתובבות פה בחלל הציבוריות הישראלית. שהמילים האלה לא יטעו אתכם – זאת תפיסת עולם, זאת אג'נדה, שאומרת: יש כאלה שיהיו חייבים, יש כאלה שלא, רק מסיבה אחת, רק מסיבה אחת; לא כי זה צודק, לא כי זה נכון – רק מאותה סיבה שמאפשרת הישרדות פוליטית למי שעומד בראש הממשלה ולאותה קואליציה קיצונית שהוא הקים, כי הוא הבין שבלעדיה הוא לא יכול לשרוד פוליטית.

אז מה העמדנו? מה הקרבנו? הקרבנו את הערכים שלנו, הקרבנו את האחדות שלנו. לכן אני אומרת לכם, בעיניי אין אחדות בישראל. אי-אפשר לצבוע את זה, למרות שראיתי ואני רואה בהפגנות בחוץ, וראיתי את האנשים הולכים בחום ונלחמים על הערכים של המדינה. הם נלחמים על ערכים שחשובים לחלק מהאוכלוסייה, כי חלק אחר מהאוכלוסייה ויתר על זה. זה אותו חלק שמסתכל על הממשלה הזאת ואומר: זה בסדר, מה שהיא עושה, זה לגיטימי להפריד בין אדם לרעהו, זה לגיטימי לתת כוח משחית לפוליטיקאים שיעשו כרצונם. אלה אנשים שממש לא משנה אם הם ימנים, שמאלנים או מהמרכז – אלה אנשים שמוכנים לייצר את הפילוג הזה, כי הם אומרים: זה לא מספיק שההוא הולך לצבא ועושה את מה שמוטל עליו כשאני לא; עכשיו אני גם אפגע בו, ועכשיו אני אגיד: מי צריך אותם. ואם שרה בממשלת ישראל אומרת: צריך להכניס אותם לכלא, וקוראת להם "סרבנים" כשהיא יודעת שהם לא סרבנים – היא יודעת שהם מסרבים להתנדב את אקסטרה ההתנדבות שהם לא חייבים מעל גיל הפטור, ותאמינו לי, חלק מהפקודות אני כתבתי בעצמי, אני יודעת במה מדובר – היא אומרת לזרוק אותם לכלא.

אז אני שואלת את אזרחי המדינה – אתם יודעים, אני בכלל לא שואלת את הפוליטיקאים שיושבים פה, כי הם איבדו את הדעת בקואליציה, אני שואלת את אזרחי המדינה: אתם מוכנים לחיות במדינה שבה ממשלת ישראל תיקח על עצמה אובר כוח, אובר סמכויות, יכולות בלתי מוגבלות, שאי-אפשר יהיה לשפוט אותם על עילת סבירות או על כל עילה אחרת, ולתת להם את הכוח המשחית הזה, שאותנו ישסה אחד בשני, ולנו יגיד: המדינה שלכם היא לא כתמול שלשום, היא לא מדינה שבה חלק מהאוכלוסייה הייתה מוכנה לוותר על זכויות מסוימות?

בחובות כולנו עמדנו; החלק הזה שמשרת ומשלם עמד בחובות. היינו מוכנים לעמוד בכל החובות האלה, כי אמרנו: גם אם יש כאלה שלא עושים את מה שנדרש, גם אם יש כאלה שהם לא ממש בשוויון, החוק הוא חוק, והמדינה תעשה את מה שמוטל עליה. היום אתם אומרים לאותם אלה שמשרתים, שמשלמים, שמוחים: תקשיבו, לא מספיק שהעלמנו עין ונתנו לאוכלוסיות שלמות פטור, לא מספיק שאנחנו מתייחסים לנשים כאל איזה משהו שצריך להוציא אותו מהמרחב הציבורי – ואני לא מדמיינת את החוקים שעברו פה רק בחודשים האחרונים, לוקחים את הנשים בכל היבט אחורה – לא מספיק שאנחנו עושים את זה ואת זה, עכשיו נגיד לכם: אתם חשופים לתביעות. מי שמשרת בצבא ויעשה פעולה מבצעית מעבר לקווי אויב או כל פעולה מבצעית אחרת, כשחלילה יואשם בעתיד בעבירה כזאת או אחרת, הדין הבין-לאומי לא יגן עלינו.

העובדה שארצות הברית תמיד הייתה לעזרנו – לא בטוח שהיא תימשך. לא צריך לדמיין, תשמעו מה אומר ביידן, נשיא ארצות הברית, שאנחנו יודעים שהוא החבר הכי טוב שלנו. הרי ברור לו כאור השמש שמה שקורה במדינת ישראל מרחיק את המדינה מהערכים הליברליים, הדמוקרטיים – המכנה המשותף, הגדול והרחב ביותר מול האמריקאים. אז גם זה הולך אחורה, גם זה בסיכון. מי יגן עלינו בהחלטות באו"ם? מי יטיל וטו על כל מיני רצונות שלנו בהקשרים כאלה ואחרים? מי מבין מה המשמעות של חשיפת החיילים האלה, בכל תחום, בכל יום בשנה, כשאנחנו הולכים לישון בלילה, והם עושים את מלאכתם בחשיפה הבין-לאומית שלהם לדין הבין-לאומי? את כל זה אתם עושים, ואתם מצפים שעילת הסבירות תעבור, כי אתם חושבים שהציבור לא בדיוק יודע במה מדובר, ולכן לי היה חשוב להקדיש את הזמן הזה כדי להסביר מה המשמעות ומה ההשלכות של אותה עילה – היא עילה פוגענית.

אם דיברתי ביטחון, ביטחון, ביטחון, אני רוצה לדבר גם כלכלה. תראו, במשך עשרות שנים – עשרות שנים – הייתה פה השקעה לפתח את מדינת ישראל כלכלית. אגב, צריך להגיד שחלק היה של ראש הממשלה המכהן היום, גם בעבר. הוא השתדל אז, בעבר, עוד כשהוא ראה את טובת ישראל לנגד עיניו, להביא יתרון כלכלי למדינה. משהו השתבש מאז, והיום, למרות שהוא מבין היטב היטב את ההשלכות של ההחלטות – סבירות ואחרות – על שחיקת היכולת של מדינת ישראל ועל פגיעה בצמיחה שלה, הוא שם את היד על זה, ונותן לקיצוניים להוביל החלטות שהוא מקבל כלגיטימיות לפגיעה בכלכלה. הרי מה זה ההייטק? ההייטק הולך לאורך שנים ומשכנע בעולם שהחדשנות הישראלית, היכולת הישראלית, שרובה נובעת מהייחודיות הישראלית, מהתחכום, מהמורכבות, וכן – גם היכולת הביטחונית, שהלכה והתפתחה בצורה פנומנלית – לקחת את כל הדבר הזה, להסב אותו להיבטים טכנולוגיים מתקדמים בכל תחומי החיים, בבריאות, בכל היבט שהוא, ולהיות במובן הזה אור לגויים; לא אור לגויים בדיקטטורה – אור לגויים בחדשנות טכנולוגית, בהתפתחות שעודדה מדינות רבות ומגוונות בעולם לבוא ולהגיד: אנחנו רוצים להשקיע בישראל. שאלתי שרי כלכלה, שרי אוצר ושרי סחר ואת מזכ"ל ה-OECD, שהגיע לביקור בישראל: מה להבנתכם הדבר הזה שגורם לכל כך הרבה אנשים לרצות להשקיע? הם אמרו: היכולת הזאת של עולם ההייטק, כפי שהוא נקרא, לקדם ולהביא את הדברים הכי מתקדמים בעולם – אנחנו רוצים להיות במקום שבו זה קורה.

אז עכשיו, בשל עילת הסבירות שהביא לוין, ואין לי מושג מה הפנאטיות הזאת לרצות לקדם אותה, באמצעות שליחו רוטמן – שניהל פה מסכת של ועדת אימים, שתכליתה הייתה: לא מעניין אותי מה אתם אומרים, אני אביא את החוק הזה למימוש, בהתקפלות של ראש ממשלה סחיט, שמבין שבלי זה הוא לא יוכל לשרוד – הורסים גם את הכלכלה הישראלית. יש לכם ספק שהיום, גם אם היום תיעצר החקיקה, גם אם היום מישהו שמסתכל מבחוץ, ממשלה כזאת או אחרת, שר כלכלה, שר אוצר, ראש ממשלה במדינה כזאת או אחרת – הוא מסתכל ואומר: אני מוכן להשקיע במדינה הזאת? הרי חוסר היציבות כאן, כפי שהוא בחודשים האחרונים, הוא המחלה הכי גדולה להשקעות. לא ישקיעו בנו יותר, אל תתבלבלו.

אני אומרת לאזרח בקצה: אתה יכול לשאול את עצמך, את יכולה לשאול את עצמך – אז לא ישקיעו, לא נורא, נסתדר. אם לא ישקיעו, השקל ייחלש, ואת תלכי בבוקר – אני אומרת את זה לאחיות שלי, שגרות בעפולה, בקריית מלאכי – ואתן תלכנה בבוקר לסופר, עם השקל הזה אתן תקנו פחות, ולא משנה מה דעתכן הפוליטית. למה? כי הממשלה הזאת החליטה שהכלכלה פחות חשובה מהחיים שלכם כאזרחים, ובגלל שהיא פחות חשובה, צריך להעביר כל מיני חוקים הזויים, כשעד לפני שבעה חודשים לאף אחד זה לא הפריע חוץ מלפוליטיקאים שרצו לשרוד ומוכנים במצח נחושה, בעיניים פקוחות, למכור את הערכים, את הביחד הזה, שכבר התפרק, את העתיד שלנו כעתיד של מדינה ליברלית, לטובת קיצוניים שלוקחים את המדינה לתוך תהום.

אני מאוד מקווה שהחוק הזה לא יעבור היום. אני מקווה שראש הממשלה, שנושא באחריות, מבחינתי – באחריות המקסימלית והיחידה לוודא שזה לא יקרה – יתעשת ויחליט לעמוד לטובת מדינת ישראל ולא לטובת אף פוליטיקאי אחר. תודה.